הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכה

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכה

[מוזיקה] ב 14 דף ק חה השור מתחיל בעזרת השם שבע שורות האחרונות של הדף הקודם אומר לי למדנו שנחלקו רב יוד אומר שמואל עם חכמה י ארץ ישראל האם בכור נוטל פי שניים בשת רחוב שהניח אביהם רביד מר שמואל סובר שזה נחשב כרוי ולדס חומים לא גובה בזה פי שניים אלא כשגובה את החוב זה מתחלק בין כל האחים בשווה מה שאם כן חכמי מרוב חכר סוברים שגם לדס חומי שחולקים על רבי מילו נחשב כורז ובכו מקבל בזה פי שניים מביאה הגמור אומלי רח רב לרב קלה הממה לסרין הממ נקלה ירינו ודורש ודרש כך בכור נוטל פ שניים במילו אבו יביס בעצם הקרן הוא נוטל פי שניים בריבית כגון שהאבא הלבה לגוי ויש ריבית זה נחשב כראוי אומר אמר לו רבנ רד לעמו ירדו לשיטתם דהינו כבר נביא שכך סובר רב נחמן וממה כמו רב נחמן שניהם מכך מרדו שניהם סוברים שכסף שאדם חייב לחברו נחשב כורז בידו הייכן אמר זאת רב נחמן דומ רבי גוב וקרקע רבי אומר כך תלוי מה הסמים לו מהבל חויב האבא מת הוא הניח שתחויב הלכו אל הלווה וגבו ממנה אז אם גבו קרקע יש לול בכור פי שניים כי קרק זו כבר השתעבד ל אביהם בחיים וכאילו שהייתה משכון בידו זה נחשב כ מורז מנטה לבחור פי שניים אבל גוב ו מויס אם הבעל חוב שילם להם בכסף אין ל אין לו פי שניים כרי זה לא אותו כסף שאבא נתן לו כסף שאבא נתן לו לאצו ניתנו כעת הוא מחזיר כסף אחר הכסף הזה מעולם הב מוחזק בו בזה הוא לא נטל פי שניים ורב נחמן אומר להפך גוב ומוס בחוב אבין יש לו לבכור פי שניים כרי כסף הוא לוה וכסף כעת מחזירים בכסף הוא היה מוכז כאבא גוב וקרקע אין לו כוא לוה לו כסף ו מקבלים קרקה חדשה הקרקע הזו מעולם לא היייתה מוחזקת בידו אומרים הראשונים שזה ברור שרבי ורב נחמן נחלקו בדס חכמי מרובה לפי רבי הם אמרו זאת דווקא כשגבו קרקע לפי רב נחמן הם אמרו זאת דווקא כשגבו מויס אבל לדס רבי ברור שאיין הבדל בין קרקע למוס שהרי רבי אומר שגם ריביס בזה גם חו מקבל פי שניים זה ודאי לא היה אצל האבא אז ודאי שגם לגבי הקרן אין הבדל בין גוב וקרקע לגוב הו מויס אז ממילא זה מה שרבינה אמרר לרב אח אברב שממה ורב נחמן שווים בשיטת שני אז בתחילה אומר הרשב שהמ המתים לדברי רב נחמן שהוא דרש ב טל בשניים במילו מילווה לחורה הכוונה שנתנו כסף אבל רשב אמר נרא נרדמו לא בא למהט שמ המתים רק עם דברי רב נחמן ולאם דברי רבי כר אמר סתם בכור לפי שניים במיל לא ישנ גבו קרקע לא ישגו מוס אלא הכוונה לרב יוד שמואל שלמדנו בדף הקודם ש שוא אומר שלימים אין פי שים במל הממה סובר חכמי ארץ ישראל ורב נחמה ורבה גם הם כמו שדיברנו הם עוסקים בשיטס חכ מרץ ישראל וגמור מבינה שהם סוברים כמותם אומר להב לרבי אומר הב לרבו רבי לדידו קשיה לרב נחמן קשיה אתה הרבי שלי ורב נחמן שניהם עשייתם איזשהו הבדל בין גוב קרקה לגוב מויס אז יש לי קושיה על שניכם גם מצד הסברה וגם שאתם סותרים את דבריכם מקום אחר אז הוא מתחיל עם הקושיה על רבי לדדו קשיה מהי שנמו ז דלוי מדוע אתה מבין שאם גובו מויס הבחור לא נטל פי שניים דמוס שוב כבוע כ הכסף הזה האבא לא הניח הכסף הזה זה כסף חדש שכעת נכנס קרקע נמ שם גובים קרקע לו הו קרקע שובע קבועים כי נכון שהקרקע היייתה משועבדת לו אבל בעל החוב לא חייב לפרוע עם הקרק הזו הוא יכל הרי לפרוע בכסף או בקרקע אחרת אז זה גם רוי ועוד כאן צריך לתקן כי הוא לא אומר לרבו הדמר צריך לתקן אומר הרבי אמר מסתרת בני מוב קודם סבת וזוב נוזנוז מה הכוונה אז כמו שנראה בהמשך הגמורה מביאה מיס שוו אדם היה שכי מרה והוא ציווה שכל נכסיו יתנו לסבתא שלו אבל אחרי מות הסבתא הנכסים יעברו ליורשו מה היה איזה ירש היה לו היייתה לו בת יחידה הבת הזו היייתה נשואה אבל הבת הזו מתה עוד לפני הסבתא עכשיו אחר כך הסבתא מתה והגיעה בעלה של הבת והוא אומר שאילו אשתי היייתה קיימת היא הייתה כעת מקבלת את הנכסים כרי חותני הוא סיכם שכל נכסה יבו לסבתא ואחרי מות הסבתא זה יעבור ליורשיו יורשיו זה הבת ואני יורש את אשתי ה צריך לעבור אליי אז נראה לאלון שנחלקו המירים מה הדין וככ מי מערב בני מערב חכ מץ ישראל הם אמרו שהבעל לא מקבל את הנכסים ואמר רבי שמסתבר כמותם למה כי הבעל לא יורש ברוי רק בנכסים שהיו מוחזקים ביד אשתו בשעה שהיא מתה ובשעה שהיא מתה הנכסים לא היו מוחזקים בידה הם היו ביד הסבתא כהרי אי אפשר לומר שהוא התכוון לומר שהוא כעת מיד ות נותנת את הנכסים לבת ורק כל ימי חייה הסבתא הסבתא אוכלת פירות כרי הדין הוא שאילו הסבתא היייתה מוכרת את הנכסים אז היה נשאר ביד הכונה וגם אחרי מות הסבתא זהלא היה מגיע לבת כך אמר רבי ואם כן גם כשאנחנו דנים בנושא שלנו ניכסה עלוי והם גבו כעת קרקע אפילו באמת שהם ראויים לגבות המל וחוו מהם כיוון שלא הגיעו לידי המל ואהב מחיים רונן קרה לו אם היה רוצה היה יכול למכור את הנחושים לו ולשלם את החוב בקרקע אחרת או בכסף אז הקרקע הזו נחשבת כרוי כך טוען הבי לרבי לשיטתך אז איך אתה אומר כך איך אתה אומר שבחו נטל פי שניים בשעה שגוב הוא קרקע זה הקושיה שיש לי עליך לרב נחמן שאמר להפך שדווקא עם גוב ומוס נות על פי שניים אז גם יש לי את שתי הקושיות האלה קודם כל כשי מספורי מהי שני קרקע דלוי למה אם גבו קרקע לא נטל פי שניים דלו הו קרקע שובע קבוע אם לא קרקע זו ני אביהם זה ראוי מויס נשם גובים כסף לו הנ מו שוקבוע כסף אחר הוא ל וכעת בא כסף חדש ועוד כושיה אחרת לרב נחמן שהוא אומר שכסף האדם נחשב ב יותר מוחזק מאשר בקרקע שחייבים לו הרי להפך רואים שרב נחמן אומר אומר רב נחמן אמר ברבו הכלל הוא שאם אדם מת וואני חובות מגיעים בעל החוב לכבות את חובם אז מטלת לדס משתעבד לבעל חויב אי אפשר לכבות מטלטלים שהם ירשו רק קרקעות שהניח להם אביהם הם משועבדות לתשלום החוב בכל זאת אומר רבי ברבו רב נחמן מוסר זאת משמו י סומים שגוב הו קרקע בחוב השבים אב הניח שטר חויב הלכו היסה עם השטר חויב וגבו קרקע בעל חויב שהאבא היה חייב לו חוז וגוי ומהם זה נחשב שהקרקע כבר היייתה מוחזקת ביד אהב ויכול לקבו ואם אתה אומר ששבו קרקע זה לא נחשב כ מוזק ביד אביהם בחיים איך בעל חוב יכול לגבות קרקע זו הרי אילו קנו הישים מחרים מסבים קרקע אפילו מכסף שהם ירשו מי יכול לגבותו משנ שלמה בבכ שלו אלא בהכרח שרב נחמן עצמו סובר שכן נחשב כורז בקרקע הזו כמ מחיים אם כך הוא סותר את דבריו כאן אומר לי אנה רבבי לדדי קשה ולרב נחמן קשי אז המ הוא מאוד מקצר ורשב מריך כאן בבי תירוץ כל הקושיות דהינו אומר אנחנו אני ורב נחמן סוברים כרב יוד אמר שמואל שלמדנו בדף הקודם שהוא אומר שליב חומים אי ל פש במלווה כמו שנראה במ לון ש גג שו קרועים לכן אתה מקשה עלינו מסברה מסברה אנחנו באמת סוברים שאין הבדל עכשיו איך באמת מתיישבות כל הקושיות שבה אז נתחיל עם רב נחמן מה הבעייה הקשה שרב נחמן עצמו אמר שלעניין ישים שגוב קרקע בחו סבים אז זה נחשב שהקרקע היייתה מוחזקת ביד אבים כאן אומר רב נחמן שקרקע היא לא נחשבת כמחזק ולכן גוב הוא קרקע אז אני ודאי סובר ש לא נות פשים בזה בכור אבל גם לרובם הודים בזה אז אומר הרשם הבה הוא הקשה כך לפי מה שהוא הביא בגמ סוכים שכשאדם גובה קרקע בחובו אז למפריע מתברר שהיא הייתה שלו משה סלבוי ממילא זה נחשב באמת שהיה מוחזק ביד הב אבל באמת הלוח קרובה שמכאן להב גו ולפי זה למה באמת רב נחמן אמר שישים שגוב הו קרקע מגיע בל כוי של האב חוזר וגובה זאת לכאורה זה כמו קרקע שהם קנו מכסף שאבא שלהם הניח שאי אפשר לגבות מהם מבררת שם הגיבור בפסו כמו ששב מביא שזה מדין שעבוד דרב נוסן דהיינו רב נוסן אמר הוא מלמד פסוק ראובן חייב כסף לשמעון שמעון חייב ללוי אז ראובן חייב ישירות ללוי כיוון ש שימן חייב לו ושמן יש לו בל חוב לוי אז לווי חייב ישירות לרוב אז כרה גם כאן הבל חויב של אבם היה משועבד ישירות לבעל חובו דהיינו אבם לבה מלוי והוא גם הלבה לראובן אז ממילא לוי חייב שירות לראובן ולכן כשהם גבו את הקרקע מגיע בל חוי ואומר הקרקע הזו היייתה משועבדת לי ישירות מדין שבו נוס כן הוא נטל זאת מהם לכן רב נחמן עצמו הוא סובר שאין הבדל בין גוב וקרקע לגוב ו מויס הוא הכל אמר זאת בד בני מערבה ולמה הוא חילק בדס בני מערבה מגוב קרקה לגוב ו מויס אז הוא אומר כך רשבם אני עצמי אומר רב נחמן סובר שאין הבדל כי ודאי שהכל נחשב כרוי אם לגבי שווח ד ממילא אומרים חומים שהוא לא נוטל בזה פי שניים כשב כרוי כל שכן מלווה רק דז בני ערובה לפחות תודו לי שבקרקע לא גובה פי שניים וההכרח לכך כמו שהזכרנו שהרי נראה בו מדב שכך מארץ ישראל עצמם אמרו שבאמת הבעל לא מקבל את הירושה שהגיע מהסבתא למה כי זה לא נחשב כמחזק ביד הבת זה ראוי אז איך כאן אומרים בני מרובה שמילו נחשב כמחזק ביד האבא אז לכן בהכרח יש לחלק שכל מה שבני מרובה אמרו דווקא במוס ולא י בקרקע לכן אמר רב נחמן גוב וקרקע אין לו גוב ו מוס יש לו הוא עצמו לא סובר לא גובו קרקע ו לא גמו תמיד זה נחשב כרי רבי גם הוא אמר זאת רק לשיט בני מרוב זאת אומרת לדידי אני עצמי סובר לא ישנ גובו קרקה לא ישנ גובו מוס אני סובר כד הרבד אמר שמואל שהאב לא נחשב מוזק לא בקרקע ולא בכסף בני מהרובה כיוון שהם אומרים שהוא כן נחשב מוזק אז אני יכול להבין שלפחות במאות אתם לא זברו כך כמו ישראלה מעולם לא השתעבדו לאבא בקרקע אני יכול להבין שהם אומרים זא כיוון שהקרקע הזו השתעבד כבר לאבא בחיים אז הוא נחשב כמחזק אומר הרשב ואיך ניישב לכת הסתירה שמכוח סתירה זו אמר רב נחמן שבני מרובה דיברו רק בגוב ומוס כהרי לאלון אומרים בני מרובה שמסתבר שר בעצמו אמה שמסתבר טעמם דני מרובה כיוון שהסבתא היתה יכולה למכור את החוסים אז ה לא נחשב כורז ביד הבת אומר הרשב שם באמת זה ודאי ראוי כי הנכסים לא היו משועבדים לא לבעל לא לאשתו הרי הסבתא לא לבתה מהבת היא בעלה כלום ואם הסבתא היייתה קודמת ומוכרת אז הבת לא היייתה מקבלת כלום מה שאם כן בנידון שלנו אם הלווה זה שלבה מאבא היה מוכר את הקרקע ה משועבדת יכלו ללכת אל הלקוח ולטרוף את הקרקע לכן זה נחשב כמחזק לכן סברו בני מרובה שבחו נטל פי שניים אבל גוב הו מוס ודאי אין לו אבל זה הכל בדז בני מרובה אני עצמי רב סובר שבין גוב קר ב גומוס לא נטל פי שניים ק את הגמור את המעשה שיה מספת דהוא שכיב מר נטל למות שכל דבר סבלי קניין דמלו נחוס לסבתו אני נותן כל נכס זקנתי או אם אביו או אם אמו ומסרו סוי אחרי מו זקנתי לא ירשו יורשים שלה כגון בנה או בתה או אביה או אחיה אלא יורשים שלי כגון בני או ביתי או אחי הקרוב קרוב קודם זהו דין של אחרו נראה להלום באריכות ל אדם הזה ברת היתה לו בת יחידה שה הייתה יורשת שלו נשי שהייתה נשואה לבעל שכי והבת מתה בחי בילו ובחי סבתו בושכי סבתה אחרי שהסבתא מתה עוסה בעל כטובה כי בשעת צבת המת היייתה הבת קיימת אז כאילו שמה נכוה לסבתא ובשר לבתי ואני רוצה לרשת את זכות אשתי אומר אבונה לירס ואפילו לירס רסי מה שאמר בשרו רסו זה גם לישי יושי ממילא הבעל צודק למה הרשב מביא כאן מה שנראה במכונה נשו זאת המשכונת הרשב מסיים שכעת עדיין לא הבנו מה שרב הונה אמר מה טעמו ורבו אמר ליסי ולא ליסי רסי כשהוא אמר אחרי הסבתא זה יבוא ליורשים שלי זה דווקא לראשים שלי עצמי למשל אם בתו הייתה קיימת או אחיו או אביו אבל אם אין לו את כל הקרובים האלו הבת שלו כבר נפטרה האבא שלו כבר נפטר אחים לא היו לו אין לו מי משל היה כאן בן ביתו שזה יורש יורשי שהוא בא מכוח ביתי לרשת אותי לזה הוא לא התכוון לתת כמו כן לבעלה לא כי זה יורש יורשי ממילא כאילו שאיין כאן יורשים כיוון שהבת כבר נפטרה ויש כאן ר יורשי יורשים אז הנכסים נשארים ביד יורשי הזקנה כי זה דומה למה שנראה לאלון כמו שהרשם מביא אדם אמר נכוה אלי ראובן ואחריך אחרי שראובן נפטר זה יעבור לשמעון ושמעון נפטר בחי ראובן אז זה נשאר ביד יש רובן אז כ גם כאן היה כיוח ברונו לרונה האם הבעל מקבל את הנכסים או לא שלחו מום שלחו מרצר לומר אלסס ד רבעון ולו מטעמי דהינו אלסס דרבון דבעל לא יורס הבעל לא מקבל את הרכסים האלו מלא מטעמו דל רבעו סבר אלג ורס אפילו אם יש בן לבת הוא גם לא יורש כי זה יורשי יורשה יש סו הרב אונל אומר הוא התכוון רק היורשים ישירים שלי ולא יורשי יורשי ו בזה רב אונל לא צודק די לברו לברת וד יוריס אם הייתה לבת בן הלבן הבן היה יורש כיוון שהוא ראוי לרשת את זה הנותן שהרי הבת וכל יוצא רכה מקום שאין בן קודמין לכל יורשי האיש אז ודאי שזה נחשב יורשי זה לא יורשי יורשי אפילו שזה בא מכוח כוחו זה יורשי הנכד שלי הוא גם יורש שלי כשהוא אמר ליר סוי הוא התכוון ליורשים שהיו לי במות הזקנה ממילא בן ביתו יורש אותו ולפני אביו לפני אחי לפני אחותו אפילו שהאבי חי ואחותו זה נחשב יורשי והבן זה יורשי יורשי הוא קודם כ הוא מתכוון לומר מי שראוי לרשת התורה אז באמת זה צריך לעבור ליורשי יורשיו למה לא לבעל הו בעל הנתמ דוריס לא בגלל שזה יורש יורשי אם היה ראוי לרש הנחלה הזו מן התורה אז הוא נחשב כ יורשי רק משום דע לרואים זה עדיין לא הגיע מעולם ליד אשתו וכמו שאמרנו כבר כמה פעמים וינה בעל נויטל ברו כ במחזק אבל אם יש בן שהוא יורש גם ברוי אז ודאי שזה עובר לבן או לשאר הקרובים זה לא הולך להושע הסבתא אומרת הגמורה אם העמדנו שטעמם שלבני מרובה שהבעל לא יורש כי זה נחשב כרוי מכלל ד רבונה שהוא אמר שהבעל כן מקבל את הנכסים סובר בעל נוטל ברו כ בוזק זר הלכה מוסכמת שבעל לא נטל אומר רב לוזו אני אפר דובו זה הדין הזה נפטר בגדולים הוא התחיל בגדולים רונ שהוא גודל וסתים בקטנים הוא הסתיים הוא התפרש על ידי אמר מתוך נוה רב לזור אני קטן אני אפרש אני אפרש דס רבונה כך חרך חשו דומה רב הונה סובר שאדם אומר נכסה לסבתא ואחריה ליורשי אדם אומר נכסי לראובן ואחרי ראובן זה יעבור לשמעון אז כאילו שהוא אומר אני בעצם מקנה כעת את הנכסים לשמעון או במקרה של שלנו אני בעצם מקנה כת הנחושים ליורשי מי זה יורשי ביתי רק כל זמן שספת חיה היא תאכל את הפירות זה כמו שאדם נותן מתונה מהיים ולאח מיסה מה הוא מתכוון לומר אני בעצם נותן לך את הגוף מהיים רק אני משאיר לעצמי את הזכות לאכול פירות עד יום אותי ממילא הבת נחשבת כמחזק בנחוס כי היא קיבלה כבר את הנחושים מיד שהוא נתן את המתון ל בעודו שכי מרה רק זכות הפירות הוא לסבתא כל זמן שהיא חיה ברגע שהסבתא מתה אז חוזרים לבעל הגוף מי בעל הגוף הבת נכון שהבת כבר נפטרה לפני הסבתא הכבר הקרקע הייתה מוחזקת בידה ולכן הבעל יורש כך סב רב הונה אומר רבי מסתברת מדרוב שנחשב כרוי ולא כמחזק ולא כמו שרב הונה רצה לומר שקולר אחריך זה קומה עכשוב כהרי הלכה היא קודם סבתא זונו איו הסבתא בחיה הייתה מוכרת את הנכסים זינו זבנה אז המחר היה קיים כשתמות הסבתא אפילו אם הבת הייתה בחיים היא לא נותנת כלום כמו שנראה לאלון אדם אומר נחוס לכו חרכו לפלוני עם קוד הוריש ומוכר מה שמוכר מוחר ואיין לשין מה ששיר איש מה שהוא לא מחר ואם לא ישיר כלום מחר הכל לא ישוק למידה ממילא הבעל לא יורש כי אשתו לא הייתה בכלל מוחזקת בנחוס אלה בחיה כר סבתא יכלה למכור לגמרי מה שאם כן כשאדם נותן מתון מלך מיסה אז הוא לא יכול למכור לא יכול להפקיע את הגוף ממילא נמצא שגם גוף קרקה לא הוזק לבת בחיי הסבתא כשמתה הסבתא אין הבת בחיים להוריש לבעלה ואין הבעל ירש ברק בוזק תגמור אומר רב פופה הוא פוסק לגבי כל הסוגיות שלמדנו לאחרונה אלכס אין הבעל נוטל בוזק אומר הרשב היינו רוי ממש למשל שאשתו נפטרה ואחר כך מגיע לירושה מביע למשל בזה פופ בא לומר שכול מודים שהבעל לא יורש כמו שרא בפסוקים בדף קיג גם רבונה לא חולק רק באחרי חו הוא סובר שאחריו ק עכשו דומה אבל אומר הרש בם ברוי שנחלקו רבי וחום לגבי פכו למשל שהוא הניח שחת והיא נהפכה לתבואה אז זה ודאי שהבעל נוטל כהרי כשמתה אשתו הוא ירש את השדה הזה הוא ירש את השחת כש השחת נפח לשיבולים השחת שלו נהפכה לשיבולים מה שנחלקו חחים בבכור זה רע כי זה מתונה כל זמן שלו הגיע ליד הבכור אז השח זה בזה לא נטל פי שניים יתרה מכר גם בכור אם הוא יורש יחיד אדי שיורש את כל החוסים אז הוא יקבל גם את השיבולים ש השחת נהפכו לשיבולים אז כ גם כאן הבעל הוא יורש יחיד מה שהושבח שלא השבח פסק שני ואין למורז הוא פוסק דס קדס רבי ולכן למשל אם הוא הניח שלוף פה ואמר הניח פרחים ונהפכו לתמרים נשתנה שמם על ידי שהם השביעו אחרי מיטת האב הפון לא נטל פי שניים אבל אם הוא הניח דקל והדקל התעבה או הניח קרקע והעלתה סירטון שעדיין שמן הראשון עליהם כולם מודעים שהוא נטל חלק בחירו אבל אם הוא הניח ענבים ובצר אותם אז לא נטל לחור פישים אפילו לרבי אפילו שעדיין לא נשתנה שמם כזה שמח ששקוע היסם כולם מודל שוקל כמו כן ודאי שהוא לא נטל ברוי שרבי מודה למשל ירושה שמגיעה אחר כך האבא מת ואחר כך מת הס בזה הפור לא נטל פי שניים אבל זה כן אומר הרשב כמו שראיינו בסוגה של בנוס לפחוד שהי מתה פחור בחיי אביו בניו של הבכור עומדים במקומו שמה שהסבא מוריש מה שהיה מורז ביד הסבא הבנים של הבכור מקבלים פי שניים פסק שלישי ואיפו טל פ שניים במילו שהניח אביהם אפילו מילו בשטר זה נחשב כרוי בין שגובו קרקע בין שגוב בוס כמו שלמדנו ד קדס בני מרוב אלא קדס רב וד אמר שמואל כי לא קר קזו ול מעות זו הניח אביהם זה ראוי אבל אם יש לו משכון לאבא אז לכול מבחו ות על פי שניים כי בלכ יב כונ משכן זה נחשב כמור זק ביודו פסק רביעי ומילו שאמו פלגם אם הבכור עצמו היה חייב חוב לאביו אז בזה הרי חלק שלו הוא מעכב לעצמו הוא צריך לפרוע לאחים שלו רק את החלקים שלהם אז לגבי חלק הבכורה אז מתחלקים חצי חצי למה כי יש כאן ספק האם אביו היה מוזג בחוב הזה כבכור רוצה לשעבד את נכסיו לאביו לגמרי בעין יפה גומר ומק נכסיו לאביב כדי שייה אביב מוחזק ואז הוא יקבל פי שניים או שמה זה נחשב כמיל ו של אדם זר שבזה פכור נות על פי שניים לכן מתחלקים מומן המוטל בסוק חולקין ניתן דוגמה הבכור לבה לאביו 600 זוז אז זה ברור יש לו אך אחד בכור ופשוט אז ברור שהבכור נוטל 200 ופושט 200 מה יש לנו ספק על ה2 הנוספים האם כל ה-2 לבכור חלק חוררו פי שני או שמה ב200 צריכים להתחלק 100 100 וכל אחד קבל 300 כי זה ראוי אז מחלקים את הספק ב100 אני נוהג בחירו והבכור נוטל את ה-100 וב-100 לא נוהג כירו אל מתחלקים חצי חצי אז ממילא הבכור יעקב לעצמו 350 ויתן לפשוט רק 250 מסיים מה שאמרנו שרבו חשוב זה לא להלו להלו כבני מרוב שהבעל לא נטל כי זה נחשב כרי זה לא נחשב כמחשב כשאדם אומר נחוס לכו חרו ליורשי ומת הראשון קנו יורשי הנותן או יורשי יורשים הקודמים ליורשו אבל בעל לא כי אין הבעל לו אם הוא נתן את החוסים לבתים ולאח מ ז אומרת ש א ל י הסבת הפות לבת או שבת מת בחי הסבת הבעל יורש כזה נחשב שהקרקע מוחזקת ביד הבת עד כאן ד קח [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: