הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קלא

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קלא

[מוזיקה] ב 14 דף קל השור מתחל בעזרת השם אמצע שורה השנייה בוא רוב בבורי איח למדנו שרבי יחן וקו מחדש וככ לוכ שאם אדם אומר על בן בן הבונים או על בס בן הבון אזה מקום שהן בנים שהוא ירש הכל אז דבריו קיימים מסתפק רובה האם דברי רבי ח ויקו נאמרו גם באדם ברי ומה הצדדים כי קו רבקו בשימר דבר ארוס הוא ראוי להוריש מיד ה הרי הולך למות בזה נאמר ב מכי בונו אבל בבורי י הדילמה אפילו בבורי נמה אומר למש שלרוב ושמה בוא נפשוט לך בריסה שגם בבורי הדין כך דמר לו רבי נוסן לרבי רבי נוסן מבוב אומר לרבי שסידר את המשניות אתם חכ מארץ ישראל שניס משנה ם כרבי חן בברקו איזו משנה דתנן מסכת כובס לגבי כסוס בני דכן אדם שהיה נשוי לשתי נשים או יותר והיו לו בנים משניהם שעה שהוא מת אז בעיקרון כל הבנים יורשים בשווה לא משנה בנים מאישה זו או מאישה אחרת אבל חכמים תיקנו אחד מתנוי הקסו שאם האישה מתה בחי בילו והבעל יורש את כובסו דהיינו את יקר הסוב הוא נפטר מלתת לה את אטו סבס את ניכס צמבר זה שהכניס ה מאביה כעת אבא מת וירו שנופלת לפני בניו אז בעיקרון זה אמור להתחלק בין כל בניו אבל תקנו שקודם כל כל אחד מהבנים מאישה מסויימת הם נוטלים דהינו אם היה לו רוכל וליו אז הבנים שהיו לו מרכל הם נוטלים את כסו סימום מנכסיו והבנים שהיו לו מיליו הם נטלים את כסוס ליו חקר בשם מתחלקים שווה בשווה וכמו שהרשם הביא לאלון גמור בקסוס שלכן תקנו כח החומים כדי שאנשים ירצו לתת נדוניה לבנותיהם כ הם ידעו שתמיד ישאר או אצל ביתם אם בעלה יגרש אותה או שהוא ימות לפניה וגם אם לא זה יעבור לנכדים הבנים של אותה בת וזה לא יעבור לבנים של ההב מאישה אחרת אז למיסה כותבים זאת בקסו אבל אומרת משם בסוב לא קוסב לו לא כתב לאשתו בסוב שאם תמותי בחיי נרש כתובתך בניד מנו בני הזכרים של לדלי אנוס כסף כסך הם רשו אחרים ותי את כס כתובתך סר על חולק חון יתר על חלקם שיחלקו עם אחיהם מאישה אחרת חייב הוא חייב לקיים את התנא הזה הם זוכים בזה אפילו שהלא כתב שתנאי בזנו כמו שראינו זאת אומרת אומר רב נוסן הבבלי לרבי הקודש שהאב יכול להוריש לבן בין הבונים כומר רו שנו סון כסף כסך בעיקרון הרי הם אמורים לרשת שווה בשווה ויש כאן את הקונה בלא שי רושה זאת אומרת קבי חנן בוקו למה שתם כך עדיף לשנות בלשון שתם מוסכמת גם על חכמים ווא אומר לרבי רשבם ללון אומר שבעצם הרבי פוסק רבי חבריקו אבל הוא אמר הנו חנ עדיף ששב את לא שנ משנה לא כדס יחידו א דס כולם אינן באמת צריך לשנות במשנהו הם טלו לא הם רשו ואז המתים גם בד חומים דם יכול לתת ב שתו כמו שראינו במשנה לא אחר כך ומ רבי דוס ז ב אומר הרשב ילדות וש הבי שז בני בנוס בבלי ודחיתי בדבר שאינו זה לא נכון בוודאי הגרסה הנכונה זה ארסון ולא סוון מנין אומר רבי אלו דק מלון כבו בודינו בנין דכרין טרפה ממשב כמו שאמרנו אדם היה לו שני נשים רוכל וליו ורול כתובתה היייתה למשל 2000 והוא הלך האבא ומחר חוסים כעת הוא הניח ירושה ואין כאן 2000 אבל יש כאן כוסים שהוא מחר אחרי הנישואין עם רוכל הוא מחר לאנשים אחרים הבנים של רוכל לא יכולים ללכת ולגבות את הקסו סוזני דכרין ממש בוד נכסים שכ נמכרו טוען רבי איסל כד תוך אוננן שהוא כעת נותן מתנה לבנים שייוולדו מרכל כך אומר לה בחתונה מהבנים שיוולדו ממך הם הטלו מתנה את הנכסים שבכוס המט משב הרי כל נכסה משובים כ כתובת רוכל וממילא אחרכך הוא מחר זאת למה שלא יתלו זאת מלכוס אל שמ מנו איר סנן ולא שירוש חל רק אחרי מיסה ולכן הם לא טופים משוע בודים כירושה זה רק אחרי מיסה מה שנשאר בשעה שהוא מת אז בעל כורחך ארסן ולא עניתי נכון לרב נוסן הבבלי למעשה הרשב ללא מסביר שרב נוסן שכן נקשה לרבי הוא רצה שישנו לשון שמתאימה לכולם הוא כן שנה אסוון והוא באמת סובר שסוזן דכרין טורפים משועבדים רבי שסתם כרבי יוחנן מויקו ארסון וא באמת סובר שככה לוח כמו שראינו בדף הקודם עד כאן המשא ומתן מרב לרב נוסן טוען רב משרשי לרוב ומה אתה מסתפק מן שמס לדיס סבורי שאם הוא נתן לבן בן הבונים יותר מאחו כמו כאן שהוא אומר שאתם תרשו את כסו ומכם יתר עלק אז באמת זה חל רבי חבריקו הש אומר שזה איתור לשון שלא צריך כר רב נוס אומר במפורש שני משנ ברקו ושמע מינו אפילו בבורי אפילו באמת שרבי נה שיסו נן אבל רב נוסן הרי אמר שאם נגרוס במשנה ארסון זה מתאים כרבי יח בברקו וכאן הוא אדם בריא בשת החתונה הוא כבר מתחייב ארסון אז רואים שד רבי חבריקו הם גם באוד דום בורי הרשב אומר שבעצם פושטים זאת מדברי רבנו סנ בב מה שהריחו והביאו את כל מה שרבי ענה לו ואחר כך הוא אמר שלדו סבי זה הכל כ רצו לסיים את דבריו של רבי אז היבו נפשה רק פו מקשה עכשיו על עצם העד משע ומתן בי רבי לרב נוסן אומר לרב פופל הבי בי למדמ אסון ובי דמר ארסון או אין אודו מקנ דוב אז ממילא למה רבי הה צריך לומר לרב נוסן אונן כדי שיתאים דברי כולם גם אם איר סונן זה בהכרח מתאים גם כדס חומים למה כ הרי הוא מתחייב כעת לבנים שהם עדיין לא בעולם אז איך זה חל אין ד בלו ואפילו לרבי הדומה אודום מידו שיש בלום כיוון שהמקבל בעולם הוא יכול לשעבד עצמו לתת לו גם דברים שהם עדיין לא הגיעו לידו אבל כאן לדו ל דו ש בלום הוא מתחייב לאישה כשהוא נוסה אותה שהבנים שעתידים להיוולד הם ירשו את כתובתך ו הוא לא יכול כעת לתת אלא בהכרח תנאי בז שיני תנאי בז שזל תיקנו לסו זה אולים אפק בזן אפק להקנות אפילו לדבר שלא בא לעולם אם כך כנ מת בז ש באמת ארסנ מה שאלת ז לא מתאים דס חומים ב שרו שאדם לא יכול להרבות לבן בבונים כאן זה שונה ני בז שה אז למה רבי הוצרך לומר לו אינן אומר נ הב משום פקו בש ארסון אתה יודע למה רבי לא הך לרב נוסן כי אם הוא יענה כך יאמר לו רב נוסן אינו שגם לחכו לא שו ש כיון ש בזן אבל למה הנחת לוש אסון נקטת לוש ארסון זה מורה שבחות אחרי רבי יוחן בויקו אז זה מה שטען רב נוסע הבבלי אתם תתם כדברי יוחן בויקו לכן אמר לו רבי אתה צודק ויס מונן ואחר כך רבי בעצמו התחרט כי הוא יכל לומר לו באמת איר סונן ולמה נקטנו לא ש ירושה לא כי ליבינו נוטה אחח מויקו אלא כיוון שרצינו לומר שזה ירושה ולא מתונה ולכן הם לא טורפים ושעבודים עוד הרומר הבי אחר כך אמר הביי לב מל סדמ זה לא נכון מה שאמרתי כי באמת רבי יכל לענות שגם ם איר סונן זה מתאים דס חומים מטעם אחר נתנן בספה של אותה משנה שיש וד תניא כסו אדם מתחייב בקסו שהבנות שישארו אחרי מותו הם יונו מנכסיו הבנים שהם יורשים הם יצטרכו לתת מזוי נס לבנותיו אז כתוב שם במשנה לא יקוס לו בקסו בנו נוקו כמינוי בנים בנות נקבות שיוולדו לי מך יבסס ישבו בביתי וזו מנכסי והם יקבלו מזונות מנכסי אחרי מותי עד תלוח גוברין עד שהם ינסו לאנשים חייב שהוא ניזן ממילא טוען הבה שתי התקנות האלו נתקנו באותו בז וד נראה ההוכחה לכך אז זה כאילו ששני התקנות נתקנו בתוך כדי דיבור כי הם נתקנו בבת אחת באותו בזן ו זה במתנה ול זה בירושה וכל ו זה בירוש זה במתו רבנו מעידו ראינו במשנה להל שאם אדם מחלק את נכסיו והוא אמר גם לו שירוש וגם לו ש מתונה אז דברו חלים ובדף ק חט הסקנו שאפילו בשני בני אדם בשני שדות הוא אומר אדם זה רש שדה זו ואדם זה יקבל מתנה שדה אחרת זה מתקן את הלשון אם הוא אמר זאת בתוך כדי דיבור את שני המתנות ואפילו שלאחד אמר בלא ש ירושה כיוון שלשני אמר בלא ש מתנס כאילו ש אמר לשניהם בלא ש נ אם כך גם א נגרוס כאן ארסון אבל התקון השנייה שהייתה באותו בזן זה כמו תוך כדי דיבור איקונה שהבנות ישבו ואיזו מנכסי הם יקבלו מתון ש ירוש זה לא ש מתונה אז זה מתקן את הדבר אז זה מתאים כדי אס חומים אז ממילא באמת קשה למה רבי לא אמר לו באמת איר סונן אבל זה לא אומר שאנחנו סים כב יוחן בברקו כאן גם חכם הוד כי יש כאן גם לא שירוש וגם לא שמונה אומ לרב נחומי אמר ר נחומי להבי דומה יש אומרים שלא רב נחומי אמר זאת רב חנניה בר מניומי להב ממה בחד בדי אסקון שאז שני התקנות בתוך כ דיבור דיל בתרי בדיון בזך תיקן זאת ובנך תיקן זאת אז ממילא זה לא יכול להועיל לא ש מו רוש שכ שתי תקנות לא בתוך כבו אז ממי רב באמת לאל לנות לרב נוסן שהסיבה שהבנים יורשים ן זה מכוח זה של הבנות נאמר בלא שמונה כי הרי זה בשני ב נפרדים אז לא תוך כבו לכן א צריך להשיב שזן השיב לו הב לא יסל קד תוך שכונס נתקנו בשני בתי דינים ד ששנינו שם זה מדרש דורש רב לוז בן עזריה לפני חומים בקרם הנהדרים ישבו ביבנה בצורה של קרם אז הוא דרש לפניהם יש כאן שתי תקנות נתקנו הבונים ירשו הבנים ירשו את כתובת אמם אחרי מותו של האב אם האב ירש את אמם והבונוס זונו הוא גם מתחייב שהבנות הם יז מנכסיו עד שהם תחתנו אז אפשר ללמוד תקנה אחת מהשנייה מה הבונים אינו יורשים אלא לח מסס אביהם כל זמן שאביהם חי אין להם כלום בכתובת אמם א ב זו א לאח מסן אבל כל זמן שאב חי אי אפשר לכפות עליו לזון את בנותיו כמו שגמור אומרת בסוב הרשב מביא אדם שלא רוצה לזון את בניו אז אי אפשר לכפו על כך אלא מביישים אותו כמו שמבואר שם כל הפרטים עכשיו כך טען הבח בון שתי התקנות מז ת בנו קנו את שתי התקנות באותו עניין אז כשם שס רק אחרי מות האב כ גם התחייבות לזון את הבנות או ימר בטרי בסקון הנתונה אולי בז אחד תיקן ן אחרי מאב ובזן אחר תיקן גם בחיו אלא בהכרח שבז תקנם כך טוען הבי אומרת הגמ ור ולכן צרך להשיב לרב נוסן שן מה שאלת איך למדים תקנה אחת מהשניה ונ בזך תן את הגיע בז שחר ואמר אני רוצה לתקן מזס בוס אבל אתקן זאת בדומה לתכונה שבז הקודם תיקן כי אם אנחנו נתקו גם בחיב אז אנשים תקשו למה בז קודם רק אחרי בטננו מתקנים בסבו גם בחייו ולכן הם תיקנו באותו עניין שבז קודם תיקן אז למיסה מוסברים דברי רבי למה הוא היה צריך להשיב שאסון אחר כך הוא התחרט אבל למסה מסיים שוב הרשם שיבויה שרובה האמיד בתחילת הדף נפשה שאפשר לפשוט מדבריו של רב נוסן שדברי רבי יוחנן ב ברוקו נאמרו גם בבורי מביא כ את הגמורה נושא אחר לחלוטין והקשר לכאן אומר הרשם כי גם על דין זה בדומה לדין הקודם הסתפק רובה בבורי איך וכמו כן נראה בדף הבא סוגיה שלישית שהובאה דרך אגב מאותה סיבה אומר רב יהודי אומר שמואל הוסב כל נכוו לאישתו בלא ש מתונה לאסו אלו אטרופה יש וימד הדס כמו שרב מביא הגימור לון שאין אדם מניח את בניו ונותן הכל לאשתו מה שהוא נתן את כל נכסיו לאשתו הוא התכוון ר רק לעשות אותה אפוטרופוס כדי שהבנים יכבדו אותה כי הם שומעים שהיא אפוטרופוס לנכסים ועל פי אומ דעתה היא תיתן להם כמה שהם צריכים כעת הם יהיו כפופים לה הם יכבדו אותה ושבן מציין שללו נראה שזה אחד משלושת הדברים שזל העמידו כהלכה בלי תם כי נכון שיש כאן עמד הדס אבל זה דברי נבוא לעזוב את נוסח השטר שלפנינו מוש מתונה ולומר על פי עומדן דעת שהוא לא התכוון לנש את בניו לגמרי עם הירושה מציין הרש בם כמו שנראה לאלון דווקא כל נכסיו הוא לא השאיר כלום אבל אם הוא השאיר משהו שהוא לא נתן לאשתו או בקר קור אפילו במטלת אז ברור שהוא התכוון לתת להם מתנה כי אם הוא התכוון לאפוטרופוס אז למה רק על חלק מהנכסים עכשיו שמואל אמר זאת לגבי אישה אבל אומרת הגמורה פשיט הזה פשוט בנו הגודל אדם שהוא כתב בלא ש מתונה את כל נכסיו לבנו הגדול אז גם בזה פשוט שאומרים לעסוי אלו אפוטרופסו לא התכוון שהוא יקבל הכל אלא רוצה שהאחים יכבדו אותו הם הר חיייבים לכבד אותו הגמור דורשת בקסוס קבד איכו וסמכו וס לרבו סיכו הגודל אז א מדד שוא לא התכוון לנשל את שר הבנים אלא לכבודו תכוון וכמו שהרשם אמר בדף הקודם זה הכל כשהוא אמר זאת בלא שמתו אם הוא אמר שבני הגדול ירש הכל אז ודאי שהוא ירש את הכל אז זה פשוט לנו מה כן בנוי הקוט מ בן קטן לא מסתבר שרוצה שהבנים הגדולים יותר יכבדו את אחיהם הקטן אז הוא באמת התכוון לתת לו מתנה או שמה גם בזה יכול להיות לו אינטרס שיכבדו אותו מביא הגמור אית מערב חני לא יהיה ברי דמ שמואל אפילו נתן את כל נכסיו לבנו קוטן מוטל באריס הוא עדיין תינוק אנחנו אומרים שהוא רוצה הוא בכבודו והוא לא התכוון אלא לעשותו אפוטרופוס ובק את הגיבורה שיש להסתפק ביסוד זה ששמואל לגבי במקרים שונים אבל קודם כל מקדימים את הדברים הברורים ללא ספק זה פשיטה בנוי ואחר אאחר במתנה הוא בנוי אפוטרופוס אז הרשב מביא לאלון שיש מפרשים שהכוונה היא שאם אדם חילק את נכסיו והוא אמר אני נותן מתנה חצי מנכסי לבני אחד מבניו וחצי השני לאחל אדם פלוני אז אחר החצי שהוא קיבל זה מתונה החצי שנתן לבנו זה אפוטרופוס אבל רשבם לא מסכים ועקרת שזה לא דומה למקרה הבא לכן מפרש הרש בם שהכוונה זה פשוט לנו שביין אם הוא נתן את כל נכסיו לבנו ובין אם הוא נתן את כל נכסיו לאחר אין לנו ספקות זה ברור לנו שאם הוא נתן לאחר הוא התכוון לתת לו במתנה כי אין עניין לעשותו אפוטרופוס והוא רוצה שהבנים יכבדו אותו למה שיהיה לו אינטרס שיכבדו אדם זר אם הוא התכוון לעשותה אפוטרופוס כיוון שהוא יודע שבניו לא פקיע משע ומתן אז שי אומר אני עושה אפוטרופוס למה הוא כתב לו ש מטונה אלא בהכרח שהתכוון באמת לתת למתון את כל נכסיו לפלוני ונשל את בניו כמו כן זה ברור לנו שאם הוא אמר שהוא נותן מתנה את כל נכסיו לאחד מבניו הוא לא התכוון אלא לעשותו אפוטרופוס לא משנה אח גדול או אח קטן ו דים פשוט לנו שאם הוא כתב את כל נכסיו לאחת מהשתיים או לאיש טרוסו שהוא עדיין לא כל כך קרוב אליה הוא רק הירס אותה עדיין לא נסע אותה אז אין לו איטרס שבנה מאישה אחרת יכבדו אותה או ואשת גרושו הוא נתן את כל מטרו לאשתו שהוא כבר גירש אותה אז בשתי מקרים אלו ברור שבמו גם אשתו גרושו אין חשש שוא רוצה שיכבדו אותה מה כן יבולו בס אצל הבונים וישו אצל האחים וישו אצל בני הבעל מהו בשלוש מקרים אלו יש לנו ספק מס אצל הבונים אדם שיש לו בנים ויש לו גם בנות ברגע שש יש לו בנים הבנות לא יורשות והוא אמר שהוא נותן את כל נכסיו במתנה לבת זו האם הוא התכוון תתת להמתנה אושם התכוון שהיא תהיה אפוטרופוס אבל בניו רשו אותו רשבם מסביר את שתי הצדדים נראה לאלון שאם אדם מת והוא הניח נכסים מועטים אין מספיק גם לבנות וגם לבנים אז הבנות זונו כמו שהזכרנו לאיל את אחת מתנוי הקסו ש מזויינים הבונוס והבנים יחזרו על הפתחים הם לא יקבלו מזויינים זאת אומרת שאדם חושש לכבוד בנותיו יותר מאשר לכבוד בניו אז אפשר לומר שהוא רצה שהאחים יכבדו את אחותם הוא התכוון לעשות רק אפוטרופוס או שמה כל מה שאדם חושש יותר לכבוד בנותיו זה שלא יצטרכו לחזור על הפתחים לבקש אוכל אבל הוא לא רוצה שהאחים יכבדו את האחות זה לא ם הוא כתב את נכסיו לבתו הוא התכוון באמת לתת למתנה הספק השני אישה אצל האחים אדם שאין לו בנים שירשו אותו אביו כ גם נפטר מי יורש אותו אחו יורשים אותו ואז הוא כתב מתנה כל נכסיו לאשתו כיוון שאחיו לא לא חייבים בכבוד גישתם אז הוא לא חושש שיכבדו אותה אז מה מה הוא התכוון באמת הוא התכוון לתת לה במתנה את כל הנכסים או שמה כיוון שאשתו כגופו הוא רוצה שיכבדו אותה אז באמת הוא התכוון רק שהאישה התהיה אפוטרופוס הבי ירש אותו איךו ירשו אותו הספק השלישי אדם יש לו א בנים מאשה אחרת הוא כתב את כל נכסיו לאשתו שאין לו ילדים ממנה האם גם כאן אומר שהוא רוצה שהבנים מאשתו האחרת יכבדו את אשתו שהיא לא אמ ולכן הוא כתב את כל נכסיו לאשתו הוא מתכוון רק לסוטה אפוטרופוס הבאמת את בניו רשו אותו או שמה אין לו הייטרס שיכבדו אותה למה אומר הרש בם כי כל המקור לכבד את אי ש סעו שהיא לא עמם נלמד מאיתור של פסוק כתוב כבד אסו יחוס לרבו סיש עשו וכמו שהמה של מסביר שכיוון שזה נלמד רק מאיטו לא מפורש בתורה אז ממילה הבינו חומים כמו שרבי קיוגה מציר רב קיג מקשה באמת מרשל מישב קושיה זו שהגיבורה בקסוס אומרת שהחיוב לכבד את אי שס האו שהי לא אמם זה רק כל זמן שהאב חי אז ממילא אין לו אינטרס שיכבדו אותה אחרי מותו כי אז אין חיוב לכבד אותה וגם היא לא חוששת לכך ממילא מה שהוא נתן לה במתנה הוא התכוון באמת לתת לה מתונה או שמה הוא כן רוצה שיכבדו אותה והוא התכוון רק לעשותה אפוטרופוס אז היה לנו נידון לגבי חמש נשים שתיים היה ברור לנו איש טרוסו ואיש גרושו ושלוש הסתפקנו בהם דהיינו בס אצל הבונים איש אצל האחים ואיש אצל בני הבל וה הגמור שתי דרכים אומר ר וינה משמיד רובה בכולו בכל חמשת אנשים לא והירק אפוטרופוס לב מישת הרוס ואיש גרושו כמו שסיכמנו שזה פשוט שאז אין לו איטרס שיכבדו אותה ודאי שהוא התכוון לתת ל מתונה רב אביר אמר בקולונה לב אישו אצל חין ואשו אצל בני הבל וכל הויכוח בין רבנ רב אביר לרב ינה זה לגבי בת אצל הבונים לפי רבנה בת אצל הבונים גם רק אפוטרופוס הביר אומר לא כלו ונ אשוש כמו שסיכמנו שזה פשוט גם באיש אצל האחי ואיש אצל בני הבעל אין לו הטרס שיכבדו אותה וודאי שהוא התכוון למתנה אבל באס אצל הבונים טוען הרב אבירי זה יתכן שהוא רצה שיכבדו את אחותם ולכן היא לא מקבלת את החוסים מרק אפוטרופוס ובניו אם היורשים רשבם אומר שרב וינר ורב ירה נחלקו בספרות בעלמה עד כאן דף ק לא [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: