הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פז

[מוזיקה] בפ בטרה דפז מתחילים בעזרת השם במשנה ערב פורים בביתו של אחד מ העשירים של העיר מתכוננים אל החג הוא הזמין הרבה חברים וידידים למשתה היין בשביל זה צריך לקנות יין פונה לאיזה אחד שמכיר את כל מוכרי היין בעיר תשמע הוא אומר לו אני לחפש את היין המשובח ביותר אתה יכול למצוא לי אחד כזה שמוכר יינות ממש טובים ובאמת אותו מתווך סרסור אומר לו תראה אני מכיר מישהו ואני ווח ביניכם אתן לך יין הפורים הזה הולך להיות פורים מאוד מאוד מאוד מרומם כולם יהיו מבושמים יש שמחה אמיתית מעומק הלב אתה וטוד לי אז הוא מכיר לו איזה אחד שמוכר באמת יינות משובחים אומר לו תראה אני משאיל לכם את כלי המדידה כדי שתדע כמה אתה לוקח ממנו הוא מוכר מחביות יש לו מרתף יין עם חביות והוא מוכר לפי מידת נפח על כל מידת נפח שלו הוא לוקח נאמר מטבע של סל אני נותן לכם את כלי המדידה בהשאלה ותעשו ביניכם את המכירה כ כמובן הוא כנראה לוקח כמה פרוטות תיווך על מה שהוא מתווך ביניהם מגיעים אל אותו בית היין והקונה רוצה לקנות יין באים ומסכמים ביניהם את כל מה שצריך ואז מישהו מגיע נכנס לחדר אל פונה אל העשיר אל המוכר לוחש לו משהו באוזן ואז המוכר עוצר את הכל אני לא מוכן למכירה הזאת מה קרה עכשיו הודיעו לי שהמחירים בשווקים של היינות התייקרו מאוד מה אני אמכור לך לוג יין בסלע אחד כשהמחיר הוא שני סלים אני לא מוכן או שמישהו מגיע ולוחש לקונה ואז הקונה עוצר את הכל מה קרה המחירים של היינות ירדו למה שני אשלם מחיר כל כך יקר א אני יכול לשלם מחיר יותר זול האם הם יכולים לחזור בהם אז זה תלוי אם עד שלא נתמלא המידה אם עדיין לא מילאו את כלי המדידה אז יכולים לחזור בהם למה כי הרי הכלי מדידה הזה שייך בכלל לאותו סרסור לאותו מתווך והוא השאיל להם את זה למי הוא השאיל את זה למי שצריך את זה בזמן המדידה המוכר צריך את כלי המדידה ובאותו זמן זה מושאל לא זה ברשותו אז אם כן היין עוד לא יצא מרשותו לכן אפשר עדיין שהם יחזרו בהם אבל אחרי שכבר נתמלא המידה מי שנתמלא את המידה המוכר כבר לא צריך את כלי המדידה מי צריך אותו הקונה עד שהוא יעביר את היד מכלי המדידה לכלים שלו אז באותו זמן זה מושל ללוקח אז אם כן כבר התבצעה המכירה הם לא יכולים לחזור בהם זה כשהסרט נתן לקונה והמוכר להסתדר לבד אבל אם הוא בעצמו נמצא פה אם היה הסרסור כן ביניהם והוא קונה את היין מהמוכר והוא בעצמו מוכר את היין שלו לקונים ברגע שנשברה החבית עם היין בידו אז הוא הפסיד כי הוא כבר קנה את זה נשברה לסרסור הוא יהיה חייב לשלם למוכר זה הלכה אחת שהמשנה מלמדת אותנו הלכה נוספת אתה מוכר יינות לאנשים כן אדם רוצה עכשיו לקנות חבית יין עכשיו החבית הי שלך ואתה שופך לו את היין לכלי שלו לחבית שלו אתה שופך וכל היין נשפך אז אתה אומר לו תלך הביתה אומר אדוני יש עדיין את הטיפות של היין שעדיין בחבית שלך תטפטף אותם לתוך החבית שלי כל טיפה ת יין יקרה אצלי אני לא מוכן לוותר על זה השאלה היא מה עכשיו המוכר ישב ינהר את החבית ימה וקדמה וצפונה ונגבה לכל הכיוונים בשביל לטפטף את כל טיפות היין אז אומרת המשנה כלל עד שנגמר הקילוח של היין כמובן שכל היין של הקונה גם אחרי שנגמר הקילוח ויש את הטיפות אז שלוש טיפות חייב המוכר עוד לטפטף לתוך הכלי של הקונה אבל לא יותר חייב להטיף לו שלוש טיפין אחר כך אפילו עם הרכינה ומצית הוא טא את כלי המידה ונתב שמה קצת יין או אם מדברים פה על שמן כל המשנה הזאת גם מדברת על מכירה של שמן אם יש שמה קצת יין או קצת שמן בשולי הכלי הקונה מתייאש מזה ולכן הרי הוא של המוכר מה לגבי חנווני ים פה אנשים ממתינים יש כאן הרבה אנשים שבאים עכשיו התחיל לטפטף לכל אחד שלוש טיפות זה לוקח הרבה זמן האם גם הוא חייב אז בזה יש ויכוח לפי דעת רבנן גם לפי דעת רבנן החנוני אינו חייב להטיף שלוש טיפים כי הוא טרוד במכירה כל הזמן רבי יהודה אומר מה פתאום מה זה משנה גם חן וני חייב אם זה זמן מאוד מאוד דחוק ערב שבת עם חשכה אז הוא באמת פטור ההלכה הראשונה שלמדנו זה ש אם הקונה או המוכר יכולים לחזור בהם זה תלוי האם המידה התמלאה או לא דמן של מי המידה הזאת אי למה מידה ד אלוקיך אם לשל הקונה אז כל טיפה שנכנסת למידה כבר שייכת לקונה הם לא יכולים לחזור בהם אז למה עד שלא נתמלא את המידה זה למוכר הרי המידה ה של הקונה זה לוקח הי והכלים של הקונ של הלוקח קונים לו הוא עושה בזה קניין אז הם לא יכולים לחזור בהם ואלא אם תאמר שמדובר בכלי מדידה ד מוכר אז למה משנית מלת המידה כבר איהיה אפשר לחזור בהם ו היין או השמן שייכים ללוקח הרי אם כלי המדידה ד מוכר היא אז זה עוד לא יצא מרשותו אז הם כן יכולים לחזור בהם אמר רבי אילהה מדובר פה במידת סרסור מטווח שהשאיל את כלי המדידה למכירה הזאת וכמו שאמרנו כל זמן שהקונה צריך כל זמן שהמוכר צריך את כלי המדידה עד שהתמלאה העמידה אז זה מושאל למוכר ברגע שהתמלאה העמידה אז המוכר כבר לא צריך את כלי מדידה הקונה צריך את זה כדי לשמור את זה בכלי המדידה עד שהוא יעביר את זה לכלים שלו אז זה מושאל לקונה ואם תשאל המד קתן סיפה מיד ההלכה באה כתוב ם היה סרסור ביניהם והוא קונה בדרך כלל את היין ומוכר את זה לקונים אז אם נשברה החבית נשברה על הסרסור ותרצה ללמוד מזה מכלל דריש ליו בסרסור הז קינן שמקרה הראשון במשנה לא מדבר לא מדבר שיש ביניהם מתווך התשובה היא גם במקרה הרשע הראשון מדובר שיש סרסור רק הוא רק השאיל את המידה שלו בלא שהוא בעצמו אותו סרסור הגיע וקנה את היין והספה ההלכה השנייה מדברת במקרה שהסר שור עצמו קונה את היין מהמוכר ומוכר את זה לקונה אז כיוון שהוא קנה את היין לפני שזה עבר לידי הקונה אז אם החבית נשברה הוא זה שצריך לשלם ההלכה השנייה שראינו במשנה זה כמה פה צריך המוכר לטפטף לכלי של הקונה שלוש טיפות אחר כך אפילו אם הרכין את החבית תמצת קצת מהיין או השמן הרי הוא של המוכר עכשיו מספרת הגמרא איך הגענו לבאר שהסיבה היא בגלל שהקונה מתייאש משאר היין והשמן אחרי ש הטיפו את השלושה טיפות הסיפור היה כזה כי סליק רבי אלעזר כשהוא עלה מבבל לארץ ישראל הוא מצא את זהירי אשכח זירי אמר לה הוא שאל אותו מי כאן תנ דתני רב מידות האם יש כאן איזה אחד שרב שנה לו את המשנה שלנו לגבי המידות לגבי הכלי המדידה אך וי אז הוא ראה לו את רב יצחק ברב דימי הוא למד אצל רב את המשנה הזאת אמר לי אז רבי יצחק ברבדי מי שאל את רבי אלעזר אם אתה מחפש מישהו שלמד אצל רב את המשנה הזאת כנראה שיש לך איזה קושיה על המשנה מה הק קשי לך מה הקושיה שלך מה הקושיה שלי המשנה הזאת סותרת משנה מפורשת במסכת ר דתנן הרכינה ומצית במשנה שלנו כתוב שאם הוא הרכין את הכלי מדידה אחרי שהוא סיים למכור לקונה והטיף לו את השלושה טיפין האחרונים ומצית התמצית עדיין יש שמה קצת יין או קצת שמן הרי הוא של המוכר והרי שנינו במסכת תרומות משנה שסותרת את זה ששם למדנו לגבי אחד שמזג מכלי מידה שמן או יין של תרומה ורוצים שם את היין הוציא משם את השמן והוציא את השלוש טיפות ואחר כך הרכינה ומצה אז מה שיש שם הרי זו גם תרומה וגם את זה הוא נותן לכהן אז למה במשנה שלנו אנחנו אומרים שכל מה שנשאר בחבית אחרי שמצאו את השלוש טיפות זה לא לקונה אמר לי השיב לו רב יצחק ברב דימי התשובה היא מאוד פשוטה היתמר עלה הרי למדנו על המשנה שלנו מה הסיבה שאחרי שלוש טיפות הקונה לא מקבל את שאר היין ו השמן אמר רבי אבאו באמת זה היה אמור להיות שלו של הקונה אלא משום יוש בעלים נגעו בה כי הקונה מפקיר את שאר ה מה שנשאר בחבית כזה תורך בשבילו להמתין עד שהם תמצאו הוא מתייאש מזה אבל בפועל באמת זה היה אמור להיות שלאו לכן לעניין תרומה שלא שיה חיוש שהטיפות עליהם תרומה גם אם הכהנים יעשו לא יצא שם תרומה מהטיפות שנשארו אז באמת יש לזה שם תרומה במשנה אמרנו שת ההלכה הזאת שאם אני מוכר בן אדם יין ואני בא לרוקן את היין מהחבית לחבית שלו אז אני חייב לטפטף שלוש טיפות זה נאמר במוכר רגיל אבל החנווני לפי דעת רבנן אינו חייב להטיף ואז יש את החולי את ההמשך שרבי יהודה אומר ערב שבת עם חשך פת אנחנו ביארנו שהוא חולק הוא סובר שגם חנווני חייב להטיף חוץ מערב שבת אבל בהתחלה הגמרא הסתפקה ה באיליו האם רבי יהודה מדבר על הרשע כ שכתוב שם שאדם רגיל שהוא לא חנווני הוא מוכר לחברו הוא חייב להטיף לו שלוש טיפות אז על זה בא רבי יהודה להקל ולומר שגם בערב שבת ם חשך הוא פטור כמו בשאר שני השבוע בשאר הימים של השבוע או דילמה או ש אמר שהוא בא להחמיר הוא הולך על הסייף הק שכתוב שחמ ני פטור מלטי שלוש טיפן בדרך כלל הוא בא להחמיר ולומר שכוני חייב והזמן היחיד שהוא פתו זה רק ערב שבת עם חשכה אומרת הגמרא זה ההסבר הנכון כי יש לנו בריתה מפורשת שכך כתוב תשמ דתני רבי יהודה אומר ערב שבת אם חשכה חנוני פטור מפני שהחינו טרוד משמע שמדברים כאן על החנווני שלפי דעת רבנן הוא תמיד פטור בא רבי יהודה ואומר מה פתאום הוא פטור רק בערב שבת עם חשכה אבל בשר ימי השבוע הוא חייב גם למצות את השלושה הטיפים של של היין כהוא שופך את זה לכלי של הקונה משנה נוספת השולח את בנו הקטן אצל חנוני עם כלי ריק לקנות שמן פונדיון בידו של הקטן שזה שני סרים והחנוני מדד לו ביסר אחד שמן והוא מעלא לו בכלי וכיוון ש שהוא הביא אותו קטן הביא שני סרים פודין שזה שני סרים אז הוא מחזיר לו עודף אז הוא נותן לו לאותו קטן את היסר עודף הוא שולח אותו לאביב עם הצלוחית שמן ואיסר ובדרך הבן שבר לאביב את הצלוחית ונשפך השמן והוא איבד את היסר שהוא קיבל עודף הכן ני חייב לשלם על השמן ועל הצלוחית ועל היסר רבי יהודה פותר את החנוני משום שעל מנת כן שלחו האבא שלח את הבן לכן וני שיתן לו את הייסר והשמן הגמרא תבאר את הוויכוח ביניהם ומודים חכמים לרבי יהודה בזמן שהצלחת נשארה ביד התינוק ומדד החנווני לתוכה בלי שחנו ני הגביע את הצלוחית שחנו פטור מלשלם עעל הצלוחית שנשברה מבארת הגמרא כעת את הוויכוח בין חכמים לבין רבי יהודה למה אנחנו אומרים שהחניך חייב ולמה אנחנו אומרים שהוא פטור אז ביש למה ביסר והשמן אפשר לבהר מאוד פשוט את הוויכוח של רבי יהודה וחכמים בה פליגי דרבנן סברי הם סוברים שהאבא שלח את הבן שלו רק להודיע להודיע על החנווני מה הוא רוצה לקנות לזה שדרי על מנת שהחינו ישלח החנווני יקבל את הצלוחית מהקטן ימלא באזה שמן ישלח שליח שייעשה משלוח לבית של לקונה לא שהוא ייתן את זה לקטן שהקטן יביא את זה ולכן כיוון שהמוכר מסר את זה לידי הקטן וזה נשבר בדרך הוא יהיה חייב ורבי יהודה סובר לשידור לי שדרי האבא שלח את הבן כדי שהכנו יתן לבן הקטן את השמן ואת ה איסר ולכן הוא פטור מלשלם אלא מה הויכוח לגבי מה שהוא שבר את הצלוחית למה חכמים מחייבים הרי כשהאבא שלח את הצלוחית ביד בנו הקטן שהוא יודע שהקטן לא יכול לשמור הוידה מדעת היא זה כמו ש מפקיר מרצונו את הצלוחית למה הכן ואני חייב מנסה הגמרא לתרץ אמר רב אושייה הכה בבעל הבית המוכר צלוחיות עסקינן מדובר כאן שהקונה ששלח את הבן שלו לקנות את השמן הוא בעצמו מוכר צלוחיות וכגון שנטלה החנוני החנווני לקח את הצלוחית מהקטן על מנת לבקרה על מנת לבדוק את הצלוחית הזאת אולי הוא יקנה אותה וכמו דברו של שמואל דאמר שמואל הנוטל כלי מן האומן על מנת לבקרו לבדוק אותו כדי לקנות אותו ונאנס הכלי בידו של זה שבא לקנות אז אותו אחד שבא לקנות חייב לשלם כי הוא קונה את הכלי בזה שהוא נטל אותו וכך גם סוברים חכמים שכיוון שאחנו וני נטל את צלוחית כדי לבדוק האם לקנות אותה או לא הוא התחייב באחריות הצלוחית ורבי יהודה חולק על דברי על ההלכה הזאת שאמר שמואל ולכן פותר את החנווני אז אם כן נשאל את השאלה מה אתה רוצה לומר כאן לימה דשמואל תנאי מה אתה רוצה לומר ששמואל אומר הלכה בדבר שיש עליו כבר ויכוח בין התנאים הרי אם יש כאן ויכוח בין התנאים איך מגיע האדם בדור אחר כך בתקופה אחר כך לומר הלכה בדבר שכבר נחלקו בו ראשונים אלא ניסו רבא ורב יוסף להסביר הסבר אחר דמרי טרו הם שניהם ניסו להסביר שהחכם מדובר לא שהקונה שבא לקנות שמן הוא מוכר חוץ מזה צלוחיות אלא החנווני שמוכר שמן מוכר גם את הצלויות בחנו מוכר צלוחיות ושמן עסקינן ואז ד רבי יהודה לתמי רבי יהודה הולך לשיטתו שאמרנו לגבי השמן שכשהוא שולח את הקטן זה היה שהחנויות לו את השמן אז כאן הוא גם מתכוון שוא יתן לו את הצלוחית ולכן החנווני לא פשה בזה שהוא נתן לקטן את הצלוחית עם השמן ורבנן הולכים לשיטתם לטעמו שסך הכל הבן אדם שלח את הבן שלו הקטן להודיע ל החנווני שישלח לו עם אדם גדול את השמן אז מדובר שהוא גם הודיע לו שישלח לו את הצלוחית ולכן כש החנווני שלח את זה עם הקטן הוא פשה ולכן הוא חייב שואלת הגמרא זה מסתדר טוב החלק הראשון במשנה אבל זה לא מסתדר הי אחי מספה בוא נראה את ההמשך שם שיש מקרה שמודעים חכמים לרבי יהודה מתי בזמן שהצלחת ביד התינוק אותו ילד ומדד חנווני לתוכה שחנו וני פטור על הצלוחית והרי אמרת להודו שלחי האבא שלח סך הכל את הבן להודיע לחנו בוני מה הוא רוצה לקנות והחנוני היה צריך למצוא שליח גדול לשלוח על ידו את הצלוחית עם השמן אז אם כן הוא כן פשע בזה שהוא מסר את הצלוחית לתינוק אלא מנסים הב בר אבין ורב חנינא בר אבין להסביר הסבר אחר בדברי המשנה דמרי תרו הם שניהם הסבירו הכה כאן במשנה במה סכין באיזה מקרה אנחנו עוסקים כגון שהאבא באמת מאבד לדעתו את הצלוחית הוא נותן לקטן צלוחית כזאת שהוא יודע שהיא עלולה להישבר בקלות ובאמת היה החנווני אמור להיות פטור רק מה מה אתה אומר אוידה מדעת שהוא מאבד מדעת ו את הצלוחית בזה שהוא נותן את זה לקטן שישמור על זה אם מדברים פה על הוידה אז יש נידון במקרה שאדם פטור מלהחזיר עוידה התורה מצווה בן אדם שמוצא חפץ שנאבד מחברו שאסור לו להתעלם הוא חייב לקחת את החפץ ולהחזיר אותו לבעליו אבל אם הוא אדם מכובד שהוא הולך בדרך והוא מוצא איזה בהמה ואין לפי כבודו ללכת עם בהמה כזאת ברשות הרבים אז הוא פטור כי פעמים שאתה מתעלם כמו שדורשים במסכת ומציאה פרק אלו מציאות אבל יש מקרה שאותו זקן אותו אדם מכובד מתחייב בהשבת הוידה כשהוא הלך והכה את אותה בהמה וגרם ללכת לאיזה כיוון מסוים אז הוא התחייב אותו בר גם כאן מדובר שהח נ נל את הצלוחית קטן כד למדוד ב ואם כן כמו דבריו של רב דמה רב לגבי הוד שאדם חשוב פטור מלהשיב כי זה לא לפי כבודו ללת איתה ברש הרבים אם מקיש אותה במקל כדי להט אותה לדרך נתחייב להשיבה לכן סובר כן חכמים שהח מתחייב כי הוא השתמש עם הכלי הזה זה נקרא כמו שהוא הקיש את הבהמה במקל לגבי השבת הוידה שהוא מתחייב בה אז אותו דבר גם כאן אומנם זה הוידה מדעת בזה שבן אדם שולח עם הבן הקטן שלו צלוחית הוא יודע שזה עלול להישבר ו החנוני אמור להיות פטור אבל למה החנווני הלך והשתמש בזה והמדד בזה מזה הוא התחייב ורבי יהודה חולק על רבא הוא סובר שהכה לא מחייבת את הזקן שהנה לפי כבודו אם הוא יקע את הבהמה במקל וסי אותה אל הדרך הוא לא מתחייב בהשבת הוידה להחזיר אותה וגם כאן חנווני נתל לת הצלוחית כדי למדוד בה זה לא מחייב אותו שואלת הגמרא הימור דמר רבא כל מה שרבא אמר שהוא מתחייב בהק דווקא בבעלי חיים למה כי בזה שהבן אדם המכובד הזה הלך והכה את הבהמה הוא הרגיל אותה ללכת ולברוח נקטין הוא ניגרה בריטה הוא הרגיל אותה לפסוע החוצה בהקאה הזאת ולברוח לכן הוא חייב בשמירת מה אתה בכלל נוגע בהמה הזאת מעצמה הייתה חוזרת הביתה היא בהמה שזקוקה עעל הבעלים שלה כדי שייתנו לה אוכל וייתנו לה שמירה והגנה מעצמה היא אמורה לחזור לרפת זה שהבן אדם הלך והכה אותה וגרם לה לברוח הוא הרגיל אותה לברוח אז לכן הוא חייב עכשיו לעשות השבת הוידה לפי דעת רבא אבל כי הי גבנה במקרה הזה שבסך הכל החמ ואני לקח את הכלי בשביל למדוד בו מי אמר שהוא מתחייב בשמירתו זה נשאר אבד מדת ו אמר להות פטור אלא מביאה הגמרא את מה שאמר רבא ורבי זירה רבא אומר אני ורבי זיר שהוא ההרי שבחבורה שנינו הסברנו את דברי המשנה תרג נוע אומנו מי הוא או הרי שבחבורה רבי זירה וביאר את המשנה בצורה הזא הקינן כאן במשנה באיזה מקרה מדובר כגון שאבא שלח ביד בנו צלוחית מיוחדת למדידה עכשיו החנוני מי נתן לו רשות למדוד בצלוחית הזאת בכלי מדידה הזה לאחרים ופה מדובר שנטלה למות בשמן לאחרים בלי רשות בעל הצלוחית אז אם הוא היה מודד בשביל אותו קטן לצורך אביב זה היה הלכה אחת אבל כאן כשהוא לוקח מהקטן הזה את הכלי מתחיל למדוד לאנשים אחרים את כמה כמה שמן כמה יין לתת להם אז הוא שואל שלומד דעת לוקח חפץ בהשאלה בלי לבקש רשות מהמשיח מה דינו וזה גם הויכוח כאן בין רבנן לבין רבי יהודה ושואל שלומי דעת בזה כ מפלגי רבי יהודה סובר מר סבר דינו כמו שואל רגיל אב שואל אם הוא מחזיר בחזרה את החפץ המושאל למקומו הוא פטור לקחתי את זה מהקטן החזרתי לו את זה החזרתי את זה לאותו אחד שממנו לקחתי ולכן אני פטור ולעומת זאת חכמים סוברים ששואל שהלא מדעת הוא גזלן הוי וגזלן לא מספיק שהוא מחזיר את הגזלה למי שלקח ממנו אלא הוא צריך לעשות השווה כמו שצריך והשיב את הגזלה הוא צריך להביא את זה לאב לבעלים צריך להחזיר את זה לאבא לא להחזיר את זה לקטן ואם החזיר את זה לקטן הוא מתחייב החמ ני מתחייב על הצלוחית גם כן מתבונן בגופם של דברים שאמר שמואל כשניסינו עם הדברים שלו לתרץ את דברי המשנה הנטל כלי מן האומן כדי לבדוק ולהחליט אם לקנות אותו או לא לבקרו ונאנס הכלי בידו אז ה אז הנוטל חייב לשלם כי הוא קנה את הכלי בזה שהוא נתל את הכלי ומוארת הגמרא הנ מילי הדברים האלה נאמרו דווקא דקץ דמי שכבר קבעו את המחיר של הכלי לפני שהוא נטל את הכלי הזה בשיל לבדוק אותו או שמדובר כאן בכלים קטנים שהמחיר שלהם קבוע אז במקרה הזה יש כבר גמירות דעת ולכן כשהבן אדם הלך ולקח את הכלי כדי לבדוק אותו כדי לקנות אז או שכבר הוא מתחייב כמו שהוא קצת נחשב כבר לוקח או שהוא נחשב כאן שהוא לוקח את זה בהשאלה כי הוא נהנה מזה שנותנים לו לבדוק את הכלי הזה מדובר פה בקלי כזה שהמוכר לא כל כך להוט שהבן אדם מה זה יקנה את זה ממנו כי זה דבר שבקלות אפשר למכור אותו לאנשים אחרים אז הבן אדם נהנה שנותנים לו כזה כלי ולכן במקרה כזה הוא מתחייב באחריות הכלי ברגע שהוא הגיע לידיו כדי לבדוק אותו ואם הכלי הזה ננס בידו הוא יהיה חייב לשלם ועד כאן דף פז
לצפיה בתכנים נוספים: