הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכד
הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il
הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכד
[מוזיקה] ב 14 דף קח ד הרשו מתחיל בעזרת השם אמצע השורה השנייה מלמעלה מני בשיעור הקודם למדנו בריסה שאף שלמדנו שבחור לא נטל פי שניים ברוי דהיינו בדברים שלא היו מוחזקים ביד האב בשס המיסה בכל זאת אם האב הניח נחושים והם השביחו מאליהם אחרי שהוא נפטר הבחור נוטל פי שניים בשוח זה מק הגיבור שדין זה לא מוסכם מני כדעת משי רבי תני אין פניים בשח שבסן אפילו ששבו מן רבי אמר אניפ ש בשח שס לאח מסן אבל בשח שמים לאחר מסן ממשיך רבי כך סבר הרשב שר פ ש נו אם האב הניח שטר חוב אדם לבה אצל האבא והאבא הניח שטר כעת הולכים לגבות את החוב אז בכור נוטל פי שניים אומר הרש בם זה דווקא לפי רבי שכיוון שהוא מוחזק בשטר ועל פי השטר גובים את המלווה כאילו השטר השביח זה כמו נחושים ששוב חו מעצמם אבל לפי חומים לא נוטל פי שניים זה מסקנה דברי רבי וכך מוכח לאלון בשמתי למיסה נראה בהמשך שיש שיטה חולקת על זה שגם לפי חומים כ ל פ שניים במיל ובשטר מסיים הרשמן דף כמיל ובשטר מיל ועל פה אפילו שיש עדים שהוא לבה כיוון שאין שטר ול יכול לטאון פורטי והוא נאמן כ מלבס חברו בידים לא צריך לפרו בעדים אז אפילו רבי מודה שהוא לא נטל פי שניים אם הלה החזיר את החוב כי הם לא מוחזקים בחוב זה כלל כאחל עיתון פורטי ממשיכה הבריזה וזה נושא חדש קודם כל זה נושא חדש זה דברי הקול וגם זה לא המשך דווקא באופן ש שו שטר אלא יוצע לין שטר חוי מה קורה במקרה הפוך הם חילקו את הירושה וכעת מגיע אדם עם שטר חוי שעה בלוה אצלו כסף וכל הקרקעות משועבדות אז חורר נוסן פי שניים כמו שהוא נוטל פי שניים כך הוא נותן פי שניים כותם נכסים השתעבדו כולם למלווה דהיינו הוא למשל מגיע לגבות 1000 ויש כאן בכור ועוד אח אז האח הזה קיבל רק חלק אחד הבחור קיבל ש שלי אז ש3 מאחור 666 הבחור צריך לשלם הקרק שהוא ירש ו 333 זה משלם הבור האח הפשוט מהקרקעות שהוא ירש ואם מה קורה עם הבחור אומר איני נוסן ואיני נויטל אני לא נטל פי שניים הירושה של אבא שלי אני מוכל את החלק של הפכו אני אטול כמו כל אחד מהאחים וממילא גם בחוב אני אשלם רק כאחד מהאחים רשי וכשה מלוה הזה טובע לדין בז לא יכולים לקופו את החור לפרוע אלא כנגד חלק אחד נף כמינה בכל מקרו יקח מהקרקעות אומר הרשם שצריך אמר ולטבוע את אחיו של זה לדין ם הוא לא יכול לקוף אותם מפסיד או שהם נסו למדי נסים אי אפשר אולי יש להם איזשהי טענה זה חידוש כ הייתי סובר כיוון שהוא בחור התר מזכה לו פי שניים הוא לא יכול לומר אני חפץ יהו שלי בעל כורכום שלו אישה שמת אבי ירש פי שניים עד שיקם או עד שקרם או יתנם לאחרים ואז זה כן משועבד ווא כן צריך להגבות למל ופש קומש מלון כמו שנרד מאז נלמד בפסוק שזה מתונה ובעל כורחו אדם לא מקבל מתנות יכול לומר אני לא רוצה את המתנה הזו א באמת רק על חלק הפרו זה נאמר חלק הפשיטו לא יכול לומר כ הוא יורש בעל כורחו הזמן מביא שיש מפרשים שזה המשך של הקודם דהיינו אם אמר אני נוטל בשטר חוף שיש להביא על אחרים פי שניים וגם אני נותן בשטר חו צ ע פי שניים רשאי אבל זה שיבוש גמור אומר הרשב כי שטר שיוצא לאביה הוא לא גה משטר שיש להביאם כזה מטלטלים רק מקרקעות יכול לגבות אז זה שיבוש הפירוש הזה עד כאן היס כ מר את הגמון למה הם סוברים שגם בשבח ממילא לא ותל חלק חרו לכאורה זה אותם קרות השביחו אונ הגמור ספ שניים מתוקמו מה מתון וד מתון אדם לא יכול לתת לאחר קוזמה ש לא הגיע לידו ד ב גם שח ש משביחים מאלם הוא לא יכול לתת מתנה לאחר לפני שזה הגיע לעולם אף חלק רו דמ ודי של הנותן דהיינו האב מה שלא הגיע ליד האב אין בזה פי שניים ורבי אמר אוקרו פי שניים היה אפשר לכתוב חלק איך וד לכוא יטול מה זה פי שניים במילה אחת שניים יש כאן את שני החלקים חלק הפשוט שהוא נטל וחלק הבחורה למה התר כתבה הזאת כך קיש חלק פו לחלק פשוט מה חלק פושט אז הוא יורש אף הגב ד מ יודעים כל רוי שבעולם הבן יורש מאביו כל ירושה זה לא מתונה אדם יורש את אביו אחר כך מגיעה ירושה מסבא או כל דבר שנכנס אז הוא יורז זות אף חלק חרו אף הגב דמות יודי אם כך אז בכל ר יטול פי שניים אומר הרשב בכל זאת כתוב בכל אשר מוצ במחזק בידו לכן סובר רבי אם זה ראוי גמור למשל שהיום השביחו או שהגיע עכשיו ירושה מסבא למשל או מיל ועל פה זה ודאי לא נטל פי שניים אבל אם זה אותם נכסים שאהב השיר ומשבח הו מיהם זה למדים ההיקש בין חלק פר לחלק פשוט שהוא נטל בזה פי שניים ורבו ונ מ שואל את הגימור אוקסי פי שניים אונה הגמורה ההוא בא לומר דבר אחר למס ולח מצ שאת שתי החלקים יטול ברצף כמו חלק פשוט שנותן חלק אחד גדול כך את שת החלקים תול חלק אחד גדול נף כמנה עושים גורל איזה קרקה הוא יקבל כס וביב אז מה שהוא זכה הוא זוכה בקרקע לידה למשל אומר הרשם אם יש שני אחים אחד בחור אחד פשוט אז הבחור נוטל שני שליש והפשוט נוטל שליש ויש שלוש שדות לא יפילו שלושה ל הגורלות שניים לפחה ואחד לפשוט כ הרי השדה המצאת ודאי שייכת לבכור כ הוא צריך שני חלקים צמודים אז הטיל הור רה גורל השני השדות החיצוניות ימין ושמאל ובאיזה שיצא לבכור ימין אז הוא נותן את ימין והאמצע יצא לשמאל נותן את השמאל אמצע והשנייה תהיה לפושט מנן רבי יודע זאת אומר הרשם הוא אומר שני הדברים הלמד קש יש כא פי שני מקש גם מקש שהוא טל בשבח שבחו מם וגם מקש שזה חלק אחד גדול אחד מצר בגבול אחד שואלת הגמור ורבי נעמי קסיב ססו שזה מתונה אונה הגמור הוא שלמדנו ביסה שאם אומר איני נוטל נוסן רש אני נוסן ל דווקא מהפסוק למדים רק שיכול לומר איני נוטל כמו שדיברנו זה לא ירושה בעל כוחו זה כמו מתנה רק בדרך כלל למה שהוא לא יוצא לקבל אז הג הברס נקטה הגימור נקטה אופן שחד מילס שלפעמים כשיש חובות הוא אומר מה אני צריך ליטול פי שניים אחר כך אשנ פי שניים בחובות איני נויטל ואיני נוסן העיקר מה שלמד מוסלוי שזה מתונה שהוא לא מקבל זאת בעל כורחו יכול להסתלק ולמחול על חילק הבחירו מני חום יודעים זאת אומר רשבם הם למדים את שתי הלימודים כתוב ססו סס זה משמיע עלם שזה מתונה והוא לא יכול לתת רק מה שיגע כבר לידו שבח שהשיח הו מאליהם זה אין לו בזה פי שניים מזה שכתוב לוי שומעים שלא זכה הבכורה שתבוא לידו ם אמר אני נויטל רשי ויק את הגמור אמר אפופה מתי הם נחלקו אז כך דיק לבעלים אם האב הניח דקל קטן והוא גדל הוא התעבה אחרי מותו שלו או שהוא הניח להם רי קרקע ועס כסרטון אחרי שאבא מת אז הגיע איזה ה הוא שטף לכאן אדמה ותת הקרקע התייפתה הייתה מזבלת כולל גם רבי וגם חח סוברים לא פלי גדשו כי לא נחלקו שהוא נוטל פי שניים גם בשוח כי עדיין שמו עליו זה עדין נקרא אותו דקל אותה קרקע כי פליג מת נחלקו למשל בכפור האב מת והשדה הייתה מלאה בשחת זה התבואה בתחילה צמיחתה שהיא כמו עשב ירוק והובלה אחרי שאבא מת התבואה המשיכה לצמוח נעשה שבולים כמו כן האב הניח שלוף הפ הדקל הוצי פרחים אחרי שהאבא מת רמו תמרים דמר רבי סבר שומי ונל פי שניים בשיבולים בתמרים ומרס חכים משתנה העשב השתנה להיות חיטים הפרחים השתנו להיות תמרים זה דבר אחר שם אחר הוא לא נטל בזה פי שניים כעת לפסקל אומ רב ברונ אוחי אוסו דבר רבי דיין שפסק רבי והוא חילק את הירושה כך שהוא נתן לבחור פי שניים גם בשוח ששבי נחוס מאם אחרי שאבא מת אוסו אז הפסק היה ולא אומרים שהוא טו בדבר משנה והפסק חוזר אם הוא פסק דברי חח שהוא לא נטל פי שניים גם אוסו למה הוא פסק ככ פחיה מסבירה הגמור מספק לרכי הסתפק כתוב בגמ אירון שיש כלל הלוכ כרבי מחו א הסתפק האם אי הלוק רבי מחוו רוי ולא מחוו רוב דווקא שהוא חולק על יוחד אז הלוק רבי בכל מקום אם הוא חולק על רבים אז הלוכ לא כמותו וכאן הוא חולק על רבים אז הלכה כמו חומים אוי שמה הכלו הלוכ כרבי מחו רוי ואפילו מחוי רוב ממילא גם כאן הלכה כרבי כיון שזה ספק אז מה שדים פסק פסק שיטה שניה אומר רב נחמן אומר רב אוסו לסס כדברי רבי אסור לדון כך ומי שדן כך עובר על הסתם אשפות ואם הוא עשה אינו עשוי כוסו הלוח רבי מחו רוי ולא מחו רוב אומר הרשב רב היה צריך לומר אי ו כרבי רק לפני זה נתו אוסו כדבר רבי אוסו אז אמר אסור לעשות כך כך אומר רב נחם בשם רב ורב נחמן ר נחמן עצמו סו מכד רבי רבי מח ואפילו מחוב אומר התו אם כך חייב לעשות כברי רבי הנקת ל שמ כי זה הפך מש רב שמ אס אומרוב אסור לפסוק לכתחילה כרבי ו כוסו הרוב סובר מתי תמר כך נאמר רביס מדרש מתין את הדין אחרי דבר חומים לדון כך לכתחילה הם הוא פסק רבי אז הוא פסק ולא מחזירים את הדין אומר הרשם כל פסקי הלכות כאן זה לא ללוכה אנחנו פוסקים כמו רב פופה שם נראה בעזרת השם ר כחה איך פסק על אוכל למיסי מביאה הגמור טוני רב נחמן בשאר ספר דירו יש סיפרו דברו זה קוראים בקיצור ספרו זה רבי יהודה חיבר כמו שהרשם מביא סתם ניסן רב מאיר כל סתם משניות זה רב מאיר סתם ספרו רבי יהודה סתם ספרי רבי שמעון סתם סדרם רבי יסי סתם תוספת רב נחמיה וכולן זה הליב רבי עקיבא כולם היו תלמידים של רבי עקיבא הקופונים יש את ספרו שזה המדרש הלוכ של סיפר ויקרו ויש מחילת על שמויס יש על במדבור ודבורים שזה קוראים שר ספר לב שער הספרים של ביס המדרש בקיצור קוראים לזה ספרי אז רב נחמן שנה בריסה בספרי נאמר לגבי בכור שהוא נטל פי שניים בכל אשר וצלוי דווקא וצלוי פרט לשבח שהשיח יורשים לח מיסבים למשל הם ירשו קרקע ובנו בבתים או שנטו שם קרמים או שהם היו צריכים לתת מזונות לבהמות כמו שלמדנו או שר כספים שם השקיעו זה בשוח הזה הוא לא נטל פי שניים אבל שווח ששחו נחוס מעצמם לח מיס סבין שוקל פי שניים ומנה כדעת מי שנוייה הבריה הזו רבי תנ רומ ברחו בשע ספר שנה אחרת שם בכל אשרו פרט לשח שבחון וכל שכן שח שבנית מ רבני גמ אמ רב וד שמואל אין בכור טל פי שניים במלווה האבא הניח מילווה אפילו מלוו בשטר גובים את המלווה הוא לא נטל פי שניים אומרת הגמ למן כדעת מי שמואל סובר שהיה צריך לפסו ךרוא סובר כמו חומים זה מיותר לומר זאת השת שווס שוח שיש קצת בידו כמו שאמרנו שחת ששחט בידו של האב זה רק השביע נסה שיבולים אמר רבונו וקל מלו שהוא בכלל לא מוחזק בכסף יש לו רק שטר ביד שזה נייר באלמה מבוי צריך לומר שלא נטל פי שניים אלו לרבי לפי רבי באים לומר שאיין כונות פי שניים במלוה ואלו ודניה אז למח טמים שלמדנו ב א בריס מפורשת למה הביאו בריס זו יש תירוצים אקפה מביאים ריסה אחרת ברייסה שלמדנו בה יורשע יורשים שטר חויב שאבא הניח שטר שאדם אחר חייב לו כסף בכור נויטל פי שניים בין במלווה בין בריבי אם הוא לבע מגוי ויש גם ריבית בשטר אז גם את הריבית הגובים ונוטל בזה פי שניים מה אני לא ירבי ולא ירבון זה לא מתעים שניהם כ אתה אומר שלפי רבי גם לא נטל פי שניים במלווה אומרת הגמ באמת לא לא אמר לרבן באמת רבי שמואל דיבר לפי חומים לפי חכמים אין כופי שניים במלווה אם כך שאלת מה החידוש וצריך סל כד ומינה מל ורמ דגד זה לא כמו שברנו שזה בקל שקן משחת כי כאן יש לו את השטר בי כאילו זה גבוי כמהש שזה לא כאילו גבוי לכן לפי חומים הוא לא גווה פי שניים מה שאם כן בברי זה מדובר ל שיטס רב שם רבי אומר כו פי שניים ב במיל וב יביס כיוון שזה נחשב כשוח ששבי נחוסי מלין שבזה הוא גובה פי שניים מביא הגמור שלחו מום שלחו מארץ ישראל בכור נוט פי שניים במלווה מלוו מגוי מדובר אבל לא יביס אפילו שהריבית כתובה בשטר בריבית הוא לא נטל פי שניים זה נחשב כרוי אז הרשב מסביר כ לפי המכונה נשאיר זאת למכונה אומרת הגמרה למן כדעת מי סוברים שם חכ מרץ ישראל ארבון אשתו ברשו כמו שחת שהפכה לשיבולים אמר רוקל מיל מבו או לרבי לפי רבי נול פניים במיל אבל יביס לרבי ברב הזכ רבי בפ שניים במי י יביס אומרת הגמ רני ומ גדו דהינו חכל חולקים מה שאמרנו בשם רב יוד שמואל והם נחלקו בדס חומים חכ ישראל סברו שהמלווה הוא נחשב כורז כיון שהוא יש לו ש יד אבל לגבי הריבית אומר הרש בם אפילו שיש לו שטר והריבית כתובה בשטר וכבר עבר הזמן הריבית כבר צמחה בזמן שהאבא היה עדיין חי אין לכור ה כוזה למה כי זה דבר שמעולם לא הגיע ליד האבא המאות שהוא לווה הקרן של המלווה אז זה בעצם כסף שהוא לווה זה כבר היה ביד האב והוא לווה זאת הוא קיבל שט השטר זה כמו משכון לדעת חכמת ישראל אם אדם מלוה כסף הוא קיבל משכון בלחי קונ משכן אז לדעת כולם כשגובה את המלווה הבחור נוטל פי שניים כיוון שיש משכון ביד אז הם סוברים ששטר זה כמו משכון ביד מה שאם כן הריבית זה דבר חדש שאף פעם לא הגיע ליד האב וזה ודאי שככ מצ סרול מודים שלפי חומים זה נחשב כרוי מה שאין כן רבי הוא סובר שהריבית זה כמו שבח ששבי נחוסי מאליהם ממילא גם בריבית הוא גובה פי שניים זה הכל דס חכמ ישראל מה שקר רב יהודה שמואל סובר שהשטר הוא נייר באלמה ממילא לפי חומים הוא לא גם לא בקרן הוא לא נוטל פי שניים הבכור הרשב מביא שיש מפרשים שאין מחלוק בין חכמ ישראל לבין שמואל רק חכמ ישראל דיברו במיל ומ גוי כרי מדברים במיל ומ ריבית רבי דמ שמואל דיבר ממיל של ישראל אומר הרש בם אם לחלק כך הספרה הפוכה הבל ו ביוד אומר הרש בם אדרבה אפכם הסתבר שמילו של ישראל אפשר לומר שהוא נחשב כמור זה כי ישראל בדרך כלל מחזיר חובות אבל אל גוי במילו שגוי נחשב יותר מוזק אדרבה אשרד ברשוב ממילא מסכים הרשם שבאמת יש כאן מוקס בדס חומים ושיעור הבא נראה מלקס המרים באיזה אופן דיברו חכמ ישראל שמלווה נחשבת כורז גם לדס חומים עד כאן דף קחד [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים:
נהנתם? יש לנו עוד תוכן משובח באתר
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה