הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכח

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכח

[מוזיקה] בב בטרה דף קכח מתחילים בעזרת השם ד קכז עמוד ב שורה השנייה מלמטה מביאה הגמרא שבעה פסקי דינים שרבי אבא שלח לרב יוסף ברחמה בסיום שבעת הדינים מביאה הגמרא את דבריו של מר זוטרא בשם רב שימי בראשי שכל אותם שבעה דינים נפסקו גם להלכה הדבר הראשון ששלח לי רבי אבא לרב יוסף ברחמה האומר לחברו עבדי גנבת אתה לא מתבייש והוא אומר אני לא בש לא גנבתי מה תבו אלך אז מה העבד שלי מחפש אצלך או זה כבר שאלה טובה מה הוא מחפש אצלי אתה מרת אותו לי או אתה נתת או לי במתנה ולכן הוא נמצ אצלי ומדובר כאן שאותו שהעבד נמצ כעת ברשותו נאמן או כי הוא כבר נמצא אצלו שלוש שנים כ יש לו חזקה או סיבה אחרת מדובר פה שאותו אחד נאמן לומר שהעבד הזה הוא שלו אבל הטעות שהוא עשה שהוא הוסיף עוד שלוש מילים רצונך הישווה תשווה שלא מכרת או נתת לי וטול ואותו טובע נשבע שהוא לא מכר ולא נתן לו כאן הנתבע כבר אינו יכול לחזור בו הוא חייב לה זיר לו את העבד זה הדין הראשון שואלת הגמרא מה החידוש מה הקמ שמלן הרי במסכת סנהדרין תנינה שנינו משנה שאפשר ללמוד ממנה שכך דעת חכמים ואם כך פשוט שככה ההלכה שם מדברים על שני אנשים שיש ביניהם דין ודברים בדיני ממונות ואחד אומר לו לחברו נאמן עלי אבא שלי להיות דיין בוויכוח בינינו מה שהוא יאמר מקובל עליי הוא לא כשר לדון כי הוא קרוב אבל אני מקבל עליי שמשהו יפסוק אני מוכן אפילו לשלם על פי דברו או נאמן עליי אביך אבא שלך או נאמנין עליי שלושה אנשים שלא בקיעים בדין הם רואה בקר אז אם הוא נשאר בדעתו אז באמת אותו אחד או אותם רואה בקר יכולים לדון ומה שהם יכריעו מקובל על כולם ופשוט ואם הוא עכשיו רוצה לחזור בו ממה שהוא אמר אז רבי מאיר אומר יכול לחזור בו כיוון שלא עשו ביניהם קניין וחכמים שהלכה כמותם הם אומרים אינו יכול לחזור בו רוא אם שם אחד קיבל עליו דבר שינו כדין הוא חייב לעמוד במה שהוא אמר גם כאן אצלנו כיוון שאותו שהעבד אצלו אמר אף על פי שהוא לא היה צריך להגיד את זה כי הוא נאמן לומר שהעבד שלו כיון שהוא אמר אם אתה תשוה אני אהייה מוכן לתת לך את העבד אז הוא לא יכול כעת לחזור בו אז מה החידוש אונה הגמרא הקמ שמלן זה רבי אבא חידש ד בתן לך גם כן המחלוקת בין רבי מאיר וחכמים והלכה כדברי חכמים שיש דיון שם במסכת סנדרין האם זה רק נאמר בשביל שהוא יהיה פטור ולא יצטרך לשלם אותו אחד שטובים ממנו תשלום או שזה נאמר אפילו להוציא ממון מאחד לשני מחדש רבי אבא שזה אפילו בשביל להוציא ממון מאחד לשני ברגע שאחד קיבל עליו אז הוא יהיה חייב להוציא ממון דבר שני ששלח לי רבי אבא לרב יוסף בר חמה להלכה אז בהתחלה נאמר כאן שרבי אבא אמר ש גובין חוב של אדם שמת והוריש את נכסיו ליורשיו והוא לא השאיר קרקעות אם הוא השאיר קרקעות גובים מן הקרקעות אבל בהתחלה מביאה הגמרא שרבי אבא אמר שגובים אפילו מן העבדים אם הוא השאיר עבדים כנעניים וכעת יש מישהו שהאבא שנפטר היה חייב לו כסף והנכנסים שלו משועבדים לחוב אז הוא יכול לגבות עבדים כי הרי בתורה יש קש בין עבדים לבין קרקעות התורה אומרת והתנחלתם אותם את העבדים הכנעניים לבניכם אחריכם לרשת אחוזה כמו אחוזה יש הכשם כמו קרקעות אז רצה רבי אבא לומר שאפשר לגבות מהם כמו שאפשר לגבות מהקרקעות של ה יורשים שירשו מסקנת הדברים הגמרא מביאה שרבי אבא באמת שלח כמו שרב נחמן אמר אין גובים ולפי זה גורסים וכן וכן אמר רב נחמן אין גובין ואף על פי שיש הקש בין עבדים לקרקעות אז אם אפשר לגבות מקרקעות של יורשים למה אי אפשר לגבות מעבדים של יורשים תשובה היא שלעניין לגבות הולכים לפי דעתם של הבעלי חובות על מה הם סומכים את דעתם כבן אדם נותן הלוואה לחברו והוא רוצה בחזרה את ה פירעון והוא יודע שיכול להיות שהחבר לא יהיה לו מה לשלם שם אז על מה הוא סומך אם האדם ההוא יש לו קרקע שהוא יוכל לגבות מהקרקע על עבדים אנשים לא סומכים את דעתם כי הם יכולים ללכת לברוח קרקעות זה דבר יציב ועל זה אנשים סומכים הלכה שלישית שלח לי רבי אבא לרב יוסף ברחמה לעניין קרובים שהם לא יכולים להעיד אחד לא יכול להעיד בשביל הקרוב שלו עד מתי זה נקרא קרבה שני אחים אומר הרשם הם נקראים בקרבה של ראשון בראשון הבנים שלהם אחד אל השני נקראים שני בשני עכשיו בן של אחד ביחס לאח של אבא שלו זה נקרא שני בראשון אחר כך הנכדים הם כבר נקראים שלישי בשלישי הנכד בשביל להעיד נאמר לאח של סבא שלו זה נקרא שלישי בראשון אז בעניין הזה אמר רבי אבא ההלכה היא שלישי בשני כשאדם רוצה להעיד בשביל בן דוד של אבא שלו כשר רבא אמר אפילו בשביל להעיד לאח של סבא שלו הוא כשר שלישי בראשון מביאה הגמרא מר ורב שי הכשיר אפילו להעיד על סבא שלו בעצמו באבא דאבא זה נקרא לפי דעתו שלישי בראשון ול תלכ את קמר ברבש אבל ההלכה היא לא כמו דבריו מה אתה רוצה לגיד שאתה נחשב שלישי וראשון ביחס לסבא שלך כי זה קרבה רחוקה מדי לא בני בנים הרי הם כבנים עד סוף כל הדורות אנחנו נחשבים בנים של אבותינו ואבות אבותינו עד סוף הדורות ולכן אי אפשר להעיד אחד על השני מצד הלכה אנחנו נחשבים בשביל לצייר את הדברים קרובים של אברהם אבינו עד כדי כך שאנחנו לא יכולים להעיד אחד על השני עידות בגלל הקרבה שיש בינינו הלכה הרביעית שלח לרבי אבא לרב יוסף ברחמה אדם שהיה יודע לו לחברו בעדות קרקע עד היכן השטח של השדה שלו לפני שהוא נהיה עיבר עד שלא נסתמה והשם ישמרנו נהיה עיבר נסתמה פסול להעיד אפילו עם עד אחר על הגבולות של השדה של חברו כי הוא לא יכול לראות עכשיו ן גבולות השדה מעומד הדעת כי הוא לא רואה וככה באמת ההלכה מביאה הגמרא כעת אבל רשימה של אמוראים שהתירו לו להעיד ושמואל אמר כן הוא כשר לעדות על גבולות השדה אפשר ד מכוון מצרי נה הוא יכול לכוון את מצרי השדה לפי סימנים מוגדרים בהם אבל להעיד על בגד גלימה בזה אני גם מודה שהוא לא נאמן כי הוא לא יכול לזהות בוודאות את הבגד הרב ששט אמר אפילו על גלימה לפי דעתי הוא נאמן להעיד משום ד אפשר ד מכוון מידת אורכו ומידת רוכבו של הבגד אבל להעיד על חתיכת כסף או זהב נסקה שהוא יודע שהיא של חברו הוא לא נאמן כי הוא התעבר הוא לא יכול לזהות בוודאות את החתיכה ורב פפה אמר למה לא אפילו בחתיכת נסקה של כסף או זהב הוא נאמן לעיד אפשר מכוון הוא יכול לומר את מידת משקלות כמה שזה שוקל אבל כמו שאמרנו הדעה הראשונה זה דעתו של רבי אבא שהיא גם מפסקה להלכה עיוור לא נאמן לשום עדות אפילו שהוא היה לפני כן אדם שרואה ברגע שהוא נהיה עיבר הוא לא נאמן להעיד על דברים שהוא רה כשהוא היה רואה והגמרא באמת מקשה מברייתא על כל השיטות שאמרו שעיו יש דברים שהוא יכול להעיד עליהם מיטיו היה אדם יודע לו לחמי בעדות עד שלא נעשה חתנו לפני שהוא התחתן עם הבת של אותו אחד הוא יכול להעיד לו איזה עידות מסויימת ונעשה חתנו אז הוא כבר לא יכול להעיד לו וכן אדם שהיה שומע פיקח ונתח ש אחר כך הוא היה יודע עדות כשהוא היה שומע והוא נהייה חירש או שהוא היה יודע עדות כשהוא היה רואה פיתח ונהיה עיוור נסתמה רוא שהמקרה הזה זה אחת הדוגמאות של אדם שלא ראוי להעיד עכשיו כי הוא נהייה עיבר הלאה אדם שהיה מיושב שפוי בדעתו ונשתתקו כעת פסול להעיד אבל אם בזמן שהוא ראה את העדות הוא היה ראוי להעיד והייתה תקופה מסויימת שהוא נפסע עידות אבל אחר כך בזמן שהוא מעיד הוא כבר חזר לעצמו אז הוא כשר למשל אם אדם יודע ללא לחמי בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו אבל אחר כך השם ישמרנו מת את הביתו של חמיו והוא כעת לו חתנו או שהיה פיקח ונחש וחזר ונהיה פיקח נפקח או שהוא היה פיתח שיכול לראות וסתמי היה עיוור וחזר נתפתח או שהיה מיושב שפוי בדעתו נשתטה וחזר נשטפה בכל אלה הוא כשר כעת להעיד זה הכלל כל שבתחילת ראיית המעשה תחילתו ו בסופו הוא היה יכול להעיד ומעיד אבל אם בתחילתו או בסופו בשעת המחת העדות פסלות ופסול עד שיהיה תחילתו וסופו בכשרות ואף על פי שבאמצע הוא היה פסול רק אז הוא יהיה הוא כשר להעיד זאת אומרת הכלל הוא שבזמן שהוא ראה את העדות ובזמן שהוא מעיד הוא כשר אז העידו שלו כשרה אבל אם באחד מהזמנים הוא פסול אז העדות שלו פסולה זה הכלל אם הוא היה פסול או בתחילתו כל שתחילתו בשעת ראיית המעשה או בסופו בשעת העדות בפסל פסול רק אם תחילתו וסופו בכשרות הוא כשר אפילו שבאמצע היה זמן שהוא היה פסול רואים מכאן אם כן שאדם שבהתחלה היה יכול לראות והוא נהיה עיוור הוא לא יכול להעיד על גבולות השדה טיובת דקולו יש מכאן קושיה על כל אלה שחלקו על רבי אבא על שמואל רב ששת רב פפה הם כולם אמרו שלעניין גבולות שדה אדם שהיה רואה ונהיה עיבר יכול להעיד תיובתא יש מכאן באמת על דבריהם וראייה לדברי רבי אבא שברגע שאדם נהייה עיוור וא פסול להיית הלכה חמישיית שלח רבי אבא לרב יוסף ברחמה האומר על אחד מבניו תינוק בין הבנים שהוא בכור אז לפי דעת רבי אבא הוא נאמן ולפי דעת רבי יוחנן הוא אמר אינו נאמן מיקה אמר מה הוא אומר על התינוק בין הבנים אז אנחנו אמרנו שהוא אומר עליו שהוא בכור אבל בהתחלה אמר הבאי אחיק אמר ה אומר על תינוק בין הבנים ירש זה את כל נכסיי ולא לא ירשו שאר בני נאמן כמו דבריו של רבי יוחנן בן ברוקה בדף קל ורבי יוחנן אמר אינו נאמן כמו דעת רבנן שחולקים על רבי יוחנן בן ברוקה והם סוברים שהוא לא יכול להוריש את כל נכסיו לאחד מבניו כי הוא מטנה על מה שכתוב בתורה שצריך להוריש לפי סדר הירושה לכל הבנים אז ככה רצה הבא לומר שבזה הויכוח מתקיף ל רבה אם כן היי על הנידון הזה וכי שייכים לשונות שהוא נאמן והוא אינו נאמן היה יותר מתאים ש הלשונות יהו ירש ולא ירש מבלי זה מה שהיו צריכים לנקות אלא אמר רבא אחי קמה זה הכוונה כאן בדברי רבי אבא האומר על תינוק בין הבנים בכור הוא רבי אבא סובר שהוא נאמן כמו רבי יהודה שסובר שאבא נאמן לומר על בנו אפילו שהוא בחזקת לא בכור שיש אחים מעליו שיודעים עליהם שהם אחים שלו נאמן האבא לומר שאלה לא הבנים שלו וזה הראשון מבניו והוא הבכור ורבי יוחנן אומר אינו נאמן כמו דעת רבנן שסוברים שברגע שאחד מהמהם מוחזק בכור וזה מוחזק שהוא אינו בכור אבא לא נאמן לומר על זה שהוא בכור הלכה שישית שלח לרבי אבא לרב יוסף בר חמה האומר תטול אשתי מנכסי כאחד מן הבנים הרי זו נוטלת כאחד מן הבנים בדרך כלל האישה לא יורשת בירושה של בעלה אם יש לו בנים אלא היא מקבלת מזונות מהירושה אבל אם הוא אומר שהוא רוצה שאשתו תקבל חלק כמו הבנים זאת אומרת אם נגיד יש לו חמישה בנים אז כאילו יחלקו את הירושה כאילו יש שישה בנים ואשתו תקבל חלק בירושה אז באמת היא נוטלת כ אחד מן הבנים אמר רבא ובנכסים של עכשיו זאת אומרת הוא יכול להקנות רק הוא מתכוון להקנות רק את הנכסים שיש לו כעת שמצויים אצלו כעת אבל אם יתרבו נכסים אחר כך בזה הוא לא מקנה לה שהיא תזכה וכן מצד שני בבנים הבאים לאחר מכן כן מתחלקים זאת אומרת הם כן מצטרפים זאת אומרת אם עכשיו יש לו ארבעה בנים והוא אומר שהוא רוצה שאשתו תהיה כמו אחד הבנים שגם תירש כמו בן חמישי אב אחר כך נולדו עוד שני בנים נאמר אז עכשיו היא תהיה כמו בן שביעי זאת אומרת מחלקים את הירושה לפי כמה בנים שיהיה בזמן שהוא יעזוב את העולם כי הצבא היייתה על שעת החלוקה הלכה שביעית שלח לרבי אבא לרב יוסף ברחמה המוציא שת רחוב על חברו כתוב כאן שאתה חייב לימ הזוז נומר יש עדים המלווה אומר אני אומר לא נפרדתי ממך כלום אתה רואה את השטר הזה כתוב כאן שאתה חייב זוז לא שילמת לי אפילו זוז אחד והלווה מודה במקצת הוא אומר פרעתי מחצה חצי שילמתי 50 זוז מה הדין שמודה במקצת אז על מה שהוא מודה הוא חייב לשלם את אותו מקצת את אותו חצי מה שהוא טוען שהוא שילם הוא צריך להישבע שהוא שילם והוא יהיה פטור מודה במקצת חייב שבועה ופטור וכאן אבל יש תוספת יש כאן את העדים שמעידים לטובתו של הלוה הם מעידים שהוא שילם את כל המזו הוא פרה כולו אז מה שהעדים מעידים מצד אותו לובה זה לא מעלה ולא מוריד אלא הרי זה נשבע שבועת מודה במקצת והמלווה גובה את ה מחצה שהוא מודה שהוא לא שילם אבל העדים שהעידו שהבן אדם הזה כן שילם למי הם מועילים אמא לובה טוען תראה אתה רוצה לגבות ממני אבל אין לי ממה לשלם אין לי מייפה לשלם אומר מה זאת אומרת שאני הלתי לך היה לך קרקעות אומר מכרתי אותם אז בוא ניקח אותם ילו כוחות או פה כבר המלווה לא יכול ללכת ללקוחות שקנו את הקרקעות ולומר הקרקעות שלכם היו משועבדים לי כי הם יאמרו לא אתה יכול לבות רק מנכסים אם היו לה לובה נכסים שזה נקרא בני חורין אבל הקרקעות שלנו שהיו משועבדים אתה לא יכול לגבו דמרי אנחנו יכולים לתון לך אנחנו על העדים שמחין יש כאן עדים שהושלם הכל אנחנו מאמינים להם כן אבל הבן אדם הזה הודה שלו אנחנו לא מאמינים לו לא מאמינים לו שהוא לא שילם אנחנו מאמינים לעדים אנחנו לא רוצים להאמין לו ובאמת הם נאמנים ולכן אי אפשר לגבות מהקרקעות שהלקוחות קנו אומרת הגמרא והדבר הזה מתאים אפילו לפי דעתו של רבי עקיבא דאמר לגבי מלווה ש י שת רחוב ללובה כתוב כאן שאתה חייב לי סלעים כמה סלעים חמש מי אמר חמש כתוב כאן סלעים לא כתוב חמש סלעים אני זוכר ש הלוואת לי רק שלוש סלעים כן אבל אני זוכר שני הלתי לך חמש סלעים אומר רבי עקיבא הבן אדם הזה לא נקרא מודה במקצת זאת אומרת ככה יש כאן את הסלעים מה שכתוב בשטר מיוט סלים מיוט רבים שניים זאת אומרת מה כתוב מה זה סלים סלים זה שני סלים שתי ש סלים כתוב כאן שהוא חייב לו י אתה רוצה להגיד שלוש סלעים למה מאיפה תיקח לא אין כאן הוכחה שהוא חייב לך שלוש סליים אבל הוא מודה הולי אני נגיד שהוא מודה במקצת טובעים אותו שהוא חייב חמש סליים והוא מודה על סל אחד יותר ממה שכתוב בשטר אז אולי נגיד שהוא מודה במקצת והוא חייב שבוע אומר רבי עקיבא אתה מבין מה אתה עושה פה בן אדם הזה משיב וידה אבי הוא אומר לך אני מודה לך בעוד סלע עושה לך טובה השטר הרי לטובתו אז מה את רוצה לחייב אותו שבועה לא הוא לא יחייב שבועת מודה במקצת הני מילי מת נחשב משיב עבידה והוא פטור משבועה איך דלק העדים שם מדובר שאיין עדים על התוספת אלא העדים מעדים על סלעים זאת אומרת יש כאן שטר שחתומים עליו עדים שהוא חייב סלעים למלווה כמה שני סלעים שתי סלעים לא יותר על יותר מזה אןד אבל הח קדים כאן כשיש דים והלווה לא ידע מה הם יעידו רתו רתת חוששים שהלווה פחד להקריש את כל ההלוואה ועודה על חצי והוא לא משיב וידה לכן צריך להישבע שהוא לא חייב יותר אז אם כן דברי רבי אבא מתאימים אפילו עם דעתו של רבי עקיבא בקשה הגמרא מתקיף לה מרב רב השי אולי נדחה דברי רבי אבא ונאמר אדרבא אפילו לפי רבי שמעון בן אלעזר אמר שם לא כמו דברי רבי עקיבא אלא שמודה מקצת הטענה ו כיוון שהוא הודה על שלוש במקום לכפור הכל ולומר רק שתיים כמו שכתוב בשטר סלים שהיינו שתיים הנימי למתי הוא נחשב מודה במקצת הוא חייב שבועה דווקא איך דלקה אדים כמסי עלי כמו שם שהידים שחתומים מעידים רק על ההלוואה של שתי סלעים כי הרי סלעים מיו צים שכתובים בשטר זה שתיים אבל איך דק דים דכ מסלי כשיש דים שמסייעים לו כמו במקרה שלנו שאומרים שהוא פטור לגמרי הוא אומר שהוא חייב מחצית מהחוב ודאי משיב יד אבי והוא יהיה פטור משבועה ככה רצה מרבר רבשי להקשות על דברי רבי אבא שגם רבי עקיבא וגם רבי שמעון בן אלעזר לגבי השטר שכתוב בו סלים הם בעצם דוכים והם פירכה על דבריו אבל מביאה הגמרא בכל זאת ההלכה היא כן כמו דברי רבי אבא דרש מר זוטרא משמ משמו דרב שימי בר אשי הלחתה בכל הנשמת כדי שלח רבי אבא לרב יוסף בר חמה בכל שבע ההלכות כל שבעה פסקי הדינים הלכה כמו דבריו של רבי אבא אמר לי רבינא לרב השי הדין הזה דרב נחמן שנראה כמו שרב נחמן חולק לגבי הוויכוח אם אדם נפטר ובאים כעת המלבים לגבות את החובות שלו מהירושה ואיין לו קרקעות רוצים לגבות מעבדים אז אמר רבי אבא ש אפשר לגבות כי יש הקש בין עבדים לבין קרקעות אז כמו שקרקע אפשר לגבות מנכסי היורשים שירשו ככה גם העבדים ורב נחמן שמה אמר שלא כיוון שהעבד יכולים לברוח אז דעתו של המלווה לא נשענת ולא סומכת על העבדים האלה מה גם שם נאמר שהלכה כרבי אבא נגד דברי רב נחמן מה הי הרי בדרך כלל הכלל הוא שהלכה כרב נחמן בדיני ממונות אמר לי אזרב שישיב לרינה אין גובין מתנין לה הנוסח בדברי רבי אבא לא כמו מה שכתוב אלא כמו שאמרנו מראש שככה נשאר הנוסח שלא גובים באמת מעבדים ולפי זה צריך להמשיך וכן אמר רב נחמן הוא הרי דיין מוב והלכה כמותו ובאמת גם כאן הלכה כמו רבי אבא שואלת הגמרא בסדר אז ההלכה כמו רבי אבא אבל מה החידוש ולחת לפוקי מה זה בא למעט שהיינו חושבים שלא תהיה הלכה כמו רבי אבא שצריך לחדש ההלכה כמותו אם החידוש הוא שפוסקים כמו רבי אבא בעניין קרובים שפסול להעיד אחד על השני שרבי אבא אמר שלישי בשני כשר במילים אחרות אדם יכול להעיד בשביל בן דוד של אבא שלו ועל זה רבה בא ואומר שלישי אפילו בראשון כשר זאת אומרת נכד יכול להעיד בשביל אח של סבא שלו ואתה תרצה לומר לאפוקי מדרבה שנפסק ש נכד לא יכול להעיד בשביל אח של סבא שלו הרי יכול להיות שרבא לא חולק על רבי אבא אלא הוא מוסיף הוא על דברי רבי אבא אולי רבי אבא מודה ששליש יכול להעיד בראשון שנכדו להעיד בשביל אח של סבא שלו אז אם כן לא זה החידוש ההלכה כמותו ואם תרצה לומר ש חידוש הוא להוציא מדברי מרבה רבשי שאומר שנכדו להעיד על סבא שלו בעצמו ותרצה להגיד שההלכה היא לא כמותו כי הסבא נחשב כמו אבא שלו בני בנים הרי הם כבנים זה לא חידוש כי כבר אמרנו שלט לכ את ההלכה היא לא כמו דבריו של מרבה רבשי ואם תרצה לומר לגבי אדם שראה ונהיה עיוור והוא רוצה להגיד על מה שהוא ראה שמע רבי אבא שהוא לא נאמן הלכה כמו רבי אבא לאפוקי להוציא מדברי שמואל ורב ששט ורב פפא שאמרו שעל כל פנים על גבולות שדה הוא נאמן מה אתה רוצה לומר שההלכה היא לא כמותם הרי התוו כבר הבנו בריתה מפורשת שדחתה את שיטתם אלא מה שחידש מר זוטרא בשם רב שמי בר אשי שהלכה כרבי אבא זה ל שני דברים לאפוק מרבי יוחנן להוציא מדבר הב של רבי יוחנן שאמר שאחד שיש לו בן מוחזק שהוא לא בכור והוא בא להעיד עליו שהוא בכור הוא לא נאמן אז ההלכה היא כמו רבי אבא שהוא כן נאמן וכן דבר נוסף שיש כאן חידוש לגבי המקרה השביעי של אחד שהוציא שטר שכתוב כאן שהבן אדם חייב לו מ הזוז והוא מודה במקצת אני חייב לך 50 זוז ועדים מעדים שהוא שילם הכל שאמר על זה רבי אבא שהוא נחשב מודה במקצת והוא חייב שבועה ואתה רוצה לומר שההלכה הייא כמו דעתו אף על פי שיש תקפת דמר ברושי שהקשה שיש סברה הפוכה לומר שכולם מודים שבמקרה הזה הוא לא נחשב מודה במקצת והוא לא חייב שבועה כיוון שיש כאן עדים שמעידים לטובתו ואם כן כולם שהוא לא חייב שבועה והוא באמת פטור וסומכים עליו ואנחנו רוצים לפסוק נחנו רוצים לפסוק כמו דבריו של רבי אבא שהוא כן נקרא מודה במקצת והוא כן חייב שבועה אפשר לדחות את הסברה שכיוון שהוא שכשהוא עודה במחצית החוב עדיין לא באו העדים שיעידו שהוא פרע את כל החוב אז אם כן הוא עוד לא נחשב אז משיב הוידה כי הוא לא יודע מה הם יעידו והוא מפחד שמה הם יעידו נגדו כמו הספרה שרבי אבא אמר שם ולכן אם כן גם במקר מקרה הזה ההלכה היא כמו דבריו של רבי אבא ועד כאן דף קכח [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: