הדף היומי מסכת בבא בתרא דף צב

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף צב

רב בטרה דף צב מתחילים בעזרת השם תחילת פרק שישי פרק המוכר פירות הפרק שלפנינו הוא שלישי מתוך ארבעה פרקים במסכת בב בטרה שעוסקים בהלכות מכירה הפרק הראשון היה מוכר את הבית אחריו המוכרת הספינה וכעת אנחנו פותחים פרק המוכר פירות התנה כאן במשנה סובר ש בדיני ממונות אתה לא יכול לבוא עם הטענה כמו בהלכות איסור והתר בוא נלך אחרי הרוב כשנכנס דבר איסור והתערבבו של היתר אז יש הלכות שהדבר יהיה בטל ברוב אבל התנה במשנה שלנו סובר שבדיני ממונות לא הולכים לפי הרוב כלפי מה אדם מוכר פירות לחברו יש שלוש אפשרויות יש חיטים חלק קונים אותם לאכילה וחלק לזריעה יש זרע פשתן שהרוב קונים את זה לזריעה ורק המיעוט קונים את זה לאכילה ו המקרה השלישי זה זהרוני גינה שכולם קונים אותם לזריעה במשנה שלנו אין ויכוח בין תנאים אלא הכל כאן זה דעה אחת אלא מדברים כמו שאמרנו על שלושה מקרים שונים המוכר פירות לחברו כאלה פירות שחלק קונים אותם לאכילה וחלק לזריעה והכונה זראן ולא צמחו כי הם היו מקולקלים לזריעה המוכר יכול אני מכרתי לך את זה לאכילה לא אמרת לי מפורש שאתה קונה את זה לזריעה אם היית אומר לי שאתה קונה את זה לזריעה אז אני הייתי אומר לך שזה לא טוב לזריעה זה מקרה אחד מקרה שני אפילו אם הוא מכר לו זרע פשתן שרוב האנשים קונים את זה לזריעה בכל זאת התנא במשנה שלנו סובר שהמוכר אינו חייב באחריותם כי לא הולכים בממון אחר הרוב והמוכר עדיין יכול לטעון אני מכרתי לך את הזרע את הזרע פשתן האלה בשביל אכילה לא מכרתי לך את זה לזריעה ואם הוא מכר זרעוני גינה שמיועדים רק לזריעה אז ודאי שהמוכר חייב באחריותם שרבן שמעון בן גמליאל אומר המוכר לחברו זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב המוכר באחריותן כיד די הוא מכר אותם לזריעה והם היו מקולקלים לזריעה מביאה הגמרא תמר בנושא הזה האם בממון הולכים אחרי רוב ואם רוב האנשים קונים דבר מסוים למטרה מסוימת אז מסתבר שגם כאן בסתם לזה התכוונו אצלנו דיברנו על האם זה לזריעה או לאכילה אבל זה יכול גם להיות שקונים שור מוכר שור לחבר ויש שתי סיבות שאפשר לקנות שור או בשביל לחרוש בו בזמנם לא היו מכונות טרקטורים ואמצעים משוכללים לחרישה היו רותמים את השברים וחורשים בהם אפשר להשתמש איתם שנים על גבי שנים אז ודאי ששור שמתאים לחרישה שווה יותר נאמר הוא שווה 20 זוז בשביל הדוגמה בסוף השור הזה באים לחרוש איתו ונמצא שהשור הזה רק מחפש בעיות כל הזמן הוא נוגח הוא נמצא נגחן איך אפשר לחרוש עם כזה שור בסוף עוד מפסידים עליו יותר ממה שמרוויחים נוגח את השור הזה צריך לשלם לבעל השור שהוא נגח נוגח את הפרה עכשיו צריך לשלם לבעל הפרה הפסדים עעל גבי הפסדים הקונה מפסיד בגלל השור הזה מה אפשר לעשות איתו רק שחיטה בית המטבחיים שאנשים יכלו לאכול בשר בשר משובח זה מה שאפשר לעשות עם כזה שור כמובן שבדרך כלל שור כזה שווה הרבה פחות נאמר שהוא שווה 10 דינרים שור לחרישה נאמר שווה 20 דינרים שור שהוא מיועד לשחיטה נומר שווה רק 10 דינרים גם כאן זה נושא הרי רוב האנשים קונים שור לחרישה זה בכל אופן היה בזמנם שהיו חורשים עם שברים אבל מיו קונים שברים לשחיטה אז לפי התנה במשנה שלנו לא הולכים אחרי הרוב והמוכר יכול לטעון אני מכרתי לך את השור הזה לשחיטה אתה לא יכול לבוא עליי בטענות אבל האמת היא שאנחנו נראה בדף צג שיש ויכוח בין התנאים האם הולכים בממון אחר הרוב או לא והגמרא מביאה שרב ושמואל יש ביניהם ויכוח בנושא הזה רב אומר שהולכים אחרי הרוב כיוון שרוב קונים שברים לחרישה זה כאילו אומר למוכר תיתן לישור לחרישה וכאן כשהוא מיועד רק לשחיטה הרי זה מקח טעות והוא צריך להחזיר לו את הכסף המוכר מחזיר לקונה את הכסף ושמואל אמר כמו התנא במשנה שלנו המקח קיים למה כי לא הולכים אחרי הרוב אז המוכר לא היה צריך לפרש אני מוכר לך את השור הזה לחרישה אלא יכול לומר לו אתה היית צריך לפרש שאתה רוצה לקנות לחרישה ואני מה שאני מכרתי לך לשחיטה מכר תיב לך זה ויכוח בין רב לבין שמואל אבל בשביל להבין באיזה מקרה הוויכוח שלהם מבררת הגמרא אם אפשר לברר מה הסיבה שהקונה קנה את השור ליך ז אי גברה דזבין לכסת אם הוא טבך שקונה בהמות לשחיטה אז הסברה אומרת שהוא קנה את השור הזה לשחיטה לנכ סתה ואם הקונה הזה הוא עובד אדמה שהוא קונה בהמות לחרישה לרידה אז כנראה שהוא קנה את השור הזה לרידה לחרישה ודאי שלא בזה הוויכוח רב ושמואל אלא הוויכוח של להם זה בגבר רה באדם כזה שפעם קונה לחרישה ופעם לשחיטה דזבין לאחי ולאחי זה קודם כל נקודה אחת שהמקרה של הוויכוח הוא באדם כזה שיכול לקנות גם בשביל המטרה של שחיטה וגם בשביל המטרה של חרישה ו מקרה נוסף שוודאי לא בזה הוויכוח ם הדמים מודיעים אם אתה רואה לפי הסכום הרי אמרנו ששור לשחיטה שווה בס כל 10 דינרים נאמר אז שור לחרישה שווה פי שניים שווה 20 דינרים אז ליך זה דמי ה כינינו שיבדוק מה המחיר אם הוא שלם לו כמו שמשלמים לשור לשחיטה אז כנראה הוא קנה אותו לשחיטה מה אתה עכשיו בא ואומר שעשית את זה לחרישה ואם הוא שלם באמת את המחיר המפולפל כמו שמשלמים על חרישה אז כנראה שהוא התכוון לקנות את זה לחרישה לך זה ידמה כינינו לא צריכה אומרת הגמרא המקרה של רב ושמואל מדבר שאי אפשר לברר על ידי המות דק ביסרה וקם בדמי רדיה המחיר של הבשר התייקר ושור שנקנה לשחיטה המחיר שלו כמו שור שנקנה לחרישה ם ובזה הויכוח בין רב לבין שמואל ואם תשאל חי למי נפק מינה למה אומר רב שזה מקח טעות הרי המחיר הוא אותו מחיר בין בשור לשחיטה ובין בשור לחרישה אז אם כן הקונה קיבל את מה שהוא שילם ההבדל הוא הנפק מינה הי לטרח רב סובר שכיוון שהקונה רוצה אשור לחרישה הוא יצטרך עכשיו לטרוח לחפש שור אחר הוא ישחט את השחור נגחן הזה ימכור את הבשר כדי לקנות שור אחר לחרישה אז יש כאן מכח טעות הוא רצה לקנות שור שהוא לא יצטרך לטרוח כדי שהוא יוכל לחרוש בו אם כן המקרה הוא שה מוכר חייב לשלם לקונה לפי דעת רב על ה שור שלא מתאים לחרישה איכי דמי מה המצב הממוני כמה כסף יש כעת לאותו מוכר אם אין לו כסף דלק על השתלם המיני אין לך מאיפה שהוא ישלם אז הרי ברגע שהמוכר אין לו כסף אז הוא משלם ממה שיש לו אז לעכב ור תורה בזוז אז ש קונה השיר אצלו את השור בשביל שעל ידי זה לפחות הוא יקבל את המחיר שהוא הפסיד דמרי אינש כמו שאנשים אומרים מן מרי רשך מהאיש שחייב לך כסף אפילו סובין אפילו פרי אפרא תפרע כמו השוי של הכסף שלך אלא מדובר כאן שיש לו כסף לאותו מוכר לא צריך דיקה להשתלם ממיני ובזה הויכוח רב ושמואל רב אמר תחזיר את הכסף מה מחר אתו לו שור לשחיטה הוא צריך אותו לחרישה הרי זה מקח טעות כ וגם הולכים אחרי הרוב רובז לינן היית צריך לחשוב על זה ולדעת את זה שהוא קנה את השור הזה לחרישה כי רובה לרידה יזב רוב האנשים שבאים לקנות שברים הם לא באים לקנות אותם בשביל שחיטה אלא בשביל חרישה ושמואל אמר לך מתי אנחנו הולכים אחרי רוב כי הזלי נו בתרו בה רק בענייני איסור בהתר אבל בהלכות ממונות לא הולכים אחרי ה רוב מביאה הגמרא סימן לרשימה של המשניות והברית שמהם מקשים על רב ושמואל אישה ועבד שור שברין ופירות מיטיו מקשים קושיה ראשונה ממשנה תחילת פרק שני במסכת כתובות פרק האישה שנתרמו אדם מתחתן עם אישה יב לה שאם היא תתגרש או תתעלמי ממנו או ישלם לה אם זה אחת ש מעולם לא התחתנה 200 זוז ואם היא אלמנה או גרושה 100 זוז כאן האישה שנתעלם או נתגרשה ואין לה כתובה מדובר פה במקום שלא ר מכתוב כתובה או שהיא טוענת שהיא אבדה את הכתובה שלה והיא טוענת אומרת בתולה ניסיתי אני צריכה לקבל מהנכסים של הבעל 200 זוז והוא הגרוש או היורשים אומרים לא כי אל אלמנה נסתי שהיא נישאת גרושה או אלמנה בכל אופן היא אמורה לקבל רק זוז לכתובתה אם יש הידים שהיא הייתה בטולה איך אנחנו יודעים את זה שיצא מבית אביה לחופתה בי נומה חופה עגולה או צעיף על העיניים שלה ש יכולה להתמם שם ואף אחד לא ייראה ראשה היה פרוע כמו דרך הבתולות שלא מכסים את ראשם וכך דרכם לצאת לחופה אז כיוון שיש עדים ש הייתה בטולה כתובתה 200 זוז מדייקת הגמרא טעם מדיק האדים רק בגלל שיש כאן עדים שהיא הייתה בטולה לכן היא מקבלת כתובה של 200 זוז אבל ם לק העדים לא היה עדים היא לא תקבל 200 אלא רק מנ מספק למה עמי לימה תאמר עליך אחר רוב נשים שבעולם ורוב נשים שבעולם בתולות נישאות אז אם כן תקבל 200 כמו מי שנישאת בתולה אז קשה על רב שאמר שגם בממון הולכים אחרי הרוב כאן אתה רואה שלא הולכים אחרי הרוב אמר אבינה משום דיקה למימר אפשר לומר נכון רוב אנשים בתולות נישאות ורק מיוט אלמנות או גרושות סאות וכל הנישאות בתולה אבל אלה ששעות כשהם בתולות יש לכל זה ידוע שהם נישאו בתולות וזו הועיל ואין לה כל הרי היא לא ברור לא ידוע שהיא ניסת בתולה תרלה רובה אז הוכח שהי לא מהרוב אז לכן הכתובה של המנה שואלת הגמרא רגע כל הנישאת בתולה יש להכול אי כל הנישאות בתולות יש להן כל מה עוזר שיש דים שהיא הייתה בתולה כי אי קדים מב מה זה מועיל אז מה הם מעידים עליש הייתה בתולה כשהיא התחתנה מדלת לכל סעד שקרנו כיוון שלא יצא כול בן סואיה שהיא בתולה אנחנו צריכים לקבוע שהידים המידי שקר אם כל מי שנישאת בתולה יש להכל אלא אל תאמר שכל הנישאות בתולות יש להם כול אלא רוב הנישאות בתולות יש להם כול וזו הויל ואיין להכל שהיא ניסת בתולה תרא לה הרובה זה מכחיש את הכוח הרוב שרוב נישות בתולות ולכן היא תקבל רק מנה מספק אבל אם יבואו עדים ויעידו שיצאה בינמה וראשה פרוע מאמינים להם מאמינים להם שהיא מהרוב שנישאו בטולות אף על פי שלא יצא עליה כל כיוון שיש כאן עדים מביאה הגמרא אתה שמע ברייתא ברייתא שבזמנינו לא כל כך מכירים את המציאות הזאת של המוכר עבד עבד כנעני לחברו ואחרי המכירה העבד נמצא גנב או גונב נפשות שנקרא קוביוסטוס או שהוא אחד שמאמר על כסף משחק בקוביה אז אי אפשר לבטל את המקח אלא הגיו הקונה קיבל כמו ש מה שקיבל קיבל זה לא נקרא מכך טעות כי סתם עבדים הם גנבים או קוביוסטוס ואם העבד נמצא גזלן כזה שהורג את מי שלא מוכן לשלם לו לסטי מזויין או כזה שכבר נכתם עליו נכתב עליו על ידי המלכות שהוא חייב מיתה מוכתב למלכות וזה לא סתם עבדים במציאות כזאת אומר לו הקונה יכול לחזור בו אומר למוכר הרי שלך לפניך זה מקח טעות אבל ברשע שהגנב שהעבד נמצא גנב או קוביוסטוס מה התמה למה זה לא מקח טעות לאו משום דרוב הכ תנאו כי זה לא בגלל שרוב העבדים הכנעניים הם או גנבים או גנבי נפשות או משחקים בקובייה מאמרים בכסף אז קשה על שמואל שסובר שלא לכים אחרי הרוב תוכה הגמרא לא כול הוא אחי תנהו אתה אולי לא מכיר מה זה עבדים אבל הם כולם בחזקת גנבים ולכן מה אתה בא בטענה למוכר מה זה זה עבד גנב זה כמו להגיד זה עבד שעובד עבד גנב זה זה חיבור שתי מילים שמתאימים מאוד זה לא מכח טעות עד כאן דף צב ‏y
לצפיה בתכנים נוספים: