הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכז

בבטר דף קכז מתחילים בעזרת השם דף קכו עמוד ב שורה שביעית מלמטה מספרת הגמרא מעשה באדם שבא עם עד לפני רבי חנינא ההו דעת לקמי דרבי חנינא ואותו עד אמר לי לרבי חנינה מוחזק בזה שהוא בכור זה שאני בא איתו אני רוצה להעיד עליו שהוא בכור כדי שהוא יוכל לקבל בירושת אביו פי שניים כמו שהתורה נוטת לבכור שנולד ראשון לאביו פי שניים בירושה אז רבי חנינה התחיל לשאול את אותו עד מנה ידעת שההוא בכור אמר לי אז אותו עד השיב כי כשהיו באים אצל אביו של אותו אחד שאני מעיד עליו שהוא בכור כאלה שחוששים בעיניהם דכי אבוא הו לגבי אבואה אמר להוא אז הוא היה אומר להם תלכו לבן הבכור תלכו לבן של איזילו לגבי שככת ברית תלכו לבן של שנקרא שככת ד בוכר הו הו בכור ומס ריקי היה מקובל אצלהם שאם הוא יתן מהרוק שלו זה ירפא את העיניים אז אם כן אני רוצה להעיד עליו שהוא בכור אבא שלו ועצמו אמר עליו שהוא בכור ונאמן אדם לאמר זה בני בכור שאלת הגמרא ודיל מהו דמה הוא אולי הוא בכור מאמו תרצת הגמרא מקובל בידינו גמירי רק בוכרה דאבא מעשה רוקי רק בכור שהוא נולד ראשון לאביו הרוק שלו זה רפואה לעיניים אבל בוכרה דאמא אדם שהוא רק בכור לאמו לא מסי רוקי רוק שלו לא מרפא את העיניים אז אם האבא אמר תלכו לבן שלי שנקרא שיך אחד ומירוק שלאו תיקחו כדי לרפא את העיניים משמע שהוא היה בכור לאביו ואם כן העדות הזאת קבלת והוא יטול פי שניים מנכסי אביו אמר רבי ימי בכור שהוא טומטום היינו שיש אור שמכסה את המקום שאפשר לדעת האם הוא זכר או נקבה שנקרא האור שלו ונמצא שהוא זכר ואף על פי שהוא בכור אינו נוטל פי שניים דאמר קרא התורה אומרת והיה הבן הבכור שמה מדובר שאדם מתחתן עם אישה שנועה ואישה אהובה והראשון שנולד היה בדיוק אה אצל אשתו השנעה אז היה הבן הבכור לשניה למה צריכים לכתוב והיה מספיק שיהיה כתוב הבן הבכור לשניה א זה בא ללמד שהוא אינו נטל פי שניים עד שיהיה בוודאות בן בשעת לידה משעת הווייה אבל כאן מכיוון שהיה ספק אולי הוא נקבה לכן הוא לא מקבל פי שניים רב נחמ בר יצחק מוסיף ואומר ש טומטום שנקרא והתברר שהוא זכר והוא מתנהג כמו בן סורר ומורה שהתורה אומרת שאדם כזה ש הולך נגד רצונם של אבי ואמו ומתנהג ממש בצורה שהתורה מתארת אדם כזה שחייב עונש של חיוב מיתת בית דין אז אם הוא לא ברור שהוא בן לא מענישים אותו אינו נידון כבן סורר ומורה דמר קרה כי יהיה לאיש בן אז הוא יכול להיות סורר ומורה עד שיהיה שהוא בן משעת הווייה מהשעה שהוא נולד המיר אמר טומטום שנקרא ונמצא זכר אם הוא לא בכור אלא הוא אחד מהאחים אף אינו ממעט חלק בכורה בדרך כלל כשרוצים לחלק את הירושה ולתת לבכור פי שניים אז מונים כמה אחים יש אם נאמר יש שלושה אחים אז מחלקים את הירושה לארבעה חלקים ושני חלקים נותנים ל ושני האחים האחרים לוקחים עוד שני חלקים כאן אם יש אח אחד בכור אח אחד פשוט ואח אחד טומטום שנקרא ונמצא זכר אני אומר מחלקים את הנכסים רק לשלושה חלקים והבכור נטל חלק בכורה אחד מהחלקים ואז שני החלקים הנותרים מחלקים לשלושת האחים וה אנחנו לא לא אומרים שהחלק הבכורה התמעט היינו לא נחלק את הירושה לארבעה חלקים ואז החלק הבכורה יהיה רבע אלא מחלקים את הירושה לשלושה חלקים חלק בכורה זה שליש ואז בשני שליש מחלקים בין שלושת האחים שנאמר וילדו לו בנים ועל זה כתוב אדם שמתחתן עם אישה אחת אהובה ואחת צנועה וילדו לו בנים אז כתוב שאם הבכור נולד ל שנועה בכל זאת הוא בכור לכן את הבכור בין הצנועה יקיר לתת לו פי שניים אז למה כתוב וילדו לו בנים לגבי שנותנים פי שניים שזה בא ללמד שאין הבכור נוטל פי שניים כנגד בן אלא עד שיהיה ידוע שהוא בן זכר בשעת לידה רב שיסוי אמר טומטום שנקרא ונמצא זכר אף אינו נימול לשמונה ימים ם היום השמיני יוצא בשבת הרי ברית מילה עושים ביום השמיני ואם היום השמיני יוצא בשב שת אז ה מצווה של ברית מילה דוכה שבת אבל במקרה הזה הברית מילה לא דוכה שבת דאמר קרא התורה אומרת אישה כי תזריע וילדה זכר על זה ממשיכה התורה ואומרת וביום השמיני אמול ביום אפילו בשבת עד שיהיה ידוע שהוא זכר משעת לידה וילדה זכר בשעה שהילדה שיהיה ברור שהוא זכר רב שרויה אמר טומטום שנקר נמצא זכר אף אין אמו טמאה תומת לידה שבעה ימים ואמר קרא אישה כי תזריע וילדה זכר אותו פסוק ששם כתוב גם לגבי תומת לידה שאישה שיולדת היא טמאה שבעה ימים ושם גם כתוב שביום השמיני אמול בשר הורתו אז מקודם דרשנו לגבי ביום השמיני אמול בשר הור לתו ביום השמיני ביום אפילו בשבת עושים מצוות ברית מילה אפילו שזה חילול שבת ברית מילה דוכה שבת זה דווקא אם זה וודאי שהוא נולד זכר וכעת דורשים לגבי מה שכתוב קודם בפסוק ומאה שבעת ימים כי מי נידת דותה תטמא מה שהתורה שם אומרת בתחילת פרשת זריע שהיא שאותה יולדת טמאה שבעה ימים משום יולדת זכר זה נאמר דווקא אם ברור שהא ילדה זכר רק אז טמה שבעת ימים שידוע שהוא זכר משעת לידה מקשה הגמרא על רב שרוייה איך אתה אומר שאם הא יולדת טומטום היא לא נטמאת תומת לידה הרי המשנה אומרת מסכת נידה מט שם כתוב המפלת נפל שהוא טומטום במקרה שאנחנו מדברים עליו או אנדרוגינוס שיש לו גם סימני זכר וגם סימני נקבה אז מספק תשב בתומת לידה לזכר ולנקבה היינו היא נטמאת 14 יום תומת יולדת כמו נקבה מצד שני אנחנו לא אומרים כמו בנקבה שאחר כך יש לה 66 ימים שאם היא רואה נידע היא לא נטמאת אלא אחרי שבוע יש לה רק 33 ימים שאם היא רואה נידה היא לא נטמאת היינו במקרה שלנו שהיא נטמאת שבועיים אז יש לה 26 ימים שאם היא רואה נידה היא לא נטמאת אבל בפועל כתוב כאן שהיא נטמאת תומת לידה תיובתא דרב שרבה תיובתא יש פה פריחה לדבריו של רב שרבה שאמר שהיא לא נטמא תומת לידה עם יולדת טומטום אומרת הגמרא אולי נאמר שזה גם קושיה על רב שיזי למה תב יוב דרב שיזי שאמר שאם התינוק הזה נולד בשבת שהברית מילה שלו צריכה להתקיים בשבת הבאה המילה שלו לא תדחה שבת לאם תאבת יוט רב שיזי כי מאיפה הוא למד שהמילה שלו של טומטום לא דוכה שבת מאותו פסוק אישה כי תזריע וילדה זכר ודאי אם הוא ודאי זכר משת לידה רק אז הוא ביום השמיני מול בשר לתו ביום אפילו בשבת שהמילה שלו דוכה שבת אבל כאן כיוון שלא ברור שהוא זכר משעת לידה המילה שלו לא דרכה שבת ואם כן אם באמת דורשים את הדרשה הזאת שילדת זכר היינו שברור לנו בשעת לידה שהוא זכר ואם לא אז ההלכה לא נאמרה אז אם כן כיוון שלא ברור לנו בטוטו שבשעת לידה הוא היה זכר בישת לידה לא היה ברור לנו שהוא זכר אז אם כן לא יהיה בכלל תומת יולדת ואם כן למה במשנה כתוב שיש כן טומאת יולדת אולי נקשה מכאן על דבריו של רב שי זבי דוחה הגמרא על רב שיזי אין קושייה כי התנה במשנה מסתפק האם זה נכון הדרשה הזאת ספוקי מספק לי האם מה שכתוב ילדה זכר היינו שצריך להיות ברור בשעת לידה שהוא זכר ואם כן מי שיולדת טומטום באמת לא תהיה תמאה בכלל כי זה לא היה ברור בשעת לידה שהוא זכר היא לא תהיה תמאה לידה או שלא למדים זה מהפסוק ולכן התנא נקת לחומרא שלא לומדים ככה מהפסוק שתחמיא עליו שמה היה זכר ושמה היה נקבה ורב שיזו גם מחמיר לעניין ברית מילה בשבת שלומדים מהפסוק צריך שיהיה ודאי בשעת לידה שהוא זכר לכן הוא מחמיר גם כן שלא ימול אותו בשבת שואלת הגמרא יחי אם כן שתנה מסתפק האם בכלל טומטום מטמא טמו תומת יולדת היחי תשב לזכר נקבה ולני דע מי בא עלי אם יש ספק אם הטום הזה בכלל מחשיב את אמו שהיא תהיה יולדת אז למה אתה אומר ש מחמירים עליה רק לזכר ולנקבה תומר שמחמירים עליה גם לנידה היינו שלא יהיו בכלל ימים שאם הי רואה בהם נידה היא לא נטמאת ואנחנו אמרנו שמחמירים עליה גם כמו זכר לעניין הזה שיש לה רק עד היום ה-40 היינו אם היא טמאה שבועיים אזה יש לה עוד 26 ימים שבהם אם היא רואה נידה היא לא נטמאת למה לא נגיד שבכל מקרה אם היא רואה נידה היא תמת מספק שמ היא בכלל לא נקראת יולדת אמרת הגמרא כ שבאמת יש מכאן קושיה על רב שי זבי כמובן צריך להוסיף שבזמנינו לא נוהג בכלל המושג הזה שאם רואים נידה לא נטמעים זה הכל עיקר דין תורה שפוסקים בזמנינו מחמירים שכל אישה שרואה נידו ועדיין תמת אמר רבא תניה כבתי ד רבי ימי יש לנו ראייה מברייתא לדבריו של רבי ימי שאמר שבחור שנולד טומטום ורק אחר כך הוא נקרא ונמצא זכר אינו נוטל פי שניים הבריתה מדברת על הפסוק שאומר והיה הבן הבכור לשנייה אמרנו כן אדם מתחתן עם שתי נשים אחת אהובה אחת צנועה הצנועה היא זו שילדה לו את הבכור אז הבן הבכור לשנייה הוא מקבל פי שניים לומדים מהפסוק והיה הבן שדווקא אם הוא נולד זכר ודאי ולא טומטום מה שכתוב הבכור שדווקא אם ידוע בוודאות שהוא בכור ולא במקרה שזה ספק אם הוא בכור שואלת הגמרא ביש למה זה מובן החידוש מה שהברית אומרת ודורשת מהמילה בן ולא טומטום זה בא ללמד כמו הדברים שאמר רבי אמי שאם הבכור ל לד טומטום ואחר כך התברר שהוא זכר הוא לא נוטל פי שניים מה שהברית אומרת שהבכור בא למט ולא ספק מה אנחנו מוציאים מפה איזה חידוש לאפוקי מי אונה הגמרא לאפוקי מדרש רב אנחנו מוציאים מפה שלא כמו דבריו שדרש רבה דרש רבה אדם ש יש לו שתי נשים שילדו שני זכרים במחבר ולא ידוע מי ילדה ראשון מי ילדה ראשונה זאת אומרת מי הבן הראשון ועכשיו אמור להיוולד לו בנו הבכור מי שנולד ראשון הוא בכור שנוטל פי שניים אחר כך נולדו לו עוד בנים לאותו אחד ויש כת ספק מה הבכור אז רב הדרש כותבין הרשה זה לזה שיכולים שני האחים שיש להם ספק אם הם בכור על כל אחד מהם אם הוא הבכור או השני כל אחד כותב לשני אם אני בכור אני נותן לך הרשעה שאתה תקוה בשבילי את חלק הבכורה ואז הם מתחלקים ביניהם בחלק הבכורה ככה רבא דרש ולכן בא הפסוק ומלמד לו שאם יש ספק מבכור אף אחד מהמהם לא נטל פי שניים אפילו על ידי הרשעה וכמו שאמר לרב פפא לרבה כרבה דרש את הדרשה הזאת ששני הספקות בכור כותבים הרשע אחד ל ה שני כדי ש שיוכלו להתחלק ביניהם לגבות משאר האחים את החלק בכורה ולהתחלק ביניהם כשרב דרש את הדרשה הזאת שזה אפשר אז רב פפה הגשה לו והרי שלח רבין לתלמידי בית המדרש הדבר הזה שאל ת לכל רבותיי ולא אמרו לי דבר אבל ברם כך אמרו משום רבי ינאי שרק אם התינוקות אוקרו בשעת לידתם והיה ידוע בשעת הלידה מי הוא הבכור ורק לבסוף נתערבו וכעת יש ספק מי הבכור רק אז כותבין הרשעה זה לזה כיוון שהיה על אחד מהם שם בכור רגע אחד רק יש עכשיו ספק מי הוא הבכור אז כל אחד כותב לשני אם אני הבכור אני נותן לך הרשאה רשות שאתה תקבא בשבילי את חלק הבכורה וכל אחד כותב את זה לשני ואז הם מתחלקים ביניהם אבל אם אף פעם לא הוכרו מי הבכור כמו במקרה של שני לשים במכבי אין כותבין הרשעה זה הזה כמו שהברית דרשה מהפסוק ככה אמר רב פפא לרבה איך אתה אומר שאפילו אם בשעת לידה היה ספק מי הבכור בכל זאת הם כותבים מרשה אחד לשני הרי כאן מפורש אמרו משום רבי הנאי שלא דרו קרב מורלי חזר רבא והעמיד מתורגמן לפניו לדרוש ולהשמיע על הרבים שהוא רוצה לתקן את מה שהוא אמר דברים שאמרתי לכם טעות אן בידי ורם כך אמרו משום רבי עני אם בהתחלה אחד מהם היה בכור וקרו רק לבסוף נתרבו ולא יודעים מי הבכור כותבים הרשע הזה לזה כי יש כאם בכור רק הספק מי הוא אבל אם לא עוקרו מלכתחילה אז אין כאן בכור לעניין פי שניים ואין כותבין הרשעה זה לזה שלחו לי בני הכפר הקרה שעומד באגם דגמה שלחו לשמואל ילמדנו רבנו היו מוחזקים בזה ב אדם מסוים שהוא בכור אין עדים אבל ככה כולם יודעים ככה יצא הכל ואמר אביו על בן אחר שבכר הוא מה הוא האם האבא נאמן נגד החזקה שאחד מוחזק שהוא בכור לומר על בן אחר שהוא בכור או לא האם הוא נאמן לומר שבעצם הבנים הראשונים הם לא הם לא בנים שלו ואם כן השלישי למשל הוא הראשון שלו ואז הוא בכור האם הוא נאמן לומר את זה ככה שלחו בני אקרה דגמה את לשאול את שמואל שלח להו שמואל הבכור שעד היום היה מוחזק שהוא בכור וזה שאביו אומר עליו עכשיו שהוא בכור כותבין הרשעה זה לזה כל אחד כותב לשני אם אני בכור אני מרשה לך לגבות בשבילי את חלק הבכורה ואז הם חולקים ביניהם כמו כל מקרה שיש ספק בין שניים מי הבכור שואלת הגמרא מה סובר שמואל ממה נפשך אם הוא סובר כמו דעת רבנן שנראה בהמשך כך סביר לי שהם אומרים שאבא לא נאמן ברגע שיש חזקה על אחד מהם שהוא בכור לומר על מישהו אחר שהוא בכור נשלח להו כרבנן שישלח שהאבא לא נאמן ואם הוא סובר כמו דעת רבי יהודה כך סביר לי שאבא נאמן לשלח להו שישלח להם כמו דבריו של רבי יהודה שאבא נאמן אונה הגמרא באמת היה לו ספק כמו מההלכה מספק אעם ההלכה כרבי יהודה אם ההלכה כמו דעת רבנן ולכן מספק הם כותבים הרשע אחד לשני כמו שאר שתי ספקות בכור מההיא איפה הויכוח בין רבי יהודה לבין רבנן תניה הפסוק אומר שבור האבא יכיר לתת לו פי שניים מהמילה יכיר המיותרת מלמדים יכירנו לאחרים אבא יש לו זכות להכיר את בנו הבכור לאחרים לומר הוא בכור מכאן אמר רבי יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור אפילו אם היו מוחזקים עעל בן אחר שהוא בכור כשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך כהן נאמן אדם כהן לומר זה בני ובן גרושה שכהן אשור לו להתחתן עם גרושה או עם אחת שבעלה נפטר בלי להשאיר זרע שהיא לא יכולה להתחתן עם אדם אחר כמו שאר אלמנה אלא היא צריכה להתחתן עם אח של בעלה ויא התחתנה היא באה לאח של בעלה והוא לא רצה להתחתן איתה אז איך הוא מוציא אותה הוא לא מוציא אותה בגט אלא הוא נותן לה חליצה ברגע שהיא חלוצה אז היא גם כן אסורה לכהן עכשיו אם כהן אומר שהוא התחתן עם גרושה או חלוצה והבן הזה הוא בן גרושה או בן חלוצה שהתורה אומרת שבמקרה כזה הבן הזה מתחלל מהכהונה הוא לא נחשב כהן אומר רבי יהודה אבא נאמן וחכמים אומרים אם יש כאן אדם שהוא מוחזק בכור או כהן האבא לא נאמן אינו נאמן לומר על בן אחר שהוא בכור או על כאלה שהם בחזקת כהנים לומר שהם בני גרושה או בני חלוצה שואלת הגמרא אמר לרב נחמן בר יצחק לרבה בשלמה זה מובן לפי רבי יהודה היינו דכתיב מובן מה לומדים מהמילה המיותרת בתורה יקיר שהאב נאמן לומר על בנו שהו בכור גם אם לא היו מוחזקים בו אלא באחר אלא לפי דעת רבנן שהוא לא נאמן אם יש חזקה על אחר שהוא בכור אז מה באמת התורה באה ללמד במילה המיותרת יקיר למה לי תרצת הגמר מדובר פה שלא יודעים מי מבין הבנים שלו בכור והוא בא ואומר לאחד מהם שהוא בכור במקרה שצריך הק שאין חזקה על אחד מהם שואלת הגמרא למה הלחתה לעניין מה הוא נאמן למתווה לו פי שניים כדי לתת לבן הזה בירושת פי שניים לא יהיה אלא אדם אחר גם אם הבן הזה הוא אדם אחר אילו בא למיטו במתנה מי לא יעיב לי אם האבא ירצה לתת לאדם אחר בתורת מתנה שני חלקים מנכסיו הוא לא יכול לתת לו אז אם כן מתוך שהיה יכול לתת לו פי שניים מנכסיו ב תנה ודאי הוא נאמן לומר על בנו שהוא בכור לתת לו פי שניים בירושת רצת הגמרא לא צריכה החידוש לא נצרך לומר שאבא נאמן כדי שהבן יקח שני חלקים אלא החידוש הוא אפילו בנכסים שהוא קנה אחר כך שנפלו לו לאחר מכאן אחרי שהוא אמר שהבן הזה הוא בכור שת הנכסים שיהיו לו אחר כך איך היקנה לבן שלו עכשיו נכסים שיהיה לו אחר כך אז על זה הוא אומר עכשיו שהבן הזה בכור והתורה אומרת שהוא נאמן שהבן יזכה גם בנכסים שבא יקבל אחר כך לרשת בירושה שואלת הגמרא ולפי דעת רבי מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם זא אומרת אבא יכול להקנות לבן אדם מתנה גם דברים שיבואו לו לאחר מכן יקיר למה לי מה נדרוש מהמילה יקיר מתרצת הגמרא רבי מאיר ידרוש מהמילה יקיר שהתורה כותבת שאבא נאמן אומר על בנו שהוא בכור ליטול פי שניים אבל האמת אתה שואל הרי הוא יכול להקנות לו את זה בתורת מתנה פי שניים אז בעצם מתוך שהוא יכול להקנות לו בתורת מתנה עכשיו ואפילו דבר שעתיד לבוא שעוד לא בא לעולם אז הוא נאמן לומר שהוא בכור ליטול פי שניים אז בשביל מה צריכים את המילה יקיר זה בשביל נכסים כאלה שנפלו לו שיפלו לו כשהוא גוסס שבזה אפילו רבי מאיר מ זה שבזמן הזה מה שהבן אדם זוכה הוא לא יכול להקנות מראש דבר שעוד לא בא לעולם אז על זה האבא יהיה נאמן לומר על בנו שהוא בכור כדי שהוא יקבל גם בזה פי שניים מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא היו היו מוחזקים בו שהוא בכור ואמר אביו על בן אחר שהוא בכור אז אהב נאמן ואם היו מוחזקים בו שאינו בכור ואמר אביו עליו ש בכור הוא אינו נאמן הרי שתחילת הבריתה זה כמו דבריו של רבי יהודה שאבא נאמן לומר על בן שהוא בכור אפילו שהיו מוחזקים על בן אחר שהוא בכור שהוא בכור והספה החלק השני של הבריתה זה כמו דעת רבנן שאבא לא נאמן אם יש חזקה על אחר שהוא בכור ועליו מוחזקים שהוא לא בכור לפי דעת רבנן האבא לא נעמן עכשיו נגד החזקה ולכן החלק השני בבריתה כתוב שאבא אינו נאמן אמר רבי יוחנן אדם לא קורא לעבד בני אבל יכול להיות שאדם יקרא לבן שלו אבדי כי הוא ממש נאמן אליו כמו עבד לכן אם אדם אמר על אחד בני הוא וחזר ואמר אחר כך עבדי הוא אינו נאמן והוא נשאר בחזקת בנו אבל אם הוא אמר הפוך הוא אמר על אדם אחד אבדי הוא וחזר ואמר בניהו הוא נאמן הוא יכול לבאר שהוא התכוון ד משמש לי כאב דכ אמר שהוא מאוד נאמן והוא משמש אותו יותר מדי כמו עבד זה במקרה רגיל אבל כשההוא בא לעבור את הגבול ובאים לדרוש ממנו מכס או שבאים לבקש ממנו מכס במקום אחר ומקום שצריכים לשלם על כל עבד שבן אדם מעביר במכס אז שם זה הפוך חילופי הבית המכס שאדם רוצה להבריח את העבד שלו מהמכס אז הוא אומר עליו שהוא בנו אחר כך הוא אומר אבל באמת הוא עבד הוא נאמן היה עובר על בית המכס ואמר על אחד מהאנשים שאיתו בני הוא ואחר כך הוא חזר בו ואמר עבדי הוא נאמן הרגילות לומר ל מוכסים על עבד שהוא בן כדי שלא יגבו ממנו מכס על עבד אבל אם הוא אמר הפוך בהתחלה אבדי הוא אומר את זה למוסים ואז הוא משלם מכס חזר אחר כך ואמר בני הוא אינו נאמן הוא לא היה אומר על בנו שהוא עבדו ומשלם על בן תשלום שמשלמים על עבד על בן לא משלמים מכס למה אתה צריך להגיד עליו שהוא עבד למה לשלם סתם אלא הרי הוא בחזקת עבדו כמו שאמר בהתחלה שואלת הגמרא על ההלכה הראשונה שאמר רבי יוחנן שאם אדם אמר על בנו עבדי הוא ואחר כך אמר בני הוא הוא נאמן כי הוא התכוון להגיד עבדי שהוא משמש אותי כמו עבד מיטי היה אדם משמשו כבן דברים שבן רגיל לעשות להלביש להנעיל את אביו ובא ואמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא אלא נאמן לומר שהוא עבדו אלא הוא נשאר בחזקת בנו אם היה משמשו כעבד ובא ואמר עבדי הוא וחזר אחר כך ואמר בני הוא ש מקודם אמרנו שהוא נאמן לפי דעתו של רבי יוחנן כאן מפורש כתוב אינו נאמן אז אם כן הבריתה הזאת סוטרת את דברי רבי יוחנן שאמר שהוא נאמן שהוא משמש אותו כמו אבד אבל באמת הוא בנו תרצת הגמרא אמר רב בר יצחק התם בברייתא מה שכתוב שהוא לא נאמן מדובר כאן לא רק שהוא אמר שהוא עבדו אלא קרולי הבד מיצר מאה זה עבד שהוא שווה 100 זוז ממה מיצר מ מיצר עבד מ זוזי עבד ששווה 100 זוז אדם לא יאמר על בנו גם אם הוא מאוד נאמן אליו הוא עבד ששווה כך וכך יכול להגיד ע הוא כמו עבד הוא מאוד נמן ברגע שהוא אמר עליו עבד ששווה כך וכך זוז אז ודאי הוא לא נאמן לומר אחר כך שהוא בנו זה מה שהברית מדברת אבל מה שדיבר רבי יוחנן זה סתם במקרה שבן אדם אומר על אחד זה עבד שלי אחר כך אומר זה בני מכן לומר באמת שזה בנו שהוא אמר עליו שהוא עבד ה שהוא כל כך נאמן אליו ועושה לו כרצונו כמו עבד לאדונו עד כאן דף קכז ‏e
לצפיה בתכנים נוספים: