הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פ

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פ

[מוזיקה] בו בטרה דף פ מתחילים בעזרת השם במשנה בתחילת העמוד בזמנינו יש אנשים שמתפרנסים מרחקת יונים אחד שיונים מקננות לו על החלון או בחצר וזה מפריע לו הוא קורא לאומן שבקיא באומנות איך אפשר לגרום שהיונים יתרחקו מהמקום ולא יבואו לחלון לא יבואו לחצר בזמן המשנה האומנות היייתה הפוכה הם היו מתפרנסים מהעונים האלה והיו חושבים איך אפשר לשמר אותם בשוח כותב הרש בם הטבע של היונים חודשיים אחרי שהם נולדו הם מולידים ולדות כל חודש בריכה אחת היינו זוג אחד זכר ונקבה חוץ מחודש אדר דבר נוסף כדי שהיונים ישארו בשוח הם צריכים חברה יונה שנשארה בודדה תעזוב את הוח ותחפש לעצמה חברה לכן הלוקח פירות שוח מחברו אדם שבא וקונה את הפירות של השבח היונים שיוולדו בשבח בתקופה מסוימת שנה אחת שנתיים מניח לפרוח עם האם בריכה ראשונה אז אחר והנקבה שנולדו ראשונים בשוח הם יהיו החברה בשביל ה יונים שנמצאים כאן בשוח ואז היונה יהיה לה גם את בן זוג שלה וגם בן ובת וכך יהיה לה חברה ו תישאר בשוח מה שיוולדו אחר כך מהם הוא יוכל לקחת אבל בגמרא נראה ברייתא שצריך לדאוג שהבריכה הראשונה הזכר והנקבה שנולדו ראשונים יישארו כאן בעצמם לכן כשהם יגדלו אחרי חודשיים ויתחילו להוליד בעצמם וולדות גם את הוולדות הראשונים שלהם יצטרכו שיר ואז יהיה להם את ה בן והבת שלהם ולונה הזא תהיה את הבן זוג שלה יהיה לה מספיק חברה הרשב פה מביא דבר מאוד מעניין דבר פלא שכך דעתו שברגע שיש כאן שלוש דורות של יונ משתמש אולי בלשון שאנחנו רגילים סבא וסבתא אבא ואמא בן ובת שלוש דורות אז הדור השלישי כבר יש לו מספיק חברה לא צריך להשאיר לו גם כן את הוולדות הראשונים שלו א זה שיש לו את הבן זוג ואת ה הורים והסבא והסבתא זה כבר מספיק חברה בשבילו מקרה נוסף אומרת המשנה מי שקונה פירות כברת הדבורים שנולדו מהכוורת במשך תקופה מסוימת נאמר במשך שנה מה הדרך של הדבורים שנולדו בכוורת אז דבורים כותב הרש בם נולדים בחודשי הקיץ במשך חודשי החורף סוגרים אותם שומרים עליהם ובחודשי הקיץ אז יש את ההתרבות של ורים תחילת הקיץ משך תשעה ערה ימים נולדים נכיל של דבורים והם יוצאים מהכוורת ו יושבים על ענף של האילן ואז מגיע איזה אחד קברן עם כף שע שעוסק בקברות של דבורים מביא כברת חדשה מכניס את הנחיל של הדבורים שהתנחלו על לענף בתוך כברת חדשה ואז יש לנו פה עוד כברת וככה זה שלוש פעמים לפחות זה יכול אפילו להיות כאלה מקומות שהדבורים עושים תשע כברות בקיץ אחד אבל הכלל הוא שתמיד הדבורים שנולדו הנחיל הראשון הם הכי טובים אחר כך זה הולך ומתמעט הם מועטים יותר ומסוגלים להפיק פחות דבש אז אנחנו לא מדברים פה על הדבש אלא רק על הדבורים אדם קונה את הפירות של הכוורת הדבורים שיוולדו כאן בכוורת אז הוא נוטל את השלושה נחילים הראשונים שיוצאים מהכוורת ומסרסת מבאר שהכוונה היא שהוא עושה ש ה ז בעל כברת יכול לעשות שהדבורים יפסיקו להביא עוד נחילים של דבורים כדי שיהיו עסוקים ביצירת דבש בשבילו מספיק שהוא מכר לקונה שלושה נחילים של דבורים וזה נחשב פירות כברת של הקיץ הזה של השנה הזאת מקרה שלישי אדם שקונה חלות דבש מחברו את הדבש עצמו הדרך היא שאחרי שהנחלים יצאו מהכוורת לוקחים את דבש יש שם כותב הרשם 20 או 10 בין 10 ל-20 חלות דבש שזה שעווה שבתוכה יש דבש החלות נמצאות נמצאים זה בצד זה ובאים ולוקחים את הדבש והשווה מהכוורת מי שרוצה לקנות את הכלות דבש אז הוא חייב להשאיר מניח שתי חלות החיצוניות בכורת בשביל המוכר כדי שהכתפיים לו בחורף עד הקיץ הבא כדי שהדבורים ישארו כמה כברת הדבורים שהיו כאן בהתחלה אלה שהולידו את הנחילים של הדבורים בשביל קונה אחד והביאו את השעווה והדבש בשביל קונה אחר הדבורים עצמם שנשארו בכוורת עכשיו כשמסתיים הקיץ הם כבר לא מולידים נחילים חדשים והם כבר לא מייצרים דבש אבל ש שרים עליהם במהלך החורף כדי שהם יישארו צריך להשאיר להם שתי חלות דבש למזונותיה אז לכן זה לא כלול במכירה מקרה רביעי אדם שקונה את הענפי עצי זית זיתים לקצוץ את הענפים המיותרים שבעץ אז הוא מניח רשבם אומר שתי גרופיות הכוונה שני ענפים שהם מהמהם אחר כך יצמחו ענפים חדשים הוא קונה רק את הענפים המיותרים זה הו יכול לקצוץ המקרה הראשון שדיברנו במשנה זה לגבי היונים אדם קונה את היונים של השובך של השנה הזאת כל אלה שיוולדו אמרנו שצריך להשאיר בריכה ראשונה שואלת הגמרא והרי התניה בברייתא שמשאירים לא רק בריכה ראשונה אלא וגם שנייה אמר רב קנה זה לא סותר לא קשייה מה שראיינו שהוא מפריח גם את את הבריכה השנייה זה לא הכוונה החודש הבא שהרי אמרנו שהיונים כל חודש מולידים זכר ונקבה לא הכוונה חודש אחד זה בריכה ראשונה והחודש השני זה הבריכה השנייה לא זה הכוונה אלא מספיק להשאיר את אלה שנולדו בחודש הראשון כדי שיהיה חברה ליונים שנמצאים כאן בשבח אלא מה שהכוונה שנייה זה אחרי שנולדו היונים הראשונים כשהם יתחילו ללדת הבריכה הראשונה שלהם היא את הבריכה השנייה ועליה הבריתה דיברה שאותם צריכים להשאיר ומה שראינו בבריתה שמספיק בריכה ראשונה מדובר לאמה לאמא דהיינו לונים הראשונים שהיו כאן בשבח הם מקבלים את הזכר והנקבה הראשונים שלהם כדי שיהיה להם לחברה שואלת הגמרא מה ישנה אמה מה השונה האמ הזקנה ש השארנו בריכה אחת דמצות הברת והזוג ד שקילה יהיה טוב לה בצבת עם הבן זוג שלה והבריכה הראשונה שנשארת איתה ואז היא לא תברח מהשבח אז אם כן גם הבת הזו היא נמי תצט האמא והזוג ד שוקילה במקום שנשאיר לה בריכה למה צריך להשאיר בריכה שנייה למה ולדות שנולדו צריך גם להשאיר את הוולדות הראשונות שלהם הרי יש להם חברה את הבן זוג וההורים שזה יהיה בשבילהם טוב בצבת איתם תרצת הגמרא טבע היונים אמא הברת מצטוות אמא טוב בצבת עם הבת שלה וזה גורם שהיא לא תברח מהשבח אבל ברתה האמ לא מצטוות לבת לא טוב בת סבתא עם האמא לבד כדי שלא תברח מהשבח היא רוצה גם את ביתה לכן צריך להשאיר לה גם את הבריכה הראשונה שלה אבל הדור השלישי כבר טוב לו כי יש לו גם את ההורים וגם הסבא וסבתא זה כבר מספיק חברה גם בלי שישאירו להם בריכה משלהם היינו זכר ונקבה משלהם עוד למד במשנה המקרה השני אדם שקונה מחברו דבורים פירות כברת הדבורים שנולדו נחילי הדבורים שנולדו מהכת נוטל שלושה נחילים וסרס במה מסרס איך הוא גורם שהם לא יביאו עוד דבורים אמר רב יהודה אמר בשם שמואל הוא מאכיל אותם בחרדל ועל ידי זה הם לא יולידו עוד דבורים מבארים ואומרים בני ארץ ישראל במערב משמו משמי דרבי יוסי בר חנינה שלא תחשוב שהחרדה בעצמו מסרס אותן אלא מתוך שהם אכלו חרדל פי אן חד מר אז הם חוזרות ואוכלות את את הדבש שלהם דוב שנן ומתוך סביות כותב הרשב בטלות מפריה ורבייה וחוזרות ועושות דבש ועל ידי זה בעל כברת מרוויח שהם ייצרו לו דבש במקום להיות עסוקים בלהמשיך ולייצר נחילים של דבורים חדשים תועלת הקונה עכשיו זה הסבר אחד שהכוונה מסרס היינו שהוא גורם שלא לא יביאו עוד דבורים אלא היו עסוקים בעשיית דבש כעת מביאה הגמרה הסבר שני שסיירו זה מלשון דילוג סירוגין וכאן מדברים על הסכם בין המוכר בעל כברת לבין הקונה שקנה את נחילי הדבורים ובזה יש שתי דעות מה ההלכה איך איך עושים את הדילוג כזה ש נכיל אחד של דבורים בשביל הקונה ונכי אחר בשביל המוכר רבי יוחנן אומר מדובר פה כבר מפעם הראשונה כבר מתחילים את הדילוג הזה כל אחד מהמהם נוטל שלושה נחילים בסירוס לסירוגין הקונה נוטל את הנחיל הראשון השלישי והחמישי והמוכר לוקח את הנחיל השני הרביעי והשישי שלכל אחד מהם יהיה מה נכיל דברים הטובים והכושים כי הטבע הוא שהראשונים יוצאים טובים יותר מהנחלים האחרונים במנית התנא בבריתה כתוב דעה שנייה איך מחלקים לסירוגין את נחילי הדבורים בין המוכר לבין הקונה הקונה נוטל בהתחלה שלושה נכיל בזה אחר זה את הראשון השני והשלישי שלושת הנחילים הראשונים מקבל רק הקונה מכאן והלך הם הולכים לסירוגין נוטל הקונה אחת ומניח אחת למוכר וכן על זה הדרך מקרה שלישי שראינו במשנה כשאדם קונה את הדבש והשווה חלות דבש אז הוא מניח שתי חלות וכולי הוא משאיר שתי חלות דבש בשביל המוכר כדי שישאר לו למזונות הדבורים בכברה שישארו במשך החורף עד הקיץ הבא שיוכל להתפרנס מהם על ידי דבש נחילים חדשים של דבורים מביאה הגמרא עכשיו הלכה שאמר רב כהנה הרי סתם ככה חפץ ש אן לו שו משמעות אזם יגע בו למשל שרץ או מצורה או טמי מת הוא לא נט סתם חתיכת עץ סתם חתיכת אבן לא נמת אלא מה מקבל טומא דבר שיש לו חשיבות כלי אדם או אוכל או משקה עכשיו באוכל יש כלל הוא מקבל תומ לפי הרבה מהראשונים אפילו בכל שהו ברגע שנוגע באוכל איזשהיא טומה נוגעת באוכל אני יודע איזה שרץ אייזה תמ מת האוכל נטמא אבל כדי שהוא יוכל את עמי אחרים צריך שיהיה שיעור של כביצה אז זה המוסד של טומאת אוכלין עכשיו אומר רב קהן החידוש בדרך כלל כדי שדבר יהיה חשוב אוכל צריך להחליט שהוא חשוב אוכל בפרט דבר שלא ברור שהוא נחשב מאכל אדם כמו למשל החלות דבש שנמצאים בכוורת הם חלקם מיועדים למאכל הדבורים בעצמם שזה לא נקרא תורת אוכל מאכל של בעלי חיים אין לזה שם אוכל לקבלת טומ בכל זאת אומר רב כהנה דבש אפילו כשהוא בקברט יש לו שם אוכל לקבלת טומא אינו יוצא מדין מדי מאכל לעולם י זה נחשב שהוא כבר לא נחשב אוכל והוא לא מקבל טומאת אוכל מתי שהוא מקצה את הדבש במיוחד ובמפורש לצורך אכילת דבורים על מה רואים שכ סבה רב קנה לא בי מחשבה לא צריך לחשוב מיוחד שהדבש הזה מיועד לאכילת אדם אלא בסתם זה מיועד למאכל אדם למאכל אדם בשביל שנחשב את זה שזה לא מאכל אדם ולא יקבל טומ אוכלין אז צריך להקצות את זה למאכל הדבורים מקשה הגמרא מברייתא מטיי כתוב בברייתא שדבש בכו אינו לא אוכל הוא לא נחשב אוכל לגבי טומאה לטמא בשיעור כביצה והוא לא נחשב משקה לטמא בשיעור רביעית הלוג רואים שסתם דבש בכורת אין דין אוכל מתרצת הגמרא שני תירוצים תירוץ ראשון אמר הביה לא צריך א שתי חלות שמשאירים בכוורת למאכל הדבורים בימות החורף שהם מוקצות ממאכל הדם אין להם דין אוכל ובזה גם רב כהנה יודע כך דעתו של הבעייה ש אותם החלות דבש באמת יש להם הם נחשבים שהם מיוחדים לדבורים והם לא מאכל אדם ואיין להם תומת אוכלים רבא חולק הוא אומר שהברית שאמרה שדבש בקבר אין שם אוכל זה דעתו של רבי אליעזר היא שהוא אומר שהכו נחשבת כ כמו מחוברת לקרקע נחשבת כמו קרקע כי לומדים את זה מדרשה מהפסוק וכיוון שזה מחובר לקרקע אין לזה תומת אוכלין כל דבר שהוא נחשב כמו שהוא מחובר לקרקע לא מטמא ולא נטמא כמו שראיינו את דעתו במשנה דתנן כברת דבורים רבי אליעזר אומר הרי היא כקרקע אפילו אם היא תלושה מהקרקע היא נחשבת כאילו הי חוברת לקרקע והיא נחשבת כמו קרקע עד כדי כך כותבין עליה פרוזבול כשמגיעה השנה השביעית שנת השמיטה אומרת התורה שהמלווה שנתן הלוואות צריך לוותר על ההלוואות שמיטת כספים ראה אלל הזקן שאנשים נמנעים מלתת הלוואות ומה שהתורה רצתה לסייע ולהועיל העניים זה הפך ל רעתם של העני כי העשירים לא רצו לתת הלוואות כי הם ידעו שזה בעצם מתנה כי כשתגיע שנת שמיטה הם יפסידו את כל הכסף אם העני לא יחזיר להם את פירעון החור לכן הוא תיקן פרוס בול הוא תיקן שה פרוס בול תקנת העשירים פרוז זה תקנה בול זה עשירים שהם מקנים את השטרות שבהם כתוב שהעניים חייבים להם כסף לבית דין הם אוסרים את השטרות לבית דין והשר שנמצאים בבית דין כשמגיעה שנת השמיטה לא מפקיעים את החוב זה נחשב כמו שהם כבר גבעו את החוב זה זה נחשב כבר גבוי וכולי החוב הזה נשאר חוב כזה נמצא אצל בית דין אבל יש תנאי כדי שאדם יוכל לעשות פרוזבול חייב שתהיה לו קרקע אם יש לו כברת אפילו אם הא תלושה מן הקרקע אומר רבי אליעזר זה נחשב שיש לו קרקע ואפשר לכתוב עליה פרוזבול ואינה מקבלת טומ במקומה כ ת לא מקבלת ו כי נחשבת כמו קרקע שלא מקבלת טומ ומי שלוקח דבש מכוורת בשבת הוא נחשב שהוא עובר על מלאכת קוצר הרודה ממנה דבש חייב חטאת כי זה נחשב שהוא טלש מחובר לקרקע כי דורשים את זה ממה שכתוב הגמרא תכף תביא וייטבול אותה ביערת הדבש רואים שמשווים דבש ליער כמו שאדם שקוצץ מן היער הוא נחשב קוצר מלכת קוצר ככה גם מי שלוקח דבש מהכת נחשב קוצר זה רבי אליעזר חכמים חולקים הם אומרים כברת אין לה שם של קרקע ולכן אין כותבים עליה פרוזבול ואינה כקרקע ומקבלת טומ במקומה אם ה תלושה אם היא לא מחוברת לקרקע רודה ממנה בשבת פטור מקורבן חטאת הוא לא נחשב שהוא עשה מלאכה בשבת אמר ה אמורה רבי אלעזר מה ה טעמה מה הטעם של התנא לרבי אליעזר שהוא אומר ש כברת נחשבת כמו מחוברת ל קרקע כמו חלק מהקרקע נכתב הפסוק אומר ויטבול אותה ביערת הדבש וכי מה עניין יער אצל דבש אתה צריך לומר שהוא טבל בצפיית הדבש א לומר לך הקש בין דבש לבין יער מה יער תולש ממנו בשבת חייב חטאת ודאי הוא עובר על מלאכת קוצר אף דבש הרודה ממקום גידולו ממנו בשבת חייב חטאת הוא נחשב כמו מחובר לקרקע אפילו כשכבר אינה מחוברת לקרקע ולכן מובנים דברי הבריתה למה כשכבר שדבש נמצא בכת הוא נחשב שאין לו תורת אוכלין ומשקין כי הוא נחשב מחובר לקרקע כי זה לפי דעתו של רבי אליעזר אבל החכמים חולקים ורב קהן אמר את דבריו כמו דעת חכמים שלפי דעתם הדבש שבכת לא נחשב חלק מהקרקע ולכן יש עליו תורת אוכלין והוא מטמא מנסה הגמרא להקשות על רב קהן מיטי קושיה מברייתא שם כתוב דבש שלא נמצא בתוך הכורת שאז אתה יכול להגיד שהוא נחשב מחובר לקרקע ולכן אין לו תומת אוכלין אלא הוא זב מקברו בכל זאת אינו לא אוכל ולא משקה בשלמה לפי הבעיה אפשר לתרץ ניחה שמדובר פה על אותם שתי חלות דבש שנשארו למאכל דבורים הם לא נחשבים אוכלים כי הם לא מאכל אדם לפי רבה קשייה כי הרי הוא אמר שמדובר עלפי דעת רבי אליעזר שכורת נחשבת מחוברת לקרקע ולכן הדבש שבתוכה נחשב כמו קרקע והוא לא מטמא אבל כשהוא זב מן כברת כבר צריך כן שיהיה לו שם אוכל כדי שטמ תרצת הגמרא שני תירוצים תירוץ ראשון אמר רב זביט כגון שהדבש זב מהכוורת עעל גבי כלי מאוס ולכן בתוך הכבר הוא לא היה נחשב למאכל וגם כעת הוא מיד נפסד ממאכל אז אין לו דין מאכל עד שיחשוב עליו מפורש שהוא רוצה שזה יחשב אוכל לטומאה רוח הב יעקב אמר כגון שהדבש זב כברת על גבי קיסמים דקים סקסין שאי אפשר לאסוף אותו משם ובטל ממנו שם מאכל מנסה הגמרא להקשות על רב קאנה מברייתא נוספת מיטיו דבש בתוך כבתו אינו לא אוכל ולא משקה אם חישב עליו לאכילה מטמ תומת אוכלין ואם חישב עליו למשקי אז הוא מטמ תומת משקין אז ביש למה לפי הבאיה ניחה אפשר לומר שמדובר כאן על אותם שתי כלות דבש שלכן בסתם אין להם תורת אוכל א לפי רבה קשייה כי הרי לפי רבי אליעזר דבש בקברו הוא נחשב כמו שהוא מחובר אז לא מועילה מחשבה שהוא חושב עליה לצורך אוכל שיהיה לזה שם מאכל גם אם הוא חושב על זה למאכל אדם עדיין זה לא מקבל תומא כי הוא נחשו מחובר לקרקע ו ולפי דעת רבנן למה צריך לחשוב על זה לשם אוכל הרי לפי דעתם זה לא נחשב מחובר אז אם כן צריך להיות על זה תורת אוכל גם לפני שהוא חישב על זה מתרצת הגמרא אמר לך רבא תתרץ את הברייתא החי כך חישב עליו לאכילה אינו מתמה תומת אוכלין חישב עליו למשכן אינו מטמ תומת משקין כי זה כמו דעתו של רבי אליעזר באמת שזה מחובר לקרקע זה נחשב כמו קרקע ואין לזה טומא מביאה הגמרא עכשיו ברייתא אחרי שניסינו להקשות עליו מברית ותירצו את דעתו כעת מביאה הגמרא ברייתא בדיוק כמו דעתו תניה כבתי ד רב קנה דבש בתוך כבתו בסתם יש לו שם מאכל אדם והוא מתמו תוכלי אפילו שלא במחשבה במשנה ראינו המקרה הרביעי אדם שקונה עצי זיתים לקוץ הוא מניח שתי גרופיות אמרנו שהרשם מבאר הכוונה שני ענפים שמהם ימשיכו לצמוח ענפים וזיתים בעצי הזית תנו רבנן מביאה הבריתה עכשיו מקרים של עצים נוספים הלוקח אילן מחברו לקוץ את הענפים מגביע מן הקרקע טפח חייב להשאיר גובה טפח שאת זה הוא לא קוצץ כדי שהעץ יחזור ויצמח ורק משם ומעלה הוא קוצץ מי שקונה מחברו עץ ארז של שקמה שהוא עץ טוב ומייצרים ממנו קורות וכשה הזה עוד לא קצצו ממנו אף פעם ענפים זה נקרא בתולת השקמה אז מגביעים מן הקרק שלושה טפחים ורק משם ומעלה קוצצים קונה מחברו אותה עץ שקמה אבל שהיא כבר סדנ שקמה היינו שהוא כבר צו ממנו ענפים והוא חזר וגדל אז מגביע מן הקרקע מספיק שני טפחים וקוצץ לא צריכים שלושה טפחים מקרה נוסף מי שקונה לקצוץ בקנים ובגפן אז הוא קוצץ מן הפקק ולמעלה כ אין קשר בתחתית הגזע משם ומעלה הוא יכול לקצוץ ודקלים ובארים לא צריך להגביה כלום חופר ו משרש לפי שאין גזען מחליף גם אם ישאר שיעור גזע מעל הקרקע לא יצמחו ענפים חדשים כיוון שנקצרו שם הם לא יצמיחו לעולם כי זה טבעם של העצים האלה עכשיו הגמרא הולכת ומפרשת את דברי הברייתא אמרנו שמי שקונה בתולת שקמה כדי לקצוץ את ענפיה צריך להשאיר שלושה טפחים גובה של שלושה טפחים שאותם הוא לא קוצץ זה מה שבענן נשאל את השאלה הרי ראינו ש מספיק פחות הור מיני למדנו לגבי שנת שביעית שהתורה וסרת לעשות מלאכות בקרקע כדי להשביח את הקרקע בשנת שמיטה צריך להשבית את המלאכות של הקרקע בשנה הזאת אין קוצצי בתולת השקמה בשביעית מפני שהיא עבודה שמועילה לה לגדול יותר וזה עשור בשנת השמיטה רבי יהודה אומר לקצוץ כדרכו פחות מגובה ערה טפחים מגובה הקרקע עשור אלא מגביע כמה ערה טפחים מהקרקע או יותר וקוצץ או גום חותך מעמ צמוד לקרקע אתה רואה מכאן דווקא לחתוך מאם הארץ ו דקשי שיש לך פה בתולת שקמה ואתה רוצה ש לא יצמחו בו ענפים חדשים אז אתה קוצץ ממש צמוד לקרקע ואז זה מזיק לבתולת השקמה הדח אבל אם אתה משאיר למשל טפח אחד משמע שמעל לילה זה טוב לבתולת השקמה ולכן זה אסור בשביעית אז למה מי שקונה בתולת השקמה מחברו צריך גביע שלושה טבחים מספיק שהשיר אפילו פחות משלושה טפחים אמר הביה יש שלוש דרגות בקציצה של בתולת שקמה אם הוא מגביע שלושה טפחים מהקרקע זה ממש מעל לילה זה מועיל האילן ואם הוא לא מגביע בכלל אלא הוא חותך מעם הארץ זה ודאי כשלה זה ודאי מזיק לארץ מכאן ויילך מ קצת מעל הקרקע עד שלושה טפחים זה ספק אולי לא מקש קה שלה ולאלו מעל ילה אולי זה מועיל או אולי זה מזיק גבי שביעית שאם יועילו לאילן יעברו על איסור מהתורה מחמירים ובדין מיד דודאי קשלה עושים דבר שוודאי מזיק לאילן הוא גום מאם הארץ או מעל עשרה טפחים אבל גבי מכך הוא ממכר מישהו שקנה ענפים לקצוץ את את בתולת השקמה אב דינן מידי דוודאי מהללה עושים דבר שוודאי מועיל האילן כוונת המוכר היייתה לשאר לעצמו אילן שיהיה מעולה יותר ולכן קוצץ משלושה טפחים ומעלה עוד ראינו בבריתה שבקלים ובארים א אתהה קונה את הענפים אתהה לא צריך להשאיר כלום כי זה לא יעזור כלום חופר ומשר לפי שאין גיז מחליף שואלת הגמרא זה באמת נכון שארז אין גזעו מחליף דגלים בסדר עץ דקל אתה קוצץ אין לך אחרי זה מה לחכות שיגדלו ענפים מה שעושים בעצי דקל שבדרך כלל קוצצים את הלולב קוצצים ענפים אבל לא חותכים את כל ראש עץ דקל אבל מה לגבי ארז אתה אומר שגם בארז אין גז או מחליף אם אני חותך את הענפים אז לא יגדלו ענפים חדשים והרי דריש דרש רבי חיא בר לולייני מה דכתיב מה פירוש הפסוק אומר מצד אחד מדמים את הצדיק את תמר יפרח ומצד שני כארז בלבנון נשגה אם נאמר בפסוק תמר שהוא עושה פירות ואין גזאו מחליף למה נאמר ארז שגזעו מחליף ווא אינו עושה פירות כמו מי הצדיק אתה רוצה לומר שהוא כמו תמר שעושה פירות אבל מצד שני אין גזעו מחליף אז למה אתה מדמה אותו לארז שמצד אחד גזעו מחליף אבל מצד שני הוא אינו עושה פ ואם נאמר שצדיק הוא כמו ארז למה נאמר תמר אלא יש לו את שתי המעלות אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר מה ה ארז אינו עושה פירות אף צדיק אינו עושה פירות אלא הוא אוכל את פ פירותיו של מעשיו הטובים בעולם הזה והם לא יהיו שמורים לו לעולם הבא וכך נאמר שהצדיק הוא גם כמו תמר שהוא כן עושה פירות ואם נאמר תמר ולא נאמר ארז הייתי אומר מה עץ התמר אין גיזו מחליף אם הוא נקצץ אף צדיק אם הוא ימות או שהוא ייפול אין גיזו מחליף לכך נאמר ארז שגם אם הצדיק ימות יהיה לו בן כמותו ואם הוא נפל שבע יפול צדיק וקם יתרומם אם כן אנחנו רואים שארז זה דווקא סוג אילן שמסמל שכש קורט ממנו ענפים צומחים ענפים חדשים גזעו מחליף אז איך אתה אומר שמי שקונה דקלים וארזים אדם קונה ארז אז הוא קונה את הענפים של הארז הוא יכול לקצוץ את כל הגזע ולא צריך להשאיר כלום כי גם אם הוא ישאיר אין גזו מחליף אלא מתרצת הגמרא תלוי איזה ארז אתה מדבר יש ערה סוגים והח במס קינן מה שאמרנו במשנה שאם אתה קוצץ את הענפים של הארז לא יגדלו ענפים חדשים מדובר בשאר מיני ארזים אבל העץ שמכונה ארז הוא בעצמו גזאו מחליף וכמו דבריו של רב ברבונה זה אמר רב ורב הונא אמרו בבית מדרשו של רב אמר בירב עשרה מיני הר זימן יש ערה סוגי עץ ארז שנאמר בישעיהו שמה מובאים שבעה סוגים התן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן אסים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו מבארת הגמרא מה הם אותם שבעה סוגים ואחרי זה נפרט מה השלושה נוספים ארז זה מה שמכונה ארזה ארז סתם שיטה זה מין ארז שנקרא טורניה אומרים שזה האורן הדס זה מה שנקרא הדס אסה עץ שמן זה מין ארז שנקרא אפרסם אומרים שזה העץ שמוציאים ממנו שמן אפרסמון ברוש זה מין ארז שנקרא ברטי אשכרוע תדהר זה מין ארץ שנקרא שגה אשוח ואשו זה מין ארז שנקרא שורינה הרשב אומר לא התפרש מה הכוונה של הארז הזה אבל בכל אופן פירשנו את אני שבעה אותם שבעה שמנויים בפסוק א אמרנו שיש ערה סוגי ארזים מביאה הגמרא על זה שתי לשונות תקיעת הרב דימי כשהוא הגיע הוא אמר הוסיפו עליהן אלונים אלמונים ואלמוגים מה זה אלונים אלונים הכוונה בומי מבארים שזה העץ אילה אלמונים זה הכוונה בלוטי אומרים שזה עץ אלון אלמוגים זה כנראה מה שאנחנו קוראים אלמוגים קסיטה אילן שגדל בים ויקר הרבה כך כותב הרשב יק דמרי יש אומרים שהשלושה שהוסיפו זה ארונים ארמונים אלמוגים ארונים זה ארז שנקרא ארי אומרים שזה הכוונה דפנה ארמונים זה מין ארז שנקרא דולו הכוונה עצר מון באמת ארמונים אלמוגים זה כמו שאמרנו מה כנראה מה שאנחנו קוראים היום אלמוגים קסיטה אילן שגדל בים ויקר הרבה עד כאן דף פ
לצפיה בתכנים נוספים: