הדף היומי מסכת בבא בתרא דף צח

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף צח

[מוזיקה] ב 14 דף צח רשו בעזרת השם במשנה שבסוף הדף הקודם אומרת המשנה אמו ין לח ואחר כך והחמיץ אינו ח בחסוי המוכר לא חיה באחיו כי בשעת מכירה זה היה יין אין כאן מכח טוס אבל ואם ידוע שנו עם החמיץ ידוע שנו של המוכר במשך השנה הוא מחמיץ כבר שלוש שנים אומר מה כבר יש ז חזוקה הרי זה מקח טוס ולמס הרשב מביא גימורי שמדובר דווקא כשהוא אמר לו שהוא קונה את היין למיקפה להכניס בתבשילים אז הוא צריך להשות את זה הרבה זמן אבל אם הוא לא אמר לו למיקפה אז המוך יכול ליטון לו נכון שמשך השנה זה מחמיץ אבל למה לא שתית את זה מהר בדרך כלל קונים חבית שותים אותה לפני שהיא מחמיצה אומר הרשב אפילו אם רוב כן קונים כדי להשעות אין אלכים במומו אחר הרוב וכל שקן שבאמת אין כאן רוב אלא חצי קונים לשתיה וחצי קונים לשהייה בהמשך הרשם אומר אחרת יש כאן סתירה בדבריו שבאמת הרוב קונים לשתייה ממילא גם אם נאמר שאול מנח הרוב כל זמן שהוא לא הזכיר שהוא קונה זאת למיקפה אז הוא לא יכול ליטון מכטוס הק המיש מדברת שהוא הזכיר ואמר למיקפה ממשיכה המשנה ואם אומר לו יין מבוסם אני מלוך יין משובח ש מתקיים כדרך המתקיימים חייב למלו עד הרס אם זה התקלקל לפני שבועות אז הוא חייה באחריותו אבל משבועות ואילך חום תקיפת תמוז מקלקל אפילו יין מבוסם אם הוא אמר לו ויוון אני מוכר לך יין ישן הוא צריך לתת לו משל אשתקד מהשנה הקודמת אם הוא אמר לו שהוא מוכר לו מיושן או מיושן משל גמ שונים דהיינו לפני שנתיים שכעת אנחנו עומדים בשנה השלישית לייצור היין הזה אומרת הגמורה אומר רב יסי בחנינה לא ישונו מה שראינו בתחילת המשנה שמחין לחברו ך מצחי בחיווי אלו בקנקנים דלח הלוקח קיבל את היין אל חוויותיו אז יש לומר שהכלים שלו הם גרמו שיחמיץ אבל בקנקנים ד מוכר אומר לי הכונה יכול לומר למוכ גם אחרי זמן מרובה או חרוך ואו קנך וד נך כליך גרמו הוא סובר שבעצם כל יין שמחמיא במהלך השנה אז מתברר שממות בציר הוא כבר היה יין מקולקל הכוו ניכר עד שעת החמוץ כמו שמבואר מס תבו מציא אז ממילא הכל מדובר בלקנים דלו קיח בכל זאת שנינו בהמשך שאם ידוע שיינו של המוח מחמיץ בכל זאת אומרים אפילו שהעביר זאת לקילו הננ סד שהיין רגיל בכך ולא כלי לקיר גרמו לכך מזכיר הרשב לא למדנו מחליק בין רב לשמואל אז זה ברור שרבי סב חני לא מתאים שיטת שמואל שמואל הוא סובר כרחי בר יוסף שגמור תביא עוד מעט שבכל מקרה המוך לא חיה בחיו אבל ישמה שיטה שלישית שיטת רב שהוא סובר כל שלושה ימים ברשו סמוחה אחרי שלושה ימים זה כבר לא ברשו סמוח שלושה ימים אנחנו אומרים שזה כבר היה חומץ התח התחיל להיות חומץ ברשו סמוך אז הוא חולק על רבי סח חנינה שהוא אומר שלעולם הוא חיה ב חיותו ולפי רב איך נעביד את המשנה אומר הרש בם או שנעמי את המשנה בקנקנים של הלוי קיח ואז אפילו בתוך שלשו אנחנו אומרים שהקנה של לקיר גרמו לכך לכן אינו חי בחיווי או מדובר בקנקנים של מוכר אבל אחרי שלושה ימים ולכן המוכר פטור שואלת הגמורה עדיין מחי קנקנים דמוחרי אפילו שאנחנו טולים באמת שלכתחילה היין הזה היה מועמד להיות חומץ אבל לאמ למה השת את זה חמת הת צריך לשתות וכאן אומר הרשב שאפילו לרב שאמר לד צ ביז שמחבר נמצ וס כי רב סובר שאול חמו מנח הרוב זהר במת אם יש רוב שם רוב קונים לחרישה אבל כאן רוב לא קונים זאת להשות אלא לשתות ממי יפסיד קך במשנה רשב אומר שזה חצי חצי אונג צריכ ומר לי למקו הוא אמר ל מפורש שהוא קונה זאת כדי להסתפק מעט מעט לגדרות א הוא צריך להשות את זה במשך השנה שואלת הגמור אם כך ומהדק רבס סניס מה דחק אותו למיד את המשנה בקנקן ד קח ולכן איח בחוס ומדובר וד קפו לוקמה כמו המשמעות הסתמית של המשנה שמדובר בכל מקרה גם בקנק דמוי וקפה מדובר בסתם מכירה מדובר בין העביר לקקנים בין לא העביר לקקנים ובכלל מקרה המוך הפטור אומר לו לי התה צריך להשות אומו מסס קשי המשנה התה קשה לו דונה בהמשך המשנה אם ידוע ש מחמיץ הרי זה מחוס המ ו כמ הרן מפורש ד בלש זבנ אלא לשתות מיד אל ל שמ מנוד למיקפה ולכן אין את הטענה לי שהוא וגם ברישה מדובר באותו דבר שהוא אמר לו למיקפה אז למה פוטר המוכר על זה אמר רבי יסב חנינה כי זה דווקא שהוא העביר לקקנים שלו אז אפשר לטלו בקנקנים ליקח אבל אם לא אז הוא כן חייב לשלם לו כיוון שהיין כבר היה מועמד להיות חומץ שמ מינו ובכל זאת בספה כשגיל יין שנו להתקלקל המוח חייו גם הוא העביר כמו שדיברנו כיוון שידוע שאינו רגיל להחמיץ בכל שנה לא טולים זאת בכלים אומרת הגמור ופליג רחי יוסף סף ח שהעמיד את המשנה דווקא בקנקן דקד מכ כ יכול תון לו או חמרו קנקנו הוא חולק על רבח ב יוסף שהוא מעמיד את המשנה שמדובר גם אם היין נשאר בקנקנים של המוכה ואפילו שוא אמר לו שאני אק זת למיקפה כמו שמוכח בהמשך של המשנה ומילא אין את הטענה לא בלך לשוא ייה בכל זאת פטור ולא יכול ומר לו או חרוך וו קנקנו כי לא הקנקנים של המוכר גרמו לכך אלא המזל של הל יקח שהוא נעשה בעלים של היין דומר רב חירב יוסף חמרי יין מזל דמ גורים המזל של הבעלים הוא גורם אם היין יהיה טוב או שהוא יתקלקל החטאים שלו גורמים שהיין שלו יתקלקל שנאמה ואבק היין בוגד למה היין בוגד באדם ווא נהפך לחומץ גבר יואיר גאוותו של אדם שמגיש דעתו בדבר שאין בו הוא מתגאה בדבר שאין בו כאילו שיש בו מעלה זו וזו באמת אין בו אז מידו כנגד מידו היין בוגד בו שנראה כאילו הוא יין ובאמת הוא חומץ וגוי מו אז זו כשיטת שמואל שהזכרנו להיל אבל אם ידוע שינו של המוכר הזה מחמיץ אז כיוון שהוא אמר לו למיקפה ואין את הטענה לא יבו לך לשוה הוא גם לא יכול לומר לו מזול ךו גורם כיוון שידוע שינו מחמיץ לכן המוכר חייב אגב שהזכרנו את הפסוק מביא הגמור שתי דרשות אומר רב מורי הימן דיור מי שמתגאה אפילו עין שביס אפילו על אנשי ביתו אפילו על אשתו לא מקבל אפילו אשתו מבזה אותו שנאמר גבר יואיר ול אינווה מ ול אינווה בנו ושלו בבית שלו הוא לא מתקבל אומר רב יהודה מרב כל המזג בטלי של תמיד חוכם תמיד חוכם למדנו לא בדף נז הצורה של טלית שמיד חומים ש זה ארוך פחות טפח חלוק צניעות ייתרה אבל זה מי שלא תמיד חוכ אם הוא לובש זאת אז זה גסות אז מי שכך מתגאה אין מכניס נוסו במחי של הקדוש ברוך הוא כסיבוך שגבר יואי ולא אינווה וסיבוס מלנ קודשו אן וזה הבית של הקדוש ברוך הוא די קדשך הקדוש ברוך הוא לא יכול להכניס אותו כיוון שהוא מתגאה מביא את הגמורה שתי הלכות של רוב ולגבי מכירת יין אז נראה כאן שתי סוגי מכירות הסוג הראשון מדובר במה שקורה היום קומיסיון אומר רובמן דזו חבית חמר אדם שמוכר חבית יין לחנו לחנו דית לסבו על דעת לשתות לסבו זה כמו זולל וסויה הוא שותה דהיינו מסביר הרש בם שהוא לא בעצם מוכר לו את החבית החבית נשארת של בעל היין הוא אומר לו לך יש חנות אנשים באים לשם לקנות כוסות יין כדה יין קח את החבית אתה תהיה שליח שלי למכור את היין ותיקח לעצמך עמלה מסויימת תמכור את זה בקצת יותר אז היין ברשו בעל הבית החמ הוא רק שליח בעלמה ולכן ותוקף הפלגה ו הטלתה לפני שהוא הספיק למכור את כל החבית החמיצה חצי חבית או שליש חבית דיו דקב למני בעל הבית מקבל את כל ההפסד באופן שחונים ל פשה כמו שנראה ולא מתאים כאן לומר יין בוגד כ החנווני הוא לא בעל היין אין לו חלק בו גם הקנקן לא שלו אז ברשות בעל הבית הוא באמת הוא בגד בבעל הבית בבעל היין אבל ולא המורן שבעל הבית מפסיד הכל אלו ד ישונה בבר זה החן וני הוא לא שינה הוא לא עשה נקב אחר בחבית לעשות שם ברז כדי להוציא ים החבית אבל שונה בברז הוא שינה ועשה ברז חדש לוי כי יתכן שזה מה שגרם שהיין יחמיץ ולא ימור א אמוק הוא לא התעצל במכירת היין עדיין לא הגיע יום שוק אז הוא הצליח למכור רק חצי רק שני שליש אבל בות ם את שוקה וביום השוק היה אמור למכור את כל החבית רק הוא התעצל במכירתו לאי אז המוכר לא ספג את ההפסד רק הלוקח ספג את ההפסד עוד הלוכ וכמה מדבר רובה באופן אחר של הסכם בין בעל היין למי שמתעסק במכירת היין כאן מדובר שהם עשו עסקה ביניהם עסקה אז רשב מביא הגמור ב מציא כל מי שמקבל עסקה מחברו להתעסק בה אז זה חצי באחריות בעל העסקה וחצי באחריות המקבל הרווחים מתחלקים ביוקר בזול בגנבה בבדי מתחלקים ושם מדובר איך עושים שלא יהיה ריביס אז או שעושים שתי ש שלי אושים ש לכיוון ההפסד או לכיוון הרווח הקופונים הז מדובר שהוא מסר לו חבית יין להתעסק למכור ולהתחלק ברווחים אם יהיו הפסדים התחלקו בהפסדים אבל זה שמסר את היין היה לו תנאי אומר ן לחמ הוא קיבל חבית יין מחברו לפר לשט הוא התנה איתו אל תמכור את זה כאן גם אם היין מאוד תעקר ותוכל לעשות כאן רווחים ממכירת היין לא אני אומר לך תיסע עם זה לנמל של המקום שנקרא ול שפט זול שפט ושם מוכרים יין ביוקר בדרך כלל שם תמכור את זה למעשה ודמו אוסום עד שהוא הגיע לשם זול בכל המקומות מחיר היין ירד וכעת הפסיד מוכרים את היין בהפסד דיוא ד מקבל לי בל היין הוא סופג את כל ההפסד כיוון שלא היה לו רשות למכור זאת לפני שהוא מגיע לשם הוא נסע לשם הוא לא התעצל ועד שהוא הגיע לשם ירד המחיר אז זה ברשות בעל היין אבל לגבי גניבה ועבודה אפילו שהיה צריך לסוע עד לשם אז זה ברשות שניהם לגבי חומץ כבר נראה יבולו מסתפק את הגיבורה אוח לבי מה קורה אם אם הוא נסע לוול שוט ובדרך היין החמיץ אם היה מוכר זאת כאן היה יכול למכור לפני שזה מחמיץ למעשה בגלל שהיה צריך להתעקב לסוע את ולשבט היין החמיץ השאלה היא האם בעל היין הוא מקבל את כל ההפסד על עצמו או שם מתחלקים בהפסד אז המס הרשב מסביר שזה כמו מוכר יין למיקפה כהרי אין טענה למה ה שהתה הייתי חייב להשוות את היין עד שנגיע לשם כי זה היה הסיכום בינינו שאתה רוצה שאני אקח את זה לוול שפט אז ממלה זה יהיה תלוי וקס שרבי יסי א בחנינה ובכי ב יוסף לפי רבי יסי א בחנינה אנחנו אומרים כיוון שהייתי צריך לשוות את היין על פיך ואני יכול ליטון לך או חמ רוך ואו קנקנו וך זה נשאר בחבית שלך ושלך החמיץ אז ממילא כל ההפסד יהיה על מוסר היין אבל לפי רבחי ב יוסף שאנחנו תולים את הקלקול בבעלים וכאן שניהם הבעלים כרי באחריות שניהם היין עומד אז המילה התחלקו בהפסד המביאה הגמור את שתי לשונות אומ לרב לרב הש כוון מרב קנ כשהינו אצ רב קנ ללמוד ר אומר לו חלו אם זה התקלקל לא מקבל בלין את כל הפסד ואפילו שזה כמו שהוא אמר לו למיקפה כ צריך להשות את זה עד שם כיוון שמזל שני הבעלים גורם ודקס בחנינה אלא כדס רבחי יוסף וידמר אפילו ח אפילו אם זה החמיץ נ מקבל כל ההפסד על בעל היין כמן שולים במ מסכם הרשם ללוכה שאין הלכה כב חנינה אלא כרב חיר בר יוסף שמזל הבעלים גורם אלא אם כן ידוע שיינו מחמיץ ואוא אמר לו למיקפה שאז אין טענה למה היא שטה וגם אין טענה שזה בגללי כיוון שידוע שחם מחמיץ למה הלכה כמותו כ ראינו לאל ששמואל סובר כך ורב יוסף פסק ך לוכ וכאן רואים כמו שדיברנו שם שהרשם לא גרס שם בגימור אסס דשמואל לכן צריך לדייק מכך שרב יוסף נה כך שהלוח כשמואל מה ראינו במשנה אם ה אמר לו שהוא מוכר לו יין ישן הוא צריך למכור לו משלש תקת וכולו אם הוא אמר לו מיושן אז צריך להיות יין בן שלוש שנים כולל השנה שעומדים בה אבל טונה ברייסה צריך להתקיים שלוש שנים מלאות ולכן הוא מיישן ויילך עד החג צריך שיתקיים היין בידו עד גמר שנה השלישית זו דהיינו עד חג סוכות שזה הזמן הבציר של השנה הבאה אז יש לו ורס מיושן האם זה החמיץ לפני זה זה באחריותו של המיחם ועוברים למשנה הבאה המשנה שלפנינו היא תפרט את המידות של בתים מסויימים וזה נוגע לשני דינים דין אחד אדם מכר לחברו קרקה והוא דיברו שרוצה קרקה כדי לבנות בית כזה וכזה לא דיברו על המידות או אדם שהוא קבלן דהיינו קיבל מקום מחברו לבנות שם בית ולא דיברו על המידות אז כן נראה מה המידות כמובן מידות שהיו בזמן חזל בזמן המשנה לכמה סוגי מבנים אומרת המשנה אמ מוקם לחוי וכן המקב מוקם חוי לסס ביס סנוס לבנוי וביס אלנוס לביטוי או שהוא מכר לו קרקע לבנות כזה בית או שהוא קיבל על עצמו לבנות עבור חברו כזה בית בקבלנות הוא יתן לו סכום כך וכך אז בס סנוס לבנוי הכוונה שאדם מחתן את בנו אז הוא בונה לו יציע בונה לו חדר קטן ליד כמו כן אדם חיתן את בתו כמו שנראה בגימורי הבת הלכה לגור ליד חמיה אז אם היא מתעלמת חס ושלום היא חוזרת לבית אביה אז אביה בונה לה יציע הקטן לידו אז אם הוא ביקש לבנות כזה בית אז מה הגודל שלו בוא הנה ארבע אס על שש הקבלן צריך לבנות ארבע עמות על שש עמות כמו חן מחר לו שטח הוא צריך לתת לו כזה שטח דברי רבי עקיבה והגיבור ת הרשב מביא זאת כאן נראה זא גמור למה נקטו דווקא בסס לבנוי ודווקא בלמנו לביטוי ולא להפך ולא שניהם רבי שמואל חולק רבי קיבי רבי שמל אמר רפס בוזו ארב על ש זה גודל של רפת בקר צריך לעשות בית יותר גדול מזה אבל הוא לא חשש רבי שמואל לפרש מה השיעור הרצס רפס בוקור אומר את המשנה ונראה בגיבור שתי דרכים האם רבי שמואל אומר זאת או רבקי בונ דמוס על ש אז זה נוגע שאם אדם קבל לפנות רפס בוקו או שהוא מחר לחברו שטח לבנות רפס בוקו אז זה הגודל באס קוטון אומר את המשנה שש על שמנ אדם שאמר לחברו תבנה לי בית אז יד ה בונה על העליונה לא סיכמנו כמה אני עושה לך פחות שבבתים כיוון שלא סיכמנו כמה אז בית קטן המינימלי הוא שש אמוס על שמונ אמוס כיוון שהוא לא אמר לו בית חסוס אלא בית סטומה אזת אומרת שזה בית לעצמו שהוא קצת יותר גדול מביס חס נוס אז צריך להיות ש על שמונה הוא עדין אדם אחר מקום לחברו לעשות בית לא פרטו את הגודל אז הבית הקטן המינימלי הוא צריך לתת לו קרקע של שש על שמונה גודל אם הוא פירש תעשה לי בית גדול או תמכור לי שטח לבית גדול אז זה שמ על 10 אם דיברו על טרקלין זה סורו על סורו זה עשוי למושב שרים לא לתשמיש צריך להיות מרובע עכשיו כך בכל אלה הבתים דיברנו על האורך והרוחב כמה הגובה רומו כחצי אורקו וכחצי רובו חצי האורך פלוס חצי הרוחב אז הרשבא מסכם לפי זה בס חסס או ביס אמנוס לשיט הר בקיו שאמרנו שזה 4 על 6 אז 4 + 6 זה 10 לחלק לש זה 5 צריך להיות בגובה חומי שמוס בית סתם שזה בית קטן דיברנו שזה 6 + 8 לחלק לש אז זה 7 בית גדול שזה 8 + 10 זה 18 לחלק לש אז הגובה צריך להיות ת אמוס של טרקלין שזה 10 על 10 אז הגובה הוא חצי מזה 10 אמוס ריל אדובו הב שם גמ לי אלוהים כבנין היכל ההיכל בביס ה מקדוש היה וקו 40 אמו ורבו 20 אמו ורמו 30 40 ו-20 ביחד זה 60 חצי מזה זה 30 אז רואים שהגובה צריך להיות חצי אורקו וחצי רובוי מדייק את הגמורה דבר ראשון לא מולל מסנ ביס סנוס לבנוי וביס למנוס לביטוי סנה ביחסנו לבנוי ולביטוי ובי למנוס לבנוי ולביתו למה חילקו זאת אומרת הגמרא מסג קושמן דרך אגב השמיע לנו המשנה דרק חסונ למד בחמ שאין דרך החתן לגור אצל חמותו מביא הרשב הגמור בוכים שגמור מזירה שם כל חות זר באישתו מסו אורשן אמר לו משום חשת של זנוס ואמר לו משום מומן היא אוהבת אותו והיא תבזבז עליו את ממונך וסלו וסלו שתי החששות קיימים אומר הרש בם בעצם בכל החתנים נאמר זאת רק מן הראשון צריך חמי ולהיזהר יותר אז ממילא מסביר השבן במשנה כך כשאדם מחתן את בנו אז הוא בונה לו בית לידו כדי שלא יגור ליד חמותו ממילא גם לא צריך לבנות ביס אל מנוס לבנוי כי גם כשההוא מתלמ הוא נשאר לגור ליד אביו כמו כן כשבתו מתחתנת הוא לא בונה להבית לידו כיוון שאז חתנו גור ליד חמותו אלא הם הולכים לגור ליד אביה הבעל רק שבתו מתאמנת חמו ליצלן אז הוא בונה להיס אמנוס לביטויי הגמור דקסי בספר בן סירו שפורים החיצונים הכל שקלתי בכף מזניים שקלתי את כל דברים שבעולם בכף מזניים מה הדבר הכי גרוע למצו סיקל מסובין אז הרשב אומר לא דווקא קל שהוא קל במשקל כי אם כך נוצות יותר קלות מסובין לדבר גרוע יותר דבר גרוע יותר מסובין בפסולת של חיטה לא מצאתי וקל מסובין מי יותר גרוע מזה חוסו הדור בביס חויב וקל מחוסן שגו בסכומי או יריח כניס או ריח אני מזמין אורח הוא מביא או אורח נוסף דיוי מענה לו בעל הבית וקל מו יריח שמכניס אורח מי שיב דובו בטרם משמו שואלים אדם משהו לפני שהוא שומע את כל השאלה הוא קופץ להשיב הוא הכי גרוע שנאמר כתוב במשלי מישיב דובו בתר משמו א לסילו זה טיפשות אוכלים או לפעמים יוצא לו בושות מתשובתו מה ראינו במשנה השמו אלו מה אתה אומר שביס סנס עושים ארב על ש רפס בוקור זו הרסס רפס בוק עושה ארב על ש גמור ההמשך הזר סס רפס בוקו רפס בוקו מקולו את המידות של רפס בוקו הידמה רבי שמואל קלו קדמה רבקי קלו מסבירה הגמור קדמה רבקי ו הרשב גורס להפך את השיטות כאן ומ רב עקיב אומר לרבי שמואל מה אתה טוען לי שלא ייתכן שזה המידות של בס חסס או ביס אמנוס רפס בוקור זו נכון אף על פי שרפ בוקור אבל פומ שווס בית סנוס כרפס בוקו א עלש נכון שזה המידה של רפס בוקו קדו רבי שמואל קולו קו רבי שמואל אומר מה אתה אומר א על ש ש מס על ש ומה נקמני ב שתי משתי הלשונות אומר הרשב נקמני תהה האם יש כאן שתי מחלוקות ברב קבל רבי שמעל ה רק מלקס אחת לפי הפירוש הראשון המחלוקת ביניהם רק בגודל של ביס חסס אבל בגודל של רפס בוקור אין מחלוק רבי עקיבא אומר אני מסכים איתך שזה הגודל של רפס בוקור אבל זה גם הגודל של ביס חסס זה ביס למנוס לפי הפירוש השני רב עקיבא סובר שרב בוקו באמת יותר קטנה אז רבי שמואל אומר לרב עקיבא מה אתה אומר שע ב אעל ש זה מידה שפס בוקו ש ב באמת רבקי ושב שפס בוק עוד יותר קטנה אז לפי זה שתי מחלוקות ביניהם אז לפי הפירוש השני לא כתוב במשנה מה המידה שפס בו כל רב קיו לפי שתי הפירושים אין לנו את המידה שבנס או בלמנו לשיט רבי שמואל מה למדנו טרקלין עור לסור מה טרקלין קס כמו אול כזה של זונות שעשוי חלונות כין קובה ונותנים שם ורדים לנו להסתכל בהם טוני בריסה קאנטר אם הוא יתנה עם חברו לבנות קנטיר אז מה הגודל 12 על 12 אמוס מקנטר טר בצ פדנה הפנה זה כזה ארמון ששרים עושים להם וליד זה הם עושים רבץ חצר גדול על שם שמרביצים אותו תמיד זורים שמיים כדי להשכיב את הבה קוראים לזה רבץ מה ראינו במשנה רומו קחצי ד רב שם גמ מבררת הגמור שתי המילים רד מקולו כי בפשט הבשם גמל אומר זאת אבל אם כך זה הה צריך להות כתוב אחרי הבת שמו ה צריכתו אז הח מסתפקת הגמור האם זה חלק מדברי רשבג או שזה חלק מדברי גמור ר ש דובו מן מפרש אומ רב שם גמליאל הכל כבכל אז לפי זה אין מלקס רב שם גמליאל בא לחזק את דברי תקמה דמר שיש כאן מלקס תנקו תקמה אמר רומו כחצי אור כחצי רבו ורדו יש לי ראיה לדבר עוד לפני שהוא הספיק לפרש מה הראיה קפץ רב שם גמליאל ואמר רב שם גמלי אמומה אני מביא מהרה שאתה הולך להביא ק רמין מבניין איכל אוול כבניין אכבד אתה הולך להשוות סתם בניין לבניין איכל שה מפואר וך לומו חציצי רבו בשאר הדינים שלא חשובים כל כך לא צריך להביע כל כך כמה כן הוא לא פירש שם גמליאל תניה בריסה חמרים רומו של בית סתם כקורס כאורך קורותיו שנתונים ברכבו של בית הקורות של הגג שואלת הגימור מה האורך של הקורות של הגג הבית כרוחב הבית אז למה צריך לומר רומו קורסו ולי רובוי כרבו כרוחב הבית כך הגובה אומרת הגמורה שתי דרכים איביס רבח הם בנו את הבתים בחומות של אבנים אז החומה מלמטה רחבה והולכת ומתקצר את החומה למעלה כדי שתקיים הרבה זמן ממילא אם היו אומרים רומ רבוי אז הרוחב של הרצפה למטה באמת צריך התשה הגובה כאורך הקורות למעלה שהם קצת יותר ארוכות לכן אמרו כמו הקורות וי בס בק הקורות יותר ארוכות כי הם נכנסות בתוך השקעים בתוך החלונות שיש בחומה משני הצדדים לכן לא נקטו רומו רבוי אלא רומו כקו רוסוב עד כאן דף צ חס
לצפיה בתכנים נוספים: