הדף היומי מסכת בבא בתרא דף עב
דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/
הדף היומי מסכת בבא בתרא דף עב
[מוזיקה] בו בטרה דףב מתחילים בעזרת השם דפין א עמוד ב שורה שלישית מלמטה בשתי המילים רבי שמעון שעליו עם ישראל מזמרים אשרי אשרי יולדתך אשרי העם הם למדך שלומדים בדברי תורתו ואז מוסיפים אשרי העומדים על סודיך בפשטות מתכווננים לסודות התורה שגילה התן האלוקי רבי שמעון בר יוחאי בספר הזוהר הקדוש היום אנחנו נראה שני מאמרים של רבי שמעון בתורת הנגלה שגם בהם צריך הרבה מאוד לעמול כדי להגיע לסוד אמיתות דבריו ולכוון המאמר הראשון של רבי שמעון בר חי בא בעקבות החידוש של רב הונה בדף האא רב הונה מחדש בעמוד הראשון ש נכון שהמשנה אומרת בדף פא שאחד קונה שלוש אילנות זה כולל גם את הקרקע שהאינדיאנים זה לא כולל את הקרקע אבל אומר אבונה וכאן החידוש שלו מה שאומרים שאדם קנה שני אילנות זה לא כולל את הקרקע ואת הקרקע הוא לא קנה זה כשהוא קונה את האילנות אבל אם הוא מכר שדה הוא שיער לעצמו שני אילנות בשדה אומר רב הונה כאן הוא כן שיער לעצמו ביחד עם שני האילנות גם את הקרקע שעליה הם עומדות עומדים אותם שני לנות ו הגמרא מקשה מדברי רבי שמעון אצלנו במשנה שרבי שמעון אומר אדם הקדיש את השדה שלו אז הוא לא הקדיש דברים שהם לא חלק מהשדה אם יש לו בור מים הוא גם לא הקדיש אילנות חשובים כמו עץ חרובים זקן שכבר מרכיבים עליו נטיות צעירות של חרובים שהוא חשוב שדה בפני עצמה או סדן השקמה עץ שקמה שכרתו ממנו כבר ענפים כדי שהוא תאבה ויוכלו לייצר ממנו קורות שאלה נחשבים שדה בפני עצמה וגם הם לא אמורים להיות כלולים כשאדם מקדיש שדה הוא לא כולל את האילנות האלה אבל מה אומר רבי שמעון במשנה שמי שמקדיש את השדה הוא הקדיש את החרוב המורכב וסדן השקמה וא מסביר בברייתא שהסיבה היא כי הם יונקים מהשדה של ההקדש מה רואים מכאן שאם אדם הקדיש שדה וזה לא כולל דברים שהם לא חלק מהשדה והאילנות חרובים ו מה נחשבים שדה בפני עצמה שלא אמורים להיות כלולים בשדה אותם הוא אמור לשייר ולא להקדיש ובכל זאת אנחנו רואים שהוא לא שיער את הקרקע שממנה הם יונקים וכיוון שהקרקע הזאתי כן אקדש והם יונקים ממנה אז הם גידולי הקדש והם בעצמם הקדש אתה רואה מכאן שמי ש משייר אילן הוא לא משייר קרקע זה סותר את מה שרב הונה אמר שמי שמשייה אילן הוא משייר גם את הקרקע שגם היא נשארת שלו זה הקושיה שהביאו מדברי רבי שמעון על דבריו של רב הונה באמת לפי המסקנה של הגמרא דבריו של רבי שמעון לא רק שלא סותרים את דברי רב הונה אלא אדרבה הוא אומר בדיוק כמו דבריו של רב הונה הוא אומר שמי שמקדיש שדה אז זה לא כולל את האילן חרובים החשוב המורכב וזה גם לא כולל את הקרקע שממנה הוא יונק ומה שהוא אומר ש המקדיש את השדה לא הקדיש אלא את החרוב המורכב סדן השקמה משמע שהם כן קדושים אז אם כן רואים שהקרקע של ה אילן הוא לא שייר זה דבר שרבי שמעון ניסה להשפיע על דעתם של רבנן שהם אומרים שמי שמקדיש שדה זה כמו מי שנותן מתנה שזה בעין יפה יתירה והוא הקדיש הכל גם את השדה גם את האילנות החשובים וגם את הבורות וכמובן את הדרך והכל אומר להם רבי שמעון לפחות תגידו שמקדיש הוא כמו מוכר בעין יפה כמו דעתו של רבי עקיבא ש הוא ישיירה את הבור שהוא לא חלק מהקרקע רק את הקרקע כולה הוא יקדיש ואם כן ימצא שה חרוב המורכב שיונק מהקרקע הוא כן יהיה מוקדש ורבנן אבל לא מסכימים עם רבי שמעון ולפי דעתם המקדיש את השדה הקדיש גם את האילנות וגם את הקרקע שממנה הם יונקים ואם כן נמצא שרב הונה מסתדר עם עם כל הדעות בריו לא סותרים לא את רבי שמעון ולא את רבנן לגבי מקדיש וגם לא את הדעות לגבי מוכר כי אפילו לגבי מוכר כשיש ויכוח אם הוא מוכר בעין רעה או בעין יפה אז לפי דעת רבנן שהם אומרים שאדם שמוכר מוכר בעין רעה אז אם כן הוא מכר את השדה אבל הוא לא מכר את הבור וגם את הקרקע הוא שיער לעצמו אז כאן בדבריו של רבונה זה מסתדר טוב הוא שיער לעצמו את האילן והוא גם שיער לעצמו את הקרקע של האילן אבל אפילו לפי דעת רבי עקיבא שאם הוא שיר בור את הבור הוא לא מכר אז הוא לא שיר את הקרקע הדרך להגיע אל הבור זה דווקא כשהוא הוא משייר בור אבל כשהוא משייר אילן לעצמו אם הוא לא ישאר לעצמו גם את הקרקע של האילן אז מחר כשהאל יבש והוא ירצה טוע אילן חדש אז ה קונה שקנה את הקרקע לא ייתן לו לטו כאן אילן חדש כי זה מכחיש לו את הקרקע ללכן בזה אפילו רבי עקיבא מודה שכשהוא שיהר לעצמו אילן משאר לעצמו גם את הקרקע כמו דבריו של רב הונה אז זה לפי המסקנה של הדברים אבל בהתחלה הגמרא היייתה סבורה שבאמת הדברים של רב הונה סותרים את דבריו של רבי שמעון כי רב הונה אומר שמי שמכר שדה ושיער אילן לעצמו הוא גם משיר קרקע לעצמו את הקרקע של האילן ורבי שמעון לכאורה אומר אם אתה רואה דבריו בפשטותם הוא אומר שמי שמקדיש את השדה הוא הקדיש את החרוב וה שקמה בגלל שהם יונקים משדה ההקדש משמע שהוא לא שייר את הקרקע שממנה האילנות יונקים זה סותר דברי רבונה שאדם שמשיר אילן הוא כן משייר גם את הקרקע שממנה האילן יונק אז הגמרא מנסה לתרץ שבאמת רבי שמעון ד אמר כמו דבריו של רבו רבי עקיבה לעניין מוכר שהוא מוכר בעין יפה ולכן כשהוא מוכר שדה אז אמנם את הבור מים הוא משייר לעצמו כי זה לא חלק מהשדה אבל את השדה כולה הוא מוכר הוא לא משאר לעצמו אפילו דרך להגיע אל הבור וכן מקדיש מקדיש בעין יפה ולכן אומנם הוא משייר לעצמו לפי דבריו של רבי עקיבא אם יש שם בור הוא משער את הבור וגם את האילנות החשובים כמו חרוב מורכב וסדן השקמה גם כן היה אמור להיות שהושאר לעצמו אבל כמו שהוא לא משאר לעצמו את הקרקע דרך לבור ככה הוא גם לא משאר לעצמו את הקרקע שממנה האילנות יונקים ומכיוון שהם גידולי הקדש אז הם הופכים להיות הקדש ורב הונה ד אמר שמי שמשיר לעצמו אילן אז הוא משיר לעצמו גם את הקרקע הוא אומר את דבריו כמו רבנן שמי שמוכר מוכר בעין רעה הוא משאר לעצמו לא רק את הבור אלא גם את הקרקע להגיע אל הבור אז כאן אצלנו כיוון שהוא משער את האילן הוא משער גם את הקרקע של האילן ואם תשאל אם דבר של רב הונה נאמרו כמו רבנן פשיטה שאם הוא שיער לעצמו אילן הוא שאר לעצמו את הקרקע כ המוכר בעין רעה הוא מוכר החידוש הוא נפקא מינה ד נפלי שאם האילנות נפלו אותם שהוא שיהר לעצמו הדר שטיל להו הוא יכול טוע אילנות אחרים במקומם שלא תאמר שהוא לא שיהר לעצמו קרקע אלא כל זמן שאילן הזה קיים אבל הגמרא דוכה לגמרי את האפשרות הזאת להסביר את דבריו של רבי שמעון מצית מתלה לרבי שמעון אכי אתה יכול להעמיד את דבריו של רבי שמעון שהוא סובר כמו רבי עקיבא שהמקדש בעין יפה הוא מקדיש היינו שאם הוא קדיש את השדה אז הוא שייר בור הוא שייר אילנות חשובים אבל הוא לא שיהר בקרקע כלום ולכן אם האילנות יונקים מהקרקע זהם גם כן הקדש והרי תניה ברייתא ששם אנחנו רואים מפורש בצורה מבוררת את סוד דבריו של התן האלוקי רבי שמעון בר יוחאי שהוא סובר המקדיש בעין רעה הוא מקדיש זה לא כולל את הבור גט או שוח את האילנות החשובים כמו חרוב או שקמה חרוב מורכב סדן שקמה וזה גם לא כולל את הקרקע שממנה הם יונקים איך אנחנו רואים את זה בדבריו והתניה ראינו ברייתא התורה אומרת שאדם הקדיש שדה אחוזה זה דבר מאוד מאוד מאוד מיוחד שדה אחוזה אדם יש לו שדה שהוא ירש אותה מאביב ואביב ירש אותה מאביב דור אחר דור עד הדור שזכו לכבוש ולחלק את ארץ ישראל לשבטים יושע בנ זה שדה אחוזה אומרת התורה את שדה כזאת לבית המקדש אז אם באים לפדות את השדה אז לא מעריכים כמה השדה הזאת שווה בשביל לדעת בכמה לפדות אותה מהקדש אלא יש סכום קצוב על כל 30 סעה היינו קור שזה נקרא זרע חומר שעורים פודים במשך כל השנים עד היובל אתה מקדיש עד היובל אז אם יש כאן את כל ה-49 שנה עד היובל זה 50 שק כסף שקל כסף של תורה זה הסלים של המשנה עכשיו אם אתה מחלק את ה49 שנה האלה אתה מחלק את ה-50 ל-49 זה יוצא אחד ועוד חלק מ-49 זה בערך פונדיון שיש 48 פונדיון בשקל של תורה הינו בסלע אז יוצא בערך שקל ו פונדיון לשנה זה דווקא מי שמקדיש שדה אבל מי שמקדיש אילנות בלי קרקע אז הוא פודה אותם בשוהם אומרת הברי אם אדם הקדיש שלושה אילנות בינוניים שהם גדלים בצורה מרווחת בדיוק כמו שצריך ממטה עשרה לבית סעה 10 נטיות בבית סעה בצורה מפוזרת כל נטיה נמצאת במקומה לא צפוף מדי לא מרווח מדי אז הרי הקדיש את הקרקע ואת האילנות הקטנים שנמצאים בין השלושה אילנות האלה ביניהם לכ כן לפי כך כשהוא פודה את השדה עם האילנות מהקדש זה נחשב שהוא פודה שדה אחוזה אז הולך לפי השיעור שאם יש בית זרע חומר שעורים שזה 30 שעה זה ב50 שק כסף כמו המחיר שהתורה קובעת אבל אם יש 10 אילנות בפחות מכאן פחות מ-30 שסייעה שזה צפוף זה נטוע בצפיפות או יותר על כן אם זה שטח גדול יותר וזה נטוע בצורה מרווחת מדי או שהוא הקדיש את האילנות בזה אחר זה אילן אחרי אילן הרי זה לא הקדיש לא את הקרקע ולא את האילנות הקטנים שביניהם אלא האילנות עצמם שהקדיש רק הם קדושים בפני עצמם לפי כך כשהוא פודה את האילנות מהקדש הוא פודה את האילנות בשובי שלהם האמיתי בשוהן ולא עוד אלא אפילו אם ה הקדיש את האילנות בזה אחר זה שז אנחנו אומרים שרק האילנות התקדשו והקרקע לא אבל הוא אחר כך חזר והקדיש את הקרקע אנחנו מחשיבים את זה כמו שני דברים נפרדים כשהוא פודה מהקדש הוא פודה את האילנות בשוב ין האמיתי ואחר כך כשהוא חוזר ופודה את הקרקע את הקרק הזאת שהיא שדה אחוזה הוא פודה לפי בית זרע חומר שהורים ב50 שק כסף כמו הסכום שהתורה קובעת זה הבריתה עכשיו תגיד לי כמו מי נאמרו דברי הברייתא אם כמו רבי עקיבא הרי הוא אומר שהמוכר בעין יפה הוא מוכר וכל שכן מקדיש מקדיש בעין יפה ואם כן כשהוא הקדיש ני לנות ודאי שהוא הקדיש גם את הקרקע שסביבם אז למה אתה אומר שהוא הקדיש רק את האילנות ואם כמו דעת רבנן שמוכר מוכר בעין רעה הרי הם אומרים מפורש בהמשך המשנה שדווקא מוכר הוד בעין רע הוא מוכר אבל מקדיש בעין יפה הוא מקדיש אז אם כן בזה מסכימים מ דברי רבי עקיבא אלא פשוט שדברי הברייתא האלה הם כמו דברי רבי שמעון פשיט הרבי שמעון היא שהוא השווה במשנה מקדיש למוכר ואם כן רבי שמעון דבריו עלי בדמן כמו מי הוא אמר את דבריו אם כמו דבירי רבי עקיבא אי ליב דרבי עקיבא רבו הרי רבי עקיבא אומר מוכר בעין יפה ו מוכר וכל שכן מקדיש בעין יפה הוא מקדיש אז הוא גם הקדיש את הקרקע אלא הפשיטה פשוט שהוא אמר את ה הדברים שלו אלי ב דרבנן שמוכר מוכר בעין רעה וכסו רבי שמעון שחכמים מחלקים בין מוכר לבין מקדיש שרק מוכר מוכר בעין רעה אבל מקדיש מקדיש בעין יפה ורבי שמעון סובר כי הי אחד מוכר בעין רעה הוא מוכר מקדיש נמי בעין רעה הוא מקדיש ווא משייר את הקרקע הרעה והוא לא מקדיש אותה עם האילנות אם כן רואים שדעתו של רבי שמעון לא כמו רבי עקיבא שסובר שמוכר ומקדיש בעין יפה הוא מוכר או מקדיש אלא הוא סובר כמו רבנן ואפילו פחות זאת אומרת רבנן רק לגבי מוכר הם אומרים שהוא בעין רעה מוכר והוא סובר אפילו במקדש בעין רעה הוא מקדיש אז אם כן לא מתאים התירוץ שתירצו שרבי שמעון סובר כמו דבריו של רבי עקיבא וגם אם תרצה להעמיד את דברי רבי שמעון שהם לא כמו רבי עקיבא בדבריו של רבי שמעון עצמם אם תאמר שהוא סובר שמקדיש בעין רעה הוא מקדיש אלא קשיה מה שהוא אמר בבריתה מה הסיבה שאם אדם הקדיש שדה אז החרוב המורכב וסד השקמים גם קדושים אויל והם יונקים משדה הקדש משמע שהוא הקדיש בעין יפה ולכן השדה עצמה יקדש ואפילו שבעצם החרוב המורכב סדן השקמה נחשבים דבר חשוב בפני עצמו והם לא חלק מהקדש אבל כיוון שהקרקע היא הקדש והם משדה הקדש אז הם עצמם גם כן הם קדושים וכאן בבריתה הוא אומר שמקדיש בעין רעה הוא מקדיש זאת אומרת שכמו שהוא לא הקדיש את האילנות גם את הקרקע שממנה הם יונקים הוא לא יקדיש אלא לכן אומרת הגמרא את המסקנה של הדברים רבי שמעון במשנה כל מה שהוא אומר זה רק לדבריהם דרבנן כמר להוא להם כי לפי דעתו לדידי הוא אומר כי היחיד מוכר בעין רעה מוכר כמו שלגבי מוכר שדה לחברו הוא שיר לעצמו את הבור הוא שיער לעצמו את הקרקע את הדרך להגיע אל הבור ככה גם מקדיש נאמי בעין רעה מקדיש הוא שיער לעצמו את האילן חרובים הוא שיר לעצמו את הקרקע שממנה האילן חרובים יונק וגם זה גם זה לא קדוש אבל לדידו אתם רבנן שלגבי מוכר אתם אומרים שהוא מוכר בעין רעה לא רק את הבור הוא משאר לעצמו גם את הקרקע הדרך להגיע אל הבור הוא גם משאר לעצמו תודו לי מי לפחות במקדש זה יהיה כמו מוכר בעין יפה של רבי עקיבא ש את ה קרקע עצמה לגמרי הוא מוסר לידי הקונה ו רק את הבור הגת השבח הוא משאר לעצמו אז לגבי מקדיש נגיד שגם כן הוא הקדיש את השדה אז אזה הקדיש את השדה כולה ולכן אם ש אם היה שמה איזה בור מים אז הדרך אל הבור מים את זה הוא הוא הקדיש הוא הצטרך לבדו את זה אבל את האילנות את האילנות חרובים המורכבים וסדן השקמה את זה הוא גם כן שיר כמו שהמשנה אומרת שבדרך כלל זה דבר שנחשב שדה בפני עצמו כמו שראינו במהלך הפרק אבל מכיוון שאת הקרקע כולה מחר ובמקרה שלנו הקדיש אז גם את הקרקע שהאל יונקים ממנה הוא הקדיש אז אם כן זה גידולי הקדש והאילנות האלה הופכים להיות הקדש לכן הוא לא הקדיש ל החרוב המורכב סדן השקמה אמרו לרבנן לא לפי דעתנו זה לא שונה המקדיש בעין יפה יתירה הוא מקדיש כמו נותן מתנה זה כולל את השדה זה כולל את הקרקע זה כולל את האילנות אפילו החשובים וזה כולל אפילו את הבור והגטו השובך הכל בכלל ההקדש ואם כן נמצא שדבריו של רב הונה מתאימים עם כל הדעות עם דברי רבי שמעון ודאי כי הוא דיבר לגבי הקדש רב הונה דיבר לגבי מוכר והדעות לגבי מוכר יש דעת רבנן שמוכר בעין רעה שהוא מוכר את השדה משאר לעצמו את הבור אז הוא משאר עצמו גם את הקרקע היינו את הדרך להגיע אל הבור משאר לעצמו אילן משאר לעצמו את הקרקע של האילן זה ממש כמו דבריו של רב הונה אפילו רבי עקיבא שדיבר לגבי בור או גת או שוח שמי שמוכר את השדה שיש שמה בור גת או שוח אז הוא שיער את ה בור אבל הוא לא שיער את הקרקע את הדרך להגיע אל הבור אבל זה דווקא בבור כי הוא לא מכחיש את הקרקע אבל אילן אם אדם משייר לעצמו אילן שהוא מכחיש את הקרקע כאן יאמר אבונה שרבי עקיבא יודע שה משייר לעצמו אילן משייר לעצמו גם את הקרקע כדי שאם יום אחד האילן התייבש הקונה לא יאמר לו סלק את האילן היבש הזה מכאן ואל תטה אילן חדש כוא מכחיש לי את הקרקע כדי שהוא לא יאמר לו את זה גם רבי עקיבא מודה שהמוכר שדה ושיר עצמו אילן הוא משאר לעצמו גם את הקרקע אז אם כן דבריו של רבונה מתאימים עם כל הדעות אחרי שזכינו לעמוד על סוד כוונת דבריו של רבי שמעון בר יוחאי במאמר הראשון אנחנו עוברים כעת לעמוד על סוד דבריו במאמר נוסף שהוא אמר יש נידון כשאדם מקדיש דבר לבית המקדש והוא בא לפדות אותו ויש הבדל בין הזמן שהוא הקדיש לביין הזמן שהוא פודה כמו שנראה כמה משמ ות לזה לפי מה אנחנו הולכים אז במסקנת הדברים סובר רבי שמעון שהולכים אחרי הזמן שהוא הקדיש לפי זה הוא פדה אבל הגמרא בהתחלה סבורה שדעתו של רבי שמעון שהולכים לפי הזמן שהוא פודה ולפי זה פודים לכן שואלת הגמרא במה וקמת לה כמו איזה דעה העמדת את דברי הברייתא לעניין מי שפודה שדה אחוזה שהוא הקדיש אילנות ו אנחנו אומרים שגם השדה הקדשה כשההוא בא לפדות האם הוא פודד את זה כמו דין פודה של שדה אחוזה כמו דברו של רבי שמעון אם הסיפה תאמר לי את הסיפה של הברייתא ולא עוד אלא אפילו אם הוא הקדיש את האילנות בצורה הזאת שהקרקע לא מוקדשת ולכן אותם הוא פודה בשוב ים וחזר והקדיש את הקרקע כשהוא פודה מהקדש אז הוא פודה את האילנות בשווי שלהם האמיתי כי להם אין דין של שדה אחוזה וחוזר ופודה את הקרקע לפי המחיר הקבוע שהתורה קובעת בית זרע חומר סורים ב50 שקל כסף אם כן רואים מכאן שהולכים לפי הזמן של ההקדש וזה באמת המסקנה כך דעתו של רבי שמעון כיוון שבזמן ההקדש את האילנות הוא הקדיש בפני עצמם ו לא היה להם דין של שדה אחוזה אז הוא פודה אותם בשוהם ואם כמו דעתו של רבי שמעון לכאורה לפי דעתו זיל בטר פדיון נראה שהולכים לפי הזמן הפדיון ככ הגמרא כעת סבורה נפרקו הגב הרו מכ שבזמן הפדיון גם הקרקע מוקדשת וגם האילנות מוקדשים אז אם כן האילנות כלולים בקרקע אז תבד אותם לפי המחיר הקבוע של זרע חומר עורים ב50 שק כסף שהסברנו ד השמינ לרבי שמעון שמענו לכאורה שרבי שמעון סובר דאזיל בטר פדיון שהולכים אחרי שעת הפדיון כמו שאמרנו הגמרא חוזרת בה באמת רבי שמעון הולך אחרי זמן ההקדש אבל הגמרא בהתחלה הייתה סבורה שהוא הולך אחרי זמן הפדיון למה נתניה התורה אומרת שאדם שמקדיש שדה אחוזה שהוא קיבל בירושה מאבותיו דור אחר דור עד יהושע בנ אז אם הוא בא לפדות את זה אחר כך אחרי שהוא הקדיש הוא פודה את זה לפי סכום צוב שקצב את התורה אבל אם הוא קנה את השדה ואחר כך הוא הקדיש אותה זה נקרא שדה מקנה אז הוא לא פודד את זה לפי הסכום הקצוב הוא פודד את זה לפי השוי האמיתי שלו עכשיו כאן אנחנו דנים לגבי בן שכנה שדה מאביו ואחר כך הוא ירש את אביו עכשיו ישנם שתי אפשרויות אפשרות אחת שהוא קנה מאביב את השדה ואחר כך אביב מת ורק אחר כך הוא הקדיש את השדה זה יותר סברה לומר שזה ירושה אצלו כי כשהוא הקדיש את זה הוא זה כבר היה אצלו ירושה אפשרות שנייה ש הוא קנה את השדה מאביו והוא כבר הקדיש אותה בחיי אביב כשזה היה השדה מקנה אצלו רק אחר כך הוא ירש את אביו לפי דעת רבי יהודה ורבי שמעון גם כאן זה נקרא צדי אחוזה והוא פודה את השדה כמו הסכום עצוב שהתורה קצבת מנין לקונה בן שלוקח שדה מאביו והקדיש את השדה בחיי אביו ורק אחר כך מת אביו בזמן שהוא הקדיש זה היה אצ לו שדה מקנה מנין שת לפניו כשדה אחוזה למה כי בזמן הפדיון אביו כבר מת והשדה אצלו נמצאת כחוזה תלמוד לומר ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו למה צריכים להוסיף אשר לא משדה אחוזתו זה שדה מקנתו אז אפשר לדייג כאן שני דיוקים דיוק אחד אפשר לללמוד את החידוש הפשוט יותר כמו שבאמת נראה שככה רבי מאיר דורש ש אם הוא קנה שדה מאביב אחר כך אביב מת אחר כך הוא הקדיש את השדה אז זה נקרא שדה אחוזה דווקא שדה מקנתו שהיא לא משדה אחוזתו שאינה ראוייה להיות שדה אחוזה רק היא בודים אותה בשובה אמיתי יצא השדה הזאת שהוא קנה אותם מאביב אחר כך הוא ירש אותם מאביב שזה נקרא שדה אחוזה והוא פודה אותה לפי הסכום הקצוב של התורה ככה היינו יכולים לומר שזה הפסוק בא ללמד ובדרך כלל שאפשר ללמוד חידוש קטן זה מה שלומדים מהפסוק אבל כאן אנחנו רואים שרבי יהודה ורבי שמעון מחדשים חידוש יותר גדול שאפילו שבזמן שהוא הקדיש את השדה היא היייתה שדה מקנה כי אביו חי הוא עוד לא ירש את השדה בכל זאת אומרים רבי יהודה ורבי שמעון שזה נקרא כמו שדה אחוזה כי בזמן הפדיון הוא כבר ירש את השדה הזאת יצתה השדה הזאת שראויה להיות זה אחו כ הוא ירש אותה דברי רבי יהודה ורבי שמעון רבי מאיר אומר את החידוש הפשוט יותר מנין אלוקיך שדה מאביו ומת אביו ואחר כך כשהשד אצלו היא אחוזה הוא הקדיש מנין שתה לפניו כשדה אחוזת תלמוד לומר מתי זה שדה מקנתו אם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו דווקא שדה כזאת שהוא קונה אותה לא מאביב אלא ממישהו אחר שהיא אינה שדה אחוזה דווקא אותה פודים לשובה אמיתי יצתה השדה הזו שהוא קנה אותה מאביו אבל עכשיו היא כבר ירושה אצלו ואז הוא הקדיש אותה היא שדה אחוזה ואו רבי יהודה ורבי שמעון היח דמת אביו ואחר כך הקדיש הם סוברים שלא צריך פסוק לא צריך הקרא בש מה צריכים את הפסוק י צריך קרא ד הקדישה ואחר כך מת אביו כיוון שההיא ראוייה להיות שדה אחוזה יש לה דין כמו שדה אחוזה אף על פי שבזמן שהוא הקדיש אותה היא הייתה אצלו שדה מקנה מנ להו מנין הם לומדים את זה אם היה יקרא אם מהפסוק הזה שאומרים שדה מקנתו מתי זה נחשב שדה מקנתו דווקא אם זה לא יכול להיות שדה אחוזתו הרי מהפסוק הזה אימן אומר לכדי רבי מאיר הודעתה איך הם דורשים חידוש גדול יותר ש כשמת האבא אחרי הקדש זה נקרא שדה אחוזה אולי הפסוק רק מחדש כמו רבי מאיר שה אבא מת לפני שהקדישו וכשהם הקדישו זה היה שדה האחוזה אלא ליו וכי לא נוכיח מכאן מנין הם לומדים כמו שזה דבר כל כך פשוט שאפילו שכשהוא הקדיש את השדה היא היייתה קנויה לו מאביב לא הייתה שדה אחוזה בכל זאת כיוון שהוא בא לפדות את השדה כבר אביו מת ואם כן כעת בשעת הפדיון זה נקרא אצלו שדה אחוזה לכן הוא פודה את זה כמו שדה אחוזה לא משום דז לבטר פדיון וכי לא בגלל שהם סוברים שתמיד הולכים אחרי זמן הפדיון אז אם כן לחורה אומר שדעתו של רבי שמעון שהולכים אחרי זמן הפדיון דוחה הגמרא לא אמר רב נחמן בר יצחק לעולם בשאר מקומות עלמה רבי יהודה ורבי שמעון לא הולכים אחרי זמן הפדיון לא אז לוותר פדיון אלא מחמירים ללכת ולהחמיר כמו זמן ההקדש כדי לא להפסיד את ההקדש והכה כאן יש להם שתי דרשות קרש ככה [מוזיקה] ודרוש כי אם נאמר כמו רבי מאיר שהפסוק לא ריבא שיהיה כמו שדה אחוזה אלא כשבאמת בזמן ההקדש הוא כבר הי רש אם כן כתוב קרא שהפסוק יכתוב ואם את צדה מקנתו אשר לא אחוזת אנמי או שהפסוק יאמר ואם את שדה מקנתו אשר לא שדה אחוזתו מ אשר לא משדה אחוזתו ם מ זה וודאי בל רבות שדה שה קצת שדה אחוזה אז אם ככה לומדים דרשה נוספת ש שדה מקנה זה דווקא את שאינה ראוייה להיות שדה אחוזה יצתה השדה הזו שראויה להיות שדה אחוזה ואם כן כיוון שיש להם כאן שתי דרשות אז הם דורשים גם את מה שרבי מאיר דורש שכשהן אדם הקדיש את השדה היא כבר הייתה אחוזה אצלו אז הוא פודר אותה כמו הסכום הקצוב וגם את מה שהם חידשו ודרשו שאפילו שכשהוא הקדיש את השדה היא הייתה עדיין מקנה כיוון שהיא ראוייה להיות אחוזה כי הוא ראוי לרשת אותה את השדה הזאת אז זה כבר נקרא כמו שדה אחוזה וכיוון שבזמן הפדיון הוא כבר ירש את השדה אז הוא פודה אותה כמו הסכום הקצוב של שדה האחוזה כעת מביאה הגמרא אמר רבונה אילן חרוב חרובים המורכב שהוא כבר זקן ומרכיבים בו נטיות צעירות של חרובים וכן סדנ ה שקמה עץ שקמה שכבר קרתו ממנו ענפים וכעת הענפים שלו אהבים יותר תורת אילן עליו לעניין אחד ותורת קרקע עליו לעניין אחר לעניין מה תורת אילן עליו אם הוא הקדיש או קנה ד הקדיש או זבין שני אילנות וגם את האילן הזה חרוב או שקמה זה נחשב כמו שלושה אילנות ואדם שקנה מחברו שלושה אילנות יש לו קרקע עמהם ואף על פי שהחרב או השקמה האלה הם חשובים בפני עצמם אנחנו לא מחשיבים שהבן אדם קנה כאן שני אילנות וחרוב אלא הוא קנה כאן שלושה אילנות לגבי מה תורת קרקע עליו זהלא מזן אגב אר שהוא לא נמכר בכלל לשדה כשאדם מוכר לחברו בסתם שדה אז כבר אמרנו במשנה שזה לא כולל את האילנות החשובים האלה של חרוב המורכב סדן השקמה עוד הלכה אמר רבונה עומר שזה חבילה אגודה של תבואה שיש בו יותר מעומר רגיל יש בו שעתיים שזה כמות גדולה אז לעניין אחד תורת עומר עליו ולעניין שני תורת גדיש הרמת תבואה עליו לעניין מה תורת עומר עליו שאם אדם בא לאסוף את החבילות של התבואה מהשדה והוא שוכח שני חבילות שתי חבילות אז אנחנו נותנים לזה תורת שכחה הוא חייב להשאיר את זה בשדה לעניים הוא לא יכול לחזור ולקחת את זה שני עומרים נקראים שככה שלושה אינם נקראים שככה אם אדם שכח שני עומרים וגם את העומר הזה שיש בו שעתיים אף על פי שהוא גדול הוא מצטרף איתם ואינם שככה הוא יכול לחזור ולקחת את כל שלושת העומרים כ רק שני עומרים הוא לא יכול לחזור ולקחת כי יש לזה תורת שכחה לעניין זה יש לו תורת עומר ולעניין מה יש לו תורת גדיש תורת ערמת תבואה עליו דתנן עומר שיש בו שעתיים אם בן אדם שכח עומר בכמות גדולה של שתי שעים אם הוא שכח אותו לבדו אינו שככה כי זה כמו ערמת תבואה כל מה שאנחנו אומרים שאם הוא שכח אז הוא צריך להשאיר את זה לנים ם הוא שכח חבילה של תבואה איזה עומר אחד אבלם הוא שכ רמה שלמה גדיש אז זה לא נקרא שכחה הוא יכול לחזור ולקחת את זה לעניין זה אם הוא שכח רק את את העומר הזה של שני הזין זה לא נקרא שכחה ו הוא יכול לחזור ולקחת את זה כי זה נקרא כמו שהוא שכח גדיש וגדיש אין לו תורת שככה אמר רבא ברנה אמר בשם ריש לקיש רוב המורכב וסדן השקמה שאדם הקדיש שדה האם הוא כולל בהקדש גם את האילנות האלה באנו למחלוקת רבי מנחם ברבי יוסי ורבנן רבנן סוברים שאדם מקדיש בעין יפה אז זה כולל גם את האילנות האלה ורבי בנחם ורבי יוסי סובר שהם לא קדושים בכלל השדה כיוון שמקדיש בעין רעה הוא מקדיש והוא משאר לעצמו את הלנות האלה וגם את הקרקע שממנה הם יונקים ולכן הם לא נחשבים הקדש שואלת הגמרא הרי אמרנו שזה ה ויכוח בין רבי שמעון לבין רבנן לימה מחלוקת רבי שמעון ורבנן למה הוא מביא את זה ויכוח בין רבי מנחם ברבי יוסי לבין רבנן תרצת את הגמרא זה מה שרש לקיש כמש מלן מחדש לנו שהוא קיבל מרבותיו רבי מנחם ברבי יוסי כמו רבי שמעון סביר עלי הוא סובר כמו דעתו של רבי שמעון בר יוחאי הדרן הלך פרק רביעי פרק המוכר את הבית ועד כאן דף העב e
לצפיה בתכנים נוספים:
נהנתם? יש לנו עוד תוכן משובח באתר
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה