הדף היומי מסכת בבא בתרא דף עב

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף עב

[מוזיקה] בו 14 דף ביז שו מתחיל בעזרת השם תחילת הדף אנחנו עומדים באמצע הסוגיה רב הונה אמר חידוש אדם שמוכר קרקע לחברו ומשייר לעצמו אילן אחד או שני אילנות אז הוא שייר לעצמו גם את הקרקע שנצר לאילן ואם האילן מתייבש יכול לנטוע אחר במקומו אז הגמור קשט רבונה מדברי שימן במשנתנו כפי שמבאר דבר בבריה אז הגמורה ענתה שרב שימן סובר כרב קי רבו שמו בעו מכ ולכן מי שמקדיש או שמוכר שדה אז הוא לא משאר לעצמו את הקרקע שתחת האילן רק את האילן הוא משר לעצמו אם הוא אמר שהוא משר לעצמו את האילן או בחורב המורכב בסדו שיקמו שממילא הם משירים רבונה דיבר לדס חומים שהם סברים שמ ר מוכר אז הוא אמר שכיוון שמוכר בן ר מוכר אז שוא משאר לעצמו לנות משאר לעצמו גם את הקרקע בקשה הגמור ומוצי מוק מסלו לרב שימן כרב קיבה לומר שרב שימן סובר שבן ופו מקדיש כמו שרבי עקיבא סובר שמו ביופ מוכ ולכן הוא לא משר לעצמו את הקרקע שנצר לחרוב ולדון ולכן אומר רב שימן שממילא גם כשאדם מקדיש שדה ויש שם חרוב אז אפילו שת החרוב ה משאיר עצמו כיון שאת הקרקע הוא לא שיר לעצמו אז ממילה זה קדוש כזה יונק מסוד הקדש הרי רואים שרב שימן סובר כחכמים היכן רואים זאת והו טניה מיס זו מדברת לגבי פדין מהקדש אז הכלל הוא שאם אדם מקדיש חפץ להקדש או קרקע עוד מעט נראה יש קרקע שיוצאת דופן ההוא צריך לבדות את זה מהקדש אם הוא רוצה לבדו את זה בשובה אבל יוצא מן הכלל זה שדה אחוזו אדם שיש לו ד שירוש לו מאבותיו עד ישע בנו כשהוא חילק את ארץ ישראל אז גזר קוסוב שכל ביס זרע חומר סוערים מקום שאפשר לזרוע שם חומר זה כור 30 שעה של עיירים זה נבדה ב50 שק כסף אם זה קרקע קטנה יותר אז לפי החשבון קרקע גדולה יותר לפי החשבון וזה אם הוא עומד בשנה הראשונה ש שנובל אם עברה השנה אז הסכום יורד זאת אומרת שם קח את הסכום הזה נחלק את זה ל-49 שנים אז יוצא שכל שנה זה שקל ופוני כמו שהרשה מסביר כאן אז אומרת הברס מה קורה קדיש שונוס וכמו שדיברנו בשיעור הקודם שאדם מוכר אוד מקדיש שלושה אילנות אז זה נחשב כסוד ילון וגם הקרקע הולכת ביחד עם זה אבז דווקא שונס מטו סור לביו שהם נטויים באופן שזה מפוזר שאילו זה היה עשרה סור ל ביסו כ מדובר בשלושה הרי הגדיש אס הקרקע וסלון אס הקטנים שביניהם כאז זה נחשב כסוד ילון הוא מקדיש את כל הקרקע שנצרכה ליניקה וכולי כל מה שנצרך אומר הרשב מדובר בנטיות כי בינות זקנים אז דיברנו בפרק לוח פה שצריך ביסו לשלושה וכאם ביסו זה לעשרה וזה יוצא 250 לכל אילן שמה עשות ביסו ת אומרת 250 אמו לכל אילן הרשב מוסיף שבפרק הבא ראה שאדם שמוכר שונוס אז השיעור הוא שונה כי שם זה תלוי בדע סמוח מה שאם כן כאן בניק תלוי הדבר הקופונים כיווון שהוא הקדיש גם את הקרקע יחד עם הלוס לפי כוך כשהוא פוד אז לא צריך לבדות את האילנות בשוהן ואת הקרקע לפי החשבון של התרה אלא הוא פוד את הכל ביחד פ בס זעירים לפי החשבון הזה ב50 שק כסף כי כתוב בפסוק ואם משד אחוזו קדיש וכולי אז הוא פודה לפי ערך זה ואילנות בכלל שדה כמו שדיברנו ליל ויוקם שדה אפרון גם האילנות נמכרו פוחס מכאן אם זה נטוע צפוף יותר אז זה נחשב כיער סופו להתעש או יוסר על כן מפוזר יותר אז לא צריך כל כך הרבה קרקע אז ממילא זה כמו שהוא מקדיש אי לו נ חוד או שניים שהוא לא מקדיש את הקרקע אוי שהקדיש הבז הח הזה הוא הקדיש אלן אחד זה לא הולר ביחד עם כרק אלן אחד אחר כך שני אחר כך שלישי אז לא הייתה דעתו להקדיש גם את הקרקע הרי זה לא יקדיש לאי הקרקע שתחתם ולא ילו שביניהם לפי בשן כדין קדש חשבון של 50 שק כסף זה רק בקדיש ד אחוזו לא באילן בלי קרקע מוסיפה הבריה לאבו אם הוא קדיש רק את האילנות בזה החזה והקרקע נשארה שלו אז ודאי שפוד אותם בשהם אלא ולא ד אלא אפילו אח השני ועכשיו יש לנו כאן שלוש אילנות קדושים אחר כך חזר והקדש הקרקע יש כאן גם הקרקע שתחתיה קדושה אז לכ הבד רק את הקרק לא כשפ בשן וזר זח את הקרק 50 שקל כסף מסביר הרשב כי כשהוא הקדיש את האילנות הם קדשו לדמים כשהוא חזר והקדיש את הקרקע אז הקרקע קדושה בפני עצמה לפי החשבון כזה שני קדשות זה הוקדש דמיו הלנות וזה הקרקע לפי חשבון חמישים ואין לנו להפסיד הדש לנות דוס גוס משעה שהוקדשו הלנות רוא פד בדם בקרקע אז גם כשאחר כך הוא מקדיש גם את הקרקע זה נשאר כשני הקדשות נפרדים עכשיו כך מני בריזו שכתוב פודו בשובם שמשמע שאפילו מוקו לונס לא הקדיש אלא רק את האילן עצמו בען ר הקדיש אז ממילה כשהוא מקדיש רק אילן אחד אז אז זה אילן בלי קרקע ובתר כתוב החשבון רק בשדה אחוזו לא באילן מפרד אז כדעת מי שנויה בריסי אי רב קיבה אומר מוכ בופו מוחו וכאן הרמבם אומר שרואים מה שהוא אמר בדף הקודם שלפי רבי עקיבא אדם שמוכר אילן אחד או שניים לחברו אז יש לו קרקע ללוקח כי בעני ופ הוא מוכר לו אז הוא מוכר לו גם את הקרקע הנצרכת לאילן ומה שנראה בעזרת השם בפרק הבא של קח שנוז בתור שחברו אין לו קרקע זה רק נס חומים אז פ רבי עקיבה ול ש מקדיש לדעתו די שמי שמקדיש שתלנות או שלושה לנות בזה אחזה אז יש להקדש מוק מלוס אז פדו אגב קרקע לפי חשבן בזים העירים הרבו שנחלקו על רב קיב אבל מקדיש ב מקדיש כמו שראינו בספר של משנתנו אם כך המקדיש אלא מקדיש גם את הקרקע אושי רשימ שראינו שדס רשימ במשך המשנה שמוקדשים כשם שאדם מוכר שדה לחברו הוא לא מכר לו את הבור והדו והגז והשב וכדומה כך גם מקדיש אז כאן הוא משמיע לנו בברייס זו שבעין רו מקדיש עד כדי כך שגם שהוא מקדיש אילן הוא לא הקדיש את מקומו של האילן ולכן אומר רב שימן קמ בריסה שהוא פודה את האילן בשוויו ולא אגב הקרק הקרקע לא קדושה בכלל עכשיו כך ורב שימן לי בדמן אמר את דבריו היליד רקיב שיה רבו כמו שהרשם מביא אומר מו בו מ וכל שמקדיש אז אם מוכר אילן מקדיש מוכר גם את הקרקע שתחת האילן ודאי שמקדיש אילן מקדיש את הקרקע שתחת האילן אל פשיט לי רבונו דנו מסביר הרשב יש לנו במשנה מחליס בדס חומים דרב קיוו חומים דרב קיווה שהם סוברים שמוכר בןר מוכר על זה הביא המשנה ת בדס חומים שהוא אומר במד ממורים דווקא במ אבל מקדיש זה כמו נוסן מתונה שהוא בען ופו מקדיש רב שימן בא והוא חולק רב שימן אומר לדס חכו שחולקים על רב עקיבא אז הקדש זה בדיוק כמו מוכר כדין הדת וכשם שמוכר בען ר קר גם מקדיש בען ר אז מה רואים כוסו הרב שמ בו מ מקדיש נרו מקדיש ואת המילים ומשר אר מוחק רשבם כי כעת הקושיה היא רק על התירוץ שניסינו לתרץ לרב הונה דהיינו אי אפשר לתרץ מה שרצנו בשיעור הקודם שרב שמן סובר כדס רב קיב אז חוזרת הקושיה הראשונה למקומה כי מה ראינו שרב שימן סובר שמקדיש סודה גדיש חרוב למה אפילו שבעצם מקדיש בעין רו מקדיש ואת הבור ואת הדוש שבשדה הוא לא קדיש החרוב ממילה קדוש כי כשהוא מקדיש אז נכון שאת החרוב הוא שיר לעצמו אבל את הקרקע עצמה מקדיש כולה והוא לא שיר לעצמו את הקרקע הנצרכת לחרוב אז החרוב יונק מסוד הקדש ממילא הוא קדוש אז גם מוכר שלד רב שמ מוכר ומג אותו דבר כשאדם מוכר שדה ומשייר לעצמו אילן אז הוא ישיר לעצמו רק את האילן ולא את הקרקע נצרכת לאילן דלא קרבונה אומר הרש בם בעצם יש לנו גם קושיה מרב שימן על רבשי כמו שגמור מי קשה כי להי אמרנו שרבי שמעון אומר שהמקדש ביופ ה מקדיש שהוא לא משאיר את הקרקע הנצרכת לחרוב לעצמו וכאן אומרים ש שבעין רו מקדיש שהוא כשהוא מקדיש אילן הוא מקדיש רק את האילן בלי הקרקע נצרכת ללין רק הגימור כעת במטרה להקשות על רבונה ולהעמיד חזרה את הקושיה הראשונה שהגשנו בשיעור הקודם ולהסיר את התירוץ שרצנו שרב שמון סב קרב קיווה לא רב שמון ובר כחכמים האמת הגמורה עונה כך כמו תמיך אם כך אתה אומר ולו קשיה אויל וי כ מסוד הקדש כמו שהסברנו כעת מה אתה אומר שברי זו כדס רב שימן יש לך סתירה בדס רב שימן מצד אחד אומר רב שימן שאדם מקדיש שדה ויש שמה חרוב או סדו נ שיקמו החרוב נשאר שלו הסדו נשאר שלו אבל את הסוד הוא מקדיש לגמרי אז ממילא הוא לא משאר לעצמו אפילו לא את מה שנצרך לחרוב אז החרוב יונק מסוד הקדש ממילא החרוב הקדש כי זה גידול קדש מצד שני אתה מביא כם ברייסה במד אתות הגדס רב שימן שאם אדע מקדיש אילון אז הוא מקדיש רק את האילן ולא את הקרקע שנצרכה לאילן ולכן הוא פודא את האילן בפני עצמו ולא כדין שד אחוזו אז יש לך סתירה בדס רב שימן עצמו אלו בהכרח לתרץ את דעס רב שימש לא יסתרו דבריו ומילא ורץ גם הקושיה שהקשה את הרב הונה אלו באמת רב שימן דבריהם דר אומר להם כך אומר להם במשנתנו לדדי כ ב מקדיש נ בער מקדיש ושור משו אדם מקדיש בעין רו ולכן כשאדם מקדיש שדה ויש שמה חרוב המורכב סדון ה שיקמו הוא שיר לעצמו את החרוב הוא שאר לעצמו את הסון לא רק זה הוא שאר לעצמו גם את הקרקע שנצר כמו כשאדם מוכר הוא משייר את הילוס לפונו אז הוא משר לעצמו גם קרקע אפילו לרב הקיב כמו שאמר כמו שאמר רב הונה אז ממי גם מקדיש הוא משייר לעצמו את הקרקע ק לדחו שאתם אומרים בקדש אומר להם כך אני סובר שמקדיש בו מקדיש והחרוב נשאר שלו הסד נשאר שלו כל שקבור וכולי אתם שאתם אומרים שמקדיש בפ מקדיש אז אני מבין שתעשו מקדיש כמו לרב עקיב כמו רב עקיב שהוא סובר שמוכר בן יופ מוכר אז למשל ש הוא מחר לחברו שדה והוא שאר לעצמו את הבור אז לא שיער לעצמו בשדה שההוא מכר את הדרך לבור בור זה לא חלק מהשדה אז את זה הוא לא מחר לחברו אבל את השדה שהוא מחר הוא מחר כולה אם כך אני יכול להבין שגם מקדיש את השדה נכון שהוא שיער לעצמו את הבור כי זה לא בכלל השדה אבל בעני ופ מקדיש שאת הדרך לבו הוא לא השאיר לעצמו אז כמו כן שהוא הקדיש שדה ויש שמה חרוב אז את החרוב הוא השאיר לעצמו אבל את הקרקע ש נצרכת לחרוב וא לא השאיר לעצמו ממילא זה קדוש כי זה גידול קדש אבל למה אתם צריכים לומר עד כדי כך שמקדיש ביופ הו מקדיש שהוא מקדיש גם דברים שלא כל כך שייכים לשדה את הבור שיש בשדה וכולי זה מה שהו טען להם ואמרה לי רבון לא ישנה הם לא חששו לדבריו הם אומרים לו מקדיש זה כמו נויס מתונה נויס מתונה בופו נוס נוסן את כל מה ששייך איך שהוא לשדה כר גם מה הקדיש הוא מקדיש גם את הבור ודוס וכולי ממילא באמת אפשר להעמיד כמו שמד בתחילת הסוגיה בשיעור הקודם שרב הונה בא לחדש אפילו לפי רבי עקיבה שאפילו לפי רבי עקיבה שמוכר בני ופו מוכר כשאדם מוכר שדה לחברו ומשייר לעצמו אילן הוא כן משאר לעצמו את הקרקע שנצרכה לאילן כשלם מתייבש הוא יכול לנטוע אילן אחר במקומ ואין ושיה מדברי נתנו כי דברינו זה ר לדברי חומים אין מי שסובר כך באמת בקשה כת הגמור בקמטי שהבנו לגבי מגדי שילון כרב שימן הי מסי לא יכול להתאים רב שימן מה ראינו שם בסי ו אלא אפילו הקדישו הקדיש אילן ועוד אילן ועוד אילן חוז קרקע כשהוא פ שק כסף את הקרקע למה כי זה שתי הקדשות נפרדים זאת אומרת שמה שקובע זה שס ההקדש בשעה שהקדשת הקדשת אילנות בלי הקרקע אז תבד את האילנות אחר כך גדש הקרקע תפדה את הקרקע ולא אומרים שש הפיין קובע ושס פידן יש לי כאן קרקעים אילנות וברגע שהוא פוד את הקרקע גם אילנות נדים אז זה לא מתאים דר שי רב שימן זפן ופרקו אגב הרו כ עכשיו הכל ביחד דומר פידן וגמור הבינה שרב שמן סובר כך מסברה כמו שכבר נראה כתוב בפסוק ואם משדה אחוזו יד שיש לשם ו י קו 50 שק כסף אז מסתכלים בשס פידן אם זה בשס פידן כזה מצב בשס פידן יש לנו כ קרקע עם עם אילנות שהכל לבדע כאחד בפיין שמפורש בתיר איפה רואים שרב ש מקח סובר שש הפיין קובע לתניה כתוב בפסוק שדוקא שדי אחוזו בזה נאמר שכל זרע חו מסיר עם 50 שק כסף האם זה סוד מקנה אדם קנה שדה מחברו זה לא ירושה ל מאבותיו בשעה שמגיע יובל זה חוזר למוחו אם הוא כעת הקדיש את זה אז זה נבדה בשוויו אז למדנו בברייס מיני ללקח סוד מובב אדם קנה שדה מאביו והקדישו אז אם הוא בא כעת לבדו את זה הוא פודד את זה בשוויה אבל לפני שהוא הספיק לבדו את השדה ואחר כך מי סובייב אבא שלו מת אז הוא ירש את השדה הזו השדה הזו אחוזו כל שקן אם אבי מת ואחרכך הוא הקדיש שבש אחוזו מ ש כ אחוזו כי בעצם כשהוא הקדיש סוד מקנה וכעת זה וקדש אז הוא לא יורש את זה אז זה נשאר כסוד מקולי מ שכ אחוזו שפוד ז בספ לכל שנה מהשנים שב תמד מס אשר משז כתוב ידש להשם לפי השוי ולא לפי זרח העיר עם שק כסף יש כאן מילים מיותרות צריך להות כתוב מקדש לשם מה זה אשר לא אחוז זה בא לומר סו שאין וקדש אחוזו היום למחר כגון שהוא קנה את השדה מאדם אחר אין לזה פוטנציאל להות שד אחוזו שלו או שהוא קנה זאת מהאביב אבל אביב לא מת וזו שר אחוז ראוי להיות זנ אחוזו כשאביב ימות ממילא אם אביו באמת מת אז זה נהייה זנ אחוזו דברי רב יהודה ורב שימן רב מרמר לא לא עד כדי כך לומדים בפסוק רק מנין לא יקח סוד מובב אז זה סוד מקנה בידו ומסובב עכשיו זה נקרא יה השדה אחוזו ואחר כך ה הקדיש מנ שתה לפונו כשדה אחוזו כיה צד לומר השדה הזול בעצם עד היב ליסוד מקנה אחרי שיגע יב אז הוא הצטרך לרשת את זה מאביו אז אולי נחשיב כסוד מקנה תמ מק אוז סוד שאי אחוזו זו שד אחוזו בשעה שהוא הקדיש כבר אחוזו כי הרי אביב כבר מת עכשיו כך והלו רב יהודה ורב שימן ונלך גרסת הבח אפילו אי הקדישו ואחר כך מס אבז חוז מנו מני יודעים עד כדי כך אם יקר אם הפסוק המיותר אשרז מדר מיר הוד עושה יש לך ריבוי אחד בפסק אין לך לרבות אלא חידוש הפחות יותר לא חידוש גדול יותר שאפילו שאביו מת אפילו אחרי ההקדש אלולו משום דז לבוס ר פידן זאת אומרת הפסוק אפשר לפרש ככה אפשר לפרש כה וכל אחד הלך לפי סברתו רב מיר שבע שהכובע הוא שס ההקדש לכן הוא אומר יש כאן חידוש ש שס ההקדש אפילו שבעצם זה סוד מקנה זה גם זה אחוזו כבר בידו זה הפסוק בא לומר לי מה שאם כן רב שימ ורב יהודה הם סוברים מסברה שהכובע הוא שס הפיין כמו שאדם בא לקנות דבר אז השוי נקבע כשס המקח בשס הפיני הוא בא לקנות מקדש אז זה נקבע אז מפרשים את הפסוק לפי זה שהפסוק בא לומר שאפילו שבעצם אתה הקדשת את זה כסוד מקנה ולכאורה אפשר להחשיב את כסוד מקנה גם ביש ספיין לא עכשיו ביש ספיין אבא שלך כבר מת זה ד אחוזו אתה פ ק ש אחוזו אז מה רואים שבעצם רב שמ סובר שמסור הולכים בספין אז ממילא גם כשאדם הקדיש לנות ואחר כך הקדיש את הקרקע אז נלך בסש ספיין והוא יבדה את הקרקע וממילא פדו האילנות מעצמם אומר רב נחמן צחוק לא לא בעל מרב יהוד ורב שימן לא יז לבוס פידן הולכים ב שקדש ויס מתמה ד רב שימן כמו שרצנו ווכ במקרה שלפנינו שירש את אביו קר אשכח הם וים שיש כן שתי איתורים בפסוק מ יש כן איתור לחידושו של רב מר ועוד איתור לחידוש שלהם כי הם טוענים כך אם כן כרב מייר שלא ריבה הפסוק רק שד אחוזו באופן שמי סובי ואחרכך הגדיש לכמ מנוס אשר לא אחוזו אשר לא אחוזו כבר יש לנו איתור בלי המילה משד הנ אפילו עם המילה אבל בלי המ אנד מקסו אשר שד אחוז אוסו מ אשר לא מ שד אחוזו יש לנו כאן שתי תורים עצם המילים מיותרות וגם המילה מסד האות מ מיותרת א שראו אחוזו יוזו שראו אחוזו זאת אומרת בעצם סוברים שהולכים בוסר שס הקדש אבל יש לנו כאן אייטור נוסף בפסוק שאם בשס הקדש אדם מקדיש סוד מקנה שיש ל פוטנציאל להיות שד אחוזו כי אם אביב ימות זה יהפוך לשד אחוזו אז מסתכלים עזה כבר קדש הסגד ככזו שדה שאם באמת אביו מת עוד לפני הפיין הוא פודה זאת כשדה אחוזו אז ממילא אז אין לנו הוכחה שרב שימן הולך תמיד בוסר שס פידן אז אפשר להעמיד את הברייה של הלוס כרב שימן כמו שאמרנו וממילא יש לנו הוכחה מה לתירוץ שתירצו שדברי רבשי משנתנו זה רק לדברי מדח חומים ובאמת רב הונה מיושב שרב הונה אמר שגם לרבי עקיבה אדם שמוכר קרקע משר לעצמו אילנות הואש ג לעצמו את הקרקע של האילנות ואין להשות בדברי רבש משנתנו כולם ר זאת באמת אמר זאת רק טענה לדס חכמים אומרת הגמור אומר אבונה חברו ומור וסדו שיקמו תרס אילול ותירס קרקול יש לו שני דינים מצד אחד רס אולוב דיש אוזן שני ז יש לו קרקע אדם קונה שלושה לנות בתור שחרו אז הוא קנה גם את הקרקע שנצר או אדם הקדיש שלוש אילוץ אז הוא הקדיש גם את הקרקע אז אפילו שאילן אחד מדובר בחור ומור כ בסד אנשי כמו ושתי יללות אחרים משל של זיתים אז לא אומרים שהחוב זה שדה בפני עצמו ושני האילנות זה דבר בפני עצמו אז אין לנו כאן שלושה אילנות לומר שיש כאן שדה איילון לא זה נחשב כאילן יש כאן שלושה אילנות זה שדה איילון והוא מחר והקדיש גם את הקרקע הנצרכת לונוס מצד שני טרס קרקע אולוב דלא מסד בנג רי כמו שראינו במשנה אם אדם מוכר קרקע לחברו ויש שם חרוב המור כב וסד אנשי כמו זה נחשב כשדה בפני עצמה וזה לא נמכר למשל אומר הרש בם במקרה שיש כאן שלושה לנות כמו שדיברנו באופן הראשון של רב הונה שני אילנות של זיתים וילן אחד חרוב ומורק בסד הנשי כמו ועדי ימכור את הקרקע הזו לחברו השני לנות הזיתים ימכרו ביחד עם הקרקע החרוב סדון הם לא ימחו אומר הרש בן בעצם הסיפ שרב הונ אין בזה חידוש המשנה מפורשת אלא הגב הרי שהוא נקט את הסיפה הרי שזה החידוש שיש לו גם דין של אילון מביאה הגמור מר דומה ואומר רב הונ אומר שיש בו סוסים אומר של תבואה שהוא גדול שיש בו שעתיים תרס אומר רס גודולו מצד אחד אומרוב דשני אומרים שקה שניים והוא אינו שקה אדם שוכח אומר בסוד הוא צריך להשיר זאת לנים אסור לו לחזור ולקחת את זה אבל זה הכל שכח אומר אחד או שני עומרים אם הוא שכח שלושה עומרים שלושה חבילות אז זה לא שיקרה דורשים זא מה שכתוב ושוכחת אומר ו גודיש שלושה עומרים זה כבר גודיש אז ממילא אם הוא שכח שלושה עומרים אפילו שאחד עומרים הוא גדול ש בסוסים זה שלושה עומרים ושלושתם מינם שיקח מצד שני תרז גודי שלוב דתנן אומר אחד שיש בו סוסיים שוכו אין שיכה כי זה גודיש וזה יש לימוד מיוחד אומר הרשב בספרי כתוב לכך טוי לסו שוב לקח טוי מי שאתה יכול לקחת אותו בבת אחת אבל שעתיים אפשר לקחת בבת אחת הביתה צריך לקחת את זה בכמה פעמים אז מצד אחד אם הוא שכח וימר יחיד של סוסיים זה עצמו לא שיכחה יש לדין של גודיש מצד שני יש לו דין של וימר שאם הוא שכח עוד שני עומרים בצידו ששני עומרים בפני עצמם הם כן שיקח שני עומרים קטנים זה מצטרף המר השלישי הזה הגדול של סוסיים לומר שיש כאן שיקרה של שלושה עומרים של שלושה אנושי יכול לחזור לקחת את שלושתם אומר רב ברבר חונ אומר שלוקי חרוב נשימ שנמצאים בשדה ואדם הקדיש את השדה האם גם הם קדושים או לא בונו למקס רבי מנחם ורבי יוסי ורבנן לפי חכו משנתנו גם החרו סדון קדושים כי בופו מקדיש כמו ס מתנ כמו שראינו במשנה שק מנח ברב ס הוא סובר כרב שמן שבעין רו מקדיש וכשהוא מקדיש את השדה אז הוא משאר לעצמו את החרוב סדון וגם את הקרקע שרכת להם ולכן זה לא יונק מסוד הקדש גם השאיר לעצמו את הקרקע שרכת להניק ממלא זה נשאר שלא כמו שפירשנו לא שמה שרב שימן אמר במשנה זה רק לדבריהם רבונו וכך קיבל ריש לוקיש מרב אוסוב שרבי נחם רבי יוסי סובר כדרב שימן שואלת הגמור למה ריש לוקיש לא אמר לנו ולי מחלוק רבש ברבון וכך הוא השמיע לנו שאפילו שאדם לומד את המשנה הוא רואה לא כך הוא רואה שרב שימן אומר במשנה שחרב אמרו כבד אנשי כמו כן קדושים ביחד עם השדה אז ר שלוקי שיה אומר לנו לא אל תלמד ככה את המשנה אלא תלמד את המשנה כמו שפירשנו לאל שרב שימן אמר זאת רק לדבריהם דרבון אבל בעצם הוא עצמו סובר שהוא שיר לעצמו גם את החרוב וגם את הקרקע שנצרכה לחרוב כמו כם בדון ולכן זה לא קודש אז למה הוא לא השמ לנו את זה אונה הגמור קומש מלון רבי מנחם ורבי יוסי רב שיסביר אלי ורשבה מסביר להסביר לנו את דס רב שימן הוא לא נצרח לוקיש זה מעצמנו נדע כמו שהכרנו מכוח הברס של מגדי שלוס שכך דס רבשי משנתנו אלא זה היה לו חידוש לומר לנו זה לא ידוע שרב נחם ברב יסי גם סבר כרב שימן דרון אלמרס הביס עד כאן דף הביז
לצפיה בתכנים נוספים: