הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכז

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכז

[מוזיקה] ב 14 דף ק ח ז השו מתחיל בעזרת השם שלש וחצי שות אחרונות ש הדף הקודם אומר רבי ימי טומטום שנקרא ונמצא זוכו בכור לאבי שנולד בעודו טומטום המקום סגור לא ניכר לא זכרות ולא נקבות אחר כך הוא נקרא עשו לו ניתוח ונמצא זכר אינו נויטל פי שניים אפילו שכעת ברור שהוא זכר כל שקן דרוגינוס שיש לו גם סימני זכות גם סימני נקבות שאיין ספקו עתיד להתוודע ברור שלא מקבל פי שניים מה המקור דוקרו הויו הבין הבכר לניו ואז וח לבקר נטל פי שניים הפסוק מיותר כי בהמשך מפורש שהבן הבכור היה לניו אלא מה הפסוק בא לומר והוו הבן עד שיהיה בן משס בשעת הלידה יהיה ברור שהוא בן זכר רב נחם להוסיף עוד הלכה גם אף כזה טומטום שניצ זכיה לאיש בן עד ש בן משס המרוב להוסיף א ממת חלק כרו דהיינו אדם היה לו פכר ופושט והפשוט הזה הוא טומטום היה לו עוד בן שהוא רגיל לאו טומטום הטום טום נקרא ונמצא זוכו אז כעת יש כאן שלושה בנים בכור פשוט טומטום שהתברר שהוא זוכו האבא מת אז כולם מקבלים חלק בירושה הבחור נטל פי שניים לגבי חלק הבחירו לא מתייחסים טומטום כאילו שאיננו רשבם נותן דוגמה נכסי יהב ת שמונים כל מנה זה 100 זו זאת אומרת 900 אז קודם כל מחלקים את הנכסים לשלושה כאילו שאיין כאן את הטמטום יש כאן רק פחור ופשוט מחלקים לשלושה אז זה כדי לדעת כמה חלק הפכו רו קומל פי שניים כנגד הפושט שהוא לא טומטום אז מחלקים זאת לשלוש ו300 זה חלק הבחירו אחר כך מה נשאר 600 שישה מנים זה מחלקים בין שלושתם כל אחד מקבל 200 נמצא שהבחור נטל 500 טומטום והפשוט כל אחד 200 אילו הוא היה ממעט בחלק פירו אז היו מחלקים את זה לכתחילה לארבעה חלקים כ יש כאן שלושה אחים ואחד מהם פחור שמקבל שני חלקים אז כל חלק 225 אז הפכו ה נוטל שני חלקים זה 450 וכל אחד 225 מה המקור שנאמר ויול דולי בונים ואז כתוב הואי הבן הבכור עד שיהיה בן בש סלידה כאלו בנים שהם בשע סלידה בנים הם מעטים מחלק הבחירו אבל כנגד הבנים שלא התברר שהם שהם זכרים בשס הלידה הם לא ממעטים את חלק הבחירו שמר אנונו אפלו כעת התברר שהוא זכר נקרא עוד לפני שמנה ימים לא מלים אותו ביום השמיני זה חל בשבת מסביר רשבם ד אישו כזרי יולדו ז וב השמידו חזל בשמ אפילו בשב אב ולדז עד ש ז משלי אבל הטמטום שבש לא ידעו שהוא זכר הוא לא נימול ביום השמיני זכר בשבת ר שאמר כתוב בתר תחילת פרש תזרי שהא יולדת טמאה טוסלי אפילו שה לא ראה אדם אבל אם הא ילדה טומטום אפין אמולי דמק אישו כזרי וילדו זוכר ו שבימים עד שזוכר מסלי אז היא לא טמאה שבע סיומים כמו כן אם הטמטום נקרא ונצו נקיב אומר רשבם היא גם לא טמאה שבועיים כתוב אם נקיב עושה דוו שבועיים צריך שיהייה ברור שנק בשעת לידה בקשה הגמור ממשנה מסכת נידו על רב שביה מס המפלס טומטום בכל זמן שהוא לא נקרא לא יודעים אם זה זכר או נקבה או שהיא פילה ואנדרוגינוס שיש לו גם זכות גם נקבות אז כיוון שספק תשב לזוכרו ולנקבה מספק אז צריכים לחשוש לשני הכיוונים המצד אחד יש לה ימי תומה כמו נקיבה כתוב בתר שם ילדה זוכ תעה רק שבעה ימים אם ילדה נקבת תעה שבועיים אז תעה שבועיים עכשיו יש גם כוללי ולדס יש לה ימי ויר עד מלות 40 יום לזכר ועד מלות 80 לנקבה אפילו אם הא רואה דם היא לא טמאה אבל אי אפשר לתת לה רק אמי תואר של זוכו ולכן אחרי שנפחת את השבועיים שהיא טמאה מספק שמע זה נקוה אז נשאר ל40 רק 26 יום רק 26 יום יהיה להמי תוה בשונה מזוו שיש 33 ימים קיש הרבה יותר יש לה 80 פחות שבועיים אז מה רואים כאן ש טומטום הוא ספק שכר זפק נקבה וממים את אמו תובת הרב שריה שהוא אומר ש בכלל לא טמלי תוב אכן פרחו דברי רב שרבה אמרת הגמור ו הרב שיזי כי דורש גם את הפסוק הזה עד שזו משס למול אותו בשבת אז הוא הדי לגבי תומס ליד והתנה הזה אומר שתשב לזק מספק אונ גמור על רב שיז זה לא קושיה תנסוק מספק לחומר התנה מסתפק האם באמת דורשים וולדו זוכו כמו שדרש שצריך שיהיה זוכר ברור משס לידה בין לגבי תומה בין לגבי מילה ביום השמיני ולפי זה באמת היא לא תהיה טמאה בכלל אבל שמה לא דורשים יולדו זוכו לזה אלא לדרשה אחרת שגמור דורשת למסכת סניד כמו שהרשם מביא לכן מספק הולך לחומרה רב שיזה גם מתכוון לומר שהמילה שלו לא דוכה שבת כי שמה למדים וולדו זוו שזו משס ליד אבל הרב ש זה כן קושיה כרי דרש לכולה הוא פותר לגמ מתוס לידה ולכן קשוע למה המשנה שואלת הגמור אי יוכה שיש לנו ספק באופן שהומתו נקרא בנמצא זוכו יש לנו ספק אם הימו טמאה לידה או שהיא בכלל לא טמאה אז למה נותנים לה ימי תר של זוכו כתוב לזוכרו קווה הרי שמה הטמטום הזה הוא לא נקרא שמה יקרה ומצא זוכו ושמה נדרוש וולדו זוכו לטהר אתו מדין ליד אז גם אין לה את הכו שלמי טהרי אז צריך להיות כתוב במשנה תשב לזכר ולנקבה ולני מבולי דהיינו יש להמיתו שנקוו שבועיים אפילו שהיא לא ראתה דם שמה זה נקווה ומיד אחרי השבועיים היא רואה דם ולדו תמ נידו שמה זה זכר ואז אנחנו דורשים יולדו זוכר וכיוון שההיא לא היה זוכר בשס לידה אז אין להם מתוע בכלל ובך מאיר רשבם אומר שרק אם זה זכר אם זה נק קנט מליד ליל אמרנו שדורשים גם נקבה אומר הרבח שהכוונה שאפילו אם נאמר ש שבאמת רק בזכר דורשים נקבה לא דורשים עדיין קשה והשב מוסיף שגמור ב נידו מביאה כאלה משניות שכתוב לזו נקב נידו במקשה מה הכוונה לזוכרו תש ק ולדו שבועיים טמע נקי מיד אחר כך אם תרד מניד מה ינק מינמה שחוששים שזה זוכר אז הגמור שמונה שזה לחשבון ימי הנידו והזיז כמו שרש בן מעריך לא נכנס לזה כאן הקופונים קשה אז באמת קשה על רב שיזי כי אם באמת זה ספק הה צריך להיות כתוב שלא נותנים לה בכלל ימי תוי אבל אין כאן טיובת כמו שאמרנו על רב שרבי רק קשיה כי באמת יתכן שצריך להגיע את המשנה ולשנות בה שתשב לזוכרו ולנקבה ולניו כעת חוזרים לתחילת הסוגיה מה אמר הבמ שטום טום שוא נולד בחור אפילו שאחר כך נקרא ונמצא זכ הוא לא מקבל פי שניים אומר כתוב ובן הכור לניו בן ולא טומטום שיהיה בן בשס ב ו סופק אמרת הגמן ו טומטום כרב שאפילו שאחר כך הוא נקר נמצא זכר כיוון שבש ברור שהוא זכר הוא לא נטל פי שניים א סופק פומ מה דורשים המילה בכור שדווקא בכור ודעי ולא ספק אם למר לנו שספק בכור ל פי שניים ברור מספק הו לא יכול להוציא מיד אחו אונה הגיבור לפוק בד דורש רוב רוב דרש מספרה אוליד את הדרשה של הפסוק אחר כך מת הוא חזר בו כמו שכבר נראה מה הוא דרש דורש רובה שתי נושים אדם שהיו לו שתי נשים שיוולדו ביז חורים במרב עדין לא היו לו ילדים ושתי נשו ילדו יחדיו במקום ברבה מקום חשוך לא ידוע מי ילד קודם מיו רשי סונו אז כמובן שאם לא נולדו לו אחר כך עווד ילדים א זה לא משנה הם תחלקו בירושה חצי חצי א מה קוראם נולדו לו אחר כך עוד ילדים וכעת מה עם חלק בחירו זה בא לטול חלק בחירו אומרים לו מי אומר שאתה הבכור ולה השני הבכור קר גם השני אז יש להם מצע קוסון הרשו זה לו זה אחד מהם הוא כותב הרשאה לשני אני נותן לך זכות לגבות את חלק פחרו שלי ואז זה שקיבל את הרשו מגיע לאחים הפשוטים אומר להם אמו נפשך אם אני הבכור נו בשביל עצמי ואם לא תנו בשביל אחי כ הוא נתן תחלקו בארש פסקנו הרי לאל שיש לבחור קודם חלוק יכול למכור יכול להרשות לכל מי שירצה אז זה בא הפסוק לומר דלא קרובה כי אפילו שמעיקר הדין למה לא ברגע שכתבו ער שואה גזיר קוסוב שכיוון שבשעת הלידה היה ספק מי הבכור עד כעת זה ספק פנים לא יודעים מי הבכור לא נוטל חלק פחרו אפילו בעצה הזו של הרשוי אומ לרב פופל רוקו ר זא ושון דוזה לא ידוע מי הבכור האם אפשר לכתוב רש שלתי לכל רבוס ו יאמרו דובו ברם כך אומר משום רבניים הואק בסוף ניס אם בשעת לידה ידו זה הכור וזה נולד שני אחרכך הם התערבו ולא יודעים מי הבכור רוזה זה היה בכור ודאי שעה אחת מספיק לי לא יקו אין כוסו זה לא זה הרשב מסביר יש לי פסוק בכור ולא סופק אני ממהט רק את הרחוק יותר ש עולם לאקר שהוא בכור אם הוא כבר וקב אחר כך התערב זה אני לא ממהט אז ממילא אז איך אתה דורש ככה רובה רשבם אומר שמ שככ לוכ שאם הו בסוף ניסת כותבין אבל אם לכתחילה לא הוקו לא כבין רש לא יכולים בל חלק ו אז רוב שמע זאת אז הוא התחרט באמת ודולי דורש בזמנם הרוב כל הראש ישיב הם אמרו את הדרשה והיה מתורגמן קוראים לו שהוא חזר על הדרשה בקול אז הוא העמיד אותו מחדש את המתורגמן הוא אמר אני רוצה לחזור בי דור אשכר דבורים שאמרתי לכם סם ביודי מה שאמרתי שכותב משז זה גם אם לא נודע אף פעם מי הבכור לא ברם כך אומר משום רבי ניוק בסוף ניסר סשו זה לא יקו אין סשו זה מביא הגמור שלחו בני אקר דגמ לשמואל מחוז האגמים הם התושבים שם שלחו לשאול את שמואל ילמדנו רבינו או יו מוזו קים בוזה שהוא בכור יודעים כולם שזה אחד האחים הוא הבכור אומר הרש בם אין אדים שמעידים שהוא נולד ראשון אז ברור שהאב לא יכול להתווכח עם האדים יצא הכל ואומר רובי בלך הלך אחר חירו מה הוא האם האב נאמן כנגד החזק שבידינו או לא שולח לו הו שלח להם כך זה ספק ספק מ הבכור האם האב נאמן והשני הבכור או האב לא נאמן והראשון הבכור קוס רשו זה וזה כדי שיוכלו טול חלק פרו צריכים לכתוב אחד מהם לשני אשו וכך הם טלו את החלק פוו התחלקו בזה שואלת הגמור משוך מה הוא סבר שמואל אקבו סביר שהזכרנו נראה לאלון שחים סוברים שהוא אב לא נאמן כנגד חזוקה לשלך ו כרבו שהראשון הוא הבכור הקרב יהוד סביב נאמן לשלך ל כרבי יהוד שהשני הוא הבכור אונה הגמור מספק קרב יהוד קרבון לכן מספק הוא אמר לא הוא ולא הוא יכולים לדרוש חלק חירו רק על ידי שיכתבו הרשו הזה לא זה מ מה זה רבי יהודה וחכמים שהזכרנו נתניה כתוב כס בכור בסנו יקיר זה פסוק מיותר יקיר יקירנו לאחרים רבי יהודה אומר האב הוא יכיר הוא יאמר לנו מי הבכור מכאן אומר רבי יהודה נמן או דוממה זה בני בכור אפילו שמוחזק לנו עד כעת ש אח אחר הוא הבכור ומוסיף רבי יהוד וכשם שנמו עוד אומ זה בני בכור כך נמן ודום למר זה בן גרושו וזה בן חלצו הבן הזה הוא נולד לי מאישה גרושה ואני כוהן אז הוא חלול אני גירשתי אותה וחזרתי התחתנתי איתה או שלכתחילה לקחתי גרושה או שהתחתנתי עם חלוצה דהיינו היא קיבלה חליצה מהיום שלה זה אסור מד רבונו לכון התחתן ואז הבנו חול מד רבון מאיפה המקור שנאמן גם בזה אומר רשבם סברו מדס יקר שאב נאמן מה לי בכור מה לידך נאמן הכל י ו חולקים שיש כאן כן מקור בפסוק ן שום ומרים אי לא בבכור וכ אם יש לנו חזוק על אדם אחר שהוא הבכור אזב לא נמן כנגד החזק אומ לרב נח צחוק לרוש לרב וד יקיר ו נאמן א לרבנו יקיר לא מולי עונה לו רב בצורך באופן שאן חזוקה הגיע כמשפחה מחוץ לארץ לא יודעים מי הבכור מי הפושט וזה ודאי ש זה הפסוק בא לומר לדס חומים אמרת הגמור למה לחס למה צריך את הפסוק למסו לפי שניים שהוא קבל פי שניים בחלוקה של הירושה של האב לא יה אחם היה אדם זר א בואל מסתו יבלי הבא לא יכול לתת לו מתונה אז יש לו מיגו למה צריך פסוק אז הרשב מסביר שהקושי רק לפי חומים לפי רבי יהודה יש כאן חידוש גדול שב נאמן אפילו כנגד חזוקה והוא יטול פי שניים הייתי אומר נילך בושר חזוקה וטל פי שניים המוחזק לנו שהוא בחור ואב אין לו מיגו שאכל לתת לו מתונה כי לא אומרים מיגו כנגד דים הוא נתן מתונה נתן כל מה שהוא לא נתן מתון רק הוא אומר זה הבכור אין לו מיגו כ לא אומרים מיגו כנגד דים כנגד חזוקה אל לפי חומים למנף קמינה ביקיר ל שצורך קירה אין חזוק כנגדי ת שאב נמל לקרו לאחרים תר לעצמך שאבא אומר אני נותן מתנה לבן הזה כך וכך אז ודאי שהמתנה חלה לאדם זר יכול לתת מתנה אז אז ברור שיש לו מיגו במקום לתת מתנה אם הוא שקרן אחל לתת לו מתנה אז ברגע שהוא אומר זה בני בכורי והוא קבל פי שניים אז ודאי שהוא נאמר לא צריך פסוק לזה אונה גמור ל צריכה מתי צריך פסוק לכאלה נכסים שאבא לא יכול לתת מה הכוונה בנחוס אים שנוף לו לאחר מכאן הוא אומר זה בני בחירי אז הוא יקבל פי שניים גם בנכסים שיגיעו לידו אחר כך אז זה אין לו מיגו הוא לא יכל להקנות את זה לבכור הזה כי אין לו דומה דבר שלו בלום אומרת הגיבור לרב מר דמר אודו בלם יקר למלי רשב מוסיף שהקושי היא הרי מי כאן המחלוקת רבי יהודה וחומים אנחנו עוסקים בדס חומים דרב יוד מי זה חומים דרב יוד בלק רב יוד רב מאיר ורב מר הרי סובר שודו מקנה אז יש לו מיגו מה ה צריך לשקר ולמר שהוא הבכור יכל לתת לו במתנה את הנכסים אונה גמור בחוסים שנופל לקש גוסס גוסס הו כחי לכל דבריו אז הוא יורש ממילא מה יקרה האדם הזה אמר על בחד הבנים הוא הבכור אז מה אמרנו ודאי שהוא נאמן כי אם הוא היה רוצה אח לתת לו מתונה א מה יקרה כשהאב הזה קסוס ותיפול לירושה למשל מאבא שלו מידו שלו הנכסים האלו הוא יורש אותם אבל הנכסים האלו הוא לא יכול להקנות אותם לאחרים גוסס לא יכול לדבר אין לו כוח לתת מתוס והכלל הוא אפילו לרב מר שודו מנדלבלום זה רק כאלה כוסים שכש יבואו לידו יהיה לו כוח להקנות אותם את יכול כבר כעת להקנות אותם אבל כאלה נכסים שכשיבוא לידו לא יהלו כוח להקנות אותם הוא לא יכול להקנות אותם כעת מראש ממילא כשאבא אומר שבני זה בכור הוא נאמן גם לגבי נכסים שיפלו לו כשהוא יהיה גויסה שהפכו יטול פי שניים ובזה אין לו מיגו הוא לא יכל לתת את זה מתון לגם דס רב מו לכן צריך פסוק יקיר הרשבא מוסיף לכאורה יכלו לומר שנק מינ נכסים שיבואו אחרי מיסה אח שהוא ימות יגיעו כוסים אומר הרשם בזה גם בכור לא נטל פי שניים זה הרי ר ב לזק מביאה הגמ רזק בו שוא בכור ל אח אחר שוא בכור נ מזק בחד אחים שנו בור אלא אח אח בור ואמ אינון אז הברי מאוד מעניינת אומרת הגמור רב יהוד שב נמן ספ ש נאמר כנגד חזוקה אומר רבי יחנון אומר בניו אדם אומר האדם הזה הוא בני וחוזר ואומ עבדיו אינו אמון רשבם אומר חידוש הראשונים חולקים על הרש בם שלא רק אם הוא חזר בו אחרי זמן אלא תוך כדי דיבור נראה לאלון ברוב דין התרת תוך כדי דיבו כדיבור אם לפני שעבר זמן שאכל לומר שולם מלך הורבי הוא חזר אמר לא הוא עבדי הוא לא נאמן אבל להפך אם הוא אמר אבדי הו כל זומר בניו נמן כולא סותר דבריו הראשונים הוא מפרש אותם הוא מפרש למה קראתי לו עבדי ד משמש לי קדומה הוא משמש אותי יותר מדי לא כמו בן אלא כמו עבד אבל באופן הראשון הוא לא יכול לפרש ולומר בניהו מחר כך אומר עבדו התכוונתי לומר שבאמת הוא הבד שלי רק הוא משמש אותי כבן אני אוהב אותו כבן אומר הרשב כי אין דרך לקרוא לעבדו בנו ממילא אנחנו נלך חי תענה הראשונה כיוון שהאחרונה היא לא פירוש של ההכחשה וד ספי ומוש אמר בני כמו שכתוב קיר וק שגו נזרו מגיד שהוא עבד וחילופי הביס המכס כשעוברים במכס אז ההלכה בדיוק להפך או יל במכס וומ המוכסים בניו א לא צריך עליו מכס זה לא נכס שלי זה בני וכל ז אחרי שהוא יצא מהמכס הוא אומר אדיו נמן כי אנחנו אומרים מה שהוא אמר מקודם בניז רק להתחמק מהמכס אבל לא אומר אבדו בשעה שעברו במכס אחר כך שיצו חבני אי נמו כי ודאי שהוא עבד כי אם היה בנו הוא לא הולך להפסיד סתם כסף לומר למוסים שהוא עבדו ולשלם עליו מכס מקשה הגמור על רבי חנון על החלק הראשון של רבי חנון מס אויו משם שבן הוא שימש אותו כבן הוא הלביש אותו העיל אותו הוא לא עשה איתו אודס עבד רק רק הדברים שבן נושה לאביו ובוא ואמר בניו החק חוז ואמר אבדי הו אימון אומר הרשב רבוס נוקט אפילו שהוא משמש אותו כבן ייתכן לומר שמשהוא קרא לו בן בהתחלה כ הוא משמש אותו רק כבן אפילו שהוא עבד בכל זאת ה הוא חזר ואמר עבדי אינו נמו נלך אחר לשון ראשון כי וודאי שהוא בנו כי אין דרך לקרוא לעבדו בנו אפילו שמשמש לו כבן שאיין האדון מחבו כל כך לקרותו בנו זה מת דברי רבי יחנון אבל מכאן קושה רבי יחנון המיסה ממשיכה אויו משם ש כעבד ובוא ואמר עבדהו בחוזר אמר בניהו אינו אמון במה שאומר בניו פילו שיתכן שמשהו קרא לו עבד כ הוא משמש אותו כעבד כמו שרואים באמת הוא עובד קשה כמו עבד לא אז כושיה רבי חנון שהוא אמר שאם אדם אומר אדכ ז הבני אז נאמן אפילו שלא ראינו שמשמש אותו כעבד כל שכן שאנחנו רואים שמשמש אותו כעבד ברייסה אומרת שאפילו כשהוא משמש אותו כעבד הוא לא נאמן כשההוא אומר בסוף בניהו כל שכן אם לא ראינו ש משמש אותו כ ודד שלא נאמן כוש רבי חנון אומר רב נחמן בר צחוק בוודאי רבי יחנון צודק אדם שהוא אמר על על אחד שהוא עבדי חזר אמר בני הוא נאמן מה שהוא אמר עבדי הוא משמש אותי כעבד אוס ביס מדובר דקור שקוראים לו רשבם נראה שהוא גרס קורלי שהוא קרא לו אבדה מיצר מו אבדה שסמוכים לי בגבולו זוז זאת אומרת עבד גמור מהם מיצר מו מיצר עבד מ זוזה יש לי בגבולו מזוז הוא שווה לי מזוז אז ממילא אחרי זה הוא חוזר ואומר בניו הוא לא נאמן כאילו היה בנו הוא לא היה קורא לו אבד מיצר מיו אפילו שמשמש לו כעבד לא קוראים כך רק לעבד שהוא שווה כסף לא לבן הבאמת אם הוא קרא לו סתם עבד נאמן לומר שהוא בנו והוא קרא לו עבד מחמת שהוא משמשו כעבד עד כן ד ק חובז [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: