הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכח

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכח

[מוזיקה] ב 11 דף ק ח חס שו מתחיל בעזרת השם שורה וחצי האחרונות של הדף הקודם שולח לי למדנו מלקס בין רבי יהודה לחכמים מוחזק לנו באחד האחים שהוא הבכור מגיע ההב ביום מן הימים ואומר לא בני אחר הוא הבכור רבי יהודה אומר אהב נאמן כתוב בתרי יקר חחים אומרים לא הפסוק מדבר רק באופן שאין לנו חזוק הלך אחר ק את הגמורה כמה וכמה הלכות שבבה שלח לביס בחומה זה למעשה כל דף הגמור עוסק בזה ונקטו את כולם משום שבאחד מהם הוא פוסק על וחק רבי יהודה וזה נוגע למיסה כמו שהרב מציין שבסוף הסוגיה נראה שבכל הדברים הלו הלכה כמו ששלח רבבה מביאה הגמור שולח לי רבבה לרב יס בחומ המר לחר עבדי גנבו ומ לא גנבתי לא גנבתי מעולם את העבד שלך הוא שאל אותו אם כך מה טיבו אצלך מה הוא עושה אצלך אז הוא עונה לו אתו מחרת לי או שהוא אומר לו אתו נסת לי מתונה אומר הרשם והוא נאמן בטענה זו זה שמחזיק בעבד אפילו שלמדנו בחזק ה שבטים הגו דרוס בהמות כמו כן אבודים שהם יכולים ללכת לבד אין חזוק למי שמחזיק בהם כיון שייתכן שהם הלכו לבדם אבל יתכן לפרש ת בחד משלושת האופנים או שמדובר שהוא כבר החזיק בבד הזה שלוש שנים ואז יש לו חזוקה או שמדובר באבד קטן שמוטל באריסה שיש בו חזוק אל אלטר לא יכול ללכת לבדו או שמדובר שאין דים שראו את האבד בידו אז הוא יכל ליטון לאדם אז הוא נאמן גם במיגו לומר שהוא קנה את זה ממנו או שהוא קיבל זאת במתנה רק הוא אומר לו אתה יודע מה רצונ חו ישוב וול בעצם הכלתי לומר לך זה שלי ואני אפלו לא צריך להשבע שבוע אסס כדין כופר הכול שזל תיקנו כיוון ש ין ישבון לבודים אבל אני מסכים לא רק שתהייה כאן שבוהה אלא אני מסכים גם שאתה תשוה במקום שאני אשבה ויפטר שזה בדרך כלל כל השבים שטוו נשבים ולא משלמים אני מסכים שאתה תשווה שלא מכרת לי את העבד לא נתת לי אותו ואם תשבע כך אני אחזיר לך את העבד ונשבע כך היה הוא נשבע שהעבד שלו אינו יכ לז המזיק לא יכול לחזור בו ולומר משטה הייתי בך שהרי פטור הייתי וגם לא חייבת לשבועה כדי לשבע ויטול אומר הרשב דד נשב נויטל כל השבועות שזה רק להיפטר ולא קנתי לך בקניין לתת לך את העבד אם תשוה עליו לא אומרים כך הוא לא יכול לחזור בו אלא כיוון דעל פיו נשבע ובצאתו הוא ציווה הוא אמר אם תשווה אני אתן לך את זה צריך לתת לו עבד כיוון שהטיל עליו שבועה בשוה הוא האמין לו בשבוע וכמן דד שהוא אבדו שנשב דומה כאילו שהודע ש אם תשווה שבת שלך אז זה באמת שלך ודוז בלדין כמ הועדים דומה מוסיף השבן שנקטו זאת בעבד לר בוסה דבו בשר מטלטלים שר מטלטלים שהוא אומר לו מה עושה אצלך החפץ שלי הוא אומר קניתי את זה הוא נאמן אבל יכול להשביע אותו שבוע ססס אז ודאי שהוא אמר במקום שאני אשווה ואפטר אתה תשווה יטול אז ודאי שהוא לא יכול לחזור להפיל עבודים שלא שאר בהם בכלל שבוע כן ישבון על הבודדים כיוון שהוא השביע אותו הוא לא יכול לחזור בו הוא צריך להחזיר לו את העבד אומרת הגמר קושמן מה רב משמיע לנו תנין איזו משנה מפורשת אומר לו נמן אולי אבו אדם אומר תבע ונדב צריכים ללכת לדון אז הוא אומר האבא שלי הוא פסול לדון בין לזכות בן לחובה כמו שלמד הנהדרים בפסוק ום סלבו גומו אנחנו מקים על עצמנו מה שאבא יאמר נמ יוביו נאמנים אולי שלש בוקו שלושה אנשים מהשוק רועי בקר הם לא פקעים בדין מה שפסקו כך נהוג אומר הרשב שנקטו דווקא רואי בקו לא רואי צאן משום שרואי צאן רואי בימה דקה גזלנים פסולים לכל דין שבעולם אבל אבא ואביך נכון שהם פסולים משום קורבה הם כשרים בעצם לדינים של אחרים ואחרונים מתקשים בדברי הרשב בטרה קודם כל זה ברור שיכול לקבל על עצמו גם דיין שהוא פסול לגמרי שינית גם רואי בקר מבואר בגימור הסנ דרן שהם פסולים לכל דין אז דברי הש מוקשים הקפו וכך היה והם פסקו הדין רז דור בקנין יכול לזור בו רים ז כיוון שהוא קיבל על עצמו שמה שפסקו יעשה אז יש כד אז הוא הדי שבבה מדבר שאם הוא הטיל עליו שבוא אפילו שזה לא על פי דין הוא לא יכול לחזור בו אז מה החידוש הרבבה אנגור שהוא העמיד את האופן שב ש ששם מדובר גם דבה מלקס שמדובר שנדב אמר לתוב נמלי בו כמו כן האחרים אביך אור בוקו שאם יחייבו אתן לך ובכל זאת אמרו חחמ שלא יכול לחזור בו וצריך להוציא כסף מהכיס לתנ ו זה בדומה לאופן שרב בה שאחרי שהוא נשבע הוא לא יכול לחזור בו וצריך לתת לו את העבד כל שכן אם התוו אמר נמלי אבו או אביך אורי בוקו שאם יפטרו אותך מכו לך שבזה אפילו רמ מודה שהוא לא יכול לחזור בו ר הוא מזק ועומד בכסף מכי זה כמו קניין אז זהר באבא לומר שיש מד מרשם שהמחלוקת ברמר וחומים זה במוך לוך אבל בהת לוך על פי אלה הפסולים דבר הכל כול לעזור בו בא רבב ואומר לא להפך במוחו גם רב מאר מודה ומדובר באת לוך והוא גם משמיע לנו ולוכ כדברי חומים אפילו שבדרך כלל לא חק רבים כאן הוא צריך להשמיע לנו זאת אומר הרשב כי מסתבר טעמו שרב מר בכל ז הלו כדבר חמים עוד עניין הוא שלח שולח רבב לרב יס בחומ הלוכ גו מ הבוד הכלל הוא אדם שמת והוא השאיר חובות הוא השאיר גם ירושה באים ליורשים סומים לגבות מהם חובות אז מלטס לא משעבד בחוב על מטלטלים אין שעבוד והם לא צריכים להשיב את החובות מטלטלים רק מקרקעות שהניח להם אביהם מה קורה אם הוא הניח להם עבוד עם כנענים אז אומר הבבה גם אבודים קנים גובים כי עבד הוא כמו קרקע הוא קש לקרקע מציין הרשם בכל הלכות אמרנו לכה כמו רבבה אבל בזה הלכה לא כמו רבבה ולמעשה הגימור תשנה את הגרסה שהוא באמת אמר הוין ג מן עבודים וגם בזה הלכה כמותו ורב נחמן אומר אין גובן מסביר רשבם נכון שעבוד עם אושו לקרוס כמו שכתוב נחלתם אוסם לבניכם כמו נחלה זה הכל לדברים הכתובים בתורה למשל איך קונים עבד כמו שקונים קרקע בשר בחזקה כשם ששבו על הקרוס כמו שהזכרנו ל אשבו לבודים אינו במכירת אבודים אבל ים בחוב מה ההבדל בין מטט קרקוס כל קרקוס אנחנו אומרים עמל וסמך כי אי אפשר להעלים אותם יפשר להזיז אותם ממקומם אז על זה הוא שמח על זה יש עיבוד על מטלטל אם הוא לא שמך כשהוא לבה לאבא כ הוא ידע שיכול להעלים את זה אז גם הודים אפשר להעלים אותם אפשר להעביר אותם למקום למקום אז הם לא משועבדים עוד הל הוא שלח לומר שולח לי רבב לרב יס בחומ ללוכ שלישי בשני כושר להד דהיינו ראובן יש לו בן חנוך לחנוך יש בן הוא יכול להעיד בימול בן שמעון הם חנוך ימואל הם פסולים זה לזה הם בני דודים זה נקרא שיני בשני רישן ברישון זה שני אחים שיני בשיני זה בני דודים הם פסולים כמו שלמד בסנהדרין אבל שלישי בשני הוא כבר דור שלישי הוא הוא נכדו של ראובן רוצה להעיד לבנו של שמעון הוא כשר לדות רבב היה צריך לומר זאת אומר הרשם כי יש מדומר בסנ אדרין שהוא פסול אז הוא בא לחלוק ולומר שהוא כשר רוב אומר אף ברישון דהיינו בנו של חנוך בן רובן לא רק אשר להעיד לבנו של שמעון יכול גם להעיד לשמעון אחי רובן לדוד של האבא שלו וככה לוכ אומר הרשם כי הגמור אומר בסוף שיתכן שרוב רק מוסיף על דברי רב רב בגם מודע לזה וגם הגמורה אומרת עוד מעט שאין הלכה כמר רושה משמע שכרוב יש כן הלכה מרב רבש הוא מכשיר עוד אכשר באב דבה הוא אומר שלישי ברישון זה גם שהנכד יכול להעיד עבור הסבא בנו של חנוך מעיד לראובן אבל על זה מסיימת הגמור לסלס קמרש אומר הרשב דבני בונים ובני בני בונים אפילו עד אלף דורות לא יעידו לאבותיהם דבן ירך ובבו אבל תוסס אומרים ואי ררי כספ גדור כל כך אז מה כונת התוסס כמו שמבואר בראשונים שלפי סוגיית הגמור כן בן נכד נין יכול להעיד לאבי סבו דור רביעי כבר אפשר להעיד עוד הלכה הוא שלח שולח רב לרב יס בחוו עקרק עד שס אדם שוא ידע את הגבולות של הקרקע של חברו כשהוא עדיין היה פיקח עדיין יכל לראות ונסתם אחר כך הוא התעו רחמון לצלן פוסל כעת יש דין תיר הגי אדם והשיג את גבולו הוא רוצה להביא את זה ועוד אחד אחר עמו צריך שתי עדים להעיד שאלה גבולות צדו אל אפילו שהוא היה יודע יפה בעדות זו לפני שנסתמה בעיניו עכשיו בשת דוו סומה אז הוא לא יכול להעיד לא יכול להגיד מ מדס עד קטרו פלני לא נחוש לעדותו כולא רואה כך אמר הבבה ושמואל אמר כושר אפשר רח מצרי הוא יכול כוון את המיצרים יש סימנים יכול לומר מצד מזרח זה גובל בשדה של זה בצד מערב כך אז גם כשהוא התעבר הוא עדיין יכול להעיד אבל גלי אלוי אם יש ויכוח על טלית או בגד הוא לא יכול להעיד אני יודע שטת של זה וזה כי מה הוא יאמר ה הרי לא רואה את הטלית הוא יאמר סימנים של הטלית האורך את המידות שלה האורך והרוחב הרבה מידות הרבה טליתות שמידת שווה ורב שיס אמר אפילו גלימה הוא גם יכול להעיד אפש ד מחו מיד ורק או מיד ורבו הוא יומר את המידות המדוייקות וזה תהיה עדו שבאמת הגלימה של זה אבל נס חלוי הם הויכוח על חתיכת כסף או זהב הוא התעבר הוא לא יכול לראות אל זה הוא כבר לא יכול להעיד ורב פופה אמר אפילו נסכה אפ שד מח מידס משק וסוב הוא יאמר כמה זה שוקל וזה גם עדות כשרה מס ומקשה גמור על שלושת הרים על שמואל ורב שיס ורב פופה מבריס אויו יודע עידוס עד שלא נעסה חסוי הוא ראה מעשה שהיה הוא לא היה קרובו ונס חסוי אחר כך הוא נסה ביתו ואז הוא נעשה פסול לעדות כמו שמברר בגימור סנדרין או שהוא ראה עדות בעודו פיקח הוא שמע הוא דיבר ונסחר אש מחמס חוילי הוא נהייה חרש שילם וזה הוא נהיה כמו שוטה לכל דובו רשבם אומר שיש מפרשים שהוא נשתתק מחמת חולי הוא נהייה אילם ואז הוא לא יכול להעיד איך הוא יכול להעיד הוא יכול לכתוב מפי או פיקסון אבל הרשב מסכים יותר עם הפירוש הראשון כיוון שמדובר כאן הכל בפסול הגוף ולא ל טכני של החוד או שהיה פיתח היה עיניו פקוחות שרואה יפה ונסתם מכת הוא התעבר או שהיה שופו היה חכם ה אדם נורמלי ונשתה פסד בדוס שנסו ונס חסו הו מסו ביטו הוא היה קרוב וא התרחק רשב מציין ה כגון שאין לו בנים ממנה אז הוא כבר התרחק מחותנו כך מבואה בפרק זה בו יש שם חולקים או שהה פיקח ונסחר ווז ספח או שהה פיטר בשעת רית הדות ונסתם חוז נתפתח חזר מניו או שה שופה איזשהו מעשה ונשתה וחוזר נשפה כושר כי הוא היה כשר בשעת המעשה ובשעת האגדה זה הכלל כל שתחיו רית המ אשת הגדת העדות היה בפלוס פסול כל ה רוי לעדות זו כתוב העד בשעת ראיית המעשה הוא צריך להיות ראוי כמו כן בסופו הוא צריך להיות ראוי דות אז אם באחד שני הזמנים הוא לא כשר לעדות אז עדותו לא מתקבלת אבל תחיו וסופה בקוס אפילו שבינתיים הייהה זמן שהיה פסול כושר טיוב תד כולו קשה על שמואל ורב שיס זר פופה שכולם הכשירו לפחות בקרקע וכם פוסלים אותו לכל עדות הרש בם אומר שהדיו הוא מזה הכלל למה ברייסה צריכה לסיים זה הכלל מה יש פה יותר מה שלמדנו ברישה אלאו מה זה בא לומר לי שהוא פסול לכל עדות ולא נאמר שיכול לכוון את המידות את משקלות תובת אכן הופרחו שלושתם עוד הלכה הוא שלח שולח הב לרב יס בחומ המר אל תנוק בבונים יש לו כמה ילדים הוא אומר על אחד מהם מה הוא אומר עוד מעט נראה נמן רבי חן אמר אימון מהקומה מה כנת רבה במה האבא אומר שהוא נאמן רבי יוחן חולק עליו שהוא לא נאמן אומר הב אומר הב אמר רל בבונים השקו חוסי אני רוצה שרק הוא ירש כל האחים ה אחרים לא ירשו הוא ירש כל נכסי נמן רבי קו שנראה במשנה לאלון שאם הוא אמר על מש ריש דומ וכך פוסקים לוך אלון אז ככ אומר רבב ורבי ן אמר אנו רבן שלא יכול בלא שרוש לתת לאחד על חשבון אחו מסק לרמון ומון זה לא קשור לנאמנות רש ולא ירש מבלי אלתי בונים בכו כולם יודעים שאח אחר הוא הבכור אומר לא זה שנראה לכם שהוא יותר קטן הוא הבחור כך אומר האבא נמן כרב יהודה וזה הקשר שכל ההלכות שרב בשלח לכאן רבי אמר אי נמ רבו כיוון שמוחזק לנו באחר שהוא בכור אז הוא לא נאמן ולוק רבי יהודה כר אמרנו שבכל ההלכות ה הלוך הקרבה הרשב מציין שאפשר גם ללמוד מכאן שאם הוחזק אחד מן הבנים בבכורו בחיב אפילו שלא אמר הף כבני כהוא בנו בכורו הוא נטל פי שניים כ רואים שכל המקס בין רבינו לחומים רק באופן שמוחזק לנו בחד שהוא בכור מגיע ואומר על אחר שהוא בחור האם הוא נאמן או לא נאמן זאת אומרת שאם האבא לא אומר כלום אז ודאי שאפשר ללכת אחרי חזוקה ומקבל פי שניים עוד הלכה שולח לי רבב לרב יוסי בחומה המר תיו אשתי כאחד מן הבונים היא תקבל חלק בירושה כאחד מהבנים נולס כאחד מן הבונים אז רשבם אומר שמדובר באחד משני האופנים או שהאישה הסכימה לכך שהיא לא תקבל כסו ובמקום זה היא תקבל כאחד מהבנים או שהוא נותן לה מתנה חוץ מכוסו ומדובר בשכיב מרע שדבור כסו כ מסורן או שמדובר באדם בריא הוא עשה קניין אז מה החידוש החידוש הוא שאפילו שאם הוא אמר בלא ש ירושה שהוא עושה אותה כיורשת הוא לא יכול הפיל א רבי יוחן בויקו זה רק על רוי ליורשו אבל זה אשתו לא רואה ליורשו בכל זאת טיטו זה לא ש מטונה ואפילו שהוא עשה אותה ככ מבונים זה לא מגרע זה לא לא רושה ולכן למשל אם יש כאן שלוש בנים המקום לחלק את החוסים לשלוש אם אין בכור אז נחלק את החוסים לארבע והיא תקבל רבע אבל לא מרוב ובנכסים של אחשוב הכל לגבי הנכסים שכבר בידו אבל אם אחרי שהוא נתן זאת לאשתו הוא קיבל עוד נכסים רק אחר כך הוא נפטר אז בנכסים האלו רק בנים מתחלקים למה כי הוא לא יכול להקנות דוב שלו בולום ואפילו לרב מאיר אומר הרשב שודו קנה דו שלו בולום זה רק אם הוא פירש שהוא מקנה לה גם את זה א בסתו מי אדם לא מעלה על דעתו דבר שעדיין לא הגיע לידו לכן האישה הזו יוד על התחתנו שמסתו מ לא נתן לה אין הנכסים שהיו לו באותו שעה עוד מוסיף רובה ובבו מבוים לחה מכאן כיוון שהוא אמר שיטול כח מן הבונים הכוונה שהחשבון יהיה לפי שעת הירושה ולא לפי עכשיו זה יכול להיות לטובתה ויכול להיות לרעתה דהיינו באופן שאמרנו היו לו שלושה בנים אז אם שלש שלושת הבנים האלו התרבו אחר כך שאבא נפטר לפני זא נולד לו עוד בן ויש לו ארבעה בנים אז נאמר כעת החלוקה היא לארבעה בנים אז נחלק לחמש והיא תקבל חמישיית כמו כל אחד מהבנים מצד שני אם הבנים התמעטו דהיינו אחד מהבנים נפטר והוא לא הניח בנים לא הניח יוצא רחוב אז מחלקים את הירושה רק בין שני בנים אז היא תקבל שליש דהיינו לא הולכים אחרי החלק שהיה שלה כביכול בשעת האמירה בשעה שלשה בנ א רבע לא כין שהוא אר שתול חלק אחד נ אז ריך לחשב זאת בשעת החלוקה עוד הלכה שול לרב לרב בחו המוצי וכעת יש קוח בם פרתי כלום משל כתוב שם אל אתה עדיין חייב תקול הל ו פורתי מצו 500 פרתי 500 אני חייב לך זה מוד במקס מד במקס בדרך כלל צריך להשבה ועד מד שפו אחרי שהודע על מחצו הגיעו הדים ואמר אמרו הוא כפרה את כל הלף הרי זה נשבע הלוי ונפרע נשבע שהוא פרע מחצו כדין מויד קצס הוא יפטר מלשלם את המצו את ה-500 וגוי ומרצו את ה500 אחרים המלו יקווה ממנו רק מנחוסים בני חרים אבל משעבוד לו דהיינו כיוון שהוא הודע אז אפילו שהעדים באים לפתור אותו עודה הז בלדין היא שווה יותר מד הסעדים וויסס מוסיפים מכורה יש כאן סתירה כמו נפשך אם אתה מקבל את העדים אז לא צריך להישבע בכלל העדים פותרים אותו לגמרי רק את ה-500 שהודה שהוא ישלם אם אתה לא מקבל את העדים אז למה מלילה שבועה אדם לא יכול לטעון על שטר שהוא פרוע אומר תוסס כיוון שבעצם העדים אומרים שהשטר הזה הוא כבר לא שווה כלום הוא החזיר את כל הל אלא מה לדבריו השטר הזה עדיין שווה אז ודאי שהוא לא שווה יותר ממה שהוא אומר הוא אומר רק 500 רק על ה500 אחרים הוא צריך לשוה קד מועד ב מקצ אבל זה הכל בני חוסים בני חירין ומשעבוד ים הלקוחות יכולים לומר אתם עשיתם קנוניה ביניכם אנחנו סומכים על העדים דמרא לקוח אומרים ענן דם סמחי שהוא כבר פרה הכל אתם עשיתם כנה בנכם שהוא יודע ש עדיין חייב 500 כדי שתוכלו להוציא מאיתנו לא להתחלק מזה ולכן הדים הלקוחות אי אפשר להוצא מידם רק מנכסים שעדיין בידו הוא גובה מחצו ממשיך הבבה ומוסיף כמו שהרשם מביא נחלקו רב עקיבה ורב שי בן לוזו שתר שכתוב כוב בו שרו לבה משמעון שים או כתוב דינרים לא כתוב כמה עכשיו יש יקוח ביניהם המל ומר חמש לא אומר שלוש רבש זר אומר כיוון שהוא מועד במקס הוא טובעו חמש המודה בשלוש אז הוא צריך להשבה שהוא חייב רק שלוש על השתיים הנותרים הוא צריך וה שהוא לא לוה זאת ואז הוא נפטר הב קיב אומר הומ שד אדם שמצא עבדה עכשיו זה שעיבד את העבדה אומר היה כא יותר הוא אומר לא זה מה שמצאתי הוא לא צריך להש קצס תקנום תקנו חזר שלא יצטרך להשבה כדי שאנשים ירצו להחזיר עבדות גם כאן מ ש כשכתוב סלוים אז תופסת תופס ידש תחתו זאת אומרת רק שניים הוא בא ומוסיף סלע שלישי אז הוא מש איך אתה משביע אותו לכאורה גם כאן הוא משד הרי די מעידים שהוא פר את כל השטר הוא מש שומר 500 לא פרעתי אבל הוא לפני ש הגיו מרכן דים אז מחשבים אותו כמ מל הם לא יודעים הם יודעים לכתוב ס לכתוב דרים אז הוא לא מפחד לומר שזה רק שניים אם הוא אומר שלוש אז אז הוא נו ים שאכ ד הוא ע שי ד י ל העשה הזה הוא לא יודע מה הולכים להעיד הולכים להעיד לרעתו לסייע למלווה למשל שהם יעידו שהוא הודע בפניהם שהוא לא פר כלום אז לכן מה הפחד הד מקס הד מצו הוא לא כך פסק רף דרב אפיל כתובים אי שים לוב אז נכון ש רק אחרי שהודה למעשה הדים כעת מסים דבריו שהוא אומר שהוא פרא ודים אומרים שהוא פר אומרים שהוא פרא עוד יותר ודי מציין הרשם שלא חוששים קושו שמר ברש כמו שכבר נראה מביאה הגמור כמו שהרשם מקדים דורש מרז משמר ששי אלס בכל הנשמ בכל ההלכות הלכה כדי שולח לי רב לרב ס בחומ אומר לרב לרב רב נחמ מ אחת ההלכות שהוא אמר שגוי ורב נחמן אמר שן גודים וקלון שו רב נחמן בד בדי מרב נחמן אז תהיה כאן סתירה הלכה רבב או הלכה רב נחמן אומר לי אמר לו רבש אנחנו גורסים אחרת אנחנו גורסים שרב אב אמר אין גובים מעבוד אין גובס ולפי זה וכן רב נחמן לא רב נחמן חולק אז הוא שואל אותו ספו כמ אם אף אחד לא חולק עליו אזור שככה ח אז מה אמר ז הוצרך לומר א איפומד רובה שרובה אמר רבבה אמר ששליש בשני הוא כשר להד בא הרובי ואמר הוא כשר להעיד גם לראשן שלישי מעיד לראשון אז בא בא כעת מזו לומר של אחר כ רבבה מו סיפו הרי יתכן שרבה גם ודה בזה רק רבבה היה צריך לומר לנו ששליש בשני כשר כי יש מדומר בנדר שהוא פסול במעשה שהיה שהגיע לפני רבבה והיה נידון על זה אז אמר כשר אבל ואדים באמת שהוא מודל שרוב מוסיף שגם שלישי מעיד לראשון אז איך אתה רואה שהם חולקים שאתה ומר וחק רבבה אדמר ברבש שהוא הכשיר גם באב דבה שהנכד יעיד לסבו ועל זה בא לומר שלח כ רבבה שלו אז באמת אומר הרשב מכנו גם על זה לומר מי אומר שרבה חולק על מר רבש מרשה מוסיף רק אמור יותר טוב הרי כבר אמרנו לא של אלקמר בבש ודרשה זו שזר היא הייתה אחר כך למה צריך לדרוש זאת כבר פסקנו שובש הפוק מ שמואל ורב ש רב פופל לעניין סומ שבא להעיד על קרקע על בגד על נסה אווס כבר הקש עליהם מבריס אז אין צורך לפסוק לא כמותם אלו צריך לומר לנו שני דברים דבר אחד פוק מרב חן רבי חן אמר שוחק חומים שאדם לא נאמן לומר על בנו שהוא בחור כמחזק לנו באחר שהוא בחור דרש מזר הלכה בכל ר כולל בזה שהוא פסק רב יוד כמוכן פוש על הלכה אחרונה שמר מש קשה שהוא מ הלכה לא כמש כיוון ששוה עדיין לא הגיעו הדים ואז הם לא סיעו לו אז אדרבה יתכן שהוא מפחד מהם שהוא לא יודע מה בליבם לא חקר הבבה שהוא צריך להשבע על המצו צו ישלם מניר עד כאן דף חכ א
לצפיה בתכנים נוספים: