הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף לד

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף לד

[מוזיקה] סורכים דף לד אנחנו מתחילים 10 שורות מסוף העמוד הקודם כיצד היו מתירים בגמזיות של הקדש ראינו שבזה מיכו בידם אמרו להם חכמים לא נשי יריכו אין אתם מודעים לנו בגידולי הקדש הם אסורים אז איך אתם נהנים מהגידולים אמרו להם אבותינו כשהקדישו הם לא הקדישו אל הקורות מפני בעלי אגרוב שהיו באים ונותנים אותן בזרוע לכן רק הקורות קדושות אבל שר הגידולים לא אז מה רבנים מה הם סברו אז חשבנו להגיד סברין מימר שהם סברו שאבותיהם קורות ופירות הקדישו אמרת הגמרא לא אפילו תהיה מהקורות הקדישו פירות לא הקדישו צריך על הרבנין יש לנו סופק המקדיש זה אילן מה הוא שישר לו מן הגידולים אולי אפילו אם הוא משייר זה לא יכול להיות שיעור אלא הכל קדוש אז לכן רבנן מחויה להם אמרו להם איך אתם מתנהגים בזה כוודאי חולים לפחות שיהיה לכם ספק נשמעינ מנדה לכאורה בוא נוכיח את זה ממשנה בפה יום כתוב שאדם שמקדיש את השדה שלו משנודעו האוללות הם כבר היו ניכרים מהעוללות שזה מתנת עניים זה לא גודל כאש כל רגיל העוללות לעניים למה לכאורה זה ממשיך וגודל בזה הקדושנים יצטרכו לשלם שכר על ההקדש אונה הגמרא לא משהו אחר שני שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו מראש כשהוא מקדיש אין לו יכולת להקדיש את ההוללות ואת זכות יניקתם אם ככה מעתה אפילו לא נודעו האוללות יהו העוללות לעניים כי הוא לא יכול להקדיש אותם אומר הגמרא לא זה משהו אחר כיוון שהוא הקדיש את הקרם לפני שזה ניכר עוללות אז קרם של הקדש לא חייב בהוללות שניי שהוא קרם להקדש כעדדתני וכאן אנחנו מביאים את המשנה בפיו הנוטה קרם להקדש פטור מן הפר מן העולם ומן הרבי ומן ההוללות אבל הוא חייב בשביעית למה הוא חייב בשביעית רבי זורה בשם רבי יוחנן כי כתוב ושבותה הארץ שבת לשם אפילו דבר שהוא לשם קדושת שביעית חלה עליו רבי חיא ברבא באו מדריבי מנה מה נעשה עם הפירות שביעית של הקדש לאוכלו בלא פדיון אי אפשר שאי אפשר להקדש לצאת בלא פדיון לבדותו את הקדושה השביעית ולאכלו אין אתה יכול כי מה יהיה עם הכסף הרי הכסף קדוש בדי בדמי שביעית תיתן את זה לגזבר מה הוא יעשה עם זה יקנה בזה איזה קרדום להקדש אי אפשר שלא יהיה כל לוקח לו קרדום מדמי שביעית דמי שביעית מיועדים רק לאוכלה אמר לי הגזבר היה מחלפן ביד אחר היה נותן למישהו אחר שבן כך רוצה לקנות לעצמו פירות הוא מחליף את זה במאות שלו והמעות של אותו אדם יהיו קדושות בקדושת שביעית והמעות שביד הגזבר יוצאות ללא קדושת שביעית הוא יקנה בזה לצורכי הקדש אמר רבי מתניה למה לינן פטרין לה דברי הכל כי העידה אמר רבי יוחנן אז כנראה מה רבי יוחנן אמר ואז נראה באיזה הקשר כאן דברי רבי יוסא רבי יוחנן קם מתייחס למשנה בן אדורים שאומרת שלדעת התנא רבי יוסי אדם שמודר הנאה מחברו והם נתקעו במדבר רבי יוסי אומר אפילו מי ישים את זה על האבן וייפקיר את זה אסור לו לההנות מזה למה כי מפני דברי רבי יוסף מפני הסביר רבי יוחנן מפני שקדם לדרו להפקרו וכיוון שכשהוא נדר הפירות האלו היו ברשותו אז הם אסורים עליו או אז והכה אז מה זה אחה אז הרב קורבן העדה ופני משה מפרשים שהכוונה לגבי הפירות של שביס של הקדש מפני שקדם הפקר לנדרו והקדשו אז אם כן הם הם יצאו לחולין המושג שש שביס קדם לדין של הקדש לכן הם יצאו לחולין כל אחד יקח אותם בלי צורך לבדות אותם בכלל רב חיים הוא אם כן לפי הפירוש הזה קשה מה זה קשור לסוגיה פה אז לכן הרב רב חיים הוא מסביר שזה וזה הסבר לה למעלה למה מ שנודעו העוללות אז הם לעניים מפני שקדם הפקרו לפני שהוא הקדיש את זה קדם הדין של העניים לפני שהוא בא והקדיש את השדה אמר רבי יוחנן מעשה היה והורון כרבי יוסא זאת אומרת לתת את שכר הגידולים להקדש לא כך הבנתי למה זה דווקא רבי יוסף עכשיו להבין את המשך הגמרא אנחנו צריכים להקדים כאן אנחנו עוברים לעסוק בענייני שקחה התורה אומרת שאדם שמלקט בשדה שלו את האומרים והוא שכח הוא לא יכול לחזור אחורה לסוף ששאיר את זה לעניים לפי התנאים מה זה שקחה רבי יוחנן אמר ברגע שהוא עבר והוא שכח גם אם הוא עדיין יכול להושיט את היד זה כבר שכחה רבושי לומד זה חולק עליו ואומר שכל עוד שהוא אוכל להושיט את היד ולקטוף זה לא נקרא שקרה עכשיו המשנה בפיו שהבאנו קודם אז כתוב שם אחר כך ככה הרב מביא את זה כאן איזו שכחה בעריס זאת אומרת עריס זה קרם שמודלה על גבי עצים כל שאין יכול לפשות את ידיו ולטלו זה נקרא שקרה זה לכורה מפורש קושיה על רבי יוחנן ממשיכה המשנה ואומרת הוא ברגליות זה גפן שמונח על הארץ מי שיעבור ור ממנה זאת אומרת אם הוא עבר למרות שהוא עדיין יכול להושיט את ידו זה כבר שקרה זה לכורה קושיה על רבושיה אז זה הגמרא עכשיו אומרת לתדע הרשע של המשנה שם פליגה על רבי יוחנן דרבי יוחנן אמר מכיוון שעבר עליו הושכחו הרי הוא שקחה למרות שהוא יכול להושיט את היד אומנה לך רבי יוחנן ש שני יהי באריס אריס זה דנין שונה שדרכו לבחון הוא כל הזמן ממש ובודק שם כי הוא לא רואה אולי מספיק טוב אז לכן למרות שהוא עבר כל עוד שיכול להושיט את ידו זה לא שקרחה עכשיו עוברים לסיפ אפילו על דרבוש ליתי פליגה לרב אוש אמר רומס רומס זה לשון של ליקוט הזיתים רומס הייתי זיתים עם רב חי הגדול ואמר לי כל זית שאת יכול לפשות אותך ולתלו אינו שקחה אז למה ברגליות זה שונה שעיין היא שכל רוגלת ורגלת היא נחשבת כמו שורה כמו אומן בפני עצמו וכשהוא עובר לשורה הבאה למרות שהוא עדיין יכול להושיט את ידו לשורה הקודמת כאן זה כבר ודאי שיקחה רבא בברקנה קומי רבי מה יהיה הדין המזכיר בית לחברו ופתאום הוא צריך את הכסף ורוצה למכור את הבית ולהוציא את הסוכר אמר לי לא על דעתו שימות ברב לכן הוא ימכור את הבית ויוציא את הסוכר רבי זהירו רבי לתראון אמרין מסטיוסיס הכוונה הזכרה של בית זה כמו עוני זה כמו שטר יש את הסוכר שטר אי אפשר להוציא אותו ונקנת במקח תניה מזכיר בית לחברו ועמד והקדישו הרי זה דר בתוכו הוא מעלה שכר קדש אם אתה בזמן שלא הקדים לשלם לו שלא הקדים לו שכרו אבל בזמן שהקדים לו שכרו כבר שילם לו מראש הרי זה דר בתוכו חינם לא משלם אפילו להקדש היה סיפור ביומות דרבי מנה הבת נימורה בציפורן שיירה שעברה בציפורין ואבו בנאון לקחו את הבנים של אנשי ציפורים משכינון גבאי תמורת החובות שלהם מדעתיים מיזלון הם רצו ללכת עם הילדים אז היה יהודי שהיה לו בית שמוזכר הוא הלך לרב לרבי מנה אפיק רבי מנה הוא הרשה לו למכור את הבית ולהוציא את הסוכן כדי שיהיה לו כסף לבדות את בנו אז מה רבי מנסה סבר כדום כי דרבי מי אומרת הגמרא לא אמר לא דענה לא דנה סבר כדעתי לא שאני סובר כמו רבי מי בדרך כלל אי אפשר להוציא את הסוחר רק פה היה הוראת שעה בגין ציפורי דו יח לטון בנ שלא יקחו לו את הילד לגמרי ואוכלין מתחת הנשימה נן כמין אם שנשרו מערב יום טוב דברי הכל מותר אם שנשרו ביום טוב זה ודאי דברי הכל אסור אלא כי ענן כימין בסתם שאנשי יריכו התירו וחכמים אסרו ונותנים פעל הירק אומרת הגמרא לא היו נותנים אלא מן הל לפת ומן הקפלוטות של כיתתם כאחת אבל עדיין כיוון שזה לא נכנס לקיום רבנן סוברים שזה לא חייב בפא רבי יוסף אומר אף להקרוב מעשה באדם אחד שקראו לו בן מביא יין שנתן בנו פאה לירק לנים ובאב ומצאן לומדים על פתח הגינה אמר להן הניחו מה שביתכם והניחו מה שבידן ונתן להם בכפליהם נתן להם כפול אבל מאוסרים לא שהייתה אינו צרה אלא שהיה חושש לדברי חכמים אחד זמן צרכון רבנן נדבעה הרבנים היו צריכים לד דבר שלחו לרבי עקיבא ולחד מן רבנין אמי שילך לאסוף כסף אתול באמול לגבי ושמו שמרו מבחוץ את הכל דטליה הכל של הנער שהוא אמר לי מה נסבון לך יוםן מה נקנה לך לאכול אמר להרוקסימון זה מין ירק אבל לא מין יום עדן לא טרי של היום אלא מן דתמול דהו קמיש וממילא הוא זליל הוא יותר זול אז הם אמרו מה אין לו כסף שבקולי ואז הוא לא מן דזחון כלמה אחרי שהם זיקו את כל הציבור בתרומות אתג לגבי אמר לו למה לא עתיתין גביאי קדמי בפעם הראשונה כמוגין תמיד אמרי כבר עטינן כבר באנו אליך ושם כל טליה שהוא אומר לך מה נסבון לך יום דין ואמרת לי תרוק סימון לא מן יום הדין אלא מן דתמול דורקש וזל אז הבנו שאין לך כסף אמר להם מה הקשר מה דביני לבין תליה ידעו ידעתון אבל ידעתון מה ביני לבין בריאי ביני לבין הבורא אף על פי כן הוא אמר להם אזלון ואם רון לה תגידו לה לאשתי ויעב לכום חד מודה דדיין מידה שלמה של דינרין אזו ואמרו לה אמרה לאון מה אמר לכון גדיל מידה קדושה או מחוק אמרו לה סתם אמר לה לא יודע לא יודעים מה הוא אמר אמר לו אני ולכון גדיל אני אתן לכם גדיש והיא אמר גדיל אז רק אם לא מיליתי את דבריו ואי לא אני אתן לכם החשבונים מחשבנ גודל את הגדיש מן פרני מן הכתובה שלי כיוון ששמעה בעלה כך שהיא כזאת צדקת כפל לה את כתובתה עד כאן דף לד דפרק מקום שנהגור סיעת נשמע [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: