הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פח

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פח

בטרה דף פח מתחילים בעזרת השם שורה עשירית מלמעלה מספרת הגמרא הוא גברה היה אדם אחד שנכנס לבית המטבחיים דעה לבית הבחה והוא בא לקנות נטח בשר הוא הגביע ירך של בהמה אתמה דבירה והוא בדק האם הבשר משובח והאם באמת טוב עבורו לקנות את הבשר הזה בעד די כ מגבה בזמן שהוא הגביע את הבשר ובדק אותו אם לקנות או לא עט ה פרשה עבר שם פרש אדם שרוכב על סוס אביר מיר ממיני חטף ממנו את חתיכת הבשר וברח הוא השאיר את המוכר והקונה עם ויכוח קונה אומר למה שאני אשלם לך לא קניתי את זה כל בדקתי אם זה טוב אומר לו המוכר בוא ואני אגלה לך חידוש שאמר שמואל ברגע שהקונה לוקח שמואל דיבר על כלי מהאומן אבל במקרה שלנו זה אותו דבר בשר מבית המטבחיים בשביל לבדוק אותו אם הוא טוב לקנות או לא ונאנס בידו חייב לשלם במקרה שדמו של הכלי קצובים ובמקרה שלנו המחיר של הבשר הזה קצוב אתה חייב לשלם לי הלכו לשאול את רב ימר את לקמי ד רב יימר באמת חייב חייבי לשלומי דמי וכמו שאמר שמואל אנמי הו דקצ דמי דווקא שדמו של ה נתח קצובים ידוע כמה צריך לשלם על זה וכמו שהרשם הסביר שמדובר כאן שכשהוא לוקח את זה אז זה נחשב כמו שהוא קונה את זה מדובר פה גם כן שזה סוג של בשר שאם הוא לא קונה אנשים אחרים יקנאו אז ה קונה הוא נחשב או כמו לוקח או כמו שואל שנהנה מזה שיש לו את האפשרות גביע את החפץ ולבדוק אותו בכל מקרה שמואל מחדש שבמקרה הזה הקונה כבר מתחייב לשלם ברגע שהוא הגביע בשביל לבדוק וזה ננס בידו סיפור דומה ההוא גברה היה אדם אחד דיקר לפום נרה הוא הביא דלת מכור במקום שנקרא פומ נהרה תוכו עלמה התאספו כולם ובאו לקנות דלת שקול קרה קרה חטפו דלט לקנות אמר ל אז המוכר פיחד שהוא לא יוכל לגבות תשלום מכולם הוא כעס עליהם למה לא באתם אחד אחד לקנות כל כולם חוטפים בלי שום סדר אז מרוב כס הוא פשוט אמר הרי הן מוקדשים לשמ הוא מקדיש את כל הדלת שיהו הקדש לבית המקדש באו לשאול את רב כהנה האם זה הקדש או לא התו לקמי ד רב קנה אמר להוא אמר להם רב כהנה ברגע שהקונים הביעו את הדלת בשביל להחליט אם נקנות או לא באותו רגע זה כבר עבר לרשותם ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו והנ מילי דווקא הדברים האלה נאמרו וקידמו כמו שאמר שמואל דוקא הם דמיהם של הדלועים קצובים אבל אם הם לא קצובים לא קיצי דמיו אז זה נשאר עדיין כל הדלועים ברשות מרה וקמי בבעלות המוכר ושפיר הקדיש אם כן מה שהוא הקדיש זה באמת קדש וזה יהיה אסור על כל אלה שלקחו את הדלועים האלה מביאה הגמרא תנו רבנן בריטה אדם חבר שהוא מקפיד על תרומות ומעש ות ואדם כזה חזקה עליו שהוא אינו מוציא מתחת ידו דברים לא מתוקנים דברים שהוא לא הפריש עליהם תרומות ומעשרות והוא לוקח ירק מאדם שהוא לא נאמן על המעשרות מן השוק וברר והניח הוא הגביע בשביל לחפש את הטובים מביניהם ווא לא התכוון לקנות אפילו כל היום כולו לא קנה את הירק ולכן הוא לא נתחייב במעשר אבל אם אותו חבר גמר בליבו לקנותו לקנות אחד מהם אפילו אם הוא לא הגביע אותו עדיין קנה נתחייב במעשר ואם אחר כך הוא מתחרט והוא לא רוצה לקחת את זה הוא לא יכול להחזיר בחזרה את הירק לערימה של הירקות אי אפשר שכבר נתחייב במעשר חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ומצד שני אם הוא יירצה להסר את הירקות האלה אי אפשר שהרי הוא מוריד מהכמות של הירקות של המוכר כבר מפחית בדמים הוא יחזיר פחות ירקות הכיצד מה יעשה אותו חבר מאסר את הירקות ונותן למוכר בנוסף על מה שנשאר גם את דמה המאסר שהוא הפחית ממנו שואלת הגמרא מה זאת אומרת התו וכי משום דגמר בליבו לקנות כבר זה נחשב שהוא קנה את הירקות ומתחייב במעשרות שיחזיר את זה למוכר ונגמר הסיפור הוא הרי לא קנה את זה אמר רב אושיה נ באמת הוא לא חייב אבל כאן מדובר במידת חסידות אחה בירי שמיים אנחנו עוסקים עסקינן כגון אדם כמו רב ספרה רשבם מספר שפעם הוא היה באמצע קריאת שמע והגיע מישהו לקנות ממנו איזה חפץ והוא שאל אותו כמה אתה רוצה אתה מוכן למכור לי את זה בסכום כזה ורב ספרה היה באמצע קריאת שמע הוא לא ענה לו אבל בריבו הוא גמר בדעתו שהוא מסכים בכזה סכום אבל הקונה היה סבור שהרב ספרה לא עונה בגלל שהוא רוצה מחיר יותר גבוה אז הוא העלה את המחיר ורב ספרה עדיין לא ענה לו אז הוא חשב שהוא רוצה מחירות יותר גבוה וככה הוא העלה את המחיר למחיר סכום מפולפל של כסף עד שרב ספרה סיים קריאת שמע הוא אמר לו כן אני מוכן למכור לך את החפץ אז הקונה שאל בכמה אומר בסכום הראשון שנקבת כי באותו רגע שאמרת לי את הסכום בפעם הראשונה כבר גמרתי בליבי שאני מוכן למכור לך בכזה סכום ואני לא מוכן לקבל ממך יותר מזה קיים בנפשי וקיים בעצמו את הפסוק ודובר אמת בלבבו ברגע שהוא קבע בבו שזה מה שהוא מוכן אז זה כבר אצלו היה דבר מוחלט והוא לא היה מוכן לשנות את זה גם כאן יראה שמים צריך לקיים את המחשבה שגמר במחשבתו לקנות ולכן הוא צריך להפריש על זה מעשרות המשנה הבאה מדברת על הסור לשקר במיה ובמשקל יש כלי מידה ויש את המשקולת כלי מידה שאדם רוצה למכור וג שמן לוג יין לקונה אז הוא מודד עם כלי מדידה שמכיל בתוכו לוג נפח של לוג או מידת נפח אחרת הוא חייב לדייק במידה אבל יש כאן בעיה כי נאמר יש לי עכשיו כלי מדידה חדש הוא מכיל לוג אז כשאני רוצה למכור ללקוחות לוג שמן לוג יין אני ממלא את הכלי הזה אני יודע שני שם להם ב קדים בחביות אני שם להם כמות מדוייקת של לוג או שני לוג שלושה לוגים אבל אחרי שפעם אחת השתמשתי עם ה מדידה הרי יש בו שירי הדבר שהשתמשתי בו וזה יכול להתייבש ולהפחית מהכמות ובפעם הבאה שאני אמדוד עם הכלי הזה אז הוא יכיל פחות ונמצא שאני משקר במידה חלילה לכן אני צריך מפעם לפעם לקנח את המידות כל כמה זמן תלוי בכמה זמן מצטברים שהרי הדברים הקודמים שהשתמשתי בקלי מידה הזה זה לפי דעת רבנן הסטון שקונה כמויות גדולות ומוכר לחנונים שימכרו כמויות מועטות הוא מקנח מידותיו כל 30 יום א30 יום למה כי הוא מוכר הרבה והבעל הבית שלא מוכר כל כך הרבה מספיק שהוא יקנח מידותיו אחד ל1 חודש רבן שמן גמליאל אומר זה חילוף הדברים כי אם אתה מודד הרבה אז ה מידות לא לא מצטבר בהם שירי הדברים הקודמים כי הם לא הספיקו להתייבש אז הם כמו שהם מצטברים ככה הם גם נשפכים החוצה לכן מספיק שה סיטון יקנח את מידותיו פעם ב-1 חודש ודר בעל הבית הוא זה שצריך לקנח את מידותיו אחד ל3 יום החנוני הרשבא מביא פירוש שראינו בדף פז במשנה ש כשמוכרים יין מודדים במידה ונותנים לקונה רוצה לוג יין אתה מודד במידה של לוג ממלא אותה בין ואתה שופך לקונה עכשיו אני שופך אבל כש הקונה אומר לי נשאר פה עדיין טיפות אני רוצה את זה גם כן זה שלי אני קניתי עמך לוג עדיין הכלי מדידה של לוג עדיין מכיל קצת עדיין לא שפחת ממש הכל לא מצית את כל מה שיש בפנים אני אומר לו מה אתה חושב שעכשיו יש לי זמן להתחיל עכשיו לטפטף הכל החוצה לתוך הכלי שלך אז חכמים אמרו שאדם רגיל צריך לטפטף שלוש טיפות והוא עובר לקונה הבא חנווני אפילו לא צריך לטפטף את השלוש טיפות האלה אז אם כן נמצא שמצטברים אצלו הטיפות בכלי מידה יותר מאשר אחרים לכן הוא מקנח את מידותיו פעמיים בשבוע פעמיים בשבת זה לגבי כלי מידה עכשיו עוברת המשנה לגבי המשקל ו מי שיודע מה זה משקל לא צריך להסביר לו שום דבר אבל אולי כדאי בקצרה בשביל הדורות הבאים שכבר לא כלכך מכירים את המשקל ה שהיה נהוג בזמן המשנה וגם עד לא לפני הרבה זמן זה היה שתי כפות אחת כנגד השנייה בכף אחת מניחים את החפץ שרוצים לשקול בכף השנייה מניחים אבני משקל ואז היו מוסיפים אבני משקל עד שהגובה של הכפות יהיה שווה ואז היית יודע שכש שני הצדדים שווים זה אומר שהמשקל שווה עכשיו אם אני רוצה למכור עכשיו אני אשתמש עמידות של המשנה אני רוצה משקל של מנה משקל של כיכר אני לוקח אבן משקל ששוקלת מנה ושם אותה בצד אחד של המשקל ואז אני שם פירות בצד השני של המשקל ו עד ששני הצדדים שווים ואז אני יודע הרי בצד אחד שמתי אבן משקל במשקל של מנה ועכשיו בצד השני אני רואה שיש פירות ועכשיו שני הצדדים שווים זה אומר שיש כאן פירות במשקל של מנה כי אם היה כאן פחות ממנה המשקל של הפירות היה קצת יותר למעלה כי המשקל בצד השני איפה שהאבנים של המשקולת היו מכבידים קצת ללמטה או אם היה מידי הרבה משקל של פירות הפירות היו מכבידים למטה והבני המשקל היו עולים למעלה אז כשאתה יודע שיש לך פה שני הצדדים שווים זה אומר שהמשקל של שניהם שווה גם כאן צריך מפעם לפעם לנקות את המשקלות האלה אז צריך לנקות את אבני המשקל וצריך לנקות את הכפות של המשקל עצמם מקנח ממחה ממחה את אבני המשקולת שלו משקלות פעם אחת בשבוע בשבת למה כי מצטבר שמה מהמשק שנדבקים וזה מוסיף במשקל ואת המאזניים עצמם את כפות המאזניים ששמה יש בית קיבול צריך לנקות כל פעם מקנח מאזניים על כל משקל ומשקל כי שמה מצטבר יותר כי יש שמה בית קיבול אמר רבן שמ בן גמליאל במי דבר אמורים מה שצריך לקנח מדובר כשמוכרים בדברים לכים כמו בשר יין שמן אבל במקרה שמוכרים דברים יבשים כמו פירות ותבלינים קמון פלפלים אינו צריך כי לא נדבק כלום במידה ובמשקל בספר דברים סוף פרשת כי תצא שם התורה מזהירה אותנו על המידות והמשקולות שיהיו מדויקים והתורה כותבת שם אבן שלמה יהיה לך שהאבן תהיה שלמה אבן המשקל שלא ישקר עם אבנים חסרים שמשקל פחות וא יתייחס לזה כאילו זה שוקל יותר ואז הוא ימכור כמות מועטת כאילו הוא מוכר יותר אבן שלמה יהיה לך אבל התורה מוסיפה עוד מילה שהיא לכאורה מיותרת וצדק אבן שלמה וצדק יהיה לך למה התורה כבת את המילה וצדק אומר רש לקיש בתחילת הגמרא שזה בא ללמד שהתורה מצווה אותנו כששוקלים למשל בשר לקונה להוסיף לו קצת יותר מהמשקל צדק משלך ותיתן לו זה חידוש חוץ מזה שהתורה מזהירה אותנו לא לשקר ולמכור פחות בחזקת שזה יותר ולקבל יותר שישלם לא לבקש שישלם יותר ממה שאנחנו מכרנו לו אלא גם להוסיף לו קצת יותר צודק משלך ותן לו איך אני אוסיף לו אז יש שני דרכים או בזמן המשקל עצמו היו מקומות שנהגו לעשות ככה והיו מכריעים את כף המאזניים בצד הבשר או טפח בכל משקל של בשר במקום שנהגו לעשות כן חייב להכריע לו טפח ואז על ידי זה הוא מקבל יותר בשר כי נותנים לו מכריעים את המשקל לטובת הבשר יותר מאשר המשקל בצד השני ובעצם נמצא שהמשקל של הבשר יש בו יותר מאשר בצד של המשקל של האבן המשקולת ואנחנו בכל זאת מתייחסים כאילו נתנו לו כמו הכמות של אבן המשקולת בשביל להכריע לתת לו קצת יותר מקומות אחרים שלא נהגו להכריע שם היה שוקל לו עין בעין משקל מדויק אבל הוא צריך להוסיף לו נותן לו גירו מין דהיינו הטיה הוא מחרי כאילו במקום את המשקולת הוא נותן לו תוספת אחר כך הוא שוקל מדויק יש פה בדיוק מנה או כיכר של בשר אבל אני אחר כך נותן לך עוד קצת עוד כמה זה עוד קצת אז במידת הלך המשנה אומרת מידה מדוייקת רק הגמרא מפרשת מה המשנה מתכוונת המשנה אומרת אחד לשרה בלך ורב מביא בגמרא שזה הכוונה אחד מעה בליטר לער ליטרין עשירית ליטרה לערה ליטרין זאת אומרת אם יש לי פה 10 ליטרה שזה מידת משקל שזה משקל אם יש לי 10 ליטרה אז אני לוקח עשירית ליטרה ומוסיף זאת אומרת זה עשירית מיליליטר ל1 ליטרים שזה יוצא בעצם אחד מ-100 כמה עשיריות ליטרה יש ב-10 ליטרים 100 זאת אומרת שזה 1 חלקי 100 זה מה שצריך להוסיף זה לגבי מידת לך ואחד ל20 ביבש הגמרא מסתפקת מה בדיוק הכוונה האם זה אחד מ200 או אחד מ-400 הגמרא נשארת בזה בספק מקום שנהגו למדוד בכלי מדידה קטן שזה דברים שמודדים בכלי מדידה קטן כמו תבלינים קו מידה של קו לא ימדוד בכלי מדידה גדול בגס ובמקום שנהגו למדוד בכלי מדידה גדול בגס לא ימדוד בדקה למה כיוון שהוא הרי צריך להוסיף לו על כל שקילה איזשהו אחרי להוסיף לו קצת יותר אז אם הוא שוקל כמויות טות כלל פעם הוא כל פעם יוסיף לו אבל אם הוא ישקול כמות מרובע בפעם אחת הוא יוסייף לו פחות מקום שנהגו ליישר את הערימה אחרי שמילאו אותה בכלי למחוק לא יקדו לא ימלא בשפע בלי ליישר במקום שנהגו לקדוש לא ימחוק לפי מנהג המקום ככה צריך לנהוג יש כאן חידוש גדול שאמרנו בחלק השני במשנה שהמוכר צריך להוסיף קצת במשקל לטובת ה קונא מננ מילה מנן לומדים את זה אמר איש לקיש דמר קרא אבן שלמה יהיה לך מה התורה מוסיפה וצדק אבן שלמה וצדק יהיה לך המילה הזאת לכאורה מיותרת זה בא ללמד צדק משלך ותן לו בהתחלה הגמרא הבינה שהדר שה הזאת באה ללמד מה שצריך להכריע במאזניים טפח דווקא שלתת קצת בצד של המשקל של הבשר להוסיף להוסיף אבל זה לא בכל המקומות נהגו לעשות ככה אז יי אח ייה עם הספה תומר לי את המשך המשנה אם הוא היה שוקל לו במדוייק עי בעי נותן לו תוספת משקל במקום האחרה גרומן ואם האחרה דאורייתא אם כמו שהגמרא הייתה סבורה בהתחלה להבין שדבריו של רשת הקיש באים ללמד שצריכים להוסיף בצד משקל של הבשר או תפח זה מה שלומדים מהפסוק הזה אם זה מדאורייתא איך יעיב ליין ביין איך אתה בכלל מלכתחילה שוקל מידה מדוייקת הרי חייבים להוסיף במשקל אלא באמת הרי אישה זה רק במקום שנהגו להכריע וכי תמר דראש לקיש דבריו של ראש לקיש נאמרו גם על הסיפה של המשנה על זה תמר שצריך להוסיף היה שוקל לו עין בעין נותן לו גי רומין תוספת משקל במקום אחרה ל זה שואלים מנני מי לאמר איש לקיש דמר קרא אבן שלמה וצדק המילה וצדק שמותרת בא ללמד צדק משלך ותתן לו זאת אומרת במיילים אחרות התורה מלמדת להוסיף אל תיתן משקל מדויק איך להוסיף אז במקום שנהגו בזמן השקילה עצמה להכריע ל צד הבשר כדי שיהיה יותר משקל של בשר אז תנהג כמו מנהג המקום כריע ותקיים את המצוה בצורה הזאת אבל מקום שנהגו לשכול מדויק אז צריך להוסיף את ההכרעה אחר כך וכמה שיעור גרומן כמה צריך להוסיף במקום ההכרעה אז במשנה למדנו שצריך להוסיף אחד לשרה במידת הלך היינו במשקל הלך אומרת כאן הגמרא אמר רבי אבא בר ממל אמר בשם רב מה הכוונה אחד מעשרה הכוונה אחד מעשרה לעשרה אחד מערה בליטר בלך לע ליטרין היינו אם יש כאן 10 ליטרין ליטרה זה מידת משקל משקל אם יש לי עשרה מהמידה הזאת עשירית מידה כזאת צריך להוסיף עשירית ליטרה בע ליטרין בכל ליטרה יש 10 עשיריות 10 ליטרין יש 100 עשיריות ליטרה הנו אחד מ1 ומה שלמדנו שזה דווקא בלך אחד לערה בלך ויבש זה א ל ביבש וכולי הבעיה להו אחרי שאמרנו אחד לע בלך הכוונה אח לעה בעה היינו אחד מ100 איכי כמר מה הכוונה אחד ל2 ביבש האם הכוונה אחד מערה בלך לערה דלך ואחד מ20 ביבש ל-20 יבש היינו אחד מ-400 שזה 1 חלקי 20 מכל ליטרה ב20 ליטרה או דילמה אחד מערה לערה דלך ואחד מערה ל-20 ד יבש שזה אחד מ-200 היינו עשירית ליטרה של 20 ליטרה שאם יש לך 20 ליטרה כמה עשיריות ליטרה יש ב-20 ליטרה אז על כל 10 ליטרה אמרנו שיש 100 אז מ-20 יש 200 השאלה אם זה אחד מ-200 או אחד מ-400 ק השאלה נשארת בספק אמר רבי לוי צריך מאוד להיות זהיר במידה ובמשקל לא לרמות ולא לגנוב כי קשה עונשן של מידות מי שמרמה במידות בכלי מדידה יותר עונשן של הריות שזה באריות נאמר בהן את כל התבות האל שזה קושי לשון לשון דבר קשה כמו שנראה בהמשך אבל כתוב א א ל וזה ב כלי המידות נאמר בהן כי תובת השם אלוקיך כל עושה אלה הקדוש ברוך הוא הוסיף את האות ה' לא סתם אל אלא אלה שזה בא להראות את ה חומרה של ה לרמות במידה שהיא חמורה יותר מעריות במידה מסוימת ומה משמע די אל כשהו מי אמר שלשון שו אל זה לשון קושי דכתיב כתוב כשמלך בבל לקח את האנשים החזקים שבארץ את השרים כתוב ת אילי הארץ לקח ם תשאל הרי גם גבי הריות נמ יכתיב הלה עם ה כי כל אשר יעשה מכל התבות האלה ונכרתו מתרצת הגמרא הפסוק ההוא שכתוב שמה האלה זה לא בא ללמד על החומרה של אריות אלא זה בא למיו דווקא האלה ולא מידות שהם לא חיייבים עליהם כרת אף על פי שהם נאמרו הם הוזכרו בלשון תואבה כתוב לגבי המידות אדם שלא מדייק במידות כתוב כי תובת השם תובת השם אלוקיך כל עושה אלה כל עושה עבל הייתי חושב שאולי יש עליהם חיוב כרת לכן ממתת התורה אלה דווקא באריות ולא ב במידות אדם ששיקר במידות אין לו חיוב כרת ואם תשאל אלמי ו דפיו אז אם כן אם אין עונש כרת אז מה החומרה הגדולה יותר שיש במידות מאריות התשובה היא דהתם באריות אף על פי שהעבירה היא חמורה אפשר בתשובה הוא יכול לחזור בתשובה ואכה במידות כמעט לא אפשר בתשובה כי הוא לא יודע ממי הוא גנב מה הוא יכול לעשות צורכי רבים לתת כסף לרבים שהרבים ייהנו ואז הוא יקווה מאוד שהקדוש ברוך הוא יזכה אותו שעל ידי זה הוא יחזיר לכל אלה שהוא גנב אותם אבל זה מאוד מאוד קשה צריך בשוד הרבה הרבה רחמי שמיים שהקדוש ברוך הוא יעזור שכל כל אלה שבאמת הוא גנב מהם כי כיוון שזה מידות אז הוא רימה הרבה אנשים במידות קטנות הוא לא יודע אפילו את מי הוא רימה וכמה הוא רימה מאוד קשה להחזיר כזה דבר אז צריך הרבה הרבה רחמי שמיים שהקדוש ברוך הוא יזכה אותו להחזיר לכל אלה שהוא לקח מהמהם אבל אפילו העבירות החמורות אם אדם חוזר בתשובה הקדוש ברוך הוא מכפר לו ואמר רבי לוי קשה גזל דיוות מי שגוזל מהעדות זה חמור יותר מאשר גזל של בית המקדש של של ממון גבוה שמי שגוזל מהדי הקדים בו הכתוב נפש כי תחתה לפני מעילה ומעלה מעל בהשם זאת אומרת כבר בתחילת הגזל כתוב לשון חוטא מי שגוזל מהקדש הקדים בו קודם כל כתמול לשון מעילה ורק אחר כך כתמול מל וחטאה בשגגה רק אחר כך ח הפסוק לא קורא לו חוטא עד שהוא מועל ונהנה ממה שהוא מעל זאת אומרת שבידיו החטא הוא קודם ל הקדש שם החטא הוא מאוחר יותר אז אם כן נמצא שהחומרה של מי שגוזל בין אדם לחברו יותר ממי שגוזל מהקדש ועד כאן דף פח
לצפיה בתכנים נוספים: