הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פה

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פה

[מוזיקה] ב 14 דף פה השור מתחיל בעזרת השם כמה מילים האחרונות של הדף הקודם ולמעשה כל הסוגיה שלפנינו תעסוק בדין קילוף של אודום כהנים כמו שלמדנו בשיעור הקודם הכלי קונא לו כמו חצר השאלה היא באיזה מקום הכלי קונה זה כל הנושא של הדף שלפנינו אומרת הגמ רב ושמואל דמר רו שניהם אמרו ש בכל מוקים חוץ מרשו ורבים אז הרשב אומר בכל מוקים בא לומר שאפילו ברשו מוכר אבל דווקא באופן מסוים כמו שנראה בעזרת השם בסיום הסוגיה בסיום השיעור היום חוץ מרשו ורבים אם הכלי מונר בשל ורבים שאין לו רשות להניח שם כלים לזמן מרובה הוא הדין חצר שו של שניהם כמו שנראה לעלון שם הכלי לא קונה לו ורב ירח ורב ש ב קש דמר תרו אפילו ברשו ורבים פשטו מחליס אומר ר פופ לא פליג כאן רב ושמואל דיברו וסרבי ממש כאן רשוק רבי יוחנן דיברו בסטו שמתה כמו שדיברנו בשיעור הקודם שם יש לכל אדם רשות להניח שם חפציו ומקור לרובים שאין רשו היחיד זה מקום פתוח כמו רשו סורב מקום שאנשים הולכים שם לכן הם קראו לזה רשו ורבים וויסס אומרים אם כך מה זה אפילו אם מדובר דווקא בסיטו אז יש ר אומר טופס לאב בח של שניהם אלא אפילו בסטו גם הבוב ממש לא אמר הגנס כמו שרב פפה אומר כי יש לנו עוד ממן ל שלוד בכל מקם שיש לו רוס ני מה רואים כאן יש לו רשו אן משל סמטו חוצפן רשוכ אמר לו זקני כמו ש הסוגיה אבל אין לו רשו מש שמנו כמו שרב פפה אמר בקשה הגמור מה אמרנו שכולם אומרים שברו סרבי ממש הכלי לא קונה לו בקשה הגמורה לכאורה בברייס שלפנינו נראה לא כך תושמע ארבע מדוס במוחין אז הרש בם אומר שאין הכוונה לארבע רשויות כמו שיש מפרשים באמת כי בעצם יש כאן רק שלוש רשויות רשו ורבים רשו מוחר ורשו לקיח כי נכון שיש כאן רשות רביעית רשות המופקדים דהיינו שוימר אבל בעצם זה כמו רשו סמוח כשמר הוא מקנה לו את המקום משיר לו את המקום ובשני הדין שווה אלא מה הכוונה ארבע מדוס ד'' חילוקים של דינים ש חלוקים זה מזה אז נראה כאן ארבע חילוקים אופן הראשון זה הם מודדים במידה של סרסור של מתווך אופן השני שהמידה שייכת לאחד מהם אופן השלישי שאפשר לקנות ברשו לקח על ידי חצירו באופן הרביעי רשו מו נפקד אז קונה על ידי הקבו או הצו או סחוס מוק וכבו כמו שנראה אז החילוק הראשון המידה הראשונה אז ש סמ מידו למו מי שנשמע לו מידו לקח אז כמו שהרשע מביא על פי הגמורה שהכוונה שהם שאלו סרסור יש סרסור שמתו בין שני אנשים אדם רוצה למכור יין או שמן אדם רוצה לקנות אז הוא מתו ביניהם והוא משאיל להם את המדידה את כלי המדידה אז אנחנו אומרים הוא משאיל זאת למוכר עד שהמוכר מסיים למדוד הוא ממלא את העמידו ומאז וילך הוא משיל זאת לאלו קיח שיוכל לקחת את זה להעביר לכלים שלו לקחת את זה הביתה אז ממילא עד שלא נשמע לו מידו כזמן שהמידה לא מלאה אז הכלי מושאל למוכה אז למוכה אם נשפך היין או השמן או התייקר המוכה יכול לחזור בו מי שנשמר לו מידו ללקח זה כבר מושל ללקח וממילא הוא כבר קנה את זה בקניין קלוב ופשט כמו שגמור מתקשה הרי בהמשך הברס נראה שלכה מדובר כאן ב שוסו רבים אז מוכח כאן שכ שיקח כהן ג משובים אבל הגמור תמיד זאת במטו או בחוס ששניהם כמו שנראה במד ממורים במיו שאינו של שניהם קנל ששייכת לסרסור אבול כעת עוברים למידה השנייה של הברס אוסו מידו שחומים כלי המדידה שייך ללקח או שייך למוחו רישון רישון כל טיפה וטיפה כרגע כך מבינים קו בעל מידו קונה דהיינו אם המידה שייכת למוכ אפילו שנתלה מידו בינתיים זה עדיין שייך למוכה הלוקח עדיין לא קנה אם העמידו שייכת ללוקח אפילו שלפני שנתמלא אז הוא קונה את זה בקניין כלי ואפילו לפני שהוא גמר את המדידה אז כמו שראינו במשנה שמושך ולוי מודד הוא מיד קונה ממשיך אז גם בכליו הוא קונה גם לפני סיום המדידה כ המדידה זה רק לדעת כמה הוא מחר לו ממשיכים לאופן השלישי של הברייה במדור אמור כל מה שדיברנו עד כעת ברשו ורבים ובחצר שאינו של שניהם ששייכת לאדם שלישי והוא לא נתן להם רשות למדוד כאן אז זה כמו רשו סורבי אבל ברשו שמוחו אם הם עומדים ומודדים ברשו סמכו לא יקו הלוקח לא קונה אפילו שהמידה שייכת לו אז רואים כאן שכלב שלקר בשו מוכר לא יכונו עד שגבי הנו עקבו יקונה בכל מקום אוי עד שיציינו מרשו הוא יוציא מרשו של מוכר לשוס של קח או לסמו או הרשב אומר כמו שנראה לאלון צי פו דלמט מגים לובים הוא מכניס לתוך היד שלו וסבים אז הוא קונה זאת זה הכל לפי המינה שמדובר באמת שרואים כאן שקילו שלק בשומ לאקו אבל הגמור תדחה שאי אפשר לפשט כך נראה בעזרת השם בהמשך כמו שרש מציין כאן עוברים לאופן הבא זה למס המידה הרביעית בבריה ברשו לקח המוכר מביא את תבואתו אל בית לקח הוא הכניס ז לביתו כיון ש קיבל אלוב מיכו ברגע שהוא התרצה למחיר אמר לו כל תבואה זו קנויה לך בכך וכך לכל שעה ושעה כל קיח אפילו שעדיין לא מדד וקנה זאת ברשו פשס מדובר אפילו שזה מונח עדיין בכלים של המכו הוא מודד בכלים שלו הכלי בטל אצל הרשות הגימור תחה שמדובר כן בכלים של קח עכשיו עוברים לעוד נידון אבל זה לא רשות רביעית כמו שרשם מקדים אלא זה דומה לרשות ויכום מה קורה אם זה מונח מונחת ברשו אלו המופקדים אצלו המוכר הפקיד את פירותיו אצל שומו וסתומה הוא השאי לו הקנה לו את המקום שהפירות מונחים מרשה לו שם לעשות מה שהוא רוצה עם זה למדוד שם עכשיו הוא מסכם קיח אני רוצה למכור לך את התבואה שמונחת אצל השומר שלי לא קונו אפילו שכבר סיכמו ביניהם אלא באחד משני אופנים עד שקבלו או ד שסקס מקומון אז איסקס מקומון שפוט הוא הולך לקיח אל השומר ואומר לו תזכיר לי את המקום שהפירות מונחים וברגע שהוא מזכיר לו אז הפירות כעת מונחים ברשותו אז הוא קונה את זה על ידי חצרי מה זה עד שיקבל ולוב האופן הראשון שהביסה אמרה אומר הרש בם עד שיקבל עליו נפקד במצוות מפקיד שהוא המוכר כת לייחד לו רשות הלקח לקנות את הפירות באשר הוא שם אז לא ברור איך הקניין ולמעשה בעלי זד רבינ מביא בזה שתי פירושים פירוש אחד הנפקד הוא אומר למפקיד אומר לנפקד אני רוצה למכור את התבואה שלי לזה וזה אז את כעת המקום של התבואה אתה השאלת לי את זה לא מתה וילך אני רוצה שתקנה שלקח הזה יקנה את זה אז כעת זה חצר של הנפקד והוא זוכה בחצרו עבור הלקח כמו שאדם יכול לעשות אגבו או משיכה לצורך אדם שלישי כך הוא זוכה בחצרו עבור לקיח זה פירוש אחד שרבינו יונה ולפי זה זה שייך רק בשומר אבל אם בעל הבית עצמו יעשה זאת אם לא יקח הוא יאמר הפירות מונחים בחצרי ואני מקנה לך את זאת בחצרי זה לא יעבוד כרי הוא צריך להוציא זאת מרשותו כמו שאדם יאמר לחברו אני רוצה למכור לך משהו ואני עושה עבורך גבוה זה לא עובד אז כך גם לפי פירוש יקבל לא יעבוד והר שבם אומר שזה כן יכול לעבוד גם אם זה בונ ברשו סמיך לכן בהכרח שהרשם למד כמו פירושה השני של רבינו יני שנפקד הוא מסכים להשאיל את החצר ללא קיח אז מה אתה ואילך זה נחשב כחצר לקיח לקיח זוכה בכין חוצה אז באמת הרשב אומר שהוא הדין באופן שדיברנו מקודם שתבוא מונחת בשו מוייחו גם שייך שת הדברים האלה כבולה וסירוס והוא הדין ב אם זה מונח ברשו הנפקד שייך מה שאמרנו ברשו מוכ שהלקח יכול לבוא אל הבית של השומר ולעשות שם גבוה או להוציא את מרשותו ולעשות משיכה אלא נה אוחד מילס קונה לפי דרך העולם סתם מוכר כשההוא מוכר רוצה לפנות את ביטו אז לכן כשזה מונר בשו ס מוכר אז ברס נתה את הדוגמה שהוא מגביע ו לוקח את זה הביתה או שהוא מוציא זאת הוא לא חפץ להשיא לו את המקום לא להזכיר לו את רשותו בנפ קת שעת כת היה שוימר מה אכפת לו להיות מתה ואילך שומ של ל יקח עד כת היה שומ שלמוח מתה וילך ש ש ח לכן קטו כך נקטו רבוס שוא אפ לא צריך לעשות אבוא או לעשות משיך עדי קבולה או שרות אם השומר אז הוא קונה את הפירות עד כאן הבריה לעניינינו קונ מיה מה כתוב בברייס ממורים וסבים ובחצר שהינו של שניהם מה הכונה רובים מהלה בשוב ממיש ובכל זאת ראינו בברייס שאם המיד שייכת לאחד מהם רקו זאת אומרת שאם המידה שייכת ללקח אז כל שנכנסת אל המידה הוא קונה זאת אומרת שכלב של קיח קונים לו ברשו ורבים סיכמנו שכולם סוברים ששו ורבים הכלים לא קונים תוכה הגמור וי מה הכוונה ברשו ורבים סמטו כמו שאמרנו לא שרבי וח קורא לסמו ובים כ זה דומה לשו סרבים שואלת הגמור קיס דומי דוצר שאנה ששניהם כונ מה כתוב בובים או בחצר שאנה ששניהם חוצ שאנה ששניים זה מקום שאין ל רשות להניח זה ממש דומה לרש סבים לא דומה לסטו ששם לכל אדם יכול להניח את כליו אומרת הגמורה ברשו סור הכונה לסמו ומה חוצ שי ששניהם נמה אין הכוונה של אדם שלישי אינו ששניהם לא של המוך לא שלקח של אדם שלישי אלא דד היקו אדיקולה זה לא חצר של המוח לחוד ולא של ליקח לחוד אלא דרו זה חצר משותפת למוח ולקח ושם באמת הוא יכול לקנות בקלוב וכעת נעבור לסוגה של קילו שלק שסמ בוא רב שס מרבונה כלב שלקח ברשו מוחו אדם מגיע אל מוכר אליו לחנות אליו לבית הוא רוצה לקנות ואז הוא מביא את הכלים שלו אז מה הוא אומר שתי אופנים או שקודם כל הייתה פסיקה כמו שדיברנו בשיעור הקודם חייבת להיות פסיקה כבו את המחיר לכל סו וסו ואז המוכר הוא מדד בכלב של לקיח או שהוא מדד בכלים שלו והוא שפך לכלים שלו לקיח אבל הכל בבית של אמיך האם כון לקיח כיוון שזה מונח בכלים שלו אוי לוי אז הרשבא מסביר שהספק הוא מה גובר על מה האם הרשות גוברת הרשות היא עיקרית והרשות היא של המוח או שמה הכלי האם הרשות היא מבטלת את הכלי הכלי בטל לגבי הרשות או שמה הכלי כן יכול להתגבר על הרשות ולקנות שם עבור על קח אומר לי אמר לו רבו נת ניסו זה לכאורה משנה מפורשת למסכת גיטין שם למדנו אדם רוצה לגרש את אשתו אז כתוב בתיר שהוא נתן הוא לא שם ביודו הוא נותן לה בידה גט הגימור למדע מהפסוק שהוא יכול גם לתת לה את זה בחצרה או בכלי שלה אז אומרת המשנה זורקו לו הבעל זרק לאישה את הגט לתוך חייקו מסביר רשבם כלומר על בגדיה שהיא לבושה בהם על זה הוא זרק את הגט או לטוח קלסו זה סל שאנשים הולכות עם סל שמים בזה מחתים צינוריות הרי זו מגורש אפילו שהיא עומדת בביתו של בעלה ושם הוא מניח לה את הגת על בגדיה או לתוך הסל שלה בכל זאת היא זוכה בגת והיא מגורשת אז אומר רבונה משנה מפורשת שקילו שלק בשו מוכ אז כו כיח אומר לרב נחמן לרב הונה מתי מפשט מהי דמו לוקלי באוק למה אתה פושט מהמשנה הזו ששברו מכו את הרעיה הזו קאות בוקלה משקל ששמו הוקלה ברזל בפרק הז רגש מגיט הגמור מנסה אמת להוכיח מהמשנה הזו שק ש קח והמים מתרצים בכמה אופנים שאי אפשר לפשוט משם אז למה אתה פושט הגמור מביאה את כל פירושי המים פירוש ראשון דמה רב יהוד אמר שמואל ווא מסביר הרשב שהסל קשור ותלוי באוויר ואז למה היא קונה בזה אומר הרש בם דדו להגב שקונה בכל מוקים אז בפשט כוונת רשבם שהיא לא קונה את הגד בקניין כלי אלא בקניין הגבוה כיוון שהגט מוגבה מכוחה כיוון שמכניסים את הגט הבעל הכניס את הגט לסל שמוגבה על ידיה לכן היא קונה באגבו וכך מפרש התרס גיט לפי זה יצא כן חידוש שאפשר לקנות גט האישה קונה את הגט גרש בו גם על ידי קניונים אחרים גם על ידי הגבוה אבל הביס אפרים וחלק סוב הם מסבירים שאין כוונת רשבם שקונה בגבוה לשון הרשב דומ לגבוה וכוונת הרשם כמו שגבו קונה ומוכר למה כי כשאני מגביע הדבר אז אני מוציא זאת מרשו מוח מכניס זאת לרשותי כמו שהרשם מסביר לאלון אז כר גם אם קלסו לו בו אז הכלי לא מונר בשו מוכר אלא מונר בשוה ולא בש בעלה כי אדם הוא חולק רשות לעצמו וכליו התלויים בו ולכן זה כמו שהוא נותן את הגת לרשותה ואי אפשר לפשוט מכאן לכלי שמונח בחצרו של המוכר שהוא יקנה ללא יקח אולי אז הוא לא קונה ר שלוקי שאמר קשור הו מספיק שהסל קשור בה ואף על פי שאינו תלוי בו אלא נגרר בקרקע אז זה שוב זה מתחבר אלי זה כמו רשותה אז זה דומה לגבוה שבזה הא יכולה לקנות אפילו שהיא עומדת ברשות בע רב אמר כג היא יושבת וזה ב רוס אז אפילו שזה מונח בקרקע אדם לא מקפיד על מקום מושב אשתו עד כת אשתו עד אחרי הגט אז עד עכשיו היה מקום קנוי לה לכן יכולה להתגרש רמר כגס מביא הרשב מזקנו רשי הקודש במסכת זגין רבנו מוד שלכן הוא לא מקפיד על מקום הסל כיוון שכל החד מונח מיוחד לסלים הוא מוכר כאן סלים רבי חן אמר מ מס אמ רבי ן לפי שנודק חיקו אם נגררים גד על הקרקע ולא על מקם קסו תוו מסביר פירוש בשו דוק אפילו שכעת הוא בא לגרש אותה הוא לא מסלק את רשותה משם כדי שתר תגרש אבל בסתם אדם הוא מקפיד על כילים שמביא לביתו ממילא אי אפשר לפשוט מכאן שכלב של קע בשמ יחקו כאן יש סיבה מיוחדת כל אחד סב זאת אחרת אלא טוען רב נחמן אדרבה פשוט לו מהור בריסה שבנו לאל שלא יקו כי מה ראינו בברייס ברשו ס מוייחו אם הפירות שרוצה למכור ללקח הם ברשו ס מוייחו לא יכונו עד שיבינו עד שיציינו מרוס מה אליו בכלב קח הוא הביא את כלי המדידה שלו הלקח במוך ושם מודד ובכל זאת הוא לא קונה בילוב אז מוכיח אב נחמן שלא אומרת הגמור וי בקלוב דמוך כו שמונח בכלים של המוח לכן הוא לא קונה עד שיבינו או עד שיצאנו משו שואל רב נחמ חזרה ומדרש בכלב דמ סיפ ופן הבא בכלב דמ אסיפה וק אםמ מבי את הבה אל בתו של כי שיב ור לו בכ וכ קו קיח והי בכלב דמוך המ קו לקיח אתה הרי רוצה לומר שהכלי הוא קובע הכלי לא מתבטל אל הרשות ולכן אתה רוצה לומר שכלו של קר בוס מוכר אז הוא קונה אז אם כך גם להפך קילוף של מוכר בשו לקיח הוא לא קונה הרשות לא גוברת על הכלי אם כך יש לנו כאן סתירה בברייס אומרת הגמורה לא סיפ אסו לקב ד לקיח לא מבר בכלב של מוכר אם זה מונח בכלב של מוכר אז באמת הוא לא יקנה ברשותו כ הכלי גובר על הרשות שואל רב נחמן אומי פסקה מה פסקת את הדבר לעולם בבית המוכר מודדים רק בכלי של מוכר ולעולם בבית לקח בקל ש יקח אומרת הגמורה כן סטו דילס במו מדמו שיכ בבית המוכר איזה כלים מצוים כ כלי המוכר בקח מד קיח שכי וזה כוונת הביסה שתי שתי מידות מידל מיד של מוכרים הביסה אומרת כך ברשו מוכר לעולם לא יקנה לא יקח כיים באגבו כי הרי עם איזה כלים מעודדים שם בדרך כלל עם כלים של מוייחו והמידה הבאה ב שוס לא יקח הוא קונה בזה שהמוח מסכים כי בדרך כלל זה נתון בקילו שלא קייח כלי שלא יקח בשו שלא יקח אז הוא קונא אבל זה הכל בסתם בסתם אז בדרך כלל בבית המיחה זה כילים של מוח בבית הלקח זה כלים של לקח המה קורה אם כלי הלקח בשו המוח או להפך זה אי אפשר לפשוט מבריס זו אז בינתיים השאלה נשארה בספק אומר וב ושמה למד מבריס מושך חמור ופילו והכניס לתר ביסו אדם רוצה למכור תבואה לחברו התבואה מונחת על חמורים או על גב פועליו חמור וב זה המנהיגים את החמורים הלך לקיח ומש את החמורים עם המנהיגים שלהם או את הפועלים שתפו עליהם לתוך ביתו אומרת היסה בין פוסק עד של מודד כבר קבעו את המחיר אבל עדיין לא מדדו ובין מודד דהיינו מדד עד שלא יפסק שני ם יכולים לרז בון מודד הוא הניח זאת ברשותו בשבל למדוד אז הוא הוריד זאת מהחמורים הפועלים ועדיין לאלא פסק אז שניהם יכולים לחזור בהם אז באופן הראשון של פוסק של עודד ברור שיכול לחזור רשבם הוא לא עשה שום קניין אין כאן לא משיכה ולא רשו לקיח כי כל זמן שזה על צוואר החמור על צוואר הפועל כי מדובר שהוא לא פירק וזאת כי בהמשך נראה פרקון אז מדין חוצ הוא לא יכול לקנות כי זה לא נחשב שזה נכנס לרשות לקיח כיוון שזה מונח על חמור או שזה מונח על גב הפועל גוף של בהמה או גוף של אדם זה ודאי לא בטל לגבי הרשות שבה הם עומדים המשיכה שהוא עשה זה גם לא משיכה כרי הוא מושך את האדם או שהוא מושך את החמור אז הוא לא קונה בזה את הפירות צריך למשוך את הפירות באופן השני שמוד הדעת שלו פוסק אז הגמור תסביר עוד מעט שהפסיקה היא לקובה כל זמן שלא פסקו מחיר אז אין סמי חוז דס כדיין לא ידעים זה ישתלם להם המחיר הזה ממשיכה המיסה פרקון הוא פירק זאת עגבי החמורים או הפועל בין אם המח עשה זאת בין אם הלקח עשה זאת וכניס רביס של הלקח אז יש כאן הנחה בשו הלקח אז תלוי פוסק עד של מעודד אין שניהם יכולים לרז בם אם כבר סיכמו את המחיר אפילו שעדיין לא מדדו הוא כבר כנה זאת על ידי חצרו מודד שפוסק שניהם יכולים לעזור בם כמו שאמרנו כיוון שלפני פסיק אס מחוס אבל מתי ה יכולים לחזור בהם עד הפסיקה ברגע שתהיה פסיקה אפילו שהוא לא מדד הוא קנה זת ברשו הוא לא יכול לחזור בו אפילו שעדיין לא מדדו כי כמו שדיברנו במשנה המדידה לא מעכבת ברגע שסיכמו שכל שע בכך וכך אז המדידה כעת זה רק לדעת כמה הוא צריך כמה הוא קנה וכמה הוא צריך לשלם מה שנראה לאלון אומר הרש בם שאם הוא סיכם על מכירת כור אז כומר שלא מדדו את כל הכור המחיר עדיין לא חלה כי סיכמו על על כמות מסויימת אב ברגע שאמרו כל שעה בכך וכך אז המדידה לא מעכבת אז מה מביא כאן עוד פירוש אב הוא מוכר שזה טעות הקופונים מה רואים כאן שמודד לפוסק שניהם יכולים לזו בהם פוסק של מודד אין שנם יכולים לעזור בהם וגם מודד של פוסק יכולים לחזור עד הפסיקה ברגע שפסקו כבר לא אפילו שחורה זה עדיין מונח בכלים של המוכה כ הוא הרי פירק זאת כתוב איך הוא מפרק יש סקים עם תבואה שמונחים על החמור על הפועל והוא פורק זאת בבית זה מונח עדיין בשק של המוך ומי דכל דמו בוס לא קיח לא קונו מה הכוונה לא יקו המוכר לא קונה הכלים של המוכר לא מעקבים את זה שלקח יקנה על ידי רשותו אז כר גם כאן כלקח נשו לא קונו הרשב אומר שזה קול שקן וקול שקן כי אם הרשות גוברת על הכלי להוציא מרשות המוכר ולקנות על ידי רשותו אפלו שזה מונר בכלים של המוכר אז כל שכן שאם זה ח בכלי של הלקח ברשו סמוך אז ודאי שהרשות תגבר על הכלי שלא יוכל להוציא מרשו שמוכר ש עדיין ברשותו אז נוכיח מכאן שקלוב שלק בשו מוכר לא קונו אומר רב נחמן בר יצחק בששון פרקון הכוונה שהוא שפך את התב מעסקים לקרקע ביתו של הדיח אז אין כאן כלב דמו לכן הלקח קונה ברשותו הבאמת לא אומרים שהרשות גוברת על הכלי לא אם הוא לא יפרק זאת אז ככלים של המוחה הוא לא קונה רק שהוא פירק זאת על קרקע של הלקח אז הוא קונה ממילא כל שלקח בוס מוכר ייתכן שהלקח קונה כ הכלי גובר על הרשות הקפד רוב רובה שהוא אמר את התו שמה הזה הוא הביא את הראייה הקפיד מי דוחון קו חיקוי שחון פירקו קטונה מה שמע כמות שהם היו על החמור כמות שהם היו על הפועל כר גם הוא פירק אותם אומר ברבש בסק לדתו מדובר בחבילות שום שהם לא מנחים בכלל בסקים אז ברגע שה הוריד זאת לא מנח בקל של בוכ לכן הוא קנה אז אי אפשר לפשוט בריסה לגוף הבריה אמז מפיקו שהניח ז בשוק והוא קונה זאת על ידי רשותו פוסק אולי לא פוסק או מלי כמו שאמרנו פוסק סודת יש מחוס דז ביהם פוסק סוד מי אומר ש אולי המו רצה מחיר גבוה שלקח לא יוכל לעמוד בזה או שלקח יזלזל מאוד במחיר שמוח לא יוכל לעמוד בזה אז לפני פסיק שום קניין לא מועיל חוזרים לספק אומלי רבש תוש התחלנו את השיעור דרבו שמואל דמר רו קילו של אודם ק בכל מוק בכל מוק מה הוא בא להדגיש ו מה הוא ב לרבות ל לשרשו אז נפשות שקלו שק בשו קונה אמר לו רב אשי אסמר שמואל דיברו באופן שהמוכר אמר לו לקח זיל קני לך תקנה בכלי שלך ברשותי אומר רשבם אז הוא כביכול משאיל לו את מקום הנחת כליו אנחנו מסתפקים באופן סתומה ה לא אמר לו זיל קנה על ידי כלך אז יש לנו ספק וזה נשאר בספק עד כאן דף פה
לצפיה בתכנים נוספים: