הדף היומי מסכת בבא בתרא דף צג

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף צג

בטר דף צג מתחילים בערת השם שה שניה מלמ במ תש ה החמישי במסכת בקמה נ בשם פרק שור שנגח את הפרה על שם שהוא פותח במשנה שור שנגח את הפרה המעוברת ומתה ונמצא הו ברא של הפרה מת בצידה על הפרה ודאי צריך לשלם ועל הוולד אינו ידוע האם הוא מת בגלל הנגיחה אם עד שלא נגחה ילדה אולי הולד הזה היה נפל והוא נולד מת לפני הנגיחה של השור ובעל השור פטור מי לשלם או אם יש נגחה ילדה אולי בגלל הנגיחה הוולד הזה מת ואם כן בעל השור חייב לשלם עליו מדברים כאן על שור שהוא לא רגיל לנגוח הוא נקרא שור טם והתורה אומרת שבעליו משלם חצי נזק אז ודאי משלם חצי נזק על הפרה ומה עם אבל ד מה עם הוולד כמה משלמים עליו אם אתה שואל אותי אני חושב שזה תלוי בוויכוח רב ושמואל שראיינו בדף צב האם אנחנו הולכים לפי הרוב זה דעת רב בממון הולכים אחרי רוב רוב הוולדות נולדות לא הופכות להיות נפל ומתות אז לפי זה הייתי אומר שכנראה הוולד הזה מת בגלל הנגיחה ונשלם גם עליו חצי נזה ולפי דעת שמואל שבממון לא הולכים לפי רוב אז כיוון שיש כאן ספק אז לא נשלם עליו את כל החצי נזק אלא לפי דעת סומכוס שהוא סובר בכל מקום ממון מוטל בספק חולקים גם כאן על הוולד יעשו חצי חצי הייתי אור לשלם עליו חצי נזק כי השור שלי היה תם אבל כיוון שזה ספק אם אני בכלל חייב לשלם או לא ולפי דעת שמואל הרי לא הולכים אחרי רוב בממון אז נשלם חצי מהחצי נחלוק בינינו רבע רביע הנזק לוולד ואם כן המשנה הזאת מתאימה עם דעתו של שמואל כי לפי דעת רב שהולכים אחרי רוב המי למה משלמים פה על הוולד רק רבע נזק נאמר לימה אלך אחר רוב פרות ורוב פרות מתעברות ויולדות ולד חי וה כאן שהעובר מת איך הוא מת ודאי חמת הנגיחה הפילה אז למה אתה משלם רק רבע דוכה הגמרא דברי המשנה יכולים להתאים גם עם דעת רב שהולכים בממון אחרי רוב וכאן גם אם זה נכון שהולד הזה מת בגלל הנגיחה עדיין לא מוכרח שבעל השור חייב עליו התא משום ד מספ קלן עדיין יהיה ספק אפילו אם נלך אחרי הרוב אתה צודק אולי שהולכים מו אחרי רוב זה דעתו של רב בסדר אז נאמר כמו דעתו של רב אפשר להתאים את המשנה גם עם דעתו בסדר נכון שהולד הזה מת בגלל הנגיחה כ כמו רוב הוולדות שהם לא אמורים למות לפני זמנם בלי שייוולדו אלא הם נולדים בדרך כלל חיים רק מה כאן עדיין אפילו אם אני הולך אחרי הרוב שנולדים חיים ואני אומר שהסיבה ש לד הזה מת זה בגלל השור עדיין זה לא אומר שבעל השור חייב כי יכול להיות משום ל מספק לן דיקה למימר אפשר לומר מכמה אתה השור הגיע מלפניה מול הפרה ומביאות הפילה מפחד לפני הנגיחה אבל עד הזה מת מהפחד של הפרה אבל עד מת וכאן אם כן הוא רק גרם שהולד הזה ימות הוא לא המיט אותו בידיים השור ומקרה שהשור רק גרם את המיטה של הבלת בעל השור פטור ויקה למימר מצד שני אפשר לומר שהוא כן חייב לשלם חורה אתה אולי השור הגיע מאחוריה ונגח נגחה וכך הוא נגח אותה והרג אותה וכך היא הפיל ולד מת ולפי זה הבעל השור יהה אמור לוד חייו ה ממון המוטל בס אפילו אם אנחנו הולכים אחרי רוב הוולדות שנולדים חיים יהיה לנו עדיין ממון המוטל בספק במקרה הזה האם בעל השור חייב כי השור הרג את הוולד על ידי הנגיחה של הפרה או שבעל השור פטור כי הוא רק גרם לוולד למות על ידי הנגיחה של הפרה מחמת שהיא נבהלה הו ממון המוטל בספק וכל ממון המוטל בספק לפי דעת צומ חוס אנחנו סוברים חולקים אז מהמשנה שנה הזאת אי אפשר להקשות על דברי רב האמת דבריו של רב שנויים בוויכוח בין תנאים האם הולכים באמת בממון אחרי רוב מתייחסים לרוב המקרים ולפי זה פוסקים אומרים כן רגע המקרה שלנו היה ככה או כמו דבריו של שמואל שבממון לא הולכים אחרי רוב יש בזה ויכוח בין תנאים בהתחלה הגמרא ניסתה לומר שהוויכוח הזה בין התנאים זה גם בדברי הבריתה הבאה לימה כתנאי אולי נאמר שהוויכוח אם הולכים בממון אחרי רוב או לא זה הוויכוח כאן של התנאים בבריתה הבאה יש כאן שתי דעות כשיש חזקה כנראה הבהמה הזאת היא זו שהרגה את הבהמה שנמצאת מתה לצידה דעה הראשונה ש אפילו שיש כאן חזקה שהבהמה הזאת הרגה את הבהמה שכעת מתה בצידה בכל זאת לא הולכים לפי חזקה ואם אין לך הוכחה מוחלטת אתה לא מחייב את בעל הבהמה מדברים פה על שור שהיה רואה והוא רגיל לנגוח ונמצא שור הרוג בצידו שנחו את השור הזה רואים שהוא מת על ידי נגיחה אף על פי שרואים שהשור הזה נוגח רואים שהוא מת על ידי שנחו אותו והשור הזה שעומד כאן מועד ליגח או לא נגיחה אלא נשיכה השור הזה רואים שהוא משך שנשכו אותו ולכן הוא מת והשור הזה שנמצא כאן אומד מועד לשוך אז יש כאן חזקה שכנראה השור החי הוא זה שהמיט את השור שמת לצידו בכל זאת לפי התנא הראשון אין אומרים כיוון שראינו את החזקה הזאת בידוע שהשור הזה נגחו או זה נשכו שהרי יש שם הרבה שברים אולי אישור אחר נגח או נשך את זה שמת כי בממון לא הולכים לפי חזקה לא הולכים לפי עומדן אבל רבי יחה חולק הוא אומר הולכים אחרי עומדן אחרי חזקה והוא מביא עוד מקרה גמל האכר שהוא משתגע בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצידו דעת רבי יחא שיש חזקה שהגמל המשתגעים אז יש ויכוח כש החזקה אומרת שהבהמה הזאת הרגה את זו שנמצאת מתה לצידה האם אנחנו אומרים שמחייבים את בעל הבהמה בגלל החזקה שהבהמה שלו או לא השאלה היא האם אותו ויכוח יהיה גם לגבי אם הולכים בממון אחרי רוב בהתחלה סברו החכמים דרובא וחזקה כידה ד נינהו שאם תנא סובר שיש חזקה שהבהמה הזאת הרגה ולכן הוא מחייב את בעל הבהמה הוא כנר גם מלך אחרי רוב שאם אנחנו אומרים על פי הרוב שהבהמה הזאת הרגה הוא חייב גם כן את בעל הבהמה ואם כן לימה נאמר שרב דאמר שהולכים בממון אחרי הרוב סובר כרבי אח שהולך בממון אחרי חזקה ושמואל ד אמר שאין הולכים בממון אחרי הרוב הוא סובר כמו התנה הראשון תנק מה שלא הולך בממון אחרי חזקה דוכה הגמרא לא מוכרח להעמיד את הוויכוח כאן בבריתה בוויכוח של רב ושמואל כי אפשר לומר שגם רב וגם שמואל יכולים להסתדר עם שתי הדעות איך רב יכול להסתדר עם שתי הדעות קודם כל דבריו מתאימים עם רבי אחא שההוא הולך בממון אחרי חזקה אמר לך רב הנד אמרי אפילו לתנא קמה אני יכול לסבור גם כמו דעת התנא הראשון עד כאן לא כמר התנא הראשון תנא קמה התם לעניין חזקה אלא דלא אזלינן לא הולכים בממון בטר אחרי חזקה אבל הוא יסכים איתי שבטר רובה אזלינן שאחרי רוב הולכים הוא עדיף מחזקה ולכן הוא הולך התן הראשון כאן בבריתה אחרי רוב השברים שבעולם דווקא בגלל שרוב עדיף מחזקה ולכן הוא אומר אולי נלך אחרי רוב השברים שהם אלה שנגח כאן את זה שנמצא מת ולא השור שמוחזק ליגח שעומד כאן לידו אם כן רב יכול להתאים טוב עם שתי הדעות גם עם התן הראשון וגם עם רב ח ושמואל אמר לך גם אני יכול להסתדר טוב עם שתי הדעות הדעה שלי אמנם יותר מתאימה עם דברי התנא הראשון שלא הולכים אחרי חזקה אבל הנה דאמרי אפילו לפי דעת רבי אחה עד כאן לא כמר רבי אחה התם שם הוא אמר שהולכים אחרי חזקה אלא דז בתר חזקה שבממון הולכים אחרי חזקה דהוא גופי כי השור העומד ליד זה שמת הוא בעצמו מוחזק ליגח אבל אחרי רוב בתר רובה שלא נמצא לפנינו כמו רוב שברים שבעולם לא אזלינן לא הולכים אחרי רוב ולכן לא טולים בהם שהם אלה שנחו ואם כן גם שמואל יכול להתאים עם שתי הדות כאן בברייתא אבל מביאה כעת הגמרא הוכחה מפורשת מהמשנה שלנו בתחילת הפרק פרק המוכר פירות תשמע שכאן אנחנו רואים המוכר פירות לחברו והקונה קנה את הפירות לזריעה הוא לא אמר מפורש שהוא קונה את הפירות לאכילה או לזריעה והוא אבל קנה אותם לזריעה זרן ולא צמחו ואפילו אם הוא מח א לו זרע פשטן שרובו עומד לזריעה בכל זאת המוכר אינו חייב באחריותן מ אפילו זרע פשטן מה הכוונה בהדגשה שהמשנה מדגישה אפילו זרע פשתן לאו בחילו נומר ואנחנו כן אומרים ככה אפילו זרע פשתן דרובא רוב אלה שקונים ורוב זרע הפשתן לזריעה זה אבני עומד לזריעה ואפילו החי בכל זאת לא אזלינן בתר רובה אנחנו רואים מפורש במשנה שלא הולכים אחרי רוב ולכן המוכר יכול לומר לקונה אני מכרתי לך את זה לאכילה והקונה טוען מה מכרת לי את זה לאכילה רוב אלה שקונים רוב הפשתן הולך בשביל זריעה איך אתה אומר שבחרת לי את זה לאכילה אני קניתי את זה ממך לזריעה כמו רוב וזרעתי את זה וזה לא גדל כי זה היה לאלא טוב לזריעה בכל זאת אנחנו רואים כאן מפורש במשנה שהתנה כאן סובר אין הולכים בממון אחר הרוב כמו דעת שמואל ולכן כאן הגמרא מעמידה שהדברים שבה הדבר שבהם הויכוח רב ושמואל זה באמת שנוי מחלוקת תנאים היא והתנה במשנה שלנו באמת סובר כמו שאנחנו רואים שזה דבריו של שמואל שלא הולכים בממון אחרי רוב אבל יש תנ ה מפורש גם כמו דברי רב שכן הולכים בממון אחר הרוב תניה ברייתא המוכר פירות לחברו וזרע ולא צמחו אז אם זה זרעוני גינה שמיועדים רק לזריעה הם אינן נאכלין אז כולם מודעים הם בזה ויכוח שהמוכר חייב באחריותם כי כולם קונים את זה לזריעה והמוכר וודאי מכר את זה לזריעה והקונה ודאי קנה את זה לזריעה זה פשוט מכיוון שזה לא היה טוב לזריעה אז המוכר חייב לשלם אבל המקרה שאנחנו מדברים עליו במשנה ש ממנו הוכחנו שהתנה במשנה סובר כמו דעת שמואל שבממון לא הולכים אחרי הרוב כאן אנחנו רואים בברייתא שיש דעות שחולקים על התנא במשנה שלנו אם הוא מחר לו זר הפשתן אז אמנם התנה הראשון כאם בבריתה זה כמו דברי המשנה שלנו אינו חייב באחריותן כי יש מיוט שקונה את זרע הפשתן לאכילה ולא הולכים בממון אחרי הרוב כמו דעת שמואל אבל יש כאן עוד שתי דעות שמתאימים עעם דעתו של רב שכן הולכים בממון אחרי הרוב דה הראשונה שאנחנו מוצאים שהוא סובר שהולכים בממון אחרי הרוב זה דעת רבי יוסי הוא אומר שהולכים אחרי רוב אבל רוב הפשתן וכיוון שרוב זרע הפשתן לוקחים אותו לזריעה נותן לו דמי זרע כי כאן הפשתן הזה לא היה טוב לזריעה אמרו לו שזה דעה שלישיית כמו שהרשה מפרש אנחנו גם מסכימים איתך שהולכים לפי רוב אבל לא רוב הזרעים אלא רוב האנשים למה הם קונים פשתן נכון שזה שקונה לזרע קונה בפעם אחת כמות גדולה אבל יש כאן כמה אנשים שקונים לא בשביל זריעה והם קונים כמות מועטת רוב האנשים קונים את הפשתן לא לזריעה הרבה לוקחים אותו לדברים אחרים מאכל רפואה אז אם כן הולכים אחרי רוב הקונים ולכן המוכר פטור מלשלם מבררת הגמרא מן תנה מי הוא שהולך אחרי רוב ומי לא הולך אחרי רוב הי לימה רבי יוסי ואמרו לו אם תרצה לומר שזה הוויכוח בין רבי יוסי לבין אלה ש חולקים עליו והם אומרים הרבה לוקחים לדברים אחרים ודאי שלא ביניהם זה הוויכוח אם הולכים אחרי רוב או לא כי הם טרוו שניהם בתר רו בזלי הולכים אחרי רוב אלמר אמרו לו הם סוברים שאזל הולכים בתר רובה דינש אחרי רוב הקונים שהם קונים לדברים אחרים ומר דעתו של רבי יוסי הוא הזיל בתר רובד זריה אחרי רוב הפשתן שרובו לזריעה אלא בין מי למי הוויכוח אם הולכים אחרי רוב או לא בין תנ קמה לבין רבי יוסי ואמרו לו אז אי תנ קמה ורבי יוסי או שנאמר שתן קמה לא הולך בממון אחרי רוב כמו דעת שמואל ורבי יוסי הולך בממון אחרי רוב כמו רב התנ קמה ואמרו לו או שנאמר שהדעה השנייה זה אמרו לו שהם אלה ש הולכים בממון אחר הרוב כמו דעתו של רב כל מה שדיברנו עד עכשיו זה לגבי זרע פשתן שהרוב לזריעה אבל לגבי זרעוני גינה ראינו במשנה שהם כולם נמכרים רק לזריעה ולכן אם המוכר מכר את הזרע גינה והקונה זרע אותם והם לא צמחו המוכר חייב באחריותם כמה הוא חייב מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא מה הוא נותן לו תנא הראשון סובר רק את מה שהוא הפסיד דמי הזרע הוא שילם על זרעים לזרוע והם לא גדלו לא צמחו צריך לשלם לו עליהם ולא על ההוצאה שהוא הוציא בשביל לזרוע כי זה רק גרמה הוא גרם לו הפסד אבל הוא לא מכר לו דבר שהוא לא טוב ורבן שמעון בן גמליאל שהוא בבריתה קוראים לו יש אומרים לפי דעתו מוסיפים אף את דמי ההוצא המוכר קונסים אותו שישלם גם את כל ההוצאות לקונה מני יש שומרים מי זה דעת היש שומרים בבריתה אמר רב חסדה זה דעת רבן שמעון בן גמליאל היא הי רבן שמו גמליאל איפה מצאנו שככה דעתו שצריך לשלם גם על ה הפסדים שנגרמו על ידי המוכר היא לימה רבן שמעו מ גמליאל דמתניתין אם תרצה לומר שזה רבן שמעון מ גמליאל שומר את דעתו במשנה שלנו דתנן במשנה שלנו שנינו אנחנו כבר העמדנו כשפרש את המשנה בתחילת הפרק שאיין כאן שתי דעות אלא המשנה כולה כמו דעת רבן שמעון בן גמליאל אלא שמדברים כאן על שלוש דרגות דרגה ראשונה המוכר פירות לחברו וזרע ולא צמחו פירות שחלק קונים אותם לאכילה וחלק לזריעה אז כיוון שה קונה לא אמר שהוא קונה את זה לזריעה אינו חייב באחריותן דרגה שנייה ואפילו זרע פשתן שרובו לזריעה בכל ל זא התנא במשנה סובר אין הולכים בממון אחר הרוב ואינו חייב באחריותן והדרגה השלישית זה זרעוני גינה שמיועדים רק לזריעה בהם ודאי אומרים שאם הקונה קנה אותם והוא זרה והם לא צמחו המוכר חייב באחריותן אמ הסיף עכשיו בוא נראה מה אומר רבן שמון בן גמליאל הוא לא חולק הוא גם אומר זהרוני גינה שאינן נאכלים חייב באחריותן מה הוויכוח שלו עם מתן הראשון הגמרא בהתחלה היייתה סבורה שיש ביניהם ויכוח תנקה מנמי חייקה אמר רק זרע פשתן שלא כולם קונים לזריעה הוא ד אינו חייב באחריותן אבל זהרוני גינה ש כולם קונים לזריעה שאינן נאכלין חיייב באחריותן אז הגמרא מעמידה בסוף שבאמת אין ויכוח אבל בהתחלה כשרצו לומר שיש כן ויכוח אל ליו וכי לון נוכיח מכאן שהוויכוח שלהם זה לגבי האם צריך להוסיף את ההוצאה שנגרמה לקונה בגלל הזרעים הרעים זה ההבדל ביניהם זה ק בניו דמר סבר דת התנא הראשון שלא צריך לשלם אותם אלא מספיק שמשלם דמי זרע ורבן שמעון גמליאל מר סבר שמשלמים גם את ההוצאה אף הוצאה ואם תשאל ממאי למה החלטתי להעמיד ככה את הדעות הרי הם לא מדברים על ההוצאה דילמה איבך אולי נאמר שאתן הראשון סובר שמשלמים גם את ההוצאה ורבן שמם גמליאל הוא סובר שמספיק לשלם על הזריעה א לא קשה זה לא קושיה מה הסיבה שעמדנו כך אם אנחנו כשאנחנו מנסים להעמיד שיש ויכוח כי בדרך כלל כל תנא אחרון בטרה לתפו מילתה להוסיף דבר כתי ובא לכן באים לומר שרבן שמעון גמליאל בא להוסיף י שמשלם גם את דמי ההוצאה אבל הגמרא דוכה לא חייב להיות שיש כם ויכוח בכלל במשנה הזאת וכמו שהרשם העמיד במשנה שהגמרא מקבלת את זה אף על פי שכתוב כאן לשון דילמה שמה אבל נראה מדברי הרשם שככה הגמרא באמת מעמידה את דברי המשנה שכולה כמו דעתו של רבן שמ גמליאל ה וחסור מחסר חסרים מילים במשנה ואחי קטן ככה צריך לבאר את דברי המשנה המשנה פותחת בדרגה הראשונה המוכר פירות לחברו וזרם וצ חו הם נמכרים גם לאכילה וגם לזריעה אז המוכר אינו חייב באחריותם הקונה לא אמר אני קונה אותם לזריעה לכן בסתם יכול להיות שהמוכר התכוון לאכילה ואפילו זר פשתן שרובם לזריעה בכל זאת אינו חייב באחריותן כמו שאמרנו התנה במשנה כאן סובר ש לא הולכים בממון אחר הרוב ולא אמרת שתכונה את זה לזריעה אני מכרתי לך את זה בסתם לאכילה לפי הנוסח כאן שמביאים של המרשל אז המילים הבאות שבסוגריים הם לא חלק מה גרסה אבל אפשר גם זה לא סותר אבל את הפירוש שבאמת אם זה יהיה זרעוני גינה שהם רק לזריעה אינן נחלים יהיה חייב באחריותה דברי רבן שמון גמליאל שרבן שמע גמליאל אומר זרעוני גינה שהם רק לזריעה אינן נאכלין והוא קנה והם לא צמחו המוכר חייב באחריותן הזרע הפשתן שרובו לזריעה אף על פי שרובו לזריעה כיוון שיש כאלה שקונים את זה למטרות אחרות המוכר אינו חייב באחריותן אם הקונה קנה ז זרע פשתן והוא לא אמר שהוא קונה את זה לזריעה והוא זרע אותם והם לא צמחו הוא לא חייב באחריות אבל מכל מקום אנחנו עדיין מחפשים היכן מצאנו דבריו של רבן שמון בן גמליאל ש אומר שהמוכר כשהוא מכר זרעים שהם רק לזריעה והוא לא אמר שהם מקולקלים ואי אפשר לזרוע אותם ו והקונה זרע אותם והם לא צמחו אז היה לו קודם כל הפסד שהוא שילם בחינם על הזרעים וחוץ מזה היה לו הוצאות הוא הוציא אז ראינו דעת רבן שמוע גמליאל שוא הבריתה מביאה אותו בשם יש אומרים שצריך לשלם גם על ההוצאות המוכר צריך לשלם גם על ההוצאות איפה מצאנו שזה דעתו של רבן שמעו בן גמליאל אלא רבן שמעון בן גמליאל כאן בבריתה הבאה מצאנו שזה דעתו המוליך חיטין לאדם שיש לו רחיים כדי שייחון את החיתי והדרך הוא שמרטיבים קודם כל את החיטים במים כדי לקלף מהם את הקליפה הדקה שמעליהם ואותו תוכן לא לטן לא הרטיב אותם במים לקלף את קליפתן וסאן סובין כיוון שהוא תחן אותם ככה אז כשמים אותם נשאר הסובין בנפה או שהוא עשה אותן מורסן שזה דק יותר מסובין אבל בכל אופן הוא לא תחן כמו שצריך מקרה שני הוא מוליך קמח לאופה נחתום שופל לו מזה פת טובה ופאו פת פולין פת שמפר וכן אם הוא מוליך בהמה לשוחט טבח והשוחט נבלה עשה אותה נבלה לא שכט טוב האומן חייב כי הוא מקבל כסף מפני שהוא כן עושה שכר רבן שמעון גמליאל אומר לא רק שהוא צריך לשלם את הנזק אלא נותן לו דמי בושתו ודמי בושת אורחיו הוא הזמין אורחים ואין לו כעת מה להכיל אותם כאן אנחנו רואים שדעתו של רבן שמעון בן גמליאל שהמוכר במקרה ההוא שהוא מכר זרע זהרוני גינה שמיועדים רק לזריעה והוא הוציא הוצאות כדי לזרוע אותם והם לא צמחו הסבור רבן שמוע בן גמליאל שהמוכר יצטרך גם לשלם על ההוצאות כמו שהוא סובר כאן שצריך לשלם על מה שנגרם נזק בושות ודמי בושת אורחיו ש מזמן אורחים ואין לו מה להכיל אותם מוסיפה הברייתא וכן היה רבן שמון בן גמליאל אומר מנהג גדול היה בירושלים המוסר סעודה לחברו הוא נותן לו להכין את הסעודה וכלכלה האוכל לא היה טוב נותן לו ה זה שהיה אמור להכין את הסעודה דמי בושתו שהוא התבייש ממה שהוא הזמין אורחים ואין לו כעת מה לתת להם לאכול וכל שכן שהוא צריך לשלם את דמי ההוצאות שהיו לו וכן צריך להוסיף דמי בושת אורחיו עוד מנהג ל היה בירושלים הם רצו לעשות הכנסת אורכים אבל כדי לדעת אם אפשר להיכנס או לא יכול להיות שיש פה כבר מדי הרבה אורחים או שכבר נגמר האוכל אז הם הייו עושים סימן בפתח מפה פרוסה על גבי הפתח כל זמן שהמפה פרוסה האורכים נכנסים זה היה סימן לאורחים שהם יוכלו שם להיכנס ולאכול אבל אם נסתלקה המפה היו נועלים את הדלת ואן העורכים נכנסים זה היה סימן בשבילהם שכבר אפ יותר להיכנס לאכול אצל בעל הבית עד כאן דף צג
לצפיה בתכנים נוספים: