הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף טו

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף טו

[מוזיקה] שבס דף תסוב הלכה ו אומרת המשנה בית שמאי אומרים אין נותנים אונין של פשתן לתוך התנור היו לוקחים אגודות של פשתן מנופץ שמים אותם בתוך סיר ומניחים את הגדרה הזאת בתוך התנור כדי שזה ילבן אז לא נותנים אותם לתוך התנור אלא כדי שיילו מבעוד יום שהם כבר יביל תחממו לפני שבת ולא את הצמר ליורה זה שצובע את הצמר אלא כדי שיקלוט העין שהצבע יקלט בצמר לפני שבת ובית הלל מתיירים אז אומרת הגמרא בית שמאי אומרים אין נותנים ממונים של פשתן לתוך התנור אלא כדי שבילו מה הו מתני מה קורה בזמן שזה מהביל הי זה עדיין לא סוף המלאכה ממש רבי יהודה בשם שמואל סליחה אמר אבבו כגון אילין קוריא זה לא מקפ דין אנשי הקריות לא אנשי העיר הגדולה הם לא כאלה מדקדקים הם יותר מזלזלים בשלמות של המלאכה הם מבחינתם שזה הגיע לרמה שזה כבר מהביל אז הפשתן מוכן רבי יהוד שים שמואל הוא אומר כל מה שאמרנו שאם זה הביל מבעוד יום אפשר להשאיר את זה בתנור זה רק והיא שתהה היורה הקורה לא יושבת על האש אבל אם היייתה הירה קבועה יושבת על האש אסורה מפני שהוא מתיירא שמה מתחל ציבו במקרה שיקלוט העין אף על פי שיקלוט העין והוא מוסיף מו יוסיף מים ויבוא לידי בישול רב שמואל בשם רב אבו בילל לפין למה ביתיל מתיירים הם לומדים מלאכת התר ממלאכת איסור אילו עשה כן בשבת אם בן אדם יניח את הגדרה בתנור עם האונים של הפשתן או את הצמר על האש והעין יקלוט במוצאי שבת אינו אסור שמה אינו אסור מה הוא לא עובר איסור בודאי שהוא עובר איסור זאת אומרת שמה אתה רואה שמתייחסים אחרי השעה שהוא מניח את זה על האש הוא עושה את המלאכה אז אם כן אותו דבר הוא חבשה עשה כן מבעוד יום זה אמור להיות מותם הלכה ז אומרת המשנה בית שמיי אומרים אין פורסים מצודות חיה ועופות ודגים ביום שישי אלא כדי שיצו ו מבעוד יום ובית הלל מתירים אז גם פה בעצם צריך לבאר מה הכוונה כדי שיצו ו מבעוד יום איזה השארה של זמן זה אז הגמרא מתחילה ממשנה במסכת ביצה כיוון שפה לא כל כך מבואר לבית שמיים מהמה זה כדי שיצו מבעוד יום אז הגמרא מבארת את המשנה בביצה ומפה יבוא הביאור גם כן למשנה שלנו שם בביצה כתוב ככה מצודות חיה ועוף ודגים שסאן מערב יום טוב לא יטול מהן ביום טוב את ה דברים שניצודו שם אלא אם כן יודע שניצודו מבעוד יום אז עכשיו הגמרא אצנו שואלת מי מודיע מי מודיע לך אם הם לצודו מבעוד יום או לא אז התשובה היא שם מדובר שזה היה מצודות ארוכות כאלה של מיל או חצי מיל כל מצודה אז אם נתקלקל המצודה אם לפני יום טוב הוא רואה שקצה האחד של המצודה כבר התקלקל אז מה הוא יודע בטוח שבקצה השני של המצודה נלכדה איזה חיה דבר בריא שניצודו מבעוד יום ואם לא נתקלקל המצודה דבר בריא שלא נצוד שלא ניצודו מבעוד יום עכשיו אנחנו שואלים חש לומר ואפילו נתקלקל המצודה עדיין איך אתה יכול לסמוך על זה חש לומר שמה לא נצרו מבעוד יום איך אתה יודע שכל החיות שאתה מוצא במצודה מחר ביום טוב הם כבר ניצודו מערב יום טוב לא אולי רק חיה אחת נתפסה וכל השעה נתפסו אחרי היינו ביום טוב עצמו אמר רבי יוסי ברבי בון בפורס בחורשים מדובר שהוא פורס את המצודה במקום בחורשה כזאת שמצויים שמה חיות ובהמות כדי להיתפס וגם הרב מוסיף שאי אפשר שלא נלקט במצודה אלא אחת או שתיים שאז ברור לנו שגם ראינו שהמצוה כבר התקלקלה מערב יום טוב סימן שמישה נתפסה שם בצד השני של המצודה וגם זה מקום שמצויים חיות ועופות הדברים האלה שניצוד שם אז מן הסתם הם כבר ניצודו מבעוד יום זה הפירוש במשנה שם בביצה עכשיו אותו דבר בסגה שלנו מה בית שמאי אמרו אלא כדי שיצו דו מבעוד יום הכוונה במקום שהוא פורס את המצודה בחורשים שמצויים חיות אז סומכים שזה באמת יקרה מבעוד יום תדע לך שהוא כן דתנן דגים כתוב שמה גם דגים ודגים לא במקום שהן מצויין אז אם כן כור גם כן במקום שחייה ועוף מצויין רב חיה בשם רבי התקין להלכה זה הולך על המשך המשנה שם בביצה כתוב שם במשנה מעשה בן נוכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל רבן גמליאל אמר שהם מותרים הוא בעצמו לא רצה להנות מהמהם אבל הוא אמר מותרים הם אז רב חיה בשם רבי יתקין להלכה הוא אמר ככה ההלכה באמת שאם גוי מביא לנו בשבת ביום טוב אז זה מותר סברין מימר מה מותר סברין ממר מותרים למחר הכוונה שיש שתי דרגות במוקצה יש להתיר את זה לאכול זה יתר גדול מאוד זה לא גמל לא התיר לאכול אז מה הוא אמר שמותר מותר לקבל את זה מהגוי ומותר לגעת בזה אבל לאכול את זה רק מחר התר מוקצה של הגעת זהו התיר סבר ממה מותרים לקבל את זה בשביל מחר אבל לא לאכול היום רבי חזקיה ורבי עוזיאל ברי לרבי חוניה דברת חון הוא הם אומרים לא מותרין ממש גם באכילה סברין ממה למה כיוון שהם סוברים ספיקו רו היינו הגוי מביא את זה אתה לא יודע אם הוא צד את זה היום ביום טוב או שהוא צד את זה אתמול אז אם כן חשבנו לומר שספק מוקצה הוא מותר לא אסרו אותו ולכן מותר אפילו לאכילה אז לפי זה איך צריכים להסביר את המשנה שם בביצה מצודות חיה ועופות ודגים שסן מערב יום טוב לא יתל מהם ביום טוב אלם כן יודע שנצלו מבערב יום טוב ועל זה רב גמ לק ואומר שספק ניצוד ספק מוקצה מותר ומעשה נמי באותו הגוי שהביא לרבן גמליאל אבל רב רב חנניה ורב יונתן טראון אמרין ספק הכן ספק אם זה הוכן היום או אתמול אסור רבי יוחנן אמר ספק כן מותר רב חי רובה ורבי שמעון ברבי הם נחלקו ביניהם אחד אמר הגוי צריך אכן וחר אמר אין הגוי צריך אכן ולא ידין אן ממר דה ומן אמר דה אז נדייק מהסיפור מלמד דרב מען מיסה הוא אכר לבוא קום רבחי רובה אז כשהוא הגיע הוא אמר לי הן הבת איפה הת עקבת איפה היית הוא אמר לי שיירת אהבת אברה עברה פה איזה שיירה ואבי נכיל מנ תנין למה הוא לא אמר לו איך אכלת מהם תאניים הרי זה ספק הכן אמר הבחי רובה לא מכה בו הוי הודו אמר אין הגוי צריך החן חד תלמיד מן סימ תלמיד של רבי סימאי אזל לאנטיס וטולי דר מסינה זה שזיפים ואכל אחל תלמיד מ רבי ישוע בן לוי הזיל את המן וייתי ל דר מזקינה ולא אכל חר כך ע כשהוא הגיע לפה אמר קומי רבי סיפר לרבי ישוע בן לוי שהחבר שלו כן אכל אמר לידון היג בשיטתי דרבי סימאי הרב שלו זה רבי סימאי דרבי סימאי אמר אין הגוי צריך החן רבב בשם רבי ישוע בן לוי דם ד מניות שבכרם זה ענבים כאלה שמרוב שהם רקים הם נושרים אז יכול להיות שהם נשרו היום ביום טוב הרי אלו אסורות זה ספק מוקצה רב הונה בשם רב הוא בא ואומר שיצ תמרים שאתה מוצא אותם על הקוצים שבתחתית האילן של הדקל שבתחתית הדקל או שאתה מוצא אותם ש בקפן בכפות הדקל הרי אלו מותרים מכיוון שהדרך שלהם לשות שם הרבה זמן אז שמה אני ודאי טולה שזה נפל לפני יום טוב או לפני שבת הלכה ח' אומרת המשנה בית שמאי אומרים אין מוכרים לנוכרי ולא טוענים עמו עם על החמור ולא מגביעים עליו איזה מסע על כתפו אלא כדי שהגוי הזה יספיק להגיע למקום קרוב זאת אומרת בית שמאי סוברים שזה נראה כאילו הגוי מוליך בשבילך אתה כאילו מתאיין עליו להוליך בשבת ובית הלל מתיירים אומרת הגמרא הבית שמי אומרים וכולי איזה מקום קרוב כמה יהיה ביתו קרוב שעת בית שמיים מתיירים אז זה יהיה י כמו כי דאמר שמואל בעניין אחר כגון מן חוטרא לנרד הפך הכן זה המרחק מן חוטרא לנער דה עכשיו הגמרא אומרת קצת שונה אדב מימר עד שהוא מגיע לבית יד במרד שהוא מגיע לעירו לא צריך שהגוי יספיק יגיע ממש לבית שלו מספיק שיגיע לעיר שלו לפני שבת כבר אז גם בית שמאי תיהו רבי עקיבא אומר כדי שיצא ממקום הפתח ויקדש עליו היום אז למה התייחס רבי עקיבא אז אמר רבי יוחנן זו דברי רבי יוסי מה שבמשנה שלנו כתוב בתיל מתירין מה שמה שתמיד הם מתירין זה רבי יוסי כך למד אבל ורבי עקיבא הוא בא לפרש ולהסביר לנו מתי בית הלל מתיירים הוא בא להכריע על דברי בית הלל שהם מתירים רק כדי שהוא יספיק לצאת מהפתח של הגוי לפני שיתקדש היום אן נותנים לגוי על מנת לצאת אתה לא יכול לתת לגוי שבא אליך הביתה מזונות אומר תן לי אוכל לקחת לא אל תיתן לו זה גם בסי ללמודים שבשבת עצמה אסור לסייע לגוי לסייע לו ולהוליך אבל אבל מה אתה יכול לתת לפניו כך אוכל נטל ויצא אין את זה כוק לו זה כבר לא אחריות שלנו אותו דבר אן נותנים לכלב על מנת לצאת אבל אם אתה נותן מזונות לפני הכלב כמובן בכלב כזה שמזונות עליו נטל ויצא אין עד זכו כלו עד כאן דף תסבור
לצפיה בתכנים נוספים: