הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכא

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכא

[מוזיקה] בב בטרה דף קכא מתחילים בעזרת השם שורה 17 מלמעלה תנן התעמ שננו משנה במסכת תענית אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כמו שני הימים 15 בחודש אב וכיום הכיפורים שבהן בנות ירושלים היו יוצאות בכלי לבן בגדי לבן שאולין אפילו מי שלא היה לה כסף לקנות בגדי לבן נעים היו שואלות בהשאלה מאחרות כדי שלא לבייש את מי שאין לו והוא זקוק בהשאלה אז כולם היו הולכות עם בגדים שעולים וזה היה בשני הימים האלה יום הכיפורים ו15 באב היו הימים טובים הגדולים שלא היו כמותם לישראל שואלת הגמרא בשלמה זה מובן יום הכיפורים שזה יום טוב שאין כמוהו כי זה יום סליחה ומחילה וזה יום של קבלת התורה כן באמת בחג השבועות ניתנו הלוחות הראשונות אבל הם נשתברו כי אחרי מתן תורה כל המעמד הגדול שהיה בהר סיני אז עדיין לא ניתנו הלוחות אף על פי שאנשים מציירים לעצמם שאז היה הלוחות על הר סיני אז הקדוש ברוך הוא לא הוריד את הלוחות על הר סיני הקדוש ברוך הוא בא וא אמר אנוכי השם אלוקיך ואז נאמרו עשרת הדברות ואז 40 יום משה רבנו עלה אל הקדוש ברוך הוא לקבל את התורה ואחרי זה אחרי 40 יום שזה היה 17 בתמוז הוא ירד עם הלוחות אבל הוא שבר את הלוחות האלה כשורה שעם ישראל נכשלו בחטא העגל ואז 40 יום מ-17 בתמוז עד כט אב אז משה רבנו ביקש מהקדוש ברוך הוא שימחל לעם ישראל על חטא העגל ובראש חודש אלול קדוש ברוך הוא אמר לו שהוא רוצה לכתוב לקחת שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שיברת ואז בראש חודש אלול משה רבינו עלה שוב אל הר סיני והיה עוד 40 יום ובזה באמת הסיבה שיש מראש חודש אלול ימי רחמים ורצון עד י תשרי שזה 40 יום מראש חודש אלול עד יום הכיפורים ואז ה קדוש ברוך הוא אמר לו סלחתי כדבריך ואז נמחל חטא העגל וזה נתקן היום ההוא של י תשרי ליום של סליחה ומחילה יום הכיפורים מכל מקום ביום הכיפורים מוצאי יום הכיפורים משה רבנו ירד עם הלוחות השניות אז זה גם כן יום מתן תורה אז אם כן הוא נקבע לדורות אז מובן למה היום הזה הוא יום כל כך טוב לישראל שלא היה כמותו אלא 15 באב מה היא מה השמחה גדולה ביום הזה אמר רב יהודה אמר בשם שמואל כי ביום הזה זה יום שהותרו בו השבטים להתחתן לבוא זה בזה שהתירו לבני שבט אחד להתחתן עם בני שבט אחר ש אז היה אסור כי לא רצו שנאמר אישה שורשת נחלה של אביה שהוא מע שבט ראובן אם היא תתחתן עם מישהו משבת שמעון ובעלה הירש אותה אז בעצם שבט שמעון יהיה להם נחלה משבט ראובן כדי שלא תיסוב נחלה משבט לשבט אז באותו דור אסרו אבל ב15 באב התירו לבני שבט אחד להתחתן עם בני שבט אחר מה הדרוש איך הם התירו את האיסור הזה כי כתוב שם זה הדבר אשר ציבה השם לבנות צלופחד ששמה נאמר כל הרעיון הזה לא להתחתן עם בני שבט אחר כדי לא להעביר נחלה משבט אחד לשבט אחר אבל זה הדבר דרשו דבר זה לא יהיה נוהג אלא בדור זה של אלה שבאו לארץ ועל זה ש הותרה התירו את הנישואים של בני שבט אחד לשבט אחר אז זה היה יום טוב גדול מאוד זה סיבה אחת סיבה נוספת רבא בר ברחנא אמר בשם רבי יוחנן זה יום שמח כי באותו יום מותר שבט בנימין תקופה הרבה יותר מאוחרת לבוא בקהל התירו להתחתן עם בני שבת בנימין לכתיב ואיש ישראל נשבע ב מצפה למור איש ממנו לא יתן ביתו לשבט בנימין לאישה ואז באמת היייתה תקופה שלא התחתנו עם בני שבט בנימין כמו שמסופר בהרחבה שם בספר שופטים מה דרוש מה קרה בסוף שדרשו להתיר להתחתן עם בני שבת בנימין אף על פי שהם נשבעו שלא יתחתנו כי כתוב איש ממנו מבני אותו דור לא יתן את ביתו לבנימין ולא מבנינו דור אחר כבר מותר וכיוון שכך היייתה שמחה גדולה ביום הזה סיבה נוספת למה 15 באב הוא יום כל כך טוב שלא היה לישראל יום טוב כמותו רב דימי בר יוסף אמר בשם רב נחמן כי ביום הזה זה יום שקלו בו מיתי מדבר בזמן שהמרגלים שנשלחו על ידי משה רבנו כמו שמסופר בפרשת שלח הם חזרו וסיפרו דברים רעים על ארץ ישראל ואז בחו העם בלילה הזה הקדוש ברוך הוא זר שבני דור המדבר לא יכנסו לארץ ישראל אלא הם ימותו במדבר ביום 15 באב זה יום שבו קלו קלו בו מיתי מדבר הפסיקו למות בו דאמר מר עד שלא קלו מיתי מדבר לא היה הדיבור של הקדוש ברוך הוא עם משה באותה צורה שהיה קודם יש פירוש אחד ברשב שזה לא היה פאל פה אלא זה היה על ידי מלאך או על ידי החושן שהיה על ליבו של אהרון הכהן שהיה בו את ההורים והתומים שנאמר ויהי כאשר טמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם סמיך לי בסמוך כתוב וידבר השם אלי לאמור דורשים שמשה רבינו אמר אליי היה הדיבור אחרי שהסתיימו המתים של דור המדבר שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ וימותו במדבר רק אז חזר הדיבור פה אל פה אל משה רבנו סיבה נוספת ש-15 באב הוא יום טוב כל כך שמח ולה אמר כי ביום הזה זה יום שביטל בו אושע בן אילה את השומרים פרדס אות שהושיב המלך הראשון ממלכי ישראל שהוא היה הראשון שהפריד את המלכות של עם ישראל עד אז היה שאול המלך היה מלך של כל עם ישראל דוד המלך בהמשך היה מלך כל עם ישראל בנו שלמה הייתה מלכותו שלמה על כל עם ישראל חובם בן שלמה אצלו התחלקה המלכות ואז נהיה ירבם בן נבט מלך על חלק אחד של עם ישראל ורוחבם בן שלמה היה מלך של שבט יהודה ובנימין ורובן בן נבת עשה עגלים בבית אל ובדן שלא יעלו לרגל לבית המקדש אלא יעבדו עבודה זרה באותם עגלים והוא השיב שומרים שלא נתנו לאנשים לעלות לבית המקדש והגיע ביום 15 באב אושע בן אילה ביטל את השומרים האלה שהושיב ירבם בן נבת על הדרכים כדי שלא יעלו ישראל הרגל וזאת הייתה השמחה רב מתנה אמר סיבה נוספת כ זה יום שבו ניתנו הרוגי ביתר לקבורה שנהרגו בזמן החורבן ואמר רב מתנה אותו היום שניתנו הרוגי העיר ביתר לקבורה תיקנו ביבנה את ברכת הטוב והמיטיב שבברכת המזון הברכה הרביעית הטוב שלא הסריחו הרוגי ביתר אף על פי שהם עמדו ללא קבורה והמטיב שניתנו אותם הרוגים לקבורה ו שחה גדולה הייתה שהם ניתנו לקבורה ועל זה שהם לא הסריחו עד אז רבא ורב יוסף דמרי טרוו סיבה נוספת למה יום 15 באב הוא יום שמחה כל כך גדולה כי מניסן עד טו באב היו קורט חותכים עצים לצורך האש של המערכה בבית המקדש לכל השנה ובאותו יום 15 באב היו פוסקים בו מלכר עצים למערכה היו שמחים מאוד שזכו להשלים שמחה לגומרה של מצווה השלים את המצווה לכן השמחה היייתה כל כך גדולה אגב מכאן באמת יש אחת המקורות למה נוהגים כשמסיימים מסכת לעשות סעודה גדולה לומדים את זה מה שמחה הגדולה של 15 באב שהיו עושים יום טוב כי סיימו לכרות עצים בשביל המערכה תניה רבי אליעזר הגדול אומר כיוון שהגיע 15 באב נחלש תשש כוכה של השמש של החמה ואם כן הלכלוכית ש בעצים לא מתייבש ואם כן כשמעלים אותם על המערכה הם מוציאים השן וגודל בהם תולים ולכן מאז לא היו קטים עצים למערכה אלא השמשים העצים שקרו מניסן ועד אז אמר רב מנשה וליום הזה יום 15 באב קראו לי יום שנשברו בו קרדומות טבר מגל לא צריכים עוד לחטוב עצים כאילו שברו את כל הרדומים קרדום שחוטים בו עצים מי כאן וילך מיום 15 באב מ כיוון או כיוון שב 155 באב ה לילה מתחיל להתארך זאת אומרת הר בימות הגשמים הלילה ארוך והיום קצר ובימות החמה זה הפוך היום ארוך והלילה קצר ב15 באב מתחילים הלילות להתארך ולכן מכאן ולך מיום 15 באב ולך ד מוסיף מי שיוסיף מן הלילה על היום ללמד תורה יוסיף חיים לעולם הבא ומי שאינו מוסיף בלימוד התורה יסיף מה יסיף תני רב יוסף נזכה כולנו לחיים טובים וארוכים תקבר אמי תקברנו אמו שהוא ימות השם ישמרנו בחצי ימיו זאת אומרת מעלה גדולה מאוד מיום 15 באב להוסיף וללמוד תורה בלילה הגמרא מביאה בריתה מאוד מעניינת תנו רבנן העולם עומד כבר קרוב ל-6000 שנה ויש שבעה בני אדם שהעריכו ימים וחיו בכל אחד מהשנים חי אחד מהם זאת אומרת יש שבע אנשים ש החיים שלהם חופפים מבריאת העולם עד סוף העולם קודם כל אדם הראשון אחר כך מתושלח הוא ראה את אדם הראשון ושימש אותו 243 שנה אחר כך שם הוא הדרא את מתושלח ושימש אותו 98 שנה אחר כך יעקב ראה את שם ושימש אותו 50 שנה אמרם עוד ראה את יעקב אחיה השילוני ראה את אמרם אליהו הנביא ראה את אחיה השילוני ועדיין אליהו הנביא חי וקיים שואלת הגמרא ואחיה השילוני ראה את אמרם והרי כתיב ולא נותר מדור יוצאי מצרים שנגזר עליהם למות במדבר איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נ ואם אחי השילו נראה את אמרם והוא היה מדור המדבר איך יתכן שההוא נכנס לארץ והוא התנבא בימי ירבם בן נבט והוא לא מת במדבר הרי כתוב שרק שניים נשארו בהתחלה מתרצת הגמרא אמר רב אמנונה לא נגזרה הגזרה של מיטה במדבר על שבטו של לוי תכתיב הפסוק אומר במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פיקודם לכל מספרם אלה שנספר מבן 20 שנה ומעלה מי שפקודת 20 שנה ומעלה נגזרה עליו הגזרה שהוא ימות במדבר יצא שבטו של לוי שאותם ספרו פקודו היה מבן 30 שנה ומעלה עליהם לא נגזרה הגזרה אחי ה שלוני היה משבט לוי שואלת הגמרא ומשאר שבטים לא נכנסו מיוצאי מצרים לארץ ישראל לא העיל ויתניה עליי בן מנשה ומכיר בן מנשה הם נולדו בימי יעקב זאת אומרת שהם היו ביציאת מצרים ול מתו עד שנכנסו ישראל לארץ שנאמר ויקום מהם אנשי היהיר אי בעם ישראל כ-36 איש מה זה כ-36 איש ותניה ד הראשונה שזה היה 36 איש ממש דברי רבי יהודה אמר לו רבי נחמיה וכ נאמר 36 לו לא נאמר אלא כי 36 אלא באמת כו אדם אחד זה יאיר בן מנשה ששקול כמו רובה של הסנהדרין של 71 כמה זה רוב של 71 36 אז עיקו אותו על כל פנים קשה הרי מצאנו שיעיר בן מנשה נכנס לארץ ולא רק משבט לוי מצאנו שנכנסו לארץ אז למה היו צריכים לומר שהחייה ה שלוני שנכנס לארץ כוא היה משבט לוי ראינו שיש עוד שנכנסו לארץ אלא אמר רב אחבר יעקב לא נגזרה הגז הגזירה שימות במדבר לא על מי שהיה פחות מבן 20 ולא על מי שהיה יותר מבן 60 לא על פחות מבן 20 דכתיב מבן 20 שנה ומעלה ולא על מי שהיה יותר מבן 60 גמר לומדים גזירה שווה המילה ומעלה שנאמרה כאן לגבי אלה של דור המרגלים שנגזר עליהם שימותו במדבר וכתוב המילה ומעלה מרכין שאדם מקבל על עצמו בנדר לתרום לבית המקדש ערך של אדם מסוים אז כתוב שמה על כל אדם מה הערך שלו לפי הגיל שלו ואם הוא זכר או נקבה מה להלן כמו שבחין מישו הוא יותר מבן 60 הוא כמו מישהו פחות מבן 20 שהערך שלו שונה מאחד שהוא בין 20 ל-60 זאת אומרת בין 20 ל-60 יש ערך אחד ואלה שהם פחות מ-20 ואלה שהם יותר מ-60 הערך שלהם הוא שונה זאת אומרת גם בין אלה שפחות מ-20 לאלה שיותר מ-60 גם שונה אבל הם שניהם שונים מאלה שהם בני בין 20 ל60 אז אף כאן מי שיותר מבין 60 היה כמו פחות מבין 20 שלא נגזרה עליהם הגזרה אז לכן אפילו שאחיה השילוני גם אם נמר שהוא היה משאר השבטים כיוון שהוא היה מעל גיל 60 הוא לא היה בגזרה שנגזרה על אלה שחטאו בחטא המרגלים ולכן הם כן זכו להיכנס לארץ ישראל ועד כאן דף קכא [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: