הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף כג

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף כג

[מוזיקה] שבז דף חוף ג אנחנו מתחילים בתחילת הדף למדנו למעלה מחלוקת בין בר כפור לרבי יחנון מה שכתוב במשנה בפרק עשירי כל המקלקל פטורים חוץ מנם אביר ומן העושה חבורה אז בר קפור למד שה מביר והעושה חבורה חיייבים אפילו שזה ממש שום תיקון אפילו אינו צריך לדם אפילו ם המיר הזה אינו צריך להפר גם כן הוא חייב רבי יוחנן חלק ואמר לא והוא שייה צריך לדם והוא שייה צריך להפר רק שיש בזה תיקון קצת רק באופן כזה חובל ו מביר היו חיייבים חוס שואלת עכשיו הגמרא וקשי על דבר קפור הרי מאיפה אנחנו יודעים שכש אדם עושה מלאכה אחת בשבת הוא חייב עליה ואתה לא אומר שהוא לא חייב עד שהוא עושה את כל המלאכות כולם למה כי התורה הוציאה את ההבהרה מכלל כל המלאכות שהתורה אמרה לא תבערו אש בכל מושבותיכם יום השבת למה היא דיברה על הבערה בנפרד אלא זה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא שכל מלאכה ומלאכה חייבים מלאה בפני עצמה אז עכשיו אנחנו אנחנו שואלים הבהרה היא הרי לימדה על כל המלאכות שבתורה ממנה לומדים שעל מלאכה אחת בלבד חייבים אז כולן לצורך והי שלא לצורך היא שמלמדת על כולם גם אם הוא עשה אותה שלא לצורך הוא חייב וכולם רק אם עשו אותם לצורך למה את לא למה שלא תלמד מהבהרה שבכל המלאכות למרות שהוא מקלקל יהיה חייב אמר רבי יוסי הקושיה שלך שאתה מקשה זה אי סבור פור כרבי יחנון שהוא אמר שההערה יצאה למה היא יצאה היא לימדה על כל המלאכות שבתורה אז הקושיה שלך קושיה טובה אבל רב לוזר חולק על רבי יוחנן רב לוזר אמר הבערה לימדה על עצמה רב לוזר סובר למה הבערה יצא מכלל כל המלאכות ללמד משהו אחר שכל המלאכות כולם אם הוא עושה אותם בשוגג חייב קורבן ובמזיד חייב מיתה ואילו הבהרה היא יצאת למה היא יצאת לליו להגיד שלא חיייבים עליה קורבן ולא חייבים עליה מיתת בית דין אלא רק הוא עובר בלו היינו יקבל מלכות טוב אז לפי זה אז לא קשה כי לא כל המלאכות למדו מהבהרה אז יצא דבר מעניין לפי בר קפור שמצד אחד העברה היא יותר קלה מכל המלאכות כי יש עליה רק לו מצד שני היא חמורה מכל המלאכות שחייבים עליה רק גם בקלקול גמור טוב בכל אופן הגמרה שואת ויסלה לרב לוזו לחייבו על כל אחת אחת מאיפה הוא ילמד את זה אשכח תני בשם רבי לאזור על מה שכתוב ועשה אחת מהנה היה אפשר להיות כתוב ועשה אחת מה זה הנה לחייב על כל אחת משמה לומדים שעל כל מלאכה שהוא עושה חייבים עליה טוב ניכה הבהרה חבורה איזה מלאכה זה חבורה אם אתה מסתכל בלט מלאכות חבורה זה תולדה של שחיטה שלמה חיייבים על שחיטה כי זא הוצאת נפש וגם חבורה זה הוצאת נפש אז אנחנו טמאים חבורה האב שלה על שחיטה בעצמה לא חיייבים רק לצורך והיא תולדה יהיה חייב גם שלא לצורך מאוד מוזר להגיד שהתודה יותר חמורה מהאב רב יוסי ברבי בון אמר התפלגו רב לוזו ורב יוחנן אחד אמר בחבלה היינו חבורה ושחיטה מי האב ומי התולדה אחד אמר שחיטה יקר וחבורה תולדת וורנה אמר כורן המחלף הוא אומר לו באמת האף זה החבורה השחיטה היא התולדה ואף על פי שבמשנה של האבות בפרק שביעי מנינו את השוחט כיון ששמה הולכים לפי סדר הפת כן או לפי סדר הבשר אז לכן מונים את השחיטה אבל באמת השחיטה היא רק תולדה טוב נושא הבא הבעיר וכיבה בנפיחה אחת גם עשה מבעיר וגם עשה כיבוי הוא נפח בגחלים גם הביר וגם חיבה חייב שתיים גם מצד מבהיר וגם מצד מחבה אומר רבי אבדימי יכוי דרב יוסה אם אתה אומר שכשאדם נופח הוא חייב בהלכות שבת זמן שאתה מייחס אליו את המעשה הזה אתה לא אומר שזה נחשב גרומה אז מפה שנפח בכלים וברן משלם נזק שלם זה לא נקרא גרומה זה נקרא מזיק ישיר החוה גחלים מתחת הגדרה בשבת הוא מוציא גחלים מתחת הגדרה בשבת למה כי הוא צריך שיהיה לו גחלים האיש הזה הוא בעצם מתכוון גם לאוויר וגם לכבות הוא רוצה גחלים בוערות וגם רוצה גחלים כבויות למשל הוא נפח הוא צריך פחם חייב תנק מ סותם ואומר חייב זאת אומרת שהוא חייב רק משום מכבה למה כי על הבהרה לא חיייבים קורבן כמו מה שהסברנו למעלה הבהרה לליו יצאת רב שמעון בן אלזור בשם רב לוזר ברב צדוק הוא אומר חייב שתיים שתי קורבנות אחת שקיבל את העליונות ואחת שהעביר את התחתונות גם על מבהיר חייו עד כאן דיברנו על חוק גחלים מתחת לגדרה וחוק גחלים הוא מתחמם כנגדם בשבת הוא לא לוקח אותם הוא מתחמם כנגדם פטור למה פטור רב יעקב ברח ואמר במחלוקת כמן דאמר שמר למעלה אינו חייו אלא אחת היינו שעל מויר פטור בשבת אז גם פה יהיה פטור ברם כמנ דה אמר שמביא שמי שחוטא בגחלים והוא מעביר ומחבר י שתיים גם משום אוויר וגם משום מכבה אז כאן האיש הזה שהוא חותה גחלים להתחמם הוא לפחות מתכוון לאוויר הוא חייב כך אומר רבי יעקב בר אחה אבל לעומת זה רבב בשם רבי יוחנן הוא אומר לא תכן חייב שתיים הוא בא וחוזר ואומר אפילו רב שמעון בן אלוז בשם רב צדוק שאמר למעלה חייב שתיים הוא לא מתכוון חייו שתיים אלא הוא מתכוון מעלים עליו כאילו חייו שתיים גם הוא מסכים שמיר פתור כן זה קצת קשה ברבי יוחנן לשיטתו הוא הרי למעלה למד שמבהיר חייו שבערה ללמד על כל אחת ואחת יצא אבל כאן הוא לא מדבר לשיטתו האישית אלא בא ואומר שיכול להיות שגם רב שמ ב לוזו בשם רב לז בב צדוק מסכים שחייב אחת רק מה אומר חייב שתיים כאילו חייב שתיים מה זאת אומרת כאילו אז אומרים כאן המפרשים שזה נפק מינה נקם אומר הוא עבר עבירה אחת שמ בלא זומ מתיחסים אליו כאדם שעבר שתי עבירות אם הוא ימות אנחנו נקבור אותו בין רשעים בין רשעים גמורים כי זה כאילו עבר שתי לבים אומר רב יהודה הוא אומר תמן היינו בזה שחוטא את הגחלים בשביל להתחמם אינו רוצה שיברו ואינו רוצה שיכבו לכן אפילו למן דמר שבראה לחלק יצת כאן הוא יהיה פטור מכלום ורמ אחה זה שחוטא מתחת לגדרה רוצה הוא שיבררו ורוצה הוא שיכבו לכן שמה אפשר להתווכח אם הוא חייב על מכה בוודאי חייב השאלה אם הוא חייב משום אביר או לא הבהירו בשל אז נביא את הדוגמה שהרב מביא בהמשך למשל הוא הבאי עיצים תחת הגדרה אז הוא גם מבי עיצים וגם עכשיו הוא מבשל את הגדרה אית תני תני חייב שתיים תני תני חייב אחת מדמה חייב שתיים ברור אחת משום מביר ואחת משום מבשל ומן דמר אחת איזה אחת הוא חייב כי כאילו כיוון שיש פה שתי מלאכות בפעולה אחת הוא חייב רק על אחת על הידה היא רבי יהודה אומר משום מביר היא המלאכה היותר חמורה רבי יוסי אומר משום מבשל ולא משום מביר וכש על ד רב יוסי אברה לימדה על כל המלאכות שבתורה אז היא צריכה להיות יותר חשובה מה אתה בא אומר אנוך היה משו מביר עלי משום מבשל ככה הגמרא תמהה על רבי יוסי עכשיו הגמרא מביאה סוגיה ובסופו של דבר היא תחזור להקשות על רבי יוסי זר ששימש במקדש בשבת זה ברור שכהן יכול לשמש במקדש יכול לעשות מלאכות בשבת אבל זר שהוא לא יכול לעשות את המלאכות בשבת מה דינו האם הוא חייב משום שהוא זר הוא עבר עבירה כזר אבל עבירה של שבת הוא לא עבר כי המלאכה הזאת הותרה בשבת או שתגיד כיוון שהיא לא הותרה לך היא לא הותרה לזר אז הוא גם חייב שום שבת ובל מום ששימש בטומאה זה אותו דבר כהן תמים יכול לשמש לפעמים בטומאה טומא הדחויה בציבור אבל כאן שההוא באלבום אסור לו לעבוד רבחי רובה אמר שתיים יש פה שתי אבירות אין פה חיוב כן זר ששימש אין איזה חיוב חטו אבל יש שתי עבירות בר קפור אמר אחת מוסיף בר קפור זאת אומרת בר קפה מתייחס לאיסור שבת כי הותר פה אותו דבר איסור טומה הותרה פה מוסיף בר קפור רבחי הרובה עבודה שהכהן מותר בה זאת אומרת איסור שבת הותר איסור טומא הותר זר מחייב עליה כך הוא שואל הוא מוטיב לה והוא רבחי רובה מתייב לה הוא עונה הוא מביא לו רעיה והרי קמיצה עד שלא נקמתה אסורה גם לזה וגם לזה מי שנקמן אתה רואה שהקצה מתירה את זה רק לכהנים ולא לזרים כך גם ההיתר של שבת במקדש זה רק לכהנים לא לזרים אמר לי שניי דכתיב וחוזר ל יאכל קודש לא באמת הקמיצה הי תראה את זה לכולם רק לזר יש איסור חדש וכל זר לא יאכל קודש דוגמה נוספת והרי מליקה מליקה זה בעצם לנבל את העוף זה לא מתיר עוף רק רק בקורבן במקדש והרי מליקה עד שלא נמלקה אסורה לזה ולזה מי שנמל אסורה לזרים מותרת לכהנים מבין ברקפות שזה לזרים עדיין אסור בשום נבלה הוא אמר לי לא זה מותר לגמרי רק למה הזרים לא יכולים לאכול שניה הדחתי וכל זר לא יאכל קודש שאלה הבאה הרי טבל עד שלא נתקן אסור לזה ולזה מי שנתקן אסור לזרים ומותר לו קנים מבין בר כפורום אומר לי לא ה איסור טבל פקע פה רק למה הזרים לא יכולים לאכול טרומו שניה דכתיב וכל זר לא יאכל קודש אמרי נצא לחוץ ונלמד נפקון שמו רבי יוסי אומר שתיים רבי שמעון אומר אחת מנד אמר אחת משום זרות מנדה אמר שתיים אחת משום זרות אבל איזה חורנית למה איזה איסור אחר יש כאן אם תגיד משום שחיטה לא יכול להיות שמדברים כאן על שחיטה והרי שחיטה בזהר כשרה הזהר ששחט הוא זה כשר ב מקדוש זה מותר בשבת לשחוט אין לה משום הילוך זריקה וקבלה זה לא מלאכה אינה אלא שבות אולי תמה אלא משום עיכול איברים ודרים שהיו מתקלים על גבי המזבח אז אנחנו מדברים על זר שלקח ושם איברים על המזבח שהם היו מתכלים על גבי המזבח כל הלילה אז על דעת ד רבי דו אמר משום מבעיר ניכה אנחנו מבינים יש כאן מביר אבל על דעת דרבי יוסי דו אמר משום מבשל מי שעושה פעולה שיש בה ביעור ובישול חייב מישהו מבשל מה תגיד כאן מה בישול יש כאן הרי זה עומד להישרף אונה הגמרא לא מכיוון שהוא רוצה בקולן יש לו עניין שהמזבח יאכל את ה את האמורים האלה אז כמבשל ולכן באמת יהיה חייב משום מבשל עד כאן דף כוף ג
לצפיה בתכנים נוספים: