הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קז

[מוזיקה] בב בטרה דף קז מתחילים בעזרת השם דף קו עמוד ב שורה 15 מלמטה במילה התמר שבוע שעבר סיפר לי אחד ממשתתפי השיעורים שהוא מקבל טלפון לפני ארבע שנים שיש אחת בעיר קטנה סמוך לפריז בצרפת שטוענת שיתכן מאוד שהיא אחותו יצרו קשר התברר סיפור מאוד מעניין לפני כ-63 שנה היא נולדה במרוקו לאמא של אותו אחד לאותה אמא סיפרו שהיא כאילו נפטרה וצורה מאוד כואבת לקחו את הבת הזאת תינוקת ומסרו אותה למשפחה מצת שהיו חשוכי ילדים לא היה להם ילדים גידלו אותה בגיל 30 היא התחילה לפקפק אולי היא לא בת אמיתית שלהם ובאמת הם סיפרו לה שהם אמצו אותה ואז התחילה לברר מה ההורים האמיתיים שלה עד שהא הגיעה לאותו אחד בעצם התברר שהיא אחותו סיפור כזה יכול לה חש כמו שאדם מתברר שיש לו אחות יכול גם להיות שני אחין שחלקו ביניהם את הירושה של אביהם ונמר השאיר שש קרקעות בירושה וחילקו שלוש קרקעות לאח אחד שלוש קרקעות לאח השני ובא להן אח ממדינת הים שלא ידעו ממנו לא הכירו אותו וא רוצה להשתתף בירושה רב אומר כל ה חלוקה של הירושה היייתה בטעות בטלה המחלוקת וחולקים כעת את הירושה מחדש ואז נותנים שתי קרקעות לכל אחד ושמואל אמר לא מה שחלקו חלקו רק ש מקמצן כל אח שקיבל שלוש קרקעות תיתן אחת מהקרקעות לאותו אח שלישי ואז נמצא גם שכל אחד יקבל שתי קרקעות אמר לי רבה לרב נחמן לפי דעת רב דאמר בתלמה מחלוקת מבטלים לגמרי את החלוקה ומחלקים מחדש על מה רואים שהוא סובר שהחלוקה הראשונה בטלה כיוון שהם חלקו בלי דעתו של האח השלישי הדר דינה אלא מעטה לפי זה שלושה אנשים שיש להם שותפות ביחד הנ בתלת דקמ ואז ולבית ר מניו הלכו שניים מהשותפים ופלג חילקו את הנכסים לשלושה חלקים בפני בית דין מאוד חשוב הנקודה הזאת שזה היה בפני בית דין זה היה שלא לא בידיעתו של השותף השלישי החינמי גם בזה רב יסבור דבלה מחלוקת הרי בוודאי שבמקרה הזה ההלכה היא שהחלוקה קיימת כיוון שזה היה בפני בית דין דוכה הגמרא זה בכלל לא דומה החי אשתא חיכך גם יהיה כעת התם שם נחיתי הדת ד בתלת מעיקרה הם ירדו לחלק את השותפות שלהם על דעת לחלק את זה לשלושה כבר מהתחלה ולכן אין סיבה לבטל את החלוקה אחה כאן כשהם חלקו את הירושה של אביהם לא נחיתי הם לא ירדו לחלק את הקרקעות הדת הדו הטלתה מעיקרה על דעת לחלק את זה לשלושה בהתחלה הם היו סבורים שרק צריך לחלק את הקרקע לשניים התברר כעת שהחלוקה מההתחלה לא הייתה נכונה ולכן צריך לעשות חלוקה מחדש כעת אומר לי רב פפה להבה לפי דבריו של שמואל אחרי שדנו בדעתו של רב כעת דנים בדבריו של שמואל דאמר צין הוא אומר תראה חילקו את הירושה היו שש קרקעות חילקו שלוש לזה שלוש לזה התברר שיש להם אך שלישי טוב כל אחד יתן קרקע אחת נמצא ש כל אחד מהם ייה בסוף שתי קרקעות לממר דקה מדינה רואים ששמואל סובר שהחלוקה הראשונה נשארת והיא לא בטלה אף על פי שהתברר שהחלוקה לא היייתה נכונה ואם כן נשאלת השאלה הרי שנינו שרב ושמואל שניהם הודים דמרי טריו במקרה שאדם אומר לחברו אני מוכר לך 30 סעה שזה קור אחד ב-30 סלעים זה מה שאני מוכר לך והוא התחיל לעשות א הגבעה שעה אחרי שעה ואז לפני שהקונה מגביע את השעה האחרונה כל אחד מהם יכול לחזור בו אפילו בשיעה האחרונה על כל ה-30 ורק אם הוא אמר לו 30 סעה שזה קור ב-30 סלעים והוא הוסיף שעה בסל אני מוכר לך אם כן הוא רוצה לומר שכל שעה היא בפני עצמה אז כל שעה שהקונה עשה בו קניין ראשון ראשון קנה ואי אפשר כעת לבטל אבל במקרה הראשון כשהוא רק אמר לו 30 שסעים ב-30 סלים יכולים כל אחד מהמהם לחזור בהם אפילו אחרי 29 סעין שעשו קניין לבטל את כל המכירה כי עדיין לא קיבל את ה את כל ה-30 שעה שהם סיכמו אז אם כן למה בשני אחים שחלקו שלאו קדין לא יוכל האח השלישי לבטל את כל המכירה מתרצת הגמרא יש הבדל גדול בין מסא ומתן של מטלטלין מכח וממכר של מטלטלין לבין חלוקה של ירושה של קרקעות הטם במקח וממכר של מטלטלין עשו חכמים תקנה עבוד רבנן מילתה שהיא טובה למוכר דחלי למוכר שאם בסוף המטלטלין הת הוא יוכל לחזור בו ולמכור את זה יותר ביוקר וזה טוב לקונה ניח ללוקח שאם בסוף הסחורה ולה אז הקונה יוכל לחזור בו ולקנות את הסחורה יותר בזול אבל לגבי חלוקה של קרקעות כל אחד רוצה כבר שיחלקו את השותפות ביניהם את הירושה ביניהם כדי שיוכל כבר להתחיל לטפל בקרקע שלו ולכן לא מבטלים את החלוקה ברגע שחלקו ביניהם עניין דומה תמר שני אחים שחלקו את קרקע אביהם ביניהן וניקח את אותה דוגמה נאמר שהיו שישה שש קרקעות וכל אחד קיבל שלושה ובא בעל חוב של אביאם ונטל תמורת חוב שהיה לאביהם את חלקו של אחד מהן הוא לקח את השלוש קרקעות של אחד האחים אומר רב שלך היה ח חייב לי כסף הוא כתב לי אשתר עם שעבוד שהקרקעות שלו משועבדות לחוב ולכן הקרקעות האלה שאתה חושב שהרשת אותם בעצם היו משועבדים לי לכן אני עכשיו גובה אותם רווא אומר לו רגע אבל יש לי עוד אח הוא קיבל למה אתה לוקח הכל ממני באמת היה יותר נכון שיקח בין ש שני אחים אבל הוא לקח מאח אחד את כל השלושה וזה מצד המציאות זה יתכן לעשות דבר כזה על פי הלכה עכשיו השאלה היא מה לגבי אותו אחד שכעת נשאר בלי שום חלק בירושה כי הבל חוב גבר רק ממנו רב אומר בטלה כל המחלוקת כל החלוקה בין האחים וחולקים ביניהם את ה את השלוש קרקעות כל אחד יקבל 1ח וחצי שמואל אמר זה שלקחו ממנו הפסיד ויטר ורב אסי אומר דעה באמצע לא שהוא מקבל חצי מאחיו מתחלקים ביניהם במה שנשאר ולא שהוא לא מקבל כלום אלא רבע נותן רביעה או בקרקע או את אותו רביע במהות שאחיו ישלם לו את ה סכום ששווה לרבע מהקרקע מבארת הגמרא את הטעמים של השלוש דעות דעה הראשונה של רב שהוא אמר בטלה מחלוקת כל החלוקה כאן מבוטלת וצריך לעשות חלוקה של הירושה מחדש במה שנשאר כסבר הוא הדעה שלו היא האחין שחלקו את נכסי אביהן הם נחשבים כמו יורשין ה הן ואם כן ברגע שאחד מקבל את החלק שלו בירושה זה נחשב כמו שהוא זה מאביו אבל אם כל אחד קיבל את החלק שלו זה קיבל שלוש קרקעות וזה קיבל שלוש קרקעות ועכשיו מגיע בעל חוב וגובה שלוש קרקעות מאחד מהם אותם שלוש קרקעות שהוא גוה הם מלכתחילה לא היו חלק מהירושה כי הם היו משועבדים לאותו בעל חוב נמצא שהחלוקה כאן לא היייתה נכונה אלא הירושה היחידה היא השלוש קרקעות שנשארו ולכן צריך לח אותם מחדש ומה הסיבה של שמואל שהוא אומר ויטר שזה שלקחו ממנו את הירושה בחוב של אביו הפסיד כסבר האחיין שחלקו את נכסי אבין הם נחשבים כמו לכוחות הבו זאת אומרת יש כאן שש קרקעות אנחנו אומרים שכל אחד מוכר לאחיו את החלק שיש לו בקרקע זאת אומרת זה שקיבל שלוש קרקעות אז יש את החלק שזה היה שלו ויש את החלק שאחיו כאילו מכר לו מחלקו שהיה לו בשלוש קרקעות האלה וכן הפוך האח השני שקיבל גם כן שלוש קרקעות אז חלק מזה זה מה שבאמת היה שלום ועוד חלק מה ש אחיו כאילו מכר לו וזה לא נחשב כמו לוקח באחריות כשבן אדם מוכר קרקע לשני ובפרט אם מדובר כאן שהמוכר הוא אדם שיש לו הרבה עסקים והוא לוקח הלוואות מאנשים ואם כן יש כאן חשש נכון לאותו קונה אולי יום אחד יפנה אליו איזה אחד מהבעל חובות ויגבה את הקרקע והוא יטען שהיא היייתה משועבדת אז לכן הוא דורש אני מבקש ממך שתיתן לי אחריות בשטר שמישהו יבוא ויגבה מני את הקרקע שהוא יטען שהיית חייב לו כסף והקרקע הזאת הייתה משועבדת לו אתה תיתן לי את הכסף שאני שילמתי לך בחזרה זה נקרא באחריות עכשיו גם אם אדם לא כותב מפורש אז אומרים אחריות טעות סופר זאת אומרת בדרך כלל כשאדם מוכר קר כזה באחריות אבל זה דווקא במכירה כאן בירושה אז מכיוון שכל אחד רוצה כבר שיחלקו ביניהם את הירושה והרי בעצם כל אחד כאן הוא גם מוכר אז לאף אחד מהם אין את הרצון שזהה באחריות כי בעצם העניין של אחריות זה של הקונה אבל כאן כיוון ששניהם הם בעצם גם מוכרים אז כל אחד רוצה שזה יהיה כאן שו באחריות על החלק שהוא כאן המוכר אז הוא לא מעוניין שזה יהיה באחריות הוא לא מעוניין לשלם אם יקחו ממנו את הקרקע אז אם כן כאן אומר שמואל כיוון שכן האח הזה שחלק עם אחייב את הירושה של אביהם קיבל שלוש קרקעות מחר בא אליו הבעל חוב וגבה את הקרקעות זה כמו שהבן אדם הזה קנה קרקעות ובא לחוב וגבע ממנו את הקרקעות כיוון שלא היה אחריות אז אחיו לא חייב להחזיר לו ורב אסי הוא הביא את הדעה באמצע כי הוא מסתפק מספק לי אם הם כיורשים הבו כמו דעתו של רב ולכן צריך לקבל חצי מהקרקע של אחיו אם הם כמו לקוחות אב הוא כמו שמואל ולכן הוא לא אמור לקבל כלום אז מספק ילקח נוטל רביעה או בקרקע או רביעה במהות מה ההלכה אמר רב פפה מה ההלכה אל בכל עני השמעת אתה בשני ההלכות שאמרנו לגבי שני אחים שירשו הבאנו דוגמה של שש קרקעות מאביהם ההלכה היא מקמצן היינו במקרה הראשון שהגיע אח שלישי אז מקמצן היינו כמו דבריו של שמואל שכל אחד נותן קרקע אחת ואז נמצא שהיה לכל אחד שלוש קרקעות עכשיו יש לו שניים והאח השלישי הזה גם כן יהיה לו שניים ובמקרה של בעל חוב אז כמו רב בטלה מחלוקת ש בא מישהו וגבע חלקו של אחד מהאחים בחוב אביהם אז מתבטלת המחלוקת היינו שהאח שהקרקעות נשארו אצלו שושה נשארה אצלו צריך להתחלק מחדש עם האח שלקחו ממנו את ה את הירושה בחוב אביהם רק שלא צריך לעשות חלוקה מחודשת אלא פשוט יעשו חצי חצי זה שנשאר לו הירושה פשוט יתן חצי לאח שלקחו ממנו בחוב אביהם זה דעת רב פפה הממרח הוא אומר שההלכה היא כמו דעת רב שבטלה מחלוקת וככה הלחתה כמו שאמר המאמר שבשניהם הלכה כרב שבטלה המחלוקת והם מחלקים מחדש כעת עוברת הגמרא לנושא אחר כשאדם עשיר ירושה אז יש פעמים שבית דין נדרשים לאמוד להעריך לשום את הקרקעות שלו ניקח דוגמה של בעל חוב בא בעל חוב וטוען שהוא הלווה לאותו אדם כסף והוא רוצה לגבות את חובו למר שהוא אלווה לו 100 זוז והוא יש לו א שטר שאותו לובה שאיבד את הקרקעות שלו לאותו חוב של 100 זוז של 120 זוז 90 זוז אפילו 200 זוז לא משנה עכשיו באים הדיינים הם רוצים לגבות מהקרקע של אותו לובה אז באים שלושה דיינים שיודעים לשום לאמוד את הנכסים שלו של אותו נפטר שהייתו ירשו את נכסיו עכשיו באים לעמוד אחת הקרקעות ויש ויכוח בין הדיינים אז אם יש לנו כאן שניים שאומרים דעה אחת ואחד אומר דעה אחרת הולכים אחרי הרוב זה לא משנה אם אחד אומר במנה ושניים אומרים ב-2 או שאחד אומר ב-200 ושניים אומרים במנה בטל יחיד במיעוטו מקבלים את דעת הרוב מה שהרוב אומרים זה מה שמתקבל אחרי רבים לעטות עכשיו אם כל אחד אומר דעה אחרת אחד אומר שהשדה הזאת במנה 100 זוז ואחד אומר ב80 זוז שזה 20 סלעים ככל סלע זה ארבע זוז ואחד אומר ב-30 סלים שזה 120 זוז אחד אומר 80 אחד אומר 100 ואחד אומר 12 לפי דעת התנא הראשון בבריתה עושים את האמצע זה אומר 80 זה אומר 120 בוא נלך על הדעה של האמצע 100 נידון במנה רבי אליעזר ברבי צדוק אומר קודם כל תפסת מרובה לא תפסת אל תיקח את הסכומים הגבוהים אנחנו מגיעים מה מלמטה כמה אמרת שהקרקע זאת שווה יש אחד שאומר 80 יש אחד שאומר 100 בואנה אז יש כאן בעצם רוב שאומרים שזה לא יותר מ-100 אז אנחנו קודם כל מקבלים את שתי הדעות האלה זה שאמר 120 את הדעה שלו אנחנו לא מקבלים כי הוא היחיד שיעלה 100 על 100 עשים פשרה בין שני אלה ולכן רבי רבי אליעזר ברבי צדוק אומר נידון ב-90 אחרים אומרים דעה מאוד מעניינת לוקחים את ההפרש בין השלושה דיינים יש אחד 80 אומר 80 אחד אומר 120 אז כמה בעצם ההפרש בין הממעט למרבה 40 בין 80 ל-120 זה הפרש של 40 ומשלש מחלקים את זה לשלוש זה יוצא 13 זוז ושליש ומוסיפים את זה על הסכום המוט ביותר הסכום המועט ביותר היה 80 אתה לוקח את ההפרש בין ה-0 ל10 מחלק ל3 ושליש אחד אתה מוסיף על הסכום המועד ביותר של ה זה יוצא 93 וש ומבאר הגמרא את הטעמים מן דאמר נידון במנה הכי פשוט אתה אומר אתה אומר 0 אתה אומר 120 זה שאומר 100 זה בדיוק באמצע לכן מילת מציע אתה עושים את הממוצע בין הסכום הנמוך והסכום הגבוה יש אומרים שאפילו לאלא מתחשבים בדעה של זה שאומר מנה אף על פי שזה נראה כמו שקיבלו את דעתו לא אנחנו לוקחים את הדיה הממוצעת זאת אומרת יש אחד שאומר 120 ואחד אומר 80 בוא נעשה משהו באמצע מנה למה רבי אליעזר ברבי צדוק אומר נידון ב90 כי הוא סובר הארה באמת 90 שווה שווה 90 זוז ודק אמר 20 זה שאמר 20 לים היינו 80 זוז דקת 10 לאחורי הייתה לו טעות ב1 זוז פחות מהמחיר האמיתי י דכ אמר מנה זה שאמר 100 זוז כט רה לק היה לו טעות בערה זוז יותר זאת אומרת כל אחד הייה לו טעות בעה זוז ואם תשאל אולי נומר דרבא אולי הירה אולי הקרקע הזאת 11 שוייה שווה 110 זוז ונגיד פשרה בין זה שאמר 100 זה שאמר 120 הידק אמר מנה זה שאמר 100 כתא ערה לאחורית בערה זוז פחות והדקה אמר 30 סלים הינו 120 זוז כט 10 לקמי הוטעה בע זוז יותר אבל באמת זה 110 תרצת הגמרא לא אומרים כך כי תפסת מועט תפסת נקות מט טרי קמ בידיך תוכז שני הסכומים הנמוכים בידיך כי תפסת מרובה לא תפסת ד בתורת מענה ללא מאפ קלי הם שניהם מודעים שזה לא יותר ממנה זאת אומרת כמו שאמרנו אנחנו קודם כל לא יודעים כמה הקרקע שווה אז מבחינתנו אנחנו לא אין לנו שום סכום מישהו בא ואומר את הסכום הכי נמוך אתה אומר טוב אז יש פה אחד שנותן 80 עכשיו יש כאן עוד אחד שאומר לא זה 100 אז יש לנו כבר אחד אומר 80 אחד אומר 100 עכשיו אז שניהם מודעים שזה עד 100 זה לא יותר מ-100 מגיע פה עוד אחד ואומר 120 אותו אנחנו לא מקבלים כי הרוב כאן אומרים שזה פחות מ100 נחנו עושים פשרה בין ה-80 לבין ה-100 בין שתי הדעות עושים 90 דעת אחרים הם אומרים עושין שומה ביניהן בין ה שלושה ו משלשין זאת אומרת עושים שומה בין הממעט לבין המרבה ואמרנו שההפרש הוא 40 ומחלקים את זה לשלוש כסוי הם סוברים הי ארה הקרקע הזאת 90 ותלתה ותלתה שווה היא שווה 9 ש זוז ושליש אדק אמר 20 זה שאמר שהיא שווה 80 זוז הינו 20 סלים כי הוא טעה ב1 וש זוז פחות כטא את ליס לטה לאחורי וזה שאמר שהיא שווה 100 זוז אמר מנה ט ל לקמ הוא טאה 1ש זוז יותר אז אם כן בדינו דפ אם ככ הה צריך לומר שזה זוז יותר מ 93 ו3 זה יוצא 106 זוז ו2 ש כי אם אתה אומר תראה הסכום האמיתי של הקרקע זה 93 וש זה שאמר 80 תאה ב13 זוז ושליש אז נכון זה הוגן הוא אמר 80 שזה 13 ו3 פחות זה שאמר יותר היה צריך לומר יותר ומרת הסכום האמיתי אתה אומר שזה 93 ו3 והיה פה טעות ללמעלה זאת אומרת 133 יותר כמה זה 133 יותר מ-9 וש זה יוצא 10623 אז למה הוא אמר 100 הי דלא כמר זה שהוא לא אמר למה הוא אמר 100 למה הוא לא אמר 106 ו 2 ש סבר מסדק מפינה כולה חבריי מספיק שאני הוספתי עליו זוז יותר ממה שהוא אמר הוא אמר 80 ואני אומר 100 אם אני אומר 106 ו2 ש זה כבר יהיה יותר מדי ולכן אני מעדיף לומר 100 זאת אומרת שהסכום האמיתי של הקרקע ביניהם בין זה שאמר 80 לזה שאמר 100 זה הסכום האמיתי זה 93 ושלי וגם כאן הגמרא אומרת אולי נאמר שזה יותר אדרבא אולי נאמר הר ה1 ותלת השביה אולי תעשה כאן את ההפרש של ה13 וש בין זה שאמר 100 לבין זה שאמר 120 ותאמר שהקרקע באמת ש 113 זוז ושליש הידקה אמר מנה זה שאמר 100 כט ליס ותלת לאחורי הייתה לו טעות ב13 זוז פחות והדקה אמר 30 זה שמר 3 סלים היינו 120 זוז ת תליס ותלתה לקמי הואטה ב13 זוז יותר ובדי דמר ט אם הואה 133 היה צריך לומר הרי ותר כי אז היה צריך לצאת מ6 זוז ושני שליש מה שהוא לא אמר את הסכום הגבוה הזה כי הוא שמע את חברו אומר 100 זוז וסבר מס דלי ד מפינה קו החבר שהוספתי עליו 20 זוז הוא אומר 100 ני אומר 120 זה כבר זה כבר מספיק אם אני אוסיף יותר מדי זה כבר יראה שאני מגזים מדי למה לא נאמר כך מתרצת הגמרא כמו שרצנו קודם תפסת מועט תפסת אנחנו מתחילים אנחנו לא יודעים כמה הקרקע שווה לוקחים קודם כל את מי שומר את המחיר הכי נמוך ואז מי שומר מעליו אז לוקחים את ההפרש שביניהם כי מה שהשלישי אומר רוב הדעות כאן סוברים שזה לא כך נקות מיטרי קמ בידך תוכז את שני הסכומים הנמוכים בידיך כי תפסת מרובע לא תופסת מרובה לא תפסת שבשני הסכומים הנמוכים מתורת 100 לו פקלי הם מודעים שזה לא שווה יותר ממנה מה ההלכה אמר רב הונה הלכה כאחרים שמוסיפים על ה80 שהוא הסכום הנמוך עוד 13 ו3 ואז זה יוצא 93 ו3 אבל רבשי לא מקבל את זה אמר רבשי טעם ד אחרים לא יה דינן אנחנו לא הבנו את הטעם של אחרים מה נפסוק הלכה כמותם אב דינן כביו לכן הוא לא רצה לקבל את הדעה הזאת אלא הוא סובר כמו דעת התנא הראשון שעושים ממוצע בין ה-80 לבין ה-10 מנה אחד מזוז תנו דייני גולה אלה הדיינים של הגולה שזה שמואל וקרנל שנו עושי שומה בין ו משלשים גם כן כמו דעת אחרים שעושים שומה במקרה שלנו בין 80 לבין 120 מחלקים את זה לשלוש ומוסיפים על ה-80 את השליש הזה של ה 13 וש אמר רב הונה ככ ההלכה הלכת כדיני גולה כמו שרב הונה אמר הלכה כאחרים אותו דבר הוא אומר גם כאן דייני גולה רצו לפסוק כמו דעת אחרים ככ ההלכה אמר רבשי כמו שהוא אמר קודם לא אני לא פוסק כמו דעתם כי אני לא מבין את טעמם טעמ דני גולה לא היי דינן אני לא מבין את הטעם של אחרים שכמותם פסקו דייני גולה יתכן שדיני גולה אמרו את זה מעצמם אבל בברכו אני לא מבין את הטעם הזה אני לא מבין מה זאת אומרת שיש כאן דעה שסובר שמחלקים את הדעה הכי ממעיטה עם הדעה שכים מרבה ומחלקים את זה לשלוש מוסיפים את זה על הדעה הכי מועטה אני לא הבנתי את הטעם שלהם לחת אבדין כבתי הוא נעסה הלכה כמותם לא הלכה כמו התן הראשון שעושים ממוצע בין הדעה המעטת ביותר לדעה המרובה ביותר עושים באמצע אם הדע המועצת זה 80 והדעה המרובע זה 120 אז באמצע זה 100 משנה אחרונה בפרק האומר לחברו חצי שדה אני מוכר לך עכשיו אם תיתן לו חצי אז רגע אולי יש בחצי השני חלקים יותר משובחים אתה צריך לתת לו חצי בשווי אם השדה שווה למשל מזוז אתה צריך לתת לו חלק ששווה 50 זוז לכן משמן ביניהם יש מהראשונים שאומרים שזה הכוונה מלשון שומה הרשב אומר ש מלשון שומן היינו המובחר רואים מהוא החלק המובחר בשדה הקונה מקבל את החלק הכחוש כי המוצאים מחברו עליו הראיה המוכר לא חייב לתת את החלק המשובח אז הוא מקבל את החלק הכחוש אבל צריך להוסיף לו עד שזה יהיה שווה בערך אם זה שדה של 100 זוז ערך של 50 זוז אז הוא נותן לו בעצם חלק יותר גדול והוא נוטל את החצי הכחול שבשדה הוא בתוספת עד שזה מגיע לערך של חצי גם בערך של השדה אם הוא אומר לחברו חציה של השדה בדרום אני מוכר לך גם כן עושים שומה משמנים ביניהם ונטל את חציה בדרום לפי דעת הרש בם המוכר הוא מקבל עליו לתת מהשדה שלו לקונה שיוכל לגדור את החצי של השדה שלו מקום הגדר וליד הגדר הוא מוסיף לעשות חריץ רחב ועוד בן חריץ חריץ צר סמוכים לגדר וכמה הוא החריץ שישה טפחים וכמה החריץ הצר בן חריץ שלושה טפחים והגמרא מבארת קודם כל תחילת המשנה אמרנו שמקבל הקונה כחוש את החלק הכחוש של השדה רק שנותנים מוסיפים לו עד שזה מגיע לערך של חצי מהשדה מביאה הגמרא שבאמת אמר רבי חיא בר אבא אמר בשם רבי יוחנן שזה הכוונה הלוקח נוטל את החצי הכחוש שבו ולא מחלקים גם את החלק המובחר וגם את הח כחוש והקונה יקבל גם מהמבחר אמר ל רבי חיא בר אבא לרבי יוחנן והרי נן אנחנו משמנים ביניהם תנן במשנה שנינו משמנים דיינו לוקחים נותנים לכל אחד גם מהחלק המשובח אז למה אתה אומר שהקונה מקבל רק מהחלק הכחוש רק שמוסיפים לו כדי שהערך בין שני החלקים יהיה שווה אמר לה השיב לו רבי יוחנן הד אכלת כניעת בבבל עד שאתה התעדת בבבל באכילת תמרים תרגימא תצ צריך היית צריך יותר להתייגע ולתרגם להבין את המשנה את חלקה הראשון של המשנה מחלקה השני מסיפא דקתני סיפה תראה מה כתוב בחלק השני של המשנה אם אדם אומר לחברו חציה של השדה בצד דרום אני מוכר לך משמני ביניהם ונותן חציה בדרום ואם כדברך שנותן לו ממש חלק מהשדה המשובח גם כן המי למה למה משמנים ביניהם למה צריך לתת לו גם מהחלק המשובח הרי חציה בדרום ארלי הוא אמר לו מפורש נותן לך את החצי הדרומי אמר לי אז הוא השיב לו אלא לדמי הכוונה של המוכר חצי שדה היייתה לשווי חצי שדה לא הכוונה קרקע שכל אחד מקבל גם מהקרקע המשובחת וגם המשובחת וגם מהקרקע החושה הח נמי אמר לו אם ככה אותו דבר תבאר גם בתחילת המשנה לדמי שבעצם שמים ביניהם כדי שידעו מה הערך של הקרקעות הקרקע המשובחת הקרקע החושה ואז הוא מקבל קרקע כחושה רק שהוא פשוט מקבל את זה לפי לא לפי הגודל אלא לפי השווי אם יש פה למשל חלק מהשדה משובח יותר וחלק כחוש אז זה לא הוגן שהוא קבל חצי שהוא כחוש אלא קבל קצת יותר מחצי בכוש עד שזה יגיע לערך של החלק השני שהוא יותר משובח במשנה אמרנו שהמוכר מקבל עליו לתת מקום גדר חריץ ועוד חריץ צר יותר וכולי תנא החריץ הוא מבחוץ וחריץ הצר יותר הבן חריץ הוא מבפנים אבל זה לא מבפנים בשדה אלא זה וזה שניהם הם מאחורי הגדר עושים את שני החריצים האלה כדי שלא תה חיה קופצת על הגדר ואוכלת מהתבואה שואלת הגמרא אז מספיק שעשו חריץ אחד להייד חריץ ולא להייד בן חריץ בשביל מה צריכים לעשות גם את החריץ הצר בעצם זה שיש כאן חריץ גומה כזאת לפני הגדר אז החיה כבר לא יכולה לעלות מעל הגדר מתרצת הגמרא היידי ד רווח כיוון שחרית הוא רחב שישה טפחים קיימה בגבי החיה יכולה להיכנס פנימה ותחזור קצת לאחוריה וקפצה מעל הגדר אז לכן צריך לעשות בן חריץ חריץ צר יותר של שלושה טפחים קצת אחורה יותר ואז היא לא תוכל להיכנס שואלת הגמרא לאביד רק בן חריץ תעשה חריץ צר ולתוך הבן חריץ הזה היא לא יכולה להיכנס לא להבית חריץ לא צריך לעשות חריץ רחב מתרצת הגמרא אדי דקט כיוון שזה חריץ כזה צר אז היא יכולה לדלג מעליו ולעלות על הגדר קי מה שפתי היא תעמוד על שפת החריץ וקפצה מעל הגדר משם ולכן צריך לעשות גם חריץ צר וגם חריץ רחב וכמה המרחק בין החריץ הרחב לבין החריץ הצר ההפרש ביניהם הוא טפח זאת אומרת עושים חריץ של שישה טפחים ואז רוחב טפח ואז עוד חריץ של שלושה טפחים ואז עושים את הגדר ואז זה פנימה שדה הדרן הלך פרק שביעי פרק בית קור שמשלים את ארבעת הפרקים שעוסקים בענייני מכירה ועד כאן דף קז
לצפיה בתכנים נוספים: