הדף היומי מסכת בבא בתרא דף עא

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף עא

[מוזיקה] ב 14 דף עא השיעור מתחיל בעזרת השם במשנה משנתנו היא המשך של המשנה הקודמת אדם מוכר שדה לחברו אפילו שהוא אמר לו תקנה שדה זו וכל מה שבתוכו אז הוא לא קנה לא ישה בויר ולא ישה גס ולא ישה שובו שיש בשדה בור להשקעת השדה גס שאם ייש שם כרם אז מיד שוחטים את הענבים בגס שבח של יונים בין חריון שאין מים בבור אין כן קרם אין יונים בשוח בין יישובים עכשיו כך בדומה למשנה הראשונה של הפרק כמו שהזכרנו שם בתחילת הפרק את משנתנו נחלקו רבקי וחומים וצורך ליקח לדרך דבר בקיבה המוכר הוא מכר את השדה אז הוא מכר זאת בעין יופה אז נכון שהבור נשאר שלו אבל את הדרך לבור לא שיר לעצמו ואם הוא רוצה ג על הבור שלו צריך לקנות דרך מה קח אומרים מך בך אין ל צורך משייר לעצמו גם דרך ומד רב קיב בזמן שלי חוץ מאלו בשעה שוא מכר לו את השדה אומר לו אני מוכר לך את השדה חוץ מהבור חוץ מהגת חוץ מהשב שאינו צריך קח לדרך כי הרי גם אם לא היה אמור חוץ מאלו זה לא בכלל המחיר אז איתור דבריו בא לשייר לעצמו גם דרך לפי חומים אז הוא זה שופר ל שטורה מה שהוא כתב זאת כמו שראיינו לאל מה קורה במקרה הפוך מוכ לאחר אדם מחר בור בשדה לחברו השדה נשארה שלו ג שווך רבי עקיבא אמר אינו צריך ליקח לדרך כוא מוכר בעני ופו אז הוא מכר לו גם דרך לכך חמרי מכר לו בעין רו וצורך קח שלבו ליקח לו דרך אל בורו אומרת כעת המשנה במד ומורם כל מה שראינו במשניות ש בפרקנו שזה לא בכלל המכר במוכר כי אפילו מדומה מוכר בעני ופ מוכר רב קיבה זה רק שמשהוא פירש במכירתו הוא מכר הכל ווא לא עיכב לעצמו כלום במה שהוא מכר לחברו למשל אדם מחר בית לחברו שדה לחברו אז נכון שהבור נשאר שלו אבל הוא לא עקב שום דבר בבית שום דבר בשדה גם לא דרך אל בורו ול גיתו וכדומה אבל נמכור יותר ממה שפירש לזה לא אומרים ין ופו ולכן כל מה שראינו בכל הפרק מה לא כלול בשדה למשל מה לא כלול בבית מה לא כלול בעיר וכדומה אבל בנוס מתונה נוסן אס כולו כל מה שראיינו כאן במשניות שלא י מוחר במתו הוא כן נתן כי נוסן בופ סס מדי אז למשל בשדה כשאדם נותן שדה במתנה הוא נתן את כולה גם יש כאן בורות וכולי ואפילו אם יש כאן חרוב המורכב דו נשי כמו זה גם אחור בכלל השדה רק אומר הרשבא אם למשל יש כסף בשדה או תבועה תלושה שלא קשורה בכלל לקרקע לא צריכה לקרקע או כל דבר אחר ש במשניות הקודמות לא הוצר חתן להזכיר שזה לא כלול כי זה מסד פשיטה שלא כלול זה ודאי שמק מתונה גם לא מקבל רק אלה שהיינו צריכים לפרט שזה לא בקלו זאת אומרת שיש כן צד שזה כלול אז במתו זה כן כלול כמו כן האחי שחולקו ל משל האבא נפטר והוא הניח כאן שתי שדות יש כן שתי אחים אחד לקח שדה זו והשני לקח שדה אחרת זוכו בסוד זוכו בכולו הזה שזכה כל אחד בשדה הוא זוכה גם בבורג בגד בשבח כל מה ש מה שיש כאן בשדה אומר הרשמן שכיוון שזה נותר שדה אחת וזה אחת כנגדו להסתלק זה משזה לגמרי נתכוונו אבל זה כן מזכיר רשבם שראינו לב דף סח שרבו סובל שאם יש שדה פנימית לשדה חיצונית אז זה שנטל את השדה הפנימית יש לו כן בשדה החיצונית זכות דרך לעבור לשדו כי יש לו טענה אדור בשדה שלי כי איח דור בסוי כמו שאבא שלנו השתמש בשדה שהוא עבר דרך החיצונית לפנימיית כמו שכתוב תחס אבוסך יונך כמו כן אמזיג בניס גר גר נפטר בלי ילדים הכל נכסיו נהפכו לאפק הגיע אדם ועשה חזוקה בשדה שלו החזיק בסוד החזיק בכולו ואפילו אם יש כאן חרוב אוסדון הוא זכה גם בזה ואפילו אומר רשבם שלמדנו הרי שלמה אדם מוכר שדה לחברו אז החורב לא בכלל חורב המור כשד אנשי כמו כדי נחשב כשדה בפני עצמה אם כך ראינו לא בדף נג שגר שנפטר ווא הניח שתי שדות והרי בא אדם והחזיק בשדה אחת עלמנת לזכות גם בשנייה הוא לא זכה בשנייה אז למה כאן הוא כן זוכה בכל השדה גם בחור וסדן שהם נחשבים כשדה בפני עמ מה אומר הרשב כל מה שלמדנו לאז רק שתי סודו ומיצר ביניהם אבל שתי שדות סמוכות זו לזו ואין גבול ביניהם אז אם הוא זוכה בזוקי באחת כדי לזכות גם בשנייה זוכה גם בשנייה ממילא סדון וחורב אין מיצר ביניהם לבין כל השדה ולכן יכול בחזק אחת לזכות גם בחורב ושדון שבשדה עכשיו אומרת המשנה מה קורה לגבי הקדש בזה נחלקו תנק רב שמן הנקמה אומר הקדיש הסוד דשוו כי בופ מקדיש כמו נוס מתו ולכן כל מה שיש בשדה ושייך לשדה בכלל להקדש רב שמן אמר לא הוא סובר בעצם הקדיש ו כמוכר וכשם שמוכר הוא לא מחר אלא מה שברור בכלל בכלל השדה כר גם מקדיש ולכן המקדיש שסוד לא קדיש מכל אותם דברים שאמרנו לגבי מוכר שזה לא כלול במכר א ו דבר אחד יוצא מן הכלל נראה בגימור למה אחור ומור סדנ שיקמו שאפילו שלגבי מכר אם אדם אחר שדה אז החרו והסדן לא בכלל המכר בהקדש הם כן בכלל ההקדש אומרת הגמור מה ראינו שבמו בעני ופו נוסן וכל מה שקשור לשדה או לבית זה בכלל המתונה שואלת הגיבור מה ישנ מכר ומה ישנ מתונה אז הרשב מסביר נכון שאני מבין שסן בן ופו נוסן יותר ממוחו אבל לפעמים הנוס מטונה הוא לא מתכוון לתת את הכל רק מה שהוא פירש בפיו אז אם אמרנו במחר שזה לא בכלל שדה סתם אז גם בכלל מתון זה לא אז מי אומר שהוא באמת התכוון לתת בעין יופה אולי הוא לא מהלה שנותנים בעין יופה אונה הגמורה פירש יהודה בן כוסה לפני רבי זה פירש נוסם פירש לו את הכל ולכן קנה הכל וזה המוך לא פירש הוא לא פירש לו את הכל טמה גמורה הי זה פירש שזה לא יפרש זה לא פירש וזה לא פירשו גם במוח וגם בנוסה מדובר בסתם הוא מכר סוד סתם למשל והוא נתן סוד סתם למשל ובזה אמרנו שבנוי סן כל מה שקשור לשדה בכלל המתונה ומכר לא אלו כך אמר יהודה בן קוסה זה הויו לו לפרש נויס מתו כיוון שבדרך כלל אדם נותן בעין ופו אז אם הוא לא התכוון לתת בעין ופו אה צריך לפרש לשייר לעצמו את הבור אני לא נתן לך גת לא נתן לך וכולי ואם הוא לא שיר בפירוש אז הוא הפסיד וזה אבל במוכר לא יהו לו לפרש מיך הרי בעצם הוא לא היה רוצה בכלל למכור זוז סו הוא חייב כסף אז הוא מוכר אז הוא לא מכר אלא מה שפירש אז אפילו אם יש אדם שמוכר בעין יופה והוא כן נותן עוד דברים ה מסטו איין לומר כך הוא לא אמור לפרש ולשיר לעצמו בור וכולי כי יד לאק תחתנו על המוכר לא היה צריך מפרש כך מפרש הרש בם מביא שרבינו חננ מפרש זה הולו וזה לא היולו לא מדובר על הנוס על המוכר אלא להפך וגם ה הופך את הזה הויו וזה לא הויו בין מוכר לק מתונה שכך זה אוי לו לפרש אדם שקונה מחברו אז אם הוא באמת מתכוון לקנות יותר סדק של עצמה גם את הבור למשל אז היה צריך לומר לו תפרש ש גם את הבור אני קונה הוא לא אמור להתבייש מהמו חורר משלם ואם הוא לא פירש אז מה שלאו בכלל השדה הוא לא קנה אבל זה מקבל מתונה לא יויו ל לפרש הוא מתבייש נוסן מה שהוא ידרוש ממנו תפרש בפירוש אתה נותן לי גם את הבור ואת הגד ואת השובר וכולי אז ממילא גם הנוסן מבין שאם הוא לא ישיירה והמקבל הרי מתבייש לבקש לפרש אז הכל בכלל אם לא פירש כנה הכל מספרת הגמור ההו דומר להו היה אדם שהיה שכיב מרע וכל מה שהוא מצווה אז דבור כסו כמס אפילו שלא עשה קניין והוא ציוה לפני מותו לבניו אובו לפניה תתנו לפלוני ביס זיק מגופה בית שלי שהוא מחזיק 100 חביות אומר הרשמן בקרקע רוכב אורך הבית יכולים לסדר 100 חביות דהיינו 10 חביות אורך על 10 חביות רוחב אחרי שהוא נפטר אשת קרמ 120 לא הייה לו בית אחר שהחזיק 100 היה לו בית אחד שהחזיק 120 היה יותר רחב מהבית שהוא פירט אז התה חליקס אומ מזר אומר לי 120 לא יאמר לי אז זה לא אומרים ש המתון לא חל כלל אלא הוא יטול בבית רק כנגד 100 דהיינו אם יכול הבית יכול להכיל 120 חביות אז זאת אומרת שיש כאן שש חלקים של 20 חביות אז הוא יקבל חמש חלקים 20 פ 5 זה 100 והחלק השיי מקום של 20 חביות זה ישר ורשים רבש אמ מינ משנתנו במד ממור במ אבל בנוס מתו סולון כל מה ששייך לשדה כלמה ששיח לבית וכולי על ממן דב מתו בופב אונ ממן ד מתו בופב ווא לא מתכוון לתת לו רק חלק מהבית רק חמש חלקים מתוך שישה חלקים מהבית אלא את כל הבית התכוון לתת לו ממה שהוא אמר שזה מחזיק מו גולפה הוא לא ידע בדיוק מה הגודל של הבית הוא חשב שרק מה החביות נכנסות לשם למה הוא לא אמר סתם תנו לי את הבית תנו לו את הבית שלי הוא רצה לפרט אני מחשיב אותו חשיבות נותן לו מתנה כזו בית שמחזיק חביות אבל הוא לא התכוון למהט שאם הבית מחזיק יותר אז תתנו לו רק חלק מהבית ודאי שהוא התכוון לתת את כל הבית מביאה הגמור עוד מעט נראה את הקשר לשג תינו היינו במשנה סו גדיש וכולו אומר רבונה אף לגב דומו רבון לאלון בפרק המח אספינו דף פא הקונ שני לז בתו של חבו הרי זה לא יקון ו קרקע אדם קונה שלוש אילנות בתור שחברו אז אנחנו אומרים שלוש זה נחשב כסוד הילון אז אפילו שהם דיברו רק על אילנות אז הוא קונה גם את הקרקע שתחת האילנות וביניהם חוצ להם כמל אויר וסלוי וממילא כיוון שהקרקע שלו אז אם הלנות התייבשו יכול לנטוע אחרים ממקומם אבל אם הוא קנה רק אילן אחד או שני אילנות ו של חברו אז הוא לא קנה קרקע יש לו רק את האילנות עצמם וכמובן זכות יניקה כל זמן שהאין קיים אתה לא יכול להגיד לי תחתוך את האילן כי זה יונק מהקרקע שלי הרי מכרת לי את האילן אז ודאי שהמק היה כדי שאני אוכל לאכול פירות כל זמן שאילן קיים ברגע שאילן מתייבש אז אין לי זכות לנטוע אילן אחר במקומו רשבם מדגיש שהמשנה לאלון זה כדס החומים שהם סוברים במשנת בןר מכר אז שהוא מוכר לו אילן הוא לא מוכר לו את הקרקע שנצרכה לאילן לפי רבי קיבה יש לו כן זכות בקרקע לתת אחרים במקומם אם ימותו אלה שתי אילנות כמו שמוכח לכמו בשמתי אומר הרשב שנראה בעזרת השם השיעור הבא וכר גם מבואר בפרק חז קסבת דף לז רשבע מסיים שאפילו שהספה שאומרת שבשלוש נוס הוא כן זוכה בקרקע אז הגמור תעמיד בפרק הבא אפילו כ קו הרי של בכיב אז אומר רבונה זה הכל אם הוא מכר אילנות לחברו אבל במקרה הפוך מוחר קרקע לחברו ושיר שני יילון ספונוב אומר לו אני מוכר לך את כל הקרקע אבל שני אילנות נשארים שלי או אילן אחד יש לו קרקע אנחנו אומרים שהוא שיהר לעצמו גם את הקרקע הנצרכת לאילן וכש האילן התייבש שיוכל לנטוע אחר במקומו כי הוא בעין רו מכר לו את הקרקע הוא כן ש לעצמו את הקרקע שנצרכה לענן מוסיפה הגמורה הגמורה הבינה שבהכרח להוסיף כך כי אם לא נוסיף כך אין כאן שום חידוש שרב הונה אמר זאת אפילו לרב הקיב דמר מ בופ מ הי גב בור ודוס דק שב שאדם מוכר בית אז הוא משאר לעצמו בור ודוס אז שאין שום עזק לקח מה בו כי הם לא מכרישים בקרקע אז הוא לא חשש לשיר לעצמו כלום קרק סביב הבו ולא דרך לבו לכן אמר רבי עקיב הוא לא שר לעצמו רק את הבו והוא צריך לקנות מלקר דרך אל בורו אבלו דקו שב הם יונקים מהקרקע אז ודאי שהוא שר ביחד עם שיעור האילנות הוא שיר לעצמו גם זכות בקרקע שאם הלנות תייבשו יוכל לנטו אחר ממקומם למה כי מיסד שיר לי מלי הלוקח יוכל לומר לו כשימות האילן הקילו חושקל וזיל האילן מת תחתוך אותו תשתמש בעצים אל תנת אחר במקומו וענן סד אנחנו ידים שאדם מוכר קרקע ומשאר לעצמו אילנות אז מה הוא רוצה הוא רוצה שישאר לו משהו מהשדה שלו אז כשם שהיינות האלה עד כעת הם היו לעולם שלו גם אם התייבשו יכל לנטו אחרים במקומם אז גם כשההוא מכר את הסדה והוא שייר לעצמו אילנות אז הוא שיר זאת באופן כזה שלעולם יהיו לו כאן לנות וגם כשהם התייבשו יוכל לנתוח אחרים ממקומם וזה לא לא אדם שקונה אילנות אז זה אומרים הוא עכשיו בא לקנות אז הוא לא מתכוון לקנות גם את הקרקע הוא מתכוון לקנות את הפירות של האילן הזה כמה זמן שהוא יחייה אבל מי שמוכר לחברו את השדה משייר לעצמו אילן ה משייר לו לעצמו באופן שיהיה לו את זה לתמיד כמו שהיה לו עד כעת עד המכירה כך הבינו שזה העיקר החידוש שרב הונה שאפול ר בקבל כפי ח חומים שהם אומרים שמוכר בעין רו מוכר אז וודאי שהוא שיר לעצמו את ה הקרקע נצרכת לאילן וכעת נראה את הקשר למשנת תנן מה ראינו במשנה רב שימן אמו המגדיש שסודה לא קדיש מכל אלו שאמרנו שלא מחר אז גם לא יקדיש אלו יש דבר אחד שיוצא מן הכלל שאפילו כשאדם מוכר שדה אז הוא לא מוכר בזה את החור ומורק וסד אנשי כמו שיש בשדה אפילו שהוא הזכיר כל מה שבתוכו בהקדש זה כן אילו ור כד אנשי כמו אדם הקדיש שדה אז זה ברור שכל האילנות שבשדה בכלל קדש זה גם במוכר אדם מוכר ד לחברו אז גם כל הלנות בכלל המכר אלא אפילו חור ממור סד הנשי קמו שבמכה זה לא כלול בהד שכן כלול ותלו במיס שנינו אומר רבשי מהתם מה זה שונה משאר הדברים מה זה שונה משל מבור שאנחנו אומרים כשם שאדם מוכר שדה לחברו אז הוא שיר לעצמו את הבור קר גם כשאדם קדיש שדה אז הוא שאר לעצמו את הבור אז למה לא לומר שברחוב המור בסד הנשי כמו גם נשווה בין הקדש לבין מוייחו כשם שאדם מוכר שדה אז הוא משאר לעצמו את הסדן השיקו וחור ומורכב כ גם כשאדם מקדיש שדה אז הוא משאר לעצמו את החרו והסדן מסביר רב שימן אויל ויקן מסוד הקדש הוא הקדיש את השדה בעין יפה אז הוא הקדיש גם את המקום של החרוב את הקרקע תחת החרוב את הקרקע תחת הסדן אז נכון שמקדיש מרו מקדיש וכש שמוחה משאר לעצמו את החרוב והסדן כך מקדיש משאר לעצמו את החרוב וסדן אבל באופן אוטומטי ברגע שהוא הקדיש את הקרקע מתחת לחרוב אז החרוב יונק מקדש וגידול קדש הקדש כר גם בדון אז לכן גם הם קדושים ולמעשה יש כאן קושיה עצומה בראשונים הרי אמרנו שגם אם נמר שהוא לא משאר את הקרקע לעצמו אבל משאר לעצמו זכות יניקה גם כשאדם אילן לחברו אז הוא לא יכול מיד לומר לו אתה משאיר את האילן כאן זה יונק מהקרקע שלי ודאי שמכרת לי את זכות היניקה אז כרה גם נאמר בהקדש שנכון שההוא הקדיש את הכל אבל כיוון שהוא שיר לעצמו את החרוב וסדן אז הוא שיר לעצמו גם זכות יניקה אומר הרש בו יסוד יסוד גדול אדם יכול לשייר לעצמו זכות יניקה בשל חברו הוא לא יכול להשאיר לעצמו זכות יניקה בהקדש כי זה ברגע ששייך ל הקדש לא שייך זכות יניקה בשל הקדש האפשרות היחידה היא רק לשייר בהקדש חלק בקרקע אבל אי אפשר להקדיש את כל הקרקע ולהשאיר לעצמך רק זכות יניקה ממילא טוען רב שימן בזה אני מודה נכון שהוא התכון לשאר לעצמו את החרוב סדן אבל כיוון שזה יונק מקדש אז באכר זה קדוש עכשיו כך וסל כדיו כמו שרבו אומר שיור רשר שמי שמוכר קרקע לחברו ומשייר את האילנות לעצמו אז הוא משאר לעצמו לא רק זכות יניקה אלא הוא משאר לעצמו חלק בקרקע ואם האילה מתייבש הוא יכול לנתוח אחר במקומו אז לפי רב שימן שהקדשתי אז כר גם בהקדש הוא משאר לעצמו לא יותר רק את חרו וסדן אלא גם את הקרקע שתחתיה הקרקע שנצרכה להם אם כך כי קו ינקה מד נפשי קו ינקה ממה ששיר לעצמו הם ינקים ולא משל הקדש אז קושייה על רב הונה חוזרת בה כעת הגיבורה ממה שהיא אמרה שרב הונה אמר זאת אפילו לרב קיוה רב שימן דומה קרב קיו רב שימן סובר כדעת רבו רב קיוו שמוכר בן ופו מחר הכל ולא שיר מן הקרקע כלום גם כש משייר לעצמו בור ודוס הוא לא משייר לעצמו דרך לבור ודוס גם כשאדם מוכר לחברו את השדה והוא משאר לעצמו אילנות אז הוא שיר לעצמו רק זכות יניקה אבל לא הת הקרקע הנצרכת ולכן אלוקי אח החול אומר לו אחרי שענות מתייבשים אל תנט אחרים במקומם א והוא הדין להקדש רב שמן סובר שגם בהקדש מוחר ב בעני ופו מוייחו והוא לא שייר לעצמו מן הקרקע כלום זה כן כמו שאמרנו לא שייך לומר היני ופו לגבי דברים שלא שייכים בכלל ולכן את העצם האילן הוא כן שיער לעצמו כשאדם מוכר שדה משאר לעצמו את החרוב ואת השד כי זה לא בכלל השדה אבל כל הקרקע הוא כן מחר בין ופ הוא לא שהיר לעצמו חלק בקרקע ש שתחת העילה כדי שיוכן לנתוח אחר במקומו ולכן אומר רב שימן כיוון שההוא הקדיש את כל הקרקע בעין ופו כמו שמוכר בעין ופו אז גם מקדיש בעין ופו הוא לא שיהר לעצמו בשדה עצמה כלום אז נכון שהחרב והשדון זה לא נכלל בכלל בשדה אז את זה כן שייר לעצמו אבל את הז קרקע שתחתם הוא לא שייר לעצמו אז הם יונקים מהקדש ממילא גם הם הקדש גדו קדש הקדש ורב הונה שהוא אמר שאם אדם מוכר קרקע משר אילנות לעצמו משאר לעצמו גם את הקרקע של האילנות דומר כרבו שהם אומרים שכל מוך בעין רו מוך אז כיוון שהוא מוכר את השדה בעין רו הוא משייר לעצמו כשם שהם אומרים שאדם משייר לעצמו בור משייר לעצמו גם דרך על הבור כך גם שהוא משייר לעצמו אילנות משאר לעצמו את הקרקע שנצרכה לאילנות ורשבה מיד אומר שבמכונה נעמיד שוב כמו שעמדנו בתחילה שרב הונה אמר זאת אפילו לרב עקיבה כמו שמובא בחזק הסבת שנראה בעזרת השם בשיעור הבא מוסיף רשבם שלכאורה כל הקושיה שגמור הקשתה מדברי רב שימן על רב הונה זהר כיוון שהנחנו הנחה שרב שימן סובר שמקדיש הוא כמו מוחו לכאורה הגמור יכלה לענות שרב שימן סובר שמקדיש מקדיש בעין יופ הו יותר מהמוכר פחות מנוס מתונה ולכן מצד אחד לא כמו נוס מטונה והוא לא מקדיש דברים שנפרדים מהסוד משל בור וגס וכדומה מצד שני מקדיש יש לו עין יופה יותר משל מוחו ולכן הוא מקדיש את כל השדה והוא לא משאר לעצמו את הקרקע שנצרך את לחרוב את הקרקע שנצרך את לסדן וממילא נמצא שחרו וסדן הם יונקים מסודי הקדש לכן הם גדושים מסביר הרש בם שהגמר הבינה שלא מסתבר לומר שקדש זה סוג שלישי יש מכר ויש מתונה ויש הקדש אלא או ש דומה לגמרי למכר או לגמרי למתנה מכיוון שאנחנו רואים שרב שימן סובר שבור וגס וכדומה זה לא בכלל הקדש של שדה זאת אומרת שמקדיש זה כמו המוכר אז אם המוכר אתה אומר שהוא משאר לעצמו קרקע כדי לנטוע אילן אחר במקומו אז קר גם במקדש ואם אנחנו רואים שרב שימן אומר שחרו ועשה אדוני מקדש כולו משאר לעצמו קרקע אז גם ממוכר לא משר לעצמו קרקע לכן נקשו על רב הונה ולכן אמרנו שבאמת רב שימנו סובר כדס רב קיווה ורב הונה דיבר רק לפי דעס חומים שמוכר בעין רו מוייחו תמא גמור קרבונן פשיטה כיוון שבעין רו מוייחו אז אם בבור ודוס אנחנו אומרים אפילו בור ודוס שהם לא מכרישים בקרקע אז שאדם משאר לעצמו בור הוא משאר לעצמו גם את הדרך לבור אז ודאי שבלון שיש את הסברה שזה מכחיש בקרקע ודאי שמשא לעצמו את הקרקע הנצרכת ל וכשזה מתייבש יכול לנטוע אחר במקומו אז מה החידוש ש רב הונה אונה הגמורה נף כמינה מדברי רב הונה נפלה או דרשו סילו לולי דברי רבון הייתי אומר נכון שהוא שיהר את האילנות ויש לו קרקע קוזמן שאילן קיים אבל ברגע שאילן כבר לא קיים אין לו את הקרקע כמו שבור ודוס אז החומים אומרים שהוא שיער לעצמו את הבור הוא שיר לעצמו גם את הדרך לבור מה קורה הבור נפל וכבר אי אפשר לתקן אותו אז ודאי שאין לו כבר דרך לבור שלא קיים אז כר גם ש משאר ל עצמו אילן יש לו את הקרקע של האילן אבל רק וזמן שהאין קיים לכן ברב ונב אומר לא יש לו גם זכות לנטוע אילן אחר במקומו אבל זה הכל לפי דעס חכמים רשבם מסביר שבעצם גם לכתחילה ידענו שזה מה שרב הונה בא להשמיע לנו אם יש לו רק את הקרקע קוזמה שעדין קיים אז למה נפק מינה שיש לו את הקרקע בכל מקרה יש לו זכות ניקה להשאיר כאן את האילן אז ודאי שכל מה שרונ אמר שיש לו קרקע נף כמינה כדי לנטוע אחר כאילן התייבש אלא כוונת הגמורה שעד כעת הבנו שאין חידוש בדברי רב הונק של עצמם אלא אם נאמר שהוא דיבר אפילו לרב קיווה כעת הסקנו לא גם עצם זה שהוא פירט לנו שלפי חומים שבעין רומ משאר לעצמו זכות בקרקע לנטוע אילן אחים כמו יש בזה חידוש וזה דוש אבל באמת לפי רבי עקיבה שמוכר ב ופו מוכר אז הוא מכר את כל הקרקע והוא לא שר לעצמו זכות בקרקע לנטוע אילן אחר במקום האילן כשהתיישבתי הבא עד כאן דף ע א
לצפיה בתכנים נוספים: