הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פד

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פד

[מוזיקה] בו 14 דף פד רשו בעזרת השם סוף דף קודם אמצע המשנה שורה וחצי האחרונות של השורות הצרות בנקודתיים אומרת המשנה ארבע מדוז במוח ארבע דינים חלוקים זה מזה מה הם הארבע קח יכול סבו באופן מסוים אופן אחר שמוח זבו אופן שלישי שאף אחד לא יכול לחזור מהמח ואופן רביעי ששניהם יכולים לחזור בהם אומר הרש בם הרבה פעמים בשס הגמור אומרת מה ה מניין בא להשמיע לנו כמו כאן ארבע שדווקא ארבע ולא יותר אבל כאן לא זו המטרה אלא נקטו ארבע מידס במוכרים להודיעך שצריך לתת טעם ללכל ארבעתם למה הם חלוקים זה מזה והתנה כעת יפרט האופן הראשון שאמרנו שרק הלקח יכול לחזור בו באופן מסוים כזה מוכ יפס סיכמו שאתה מוכר לי סוג א' ונמצאו רוס נמצאו סוג ב הלקח יוכו לרז בוי זה לא מקח טווס זה לא מין אחר לחלוטין ששניהם יוכלו לחזור בהם דיברו על חיטים ונמצאו חיטים רק לקח יוכרז בוי אומר הרשב זה דומה לכן אונו שוס דהיינו שנינו במסכת בומצי פרק זוב אדם שעונה את חברו ומכר לו חפץ ששווה שש זוז בשבע זוז הוא נתן למנו זוז מיותר והזול הזה הוא שישית מהמתח כי בעצם זה שווה שש ושישית משש זה זוז ואדרש ממנו זוז נוסף אז הכלל הוא שמי שתענה דהיינו לקיח שהוא שילם זוז נוסף יכול לבחור אחד מהשניים או שהוא דורש בחזרה את הזוז הנוסף והוא נשאר עם המקח או שהוא מבטל לגמרי את המקח אז כר גם כאן זה שיתנה ל יקח יכול ל לגמי את המקח מה שאם כן המוכר לא יכול כמו שם המוכר לא יכול לבטל את המקח שהוא הנה בו והוא דרש זוז נוסף כר גם אצלנו וכמו שגמור ר אפילו באופן שכעת המוכה רוצה לחזור בו כ החיתים עלה מחירם בשוק הוא לא יכול לחזור בו מציין הרשב שבעצם שם בפרק הזו מבואר ש כל המשנה זה כדס רבי יהודה נוסי אבל הלו חק רב נוסן שרב נוסן סובר שאין לו שתי אופציות יש לו רק אופציה אחת לדרוש בחזרה את הזוז שזה שטות שזה הוא יתנה הו לא יכול לבטל את המקח אז למה כאן הוא כן יכול לבטל את המקח אומר הרשם כאן כולם מסוים שיכול לבטל למה כי כאן הוא רצה לקנות יפות ולא רעות אז ממילא כלפיו אז יש כאן הטעייה שאי אפשר לתקן אותה משאין כן בונה הטוס הוא לא התנה בחפץ החפץ שהוא רצה לקנות הוא קיבל את החפץ כל הענה היייתה רק במחיר שבמקום לשלם שש הוא שלם שבע אז ברגע שמקיימים את מה שכתוב אל טונו ומחזירים לו את הזוז הנוסף אז אין כאן שום אילה לבטל את המקח לכן סבר רב נוסן וכך פוסק רובה שהוא לא יכול לדרוש ביטול מקח אלא רק לדרוש את הזוז הנוסף שהוא שילם מה שאם כן כאן שאי אפשר לתקן את העניין כיוון שהוא לא רוצה רעות הוא רוצה דווקא יפות אז לכול עלמה זה שיתנה הוא יכול לבטל אז רקל אך יכול לחזור בו ולמוח מקרה הפוך סיכמו על חיטים רוס סוג ב' ונמצאו יופ סוג א' מוך יכול לז בו רק המוך שהוא יתנה הלוקח לא יכול לחזור בו ושוב אפילו אם כעת הלוקח מופסד כיוון שהוא זל השער הוא לא יכול לחזור בו אופן שלישי רויס ונמצאו רוסי כמו ה סוג ב ונמצאו סוג ב או יופיס ונמצאו יופיס אין אך עוד מה יכול לעזור ב אפילו אם בינתיים מתייקר השר שמוח מפסיד או זשר ש לקח מפסיד אי אפשר לחזור מה החידוש הרי המקח היה כפי שסוכם אומר הרש בם שהייתה אבה מינה שבאופן שהוא זל לשר ול קח רוצה לחזור בו אז ברויס ונמצאו רויס הוא יוכל לבוא לטון בעצם אני התכוונתי ליפות לסוג א' מה שאמרתי רעות כיון משום רע רע ימר כונה כמו שהגמר תביא את הפסוק במשלי תמיד קונה הוא אומר למוכה מה יש לך למכור רק דברים רעים ה רוצה להוריד את המחיר אז מה שהוא דיבר על רעות הוא לא התכוון בעצם לקבל סוג ב הוא רצה סוג א' רק הוא קרא לזה רוייס ולכן אם כעת יש לו איזה סיבה שוא רוצה לחזור בו יוכל לחזור בו לא כמו כן באופן שהתייר השע ומדובר ביופ אז נמצאו יופיס והמוח רוצה לחזור בו כ הוא אומר לא התכוונתי למכור סוג א' מה שדיברנו על יופ אוס כי אם הפסוק אומר רע רע ימר הקונה אז להפך טוב טוב רמוח תמיד המוכר אומר שלי סוג א' אז אולי הוא אכל ליטון אני התכוונתי לסוג ב' רק אמרתי סוג א' כי אצלי הכל סוג א' ולכן הוא רוצה להתעלות בעילה זו שהוא לא התכון ליו פוס כדי שיוכל לחזור בו באופן שהוא קר עשר לכן המשנה בא לומר לא אין איך יכל לעזוב דיברו על ראות ונמצאו רעות או דיברו על יפות נמצאו יפות אז המקח היה כמו שהיה ואפילו שכעת ישתנו הנסיבות לא יכול לחזור בו הוא הדים פשוט אומר הרשב שאם מכרו סתם לא דיברו לא רעות ולא יפות אז בכל מקרה אין אין אחד מהם יכול לחזור בו באופן הרביעי ששניהם יכולים לחזור בהם זה באופנים שכעת נראה שדיברו על מין אחד ונמצא מין אחר וזה הכוונה שעל מין זה לא היה בכלל מקח אז הדוגמה הראשונה שכמ טיס סיכמו על חיטה אדומה ונמ צס לונו או שסיכמו על חיטה לונו ונמצא שמטיס שניהם טעו כיוון שהוא תנה למכור שכמ טיס זאת אומרת שהמוכר התכוון שהלבנה הוא לא רוצה למכור וגם למה לוקח הוא לא רצה לבנה כם שמטיס אז זה שני מינים נפרדים אז ה מקח טוס מצד שניהם ושניהם יתנו ושניהם חוזרים ואפילו שזה שווה יותר ממה שסיכמו לא משנה בחיטים יופיס ורוס אז כולם רוצים יופיס ולא רויס וגם כל מוכה רוצה להתפטר מרוס כשהוא מדבר על רויס והוא לא רוצה למכור יופיס אז ודאי שאנחנו אומרים שאיין כאן מקח תוסר מצד המתענה אבל ש שני מינים חלוקים של חיטה המק סף מסביר כל אחת מהם היייתה מעלה מסויימת שכמ טיס יוצא מנה הרבה קמח החיטה לבנה פחות אבל פת נעה יותר על משל אם הוא קונה לשמחה הוא רוצה דווקא לבנה אפילו שיצא פחות אם הוא קונה לבית הוא רוצה דווקא שמטיס כמו כן להפך המוכה הוא רוצה להשאיר לעצמו ממילא יש כאן מכח תוס יש כאן דבר מעניין ברשב הרשב אומר למה קוראים לה חיטה אדומה שמטיס שמטיס זה החמה השמש כי השמש עם החום שלה הם מאדימה אותם זה מאוד מעניין הרשם כי בגימור נראה אחרת בגימור נראה שקוראים להם שלחיים אלה שמטיס על שם השמש שהשמש אדומה עוד דוגמה סיכמו הלצים של זיס ונמצאו של שיקמו או סיכמו של שיקמו ונמצאו של זזה שני מינים נפרדים לכל אחד יש מעלות וחסרונות או יין שיקמו ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין אפילו יין ונמצא חומץ זה לא יופ זה נמצא ורוס כי יש רוצים דווקא חומץ יש שרוצים דווקא יין כמו שגמור תבון בכל המקרים האלו שניהם יכולים לחזור בהם מביא ק את הגמורה את דברי רב חסדה שרצה ללמוד לגבי דינו הנוה במשנתנו ונקדים ונאמר כמו שכבר הזכרנו יש דינו אינו בשטויות משטויות שי הוא מחר ש בשב אם הוא מחר ש ב8 למשל אז זה ביטל מקח ושניהם יכולים לבטל את המקח אם זה פחות משישית אז זה מכילה אם זה שטות אז דיברנו את המחלק של רב נוסן ורב יהודה נוסי ואמרנו שהלוח רב נוסן אבל רב חסדה הוא סובר כרבי יהודה הסי כסתם משנ שם מס בו מצי שאם זה שטו אז זה שתענה יכול לבחור אחד מהשניים או לבטל את המקח או לדרוש את הוינו עוד נקודה צריך להקדים שיש מחליק המרים רב ושמואל שם מס בו מצי איך מחשבים את השוס אז יש שוס מקח שוס מהמחיר האמיתי דהיינו מחר דבר ששווה שש בחמש זו אנוי של ה מוייחו או דבר ששווה שש בשבע זו אנו של לקיח אז זה ודאי שזה נקרא שוס למה כי זה שווה שש ושישית משש זה אחד אז או שוא הוריד 1.5 או שהוסיף 17 מה קורה אם זה לא שטס מהמק מהמחיר אמיתי אלא זה שוס מויס זה שטוסר ששולם בפועל דבר ששווה חמש הוא מכר את זה בשש אז בעצם מהמחיר האמיתי זה חמישית אבל מהסכום ששולם בפועל זה שישית או שהוא מחר דבר ששווה שע בשש אז זה שביעית מהמחיר האמיתי אבל זה שישית ממה ששולם בפועל אז לפי רב זה לא ינ שוס כי צריך תמיד להסתכל על המחיר האמיתי אבל לפי שמואל שכך סבר חסדה גם שוס מויס נחשב בשתי אופנים זה נחשב טוס אז נעבור לדברי רב חסדה אומר רב חסדה מוחו שו חומש בשש אז כמו שדיברנו הפריד הסובר כמו שמואל הפלו ש לגבי המקח האמיתי זה חמישית הנוה המסתכלים על התשלום ששולם בפועל שש מתוך השש ששילמו זוז אחד זה אוי נוה וכמו שדיברנו רבחי סובר כמו רבי יהודה אנוסי שזה שיתנה יכול לבחור אם לחזור לגמרי מהמק או לעמוד במקח ולדרוש בחזרה את הזוז שיתנה הלכה לא כמותו כמו שדיברנו עד מתי יכול לדרוש את אחד מהשניים עד שירה את המקח לתג לסוחר או לקרובו שיגיד לו אם הוא טעה או לא אז מה קורה בתור זמן זה ווקר וו מד על שמונה כעת זה לא שווה חמש אלא שמונה אז התהפכו היוצרות עכשיו המוכר הוא מפסיד הוא מחר דבר ששווה שמונה בשש מיניסן בשעת המקח המחיר המקורי שעה חמ לא יקח אז לא יקח יכל רזו בוי ולא ימכר אפילו שמכיר העכשווי הוא המתנה המוכר ואפילו שזה עדיין בזמן שלקח יכול לעזור בו אז לכאורה וי חריטן המקח עדיין תלוי ועומד כלקח יכול בכל רגע נתון לחזור אז גם אני רוצה לחזור כי קתי הפחה יוצרות לא משום דמה לכך אומר למוכ אילו לא ניסון אם לא היית מענה אותי האם היית מוכר זאת בחמש לא מוצי אדרס בורך אפילו שתוך כדי שר לגו לקרובו עלה המחיר לשמונה אשדו ניסון מויס רסב כעת שעונת אותי ואז יש לי כוח שחזור בי עד כשר הגו לקרואה רוצה צל את זה ולחזור בך כיוון שכעת זה משתלם לך לא וסק רשב מוסיף שנקטו כאן חידוש אפילו שזה לשמונה שלגבי המוח זביט מקח הוא הדין שכלו גם לנקות שמד על שבע שיש כאן שוס מוס לגבי המוכר שהוא מחר דבר ששווה שבע בש א בכל מקרה אין וסקר מוסיף רב חסדה וטונה טונה טונה זה שנה תונה מישנה הטנה שלנו תונה זה קיצור של התנה שלנו כמו אבונה זה קיצור של אבא שלנו וחונה זה קיצור של אח שלנו התנה שלנו שנה זאת במשנתנו מה ראינו במשנה הוא סיכם למכור לוחית מופס ונמצא ויס תנה לכח לא יקח יכול לחזור בו ולא י מוייחו למה המוך רוצה לחזור בו בהכרח שהמשנה מדברת באופן שכעת הוא קר המחיר וכעת המוכר הוא המפסיד ורוצה לחזור אז זה המשנה בא לומר זה שלקח יכול לזור בו זה פשוט שהמוח לא זה גם פשוט אלומ אפילו שכעת יתפחו יוצרות והמוח מפסיד הוא לא יכול לזור בו אז רואים את החידוש שלי במשנה דין נוסף על אותו יסוד מקרה הפוך ואומר רב חסדה מוכר לושו שש בחומש אז שוב זה שוס מקח המקח הוא שש ואז שישית ממ זה זוז ומחר פחות בחומש הוא הדין שווה שבע בשש זה שוס מויס חיז הר סב שגם שוס מויס זה נחשב כשט אז מי איכל לחזור בו המוכר והוז לו זה יכול להיות גם אחרי זמן מרוב המוכר יכול לחזור בו לעולם ואזלו ועמדו על שולש יכלו גם לנקות ארבע גם ארבע שווה ש בארבע זה גם יותר מטוס זה גם ביטל מקח אז אומרים כך מי ניסנה בשעת המקח שזה היה שווה שש מ מי תנה אמיך שהוא שילם שהוא שילם שווה שש הוא שילם הוא קיבל עלזה רק חמש אז מז וקח אפילו שכעת באמת זהז ועמד על שלוש וקח הוא המפסיד שוא שלם חמ על דבר ששווה של למה דמר אומר לו א אם התות גם את זה שנ משנתנו וב יכל לזור בזה פשוט לא לוקיר זה גם פשוט למה שירצה לחזור בו אלא החידוש הוא שאפילו שכעת יתהפכו היוצרות ולקח משתלם לחזור בו כין שאזלו בכל זאת הוא לא יכול לחזור בו שואלת הגימור זה הרי כל כך פשוט מה שרב חיסה מחשב מתוך משנתנו אז כל מי שלומד את המשנה יכול ללמוד את בעצמו מקו משמ מס ניסני אונה הגמורה לא אם מניסן אם רב חיז אלי אומר לנו מה שהוא למד מהמשנה היייתי מפרש אחרת אמינה דיל מד רב חסדה באופן שהייתה הנו תרו מוצו דרבו כיוון שנטענה אז הזה שיתנה יכול לחזור בו אז המקח עדיין תלוי ועומד אז שניהם יכולים לחזור בהם ומנין בגרסה הנכונה לפי הרשב כמו שבך מתקן אז צריך לגרוס כך וסס אנומה משום כסיב כתוב במשלי הזכרנו את הפסוק רע ר ירקונה רשבם מביא מזקנו רש הקודש מפרש כך דהינו כך במש מדובר שלא הייתה אנו מכרו זאת פי המחיר אמיתי ומה היה ביוויס ונמצאו רויס מכרו את זה במחיר של הרויס אז ה לקח יוכו רזו בוי כ הוא אומר אני אפות ביקשתי ממחי מקח טוס על זה אם בא מוח לחזור למה כי זה התייקר בינתיים והוא רוצה להתלות בזה שזה מקח טוס כי סיכמנו על יפות ונמצא הרעות אז בזה הלקח יכול לומר לא היה כמ כח טוס בעצם אני לקחתי את זה בחז קס רויס כי רע רע ירקונה הקונה תמיד מסתכל על מה שהמוכר נותן לו כרע אז גם כשדיברנו על יופ נמצאו רויס התכוונתי לרויס כמו חים ברוז ונמצאו יופיס ומוחה חוזר וא אומר טעיתי לא התכוונתי למכור למכור יופיס אז הוא יכול לחזור בו אבל אם בעל ל יקח לחזור בו בעלילה הזו למה כי הוא זלו החיטים ולומר לו את אלו לא מכרת לי כי סיכמנו על רוס ונמצאו יפס אומר לו המוכר אני אתה הרי בסקס רויס לקחת אותם כ אתה תמיד רע רע ימר לקרה דיברת על רויס אני מודה לך שאמת נמסו יופ בעיניך זה רע כי רע רמר לקח אז ממילא אין כאן שום מקח טוס מצד שניהם זאת אומרת זה שיתנה יכול לומר לא התניתי לכן אומר את המשנה אם הוא לא רוצה לחזור בו גם השני לא יכול לחזור בו הרשם מוסיף עוד פירוש וההבדל בין פירוש רשי לפירוש רשבם לפי רשי מצינו רק רע ריר קונה אז גם ברש גם בספ מסבירים לפי זה הרשב משתמש כמו שהשתמש במשנה שאם רע רע ירקונה אז גם להפך טויב טו ירמוח לכן הוא מסביר אחרת את הסיפה שאם נמצאו יופיס ברוס הכונה לא יכול לחזור בו כי המוכר אומר בחזק סופס מחתים כ אני קורא לכל יפות טוב טוב ימה אפילו שדיברנו על רעות אז בעצם אני קורא להם טובות אז זה הכל שייך ביופ זה נמצ וס או להפך בונו שוס אז למשל א קיח הוא יתנה הוא מכר לו דבר ששווה שש הוא מחר לו את זה בשבע או דבר שווה חמש מחר לו את זה בשש אז כאן לא שייך לומר שהלקח לומר מצידי אין כנו ידעתי שזה שווה פחות והסכמתי לשלם יותר אין כזה דבר ברוז ונמצאו יופ אפשר לומר ידעתי שהם רעות אבל כאן לא שייך אז במי מצידו ודאי שהיה כאן התעייה אז המקח תלוי ועומד אז אולי גם המוחה יכול להתעלות בזה ולחזור בו באופן שכעת התפחה יוצרות כמו כן להפך כך הינו מפרשים את משנתנו אם רב חיסו לא היה אומר את חידושו לכן בא רב חיס ואומר לא זה דין זה דין כללי לא בגלל רע רע ירקונה אלא גם באופן שברור כמו בטעות של כסף שברור שזה שיתנה יתנה ואלא יכול לומר הסכמתי לכך אין סברה שהוא יסכים לכך בכל זאת שלא יהיה חוית ניסקה רק מי שתענה הוא יכול לחזור בו והשני לא יכול לחזור בו אפילו זה עדיין בזמן שזה שיתנה יכול לחזור בו וכעת התפחה היווצרות והוא מפסיד הוא לא יכול לחזור בו שלא יהיה כוית ניסקה מה ראינו במשנה שחמתי ונמס לבונה וכולו אומר ר פופה יש שני סוגי חיטים יש חיטים לבנות יש חיטים אדומות אין עוד סוג אז שמטיס היינו יכולים לחשוב שיש שחורות אבל אין שחורות אז מדקטון לונו אז השני שמטיס זה אדומה וקוראים להם שמטיס כמו שהשמש ראינו כבר את השב המשנה לא כך אבל המשנה הגמורה כאן אומרת שקוראים להם שמטיס כיוון שהם דומות לשמש שמ מינו הי שמש ומקסי השמש אדומה ולכן גם קוראים לה חיתים האדומות שמטיס על שם השמש תדע שהשמש באמת אדומה קוסם כצ פרופה שבזיה בשקיעה רואים שדו ד למה כל היום בצהריים שמסתכלים על השמש לא רואים שהיא אדומה נרין ודבורי מסבי רשבע מאור עינינו אינו ברור כל כך מתוך אור היום שמחאה עינינו לכן לא רואים את הדממות אבל בבוקר בזריחה בשקיעה שהיום חשוך ניכר שחמה אדומה מה המטרה של רב פופה אז הרש בם אומר הוא בא להסביר את משנתנו למה קוראים לזה שמטיס הוא לא בא לומר שהשמש אדומה בעצם מלשון הגימור משמ יותר שהוא בא להוכיח שהשמש אדומה וכר גם סוברים תוסס והם באמת מסבירים שיש כאן אקמי המיסי שהוא בא לומר שנפ קמינה שאם אדם נדר שהוא לא יהנה מכל דבר אדום אסור לו להנות מהשמש מקשה הגמורה מה אתה אומר השמש אדומה מסו למדנו לגבי מצוו ומראהו אומק מןר מראה הנגע עמוק מן האור מסבירה בריסה כמרי חמו אמו קו מן הצל כמו שיש שמש שזורחת ומסביב זה יש צל אז הלבן נראה עמוק ליד שחור סנו בנגע מדובר בנגע לבן בארו מדמים זאת לשמש זאת אומרת שהשמש גם לבנה אומרת הגמורה לא כמר חמו ו רחמו כרמו לגבי זה דמוק מצל וממו סן בנגע וכ בשמש זה אוד טבו מאיר שבעצם אגמו יכלה לענות שבאמת החמו היא אדומה ומה שמשווים המרא עומק מנור כמר עמוק או מנצל כי לא מדברים על מרא החמה עצמה אלא המראה שנראה בכותל כשהשמש מעירה על קיר אז בקיר שם לא רואים את הצבע של השמש שם רואים באמת לבן במקום של שהשמש זורחת ומסביב אז זה לא לבן אז הלבן נראה יותר עמוק ככה עין מטעה אבל באמת הגיבורה ענתה את האמת קושט למיל סנוק את אומר ריטבו שהביסה בכלל לא בא להשוות את הצבעים מה שנקטו כמר חמו אמוק מנצל זה בכלל לא בגבי הצבע אלא השועה היא רק לשמש לגבי זה שזה דומה לכך שהעם זה נראה כאילו זה עמוק יותר בגלל שינוי הצבעים אומרת הגמורה למסוק דתו מקורה זה שהקשה על רב פופה והוא הבין את המיסה של נגועים כביכול כתוב כאן שהשמש היא לבנה איך הוא הסתדר עם זה שהשמש לבנה אם כך או כסם קצף ופניה הרי רואים בזריחה בשקיעה שהיא אדומה איך רצית לומר שהשמש באמת לבנה אומרת הגמורה הוא סבר שבאמת אפשר לומר שהיא לבנה ולמה בצפר פניה אדומה בצפרה יוצאת במזרח אז גן עדן במזרח כמו שכתוב גם בעדן מקדם קדם זה מזרח אז היא עוברת חלפה הבורד דגן עדן היא עוברת ליד הורדים שבגן עדן אז הורדים משתקפים על השמש שהיא לבנה ולכן היא נראית לנו אדומה אותו דבר בפניי ש הייא שוקעת במערב דלפה פסרה דגנים גיהנום זה במערב העולם אז היא מאדימה מכוח אש גיהנום האש של הגנום שהיא אדומה היא משתקפת על השמש ההיא לבנה והיא קדמ רפכ להפך היא לבנה ובבוקר כיוון שהיא זורחת במזרח אז היא מאירה כנגד המערב כנגד הגיהנום אז משתקף החום של הגיהנום והא נראית אדומה ובערב שהיא שוקעת במערב אז היא כנגד מזרח אז משתקף בורדים של גן עדן ככה היה אפשר לומר שבאמת לבנה בעצם אומרת הגמור מוחר משנתנו שהשמש היא אדומה מה ראינו בהמשך המשנה סיכמו על יין ונמצא חומץ שניהם יכולים לרז בהם כזה שני מינים נפרדות ולא כמו חית ופו ורוס אומרת הגמר סס רבי ו רבון תני יין וחמץ מדו כך שומים חומים רבי אמר שני מינים רשב שתי נפק מינס נפק מינה אחת זה שגמור תדבר בה שאם תרה מזה על זה טורמוס טורמה כתוב בתר ר מויסה ממנו אי אפשר לתרום מחיים על סורים מסורים על חיטים אבל מיין על חום אתזה להפך אפשר לתרום לפי חומים לפי רבי לו קמינה ה שנייה כתוב בתר שאם אדם מודה מקצ סתה הוא נשבע דהיינו אדם טובע את חברו אתה חייב לי 100 אומר לא חייב לך רק 50 50 הוא משלם ל50 האחרים הוא צריך להישבע שהוא לא חייב אבל דווקא אם זה דו ממין תינה אז אם הוא טען לו אתה חייב לי יין וחומץ והוא דע לו על אחד מהם אז לדס חוים שזה מין אחד הוא חייב שהוא על השני כי יש כאן ידוע ממקסס התינ ממין התנה אבל לפי רבי זה שני מינים רבי קיב ג בגין השס מקשה על רשבם כ הגמורה בשבס אומרת שקיימו שאם טענו חיטים ושעורים והוא דע לו באחד מהם אז הוא חייב רק אם הוא טבע אותו חיטים הוא מוד לו בשעורים אז הוא פטור אז הרש בם היה צריך לנקות תענו יין וודה חומץ לא תעו יין וחומץ וודע לו באחד מהם אז הפני של מתרץ הרשב מסובר כמו רבינו חננ אל שטס מביאים בשבו שהוא פוסק כמו המדומה שתנו החיטים וסוערים עודה באחד מהם פטור משוה לכן הוא אומר זו נפ כמינה שאם הוא טען יין וחומת ודה ללא באחד מהם לפי חכו תהיה כאן שסמ מצס לפי רבי לא אז לכאורה משנתנו כדס רבי אומרת הגמור לא אפילו ת רבון עד כאן פליג רבון ליד רבי אומרים שזה מין אחד א וד רבי ל דמ רבי ל מני לר מן הרוע יופה שתרוו תרומה צריך תמיד לתרום מהפירות המשובחים יותר אם הוא טרם מהפירות הגרועים על הפירות המשובחים מני שבדיעבד הטרו מחלה שנאמר ולא סיסו לחברים חמס חל בו ממנו אם תרימו את החלב את השומני את היפה אז לא תסו ח מכלל הן אתה שומע ליו שאם תרימו מהרע שבאותו מין תסו ח למה תסו ח אם אנו קודש אם בדיעבד הוא תורם מן הרע לפה התרומה לא חלה נשיו סחי תלמו הוא לא עשה כלום יחזור ויתרום מה יפה אלומה מכאן לתורם בנור ופרומו שתרומה הוא כ לא יכול לתקם ולהחליף לכן יש כאן סיוס חי שתרמת מרה על היפה אז ממילא בזה אומרים אומרים חומים זה מין אחד זה רע ויפה אבל מקח הו ממכר דולל אדכ בחמר ונילי בכלה ודני בכלה ונח בחמר זה רוצה לקנות יין או חומץ אפילו שזה מין אחד אז הוא לא קונה כי יש שרוצים בטעם יין ויש שרוצים בטעם חמץ זה לא דומה לחיטים יפות ורעות שזה אותו טעם ואותו שם ומה שהוא ביקש זה מה שהוא קיבל רק הוא לא קיבל בדיוק את אותו טיו מה שא כן כאן זה שני מינים נפרדים למשה רב עקיב איגר נשאר בצורך גודל הראשונים כבר טמאים מה הגמורה היייתה צריכה להביא את כל העניין של רבי לואי העיקר התירוץ הוא תירוץ זה שלגבי מכח וממכר זה שני מינים כיוון שיש שרוצים דף כזה ויש שרוצים דף כזה זה שם אחר זה טעם אחר מה שאם כן לגבי טרומה אז בעצם מה שקובע זה שהחומצה תולדה של יין זה יין שהתקלקל ונעשה חומץ אז בעצם זה מין אחד רק לגבי מכח הוממ כ זה תלוי בדז בנ אודום הוא צריך דווקא את זה הוא צריך דוקא את זה אז מה ה צריכים להביא את כל העניין של תורם נרו על היופי אז הראשונ מתרצים זה בכמה דרכים שרצו אגב לתרץ עוד קושיה שהייתה עין שום בדברים ונעבור למשנה הבאה שהיא עוסקת בקניונים של מטלטלים אז נראה כאן שיש מתלט שנקנים במשיחה יש באגבו יש עוד קניין שקונה בכל מטלטלים קניין חצו אומרת המשנה המוח פי צלח וירים וסיכמו את המחיר הזמה מביא שאם לא סיכמו את המחיר אפילו שעשו משיך עדיין לא קונה כי לא ומחו דעתם ככול עדיין להעלות את המחיר להוריד את המחיר כמו שנראה בגימורי מדובר אחרי סיכום המחיר מושך ולא י מודד הוא עשה את המשיך עם מקום שמשיח עם מועילה בסיטו בחוצה ששניהם נראה בגימורי קונו אפילו שהוא לא מדד המדידה לא מעכבת המדידה היא רק לדעת כמה הוא מכר לו כמה הוא צריך לשלם לו אבל סיכמו שכל שעה בכך וכך אז ברגע שהוא עשה משיך אפילו שעדיין לא יודעים מה הכמות שיש כאן אז כונו אבל להפך מודד ולא י מושך רק מדד עדיין לא עשה משיכה לא קונו אומר הרשם שהוא מדד בכליו של מוכר ונח הגבי סמטו אבל אם מדד נתן לתוך כילו של לקיח אז הוא קנה בקין חוצ כמו שנראה בגימורי פשס מדובר שהמוכר הוא מדד כי אם הלא יקח מדד אז עצם המדינה זה כמו משיכה פו בלי משיכה לא קונו אם אויו פיקח אם הוא לוקח פיקח אז אם זה מונח ברשו בלים סויס מקומון הוא לא צריך למשוך את זה הוא יכול לזכור את המקום שהחתים הפירות מונחים שם ואז הוא קונה זאת בקין חצו רשבם מביא גמורה שמה שראינו כאן שפירות נקנים במשיכה מדובר דווקא בחבילות גדולות שאין דרכם באגבו אבל כל דבר שדרכו באגבו נקנה דווקא באגבו ולא במשיכה אומרת המשנה לקח פשטון מחבר וכמו שהגמר אזם את ההבדל שפשתה בדרך בלל עושים חבילות קטנות החבילות קטנות דרכם באגבו הרי זה לא קונו במשיחה עד שיטלטל ממוקם למום דהיינו שהגביע אותם אז מה זה עם מוקים למוק אומר הבם אורח דמי סקט שאין דרך גביע ולהניח שמביעים כבר לוקחים הביתה אז הכוונה אבל בעיקר שדווקא באגבו ואמ הוי הפשתן מחובה לקרקע בתול השכל שהוא קונו נראה בעזרת השם בגימורי מביאה הגמור אומה רבי אומ רבי חנון מודד הוא מדד את החיטים בכלים של המוכר והניח על גבי סמטו המוכר מדע בכלים שלו והוא הניח על גבי סמטו לצורך הלוקח כונה לקיח כאילו שמוכר הניח זאת ברשותו של הלקח וכמובן שהייתה פסיק הדומים מה זה סמטו אז הרשב מביא יש אומרים שביל של יחידים יש אומרים שכניסה בולטת משו הרבים זה כזו שמטה קטנה שיש רשות לבני אדם להעמיד שם חפצים שלהם כמו חוצה השוטפים כי זה לא עשוי להילוך בני רשו ורבים אז רבסה מביא בדברי רבי יחנון שהקרקע של הסימטה היא קונה ללקח מדין חצו למה כ הסיטו היא כמו רשות שמשותפת לכל מי שרוצה להניח שם דברים אז שאדם מניח שם את הכלים הקרקע מושלת לו בזמן זה אז אפילו שהמוכר הוא הניח את הפירות בסיטו אז לא אומרים שהקרקע מושלת למיכה כי המוירות עושה זאת לצורך עצמו הוא מודד לצורך הלקח והוא מניח זאת לצורך הלקח אז הוא כביכול שלוחו של הלקח להניח זאת כאן אז ברגע שהוא מניח זא כאן לצורכו אז כאילו שזה מונר בחצרו שלא לקח אז הוא קנה בקין חצו אומר לרב זר לרב אסה שמו לשום הרבי אל במוד תך קופוס אולי לא שמעת מרבי יחנון אלא באופן שהמוח מדד והוא הניח זאת תוך הקופה ששייכת ללוקח שמונחת בסנטו אז הוא קונה כי יש לו רשות להניח שם את הכלים שלו אבל אם הניח זאת על קרקע סימטה הוא לא קונה כי אין כאן חצר זה לא רשות מיוחדת על קיח ואין כאן משיכה כמו וכן אם הכלי מונר בבים שאין לו רשות ל ש שם הוא לא קונה זה מה שרבי ח ב לומר כ ש מד תוך כלי שמונח במטו אז הוא קונה אבל על קרקע סמטו אומר אמר לו רב עסי דומה הי מ רבונו דומה החכם הזה כך אומר על רב זר כד לגמרי שמת כמו אדם שלא למד שהוא לא יודע איך לומדים ממר מדפס בסמ מר ב אומר הרשב אפילו אם הקופה מונחת ברשו סמו קונים הקלים קח אז לא צריך לומר בסטו אלא בהכרח שהחידוש הוא שרבי יוחן בא לומר שאפילו קרקע סמטו קונה עבור הלקח דברי הרשם כאן מחודשים אפילו בסמוך קונ כי נראה בעזרת השם בהמשך שזהב אבל קופונים כס שאפילו בשמך זה קונה אזרת הגמ קבלו מני או לאקי מני רב קיבל את תשובתו ש רבסה שלא ייתכן שזה מה שרבי יחון אמר כזה לא חידוש אלא בהכרח שהוא חידש שאפילו שיניח על קרקע סמטו הוא קונה או שהוא לא קיבל רב זייר נשאר בדעתו שדווקא אם הוא הניח זאת בכלי של הלקח אבל בקרקע סמטו הלוקח עדיין לא קנה נסה הגימור לבשו תו שמע שהוא קיבל זאת מנו דומר רבי יניא שהוא רבו של רבי יחנון אומר רבי חצר השוטפים זה דומה לסמטה כונן זה מזה זאת אומרת רובן וש שותפים בחצר ורובן רוצה למכור לשמן אז ה יכול למכור לו על ידי החצר הזו מה אליו הגבי קרקע טויס מסבירים שמשמע לושן שהחצר קונה לא הכלים אפילו בלי משיכה גם זאת אומרת כמו שרב סה אמר שאמ רו ור רוצה למכור לשימ ווא מניח זאת בחצר המשותפת א כיוון שהוא מניח זאת כעת לצורכו אז זה כמו חצר שמיוחדת לו אז כמו כן גם סמטו אז זאת אומרת שלכאורה אז הוא קיבל זאת ממנו כרי רואים שכך שיטת רבי חון שככ רבי ינ אומר שהוא רבו של רבי חנון אמר את הגמור לא מה שרבי ינה אמר בשם רבי חוצ רשות כונים מדובר ש מני וך קופס ויש לו רשות להניח כאן את קופתו כיוון שיש לו כאן חלק בחצור אומרת הגמרא חנ מסתבר דמ רבי ק רבי חן מדת ניח ג במתו לא קונו כך אומר רבי ק בשם רבי חן נדוד זה רבה ורב ינר אמרו בשם רבי יוכן אחרת אלל שמ מינו כפ לגבי קרקע רבס אמת אמת אמר שהוא שמע מרבי יחנון שכונו וגם רבי ן קף שמע שלא קונו אלא נפרש שרב אס טעה והוא סבר שכונו אפילו מניח לגבי קרקל לא דווקא כמו שרבי כמו שרב זיר טען לו דווקא כשהוא הניח זאת בתוך קופתו וזה באמת מה שרבי יין קב אומר בשם רבי יחנון שאם הוא לא הניח זא בתוך קופה להג בקרקע שמתה לא קונו שמ מינו באמת צריך לומר שהוא לא קיבל זאת רבסה טעה תושמע מקשה הגמור על רבסה וזה באמת ראייה שלא קיב לו זה הוכחה שלא קיב לו רב זירי למדנו במשנתנו מודד ולא י מושך לא קונו מה אליו בסיטו ובהכרח מדובר שמודד והוא ניח לגבי קרקע כי אם הוא ניח בתוך קופה אז קשה לכולם כי בתוך קופה ש בסימטה ודאי שקונה אז רואים שאם מניחים על קרקע סמטו הוא לא קונה א את גמור לוי הכוונה מודד ברשו ורבים ואז אפילו וד לתוך הקופה הוא לא קונה כי כלב שלקח שמונחים בסורים לא קונים כמו שנראה לון אמר הגמ רש מושך וימודד ו משיני רומנו בדף ה מסירה שקונה בספינה בגסו קובים או בחו ש של שניהם שן להם רשות להניח שם דברים משיך בסו בחשני גב בכל מוקם אז רואים שמשיח לא קונ בשו רבים אז איך תעמיד את המשנה בשו רבים אלא בהכרח שהמשנה מדברת בסיטו אז הוכחה לא יק רב עסי אומרת הגמור לא יתכן כמו רב עסי שיהי מוד מניח על קרקע סמטו לקח כן קונה ומה שראיינו במש במוד למושך לאקו כי מדובר בובים ומה שהמשנה אומרת מושך וימודד קונו מהם מש מרשוב סמטו זה עומד ברשו ורבים אז אם הוא רק מדד הוא לא קנה אבל אם הוא משך משם לסטו אז הוא קונה אומרת הגמור יוכ שמדובר בשו ולא במתו אי מספה אם פקח סר מקומון סורב גםי הוא סוכר את מקומם אלא בדי מדובר במטו או בחצר השוטפים שאז הוא יכול לזכור מבני השמטה או חצר המשותפת הוא סוכר מהשותפים אז מה רואים כאן ש ר שמדובר בסטו אז כושיה על רסי כי כתוב כאן שמוד ושך לא יקו אמר הגמור לא הסיום פיקח זה אופן אחר עד כ דיברנו שזה ברשו ורבים אז מדיד קונה משי משם לשים וקונה על זה המשנה מסיימת וקמר ואם ברשו במי אם פיקח ס מקומון הוא בא להשמיע שיש מקום שזה מונח שם הוא פיקח הוא יכול לזכור מהבלם את המקום אומר הרשב מש מנו משיך הקונה אם הוא מושך משסים סמטו ופשטו דוקא גבו הקונה ויש עוד אופן נוסף של חצו אם זה מונח ברשו ז ביינים אז יכול לזכור את המקום ולקנות בקין חוו אז אין קושייה משנתנו על רבשי עד כאן דף פד
לצפיה בתכנים נוספים: