הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פח

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פח

[מוזיקה] 14 דף פח שו בעזרת השם סוף שורה שמינית מלמעלה גופ הזכרנו בשיעור הקודם אומר שמואל הטל לי מומ לקר לבדוק אם זה טוב עבורו וננס ביודו לפני שהוא הזז לבעלים חייב אפילו שהוא לא החליט סופית שהוא קונה את זה הוא רק חשב בעצמו שאם זה יתים לו הוא יקח את זה אומרת כעת הגמור דמי שדמו קצובים אז הרש בם אומר הבח מוסיף ברש בם או שפסק את דמיו משל היום שתלוי על זה מחירון או שדמו קצוצים כולם יודעים המחיר שזה רכים של פלפלים שר כלים קטנים שכולם ידים שזה עולה פרוטה הרשב מוסיף גימור בן אדורים שמדובר דווקא בדבר שיש לזה ביקוש רב אז אין הנעה למוכר בזה שהקונה קונה אצלו יש לו מספיק למי למכור את זה ולקח יש הנו אז כיוון שיש לו הנהה לקנות כזה דבר שרבים קופצים עליו אז הוא חייב בונסים ושם בלדור מביא הרשם יש ברייסה כדברי שמואל שם כתוב שאם אדם לקח איזה כלי להרות זאת בבית חמיו שאם זה ימצא חם ביניהם הוא יקנה זאת עבורם אם לא הוא יחזיר זאת אז נסו בהליך אם בדרך הלוך זה ננס מידו חייב חזור בדרך הזור פותו מפני שהוא כנוס סוחר יש לו דין של שמ סוחו אומר הרשב ונר ב דוקס ם כן הוא לא חיב בסים ב וד אלא לו דווקא כיוון שקצו דמה וזינה חריף הוא דבר שיש עליו קופצים אז הרשב אומר או שהוא נחשב כקיר גמור בינתיים עד שהוא יחזיר או שהוא כמו שויל שכל הנו שבוי למס הרמבן ועוד מקשים מה רשבם רוצה מה שמסיים את הברישו ססו זה ולה על הסיפ שחזור הפסים קורק שסו בדרך הזו שבאמת הזה לא עולה על הנוס סו שאמת חייב קשול המשו מתרץ הרשב סבר שאם זה עולה רק על הסיפ היה צריך להות כתוב פ מפני שאינו אילו נוסו מפני שהוא כנוסחו משמ שבא לפרש גם את החיוב של הרשה לכן אמר הרשב שלו דווקא מספרת הגמור ההו גברה היה דם דעו לביתו הוא נכנס אליז אגב הוא הגב הירך לקנותה לראות אםמ ם קרושה אם תמצא חם ביני הוא יקנה אותה בדי דגבה בשעה שהיא הייתה מובעת בידו אוס פר ש הגיע פרש מרמ מני והוא חטף את הבשר מידו עכשיו ניתה השאלה מי חייב לשלם על הבשר אוס קמד הרב ימ חי את האדם שהרים זאת לשלום מדמי ומילו דקץ דמי כדינו של שמואל שהוא חיה בנסים כיוון שמסתבר שאם זה ימצא חם בניו הוא יקנה זאת לעצמו וצריך לומר שמדובר בבשר שיש עליו קופצים כמו שבנם הגמור בן אדורים עוד מעשה שהיה ההוא גברה דעיס קרה הוא הביא לויים לפום נרה שם עיר או סוקו עלמה הל אזה ביקוש רב הגיעו כולם שוקול קררי קרה כל אחד לקח דלת הוא התכוון לשלם אבל נהיה שם בלאגן הוא לא ראה מי לקח מי ישלם לו אז הוא נלחץ אומר לו הרי מקדוש עם השומים אני מקדיש את כל הדילים להקדש מה הוא ירוויח כעת תן לו לא את הדילים ולא מהלא ישלמו לו אבל כך עשה הוא כס אוסו לקמי רבק לשאול אומר להוא אמר לכל אלה שלקחו את הלוים אין אודו מגדיש דוש שלו כתוב כי יקדיש איש אביסו דבר ששייך לא יכול להקדיש והלו הדילים כיוון שהיו קצוצים דמיהם וזה ביקוש אז כל מי שלקח זכה בזה כשמואל אז הוא לא יכול כבר להקדיש את זה לקצו אבל לא הקצו וורוק עדין ברשות הבעלים ושפרד והקדש חל הרשב וס לכאורה לגבי גזלן למד המסכת ב בקמה שגזל שגזל שניהם לא יכולים להקדיש את החפץ הגזול הבעלים לא יכולים להקדיש כיוון שזה לא ברשותו זה ברשות הגזלן הגזלן לא יכול להקדיש כ זה לא שלו אז לכור קה זה לא ברשותו אומר הרשב כאן הם לא לקחו את הדילים כדי לגזול אותם הם רצו לשלם מכיוון שלא יקע ץד מיו אז לא שמחה דעתם לקנות את זה כיוון שייתכן שההוא יבקש מחיר מופרע אז הם לא יסכימו אז דעתם להחזיק את זה עד שהתברר המחיר אבל לא רצו לקנות את זה אז עדיין הם מחזיקים זאת עבור הבעלים אז הזה הקדש חל רק עם קיץ דמיו אז כדינו של שמואל שנכנס לרשותם והקדש כבר לא חל מביאה הגמור בריס תו רבון אדם קונה פירות ורץ אז גזרו חזר שצריך להסר זאת דמאי טרו מגדו לו לא נחשדו ה מורץ להפריש אבל שר הטור מסוס אז צריך להפריש אז מה קורה לוקח ירק מן השוק הובא לשוק הוא בורר לו ירק ובי ניח בצד עדיין לא החליט איזה ירק הוא קונה אפילו כל היום כולו יהוא בורר ובורר לא יקוו ולא יסח במיסו יכול להחזיר את מה שהוא לקח כ הוא עדין לא התכוון לקנות את זה כ הוא מתכוון רק לברור לעצמו יפה הוא לא מצא או שהוא מצא אחד והוא מחזיר את השר אין שום בעיה אבל גומר בליבו לקנוס אם הוא לקח איזהשהו ירג והוא גמר בליבו לקנותו קונו וניסח במיסו עכשיו אפילו שהוא מתחרט להחזיר וי בלי להסר לזוז אות לורץ הוא מסכים לקבל אתזה חזרה אי אפשר שכבר נסח במי אין ח מצ חסות ד ש מתוק אסור לו להחזיר לא מוסר ו ואחר כך להחזיר איהיה אפשר ש מפחי שם בדוים הוא מפחית מחבילת הירק את המסר שהוא מוריד או כיצד מרו ונו לדמי מיסר אז הרשב אומר מסר לליוי הוא מוריד מיסרי שנותן ללוי ונותן לו למוכר דמי מיסר כמה שהוא הפריש את העשירית וא מחזיר את המותר בן כי זה כבר מעושה הוא יכול להחזיר זאת אבל דברי הרשב מאוד מוקשים כי כמו שמבואר בכמה מקומות בשס מסרין אין לזה קדושה אז הוא צריך במת להפריש מדמי הוא לא צריך לתת לליוי כי המוצ מחבר לו וריה ייתכן שהמת כן יסו אז ממילא הוא יכול לתת את המייסר עצמו שהוא הפריש גם בחזרה לכן טוס מפרשים באופן אחר טוס אומרים מיסרי ש מסרוני אינו מפחית ד בדמים מסרן ואן שלו יכול להחזיר את זה גם למוכר אלא מפחי באחד מהשניים במסר שיני הנ שנים שמיס שיני שחיב לאכלו בירושלים הוא לא אכל לת בחזרה למורת שהוא חשוד על כך ובתרומה שמייסר מעשירית שהוא מוריד ללבי הוא צריך להפריש מזה עשירית לתת לכו לזה יש גדושה זה אסור לו להחזיר למוכר אז את זה הוא נותן לו דמים ממקום זה בקשה הגמור אוטו משום גומ בליבנו ו במו אפילו שקיץ דמיו ששייך דינו של שמואל הוא יכול עדיין להחזיר ולהיפטר כ אפילו לפי שמואל הוא רק לוקח על תנאי א ברגע שהוא מחזיר אז תברר שהוא לא היה לוקח אז למה לא יוכל להחזיר רשש מסביר אפילו שהוא עשה משיכה או גבוה כיוון שהוא לא אמר בפי ש רוצה לקנות זאת הגומר בליבה זה לא מספיק דבורים שבלב אין לם דבורים אז למה לא יוכל להחזיר אומר רבי ישי באמת אדם רגיל יכול להחזיר הכוח יראי שמיים מסכין כגון רב ספרה דקיים בנפשו קיים בעצמו את הפסוק ודוי ברמז בלבוב אוי לא רק מה שהוציא מפיו הוא קיים אלא גם מה שהוא החליט בלב אז ממילא כיוון שהוא יראי שומים כאן כיוון שגמר בליבו לקנות את הירק הזה הוא זכה במקח והוא נתחייב במכר א כשהוא מחזיר זאת אז הוא כאילו חוזר ומוכר לו ואסור למכור ל מורץ לא מתוקן מה היה המעשה ברב ספרי מביא רשבם רב ספרי קרא פעם קריאת שמע והגיע אדם לקנות אצלו איזשהו עסק שהיה ללא למכור הוא אמר ל רוצה לשם לך כך וכך רב ספרי לא הגיב הוא היה באמצע התפילה באמצע קריאת שמע אסור אפילו לרמז זה שרצה לקנות חשב שלא מתאים למחיר אז הוא הלה לו את המחיר עדיין לא הגיב וכך הוא הלה ולה כשרב ספרי גמר את תפילתו הוא אמר לו אני לוקח ממך רק את הסכום הראשוני שהצעת כי מיד באותו רגע שהצעת גמרתי בליבי לקנותו בכך אני לא רוצה להעלות אתה טעית חשבת שאני לא עונה לך כיוון שאני לא רוצה מהמחיר הזה גומר בליבו לקנותו בכך אז הוא קיים בדוי ורמז בליווי מטוס מוספים לכאורה אם מדובר בירי שמיים שגומר בליבו קנוס אז איך הוא מחזיר ראינו בברייס שאם הוא רוצה הוא יכול להחזיר הוא רק צריך להסר זאת קודם ולשלם לד מ מיסר עונה טוסו שמדובר שהוא מחזיר מידה סמוי מסכים אז כאילו מוכר לו את זה בחזרה ונעבור למשנה הבאה המשנה הזו עוסקת לגבי המידות הטרם הזירה שלא ירמו במידות אז הדבר הראשון שהמשנה עוסקת בו זה קינוח המידות וכמו שנראה לעלון במשנה מדובר בלח למשל אדם מוכר יין ושמן יש לו כלי שמכיל מידה מסויימת למשל הן הוא ממלא את הכלי הזה וכך הוא מעביר מהכלי שהוא מודד בו לכלי של הכונה אז מדי פעם הוא צריך לקנח אותו כי היין השמן נדבק לדפנות הכלי המקום מצטמצם כי כעת שהוא ממלא החרי ש ד בק אז לא ממלא הן שלם אז מתי הוא צריך לקנח אז נראה שלוש סוגי מוכרים ולפי הנקמה ככל שמוכר יותר נדבק יותר והוא צריך לקנח יותר לפי רב שם גמליאל להפך כמו שכבר נראה אומרת המישנה הסיטו זה חנווני גדול כמו שקוראים היום בעברית סיטונאי מקנח מדוי סוב אחוד לשלוש יים הרשב אומר שלמה קוראים לו סיטון כי בלשון יוונית חיטים נקראים סיטון מכיוון שהוא קונה הרבה חיטים ביחד הוא נקרא סיטון המר שוא אומר שזה דוחק כם מדובר במכירה של דברים לכים הוא בא לבית שלא מוכר כל כך הרבה מספיק ארך עוד דשני מסור חודש שיקנה כי לא נתבע כל כך הרבה רב משם גמלי לומו חילוף הדבורים בדיוק להפך סי טון מספיק פעם אחת בשנה כיוון שהוא מוכר תדיר אז המשקה לא נקרש אין לו זמן מתי להידבק שאם כ בלבי שבי מחירה למכירה הוא שוהה אז נקרא שת בש המשכה בתוכו עכשיו סוג שלישי חנווני הוא לא סיטונאי הוא לא בע לבית הוא מוכר יום יום כל הזמן הוא מוכר יותר תדיר מסיט אונא מקנח מדוי סוף פעמיים בשבס פעמיים בשבוע אומרים רבוי סוף של הרש בם שזה כשית הסת נקמה שהוא סובר שככל שמוכר יותר צריך לקנח יותר זה לא מתאים עם דעס רב שם גמליאל אבל הרשב אומר ולא נרה קודם כל אם כך הלכה לא כך כ הרי יש כלל ש וחק רב שם גמליאל הכן שהוא מוזכר במשנה וגם רב שם גמליאל ממשיך ואומר במד ממורים ומר שהוא מסכים לשיעור הזה תענה השלישית אומר הרשם אם הוא לא מסכים שיאמר שיעור אחר לכח וני אלא אומר הרש בם נרד אפילו רב שים גמליאל מודה בחם ני אף על פי שמוכר תדיר כיוון שלמדנו להל שנו חייב להטיב גמ טיפין אז נקרש בתוכו יותר עד כאן בכלי מדידה כעת עוברים למאזניים שסיים בצד אחד על אחת מניחים את הבשר את הדגים מצד שני מניחים משקולת וממ משקלו סו פחס בשבס את אבני המשקל הוא צריך לקנח פעם בשבוע ממח לשון קינוח כמו מוח השם דימו מעל קול פונים שהקדוש ברוך הוא יקנח את הדמאות כיוון שהאבנים נוגעים גם בבשר בדגים דברים לכים אז נדבק בהם קצת אז הם נהיים כבדים יותר ומסבירים הראשונים אפילו ש בעצם ברגע שם נהים כבדים יותר אז הלקוח אס מרוויחים אבל באותם משקולות הוא השתמש גם לקנות סחורה מאחרים אז הוא ישים את המשקל שיודעים שהוא ליטרה ובעצם הוא שוקל קצת יותר מליטר אז יהיה כאן עבל לכן הוא צריך לקנח זאת פעם בשבוע הוא מקנח מאזניים על כל משכול ו משכול כל פעם שהוא שוקל הוא צריך לקנח במשקל עצמו בכף נדבק יותר כי יש לזה בית קיבול או אמר רב שם גמליאל באמת אמור עם כל הקינוחים שלמדנו עד כאן במשנה בלך אז עם אוזניים למשל בשר דגים מה דיברנו במידות יין שמן זה נדבק אבל ביובש פירות קמון פלפלים אין ו צורך לא צריך לקנח כי לא נדבק בהם כלום ממשיכה המשנה וחייב להכריע לו תפח כשהוא שוקל במ אוזניים אז הוא צריך להכריע לו טפח שהבשר הוא ישקל יותר משל הוא שם אבן של ליטרה בצד השני שם בשר אז לא שיהיה שווה בשווה שאז לכאורה אז הבשר שוקל טר אז הוא יעצור לא הוא יעצור רק שהכף שבה מונחת הבשר היא תכריע טפח יהיה טפח פער בין שתי הכפות הגימור תמיד שמדובר מקום שנהגו להכריע הוא הדין אומר הרשב אם הוא שוקל עשרה לטרות ביחד או מכריע תפע כמו שנראה בגימורים ואומר הרשב שנראה בעיני שלפחות מליטר לא צריך כי הטפח זה יותר מדי בשביל דבר ששוקל פחות מליטרים ממשיכה המשנה אויו שיקלו עי בעי כמו שגמור אומר במקום שנוהגים לא להכריע אלא לשקול עי בעין שווה בשווה הרשע שומר למה קוראים לזה ע בע שתי פירושים או כי אם שוקלים בשווה זה כמו שני עיניים של האדם שם אחד בקו ישר או ע בע שהוא מעיין היטב במשקל שיהיה שווה שווה בקו שווה אז נויס גרומן ההוא צריך להוסיף לו את הכריע הוא מוסיף לו כמה הוא מוסיף איך עוד לסור לך וחד ביובש נראה בגימור מה הכוונה בדיוק ממשיכה המשנה מוקם שנהגו לאמוד בדקו למשל מודדים כל קו בפני עצמו כלי שממלאים אותו קו לא יאמוד בגסו לא ימוד בכלי של שעה ואז אם הוא בא לקנות אצלו שש קו לא ימוד לו מידה אחת של שעה אלא שש פעמים קו למה כי כל פעם הוא ממלא קצת יותר אז הוא יפסיד כח הוא ירוויח שש פעמים וכח רק פעם אחת הוא מלא קצת יותר אפילו מקום שנוהגים למחוק כמו שנראה לאלון אז לא יכול לעשות כר צמצום הוא קצת מוסיף בגס או להפך אם הדרך למדוד בכלי של שעה לא ימדוד בדקו הוא לא יכול לומר למוכר אני רוצה לקנות סעור אבל אל תמדוד לי בשעור תמדוד לי שש פעמים בקו כוכ מפסיד כל פעם ה צריך להוסיף קצת ממשיכה המשנה במקום שנוהגים למחוק שהם עלים את הכלי ומוחקים שיהיה מדויק לא גדוש לתת גודש לתת עוד גדוש לאחו וגמור תר שאפילו ש משתווים עם הכסף מקום שנהגים למחוק הוא רוצה לקדוש ולהוסיף לו כסף או לקדוש שהוא מסכים למחוק ויוריד לו כסף אסור כמו שנראה בגימורים אומרת הגימור מנו הנ מילה מה המקור של משנתנו אז הגמורה מבינה שמביאים מקור לכך שצריך להכריע טפח אומר ישלו קשד מקרו אבן שלימו צדק לוך אבן שלימו מה זה צדק מיותר צדק משלו אפילו שמדד עם אבן שלמה איפה שלימו עדיין צריך להוסיף צדיק משלו איך הוא מוסיף שהוא מכריע כמו כן במידה צריך למדוד ברוח לתת לו יותר על מידתו שואלת הגבור ס מהש בעומ י בעין אתה אומר שגזר סוס להריע בשעת המשקל אל אומרת הג שג ס לגרו ממילה אומר שלוש דו מקרו וצדק צדיק בשכול דהיינו אין גזר שכוסו לאחרי בישת המשקל זה תלוי במנהג אם המנהג הוא להכריע בישת המשקל ה צריך להכריע טפח זה אומר את המשנה אם המנהג הוא ען בעי אז צריך להוסיף כי עיקר הפסוק בא לומר שצריך להוסיף על המשקל או בשעת השקילה או אחר כך וכמה גי רומין כמה זה התוספת אומר הב בבר מם למרב איך עוד מעורו בליטר בלך לעורו ליטרים אז הרשבא מסביר רב דיג זאת מהמשנה מה כתוב במשנה לא כתוב אחוד מעורו אוד לעורו אחוד משקל אחד לעשור לכל עשור ליטרים איזה משקל אז אי אפשר לומר שליטר כי אם כר זה שוב חוד מעורו אז הכוונה שמשתמשים פעמיים במילה סורו אךד מעורו לסורו הטענ קיצו זאת אומרת מליטר לכל 10 ליטרים זאת אומרת אחד מ-100 אחז וויסס אומרים למה לא נקטה המשנה פשוט איך עוד ממו אומר התוסס ונראה לרשב מבעלי הטיס שאין חיוב להוסיף אלא כששוק 10 ליטרים ופחות מכאן לא והרמה מסביר שזה השיור אחוז זה השיור בעצם של הכראה טפח אז למדנו שבל מוסיף אחוז א מה כתוב בהמשך אייך עוד לעשור בלך ואיך עוד ל ביובש הרשב מסביר הלך נדבק בכלי כשהוא מעביר מכלי מדידה נשאר קצת בכלי אפילו שהוא מטיף לו שלוש טיפות לכן אני לא צריך בכלל להוסיף שלוש טיפות לכן צריך להוסיף אחוז ביבש הוא ממלא כלי ואת הכל הוא מעביר לכלי הכהני אז ממילא מספיק להוסיף פחות אז כמה אחוד ל ביובש אבולו איך קומר איך מתכוון תני איך עוד מסור בלך לסור עוד אלך ואך עוד מ ביובש ל יובש אודיל מאך וד מעורו לעורו דלך הוא ל יובש דיינו כמו שפירשנו אךד לסור בלח הכוונה שאך עוד מידה אחת של אמרנו שזה הכוונה לערי ליטרה לער ליטרים אז כר גם כאן איך ודנ ביובש הכוונה מידה אחת לכל 20 ליטרים של דברים יבשים אבל התנ קיצר מה זה האחוד אפשר לפרז זאת בשתי פירושים אפשר לפרש כמו שפירשנו לגבי לח שהכוונה אחד מערה לערה אז כך גם כאן אחד ל20 לכל 20 לכל 20 ליטרה אחד מ-20 בליטר זאת אומרת 1 חלקי 400 זה רבע אחז אזת אומרת ה-20 מתן קיצרת ה-20 משתמשים במילה 20 פעמיים או שמה היך עוד סורו עולה על שניהם איך עוד מעורו לסורו בלך וכמו כן איך עוד מסור ל ביובש זאת אומרת אחד מעשרה מאחד זאת אומרת עשירית מליטר לכל 20 ליטרים יובש זה אחד מ2 חצי א זאת אומרת הכוונה רבע א או חצי א תקו נשאר בספק גמור דברי הגודל על גודל העוול בזה שהוא מודד במידות לא נכונות אומר רב לוי כוש עו שו של מידס אם עושה בהן עול הוא לא מקיים את כל מה שראינו במשנה או שיש לו אבנים לא נכונות יוס מעוש של הרייס אם הוא נכשל באריס יותר קשה העונש של בידוס שזה נמ בון א וזה נמ בון אלה ומהם אשד א כוש ס אורץ לוקח את הקשים את הגיבורים אז ממילא באריס כתוב רסו א במידות אז מוסיפים על הא גם ה זאת אומרת להרבות ולהגדיל את הקישי שואלת הגמ גקסי אלה גם כתוב הנוסח של אלה כל מכל הלה וכסו אונה הגמור הלי מעוס מקורס הייתי חושב לולי המילה אלה שגם מי שנכשל עושה עבל במידות אז הוא חייב כורס לכן בא הפסוק ואומר כל השס מכל הסו אלה של הרס שכתובות שם נכסו אבל על מידות אין אונש קורס אז הרשב אומר שאין הכוונה שלולי המילה אלה הייתי דנג זה רושו שכאן כתוב ו כאן כתוב ס אז יש על זה אונש כורס או מלחמ כמו שגמור אומר שהרס פחות חמו אפשר לשוב בתשובה על אי אפשר לשוב בתשובה מעל י אז לכן יהיה כורס לא י גזרו שוה אדם לא דן גזר שו מעצמו כחמר אין דין אי אפשר ללמוד עונש של כורס מכל חמר אלא מהמשמעות עצמה כיוון שכתוב במד כו השם אלכו אז אם היה כתוב כל השס מכל התו נכסו אז מה שנקרא תבו ו ו גם תבו של מידס לכן הפסוק בא ומר מכל ה אלה שפירטתי כאן בס אז יש נסו אבל תבות אחרות שכתוב בתר אין עליהם כורס שואלת הגמור אם כך שאמרנו שבס יש כורס במדס אין כורס ופו אז מה אתה אומר שגודלו של מדוס לכאורה עונש של הרור חמור יש לזה כורס הגמ אפש בתוה תשוה אם הוא עשה תשוה ישה כמו שכתוב ש ב שבוים ארפ משכם גם כתוב כח קריס שוקו אז הוא קיבל מלכות והוא שב בתשובה הוא נפטר מהכרס ואוכל במידות לא אפשר בתשובה כי אם אדם גזל במידות הוא לא יודע למי להשיב הוא מחר להרבה אנשים הוא לא יודע למי להשיב והתשובה תלוייה בהשבת הגזילה והיש גזילה אומר הזמם אפילו שכתוב שאדם גזל את הרבים ישה בם צורך רבים אין זה תשוב מעליה כ הוא לא מחזיר לבעלים עצמם לא שבו למ זה יותר טוב מכלום עד שהוא מל ישה אין אז זה הכוש ואומר רב ליי כושא גזל אד שאדם גוזל אדיות חברו יותר מגזל גבע שגוזל מהקדש שזה גדים חטא למילה וזה גדים מילה לחטא רשי מביא כתוב בתואר אם אדם מכחיש שוא שי שהוא חייב לחברו כסף נפש כיסחו ומל ומל בהשם וכחש ב מיסו מיד בתחילת הגזל הפסוק הקורא לו חוית משס כפיר נפש כסו בקדש כתוב סמול מל וחוט בגוגו לא נקרא חוטה עד שהוא נהנה שהוא מועל והוא נהנה לא מספיק שהוא לקח ואומר רב לוי בי שלא יק מידס הקדוש ברוך הוא מדס בסדו כיוון שבנו מרב לוי מביאים עוד מרב לוי הקדוש ברוך הוא בירח ישראל ב2 וקיל ממינו הקדוש ברוך הוא רחמן ברכתו מרובה מקללתו אדם כלתו מרובה מברכתו היכן רואים הקדוש ברוך הוא הוא אמר את קללות בפרש בחוק כמו שגמור במגילה אומרת מה שאם כן הקללות בפרש סוב זה מש רבנו אמר אז שם פרש בחוס הברך ב-22 אותיות וכי בשנ ברכם ב22 מאים בחוס עד קמוס הברכות מתחילות ם עם א' ומסתיימות קמוס עם ת כל 22 אותיות שבאב לבד הכפולות וכלו בשמנה מו מתחיל בו אם בחוק סו עדק ו נפשם מ מו עד מ יש רק שמונה אותיות ולמשה רבנו להפך ברכן כיסו בשמנו וקי ב2 ברש מו שמתעד לאוב דום מו עד מ שמנ אותיות קילו ב2 מו לאש עד ון כוה מו עד הסוף מתחילים שוב מ' עד ה זה כל ה-22 אוסיות ונסיים בדבר טוב המרו מביא מהמדרש שאפילו שמשה רבינו לכאורה הקיל אלם ב10 ו2 אבל הם הפוכות זה לא לפי הסדר מתחילים בו ומסיימים בה שאם זכיתם הרי אני הופך לכם קללות לברכות הי מתי כשתשמע וירוסי הכל יהפוך לברכות עד כאן דף פחס
לצפיה בתכנים נוספים: