הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף סב

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף סב

[מוזיקה] שבס דף סב כל אילין שיעורה אם לאוכלן כל השיעורים שאמרנו במלאכות אם זה לאוכל אז השיעור שלו כגרוגרת אם לבהמה כמלא פגדי אם לבשל כדי לבשל ביצה קלה אם להרוג בד אז קמלו רוחב אסית סית זה המרחק שבין האצבע לאמה זה נקרא סית אם לטוות אז כמל רוחב הסית כפול טביעה צריכים שיעור יותר גדול מהריגה הגוזז את הצמר גזז סתם לא ברור לנו אם הוא רוצה לטוות או להרוג מהשיעור אומרת הגמרא נשמעין מן הדם אנחנו נעשה השוואה כמו בהלכות כותב מי שהוציא דיו אים בקולמוס הש שלו כדי לכתוב שתיות אותיות אם להגיע מי שבא לתקן ספר שהוא כבר מוכן רק צריך לתקן אות אחת כדי להגות אות אחת ושמה לא חילקנו אמרנו שמי שמוציא כדי לכתוב שתי אותיות את השיעור היותר קל אז כך גם פה מי שגוזל סתם צמר כסיד כפול תמנ תנינן השוחט את הבכור כדי לשחוט הוא צריך לתלוש קצת מהצמר כדי שאפשר יהיה לשחוט בלי שהשחיטה תתקלקל עושה מקום לקופץ מכאן ומכאן ותולש את השיער ובלבד שלא זזנו ממקומו אל הכוונה שהשיער נשאר שמה סבוך בצמר שבצדדים שהוא לא לוקח את זה משמה שזה יראה כאילו צריך צמר וכן תולשת השיער לראות מקומו רבי עילא בשם רבי שמעון בן לוקיש הוא אומר תדע לך תולש מן הקודשים פטור עכשיו למדנו מכאן שאם הוא תולש תולש מן הקו שם זה לא נקרא שהוא גוזז והוא פטור אחרת איך ייה מותר אמר רבי יעקב ברחה רש לוקיש כדעתו לשיטתו פלגון הולש בקודים רבי יוחנן אמר חייב ורבי שמעון מלוקי שמר פטור ולפי רבי יוחנן אייך כאן היה מותר כ שכאן הוא לא מתכוון לתלוש צמר הוא מתכוון לפנות מקום שהוא יוכל לשחוט רבי ירמיה בי חלפה שיטתי רב שמעון בן לוקיש ד התפל גון הולש כנף בעוף תולש כנף שלם המורה שהוא מורט ממנו את ה שיערות הקטנות ו קטמה בקצה חייב משום שלוש איזה שלוש הטול חייב משום גוזז המרתה חייב משום מוחק הקומ החיה מ שמקה בפטיש קודם כל רואים כאן שיש גוזז גם בדבר תלוש בכל אופן אז לכאורה רבי שמעון מלו קיש הוא סותר את עצמו אמר רבי יוסי ורבי בון ולא פליגן ולא דמיה עוף שאין לו שאיין לו גייזה אז התלישה של הכנף היא גיזת ברא מחה אינו חייב עד ש זוז זה בכבש בבהמה תדע לך שהוא כן דתן תלש מן המתה חייב למה הרי הבהמה כבר מתה אז אנחנו חייבים להסביר שתשתה זו גיזת כיון שהיא מתה ככה הדרך לגזוז את הצמר שלה אז לכן באופן הזה חייב אז מי שעושה כמו שהדרך הוא חייב המלה בנו האין ד מגפר ה למנן הוא משפשף את העץ על גופרית בשביל לעשות מזה כלי או וכבלים ליקה כיוון שהוא משייף את זה עם הגופרית אז זה נקרא מלבן הדת ד שרק אפה שהיא מנקה שמה שם היא שמה חומר כדי ללבן את הפנים או ד שרקה מזלה היא שמה חומר כדי ללבן את הצמר להחזיר אותו לצבע הטבעי שלו האן חית דכות גופו כדי לנקות אותו רב כהן בשם רבנן דקיסרין עוד דוגמה המטו המטו זה מין בגד שהוא עשוי מאבן שהוא צריך להתיישר רק באש רק בחום של אש כל אלה חייב משום מלבן המנפיק את הצמר ההן ד נפיס סיב או וצין או גומה זה מיני עשבים חייב משום מנפס אצבעו מה צביה הייתה במשכן אז אומר הרב מה פירוש מה צבייה הרי לכאורה תכלת וארגמן כי זה לא היה במשכן כי הביאו מהם כל הנשים שהיה להם בבית תכלת ור גמן הם כבר תרמו את זה מוכן צבוע אז מאיזה צבייה הייתה במשכן שהיו משרבטים בבהמה נותנים עליה מכות כדי שהאור שלה יקבל צבע אדום באורות אלי מאוד דמים אמר רבי יוסי הדם הר זה מלמד אותנו שהעושה חבורה ונצר בדם חייב משום צובע המאדה עודם בשפה הוא שם עודם על השפה של הפה חייב משום צובע המוציא דם חייב משום נטילת נשמה שבאותו מקום עצר צורה היה אדם אחד שצייר ציור על הדף ובא מישהו אחר ומילה את זה בחומר אז עצר צורה הראשון שצייר חייב משום כותב השני משום צובע חיסר באבר ובא אחר וגמרה אז ההוא שגמר חייב משום מכה בפטיש השוחט והמחבל אחת היא המשנה לא מונה את זה כשתי מלאכות תען רבי בנו שרבי יוחנן בן ברוקה אומ הצבאים שבירושלים עושים חיתה מלאכה בפני עצמה אז על דת רבי ישמע בנו שרבי יוחנן בברוק יש 40 מלאכות אנון יש עוד מלאכה ו למה היא לא כתובה במשנה אונה הגמרא לא ממ כל מה מודה בהן כין שבחיה לא כולם מודעים זה לא כתוב ההן דעבד חבלים או ההן דעבד ממזור איזה אזור חגורה חייב משום טובה כשההוא טובה את זה הען דעבד קנטרן או נפן או מחצל הוא חייב משום מסך עכשיו אנחנו הולכים לדבר על מלאכת ההריגה אז יש קודם כל שפורסים את החוטים של השתי ומשחילים אותם בתוך בתי נירים ומייצרים להם בתי נירים זה כאלה לולאות ואז הוא יכול בעצם לעבוד עם ה שתי ש הרעיון הוא שתהיה לו מכונה אחת שתרים את החוטים הזוגיים ואחת שתשאיר למטה את הלא זוגיים ואחר כך להפך ואז הוא יוכל לזרוק ביניהם את החוט של הערב זריקת חוט הערב זה כבר הריגת הבד ממש אז הדת קד משתיה בקובייה כשהיא אורכת את החוטים של השתי אז אנחנו אומרים משום מיסך את זה מיסך קדי הבה קדמה כשהיא יוצרת להם לולאות להשחיל בפנים אז זה משום עושה בטין קד מקי לון את כל המערכת זה משום בונה והוא סבר שיש בונה בכלים קדמיה משום הורגת כשהיא נותנת את חוי הערב בפנים זה כבר הריגה כד מקת אבני מיה חותכת בסוף את החוטים זה משום מחתך ה מיישרת דגמר מלאכתם שמכה בפטיש הן דעבד קופין קופות כאלה מקנים או מסיבים כד צפר כשהוא מתחיל לעשות את הגדיל אז זה כמו הפריסה של חוטי השתי זה משום מיסך קד מחיית והוא מחבר אותם זה משום טופר כף הוא כופף אותם מתחיל לבנות את השוליים אז משום בונה כד מקטה את החוטין זה משום מחתך גמר מלאכתו משום מקה בפטיש הען דאוד מילין ארסבן זה סלים ומיטות שעושים אותם מסור רגים לאורך כשהוא פורס את החוטים לאורך אז זה משום מיסך לרוחב משום הורג כן קלטון אם הוא נותן שמה כשהוא נותן את הקרשים שלהם הוא מחבר אז זה כבר אז ה משום בתים זאת אומרת הרב אומר משום עושה בתי נירים כד מקטה משום מחתך גמר מלאכתו משום מכה בפטיש שני נירים בכ אחד או שני כפין בניר אחד הכוונה בין אם הוא מושך שני חוטיים בניר אחד או שהוא מושה חוט אחד בשני נירים בשני המקרים זה נקרא בתי נירים ההורג שני חוטים והפושע שני חותים גם הכושר וגם המתיר דווקא חייב להיות מתיר לצורך קשירה מה קשירה הייתה במשכן שהיו קושרים את המיתרים של המחיצות של החצר שואלת הגמרא ולא לשעה היייתה זה לא זמני אמר רבי יוסה מכיוון שהיו חונים ונוסעים על פי הדיבור כמישהו לעולם אז אמר רבי יוסה הפוך מכיוון שהבטיח ן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסה לארץ אז איך אתה אומר כמישהו לעולם זה וודאי זמני אז אמר רבי פנחס מאיפה למדו מתיר מופרית למדו שמה למדו שמה הוא היה תופר ירייה נפסק היה החו כ חזר ונפסק אז זה כבר לא יפה לקשור עוד פעם לשתן קשרים קשרים אי אפשר אלא חוזר ומתיר את הראשון אז זה מתיר לצורך קשירה חדשה אמר רבי חזקיה אין חיית האומנה מבל טרן רשה חיית אומה למרות שהוא קושר פעמיים זה הוא מבליע את זה בתוך הבד לא רואים את זה אז מאיפה נלמד והידה אמר דה דמר רבי יסי בב חנינה ורגי יריות למדו מתמה כתוב אורך העריה האחת שכל האורך צריך להיות חוט אחד ולא מורכב כדי שכולה אחת נפסק היה כושרו למה זמנית מכיוון שהיה מגיע לאריג הוא גמר לעשות את הבד או שרילי את אותו חוט ומעל להמוציא את כל החוט כולו החוצה אומר רב תנחומא בשם רב חונה אפילו אפילו ערב שבא לא היה בו לא קשר ולא תימת לא שום חיבור צריך שיהיה לנו יריעה אחת חוטים שלמים עד כאן דף סב
לצפיה בתכנים נוספים: