הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף ד

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף ד

[מוזיקה] שעה ב דף ד אנחנו מתחילים בערך באמצע עמוד הקודם אמר רב יוחנן המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים אבל הוא הוציא את זה דרך קרמלית כרמלית זה רשות שהיא דרבנן היא לא לגמרי רשות היחיד והיא לא לגמרי רשות הרבים חייו אל תגיד שכיוון שהכרת ומדת באמצע אז זה כאילו מפצל את המלאכה לא כיוון שבסוף הוא הוציא מרשות האחיד לרשות הרבים הוא חייב מאיפה אני יודע את זה מן המוציא לאחריו כבר נראה שמן הדה כתוב לנו במשנה לקמן המתכוון להוציא לפניו הוא התכוון להוציא איזה מסע מלפניו שזה תלוי לו למשל בקדימה ותוך כדי זה ברח לו ובא לו לאחוריו פטור כיוון שזה לא המלאכה שהוא התכוון אליה בשבת צריכים מלכת מחשבת לאחוריו ואבא לו לפניו חייב והגמרא שואלת לקמן מה ההבדל בין הרש לספר והגמרא בבבלי מהמידה שזה מחלוקת תנאים מי שלמד את הרש שלא למד את הספר בכל אופן לך אפילו לפי הטנה שפותר מה אתה מדייק דווקא בגלל שהוא תכנן צורה אחת בסוף קרא צורה אחרת מה שאם לכתחילה הוא תכנן להוציא מאחוריו והוא באמת הוציא מאחוריו מה הדין משמע מפורש שהוא חייב למה הוא חייב ואפשר שלא יעשה בינו לבין הכותל כרמלית אדם שיוצא עם משע מאחוריו מהדלת של רשות יוכית והוא מתחיל להתקדם אל רשות הרבים ברגע הראשון כש המסע נמצא מאחוריו אז כיוון שהוא עומד ומאחוריו הקיר של רשות היחיד הקיר של הבית והמרחק הוא קצר זה פחות מארבעה טפחים המקום הזה הוא כרמלית כיוון שהוא מקום שלא ראוי לשימוש ובכל אופן כתוב שכשהוא מוציא את זה לאחורה והוא מתקדם בסופו של דבר הוא יהיה חייב אתה למד מפורש שמי שמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים דרך קרמלית חייב אמר רבי יוסי זה לא רעיה אתה יכול להגיד תיפטר שהיו פניו הפוכות לכותל ומשאו לאחריו ובכך ובאופן הזה באמת יצאו יצא מסעו תחילה ישר לרשות הרבים אין כאן שטח שניה כרמלית הבחי בר אבא באקו מ רבי מנה וזו לא דרך וצה הי ללכת ברו זה לא דרך אוצה אז בכלל על דבר כזה לא אמורים להיות חייבים אמר לי זה כן דרך אוצה למה שכן כתפ אומנ עבדין כן בכל אופן אז ודה איזה מקום מאיזה הוכחה נוכיח שאמר דה שנוכח שמי ש מוציא מרשות היחיד לרבים דרך כרמלית חייו דאמר רב אחב רב מישה בשם רב יוחנן המוציא יכלין תנן על האסקופה שהסכום היא כרמלית ואחר כך הוא לקח אותם מהאסכולה והוציא אותם רשות הרבים הוא פטור למה בגלל שהוא הניח אותם על האסקופה ממש מ שאם הוא לא הניח אלא הוא עבר דרך האסקופה הוא כן חייב וזקופה ליו כרמליתי אומרת הגמרא ובש לרבי יוסי חרה לו דלא אמרה מן גרמ למה הוא לא אמר את הרה הזאת לבד רב הונה בשם רב הכל מודי כאן רב הונה מתייחס למחלוקת בבריטה בין חכמים לבן עזאי שיטת בן עזאי כמו שראיינו עכשיו שלך כמני אז בוא נראה הכל מודים בזור שהוא חייב מי שזורק מרשות היחיד לרשות הרבים דרך כרמלית זה ודאי שהוא חייב גם רבנן מודים וגם בן עזי מודה למה דברי הקול הוא שאין אוויר כרמלית כממשלה לא אומרים שדבר שעבר באוויר של הכרמלית כאילו נח שם זה לא אומרים אז הו מה פליגן מוציא בן עז פותר וחכמים מחייבים למה בן עזי עבד המהלך כמרחב שהוא מהלך דרך קרמלית כאילו הוא נח שם ורבנן לא אבד מהלך כ מניח ורבי יוחנן למעלה הוא דיבר עלי בדרבנן אז רב חסדה שאל לרב הונה על דעת דבן הזי מה יצא שאין אדם מתחייב בתוך ארבע עמות לעולם למה מכיוון שהו צין נעשה כמו שהניחה אז על כלל עמה ועמה שהוא פוסע הוא בעצם מניח ויהיה פטור מתי בן אדם חייב על ארבע עמות ברשות הרבים אז באמת כאן לא כתוב תירוץ אבל התוספות בשבת בדף ה עמוד ב מצטט את הירושלמי מצטט את השאלה והוא גם מצטט ש הירושלמי יונה שבאמת לא יהיה חייב אלא בקופ ארבע עמות טוב בכל אופן עד כאן היייתה שיטת רב הונא בשם רב בפירוש המחלוקת בין רבנן לבן עזר רב יהודה בשם רב הוא חולק וא אומר ככה הכל מודים במוציא שהוא פטור דברי הכל הוא שמהלך כ מניח גם רבני מסכימים שמלך כ מניח ומה פלי גין בזור בן עזאי פותר אפילו בזור וחכמים מחייבים למה בן ז עבד אוויר כרמלית כממשלה וכיוון שזה נזרק דרך האוויר של הכרמלית כאילו זה נח שם וזה לא יהיה וזה לא נחשב מלאכה מרשות היוכל לרשות סרבים יהיה פ ורבנן לא אבדי אבי כרמלית כמשה יש לנו מתנית המס על ידינו מתנית המסה לדן מתנית המסה לרב יהודה ככה אנחנו גורסים היה עומד ברשות הרבים וזרק לדיר או לסהר דרך כרמלית חייב ואם הוציא פטור מה ההבדל כיוון שההוצאה זה דרך הליכה ומהלך כמניע והזריקה זה לא אומרים אוויר כמשה וזה ליב ד רבונו זה יצא כמו רב יהודה נית המסה לרב הונה המוציא וכלי תנהלי סקופה שהיא כרמלית בין שחזר והוציא בין שהוציא מישהו אחר פטור שלא עשתה מלאכתו בבת אחת הוא לא הוציא בבת אחת מרשות היחיד לרשות הרבים מה משמעה אם הוא לא הניח ה אם עשה מלאכתן בבת אחת הוא כן יהיה חייב אז פה רואים שמהלך מרשות היחיד לרבים דרך כרמלית חייב לא אומרים מהלך כמני בן עזי אומר אפילו עשה מלאכתו בת אחת פטור כיוון שהוא סובר שמהלך כ מניח אז כל זה דווקא במהלך אבל לא בסורק שואלת עכשיו הגמרא תנינ המשנה שאבדנו בדף הקודם ממסכת קריטו שר בנן שם אמרו שלפעמים אדם אוכל אכילה אחת למשל אדם שאוכל חלב של קוצים שזה גם נותר והוא השתמה ואוא אוכל את זה ביום הכיפורים אז הוא חייב ארבע קריטו משום חלב משום משום נותר משום תומ שאוכל את הקודש ומשום יום הכיפורים ובא רב מר ומוציא ואם זה שבת והוא מוציא את זה מרשו היחיד רשות הרבים דרך האכילה אז הוא חייב עוד אחת ואמרו לו אינו השם זה לא אותו שם למה שזה הגמרא עכשיו מבינה שהפירוש הוא היינו מי שאוכל את רבת מצד האכילה של איסור חייב גם כשהוא מהלך כי כשזה נכנס לבי בליה הוא מתחייב וזה חייב היינו איסור שבת הוא חייב רק מתי שזה מניח שהוא מניח את זה במים שלו שזה נח שם בפנים אז מה אתה רואה שלמרות שהוא מהלך אני לא אומר מהלך כ עומד כמונח אז על דעת ד רב הונה זה ד לא כבן הז על דעת ד רב יהודה שאמר שאפילו רבנן מודים לזה שמהלך כ מניח אז זה דלא כבן הזי ודלא כרבנן אמר רב חינן זה בכלל קשה כי כבר אמרנו בדף הקודם שמני אמרו לו זה רבי יוסי מי זה רבי יוסי זה הוא זה שסובר שמהלך כ מניח זה חכמים שהם בשיטת בן עזאי אז על ככך אתה לא יכול לפרש הכוונה שם מהלך שהוא לא חייב במהלך אי אפשר לפרש ככה אז איך פירשנו שמדובר באדם ששוכב עלי סקופה והוא בפנים והוא מוציא את היד שלו עם הפה שלו לחוץ והוא מושיט את האוכל הפה ואז ככ אמרנו שזה חייב היינו סתם באיסורי שבת הוא חייב משהו מהמהלך כי מהלך כ מניח אבל כאן שהוא לא מהלך אז הוא לא חייבת שזה ינוח ללא בא מעין רבי יוחנן בי היה עומד ברשות הרבים וזרק והוא בעצמו הלך וקידם הוקלטה ותפס את מה שהוא זרק מה יהיה הדין מה הספק אז הגמרא מברשת מה אתה שואל וליו מתנית הי כתוב במשנה לכמון קלטה אחר הוא זרק דבר ארבע אמות ברשות הרבים מישהו אחר תפס אותו או הקלט ה כלב או שנשרפה פטור אז לכאורה גם אם הוא בעצמו תופס צריך להיות פטור אומרת הגמרא לא זה לא חייב להיות דומה רבי שמואל בשם רבי זהירה בחוטף כן מה הכוונה הוא למשל זרק איזה חפץ והחפץ היה אמור לנוח במקום מאוד מסוים אבל ב מישהו אחר וקלט את זה כבר קודם או הכלב קלט את זה קודם או השריפה קלתה את זה קודם זה הכוונה חוטף תפס את זה לפני המקום שזה היה אמור לנוח כאן אני אומר מה יוצא שהוא זרק וזה לא נח איפשהוא תכנן שזה ינוח זה נח במקום אחר זה מלאכה שנעשתה על ידי מישהו אחר הוא פטור אבל ה אם קלט אם בא מישהו אחר וקלט את זה בצורה טבעית איפה שזה היה אמור לנוח אז הזורק הזה כן יהיה חייב אז אם כן למה הוא חייב כי מה ההבדל אעם זה נח בארץ או ביד של המישהו הזה שתפס או בפה של הכלב אז אותו דבר גם אם הוא בעצמו קלט מה בין נחל הארץ לנחל לתוך ידו אז אנחנו מסבירים למה רבי יוחנן בכל אופן מסתפק תמן למה הוא חייב תמן הוא זרק ואחר קיבל אבל ברע מחה שזה הוא זרק והוא קיבל אז אולי ב מקרה כזה הוא לא התחייב אז הרב מוסיף מילים ממקום שנעקר לשם חזר ונח אז אולי באופן כזה לא יהיה חיוב אז אומרת הגמרא לכאורה למה הוא מסתפק הוא תהה פשיט לי שהוא חייב למה אילו זרק בימין והוציא וקלט בשמאל שמה אינו חייב מוכח שהוא חייב מאיפה אתה יודע שהוא חייב מן הדן פיו מה היה הסי שסיפרנו מקודם אדם שכב על האסקופה והוא הושיט את היד מחוץ לבית והכניס משהו לפה אתה אומר שכשזה ינוח לו במאה אם הוא יהיה חייב ופיו לו כאחר הו אז לכאורה אותו דבר וכה גם נגיד ששמאלנים לשמאל הוא אמור להיות חייב אז למה רבי יוחנן מסתפק אמר רבי יודן אתה צודק פשיט לי לרבי יוחנן שזרק בימין וקלט בשמאל שהוא חייב כי זה כאילו שני זה הכירה וההנחה שונה כאילו שני ידיים שני אנשים ומה צריך עליהם מתי הוא כן הסתפק וזורק בימין והוא קלט באותו יד בעצמו בימין כאן אין לך רעיה שהוא חייב רבנן דקיסרין בשי בשם רבח הוא לא מסכים עם מה שהסברנו עכשיו אנחנו אומרים אפילו זרק בימין וקלט בשמאל צריך עלי מסתפק לו לרבי יוחנן אם חייב או לא ואי מה תשאל אן תמר פיב ששם הוכחנו שהוא לקח ביד והכניס לפה הוא חייו שם זה שונה פיו כיוון שאכלה הפה אוכל אז זה כ החרי אבל ברמח ידו שהוא מעביר מיד ימין וקולט ביד שמאל כאחר הוא זה לא כאחר עדיין יכול להיות שזה איש אחד רב מן הביי מה אתה רוצה פה להגיד שיד ימין ויד שמאל זה שני אנשים מה אתה הוצי כי גוגר את בשתי ידיו יהיה פתור משום שניים שעשו מלאכה אחת לא שמענו דבר כזה אומרת הגמרא לא זה לא דומה למה מה הסיבה ששניים שסו מלאכה אחת פטורים מה שכתוב אמר לי רבחי ברדה ודי בעשותה בעשותה אחת מכל מצוות השם אז ולא כן תן יחיד שעשה חייו אבל שניים שלושה שעשו פטורים כי זה לא נקרא סותה אבל אדם שיצא בשתי ידיים אתה יכול להגיד שהוא שניים או שלושה אנשים זה וודאי יחיד זה סותה אחת יש כאן עשייה של איש אחד לכן כאן בוודאי שהוא חייב זה לא נוגע לספק שלנו עד כאן דף ד ‏y
לצפיה בתכנים נוספים: