הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קיב

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קיב

[מוזיקה] בו בטרה דף קיב מתחילים בעזרת השם דף קיא עמוד ב שורה 16 מלמטה במילים ואיש את אשתו וכולי אחד מהשיש דברים שמפורטים במסכת נדרים דף נ שמהם רבי עקיבא הפך להיות עשיר מופלג זה מאשתו של רופוס מה היה הסיפור שם הרן מביא את מה שהגמרא מספרת במסכת עבודה זרה דף כ שאשתו של תנוס רופוס היייתה עשירה גדולה והיא התגיירה והתחתנה עם רבי עקיבא וממנה הוא קיבל אושר גדול אחרי שהיא נפטרה האם כל הירושה שלה נשארה אצל רבי עקיבא במשנה למדנו שהבעל יורש את אשתו מננ מילי זה הרי לא מפורש בפסוק אז איך דורשים את זה מביאה הברייתא לתנו רבנן דרשה שרבי עקיבא בעצמו דרש כמו שנראה בבריתה הבאה שהדברים כאן הם דבריו של רבי עקיבא פסוק אומר שאדם שעוזב את העולם הוא משאיר ירושה למי נותנים את הירושה שלו ונתתם את נחלתו לשערו הקרוב אליו ממשפחתו ואז באים שתי מילים מיותרות שלכאורה גם אם לא היו כתובים המשמעות היייתה אותה משמעות וירש אותה בפשטות משמע הוא ר אותו קרוב משפחה ורשת הירושה הזאת אבל מה זה וירש אותה דורשת הברייתא דרשה מאוד שונה מהמשמעות הרגילה של הפסוק הוא נתתם את נחלתו לשערו לומדים שעירו זו אשתו ולא שנותנים את נחלתו לאשתו אלא מלמד שהבעל יורש את אשתו נותנים את הנחלה של אשתו לא ויותר מזה ממשיכה הבריתה ואומרת יכול אחרי שדרש ששערו זה אשתו וגם היא שייכת בירושה אף היא תירש נו שהיא תירש אותו אם הוא ימות בחייה תלמוד לומר וירש אותה מדייקים דווקא הוא יורש אותה ואיין היא יורשת אותו שואלת הגמרא והרי הפסוקים קרא אליו החי כתיבי אם אתה רוצה לומר ששערו זו אשתו אז בוא נקרא עכשיו את הפסוק הוא נתתם את נחלתו שלו לאשתו לשערו אז איך אתה לומד מכאן ש נותנים את הירושה של אשתו לא מתרצת הגמרא שני תירוצים תירוץ ראשון אמר הב הרי כתוב כאן וירש אותה שהמילים האלה מיותרות אז ללכן הופכים את סדר המילים ותרי ץ אחי ככה צריך לומר את הפסוק את סדר המילים בפסוק במקום לומר הוא נתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה תאמר הוא נתתם את נחלתו לקרוב אליו ממשפחתו הקרובים ככל שהם קרובים יותר הם קודמים לרשת שירו אשתו וירש אותה הוא יורש אותה אמר רבא אני לא מקבל את ההסבר הזה של הביה סכין חדה יפה מפסק קר חותכים איתה את הפסוק איך אתה הופך מילים כאן אלא אמר רב ההסבר שני איך להסביר את דברי רבי עקיבא בברייתא אחיק אמר דורשים את המילים שבפסוק ונתתם את נחלתו לשערו מורידים את הו מנחתו זה נהייה נחלת והל מל שעירו זה נהיה שעירו ונתתם את נחלת שעירו והרי הורדנו את האות ל והאות ו אז זה נהיה עוד מילה לא למי נותנים את נחלת אשתו נחלת שעירו לא לבעל ואחד הפירושים ברש בם הוא אומר שאף על פי שכל הטענה של רבא על הביה היייתה איך אתה הופך מילים כאן הוא רק הופך אותיות הוא לא הופך מילה שלמה וכסו הטנה של הבריתה גורין את האותיות ו ול מנ החלתו ול שעירו ואז יש כאן את המילה חדשה לא ומוסיפים אותה אחרי המילה שעירו ודורשים ונתתם את נחלת שעירו זו אשתו לא לבעל זה אם כן דרשה אחת שממנה לומדים שהבעל יורש את אשתו והתנה התנה רבי ישמעאל בבריתה הבאה מה תהילה חה הוא דורש את זה מפסוק אחר ד תניה ברייתא שמביאה קודם כל את הדרשה שכבר דרשנו וירש אותה מלמד שהבעל יורש את אשתו דברי רבי עקיבא וזה כמו הדרשה שדרש שהמילה אותה בא ללמד שהוא יורש את אשתו ואז דורשים ונתתם את נחלת שעירו לא כמו שדרש רבה או הוא נתתם את נחלתו ל הקרוב אליו שרוב וירש אותה כמו שדרש הבאה וזה דעתו של רבי עקיבא כעת מביאים את הדעה השנייה של רבי ישמעאל הוא אומר אינו צריך ללמוד משם אלא הוא מביא חמישה פסוקים הרי הוא אומר מצווה מיוחדת שנאמרה בסוף לקראת סוף ספר במדבר מצווה שהייתה נוהגת רק לבני דור המדבר שכשהם נכנסו לארץ ישראל וכל אחד מהם קיבל חלק בארץ ישראל שהתחלק לפי שבטים התורה עומדת על זה שכל אחד מהשבטים הנחלה של השבט תשאר בידי השבט ולא להעביר נחלה משבט אחד לשבט אחר וצריך להישאר החלוקה של ארץ ישראל לשבטים כמו שהיא היייתה בזמן החלוקה כשנכנסו לארץ ולכן הרי הוא אומר וכל בת יורשת נחלה שמקבלת נחלה ממט בני ישראל שמקבלת ירושה נחלה של שבט מהשבטים בעם ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה שבט אביה תהיה לאישה למן ירשו בני ישראל איש נחלת אבותיו וגומר הפסוק בא ומלמד אותנו שהתורה מקפידה שאם יש בת שורשת נחלה של אחד השבטים למר היא הרשה את אביה ויש לה נחלה משבט ראובן נאמר ש לא תתחתן עם בעל משבט שמעון למה לא מה הבעייה כדי שהנחל לא תעבור לשבט שמעון איך זה יעבור לשבט שמעון כנראה שהבעל יורש אותה בהשבת הבעל הכתוב מדבר הבעל הוא זה שישב ויעביר את הנחלה לשבט שלו אם הוא משבט שמעון לשבט שמעון היא אביה משבט ראובן קיבלה נחלה משבט ראובן מתחתנת עם בעל משבת שמעון והוא כנראה יורש אותה ואז הנחלה תעבור לשבת שמעון אבל זה לא מוכרח כי היית יכול לומר שהבעל לא יורש את אשתו אבל הבן שלה יירש אותה והרי שבטים מתייחסים לפי לפי האבא אז הבן שלה התייחס לפי השבט של אביו ואם אביו משבט שמעון אז הבן שלה יהיה משבט שמעון אז לכן זה לא מספיק הפסוק הזה לכן מביאה הגמרא הברייתא פסוק נוסף ואומר יש כאן לא תעשה מקודם זה היה מצוות תעשה כל בת יור נחלה מ מתות בני ישראל יש לה עשה להתחתן עם אחד ממשפחת מטה אביה לא התהיה לאישה עכשיו יש מצוות לא תעשה לא תיסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה שלא תתחתן עם בעל משבט אחר כדי שה נחלה משבט אחד לא תבוא לשבט אחר איך זה יהיה על ידי הבעל שהוא ירש אותה אז גם כאן אפשר לדחות לו על ידי הבן שלהם שהוא יהיה משבט של בעלה ולמה צריכים שני פסוקים אחד לעבור על עשה אם הא אם היא תעבור על זה וחד לא תעשה אז אם כן עדיין אין לנו הראיה שהבעל יורשת ישו כי עדיין יכול להיות שזה יקרה על ידי הבן לכן מביאה הברייתא פסוק שלישי ואומר ולא תיסוב נחלה ממטה למטה אחר ועדיין הייתי יכול לומר ש זה לא שעל ידי הבעל הנחלה תעבור משבט לשבט אולי גם כאן זה על ידי הבן ולמה צריך פסוק נוסף כדי לעבור על השה ושני לבן כן מביאה הברייתא פסוק רביעי ואומר ואלעזר בן אהרון מת כך מסופר בספר יהושע ויקברו אותו זה לא סתם שנתנו לו נחלה אלא קברו אותו שם בגבעת פנחס בנו פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן אז פנחס היה בנו של אלעזר קברו את אלעזר בגבעת פנחס בנו באיזה חלק איזה נחלה אשר ניתן לו בהר אפרים ריבונו של של עולם וכי מניין לפנחס נחלה שלא היה לו לאלעזר אביו הם הרי כהנים איך יש לו נחלה בשבט אפרים עבד שמובא בשיטה מקובצת מחדד ו מפרש את זה יותר הכהנים לא קיבלו חלק בנחלת אפרים אלא הם קיבלו בנחלת יהודה שמעון ובנימין אז איך יש לפנחס נחלה בהר אפרים וכי מינן לפנחס נחלה שלא היה לו לעזר אביב שהיה כהן שלא היו אומרים לקבל נחלה בנחלת אפרים אלא מלמד שנשא פנחס אישה משבט אפריים והיא היה לה נחלה מבית אביה כך נראה לומר ואם כן היה לה נחלה בהר אפריים והיא מתה והוא ירש אותה אז אתה רואה מכאן שהבל יורש את אשתו ואומר פסוק חמישי הוא סגו הוא הוליד את יאיר ויהי לו 23 ערים בארץ הגלעד יאיר אומר הרבד שמובא בשיטה מקובצת שהזכרנו הוא היה משבט יהודה אם כן לכאורה יש להקשות מנן ליאיר נחלה בגלעד שזה נחלת שבט מנשה שלא היה לו לסגוביה אלא מלמד שנשא יאיר אישה והיא כנראה הייתה משבט מנשה היא קיבלה ירושה מנחלת שבט מנשה והיא מתה הוא ירש אותה רואים מכאן שהבעל יורש את אשתו הבאנו חמישה פסוקים כדי להוכיח שהבעל יורש את אשתו שואלת הגמרא י ואומר למה היו צריכים להביא פסוק אחד פסוק נוסף ועוד אחד ועוד אחד חמישה פסוקים אחד אחרי השני כדי להוכיח דבר אחד התשובה כי מפסוק אחד לבד לא היה מספיק נפתח עם הפסוק הראשון תורה אומרת מצווה מיוחדת לאותו דור שכבשו את ארץ ישראל כל בת יורשת נחלה ממט בני ישראל מקבלת נחלה בירושה מהשבט שלה לאחד מפ ממשפחת מתה אביה תהיה לאישה שתתחתן מישהו מאותו שבט רואים מכאן שהבעל ורש את אשתו כי מה אכפת לך שצריכת ים שבט אחר כי על ידי זה כנראה הבעל שלה שהוא משבט אחר ירש אותה ויעביר את הנחלה משבט אחד שבט שלו זה לא מספיק כי היית יכול לדחות ולומר וכי תימה בסיבת הבן כפת קרא הבעל לא יורש את אשתו אולי אז אם כן איך הנחלה תעבור ל השבט השני של בעלה מהבן שיוולד להם שהוא מיוחס לשבט של אביו והוא ירש את אמו אבל הבעל אולי לא ירית לא יורש לכן תשמע פסוק שני ולא תיסוב נחלה לבני ישראל ממטה של שבט אחד למטה של שבט אחר למה צריך פסוק נוסף כדי ללמד שהבעל הוא יורש את אשתו אז אם כן למה צריך פסוק שלישי כי וכי תימה אני הייתי יכול עדיין לומר שעדיין ששני הפסוקים מדברים על הבן למה צריכים שניים לעבור עליו בלו של ולא תיסוב נחלה ועשה של מתה משפחת אביע תהיה לאישה אבל עדיין הנחלה לא תעבור על ידי הבעל אולי הבעל לא יורש את אשתו אלא על ידי בנה לכן תשמע פסוק שלישי ואומר לא תיסוב נחלה ממטה למטה אחר למה צריך פסוק שלישי כדי ללמד אותנו שהבעל יורש ועדיין זה לא מספיק וכי תמה אם תתח תאמר שהפעם הנוספת שזה כתוב זה לעבור עליו בשני להבין ועשה לכן תשמע הפסוק הרביעי מספר יהושע שם כתוב ואלעזר בן אהרון מת וגומר ויקברו אותו בגבעת פנחס בנו פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן הוא היה כהן שניתן לו בער אפרים איך איך יש לו נחלה בהר אפריים אם הוא כהן הם הרי לא קיבלו נחלה בשבט אפריים ומזה נלמד שהוא כנראה התחתן עם אישה שהייתה משבט אפרים וירשה את אביה והוא כעת יורש אותה רואים שהבעל יורש את אשתו ואם כן למה צריך את הפסוק החמישי כי וכי תי מעולי תתח ומר שאין רעה עם הפסוק הזה כי אפשר לומר אלעזר אבי של פנחס הוא דנסי תתה הוא התחתן עם אישה שהיה לה נחלה משבט אפרים והיא מתה וירתה מי שירש את האישה הזאת זה לא בעלה אלא פנחס בנו שגם היה בנה אם תשאל אם כן מה החידוש שהבן יורש את אמו כבר ראינו את זה בפסוקים הקודמים אני אגיד לך כי הפסוקים הקודמים אפשר לומר שהבת יורשת את אמה אבל שהבן יורש את אמו אולי נלמד מהפסוק הזה תשמ לכן מביאה הברייה את הפסוק החמישי שם כתוב הוא גוב שהוא היה משבט יהודה הוליד את יאיר והיה לו ירושה בשבט מנשה בנן היה לו נחלה משבט מנשה כי הוא ירש את את אשתו שהייתה משבת מנשה כימה הת מנמי החי הוא אם תרצה לדחות ולומר שאולי שמה גם מדובר שסגור התחתן עם אישה ומתה ובנו יעיר ירש אותה אני אגיד לך אם כן למה צריכים שני פסוקים תרא קרא למה לי למה צריכים שני פסוקים ללמד שבן יורש את אמו לא מה רואים הפסוק הזה שהבעל יורש את אשתו דוחה הגמרא את הראיות של רבי ישמעאל אמר לירב פפה להב ממאי מנין ההוכחה שהבעל יורש את אשתו דילמה לעולם אי מלך בעל לא ירית אפשר לומר שהבעל לא יורש את אשתו וקראי אותם פסוקים שמזהירים אישה לא להתחתן עם בעל משבט אחר כדי לא להעביר את הנחלה לשבט אחר זה לא בגלל שהבעל יורש אותה ועל ידי זה זה יעבור לשבט שלו אלא בסיבת הבן זה על ידי שהבן יעביר את הנחלה כי הרי הבן יורש את אמו כדי שנינ כמו שתירצו את השלושה פסוקים הראשונים וגם שני הפסוקים האחרונים שראינו פסוק אחד שיעיר בן סגו היו לו קרקעות בגלעד שזה משבט מנשה אפשר לומר שזה לא בא לו בירושה אלא דזבין זבן הוא קנה את הקרקעות האלה אז אין שום ראייה שהבעל יורש את אשתו ופנחס שראינו שהיה לו קרקעות בהר אפרים נמי אולי גם נמר דזבין מסבן הוא קנה את הקרקעות האלה אמר לי אז הביי ניסה להשיב פנחס דזבין זבן לא מצית אמרת לא שייך לומר שהוא קבר את אביו בקרקע שהוא קנה אותה ואם כן הרי באותו זמן כל 50 שנה השדות חזרו לבעליהם כי נהג שנת יובל ונמצאת השדה חוזרת למוכר ביובל ונמצא אלעזר בן אהרון הצדיק עבור בקבר שאינו שלו אז אם כן קודם ככל רואים ש הקרקע הזאת לא היייתה קנויה אבל עדיין דוחה הגמרא אלא אימה ד נפלה לי משדה חרמים הרי פנחס היה כהן אולי הוא קיבל את הקרקע מאנשים שהקדישו את הקרקעות שלהם לפי פירוש אחד ברש בם שם הקדישו את זה חרם לכהנים לכן הוא קיבל את הקרקע הזאת וזה לא חוזר ביובל ולכן הוא קבר שם את אלעזר אביו אז אם כן באמת הראיות של רבי רבי ישמעאל הגמרא נשארת כאן בשאלה שיכול להיות שבאמת הם לא ממש הוכחה מוחלטת לפי הנוסח של הרש בם מתחיל כאן עניין חדש אמר הבי ראינו בדף קיא שהפסוק וכל בת יורשת נחלה ממט שתי מטות שני שבטים של בני ישראל אחת כזאת שיש לה ירושה של שני שבטים אביה היה נומר משבט ראובן ואמה משבט שמעון התורה מזהירה אותה תתחתני עם בעל כזה מהשבט של אבא שלך לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאישה כדי שלא תסוב ותעבור הנחלה של האבא לשבט אחר סוף סוף הק מתקרה נחלה משבט דאמה לשבט דאב גם אם היא תתחתן עם בעל משבט ראובן שזה השבט של אביה הרי הוא ירש גם את הנחלה שהיא רשה מאמא שלה של שבט שמעון אז אם כן הם עושה כאן שנחלה תיסוב משבט שמעון לשבט ראובן אונה הגמרא או מימי מי אמר שזה נקרא סבת נחלה דיל משני התם אולי כאן התורה לא הקפידה שכבר הוסבה נחלה בעצם זה שהיא רשה את אמא שלה גם בלי שהיא תנסה לאדם משבט אחר לכן התורה לא הקפידה אלא שהיא תנסה לאדם שהוא משבט אביה כדי שנחלה של אביה לא תסוב ותעבור לשבט אחר כשהיא תחתן עם שבט אחר אבל על הנחלה של אמא שלה התורה לא מקפידה כי כבר עברה לשבט אחר על ידי זה שהיא בעצמה הבת בעמה ירשה אותה אמר לי הבה שכבר הוסה נחלה לא אמרינן לאלא אומרים דבר כזה אלא שתתחתן כעת עם בן של הורים משני שבטים כמוה אמר לרב יימר לרב השי אם אמרת בשלמה את הסברה שכבר הוסבה שברגע שכבר האישה משבט אחד התחתנה עם בעל משבט אחר והבת שלה ירשה אותה ולכן כבר הוסבה נחלה לשבט אחר אז אנחנו לא מקפידים שהיא עכשיו אותה בת תתחתן עם בעל מהשבט של אבא שלה זה לא נחשב שהיא כעת מסיבה את הנחלה של השבט של אמא שלה לשבט אחר כי זה כבר הוסב לשבט אחר היינו ד מתוק מ קרא אפשר להעמיד את הפסוק שמצווה אותה להתחתן עם אחד משפחת מטה אביה תהיה לאישה בין בסיבת הבן בין בסיבת הבעל ברגע שהיא אבא שלה משבט ראובן אמא שלה משבט שמעון עצם זה שאמא שלה משבת שמעון התחתנה עם בעל משבט ראובן הייא כבר סבה נחלה משבט שמעון לשבת ראובן עכשיו הבת הזאת שקיבלה ירושה משני ההורים שלה גם מראובן וגם משמעון תתחתן עכשיו עם בעל משבט ראובן והיא תעביר אליו את הנחלה אז זה לא נקרא שהיא מסבה נחלה כי הנחלה הזאת כבר הוסבה היא מעבירה נחלה לשבט ראובן נחלה שכבר הוסבה לשבט ראובן אם הבעל ירש אותה או שהבן ירש אותה בכל מקרה כבר זה נחלה שהוסבה לשבט ראובן אז לא נקרא שהיא מסבה נחלה אז מובן למה התורה מצווה אותה תתחתני מישהו מהשבט של אבא שלה להם אמרת כמו דבריו של הבאה שלא אמרינן את הסברה שכבר הוא שבא אז אם כן מה התורה אומרת לה תתחתני עם מישהו מהשבט של אבא שלך כמנסה גם אם תתחתן לאחד ממשפחת מתה אביה מה הבה מה זה יעזור הרי היא רשה את הנחלה של אמא שלה שמ שבט שמעון מה עוזר שהיא תתחתן עם מישהו מהשבט של אבא שלה שוא משבט ראובן המתאר נחלה כעת הא וקרת ומסווה נחלה משבט שמעון שבטא דאמא לשבט ראובן שבטא דאבא אז אם כן מה התורה באה לומר לה לעשות עם מי הא תתחתן עם מישהו משבט ראובן היא מעבירה אליו נחלה משבט שמעון תרצת את הגמרא הב יסבור שיעצו לה יורו לה סינן לה גברה לגמר יתנו לה להתחתן עם בעל כמו אותו דבר כמוה ובו משבת וע שאבא שלה של שלו מהשבת של אבא שלה שבת ראובן אמר ומ משבת דמא אמא שלו מהשבט של אמא שלה נומר משבט שמעון ואם תשאל לי אחי אם כן שצריך למצוא לבעל שאבא שלו מהשבת של אבא שלה ואמא שלו מהשבת של אמא שלה למה זה לא כתוב מפורש בפסוק למה הפסוק אומר לאחד ממשפחת מתה אביה תהיה לאישה מה עם אמה הי לאחד ממשפחת מתה אביה ואמה תהיה לאישה מבא אלי זה מה שהיה צריך לכתוב תרצ את הגמרא זה לא שאלה כי הכתיב החי אם הפסוק היה כותב לאחד ממשפחת מתה אביה ואמה תהיה לאישה הייתי חושב הייתי אומר רב אמינה אפילו איבך יכולה לנסה גם לאיש שאביו מהשבט של אמא שלה ואמו מהשבט של אבא שלה כמה שמלן שצריכה לנסה דווקא לאדם שאביו מהשבט של אביה כדי שיהיה עיקר השבט כמו השבט שלה אבל באמת אפשר לומר שהאמא באמת צריכה להיות כמו השבט של אמא שלה בדרשה של רבי ישמעאל הבאנו שהפסוק ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה שהתורה מצווה את האישה להתחתן עם בעל השבט של אבא שלה כדי שנחלה שהיא רשה לא תעבור לשבט אחר כש היא תתחתן עם מישהו אחר וכן הפסוק לא תסוב נחלה מ מטה למתה אחר דחינו ואמרנו שיכול להות ששני הפסוקים האלה לא באים ללמד שהבעל יורש את אשתו ולכן התורה אומרת אל תתחתני עם בעל משבט אחר כדי שנחלה של אבא שלך משבט אחד לא תעבור לנחלה של בעלך משבט אחר אלא אפשר לומר שמדובר בבן של שניהם שהוא גם מהשבט של האבא ואז ברגע שהוא יורש את אמא שלו אז ה הנחלה שלה שהיא קיבלה משבט אחד תעבור לבן שלה שהוא שבט אחר אבל מצאנו שתי ברייתות ש ות שהפסוק הראשון מדבר שהבן הוא זה שמסה ומעביר את הנחלה לשבט אחר הפסוק השני כן מדבר שהבעל הוא יסב את הנחלה כמו מה שרצינו להוכיח אבל אמרנו שזה לא הוכחה מוחלטת הבריתה השתי הברייתות הבאות רואות בזה הוכחה מוחלטת שהפסוק השני מדבר שהבעל יורש את אשתו ועל ידי זה הוא מסב את הנחלה של שבט של משפחת בית אביה לשבט לשבט של של המשפחה שלו תניה בריתה אחת שעיקר הסברה ש שהפסוק הראשון מדבר בסיבת הבן שהוא זה שמסב את הנחלה על ידי שהוא יורש הוא מסב את הנחלה לשבט שלו לשבט אחר וממילא הפסוק השני מדבר שהבעל מסב כשהוא יורש את אשתו הוא מסב את הנחלה של השבט שלה לשבט שלו ותניה הבריתה השנייה ששמה עיקר הסברה שהפסוק השני מדבר בסיבת הבעל שהוא כשהוא יורש את אשתו מסב את הנחלה של בית אביה של השבט של אביה לשבט שלו וממילא אנחנו נאמר שהפסוק הראשון מדבר בהשבת הבן זאת אומרת הבריתה הראשונה עיקר הדגש שלה שהפסוק הראשון מדבר שהבן משבת הנחלה לשבט אחר הבריתה השנייה עיקר הסברה שלה שהפסוק השני הוא אומר שהבעל הוא מסב את הנחלה לשב אחר וכיון שפסוק אחד מדבר במקרה אחד אז אז אנחנו מבינים מעצמנו שהפסוק השני מדבר במקרה השני הבריתה הראשונה תניה בסיבת הבן שהפסוק הראשון מדבר שהבן מיסב מעביר את הנחלה לשבט אחר הפסוק הראשון אומר לא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה בסיבת הבן הכתוב מדבר אתה אומר שהפסוק הזה מדבר בסיבת הבן מי אמר או אינו אלא אולי תאמר שהוא מדבר בסיבת הבעל שהבעל משבת אחר שהוא ירש את אשתו הוא מעביר את הנחלה לשבט שלו אי אפשר לומר ככה שהרי כשהוא אומר בפסוק השני ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר אם היא תתחתן עם בעל משבט אחר הרי בסיבת הבעל אמור ה מה אני מקיים בפסוק הראשון ולא תשוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה חייבים לומר שבסיבוב את הנחלה לשבט שלו שזה שבט אחר מהשבט של אמא שלו במקרה הזה הכתוב הראשון מדבר כעת עוברת הגמרא להביא את הבריתה השנייה תני אידך ולא תיסוב נחלה שהנחל לא תעבור ממטה משבט אחד למטה אחר שבט אחר ולכן שהאישה לא תתחתן עם בעל משבט אחר בסיבת הבעל הכתוב מדבר פסוק הזה בא ללמד שהבעל ירש את אשתו שקיבלה נחלה משבט אחר ויעביר את הנחלה לשבט שלו אתה אומר שהפסוק הזה מדבר בסיבת הבעל שהוא זה שמסב את הנחלה או אינו אלא אולי תאמר שהוא מדבר בסיבת הבן שהבן שירש את אמו שהוא משב את אביו הוא זה ש מסב את הנחלה אי אפשר לומר ככה שהרג שוא אומר בפסוק הראשון ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה שלא תעבור הנחלה ממטה של השבט שלה למטה של השבט של בעלה על ידי שהבן ירש הרי הסיבת הבן המור א מה אני מקיים בפסוק השני ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר חייבים לומר שבסיבוב מדבר שואלת הגמרא דקו עלמ מי את מכל מקום לפי שתי הברייתות הפסוק הראשון מדבר בהשבת הבן והפסוק השני ממטה למטה אחר בסיבת הבעל הכתוב מדבר שהבעל משבת הנחלה לשבט אחר לשבת שלו מה הם משמע מי אמר שהפסוק הזה מדבר שהבעל משבט הנחלה לשבט אחר אז בעל מלא הרואים אומר כנוסח ר רב סימון אמר בשם רבא בר רב שילה אמר קרא בפסוק השני אומר הפסוק כי איש בנחלתו ידבקו מתות בני ישראל המשמעות איש זה הכוונה הבעל שידבק בנחלתו ולא בנחלת שבט אחר שואלת הגמרא מה מה העיקר כאן המילה איש תרוו איש כתיב בהו גם הפסוק הראשון כתוב כי איש בנחלת מטה אבותיו ידבקו בני ישראל אלא אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא בפסוק השני כי איש בנחלתו ידבקו שזה שייך בבעל שכתוב מדבק באשתו שואלת הגמרא תרוו ידבקו כתיב בעוגה בפסוק הראשון כתוב המילה הזאת אלא אמר רבא בפסוק השני אמר קרא כאיש בנחלתו ידבקו מתות בני ישראל בפסוק הראשון רק כתוב ידבקו בני ישראל בלי המילה מתות משמעות דייקת מטות שייכת דווקא בבעל שמתחברים שני השבטים יחד על ידי שמתחתנים הבעל והאישה השבט של הבעל והשבט של האישה מתחברים ביחד תירוץ שני רבשי אמר אמר קרב הפסוק השני ממטה למטה אחר בפסוק הראשון כתוב רק ממטה אל מתה אחר היינו הבעל כי בן ביחס לאמו לאו אחר הוא אתה לא יכול להחשיב אותו כמו אחר עד כאן השיעור על דף קיב
לצפיה בתכנים נוספים: