הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קיג
הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il
הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קיג
[מוזיקה] ב 14 דף קיג השו בעזרת השם בעמוד הקודם סוף שורה שלישית מלמעלה תניה בשיעור הקודם בעמוד א שלד קיז למדנו שרבי שמואל מעמיד את שתי הפסוקים גם את הפסוק סיסו נחלו לבני ישראל ממט למטה וגם לסיס נחל ממט למט אחר שניהם מדברים סיב סבן דהיינו התר הזירה את האישה שורשת נחלה שתתחתן עעם אדם שגם הוא מאותו שבט של אביה כיוון שאם היא תתחתן עם שבט אחר אז ירושה שלה תעבור לבנה מבנה או משבט אחר יש כאן השבת נחלה ממטה למטה אבל כאן מביאים שתי בריסוס שהם מעמידים פסוק אחד בסי בסבן ופסוק שני בסיב סבל תניה בסיב סבן ות בסי בסבל בדרך כלל תניה ותניה הכוונה היא שבריה אחת שנינו כך בריסה אחרת שנינו כך כאן זה לא כך כי בשתי היסס שנינו את שתי הפסוקים אחד בסי בסבן אחד בסי בסבל הכוונה תני בברייס בסי בסבן וגם תניה באותה בריסה בסי בסבל רשבם לאלון מסביר למה באמת הם סברו אחרת מאשר רבי שמואל כי הם סוברים כמו שמבואר מסכת פוכים שהיכן שאפשר לדרוש דורשים ולא מעמידים בלים יסר אז לא מעמידים שיש כאן שני לן אלא כל אחד מדבר על עניין אחרת שלושת המילים הבאות ת ביבן הרשם לא גורס הברס הראשונה אומרת כך סנח לבני ישראל ממט מט בסיב הבן ומדבר התיר מקפידה על זה שאם היא תתחתן עם אדם משבט אחר הבן שהוא משבט אחר ירש את נחלת השבט של אביה תומה בסיב סבן בבל בעלה רשותה כשמר אחר כך שתי פסוקים אחר כך הרי בסבב אז כבר נאמר שם ישא מדה אחרת הבסה הזו היא מתחילה מהפסוק הזה סבב מדבב סיבן כש לפני זה סינ ישראל לטה הסבן אמ אומני מק ינח למחר בסיב סבל מדבר אז הרשב מסביר שאין ביניהם הבדל גדול רק משמו דורשים התנ של הברס הראשונה הוא פשוט לו שהפסוק המאוחר יותר זה מדבר בסיב סבל למה כמו שנראה לאלון שתי דרכים לכן הוא מעמיד את הראשון בסי בסבן כ לא צריך שתי פסוקים על סי בסבל התן השני הוא לא סובר את הדרשה שהתנה הקודם סובר ולכן הוא מעמיד מסור את הפסוק הראשון בסיב הבן כבן יותר קרוב אלהם אשר הבל ממילא הפסוק הבא מיותר לסי בסבל ולמסה האחור מתקשים מה העניין של שתי הפסוקים שתרם מקפידה על סיב סבן תרם מקפידה על סיב סבל ממו נפשך אסור לה להתחתן אז הכובד שיורים אומר שיש נפק מנה אם האישה לא יכולה ללדת הי אלוניס אז אין חשש לסיב הבן בכל ז אסור להתחתן כיוון שיש חשש לסוב הסבן מצד שני לפעמים יתכן שהבעל מסתלק מירו שוסו אז אין כאן סיבה של הסוב הסבל אבל אםא יכולה להוליד יש כאן סיבה של הסוב הסבן זה שתי הפסוקים שואלת הגיבור דכולה על ממיס לשתי היסס הפסוק ממט למט אחר בסיב סבל מדבר מה הם משמ אז הרשב מסביר שהשאלה היא רק לפי הטענה של הברייה הראשונה כי ביש לפי הטענה של הביסה השנייה אז כמו שהסברנו הפסוק הראשון הוא מעמיד בסיב סבן כי הוא יותר קרוב לאמו מאשר הבל אז ממילא הפסוק ממטל מתחו מיותר לסי בסבל אין לו כאן איזה משמעות ר פשוט זה מיותר אבל התענה של היסה הראשונה הוא פשוט לו שהפסוק ממטה למעטה אח מדבר בסי בסבל ומכוח זה הוא אומר ממילא הפסוק הקודם מדבר בסי בסבן מאיפה הייתה לו משמעות שהפסוק הזה מדבר בסי בסבל מביאה הגימור שתי דרכים דרך ראשונה סימן ואר כם בגליון שכך קראו לאדם הזה המירה שקראו לו סימן אומ רב ברב שילה אומר קרו בפסוק הזה השני כתוב איש כי איש בנחל אד בקומת אז בני ישראל איש משמע בעל כמו שכתוב איש נאומי על בעלה כלומר הבעל בנחלתו ידבק ולא בנחלת שבט אחר אז ממילא אז לכן מדובר בפסוק הזה בסיב סבל אומרת הגמור תרוו איש כסיב בהו גם בפסוק הקודם כתוב ממטל מטה כי איש בנח תדבקו בני ישראל אז אם איש משמ סיב סבל אז בשניהם צריך למיד בסיב סבל אז הרשבא מסביר שוודאי הרצן ר בבר שילה הוא ידע שאיש כתוב גם כאן וגם כאן הק הוא בא רק להסביר מני שהפסוק סיס נחתמת אחר מדבר בסוב הסבל אז הוא אומר כי כאן כתוב איש נכון שבפסוק הראשון גם כתוב איש אבל ברגע שיש לנו את הפסוק השני שהוא מדבר על בעל אז חר שהפסוק הראשון מיותר לבעל אז הוא מדבר בבן במילה איש נאמרה שם זה לדרוש אחרת אבל הגבור מקשה מה ההנחה הזאת שהנחנו שהפסוק השני הוא מדבר בסוב הסבה על כיון שכתוב שם איש הפסוק הראשון מיותר לסוב הסבן ואיש לדרשה אחרת עד רבה יותר מסתבר לומר שהפסוק הראשון שבו כתוב איש אז הוא עוסק בגוף העניין של איש בבעל הפסוק השני שמיותר הוא מדבר בסו הבן אל רב נחמן בר יצחק מה היה ריח שהפסוק השני עוסק בסוב הסבל כי בפסוק שמום מקרו ידבקו ואומר הרשם אין לו שדבק אלא בין איש לאישה כסי דובק באשתו כיוון המפורש כל כך דסי בלשון דביקה ודאי בסי בז בעל מרה זה היה המקור שלו אומר הרשב שוב אפילו שבפסוק הראשון גם כתוב ידבקו אז זה לדרוש בלמה אבל שוב על אותה דרך של איש שואל את הגמור תר ידבקו כסי בו אז אדרבה תומר שהפסוק הראשון מדבר בב ככתוב ידבקו פסוק השני בבן ושם ידבקו זה לדרשה אחרת אלומ ובה הפסוק השני אמקו דבקו מטוס ממה שמ בעל כי דבקת מטות על ידי בעל הו ששתי שבטים נדבקים זה בזה על ידי החתונה בינם לכן היה לו הכרח דרך נוספת רב שאומר מה היה ההכרח שלו שהפסוק השני מדבר בבעל אומה קר בפסוק השני ממטה למטה אחר סי נח ימט האישה למט אחר מי זה אחר בעלה שאם היא תנסה לבעל משבט אחר ואז הירושה תעבור אליו הוא אחר לגמרי אבל הוא בן לה חרו אם מדובר על זה שנחלה היא תעבור לשבט אחר עלידי בנה זה לא אחר כי ירש קר עדמ זה היה הכרח שהפסוק השני מדבר ביסוס הבל במילא הפסוק הקודם מדבר באסוס הבן כעת עוברת הגמורה ליסוד בדין ירוש הסבל אומר רבב אומר רבי יחנון אומר רבי יניא אומר רבי ומותו בו יש מצדדים משמי דרבי ישע בן כוחו שהוא אמר זאת מנין לבעל שנוטל ברכ במוז זאת אומרת שפשוט לנו רק מאיפה המקור מה זה ברוק במוז מוזק הכוונה נכסים שהיו בידה בשעה שהיא מתה דהיינו אביה מת ולא היה לאחים אז היא רשה אותו וכעת כשהיא מתה היא מורישה את הנכסים לבעלה אבל מה קורה אם האישה מתה ואחר כך מת אביה ואין לה אחים נחלה זו ראוייה לה אילו היייתה קיימת מנין שהבעל לא יורז אות האישה לא מורישה לו בקבר את הנחלה שהיא יורשת כעת בקבר מאביה אלא מי יורש קרובה מצד אהו או בנם יש לה כ הבן יורש את זקנו כמו שנראה לאלון ולא הבל וצריך מקור לכך אומר הרש בם לולי מקור הייתי אומר כל וחימה הרי בעל הוא עדיף מהבן כשיש בן ובעל בנכסים מוחזקת אז הבעל הוא יורש לא הבן אז אם כך בן שהוא דאי יורש בראוי נכסים שמגיעים למישו אחרי המיתה אז ודאי שבעל שהוא עדיף מבן יורש בר זק השיך מקו מה המקור שנאמר הזכרנו ליל וגוב אולי דסר ויר ורים בארץ הילוד נשאלת השאלה מנין ליר שלאי לגוב אלא מלמד שנוסו גוב אישו ו בו משל אביה אחיה ומוש וישו ר בנה ולא זגו אביו למה כב לא נטל ברוי א היה נטל ברוי הוא היה יורש אותה ולא יר בנו כי הב הבעל קודם לבן בירושת אשתו ומר עוד פסוק ז בן ג נשאלת השאלה מני לפחוס שז מלמ שז אישו פחוס ז בעלה שואלת הגמ למה צריך שתי פסוקים אונה הגמור אם הת מביא רק את הפסוק הראשון י לא זה היה המקרה אלא צו ירש את אשתו תלמוד פסוק וז בנמס ואין לומר שמדובר גם באותו מקרה שפנחס נסה אישה ווא ירש אותה אומר רבנו ג צריך שתי פסוקים לאותו מקרה למד אותנו שהב ו אלומי התר כאן מגלה לי שלו זו לא יורש את אשתו אחרי שהיא מתה נכסים שמגיעים אחר כך אלבנו וכי תימה מנין היה לפנחס נכסים שלא הגיע לו דרך אביו דנוף לו לי בדיח הרומי כמו שהזכרנו לאין שאדם אמר חירם לקונים וזה עבר חלק לאוזו חלק לפנחס או שהוא הקדיש ואדם אחר קנה זאת מגיע ביב וזה יוצא לקונים או מה קרו כתוב ס בגי פיחוס בנוי נחל רווי ויורשו בנוי מביא הרשב שתי פירושים פירוש ראשון שהדיו הוא כתוב שמה שניתן לוי בהר אפרים מה זה השר ניתן לוי זאת אומרת שהיה על זה דין תוירה מי הניטו אוזו ופנחס זאת אומרת שהייתה ירושה שהיה על זה דין על איזה ירושה יכולים אלזו ופנחס ב להתווכח בהכרח שהיה המקרה הזה שאשתו של וזון נפטרה ואחר כך מת אחד מורישה למשל אביה ואז לא זו רצה לרשת את אשתו בקבר מדינ הבא ורשת אשתו ופנחס טען לא אני ורש אני בן ואני יורש ברוי אתה לא יורש ברוי והוא זכה בדין תוירה אז רואים שמדובר בכזה אופן המ חנן מפרש הדיוק באמת מבנו כמו שמובא בגימורי כי היה צריך להיות כתוב בגיוס פחוס כולם יודעים שפנחס בנו של אלו זו למה כתוב בנוי הכוונה הגיבה הזו היייתה ראוייה ללו זו הבנוי העת שהייתה ראוייה בכל זאת היא עברה לפנחס אז לא יתכן שמדובר בשדי חרם שלא קשור חלק פנחס לא קשור לחלק אלזור א בהכרח שזה דבר שיש לו שייכות דהיינו אשתו שאילו אשתו הייתה יורשת זאת לפני שהי מתה אלוז ורזות אבל כיוון שהיא מתה קודם אז פינ חוס בנו רזות מה ראינו בהמשך המשנה ובני אוחוס הם יורשים את אחימן דהיינו הם מת הדוד ואין לו זרע וגם האפר לא קיים ואין לו אחים אז אחותו יורשת אותו אז אם אחותו כבר מתה בני השמח ייננים שלו יורשים אותו טונה שנים בברייס בני אכוס ולא בנוס אכוס ר את הגמור למה אלכסה ממה הם מעטים את הבננות כי זה פשוט שהם יורשים את הדוד שלהם כי הבת יורשת את אמה והיא עומדת במקום אמה לרשת את אחמה אומר רב שס לקדם הכוונה שאם הדוד מת ויש לו רק אחות ואחות הזו כבר גם מתה אז האחות זו אם יש לה בנים ובנות אז רק הבנים יורשים רק במקרה שאין לה בנים רק בנות אז הבנות יורשות רשבם גורס ד תונ רב שמואל ברב יצו קמי רבונה ויורש אוסו כתוב ויורש אוסו מקיש ירוש שניו לירוש ראשנו ירוש ראשו זה הירושה הראשונה שנכתבה בתירא ירוש הסבן ירוש סבס ירוש שניו זה ירושות הבאות שכתובות מה ירוש הראשון בן קודן הבס כמו שלמדנו לאיל באריכות אף רושו שניו בין קודם לבס אז בעצם ויור שוסו זה לא ירושה שניו זה ירושה האחרונה רק הגמורה נקטה את הפסוק הזה לומר שכל הנחלות עד האחרונה הכל כתוב בו כתוב ואם אין יבס ואם אין יחים ואם אן אחים לאבי ויור שוסו הכל קשור לירוש הראשונה בכל הירושות תמיד הזכרים קודמים לנקבות הרשם אומר למשל אחימס קודמים לאחותו של המת רק אם אין לו אחים רק החיות אז החות ורשת אחותו היא קודמת לאחי וביב אבל אחי יובב הם קודמים לאחות אביו והוא הדין בנכדים ביוצאי ירכיים של של הירוש דהיינו שאם אדם מת ואין לו בנים ואין לו אבא אז הולכים לאחים האחים שלו כבר גם מתו והאח שלו הוא הניח בן ובת אז רק הבן יורש ולא הבת אבל זה אומר הרשם זה פשוט שאם אדם מת ואין לו ילדים ואין לו אבא ויש לו שני אחים וגם שני אחים מתו ואך אחד ניח בנים ואך אחד הניח בנות אז זה ברור שמתחלק לשניים הבנים של האח הזה והבנות של האח השני כי זה לא מאותו אב כי זה בא מכוח אב וזה בא מכוח אב מ שאם כן שהבנים והבנות הם נולדו באותו אב אז תמיד הבנים הם יורשים ממקום שיש בנים ובנות הגמורה עוברת לסוגיה חדשה תונ רב חנינה קמד רב נחמן שנה בריס לפני רב נחמן כתוב הפסוק והוו ביים אילוז בונו ה צריך לה כתוב ווו בהילו המילה בי מיותרת א זה בא לומר לי בולנס ופנחס בליו אומב מה אתה מתכוון לומר שרק מי שנפטר ביום הוא מוריש לבניו אלודי במו הדע לבנינים ורשים אותו משוי בלי מי שנפטר בלילה לא ירשה לבני הבנים לא יורשים אותו אז מי יורש אותו אומר לו הביה ה ממשיך ואומר לו דין מול אתה מתכוון לומר דין נחס קמרס שלא דנים דיני נחלות אלא ביום כמו שר דינ מונס שכתוב דינו לבוי קמשפט דתני וכך מצינו בברייס רשבם מסביר כי בעצם היה אפשר לומר שחלוקת נחלות זה כמו חלוקת שותפות בעלמה זה לא נחשב כדין לכן דורשים כתוב בסוף פרשס נח לז וסו לבני ישראל לחוס משפט אורו לשון מאורה הסתיימה כל הפרשה כ דן צריך לעשות ז כמו דין דווקא שלושה דיונים דווקא ביום אומר הרשב כתוב בכל איס בכל אס ממה שמ גם בלילה אומר הרשב הגמור בנדר רמיד זאת לגמר דין תחיל דין דווקא ביום כתוב בימן חילו מזה למדים נשר דגם גמר דין זה מה שכתוב במשנה די ב וג בלי אומר הרשב צריך את שתי הפסוקים צריך את הפסוק חילו שתחילה דין דווקא ביום צריך את הפסוק חוקס משפט כי בי מנחיל מדובר בירושת הבן הייתי אומר דווקא ירושת הבן זה דנים רק ביום אבל שר יורשים גם בלילה לכן כתוב חוקס משפט שכל דין נלוס הם שווים לזה שזה כמו שרדן טוס שדנים אותם דווקא ביום וכד רב יהודה דומ רב יהודה ששו שנכנסו לקרס החולה הוא היה נוטה למות וא צה חלק את הנכסים הוא חילק זאת בפני אמר את זה תתנו לזה את זה תנו לזה רצו קוסן ברגע שהם שלושה יש להם שתי אפשרויות הם יכולים לשמש כעדים הם כותבים את העדות כמו שהם שמרו מהחולה הם כותבים שטר רוצו אוסין דין כמן שהם שלושה יכולים מיד לדון פלוני יטול חלק זה פלוני חלק זה וכותבים פסק דין שלא יכלו עוד להרר ואפילו שאין אדם שמעיד בפניהם מביא הרשב גמור ששונה יגד אם באים לפני בז נדים ומדים שמענו שזה מחלק ך את הנכסים אפשר לפסוק ודאי שהם עצמם שומים מפי דז בדים כעדים ודאי שכן אומר הרשב מה שכתוב רצוי סנדין זה דווקא מתנ שחיב מרה במקס הוא לא חילק את כל הנכסים והוא עשה קניין אז הוא לא יכול כבר לחזור בו אבל אם הוא לא עשה קניין רק הוא חילק את כל הנכסים אז דברי ש סוכ מסורים דומה אבל יכול לחזור בו אז ממילא א אפשר לעשות דין כמו שנראה להלום בשיעור הבא הדינים לא יכולים לפסוק כזה דין שעתיד להתבטל אז מדובר כאן שהוא חילק רק נחוס ממקסס עם קניין אומר הרשב עוד נקודה רוצו סדין בתנאי שהם לא כתבו אם כתבו הם כבר הכניסו את עצמם בתירס איידוס כמו שנראה אין אד נס דן רשבם גם פותח ואומר שכתוב שנכנסו לוקר לכן יש להם את שתי אפשרויות או לשמש כעדים או דיונים אם נכנסו להעיד הזמינו אותם תבואו ותשמעו כדי להעיד הם נעשו עדים ואין דנס דם ושבע מעיר בזה זה הכל אם הם שלושה יש להם את שתי אפשרויות אםם רק שניים אז הם רק דים כוסמין ואינו יסן דין ואומר רב חסדה לא ישונו שאם רצו הם עושים דין בשלושה אלא ביום הם נכנסו לבקרת החלה ביום אז כשהם שומים פי החולה זה כמו שהועד בפניהם תיש מי גדולי מריה והם היו בזמן שהם ראוים להיות בזן זה ביום אז ברגע שהם הסכימו להיות דיונים הם לא צריכים מיד לפסוק יכולים גם למחרת לאחר זמן כמו תמיד שדיונים שומעים את הידים ם פוסקים אחרי כמה ימים כך גם כאן זה יותר מלשמוע את הידים ראו את המקרה עצמו אבל בלילה ה נכנסו לבקר את החולה בלילה באותה שעה הם לא רואים לפסק דין והעדות שהחולה כביכול עיד בפניהם זה לא היה בפני בזן כי אין להם דין של בזן הם לא יכולים להתחיל דין בלילה אפילו שלאו אישו אז קוסמין כמו שתיים שם מדים באלמה ואין נו יסים דין למחרת שיהיה ביום אפילו הם לא כתבו הם לא יכולים לשמש כ דיונים אלא אם כן אם הם לא כתבו לא שימשו כעדים בכלל יכולים אחרים שהיו גם שמה לבוא לפניהם ולהעיד ואז הם יכולו לפסוק מה תימה למה הם עצמם ששמעו בלילה והם היו עדים בלילה לא יכולים להפוך לדיונים למחרת בבוקר כאילו שהם ישמעו מעצמם דבלו ידים ואין עיד נס דין ע שמעיד על הדבר לא יכול להיות דיים באותו דבר רשב אומר שזה גזיר קוסוב כתוב ועמדו שני הנושים דהיינו העדים לפני השם לפני הדיונים צריך להעיד שניים לפני הדיונים העדים עצמם לא יכולים לחזור לשבת לשמש דיונים ובזמן רעיית הידות עצמם הם לא יכולו לשמש דיונים אז אחר כך להפוך מדם דיונים הם לא יכולים הרשב מזכיר להיל שיש ללמוד מכאן בשונה מסתם אוי דוא שאם שכיב מרה מחלק את הנחושים הוא לא צריך לומר אתם איד כרי מה אנחנו אומרים שאם זה ביום יש להם שתי אפשרויות אז איך מדובר אם הוא אמר להם את מד אז כ לא יכולים להשמש דיונים אם הוא לא אמר להם אז לכה איך הם יכולים לשמש כעדים אז רואים שגם בלי מד יכולים לשמש כדים הקופונים שואל הב את ר בחנינה האם לכל זה התכוונת במה שנית בברי בפנ בלי אומר אמר לו ר בחנינה אן נכון אכנ זה מה שהתכוונתי לומר עד כאן דף קיג ja
לצפיה בתכנים נוספים:
נהנתם? יש לנו עוד תוכן משובח באתר
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה