הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קלב

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קלב

[מוזיקה] בב בטרה דף קלב מתחילים בעזרת השם דף קל עמוד ב שורה תשיעית מלמטה אמר רב יהודה אמר בשם שמואל אחד מהשלושה דברים שמרז מונה בדף קמד שהם תקנת חכ בלי טעם כמו דברי נביאות זאת ההלכה הזאת אדם חולה שנוטה למות שכותב את כל נכסיו בלשון מתנה לאשתו ויש לו בנים אנחנו עומדים ומעריכים ומשערים את דעתו שכוונתו היייתה שהבנים כבדו את אמא שלהם שהיא תהיה כמו אפוטרופוס על הירושה אבל הוא לא התכוון לנשל את הבנים שלו שהם היורשים מהירושה ולכן היא לא קונה את כל נכסיו אלא לא הסאה אלא אפוטרופאי על הנכסים וכשבאו יגדלו הם ירשו עוד הלכה כשהוא כותב את כל נכסיו לאחד מבניו בלשון מתנה פשיטה זה פשוט כשהוא כתב את כל נכסיו לבנו הגדול גם עומדים ומשערים ומעריכים שדעתו לא לתת לאותו בן את כל הירושה אלא לא עשאו אלא אפוטרופוס שי אחראי על נכסיו כשיגדלו בניו התחלקו ב ירושה בירושה וגם לגבי בנו הקטן אם הוא כתב לו את כל נכסיו בהתחלה הסתפקו מי האם גם כאן שייך שהוא התכוון רק לכבד אותו הרי בבן קטן זה לא שייך אבל אתמר רב חנילי בר עידי אמר בשם אותו שמואל שהוא זה שמביא כאן את ההלכה לגבי אשתו ובנו גדול והוא אומר גם אפילו בנו קטן המוטל באריסה יש סברה שכשהוא הקנה את כל נכסיו לאותו בן הוא לא התכוון אלא לכבד אותו ולא להקנות באמת במתנה את כל הירושה לאותו בן אלא שהייה אפוטרופוס כל זה דווקא נאמר כשהוא כותב את נכסיו לבנו פשיטה כשההוא כתב את כל נכסיו לאחד מבניו ויש לו עוד בנים הוא התכוון לעשות אותו אפוטרופוס אבל אם הוא כתב את כל נכסיו לאדם אחר ויש לו בנים אז אנחנו אומרים שהוא כתב את נכסיו במתנה לאותו אחר שזה יהיה לו בתורת מתנה ובניו לא ירשו אם הוא היה רוצה לעשות אותו אפוטרופוס הוא היה כותב לו שהוא עושה אותו אפוטרופוס הוא לא היה כותב שהוא נותן לו את זה במתנה ורק שהוא כתב את נכסיו לאחד מבניו אז כמו שכבר אמרנו הוא רצה להחשיב אותו אפוטרופוס והוא לא באמת התכוון להקנות לו מתנה את כל נכסיו אבל אם אדם כותב את כל נכסיו לאשתו הארוסה או אשתו הגרושה אשתו ארוסה בלשון הגמרא בלשון התלמוד הכוונה שהוא קידש אותה כבר הוא נתן לה כסף קידושין או דבר אחר לשם קידושין והיא כבר ארשת איש רק הם עדיין לא גרים ביחד עדיין זה לא נישואין בזמנם זה היה מקובל שעשו את זה בשני שלבים קודם כל היה מקדש אותה ואחר כך היו ממתינים בדרך כלל 12 חודש ואז היו חיים ביחד היה לוקח אותה איך שהגמרא מגדירה את זה לביתו ו הם היו חיים חיים משותפים כאן כשהיא רק רוסה או שהיא כבר גרושה אין צעד לומר שהוא הקנה את כל נכסיו לאישה הזאת בשביל שהיא רק תהיה אפוטרופוס כדי שיכבדו אותה כי הוא לא קרוב אליהם כל כך שהוא ירצה בזה אלא ודאי כוונתו היייתה לתת את כל נכסיו במתנה כמו שהוא כתב בשטר ובמקרה הזה באמת בניו לא יורשים כלום מקרים נוספים מביאה הגמרא שבהתחלה היה ספק כי בא לאו אם אדם כותב את כל נכסיו לבת מבנותיו אצל הבנים אבל יש לו גם בנים זאת אומרת הבנים התורה אומרת שהם היורשים איש כי ימות ובן איין לו ועברתם את נחלתו לבתו כאן יש לו בת ובנים והוא כותב במתנה את נכסיו לבת אצל הבנים אז יש ויכוח בדעתו של רבא כמו שנראה בהמשך האם הוא התכוון לעשות אותה רק אפוטרופוס זה דעתו של רב ינה או שהוא התכוון לתת לה את זה בתורת מתנה שזה דעתו של רב אבירה וכן אם הוא כותב את כל נכסיו לאשתו אצל האחין אין לו בנים אין לו אבא ומי שאמור לרשת אותו זה האחים שלו והוא כותב את כל נכסיו לאשתו במתנה כאן הגמרא מעמידה שכולם מודעים שהוא התכוון להשאיר את הירושה ליורשים לאחים והוא רק התכוון לעשות אותה אפוטרופוס שיכבדו אותם וכן אישה אדם כותב את כל נכסיו לאשתו אבל יש לו בנים מאישה אחרת אצל בני הבעל שיש לו בנים מאישה אחרת והם אמורים לרשת אותו והוא כתב במתנה את נכסיו לאשתו שממנה אין לו בנים האישה הנוספת אישה שנייה גם כאן הגמרא מביאה שכולם מסכימים שהוא לא התכוון לנשל את בניו מהאישה השנייה מירושת אלא רק רצה לכבד אותה ולעשות אותה כמו אפוטרופוס בהתחלה הגמרא מביאה את זה בלשון של שאלה מה הוא הגמרא מביאה שתי דעות בדעתו של רבא ובסופו של דבר הויכוח בדעתו של רבא זה רק נאמר על המקרה של המקרה הראשון כאן בין שלושת המקרים של השאלה של הספק רק לגבי בת במקום בנים רק כאן הויכוח ביניהם אבל בשאר המקרים אין ביניהם ויכוח דה רשונה אמר רבינא משמו משמי דרבה בכול הוא בכל חמשת המקרים גם כשהוא כתב את נכסיו לבת במקום שיש לו בנים גם כשהוא כתב את נכסיו לאשתו כשאין לו בנים ואין לו אבא ומי שאמור לרשת אותו זה האחים שלו הוא כותב את נכסיו לאשתו וגם במקרה ש יש לו בנים מאישה אחרת שהם יורשים אותו הוא כתב את נכסיו לאשתו השנייה וגם במקרה שאשתו רק מאורסת או שהיא כבר גרושה בכל חמשת המקרים אומר רבינא בשם רבה לא קנה אלא הוא מתכוון למנות אותם הפ אפוטרופוס וזה כבר ראינו לגבי המקרה הראשון של בת במקום בנים אמרנו שבאמת זה הוויכוח שרבינה באמת כך סובר בדעתו של רבה שהתכוון למנות אותה אפוטרופוס על שר הבנים אבל הוא לא התכוון לנשל את הבנים מהירושה וכן לגבי כשהוא נותן לאשתו במקום אחים כבר אמרנו שהוא רק התכוון לעשות אותה אפוטרופוס כשהאחים אמורים לרשת אותו כי אין לו בנים וא אבי גם אין לו אבא וכן במקרה הנוסף של יש לו בנים מאישה אחרת והוא כתב את נכסו לאשתו השנייה אז גם כן אמרנו שהתכוון רק לעשות אותה אפוטרופוס אז בזה באמת זה לא חידוש שרבינה אומר שלא קנה לבר אומר אבינה בעצמו בשם רבה חוט מאשתו ארוסה ואשתו גרושה שם הוא התכוון בתורת מתנה וכמו שבאמת אמרנו מפורש ווא מסכים עם הדברים המפורשים שכתובים שדיברנו עליהם ורב אבירה הוא חולק על רינה והוא אומר משמו משמי דרבה שאמר בעצם כמו שכבר אמרנו אין ויכוח גדול בין רבנה לבין רב אבירה רק לגבי מקרה אחד לגבי שהוא כתב את נכסיו לבתו בזמן שיש לו בנים שאמרנו שדעתו של רב ינה בדעת רבה שהוא רק התכוון למנות אות אפוטרופוס אבל רב אבירה בדעת רבה אומר שהוא התכוון באמת להקנות לה בתורת מתנה בקול הוקני לבר חוץ מהאישה אצל האחין כשאין לו בנים ואין לו אבא והיורשים הבאים שלו זה האחים והוא כתב את נסיו לאשתו שאז הוא התכון רק לעשות אותה אפוטרופוס שזה דבר מוסכם אצל כולם ואישה אצל בני הבעל שיש לו אישה יש לו אישה שנייה וכבר יש לו בנים מאישה אחרת ואותם בנים אמורים לרשת אותו והוא כתב את נכסיו לאישה שממנה אין לו בנים התכוון רק לעשות אותה אפוטרופוס לא התכוון באמת להקנות לה את הנכסים שלו שגם זה הלכה מוסכמת אצל כולם וחוץ מזה שאר המקרים אומר רב אבירה בשם רבה שהוא קנה שזה הכוונה כמובן לאשתו הארוסה או שהיא כבר גרושה וכמובן גם במקרה שהוא יקנא את נכסיו לאדם אחר ולא ליורשים שאז אנחנו עומדים שהוא התכוון לתת בתורת מתנה ואם כן כמו שכבר אמרנו בעצם הוויכוח בין רב ינה ורב אבירה בדעת רבה זה רק לגבי כשהוא כתב את נכסיו לבת לבת שלו כשיש לו בנים שהם אמורים לרשת שלפי דעת רבינא הוא רק מינה אותה אפוטרופוס על נכסיו ולפי דעת רב אבירה הוא באמת הקנה לה בתורת מתנה את כל נכסיו אבל בשאר המקרים אין ויכוח במקרים הבאים הוא התכוון למנות את אותו אחד שהוא יקנה ל את נכסיו אפוטרופוס וכשהוא נתן את כל נכסיו לאחד מבניו או לאישה לאשתו במקום שיש לו בנים ממנה כוון רק לעשות את האפוטרופוס שיכבדו אותה או כשאין לו בנים ואין לו אבא שירשו אותו ומי שאמור לרשת אותו זה האחים והוא מקנה את נכסיו לאשתו גם כן אנחנו אומרים שוא התכוון למנות אות אפוטרופוס או כשיש לו בנים מאישה אחרת והוא כתב את נכסיו לאישה הזאת אז אנחנו אומרים שהוא רק התכוון לעשות אות אפוטרופוס במקרים הבאים הוא תכוון באמת להקנות בתורת מתנה זה בשלושה מקרים או כשזו רק אשתו הארוסה שהוא עדיין לא נשוי לה או כשהיא כבר גרושה או כשהוא מקנה את כל נכסיו לאדם אחר בתורת מתנה אז באמת הם קנו את זה בתורת מתנה כל זה כבר הדגשנו מדובר באדם שהוא חולה נוטה למות והוא מקנה נותן את נכסיו לאדם אחד במקום שיש יורשים אחרים אז כל מקרה אנחנו דנים האם הוא התכוון באמת לתת לו את זה בתורת מתנה א ש רק רצה לתת לו כבוד והוא ממנה אותו אפוטרופוס ממונה על הנכסים אבל כש היורשים יגדלו הם תחלקו בירושת כעת מביאה הגמרא בא רבה הוא מסתפק במקרה של אדם בריא שכתב את כל נכסיו לאדם אחד במקום לשאר ורשים בתורת מתנה איח האם גם שם אנחנו נאמר שההלכה תהיה אותה הלכה כמו במקרה שהוא חולה ונטה למות והגמרא נשארת בזה בספק מצד אחד דווקא בשכיב מרע שהוא חולה והוא נוטה למות הוא ניח לי נוח לו דשת מון מילה שיישמעו דבריה אם מדברים כאן שזה אישה שהוא כותב את נכסיו במתנה לאשתו הוא מתכוון ש הבנים יכבדו אותה ודבריה ישמעו אבל באדם בריא בשביל מה הוא כותב את כל נכסיו במתנה לאשתו או למישהו אחר מהרשמה שהזכרנו הקא איהו הוא הרי חי וקיים והוא ישמור שיכבדו את אשתו או במקרים אחרים את מי שהוא רוצה שיכבדו ואם כן אנחנו לא אומרים שהוא התכוון להקנות את נכסיו לאותה אחת כדי שיכבדו אותה כי הוא יכול לעמוד על זה שיכבדו אותה אלא אולי באמת נאמר שהוא התכוון לתת את זה בתורת מתנה ולפי זה נחלק דווקא בשכיב מרה הדברים האלה נאמרו שהוא חולה והוא נוטה למות אז היא לא באמת קונה אלא זה רק בשביל לכבד אותה הוא כתב לה את זה בתורת מתנה אבל בברי היא כן תקנה או שנאמר דילמה בריא נ מניח לי דשת מון מילה משתה גם כשהוא בריא הוא רוצה שכבר מעכשיו ישמעו בקולה כי כ כי הם ידעו שהם עתידים להיות כפופים אליה כירושה אצלה וכמו שכבר אמרנו השאלה הזאת נשארת בספק הגמרא מנסה להכריע תשמ מברייתא שמדברת על דברי המשנה במסכת פאה שנעסוק בה בעזרת השם בהמשך השיעור לקראת סוף העמוד שהמשנה אומרת אם אדם כותב ומחלק את כל נכסיו בחייו הוא חולה ונטה למות והוא כותב את כל נכסיו לבניו והוא כותב לאשתו קרקע קטנה שממנה היא תגבה את כתובתה הוא הרי מתחייב לה כשמתחתנים שכשהיא תתגרש או תתאמן היא תקבל מירושת סכום מסוים ו והוא כשהוא מחלק את נכסיו הוא אומר לה על קרקע קטנה מסויימת שממנה היא תגבה את כתובתה והיא הסכימה וקיבלה אז היא מאבדת את הזכות לגבות משאר הנכסים את כתובתם ובעניין הזה אומרת הברייתא שאם הוא כותב במתנה רק את פירות נכסיו לאשתו שהקרקע תשאר שלו של יורשיו והיא רק תזכה בפירות אז היא לא הפסידה את השעבוד שהנכסים משועבדים לכתובתה אלא כשהיא תתאמן או תתגרש גובה כתובתה מן הקרקע שעד עכשיו היא רקח לה פירות מהקרקע עכשיו היא תוכל היא תקבל את הקרקע בעצמה ואם הוא כתב לה גם את הקרקע בתורת מתנה ואת הפירות למחצה לשליש ולרביע את הפירות הוא נתן לה רק חלק או חצי מהפירות או שליש או רבע אז גובה את כתובתה מן השאר משאר הפירות זאת אומרת שכש תגבה את כתובתה אז הקרקע היא כבר קיבלה ממה תקווה את מהמה שבעלה היה מחויב לה ונכסיו התאבדו משאר הפירות אם עד עכשיו היה רק חצי מהפירות ה קיבלה עכשיו היא תקבל את החצי השני גם בתורת גביעת כתובתה עכשיו מדברת הבריתה על הלכה מאוד מקוממת כלומר אדם מתחתן ב שנה ניקח דוגמאות של שנים הוא התחתן בשנת ת ש צ התחתן עם אישה ו ואחרי כמה שנים מהחתונה הוא לקח הלוואה גדולה כתב שטר והנכסים שלו השתעבדו ואחר כך מגיע שנת 10 שנים אחרי שנת תש צ זה תת שנת תת הוא הולך וכותב את כל נכסיו במתנה לאשתו כאילו הוא בא לתת לה איזה משהו טוב כותב את כל נכסיו במתנה לאשתו בעצם אם היא מסכימה לקבל את המתנה הזאת היא עושה טעות היא עושה טעות כי זה בעצם גורם להפסד למה כי אחר כך אם בעלה שלקח הלוואה בין שנת תשצ לשנת תת באמצע אותם שנים נומר שנת תשצ ה הלך ולקח הלוואה גדולה והנכסים משועבדים להלוואה הוא כתב שתר עם שעבוד שהנכסים של משועבדים להלוואה אז יפה שהנכסים משועבדים להלוואה אבל הנכסים כ משועבדים לפני כן לכתובה של האישה כהוא התחתן איתה בשנת תשצ אבל אם הוא עכשיו בשנת תת מקנה לה את נכסיו במתנה בעצם הוא ביטל את השעבוד שהנכסים הם משועבדים לה כבר בזמן שהם התחתנו והוא עכשיו מעביר את זה לתורת מתנה ת המתנה היא קיבלה רק מתי בשנת תת והמתנה שהיא קיבלה זה נכסים ש משועבד לחוב שכבר התאבדו לפני שהיא קיב את הנכסים בתורת מתנה ועכשיו יצא אליו שת הרחוב והמלווה רוצה לגבות מהנכסים רבי אליעזר אומר האישה לא הפסידה יכולה לקרוע תקרא את שטר מתנתה ולא תיקח את הנכסים והנכסים יישארו אצל הבעל ואם המלווה ירצה לגבות מהנכסים היא תאמר לו בסדר אבל תדע לך שהנכסים האלה משועבדים לי לכתובה שלי עוד לפני שם השתעבדו אליך ואז הם יהיו משועבדים לה ותעמוד על ידי כך על כתובתה וחכמים אומרים היא הפסידה בזה שהסכימה לקבל בתורת מתנה את הנכסים של בעלה הא הפסידה את האפשרות לקבו את כתובתה תקרא את כתובתה כי השטר כתובה שלה כעת אין לו ערך כי השטר הזה בעצם אומר שהנכסים של בעלה משועבדים לכתובה להתחייבות שהוא התחייב לה שכש תתגרש תלמן היא תקבה מנכסיו אבל עכשיו היא יטרה על זה בזה שהיא קיבלה את נכסיו בתורת מתנה ותעמוד על מתנתה עכשיו היא תקבל את הנכסים בתורת מתנה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן כי המתנה שהיא קיבלה היייתה משועבדת לבעלי חוב שגובים ממנה את המתנה הזאת ואמר רבי יהודה הנחתום נכון שההלכה הזאת מאוד מקוממת אבל כך באמת נפסק באמת היה מעשה והרה הדבר בבת אחותי ש כלתי היינו יש את בני הוא בני כתב לה את כל נכסיו שכבר היו משועבדים לכתובה שלה ובא בעל חוב לגבות ובא מעשה לפני חכמים ואמרו הלכה למעשה הפסידה תקרא את כתובתה הפסידה את השעבוד שהנכסים של הבעל היו משועבדים לכתובתה כי היא קיבלה את הנכסים האלה בתורת מתנה ותעמוד עעל מתנתה אבל המתנה שהיא קיבלה היייתה משועבדת כבר לאותו בעל חוב ונמצאת חת מכאן ומכאן הי מפסידה משני הצדדים זה הבריתה עכשיו מדאק את הגמרא מה הסיבה שהמתנה לא מועילה תעמד יצא עלי יצא עליו שת רחוב בא מישהו ואומר תשמעי המתנה שקיבלת משועבדת לי כי בעלך היה חייב לי כסף והוא כתב לי שטר שהוא משעבד לי את הנכסים שאם הוא לא יוכל לשלם אני אגווה מהנכסים שלו אבל אם לא יצא עליו שתר רחוב קניה היא קונה את המתנה ככה מפ ורש כאן בבריתה ובמי מה המצב של הבעל אז באמת מדובר כאן במקרה שהוא שכיב מרה אבל בהתחלה הגמרא שואלת הימה האם מדובר כאן בשכיב מרה בחולה שנותן למות והרי אמרת שהכותב כל נכסיו לאשתו במקרה שהוא שכיב מר חולה נוטה למות לא עשה אלא אפוטרופוס ממונה על הנכסים ואחר כך היורשים התחלקו ביניהם אלא ליו וכיו נמר שמדובר פה במקרה של אדם ברי ואומרים ש בברי כוונתו למתנה גמורה ואם כן יהיה לנו הכראה לספק ונאמר שכל מה שאומרים שהוא התכוון לעשות את האישה אפוטרופוס שהוא הקנה לה את נכסיו כדי שיכבדו אותה זה רק נאמר בשכיב מרא אבל בברי הוא התכוון לתת מתנה גמורה דוכה הגמרא לא באמת זה נשאר בספק ואפשר להעמיד את דברי הבריתה לעולם שמדובר במקרה של שכיב מרש שהוא חולה ונוטה למות ואם תשאל איך זה באמת מועיל איך באמת קנה אז רב אבירה שאמר שבמקום ב מקרה של בת במקום בנים אם הוא נתן לה בתורת מתנה אז היא קונה וזה מצטרף לשאר המקרים שהיא קונה איזה שאר מקרים יכול להיות ארוסה שה עוד לא נישת הם לא נשואים עדיין או שהיא כבר גרושה במקרה הזה במקרים האלה אגב זה לא רק אווירה כולם מודעים רק הגמרא מביאה את זה בצורה של רב אבירה כי הוא אמר בהכל קונה אז מ קלה בכולו ורב וינה בעצם חולה גם כן רק במקרה של בת במקום בנים אבל הוא אמר בהכל לא קנה אז הוא לקח את הדוגמאות שלא קנה אבל גם הוא מודה שבמקרה של אשתו שהיא רק הייתה מאורסת או כשהיא כבר הייתה גרושה אם הוא נתן לה בתורת מתנה את נכסיו היא כן קנתה אז מוקלה גם הוא יעמיד במקרה של אשתו ארו ארוסה ואשתו גרושה ובעצם בעצם כמו שמבואר כאן ברשם שניהם מדברים על מקרה שמעמידים שמדובר פה אשתו ארוסה או אשתו גרושה כי אי אפשר להעמיד במקרה של הוויכוח שיש בין רב אבירה לרב ינה כי כל הוויכוח שלהם זה רק לגבי שהוא יקנה את נכסיו לבת כשיש לו בנים וכאן אנחנו מדברים על אשתו המקרה שמדובר כאן בין לפי רב אבירה ובין לפי רבנה זה שהוא קנה לאשתו ארוסה או אשתו גרושה שאז באמת היא קונה בתורת מתנה ועל זה באמת נאמר נאמרו דברי הברייתא רק הגמרא מביאה את זה בלשון כזאת שרב אבירה מעמיד בכל המקרים ורב וינה מעמיד רק באשתו גרושה ארוסה או גרושה אבל בעצם הםם שניהם מעמידים באשתו ארוסה או אשתו גרושה שזה המקרים היחידים שמדברים על אשתו ואנחנו אומרים שבאמת הקניין הוא קניין גמור הוא לא רק התכוון לכבד אותה ולעשות אותה ממונה על נכסיו כדי שיכבדו אותה ואם כן נמצא שבאמת אין הוכחה מהברית מה יהיה במקרה של אדם בריא שכתב את כל נכסיו לאשתו האם זה אותו דין או שנמר שכאן הוא כן התכוון להקנות גם במקרים שבשי מרא אומרים שההוא התכוון רק לכבד אותה כאן אמר שהוא באמת התכוון להקנות לו זה נשאר עדיין בספק אמר רב יוסף בנו בר מניומי אמר בשם רב נחמן זאת אומרת כאן אנחנו כעת מכריעים הלכה מה דעתו של רב נחמן והגמרא תעמיד בהמשך שהוא סובר שהולכים לפי עומד דעת זאת אומרת עומדים את דעתו של האדם שנתן מה היייתה כוונתו ורב נחמן אומר כאן במקרה שלנו שההלכה היא כמו דעת חכמים במקרה של האישה הזאת שבעלה נתן לה בתורת מתנה את כל נכסיו ום היא עשתה את הטעות הזאת והיא קיבלה את המתנה הזאת אז יכול להיות שהיא הפסידה את השעבוד כתובה שלה ותקרא את הכתובה שלה תקרא את כתובתה כי כבר השטר של הכתובה לא מועיל לה שנכסיו של בעלה השתעבדו לדמי הכתובה שהוא התחייב לה ותעמוד על מתנתה היא מחוייבת להישאר עם זה שהיא קיבלה את המתנה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן כי המתנה שלה משועבדת למלווה שבא וגובה בחוב בעלה את הנכסים אז בהתחלה שואל הגמרא לממר אתה רוצה לומר דלא הזיל רב נחמן בתר אומדנה שרב נחמן לא הולך אחרי עומד דעתו של האדם מה היייתה הכוונה של האדם במתנה שהוא נתן הרי אם הולכים אחרי עומד הדעת לכאורה במקרה שלנו כשהאישה הסכימה לקבל את המתנה לא התכוונה להפסיד את הכתובה שלה בהמשך הגמרא תעמיד שיכול להיות שכן נוח לה שיצא קל שב בעלה כתב לה את הנכסים האלה בתורת מתנה ואנשים ידעו שהיא נאמנת וחשובה לגבי בעלה אולי הם ישמחו עליה בדברים הרבה יותר משמעותיים ולכן זה שווה לה להפסיד בשביל זה את הכתובה והגמרא כעת מוכיחה שבאמת רב נחמן כן הולך אחרי עומדן דעת והתניה שנזכה כולנו לחיים טובים ומתוקנים לנו ולכל בני ביתנו אבל כאן מדברים על מקרה מאוד כואב הרי שהלך בנו של אדם למדינת הים ואותו אדם שמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאנשים אחרים ואחר כך בא בנו אז לפי דעת חכמים מתנתו שלב מתנה לא לכם אחרי עומד הדעת של אותו אבא שהוא לא התכוון לתת מתנה עם בנו חי אבל רבי שמעון בן מנסיה אומר אין מתנתו מתנה כי עומדים בדעתו שאילו היה יודע שבנו קיים לא כתב את נכסיו ומתנה לאחרים ואמר רב נחמה במקרה הזה במקרה הזה שהלכה באמת כמו רבי שמעון בן מנסיה שהולכים אחרי ומד של האדם אז באמת אם כן איך רב נחמן פוסק שהמתנה מועילה מביאה הגמרא כמו שהסברנו נכון רב נחמן באמת אומר שהולכים אחרי עומד הדת ושם במקרה של אדם שכתב את כל נכסיו לאשתו זה שונה שני אטם שיש גם עומדה הדעת הפוך ניח לה נוח לה תיפוק על הקלה שייצא להכל שהיא נאמנת בייחס לבעלה שההוא הכי מכיר אותה מכולם כתבינו נעלה לאן הוא נכסים מתראה לכולם תראו הוא כתב את כל הנכסים שלו במתנה אלי הוא מאמין בי הוא סומך עליי ואז היא תאכל עם זה אולי להרוויח הרבה יותר מכל הכתובה ביחד ואם כן גם א אנחנו עומדים את דעתי יכל להות שבאמת התכוונה לזה שהיא יכולה להפסיד את הכתובה את השעבוד ש הנכסים של בעלה משועבדים לכתובה שלה ו זה היה בשבילה עדיין הוגן ובאמת יכול להיות ש לפי עומת הדעת היא גם כן הסכימה למתנה הזאת כעת הגמרא באמת מרחיבה בנושא הזה של אדם שי הרי כשאדם עם אישה הוא מתחייב בשטר כתובה התחייבויות אם היא תתגרש או תלמן התקווה מנכסיו את הסכום שהם קובעים ביניהם עכשיו כל נכסיו משועבדים לכתובתה אבל אם הוא כותב שהוא מקנה לה בנכסיו איזשהו חלק איזשהיא קרקע אז יכול להיות שהיא מוותרת על שאר ה קרקעות שלא יהיו משועבדים לכתובה שלה ו תקבה את כתובתה מהקרקע הזו כן מביאה הגמרא תנן התם שנינו משנה במסכת פאה אדם חולה שנוטה למות שכיב מרע הכותב נכסיו לבניו וכתב גם לאשתו קרקה בגודל כלשהו הוא לא פירש אם זה למתנה או לפרעון הכתובה אז יבדה את האפשרות לגבות את כתובתה מהנכסים שהוא כתב לבניו כי התרצתה מתנה שהוא נתן לבניו בגלל שהוא נתן לקרקע כלשהו זה דעת התנא הראשון במשנה במסכת פאה אנחנו נראה בהמשך ברייתא שרבי יהודה מבאר את דעת חכמים כאן שמדובר כאן שיש שני תנאים קודם כל מה שכתוב כאן מפורש שהוא כתב לאשתו קרקע בגודל כלשהו הוא נתן לה משהו שממנו היא תגבה את כתובתה ודבר שני מדובר כאן שהיא לה בצורה מפורשת על הזכות לגבות משאר הנכסים את כתובתה אבל בהתחלה הגמרא מביאה שיש שלוש דעות שניסו להסביר מה משום דכתב לקרקע כלשהו איבדה את זכות כתובתה מכל הקרקעות האחרים שהיו משועבדים לכתובתה מביאה הגמרא אפשרות ראשונה אמר רב מדובר כאן במקרה שמזכה להן על ידה זאת אומרת היא עוזרת לו להקנות לשאר הבנים את חלקיהם בנכסיו היא נתנה לו את הבגד שאם הבגד הזה הוא יעשה את הקניין ש קניין חליפין קניין סודר מזה מוכח שהיא משתדלת בזכייה של הבנים והיא מוותרת על הזכות שלה לגבות את הכתובה מהנכסים האלה שהם מקבלים שמואל אמר אפשרות שנייה זאת אומרת דעה שנייה לאב דווקא שהיא עוזרת אלא אפילו אם היא נמצאת כאן במחלק לפניה והיא קת ומדובר פה גם כן שהוא נתן לה קרקע כלשהו אז היא מחלה לשעבוד של הקרקע רבי יוסי בן רבי חנינה אומר דעה ה שלישית המקלה ביותר לא רק שהיא לא עוזרת לא רק שלא נמצאת כאן לא רק שהיא נמצאת כאן היא לא נמצאת כאן במקרה שהוא אומר לה תלי קרקע זו בכתובת והיא לא מחטה לא מוכה למה אתה נותן לי רק את הקרקע הזאת כל הנכסים שלך משועבדים לי לכתובה ודאי שהיא מחלה את השעבוד משאר הנכסים כמובן שלוש הדעות האלה נדחים כי כבר אמרנו שרבי יהודה מבאר את הברית את דעת המשנה בברייתא והוא אומר שהדעה הזאת דעת התנא כאן במשנה היא שמדובר פה שהיא מחלה מפורש ולא שהיא עוזרת לו להקנות או שהיא נמצאת כאן ו היא שותקת או שהוא אומר לה תקחי את הקרקע הזאת וממנה תגבי את כתובתך אלא מדובר פה שהיא ממש מחלה בצורה מפורשת אבל בהתחלה הגמרא הביאה את שלושת הדעות האלה כדי לבאר איך ייתכן שבזה שהוא כתב לאשתו קרקע כלשהיא שממנה היא תגבה את כתובתה היא כבר מוחלת על שאר הקרקעות שמהם היא לא לא תוכל לגבות את כתובתה מדגישה אבל הגמרא אל תהיה סבור שהלכות האלה נאמרו גם בכל אחד שהקרקעות משועבדות לו כמו במלווה שאם הוא ראה שנותנים במתנה נכסים א נאמר הלווה נותן את נכסיו לבניו והוא שותק או שהוא עוזר להקנות זה לא אומר שהוא מוכל על ה על הזכות שלו לגבות מהקרקעות המשועבד אלא מקולי כתובה ש שאנו כאן זה כולה מיוחדת בשיעבוד של כתובה שאישה רוצה להתחתן היא לא כל כך מקפידה על ה שעבוד של הקרקעות היא רוצה לחיות ביחד היא לא רוצה לחיות לבד ולכן היא מוכנה לוותר אבל בשאר בעלי חובות הם לא הם לא אבדו את החוב שלמת שהי אמרו מפורש שהם אוכלים עכשיו זה לפי שלוש הדעות שהבאנו כאן לפי מסקנת הדברים גם במקרה של אישה עד שהיא לא אומרת מפורש שהיא מוחלת דעת התנא הראשון שזה לא מועיל כעת מביאה הגמרא תנן מהחלק של הדעה השנייה במשנה במסכת פאה דעתו של רבי יוסי הוא אומר לא צריך שהיא גם תמחל מפורש והיא גם תקבל קרקע כל שהיא לכתובתה אלא רבי יוסי מקל ואומר הם היא מחלה מפורשת השעבוד קיבלה עליה אף על פי שלא כתב לה קרקע כלשהיא איבדה את כתובתה תדייק מכלל הדברים של רבי יוסי שתן הקמה התן הראשון במשנה סובר שצריך גם כתיבה שהוא כותב לה שהא תקבה כתובתה מקרקע מסויימת וגם קבלה שהיא מחלה מפורש על השעבוד זה מה שבא ואם כן ה ה דברים שאנחנו כעת מביאים דוחים לגמרי את שלושת התירוצים שאמרו קודם שעצם זה שהיא עוזרת או שהיא היא רואה ושותקת או שהיא קיבלה קרקע והסכימה זה כבר מספיק מפורש ש התנא הראשון כאם במשנה סובר שרק אם היא אוכלת מפורש וגם מקבלת קרקע כלשהיא זה מועיל וכי תם הם תרצה לומר שהמשנה כולה כמו דעתו של רבי יוסי היא ובחלק הראשון במשנה החידוש הוא שאם הוא כתב לה קרקע כלשהוא איבדה את כתובתה והחידוש בחלק השני שהיא מחלה בפירוש אף על פי שהוא לא כתב לקרקע כלשהי איבדה את כתובתה זה לא יתכן וכמו שאמרנו תניה בברייתא כתוב מפורש דבריו שאמר רבי יהודה לבאר את דברי התנא הראשון במשנה אי מתי אומר התן הראשון במשנה השאם כתב לקר קוקול שהוא איבדה את כתובתה דווקא אם כשהייתה שם בזמן שהוא חילק את נחסיר וקיבלה עליה מפורש למחול על השעבוד אבל אם הייתה שם ולא קיבלה עליה אלא היא שתקה או שהיא עזרה או שקיבלה עליה ולא היייתה שם לא יבדה כתובתה אז אם כן רואים כמו שדייק בהתחלה שהתנה הראשון סובר ש אם הוא נתן לה קרקע כלשהי זה לא מספיק עד שהיא תמחל מפורש על השיעבוד ורק אז הבד את כתובתה אם כן טיובת דקולו תיובתא יש כאן לכל שלושת הדעות שרצו לבהר את דעת התן הראשון שלא מדובר שהיא מחלה מפורש ובכל זאת היא מאבדת את הזכות לגבות מהכתובה זה באמת מפורשת אמר לי רבה לרב נחמן הרב הייתה לנו דעתו של רב שירץ את דברי התנה ראשון איך ייתכן שהיא איבדה את הזכות שלה לגבות משאר הנכסים שחולקו לבניו מדובר כאן שהיא עזרה לו להקנות להם את נכסיו הא שמואל שירץ שלא צריך שהיא תעזור עצם זה שהוא מחלק בפניו והיא שוקת ה רבי יוסי ברבי חנינא שאמר שאפילו לא צריכה להיות שם עצם זה ש קיבלה קרקע כלשהיא כבר היא טרה ודחי את דבריהם עכשיו אני רוצה לשאול אותך רב נחמן מר מסביר עלי הרב כמו מי אתה סובר אמר לי ז רב נחמן השיב לו ואנחנו נגיד כמו דברי הרשב אני סובר שההלכה היא בכלל כמו דברי רבי יוסי שהיא לא צריכה למחול מפורש ואני סובר כמו דעת רבי שמואל שאמר שלא צריך שהיא תעזור לבנים לזכות בחלקיה אלא אני אומר כיוון שהשעה שותף בין הבנים שגם להוא נתן קרקע לגבות את כתובתה איבדה את זכות הגביעה של כתובתה משאר קרקעות שנתן לבניו תמר נמי כך באמת נאמר אמר רב יוסף בר בר מניומי אמר בשם אותו רב נחמן כיוון שהשעה שותף בין הבנים איבדה את זכות גביעת כתובתם משאר הקרקעות שניתנו לבנים כעת על זה גם כן מסתפקת הגמרא בא רעבה דיברנו עד עכשיו על אדם חולה שנוטה למות שמחלק את נכסיו ונותן חלק לאשתו לגבות את כתובתה מה יהיה הדין במקרה של אדם בריא שכתב את נכסיו לבניו וכתב לאשתו כק שהי ועשה אותה שותף בין הבנים הי אח מה יהיה הדין גם כאן הגמרא נשארת בספק צד אחד מי אמרינן בשכיב מרע חולה שנותן למות הוא דידע דלט וכמה חלה היא יודעת שהוא כעת מחלק את כל נכסיו והוא משאיר לה רק את מה שהוא משאיר לה והוא לא הולך לקנות קרקעות חדשים כי עוד רגע הוא הולך בעצמו להיות בקרקע אז אם כן ה הייתה צריכה למחו מה אתה נותן מתנות כאן ומה עם הכתובה שהת חייבת לי כשהתחתנו כיוון שלום מחטה הי בדה את כתובתה אבל באדם בריא אולי נאמר שהיא לא מוכלת מה היא שותקת כי היא יודעת שבעלה הוא סוכר נדלן ממולך ואם כן הדר קני אחר כך הוא יקנה קרקעות חדשים ומהם היא תגבה את כתובתה עוד דיל מו שנאמר שזה אותו הלכה כמו בחולה שנותן למות גם בברי כי שת מיט לטלי היא לא יכולה לסמוך על מה שיהיה בעתיד איך היא עכשיו מוותרת על זה שכל ה החלקים של הנכסים כמעט מחולקים כאן והיא השיעבוד של הכתובה שלה הוא הרבה יותר גדול מהקרקע הקטנה שהיא קיבלה איך ה איך היא שתקה אז מזה שהא שתקה אולי נאמר שהיא מוחלת אומרת הגמרא תיקו זה ישאר בספק האם זה נאמר גם במקרה של אדם בריא מספרת הגמרא שלושה סיפורים שקשורים לעניין שאנחנו עוסקים בו כעת סיפור ראשון הודה אמר לו היה שכיב מרע חולה שנטה למות שהיו לו שתי בנות והוא אמר לאלה שסביבו וכמובן כשאדם חולה נוטה למות אומר איך הוא רוצה לחלק את נכסיו דבריו זה כאילו כתובים בשטר ומסורים אז הוא אמר ככה אני רוצה לתת פלגה מחצית מנכסי לברת בת אחת ופלג את המחצית השנייה של נכסי לברת לבת השנייה ומה אני נותן לאשתי טילת לאתת בפיירי שליש מהפירות יהיה לאשתי אני לא נותן לה קרקע אני נותן לה שליש מהפירות של הקרקעות הקלה רב נחמן לסורה היה פעם אחת שרב נחמן הגיע ל העיר סורה על לג גבי רב חסדה הלך רב חסדה לפני רב נחמן אמר ושאל את רב נחמן כי הי גבנ מאי האם במקרה הזה היא איבדה את הזכות לגבות את כתובתה משאר הקרקעות אמר לי אז רב נחמן השיב לו הכי אמר שמואל אני אגיד לך דבר שאמר שמואל אפילו אם הבעל לא יקנה לה אלא דקל אחד לפירות וא שאר הנכסים וחילק לאחרים איבדה את כתובתה היא לא יכולה לגבות את הכתובה מ נשאר הנכסים כי בעלה עשה אותה שותף בין הבנים בקרקע בזה שהוא הקנה לה זכות באילן וזה נקרא כמו זכות בקרקע עצמה אז גם כאן אם הוא נתן לה זכות לאכול שליש מהפירות במחובר לקרקע אז אם כן הוא הקנה לה גם כן שותפות ועבדה את כתובתה אמר לי אז רב חסדה אמר לרב נחמן המוד אמר שמואל התם מתי שמואל אמר שאם היא זכתה בפירות דקל איבדה את הזכות לגבות משאר הנכסים דקני לה בגוף ה דהרה שהבעל הקנה לה זכות בקרקע עצמה שהיא תאכל מהפירות של הדקל המחובר אבל הח הכם במקרה שלנו פיר הוא הוא רק נתן לה פירות תלושים אמר לה אז רב נחמן אמר לרב חסדה אם זה מה שאתה מדבר על מטלטלים זה כמה ארתה ודאי שהיא לא אבדה היא לא מוחלת את הזכות שיש לה לגבות משאר הנכסים מתלת לודאי לא כאמינה על זה לא אמרתי שהאישה מוחלת אלא עדיין יש לה זכות לקבו מכל הנכסים את כתובתה סיפור שני הודה אמר לו הוא היה אדם חולה נטה למות שכיב מרש אמר לאלה שלפניו אני רוצה לתת טילט לברת שליש מנכסי לבת אחת וילטה לברת את השליש השני לבת השנייה ותלת לאתת שליש שלישי לאשתי שכיבה אחד המ בנתי אחר כך מתה שהשם ישמרנו אחת מבנותיו בחייו והוא חזר וירש את החלק שהוא יקנה לה והשאלה היא האם אותו שליש מהנכסים שחזר לרשותו חוזר ומשעבד לכתובת האישה או לא בהתחלה היה סבור רב פפי לומר למימר לא שקלה אל הטלתה האישה מקבלת רק את השליש שבעלה נתן לה ויא לא יכולה לגבות מהשליש שניתן לבת שמתה כיוון שהא כבר מחלה את השעבוד שלה על החלק הזה של אותה בת אמר לי רב קנה לרב פפי אם הבעל היה עכשיו קונה נכסים אחרים אילו אדר קני מי ללא שקלה וכלא היו הנכסים האלה משועבדים לה לכתובתה ודאי שכן אז כיוון דילו הדר קני כיוון שאם הוא היה עכשיו קונה נכסים חדשים שקלה הייתה יכולה לגבות מהמהם את כתובתה אז זה נחשב משהו כעת יורש את ביתו בחייו כמו שהוא קנה נכסים נוספים וה משתעבדים לה לכתובה אשתנה מי שקלי ולכן גם כעת יכולה לגבות את כתובתה מהחלק הזה סיפור שלישי ההוא אותו חולה שנותן למות שכיב מרע דפלגן לנכסי לאתת ולבני וחלק את נכסיו לאשתו ולבניו שייר חד דיקלה אבל היה דקל אחד שאותו הוא לא נתן לאף אחד לא חילק אותו היה סבור רינה בהתחלה לומר למימר לט להלה אחת דיקלה האישה יכולה לגבות את שאר הכתובה רק מאותו דקל יחיד שהוא שיהר אמר לי רב ימר לרב ינה אני רוצה לומר לך חידוש אילת לה אם אין לה זכות גביה מנכסים שניתנו לה בנים אז חד דיקלה נ מילת לה אין לה זכות לגבות גם דקל היחיד שנשאר אבל הרי אתה מודה שמדקדק אלא בהכרח מגוד הנחתה לדיקלה מתוך שיש לה זכות לרדת לדק לגבות ממנו את כתובתה נחת הנמי לכול נכסי יש לה זכות גם לגבות משאר הנכסים האחרים במקרה הזה זה שהיא שותקת כשהוא חילק את הנכסים לשאר הבנים זה לא בגלל שהיא מוכלת את השעבוד שהנכסים האלה משועבדים לה כי יכול להיות ש היא רצתה קודם כל להמתין עד שיראו כמה הדקל הזה שהוא שייר שווה ואולי זה שווה כמו כל השעבוד של הכתובה מה שחסר שעדיין לא נתנו לה ואחר כך היא תקווה היא תחזור ותקווה את מותר הכתובה ונכסים שניתנו לה בנים זה לא אומר שהיא מוחלת על ה על השעבוד שלה מתי אנחנו אומרים שכשהיא רואה שנותנים את הנכסים לבנים והיא שותקת זה אומר שהיא מוחלת זה רק נאמר כשנתנו את כל הנכסים לבנים רק אז אבל במקרה ששרו משהו אז היא לא מחלה בכלל עד כאן דף ‏kfl met bet
לצפיה בתכנים נוספים: