הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פז

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פז

[מוזיקה] ב 14 דף פז השו מ בעזרת השם אמצא שורה 11 מלמעלה ראינו במשנה אם אדם רוצה לקנות פשתן מחברו ואם הויו מחובר בקרקע פשתן אדי מחובר בקרקע ותולש כלשהו כונו טמא גמור משום תולש כלשהו כונו גם את כל השר שנשאר מחובר איך הוא קונה במשיכה של חלק אחד פשתן את כל שער הפשתן אומר רב שיס אוכ מסקין דומר לי המוכר אמר לזה שרוצה לקנות את הפשתן ליך יפלו קרק כלשהו הוקני כל מה שעוו הקניין לא נעשה במשיכה אלא בקניין חזוקה הפשתן שמחובר לקרקע כל ה מחוב לקרקע כקרקע ומחו לקרקע נקנה בנייני קרקע אחד קניינים של קרקע זה חזוקה אז מדובר שהוא אמר לו תלקט פשתן קצת תיפה ה ק ויהיה נקי לחרישה שראיינו בדף נד שזה כין חזוקה אז זה מה שהמשנה מחדשת שתי חידושים קודם כל שחז קס קרקע מועילה לפשתן אפילו שהוא לא קנה את הקרקע חידוש שני אפילו כזו חזקה קלה שרק מנקה קצת מהקרקע זה גם חזוקה דהיינו הוא מחזיק בקרקע לקנות את הפשתן שמחובר לקרקע ואת הקרקע עצמה הוא לא קונה כמו שאדם יכול לעשות קניין חזוקה בקרקע לקנות חצי מהקרקע אז כך גם יכול לעשות חזוקה בקרקע לקנות רק את הפשתן שמחובר לקרקע זו כוונת המשנה אומרת המשנה המוכר יין ושמן לך הירוי אומר הרשמן בעצם החלק הראשון של המשנה לאב דווקא יין ושמן ועדים פירות כל דבר שצריך למדוד אלא אגב הסיפה החצי השני של המשנה שם מדובר ביין ושמש הוא צריך להטיף שלוש טיפין אז נקטו כל המשנה יין ושמן חלק הראשון אמוי חיין ושמן חבוי והו קרו אוי ש הוזלו אחרי שהסכימו ופסקו את הדמים התייקר או הוזל השמנו היין וכמובן ברגע שזה התייקר המיח רוצה לחזור הוזל הלקח רוצה לחזור טוסיס מציינים לאו דווקא הוקו ווז לו אלא שאין דרך לחזור בחינם בלי שום סיבה אז לא הולכים לחזור בהם הקופונים היתה הסיבה לחזור אפשר עדיין לחזור או לא אז תלוי אם של נסמה לסידו למוחו כזמן שלא גמרו את המדידה זה עדיין שייך למוחו ואפשר לחזור משנס לסידו כבר שייך ללוקר ואי אפשר לחזור רשבם מביא ש גמורה נראה זאת בגימורי באיזה אופן מדובר שכך הדין רשבם מציין שמדובר בסמ טו בחוצה ששניהם שמה לקח יכול לקנות בכלים שלו ואם הו יוסר סו ביניהם וכמו שגמור תבאר שמדובר שהמתווך נמצא כאן והמידה שייכת לו ודרך הסרסור בזמנם היה שכשהוא נמצא כאן אז הוא לא רק מתוו ביניהם אלא בעצם הוא קונה מהמוכר והוא מוכר זאת ללקח ביוקר קצת ביוקר וזה הפע הוא מרוויח אז אם אסרסון נמצא כאן והוא מודד במדידה שלו בכלי המדידה שלו ובאמצע המדידה ניש ברו ה וביס כלי המדידה נשבור סרסו הוא הפסיד את היין ו השמש שנשפך כמו ששנינו סליל שוסו מידו של אך עוד מם ריש רישן קונו מה שנתמלא מה שנכנס למידה הוא קונה ומה החידוש שלא אומרים שהסר הוא רק שליחו של הלוי קייח ונאמר שאלוי קייח הפסיד לא בדרך כלל הדרך היה שהסוס הוא קונה לעצמו אז הוא הפסיד זה מה שהמשנה בעל אחדש לנו הלכה נוספת ומדת זאת בכלי מדידה של הסרסור המוכר או בכלי מדידה שלו הוא כעת מעביר זאת ל בלי שלא קייך וחייב לאט יף לו ישוש טיפין אחרי אירוי השמן והיין הוא צריך להחזיק את זה הפוך עד שיפט לפחות שלוש טיפות מה דבוק בדפני הכלי אחרי זה הרכינו הוא הטה את החבית שהוא מדד בעל צידה אחרי שהוא הטיב שלוש טיפים ו מיצס התאסף מיצוי השמן לשולי הכלי הרי הוא של מוכר זה כ שיך למוכר כ לוקח התייאש מזה כמו שנראה בגימור אבל אומרת המשנה רק אדם פרטי שמוכר צריך להטיף שלוש טיפים והכן וני שמוכר כל הזמן אינו חיב להטי שוש טיפן אומר הרשם טרודו במכירתו יש לו כל הזמן לכוחות ולכך לא זקו להטיף דין לו פני רבי יהודה אמר ערב שב שמח שיכו פוטר נראה בגימור על מה מתייחס רבי יהודה אומרת הגמורה מה ראינו ברישה אם רוצים לחזור בהם אז אם סמ לסידו לקח כבר כנ אי אפשר לחזור אם עדין לא סמר להעמידו זה עדיין שייך למוכ מבררת הגמור או מידו דמן למי שייך כלי המדידה איד שייך קך ע שסמ סידו למ מדחי ומה שנכנס לכלי שלו מיד קונה כמו שראינו בבריסל אם שחם ררו רשב מוסיף אפילו שראינו בדף הקודם שמדובר בברסה שיש שנט במיו ואמר לו כל לו בסל אז רשקו כל ל מלא הוא קונה במשנה לחורה גם מדובר באותו אופן של הבריה אז למה סמ לס מידו זה עדיין שייך למוחו ולו מה תאמר שמדובר במיו ד מוכר שייכת למוכר מידו אז למה מי שנשמה לס מידו ללקח מידו דמוחרי אפילו שהמידה כבר התמלא איך הוא יכול לקנות במה הוא קונה אומר רשבם מה תתרצה לומר שמדובר ברשות הלו קיח עומדים בביתו של הלוי קיח ושמה מוכר מודד בכלי מדידה שלו המי שנשמע ל שמידה לוקח קונה במה בכין חצר הרי לאל הסתפקנו האם הכלי נחשב כפסק רשות ואי אפשר לקנות בחצר כיוון שמונח בקילו של מוייחו או לא אז אם תאמר כאן שמדובר במיו דמוך ובכל זאת הלוקח קונה בחצי רוי אז תפשט שקילו של מוכ בשו לקח קונ לקיח כי הרשות מתגברת על הכלי אז כר גם להפך כלב לקיח ברשו מוכר לא קנה לו קיח כי הכלי בטל אל הרשות אז למה לא פשטנו מכאן אומר רבי לואה מדובר כאן במידע סרסור כמו ששנינו בברייס להל כר גם המשנה מדברת שנינו להל בדף פה שמדובר שבתווך שתיווך ביניהם למכירת היין והשמן הוא הלוה להם כלי מדידה וכמו שהרשה מסביר במשנה הסברנו שם בדף פ שאנחנו אומרים שכשהוא שיל להם אז הוא מתכוון להשאיל לשניהם לכל אחד מתי שהוא צריך את זה הוא משאיל זאת למוכר קוזמה שלאו נגמרה המדידה אז המוכר משתמש בזה לכן כלזמן שלו נשמע לו העמידו זה עדיין של המוכר ברגע שהמוכר גמר למדוד מתה וילך סרסו משאיל זאת ללקח כדי שהוא לכל לקחת את זה הביתה להעביר לכלים שלו אז ברגע שנשמע לסידו זה כבר מושל ללקח אז הלקח קונה בקלוב בכלי ששאול ו מעשר ור וכמו שהרשם המשנה אמר מדובר בסטו בחו ששניהם שאז אקח כול לקנות בקלוב בקשה הגמור אפשר לפרש מדובר בכלי של סרסור ומוסיפה המשנה ממשיכה סרסור בניהם נש החוי שבה מודדים נשברו ססו מכלל דריש לא בסס קינן אלא מדובר בכלי ששייך למוכ א קיח אומרת הגמור לא כל המשנה מדברת בכלי של הסרסור רק רש מד ב סרסו הוא השיל להם את כלי המדידה ההוא עצמו לא נמצא שם אז המשנה בא לומר לנו שבאופן כזה הם לא שלוחים של הרסו למדוד בכלי שלו ומה שנכנס לכלי הרסו קונה חר כך הוא מוכר זאת לקיח לא ברגע שלא נמצא כאן אז הוא מתכוון להשאיל להם כמו שאמרנו כזמן שלא גמרו את המדידה זה שאול המוח כשגמר את המד שו קיח סיפה בסרסור צמו אם הסרסור נמצא כאן משנ אומר ביניהם ברגע שהוא נמצא כ אנחנו אומרים אזז ה באמת הוא מתכוון לקנות ולמכור ולכן כל מה שנכנס הוא מיד קונה רישן רישן קונו ואם נשבר אז הוא הפסיד מה ראינו במשנה הרכינו מצס הרי הו של מוח מביאה הגמור סוק רבי אלוז כשרבי אלזור עלה מבול ארץ ישראל אשכיר אז הוא פגש את זהירה אומלי הוא שואל את זהירה מי כן ת דסר מדס האם יש כאן צשרל תנה דיינו המו ששונה משנ זה בריסס שרב שנה לו משניות של מדוס משנתנו המדברת במידות אך הזהיר הרא לו הרב יצחק ברב דימי הוא שנה עם רב משניות של מדוס אומר שואל רב יצחק ברב דימי את רב לוזו מהקו שלוך אני מבין שיש לך איזה קושייה מאחת המשניות אומר לו רב לוזו אני אקשה לך נתנ משנתנו הרינו הרי הוא של מו זאת אומרת שאם אחרי הטפת שלוש הטיפות עדיין נשאר שם שמן והוא קיבץ זאת על ידי שהוא הרקיד את החבית המוך לוקח זאת לעצמו ואנן לגבי תרומה הרכינו מיצו הרי זו תרומה אדם מפריש תרומה צריך להפריש איך עוד מחמישי מים בינוס השתי מידות ממ יש לו כאן 100 לוג למשל השתי לוג הוא מודד והוא נותן לכוין אז כתוב שם המשנה שאחרי שהוא מערה קד שהוא מדד בו שני לוג נניח של ה של הקוים אז הוא צעיר גם להטיף שלוש טיפין ומעתה וילך הוא יכול להכניס לקד הזה חולין אפילו שנשאר קצת שמן של טרומ דבוק זה בטל אבל הרכינו הו מיצו אם אחרי שהוא הטיף שלוש טיפין הוא הרכין את הקד הזה שבו הוא מדד את התרומה והמצע שם עוד קצת שמש של תרומה אז הרי זו תרומה זה קדוש הוא צריך לצת את הכון אז למה במשנתנו אנחנו אומרים שכינו מיצה שייך למוכ ושם אומרים שזה טרומ שייך לכהן אם שם אומרים ששייך לכהן אז כ במשנת זה היה צריך להיות שייך קייח אומר לי אמר לו רב יצחק ברב דימי נכון באמת היה צריך שות שיח ללקח הוית מר לו שנינו על משנתנו אומר רבי אבו משום איוש ב נוגו בו הלוקח מתייאש שמפקיר את המיצוי הזה כי אין לו זמן להמתין עד שתמצא עד שיקפצו מה שדבוק אז הוא מוותר על זה הוא מפקיר את זה לכן המ זוכה בזה מה שאם כן בתרומה לא שייך איוש אפילו נניח שהכה מתייאש אבל זה טרומה זה אסור לזור לכן אומרת המשנה שהרי זו תרומה מהרנו במשנה וכן וני אינו חיב לתי וכולו רבי יהודה אמר בערב שע בשמח שיכו אז הוא פטור מטיף אבולו מסתפק את הגמורה רב יהודה רישו לכולה וליעל הריש שסתם הוך חם ני אומר תנמ צריך לעולם להטיף שלוש טיפים אומר רבי יהודה נכון כל השבוע צריך הרב שב לא חיב להחמיר ומר שפור לעולם מטיף בא רב וד ואומר לא כל השבוע הוא כן חייב להטיף גם כוני רק בערב שמש פתור תושמע מביא הגמור בריס שמפורש ב שו על הסיפ תני רב יוד ערב שב שמח שיו חוני שוורד אבל כל השבוע החו כן חיב טי וסתם גם מרשה בשמח שיו חייב להטיף שולטין אומרת המשנה השליח אז בנו אצל כוני ופו ביוד זה בסוגריים כתלוי לפי הפירושים כ שכבר נראה ומודד ביסר שמן ונוס איר אז הרשב מביא מזקנו רשי הקודש אדם ששולח את בנו הקטן שאין לו דעת הוא שולח אותו עם פונדיון פונדיון זה מטבע שהוא בשובי שני סרים הוא אומר לו תלך למכולת תבקש לכמוני שימכור לך באיסר שמן ואיסר צריך להביא עודף וכך הוא עשה הוא מדד לו ביסר שמן והוא נתן לו עודף איסר ושלח אותו חזרה לאבא וכמו שנראה בגימורי ככה הגמורה מבינה בתחילה וכרגע משכון עסה גמורה האבא גם שלח איתו צלוחית שבא ימלא את השמן והוא ארזו לו את הצלוחית מלאה בשמן רשבע מקשה הרשב מביא כן עוד פירוש תזכיר אותו אבל על הפירוש הזה רשבע מקשה כמו שהמח מתקן למה בכלל הו צריכים להזכיר שהוא שלח לו פונדו ביודו והוא שלח לו עודף יסר הרי את החידושים שנראה שגמור תסביר מספיק לגבי השמן לגבי הצלוחית אומר הרשבא כי כך היה דרך רוב סחור אותם סרים לא היו מצויים והם סחרו בפונדו ונתנו עודף הקופונים מה קרה הילד לא ידע לשמור טוב שוצ הכיס בדרך ונשפך השמן ובסוס חם וני חייב לשלם על הצלוחית ועל השמן ועל היסר למה נראה בגימורי רב יהודה פת לשלם ש מנסק שו זה מה שהאבא רצה שהכו יעשה שהוא ימסור לו את הצלוחית מלאה בשמן ויתן לו את העודף איסו זה מה שעשיתי אז מה אתה רוצה ממני ומדמח לרבי יהודה בזמן שצל ז בידנו ח ולתוכו שחם וני פוטר מתשלום על הצלוחית אבל השמן ויסרו חייב נראה בגימורי אומרת הגמורה בשלי ביסר ושמן היסר שהח נתן לו עודף והשמן שהוא מלא בצלוחית אפשר להבין מהמחלוקת בוליג דרבו ס דו שדר האבא לא התכוון שהח ישלח עם הבן הוא שלח את הבן להודיע לו אני צריך באיסר שמן תשלח לי את זה עם אדם נורמלי שלוח פיקח אם שלחת את זה עם הכון אז בעייתך ואם הוא איבד הוא שבר תצריך לשלם רב יהודה סובר לדור אלי ביד בנו שדרי הוא התכוון תשלח לביד הבן לכן הוא פטור כ הוא הסכים לכך אלו שוצ לכס לצלוחית עצמה שאבא שלח צלוחית עעם הבן והחם בוני לקח את זה והוא מילא באיזה שמ והוא החזיר זאת לתינוק למה הוא צריך לשלם א למיסי האבא מסע הזאת לתינוק הוא יודע שהתינוק לא יודע לשמור אז הוא כביכול הפקיר את זה כך אומר הרשבא נראה בהמשך נראה זה לא בדיוק הפקר אבל הקופונים זה לא הבידה שאני צריך לדאוג לה יותר מ שהאבא דאג לה אם האבא סומך על הקטן שהוא יוביל את הצלוחית הנכון לחזור את הצלוחית והשבה מסביר כמו שמפורש מסבירים לכאורה למה לגבי הפונדו לא אומרים כך שהוא נתן לו פונדיון בידו זהב ד מידס אז שאני אחם ואני לוקח את הבוניון מידו ונותן לו איסר עודף למה על היסר אני כן חייב אז הרשבא מסביר כך חכו הרי סוברים שהאבא שולח את הילד רק להודיע לכם הוא תשלח למדם פיקח אז ממילא את הפון הוא שלח בידו שהוא יכר זאת מידו וישלח לו עם אדם אחר שמן ואת העודף ולכן נכון שבדרך אל הכוני זביד מידס אם אדם רואה את התינוק הולך ברחוב עם הפונדו הוא לא צריך לדאוג לקחת את הפונדו מידו זה הביד בידס אבל בדרך הזו זה ד מידס כרי הוא רצה שהוא יקח ממנו את הפונדו וישלח לו את העודף ואת השם עם אדם אחר עם אדם ברדס ולכן נכון שבדרך הלוך יש כלבי למדס לדרך זור לא אבל מה שאם כן לגבי הצלו הכיס הרו שלח בידות צלו כיס להודיע לו שהוא רוצה שמן אז הוא יכל לקחת מידות צלו כיס למלא זאת ולשלוח ביד גודל הוא יכל גם לומר לקות לך הביתה בחזרה עם צלוחס ממילה לגבי צלוחס זה אבי ד מידה גם בחזור למיסה בסוף הסוגיה בדף פח מביא הרשמן שיש מפרשים שהוא לא שלח בידו בכלל פונדיון לא גורסים במשנה כמו שמוסר במשנה הוא פונדו ודוי הוא כבר נתן לו בעבר פונדיון וחמ שרגיל אצלו ובכך הסוגיה פשוטה אומר הרשב דהיינו שלפי יש מפורשים האלה מובן למה לגבי הייסר לא יקשו ש לבי דס כולא נתן את הפוני ביד הקוטן הוא רק שלח את הקוטן צלוחית ש יקח שמן ביסר מתוך הפוני שיש לו אצלו והוא רוצה שיתן לו גם את העודף אז לפי חכמים הוא לא התכוון שישלח זאת עם הקוטן אז את העודף השמן מובן למה הוא צריך לשלם כשהקו איבד זאת אבל לגבי הצלו חיז קשק הצלו כיס האבא הכניסות לידו של התינוק אני לא צריך לדאוג לצל כיס אותר משר האבא במשנה הרשבא מביא עוד מ מי שיש מפורש שהכוונה שהוא שלח ד בלי פונ בודו גם לפי פירוש אומר הבח לא גורסים פונה ביודו הוא שלח חנווני עם איסר ביד נתן לתינוק איסרה ביד תיתן זאת לחוני ושח מבוני יתן לך שם את מורת היסו ולפי זה מה הכוונה שהוא איבד את היסר הכוונה שהוא איבד את השמן שהוא קיבל תמורת היסו אבל רשבם לא מסכים פירוש זה כי אם כך זה לא מתאים לשון המשנה שהמשנה אומרת שהוא איבד את היסר והכוונה שההוא איבד את השמן תמורת היסר שהוא נתן לו תמורת היסר אין לא שמשנה וגם מה מקשה כאן הגמור רבי שלמ באיסר ושמן הרי לא מדובר בכלל באיסר הבד רג את השמן אז באמת הראשונים מתרצים את פירוש זה שהם גרסו כאן בשלמה באיסר שמן לא באיסר ושמן הקופונים הרשב מסכים עם פירושו של רשי כמו שאמרנו הוא שלח לו פונדיון והוא החזיר לו ו איסר רודף והוא נתן לו גם שמן בשוב יסר אבל הצלוחית לא מובן למה חכו חייבים לשלם מביאה הגמור כמה דרכים בסוף נראה את הדרך שנשארת למכונה הדרך הראשונה שהגיבור מנסה לומר אומ רבשי אוכ האבא הזה ששלח ביד בנו בבל הביס מוכ צלוחס הסקין והוא מתכוון להציע לכם ו אם תרצה לקנות את הצלו כיס תקנה אותה ומדובר במשנה כגון שנטלו חמו מיד התינוק המנס לוקו לבדוק את הצלוחית הי משלמה ואז הוא יקנה אותה אחר כך הוא החליט שהוא לא רוצה אותה אז הוא מלא בשמן והוא החזיר לתינוק וכדי שמואל החומים סוברים כדס שמואל דומר שמואל הנוטל כלי מן האומן המנס לוקרו וננס ביודו ונפל מידו ונשבר למשל חייב רשבם מביא נראה בעזרת השם בסוגיה הבאה שמדובר שהסכום קצוץ יש מכירון ברור כמה הצלוחית הזו שווה כמה הכלי הזה שווה הוא לוקח את הכלי מהום לבדוק אם הוא רוצה את זה א לא ומדובר בדבר שרוצים לקנות כמו שנראה בסוגייה הבאה אז ממילא אפילו שהוא החליט שהוא לא רוצה לקנות זאת זה כבר באחריותו כי מסתו מם זה יהיה טוב הוא ירצה את זה אז מתי הוא נפטר מאחריותו רק אם הוא מחזיר זאת ליד הבעלים בחזרה אז המיל אומרים לחומים כאן הוא נטל זאת מהתינוק אם הוא ימצא שהיא שלמה אז הוא יקנה את זה בסוף הוא החליט לא לקנות את זה אז שהוא מחזיר את את הת התינוק הוא כ משליכה לאיבוד כמו ננס ביודו שהוא חייב מתי הוא נפטר כשההוא מחזיר ליד הבעלים עצמם וכאן הוא לא החזיר זאת ד הבעלים עצמ ורב יהודה הוא לא סובר כשמואל ולפי זה מה שראינו בספר של המשנה ומודים חומים לרבי יהודה שהיא הצלוחית ביד התינוק לא דווקא מלוחית נשארה ביד התינוק אלא אם הוא נתל זאת מהתינוק עלמנת שלא לבודקה אלא עלמנת למלות אותה אז זה כאילו ש הצלוחית נשארה ביד התינוק ואז הוא פטור על הצלוחית אבל מקשה הגימור על פירוש למ דשמואל תנו ודעתו של שמואל היא רק מתאימה עם דס חום אם לא כדס רב יהודה אלו פירוש שני רב ורב יוסף דמר תרו אוכ להפך בכם מ צס הסקין לא כתוב במשנה שהוא שלח איתו לכיס הילד הגיע בלי צלוחס אלו מי בל הבית הוא שלח ביד בנו כסף לקנות צלוחית ולקנות שמן אז לגבי הצלוחית איין הביד מידס הוא נתן לו צלוחית ביד עם שמן והוא שב ואיבד זאת ואז רבי טמי ורבו לטעמו חכמים סוברים כמו שדיברנו לגבי היסר והשמן שאבא התכוון להודיע לו רק הכונו רק שליח להודיע אני רוצה לקנות לוחית ולקנות שמן אז תשלח לי את זה עם אדם אחר מה שלחת את זה ביד התינוק נתת לו את העודף נתת לו צלוחית נתת לו שמן אז אם זה נשבר זה נאבד אחם אני חייב הרב יוד לשיטתו שאבא התכוון לומר תשלח על התינוק אז הוא פטור מהכל שואלת הגמור יוח מספה מודים חחים לרבי י בזמן ו שחו פטו אתה אומר הרי שמדובר שלוכית אתה שייכת לחוני וכעת מוכר זאת לאבא אז מה זה משנה מתי הוא מדד מדד בידו בידו של התינוק ומרס לפי חחים לא ידעו אשדר והוא לא היה צריך למסו את הצלוחית אלא לשלוח זאת עם אדם אחר גודל אז אם הוא שלח ביד הקוטן למה הוא פטור אלו פירוש שלישי הבו דרו כמו שהבנו בתחילה שאבא של צלוחס ולא החמו מוכרות צלוחיות ולא הבעל הבית מוכרות צלוחיות רק אוכם עסקינן הצלוחית הזו זה כלי מדידה כגון שנטלו החנווני מיד התינוק לאוד בו למדוד את הכמות של השמן בשווי של סר כדי לתת לתינוק ברגע שהוא נטל זאת בידו אז נכון כזמן ש ביד התינוק זבד מידס לא צריך לדאוג לצלוחית יותר מ שאבא דואג לצלוחית ברגע שזה נכנס לידי אני שומ כמו שמר ויד זה אסור לי לתת ליד התינוק וכד רבי רבי מתייחס לגבי הפתור של זוק פקודו כתוב בת סלמו ה חזל דורשים שיש לפעמים יסלמו אדם מכובד הולך ברחוב ורואה הוידה של חברו למשל בהמה זה לא לפי כבודו ללכת עם בהמה ברחוב הוא פטור מהשב שויד אבל דאום הרבי הקישו אם הוא הקיש בה במקל בבהמה כדי שתלך לבעליה נסח בו מה הכוונה כיוון שהוא התחיל להשיב הוא חייב לסיים את ההשמה אז כר גם כאן ברגע שהוא נטל את הצלוחית לידו אז הוא התחיל בהשבה את האבידה לבעליה אז אפילו שבי מידה שהוא פטור ברגע שזה הגיע לידו התחיל בשוה הוא צריך לסיים את השוה וברגע שנותן לו לתינוק זה לא השובת טובה אז הוא חייב על הצלוחית וכעת איך מפרש מוד חוכם לרב יהודה בפשטות מודים חוכם לרבי יהודה כשהו לא נטל את הצלוחית אלא הצלוחית נשארה ביד התינוק ובאו מל שם אז הוא פטור על הצלוחית על השמן והאיסור הוא חייב אבל הצלוחית הוא פטור כיון שהוא לא נטל לזאת אף פם בידו זה נשאר רביד מידס אז אומר הרשם שבאמת הגמור יכל להקשות בדומה לקושיה שקש על הפירוש הקודם אם כך ני מר בתנו אלא הגמורה מקשה יותר טוב אמודו מרבי בבעלי חיים כמו בהמה שאמרנו שהוא הקיש בה דן קטינו ניגר ביוסה הוא הלקיחה פסיות חיצוניות כלומר הא רגילה לברוח ללכת רחוק הוא החמיר את המצב הבהמה הלכה ברחוב היא הייתה אוודה יכלה לחזור הביתה זה שהקיש בה הוא החמיר את המצב הוא כעת לימד אותה לברוח לכיוון אחר יתכן שתלך למקום אחר לגמרי ממילא הגדלת את המצב של העבדה אתה חיה בא שוסו לא בגלל שהוא התחיל אבל כ גדה בחפץ דומם שהוא הוצי מיד התינוק הוא יכול להרזות ליד התינוק מי יאמר שהוא מתחייב בשוב סבידה אלו פירוש רביעי ואחרון אומר רובה אני וארי שבחבורה הארי שבחבורה בבית המדרש תרגמנו פירשנו את המשנה ומנו מי הריש בחבורה רב זיר אוכ מקינן כמו שאמרנו שמדובר בצלוחית שהיא כלי מדידה אבל כגון שנט לו מיד התינוק החנוני לא מובו להחרים היו כאן עוד לקוחות ה רצה לנצל את הצלוחית הזו למדוד בזה שמל לאחרים ובשל של מידס בעל הצלוחית הוא לא אשיל זאת לאחם וני הוא שלח את זא ביד התינוק למלא בזה שמן לעצמו לא להשתמש בזה שימושים פרטי לכם בזה ק מפליג מסו שו ומס גז חחים סוברים שול ש דבלים הוא נעשה גזלן ברגע שהוא נעשה גזלן הוא התחייב יש וגזילה ליד הבלים בדז בלים השוה ליד התינוק זה לא השובבה כשהתינוק איבד זאת הוא חייב חיותו רבי יהודה סובר שו של מידה עשו שויל וול מספיק השוב למקום ששאל אז אם הוא שאל זאת מיד לתינוק מספיק להחזיר זאת ליד התינוק אומר הרשב וגנו רב דוכ אז המשו מבאר שהרב התקשה למה לא מקשים רוב שאומר בפרק המפי ש גז כמו שש פירושים הקודמים לכן הרשב מבאר שרוב לא אמר בפרוש שש גז הכיוון שרוב חומים שהם סים ש גזן ואו חכ חכמים כנגד רבי יהודה לכן אומרת הגמורה ב מפקיד בשם רובה ששל של מדס גזו מסיים הרש בם שלפי זה מה הכוונת סיום המשנה ומועדים חומים שהם הודים לרב יהודה באופן שהוא לא נתל זאת מיד התינוק למוד לאחרים אפילו שהוא נתל מיד התינוק למוד לעצמו לתינוק אז גם פטור וזה הכוונה בזמן שאצלו חסבית התינוק מה הכוונה שלא מדד בה אלא לצורך התינוק אז הוא לא שאל זאת לעצמו הוא לא הוצי זאת אף פם מרשו באיילים אז זה נשאר ברשו בעלים אז ה פטור צלוחית כ הצלוחית הרי היייתה וד מידס יכול להשיב אותה אם הוא לא השתמש בה לשימוש פרטי הוא לא נעשה שול עליה יכול להחזר ד התינוק הוא פטור על השם ויסו ודאי שודאי יסברו כמו שהם סוברים באופן הרגיל שהוא חייב כי הוא התכוון רק להודי לו תשלח לעם אדם אחר ברגע שהוא שלח עם הטייק אז הוא כן חייב על השמן ועל היסר שהוא שלח עודף על צל יכסו פטור כי זה הבי ד מידס עד כאן דף פז
לצפיה בתכנים נוספים: