הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף פג

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף פג

[מוזיקה] שבש דף פג אנחנו מתחילים בהלכה ו בסוף העמוד הקודם הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו הוא זרק ארבע עמות ברשות הרבים עד שלא תצא מידו הכוונה אחרי שזה יצא מהיד מביאים בצד גרסת המשניות ששמה כתוב מפורש לאחר שיצתה מידו אבל הכוונה לפני שזה נח אז כיוון שה הוא נזכר אז זה כבר מפסיק להיות שוגג מכאן והלאה הוא כבר עושה את זה במזיד הוא רוצה את זה לכן הוא יהיה פטו מקרה שני הוא זרק וזה לא נח איפה שהוא רצה אל הקלטה מישהו אחר או קלטה כלב או שנשרפה בכל המקרים האלה פטור זה רק לעשות חבורה בין באדם בין בבהמה ונזכר עד שלא נעשה תחבורה פטור אין עליו איסור חובל למה זה זה הכלל כל חייבי חטאות אינן חיייבים משטה תחילתן וסופן שגגה תחילתן שגגה וסופן זדון או להפך תחילתן זדון וסופן שגגה פטורין עד שתהה תחילתן וסופן שגגה וכאן זה חידוש גדול כי למרות שהוא מבחינת הפעולה שלו סיים לפעול אבל כיוון שעד שזה יקרה הוא כבר נהיה מזיד הוא פטור כני מתנית והיד היינו כשהוא נזכר אחר שזה יצא לו מהיד הוא היה מזיד לא מדובר שהוא אנוס והוא לא רוצה בפעולה כי אם הוא היה אנוס והוא לא מזיד עכשיו באמת יהיה חייב כי מבחינת המעשה הוא גמר לעשות את כל המעשה בשוגג ועכשיו הוא לא מזיד וקשי אילו ירח חץ להרוג בו את הנפש ויתרו בו וחזר בו אחרי שזה כבר יצא מהיד שלו שמה כלום הוא הב סופך מימר וזידאן שזה נחשב שהוא גמר את כל החץ ירא את החץ ההוא עשה את הפעולה ודאי חייב אז למה פה באמת אם הוא נזכר אחרי שזה יצא מידו הוא פטור אתה חייב להגיד עכשיו הוא מזיד ואז המזיד כביכול מקלקל את השגגה פה זה לא נגמר בשגגה אבל אם הוא באמת לא יגמור במזיד אלא באונס הוא יהיה חייב קורבן רבי יוסי בן חנינא אמר כל השוגג שאנחנו מדברים הכוונה שהוא שגג בלא תעשה ומזיד הכוונה שהוא יודע שזה איסור לא תעשה ר שוה בן לוי אמר יכול להיות שלא אפילו אם הוא ידע שזה איסור לא תעשה אבל בשוגג בהכרת הוא לא ידע שיש כאן כרת הוא נחשב שוגג וגם הוא במזיד בהי כרת תעני רבי שמעון בן יוחאי בר יוחאי מסייע לרבי שוע בן לויי על הפסוק את השם הוא מגדה ונכרתה אז הוא לומד מכאן שה מזיד והשוק זה לגבי הידיעה אם יש כרת או לא הגע עצמך אם תתבונן תראה אפילו מזיד בליו אבל הוא היה שוגג בזה שיש כרת הוא לא ידע שיש כרת על הדבר הזה מטרים בו ולוקה כמו מזיד אבל הוא מביא קורבן על השגגה כי הוא לא ידע שזה בקורס רבי אבוא בשם רבי יוחנן המזיד בכלב אבל הוא שוגג בחט אס הוא לא ידע שעל אבון כזה מביאים קורבן חטאת בשוגג מטרים בו ולוקה והוא מביא קורבן הוא נחשב שוגג תני אין מתעסקים לא בחלב ולא עריות בכלבים מי שאוכל חלב או מי שבא על עריות אין לו פטור של מתעסק המתעסק בשבת פטור בחלב ו באריות חייו איך הבידה מה הדוגמה אמר הריני קוצר חצי גרגרת וקצה כי גוררת הוא פטור הוא מתעסק אבל אם הוא אמר הרן אוכל חצי זית ואכל כזית ה שחלב חייב הרני מתחמם בה והאר בחייב והרב מביא את הגמרא בסנהדרין בדף סב שהת אמו כי בסופו של דבר הוא נהנה בחל הוא נהנה בגרונו וגם בעריות אז אם כן לא שייך להגיד מתעסק הדרן הלך פרק הזרק פרק שני מסה הבונה כמה יבנה ויהיה חייו הבונה כלשהו המסת והמכה בפטיש הוא במצד היינו כל אדם שמסיים את המלאכה ובסיום המלאכה עושים איזה מכה בפטיש או הקודח קודח הוא חייב משום בונה כלשהוא אם הוא עושה כלשהוא הוא חייב זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חיה רבי שמען בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייו מפני שהוא כ מתקל מלאכה שמעון מגמל איזה חידוש גדול כי מדובר על אחד שהוא מכה בקורנס בוא נגיד הוא מתקן נעליים אז הוא עושה כמה תפיקות על הנעל ו צפיקה אחת על הברזל כשאין עליו שום נעל על ריק ובתיק הזאת הוא מאמן את הידיים שלו להקיש את המכה מדוייקת זה גם בכלל מלאכה וגם מי שרק מקיש על הכונס חייב אומרת הגמרא בונה כמה יבנה ויהיה חייו אז דבר ראשון הגמרא מבררת מה בניין היה במשכן שהיו נותנים קרשים על גבי הדנים אז הגמרא שת ולא לשעה נותנים ולא לשעה הייתה זה לא רק משהו זמני אמר רבי יוסה מכיוון שהיו נוסעים בחולים על פי הדיבור כי מישהוא לעולם אמר רבי סי ברבי בון הפוך מכיוון שהבטיחה הקדוש ברוך הוא שהוא מכניס לארץ אז ודאי שזה כמישהו לעולם אז הדה אמרה שאפילו לשעה זה נקרא בניין עוד הדה אמרה אפילו מן הצד כי בקרשים היו בונים קרש על יד כרש לא אחד על השני הדם אמר אפילו נותן דבר על גבי דבר אחר אדם מרה בניין על גבי כלים בניין כי הוא שם האדנים אז את זה הגמרא דוכה ואומרת הדנים כקרקע הם כיוון שדנים היו חלולות אז כשהוא מניח את הקרש מעל העדן הוא מניח אותו בעצם על הקרקע תני אחד מביא את האבן ואחד מביא את התית המביא את התית חייו הוא עשה את הבנייה אבל הראשון שהביא את האבן לא חייב כלום רבי יוסי אומר שניהם חייבים למה שבה רב יוסי אבן בלא תת גם כן זה נחשב בניין הכל מודעים שאם נתן את הת תחילה ואחר כך נתן את האבן אז שהוא חייב ולא זה ששם את התית הבני שישב את האבן בראש הדמו היינו בראש בשורה העליונה של הקיר חייב לפי מי זה חידוש למי צריך לרבו לפי רבי יוסי זה פשיטה אבל אפילו לרבנן שתמיד אבן בליטת זה לא נחשב בונה בשורה העליונה ככה היה הדרך וזה נחשב בונה והן דעבד דפים והן דעבד סיפין היינו גם זה שעושה א דפין על גבי הקורות להחזיק את הקורות או סיפין בקצה הקורות לתפוס אותם זה גם בונה חייב משום בונה הען דנקר כיפין שהוא קודח באבן כיפין עמודיים או או בעץ או בעמודים דחיין מקטע פספס מקטע ו מחתך בעמודים או באבנים כל זה כול און חייב משום מסתת אנחנו נעמוד כאן בדברי רבי עד כאן דף פג
לצפיה בתכנים נוספים: