הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פה

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פה

בו בטרה דף פה מתחילים בעזרת השם דף פד עמוד ב שורה אחרונה למטה במילים רב ושמואל נקישות חלושות נשמעות בדלת שפותחים מוצאים שם מקבץ נדבות אביון מהודר אין לו לחם לאכול הוא לבוש בלויי סחבות המראה שלו מעורר רחמים רוצים לתת לו צדקה אבל בודקים ולא מוצאים אפילו פרוטה אחת בכיס בארנק ואז בעל הבית נזכר שיש לו סכום כסף שהצטבר בקופה של צדקה שמש שלים לתוכו מפעם לפעם פרוטות מטבעות כסף אולי הוא יתן את הכסף שנמצא בקופה להני ואביון הזה הוא הרי כל כך נזקק אז הוא חושב לעצמו הרי הקופה הזאת שייכת לאיזה מוסד שעוסק בצדקה וחסד איך אני יכול לקחת מהכסף שלהם בשביל לתת להני וכי אני ממונה לחלק את הצדקה שלהם להחליט מי מקבל יותר מי מקבל פחות אבל מצד שני הוא חושב הרי הקופה הזאת נמצאת אצלי בבית אז אולי עד שה גבאים עד שהממונים לא לקחו את הכסף מהקופה הזאת אולי הכסף הוא עדיין שלי ואני יכול להחליט למי לתת מהכסף הזה לשאלה הזאת נדרשו גדולי הפוסקים משנת יוסף בשו דברי חיים האדמור הראשון לשושלת צנז בסימן סח והם הביאו הוכחה מהגמרא אצלנו האם אפשר לקחת מהכסף שבקופה או שהכסף הזה כבר שייך למוסד שהעמיד את הקופה כאן בבית ואז אי אפשר לקחת מהכסף שנמצא שם כאן אצלנו יש נידון לגבי כלי של אדם שנמצא ברשות של מישהו אחר הרי יש קניין קניין חצר חצרו של אדם קונה לו אם באים לקנות איזה חפץ והמוכר התרצה למכור צריך רק לעשות קניין אפשר לעשות קניין משיה על ידי משיכת החפץ קניין הגבעה על ידי הגבעת החפץ ואפשר לעשות קנין חצר אם החפץ נמצא בחצרו של הקונ הוא זוכה בו כאן מחדשת הגמרא שלא חייב שיהיה דווקא החצר של האדם גם כלי של הקונה קונה לו ובזה יש הסכמה בין רב שמואל רבי יוחנן רבי שמעון בן לקיש הם כולם מסכימים רב ו שמואל דמרי טרוו כליו של אדם אדם שרוצה לקנות הוא קבע עם המוכר את המחיר והחפץ נמצא בתוך הכלי שלו הכלי קונה לו בכל מקום אפילו ברשות של המוכר אם המוכר נותן רשות להעמיד את הכלי ולזכות על ידו חוץ מרשות הרבים ברשות הרבים גם אם הכלי של האדם עומד הוא לא יכול לקנות בקניין חצר ורבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאמרי טרוו שניהם מסכימים גם כן באותה הלכה כליו של אדם קונים לו בכל מקום חוץ מרשות רבים ומה שהם אומרים אפילו ברשות הרבים אמר רב פפא לא פליגה לא באים לחלוק על רב ושמואל אלא רב ושמואל דיברו כאן ממש ברשות הרבים ורבי יוחנן וראש לקיש מה שאמרו אפילו ברשות הרבים הם כאן מדברים בסמטה באיזה מקום שאמנם שייך לרבים אבל זה נמצא במקום צדדי שבני רשות הרבים נותנים רשות לאדם לשאול את המקום הזה כדי להניח בו חפצים ואם כן כיוון שיש לאדם רשות להשתמש במקום הזה ולהשהות בו את החפצים שלו אז זה נחשב כמו חצרו והוא יכול לזכות שם בקניין חצר ואם תשאל אם מ אם מדברים כאן בסמטה אמה עקר הולה רשות הרבים תקרא לזה סמטה התשובה היא שאין היא רשות היחיד החינמי מסתבר באמת מסתבר שמדובר כאן בסמטה כי אחד מאלה שמדברים זה רבי יוחנן והוא ביחד רבי שמעון בן לקיש הם שני שניהם באים ואומרים שכלו של אדם קונים לו אפילו ברשות הרבים לא ייתכן שמדברים פה ברשות הרבים שאנשים עוברים ושווים שם כי הרי אמר אבאו אמר בשם אותו רבי יוחנן כליו של אדם קונה לו בכל מקום שיש לו רשות להניחו דווקא אם יש לו רשות אין הכלים שלא קוונים לו אבל ברשות הרבים שאין לו רשות להניח שם את כליו כליו לא קונים לו שמאמינה שבאמת מה שרבי יוחנן נן אמר אפילו ברשות הרבים כליו קונים לו היינו בסמטה אם כן רב שמואל רבי יוחנן רבי שמעון בן לקיש כולם מסכימים שאם אני מניח כלי שלי ברשות הרבים אני לא יכול לזכות על ידי הכלי בקניין חצר בקשה הגמרא תשמע בוא ותשמע ברייתא שם כתוב שהכלי שלי אם הוא עומד ברשות הרבים אני קונה בו בקניין חצר הגמרא תתרץ גם את הבריתה הזאת שרשות הרבים שכתוב כאן הכוונה לסמטה זה לא המקום שאנשים עוברים ושווים שאיין רשות לאף אחד להשעות שם את חפציו אלא זה מקום צדדי ברשות הרבים ששם כל אחד יש לו זכות להשתמש במקום ולהשוות שם את חפציו אזה כמו שהשאיל לו את השטח הזה במקום בזמן שהכלי שלו נמצא שם הבריתה מדברת על ארבע מידות במוכרים חילוקי דינים יש במוכרים שני המידות הראשונים מדברים במקום משותף גם למוכר וגם לקונה והמידה הראשונה מדברת כשהם לקחו כלי בהשאלה ממישהו עד שלא נתמלאה המידה אז הכלי מושאל למוכר כדי שיוכל למדוד כמה הוא מוכר מי שנתמלא המידה הכלי מושאל ללוקח י שיוכל להשעות שם את מה שהוא קנה ואם כן ברגע שהתמלאה העמידה הוא זוכה בקניין חצר במה שהוא קנה במת דברים אמורים כמו שאמרנו מדובר כאן במידה מושאלת שהיא של שניהם זה המידה הראשונה עכשיו עוברת הבריתה ל המידה השנייה אבל אם היייתה מידה של אחד מהן אם המידה היא של הקונה אם זה כלי מדידה של הקונה ראשון ראשון קנה כל מה שנכנס לתוך הכלי הוא זוכה בו בקניין חצר אבל אם הכלי מדידה שייך למוכר אז הוא לא זוכה הקונה לא זוכה עד שהוא עושה קניין כי הכלי הזה הוא של המוכר אז הקונה לא יכול לזכות על ידו בקניין חצר שני המידות האלה שדיברנו עליהם המידות הראשונות במת דברם המורים מדובר כאן ברשות משותפת לשניהם או בסמטה שהברית קוראת לזה רשות הרבים השמטה זה גם כן מקום של הרבים אבל זה מקום שיש לכל אחד רשות להשעות שם את חפציו הגמרא בהתחלה מקשה מזה שכתוב כאן ברשות הר ר שאפשר לזכות בקניין חצר משמע שאפשר אפילו בראשות הרבים והגמרא דוחה שמדובר כאן בסמטה כמו שאמרנו וכן בחצר שאינה של שניהן והגמרא מעמידה שזה הכוונה שהיא אינה של שניהם היינו שהיא לא של אחד מהם באופן מוחלט אלא היא של שתיהם יחד מדובר בשני המידות הראשונות במקום שהוא משותף גם למוכר וגם לקונה והמידה השלישית מדברת ברשות מוכר או שומר אבל ברשות המוכר או ברשות השומר שהמוכר הפקיד אצלו אז לא קנה הקונה לא זוכה בקניין חצר כשה בלי מדידה נמצא ברשות המוכר או ברשות השומר ששומר בשביל המוכר עד מתי מתי הוא כן יקנה כשעשה קניין אחר לא קניין חצר איזה קניין שיגבה הנה יעשה קניין הגבעה שזה מועל אפילו ברשות המוכר או עד שיעשה משיחה אבל משיחה לא מועיל ברשות המוכר אלא הוא צריך שיו ציאנה מרשותו של של המוכר ואז לעשות משיכה לפני שנראה את השתי קניינים הנוספים שאפשר לעשות מביאה הברייתא את החילוק הרביעי המידה הרביעית אם ה מוכר והקונה נמצאים ברשות הקונה ברשות הלוקח כיוון שקיבל עליו מוכר כיוון שהמוכר קבע את המחיר מיד קנה לוקח בקניין חצר עכשיו לגבי המקרה השלישי ברשות המוכר או ה אומר שלו ברשות עלה המופקדים אצלו לא קנה וכאן הבריתה מביאה עוד שני קניינים דיברנו על קניין הגבעה או משיכה כעת מדברת הברייתא על עוד שתי קניינים עד שיקבל עליו ה שומר רשות מהפקיד לייחד מקום להשאיל לקונה לקנות או מקרה רביעי עד שהקונה יזכור את מקומן של הפירות ועל ידי זה הוא כן יקנה בקניין חצר זה הארבע מידות שראיינו בבריתה שתי המידות הראשונות מדברות ברשות שהיא משותפת גם למוכר וגם לקונה המידה הראשונה מדברת בכלי מועל והמידה השנייה מדברת בכלי של אחד מהם אחרי זה המידה השלישית מדברת ברשות המוכר או של השומר שלו והמידה הרביעית מדברת ברשות הקונה קטן מיה כל מקום ראינו בבריתה שברשות הרבים אפשר לקנות על ידי הכלי של הקונה או בחצר שאינה של שניהן מהי מה הכוונה כאן רשות הרבים לאו ברשות הרבים ממש וכי לא מדברים פה ממש על רשות הרבים ורואים שאפשר לקנות על ידי הכלי של הקונה אפילו אם הוא מונח ברשות הרבים כה הגמרא לא מדובר פה בסמטה שכבר אמרנו ששם אפשר לזכות בקניין חצר שואלת הגמרא והרי דום יד החצר שהינה של שניהם קטני כתוב רשות הרבים או חצר שאינה של שניהם הגמרא כעת מבינה שמדובר פה בחצר של אדם שלישי שלא למוכר ולא לקונה יש רשות להניח שם חפצים ואם כן זה לא מדבר על סמטה כי הרי בסמטה לכל אחד מהם יש רשות להניח את החפצים אלא כנראה מדברים פה על רשות הרבים ממש שבאמת לאף אחד מהם אין רשות להניח שם את החפצים שלו ואם כן מובן למה הם כתובים אחד ליד השני רשות הרבים אף אחד אין לו רשות להניח שם חפצים או רשות של מישהו שלישי אין לאף אחד מהם רשות להניח שמה חפצים איך אתה מבאר שרשות הרבים הכוונה שמתה שיש לכל אחד כן רשות לשים שמה את החפצים שלו תרצת הגמרא גם חצר שהינה של שניהם לא הכוונה של אדם שלישי אלא מהי חצר שינה של שניהם נמי דלא דה כולה שהיא לא כולה של זה ולא דה כולה והיא לא כולה של של זה היא לא כולה של המוכר ולא כולה של הקונה אלא דתרי הוא אלא זה משותף לשניהם וזה דומה לסמטה כי כל אחד מהם יש לו רשות להשעות שם את חפציו אם כן נמצא שאיין קושיה מהברית הזאת על מה שאמרו החכמים שברשות הרבים לא מועיל אם אדם מניח כלי כדי לזכות בו בקניין חצר בא מיני רב ששת מרב הונה כעת רב ששת מסתפק לגבי אם כלו של לוקח נמצאים ברשות המוכר האם קנה הלוקח או לא אמר לי השיב לו רב הונה ת ניתו אני רוצה לנסות להוכיח לך ממשנה במסכת שם כתוב לגבי בעל שרוצה לתת גט אז הוא יכול על ידי שהאישה תקנה את הגד בקניין חצר ועל ידי זה היא תהיה מגורשת אבל כאן מדובר שהיא עומדת ברשות שלו בכל זאת אם זרקו לה הוא זרק לה את הגט על הבגדים שהיא לבושה בהם לתוך חייקה או לתוך הסל שלה קלטה אז אף על פי שהיא עומדת בביתו שזה כמו רשות מוכר הרי זו מגורשת כי כהג נכנס לכלים שלה זה נחשב שזה נכנס לרשות ה רואים שכלו של קונה ברשות מוכר הקונה זוכה אמר לרב נחמן לרב הונה מהמשנה הזאת אתה מביא תשובה לשאלה של רב ששת מה התמה פשטת לימה מה אתה מביא רעיה מהמשנה הזאת ד מחולה הקו אותה 100 אוכלי 100 הקאות באוכל אוכלה זה זה מן משקל מדידה ממתכת הכוונה היא שיקו כביכול את המשנה הזאת 100 הקאות ברצועה שבראשה יש ברזל כמו המשקל שנקרא אוכלה דחו את המשנה הזאת בחמש דחיות דחיה ראשונה אמר רב יהודה אמר בשם שמואל והוא שהייתה קלטה תלוייה בה מדובר כאן שהבגד תלוי עליה והבגד לא נוגע בק לכן זה דומה לקניין הגבעה הגבעה מועיל אפילו ברשות המוכר ורש לקיש דכה ואמר מדובר כאן שה כלי קשור בה ואף על פי שאינה תלוייה בה אף על פי שזה נוגע בקרקע אבל בכל זאת זה מועיל כיוון שזה קשור בה זה לא סתם כלי של הקונה ברשות המוכר דחיה שלישית דחה רב דבר אהבה הוא אמר שמדובר כאן במשנה כגון שהייתה קלטה מונחת בין ירכיה איפה שהיא יושבת ע על הברכיים שלה ועל מקום כזה אדם לא מקפיד שאשתו תזכה כשהיא שמה בכלי שבמקום שבו היא יושבת על זה הבעל בדרך כלל לא מקפיד ולכן היא יכולה לזכות כי זה לא נחשב ממש רשות המוכר רב משרשיא בנו ברייד רב עמי דכה הוא אמר כגון שהיה בעלה מוכר כלים כאלה קלטות לכן הוא לא מקפיד על המקום של הכלי הזה רבי יוחנן אמר דחיה נוספת מקום חיקה קנוי לה מקום הכלי שלה קלטה קנוי לה ולכן זה נקרא כמו החצר שלה ואמר רב מהי תמה דרבי יוחנן לפי שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה מקום שבגדי נגררים על הארץ ולא על מקום קלטה כל אדם נותן לאשתו מקום בבית שלו גם לחפצים שלה וגם ל הקטנים שנמצאים איתה אז אם כן כאן במשנה זה שהאישה זוכה בגט שזה דומה לקונה אפילו שזה ברשות המוכר זה לא בגלל שכלי לוקח קונים לו אפילו ברשות המוכר אלא כאם מדובר במקרה מיוחד אז אם כן אי אפשר להוכיח מהמשנה הזאת לשאלה ששאל רב ששת אלא מנסה הגמרא להוכיח מדברי ברייתא פשוט לה מה הבריתה שהבנו מקודם שאם ה קונה מודד בכלי ברשות המוכר זה לא מועיל הוא לא קנה אלא הוא יצטרך לעשות קניין עד שגבינה בקניין הגבעה שזה כן מועיל ברשות מוכר או עד שיעשה קניין משיחה שזה לא מועיל ברשות המוכר ללכן הוא צריך שיוציא ינה מרשותו מ לו בכליו ד לוקח כ לא מדברים פה בכלי של הלוקח ואתה רואה שהוא לא יכול לקנות ברשות המוכר דוכה הגמרא לא חייב להיות יכול להיות שמדובר כאן בכליו ד מוכר ולכן הוא לא יכול לזכות בקניין חצר אבל אם זה היה כלו שלוקח יכול יות שכן היה יכול לזכות מנסה הגמרא להקשות מדרישה בכלב ד מוכר אם אתה אומר שכאן ברשות המוכר מדברים על כלים של המוכר אז לכאורה תצטרך לבאר גם את הסיפה כשמדברים ברשות של הקונה נ מבק אלב ד מוכר כנראה מדבר שמה גם כן בכלים של המוכר ם הסיפ אם ככה בוא נראה מה שכתוב שמה בהמשך של הבריתה שאם זה ברשות הלוקח הוא כן קונה כיוון שקיבל עליו מוכר למכור מיד קנה לוקח ואם מדובר פה בקהיל ד מוכר המי קנה לוקח אז מה אם זה הרשות שלו אבל זה כלי של המוכר וזה לא יצא עדיין מרשותו של המוכר דוכה הגמרא זה לא דומה הסיפה ברשות הקונה לא מדברים בכליו של המוכר אלא הטען לכלו לוקח מדברים שמה בכלים של הקונה ואם תשאל מהי פסקה מה למה החלטתי לחלק זה מאוד פשוט סתם דמילתא סתם הדבר בי מוכר ברשותו של המוכר איזה כלים יש מנה ד מוכר שכיחי כליו של המוכר מצויים שם בי לוקח ברשותו של הקונה איזה כלים מצויים מנה ד לוקח שכיחי כליו של הקונה מצויים שם ולכן כשמדברים ברשות המוכר כנראה הכלים פה הם גם של המוכר וכשמדברים ברשות הקונה כנראה הכלים כ מדברים על כלים של הקונה אז אם כן בריתה הזאת גם כן אין הוכחה האם כליו של קונה ברשות מוכר הוא יכול לזכות בהם בקניין חצר אלא אמר רבה תשמע בוא תשמע ברייתא אולי ממנה יהיה אפשר להוכיח ש אפילו עם הכלי הוא של הקונה כיוון שהוא עומד ברשות המוכר הוא לא קונה על ידי הכלי בקניין חצר הבריתה מדברת על אדם שבא לקנות כעת מבינים שהכו שהוא קונה שקים של תבואה שנמצאים על גבי החמורים ש שלו או על כתפי הפועלים שלו רבנו יונה מבאר שה פועלים שלו מתכוונים לא לזכות על ידי הגבעה ש מגביעים עבור הבעלים עבור הקונה והוא כעת מושך אותם את אלה שמנהיגים את החמורים שלו או את הפועלים שלו כשעל גבי החמורים והפועלים יש את העסקים של התבואה והוא מכניס את חמרה ופועלו הכניס לתוך ביתו הוא רוצה לקנות את התבואה את הסכים של התבואה אז בינתיים הוא לא עשה כאן שום קניין ואף על פי שהם נמצאים עכשיו ב בית שלו הוא לא קונה בקניין חצר כי עדיין ה תבואה נמצאת על הכתפיים של ה פועלים או על גבי החמורים זה שהוא משך את הפועלים או מנהיגי החמורים זה לא נחשב קניין משיכה כי בשביל קניין צריך למשוך את ה חפץ עצמו לא את אלה שנוסעים אותו ולכן בין אם הוא פסק את המחיר עד שלא מדד ובין אם הוא מדד עד שלא פסק את המחיר לא עשו כאן עדיין שום קניין ושניהם יכולים ל ור בהם בין המוכר ובין הקונה אבל אם פרקן אם הורידו את הסכים מהחמורים או מהפועלים והניחו אותם בתוך ביתו של הקונה כאן כבר אפשר לקנות בקניין חצר כי הכנסה לתוך ביתו אז ברגע שפסקו ביניהם את המחיר והייתה גמירות דעת בין המוכר לבין הקונה אפילו עד שלא מדד אפילו אם עדיין לא מדדו את הכמות של התבואה הוא קנה אין שניהם יכולים לחזור בהם אבל המדידה לבד לא מועילה עד שלא פסקו ביניהם את המחיר עדיין שניהם יכולים לחזור בהם אבל בכל אופן אנחנו רואים מכאן שאפילו שתבוא נמצאת בשקים של המוכר בכל זאת הוא לא קנה זה לא נשאר שלו מד קלב ד מוכר ברשות לוקח לא קנה מה פש לא קנה היינו זה לא נשאר של המוכר אפילו שזה בתוך העסקים שלו אלא הם מתבטלים לרשות הקונה כי הגמרא מבינה שמדובר פה בשקים עם תבואה שהסכים של המוכר והתבואה נמצאת בתוך הסכים והוא פירק אותם לגבי החצר לתוך הבית והקונה זוכה בהם כי הם בבית שלו אז אם כן אולי נלמד כל שכן כליו ד לוקח נמי ברשות מוכר לא קנה הקונה כי הם מתבטלים לרשות המוכר דוכה הגמרא אמר רב נחמן בר יצחק פרקן הכוונה בשש אחן שזה מחוץ לשקים של התבואה מחוץ לכלים של המוכר ולכן אפשר לקנות בקניין חצר אז בהתחלה הקפיד רבה והוא טמה הרי כתוב כאם פרקן לא שבחן מילי שבחן קטני פרקן קטני משמע שהוא פירק את השכים מעל גבי החמור מעל הפועלים אבל הם כעת בתוך התבואה נמצאת בתוך השכים של המוכר אבל הגמרא מתקנת אבל משאירה את הדחיה אלא אמר מרבר רבשי אפשר לומר שמדובר כאן בכזה סוג סחורה שלא נמצאת בתוך סקים במתח ליד תומי בחבילות של שום וזה הכוונה שהוא פירק אותם כמות שהם אבל לא מדובר כאן בכלי המוכר ולכן ברגע שבחצר של הקונה הוא זוכה בקניין חצר וזה לא נוגע לשאלה של רב ששת לגבי כלי של אחד אם זה נחשב חצר שלו אפילו ברשות של מישהו אחר עכשיו הגמרא דנה לגבי קניין חצר באופן כללי למה רק מתי שסיכמו ביניהם את המחיר מועילה החצר לעשות קניין אמר לרב הונא ברי ד דמר זוטרה לרב ינה מכדי פרקן קטנ הרי הבריתה אומרת שהניחו את התבואה ברשות הקונה מה לי פסק ומלי לא פסק מה ההבדל אם כבר סיכמו את המחיר או שעוד לא סיכמו את המחיר אפילו אם לא סיכמו את המחיר אמור להיות כאן קניין כי זה רשות הקונה אמר לה אז השיב לו רבנה כשפקחתי שמך דעת סומך את דעתו של המוכר שהמח כח התקיים והוא מסכים להקנות לקונה אבל לפני שהוא פסק את המחיר לא שם ך דעתי דעתו של המוכר לא סמוכה שהמק תקיים כי הקונה עדיין יכול לא להסכים למחיר ולבטל את המכירה לכן עדיין אין כאן את הקניין בכל אופן הגמרא מנסה ניסיון אחרון להשיב לשאלה של ששת האם כלי של קונה נחשב כמו חצר שלו אפילו ברשות המוכר מה רבינא לרב שישמן בוא תשמע את הדברים שרב ושמואל אמרו בפתיחת דברינו בתחילת הדף דמרי טרוו אם שניהם אמרו כליו של אדם קונה לו בכל מקום הכלי של הקונה קונה לו בכל מקום להטו מים מהים באים לרבות לאו וכי הם לא באו לטוי לרבות אפילו ברשות המוכר ואם כן רואים שכלי של קונה קונה לו אפילו ברשות המוכר אז יהיה תשובה לשאלה של רב ששת אומרת הגמרא זה נכון ולא נכון זה נכון שזה בא לרבות ברשות המוכר אבל זה לא נכון שיש לנו תשובה לשאלה של רב ששט כי התם בדברי רב ושמואל מדובר דמר לי המוכר נתן הסכמה לקונה והוא אמר לו זיל קני לך תקנה זה כמו שהוא אומר לו אני רוצה שהכלי שלך יקנה זה נחשב שהוא משאיל מקום בחצר שלו לכלי של הקונה ולכן הוא זוכה בקניין חצר אבל בסתם כשהמוכר לא אמר לו כלום לא הסכים לא נתן רשות שהכלי יקנה בחצר שלו אז אם כן אין ראייה שכלי של קונה נחשב חצר של הקונה אפילו ברשות המוכר השולחן ערוך בחושן משפט סימן ר סעיף ג קבים כותב כליו של אדם כל מקום שיש לו רשות להניחו קנה לו בקניין חצר דברי השולחן ערוך האלה השיב האדמור הראשון בשושלת צנז הגאון הקדוש בע לדברי חיים זכותו ייגן עלינו הוא השיב לשאלה ששיגר אליו האדמור הראשון לשושלת בית ויזניץ הגאון הקדוש רבי מנחם מנדל באל הצמח צדיק מוויזניץ זכותם יגן עלינו שאל אותו לגבי צדקה כשתורמים ושמים בקופה של צדקה האם אפשר להתנות לתת את זה לעניים דווקא מקהילה מסויימת היה שמה שאלה בתמיכה שבני חוץ לארץ תמכו בבני ארץ ישראל שלהם אפשר דווקא לאלה שבאו מקהילת ויניץ מרמרוש האם דווקא הם קודמים לקבל את הצדקה שתרמו הקהילה של ויניץ בחוץ לארץ היה שמה נידון שלם אבל בכל אופן הדברי חיים מוכיח מהדברים האלה שברגע שאדם שם את הכסף בקופה אצלו בבית אז הכסף הזה כבר נמצא ברשות הגבאי זה נחשב כאילו הגבאי כבר זכה בזה ולכן בן אדם לא יכול עכשיו להחליט אני רוצה שהכסף שלי ילך למטרה מסוימת כי ברגע שהוא שם כבר את הכסף בקופה זה כבר לא נמצא ברשותו אלא זה ברשותו של הגבאי אז אם כן לגבי השאלה שלנו שפתחנו בה את השיעור אם אדם דופקים אצלו ומבקשים צדקה והוא רוצה לעזור ויש לו כסף שהצטבר בקופה של צדקה של מוסד מסוים הוא לא יכול לקחת מהקופה לתת להני קראות נפשו כי הכסף שנמצא בקופה כבר נחשב בחזקת אלה שהעמידו כאן את הקופה כי זה כלי של הקונה של הגבאי ברשות המוכר ברשות התורם אבל אבל התורם נתן רשות לשים כאן את הקופה אז אם כן כיוון שזה בהסכמתו הכלי קונה ישר לגבאים כל כסף שנמצא בקופה של צדקה רצו רוצים להוכיח מכאן שזה נחשב שזה כבר בחזקת ברשות הגבאים והם צריכים לנהוג בזה כמו שהם נוהגים בכסף שכבר נמצא לגמרי אצלהם זה שטרם כבר לא יכול לקבוע לאן הכסף הזה ילך זה כבר לא נמצא ברשותו ועד כאן דף ‏p
לצפיה בתכנים נוספים: