הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף כב

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף כב

[מוזיקה] סוחים דף כבס אנחנו מתחילים בסוף העמוד הקודם מתחילת הפרק ואילו עוברין בפסח הרב מפרש שצריכים להעביר אותם מעל השולחן כי יש לו באכילה שלהם כותח הבבלי הכוונה שלוקחים פת מאופש עם חלב ומטבלים בו את הלחם ושיכר עמדי עושים אותו גם כן עם חמץ וחומץ שכדי להחמיץ אותו חומץ האדומי שכדי להחמיץ אותו שורים בו חמץ וזיטום המצרי הרב פני משה מביא מהגמרא שעושים את זה שלישהים ושליש קורטומי זאת אומרת קורקום ושליש מלח עד כאן ארבעת הדברים האלה הם תערובת של חמץ מכאן והלך זה חמץ נוקשה זומן של צבאים שהצבאים משתמשים בזה למלאכה שלהם ועמילן של טבחין הם עושים מזה איזה עמילן ושמים ב גדרה כדי להעביר ממנה את הזוהמה וכולן של סופרין הפני משה אומר שזה עשוי מעפר הריכיים ומגבלים אותו במים והסופרים מדבקים בו את הניעירות שלהם אז זה חמץ נוקשה ונראה בגמרא שלמרות שאין על זה כרת אבל יש לו אסור לאכול את זה בפסח רבי אליעזר אומר אף תכשיטי נשים כל מיני חומרי קוסמטיקה שנשים עושות שמערבבים בזה חמץ כדי להשאיר את השיער ולעדן את הבשר זה הכלל כל שהוא מין דגן הרי זה עובר בפסח היינו מחמשת מיני דגן הרי אלו באזהרה ואין בהם שום כרת אומרת הגמרא ואילו עוברים בפסח וכולי אמר רבי מנה וקולון על ידי מוי כולם שמים שמה מים ולכן זה מחמיץ כותח הבבליידו יהייב ב מלמולין דלייש היינו מלמולים של דבר של נילוש פירורים של עיסה שיכר המדיד הוא יעייב בקמח דשערין חומץ האדומי זה בסימדרומיה זה היין המבוסם של הדרום בראשונה שהיו עושים יין בטהרה לנסחים אז היה להם סגולה שלא היה יין מחמיץ אז אם רוצים שהוא יחמיץ צריכים לעשות פעולות בכוונה להחמיץ אותו והבוניבין בגבי שערין שעורה בגיל גן דיכמה והבו צבחין היו מכנים אותו קוראים אותו בסימד הרומא אז זה חומץ האדומי זיתום המצרי זהטיה ככה היו קוראים בו זאת אומרת מערבבים בו גם שעורים והוא עשוי לרפואה וזימי של צבעים מה זה דויב בגבי קוצם בגין דיקלוט ציוה אז הרב אומר שקוצם זה מים מים של סובין ואז הצמר קולטת את הצבע המילן של טבחים אמר הבחיה ברבא מביא מלילות שלא הביאו שליש זאת אומרת תבואה שלא הביאה שליש וקודשן ועושה אותן כחלות חריע כמו חלות של קורקו ונותן בגדרה והוא הביד כלדין הרב אומר שכלדין זה בועות ועל ידי זה זה שואב את הזוהמה וכולן שלסופרים באלכסנדריה של באלכסנדריה בדין אמבטיות של בצק היו עושים קערות כאלה של בצק בשביל הסופרים רבי אליעזר אומר אף תכשיטי נשים התטתנתני תכשיטי ואיתני טיפולי תכשיטי זה חומר קצת יותר מעודן ופחות מאוס מטיפולי זה להשאיר שיער של מעלה וטיפולי להשי שיער של מטה מנדה אמר טיפולי גם עוברים עליו בפסח כל שכן תכשיטי מנדה אמר תכשיטי הטיפולי לא מכיוון שזה יתר מאוס כתיב כל מחמצת לא תאכלו הכל זה בא לרבות כותך הבבלי ושל ושחר המדי וחומץ האדומי זאת אומרת גם תערובת שיו באזהרה ככל יהיו בעיקרת תלמוד לומר כי כל אוכל חמץ ונחרטה דווקא חמץ גמור אז חברי באונקו מרבי יונה מה ההבדל בין הפסוקים אחה כתיב קל ואח כתיב קול אז הוא עונה להם הה אז אז השאלה היא אח את מרבה ואח את ממעט אז הוא אמר לו כאן ריבה בהקשר לאוכלים מה כתוב כל אוכל חמץ ונחרתה הכל מדבר על אנשים שאוכלים אז מרבים מזה גם אישה כפי שהרב מביא מהגמרא בבבלי אבל לא לא מרבים תערובת לא בענייני ענייני האוכל אבל כאן לגבי עליו כל מחמצת לא תאכלו זה דיבר על המאכל כאן ריבה בני אכלים ה טיוון והרי יוצאים במצה מטובלת אף על פי שאין בה טעם דגן והוא שיהיה רובה דוגן אז אנחנו שואלים ואילו הועיל ורובן חמץ יהיה חייב למה אתה אומר שאין בהם כרת שיהיה בהם גם כרת עם רובן חמץ אמר לון שני ייד הכתיב לחם ואלו אינן לחם איפה כתוב לחם כתוב לחם אצל המצה אנחנו מקישים חמץ למצה תיב רבי יוסי ואותני אני כל עצמו אינו קראוי לחם אלא מצה שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני אז כיוון שזה נאמר במצות ואחת ציה לי חמץ ממצה איך אתה בא ללמוד שם לחם שכתוב אצל המצה אתה בא להגיד שגם החמץ צריך לקבל שם לחם זה שאלה ראשונה ועוד עוד ראיה שלא לומדים חמץ מן מצה מן הדדתני יוצא הוא אדם ידי חובתו ברקיק שרווי ברקיק מבושל שלא נמחה לא אמר אלא שלא נמחה א אם נמחה כבר לא יוצאים בו ידי חובת מצה לא ולעניין חמץ את אמר הך את החמץ סוגמיו חייב אז ודאי שלא משווים בין איסור בין צורת האכילה של החמץ למצא אז מי קדוון אז באמת חוזרת השאלה למה לא חייבים על התערובת הזאת כרת רבי יוסי בשם רבי אידי אין חימוצו חימוץ ברור פשט הפשוט מה זה אין חימוצו חימוץ ברור אז הרב אומר יכול להיות שהכוונה שזה לא חמץ ואין זאת אומרת שכיוון שהוא נימוח יש לו דין של טעם והגמרא שלנו סוברת טעם לאו כעיקר אז אם כן לגבי האיסור יש אבל לגבי כרת אין מה הוא שאלקה על התערובת הזאת שאמרת שזה באזהרה האם הכוונה שזה איסור בעלמה או שזה אזרה עד הסוף שגם לוקים עליה רבי ירניה בשם רב לוזו רבי אילה בשם רב שמעון בן לוקיש אף ללקות אין לוקה לא רק שאין כרת גם אין מלכות שואלת הגמרא ואותני על חמץ ברור חייב כרת ועל עירובו סופג 40 ופרשנו את הבריתה הזאת רב אמר זה שיעור שהכוונה היא לשיעור שקצת התחיל להחמיץ ואמר הרב אומר שחסר פה כנראה את שם החכם שהוא אמר שזה כותח הבבלי ושחרמדי אז משמע שיש מלכות מה יענה ר שלוקיש אמר רבי קה נקום מרבי לתיפתר בחמץ ומצא שנתערבו כשיש תערובת שמה יש מלכות אבל כשרוקיש אמר למעלה שאין מלכות וחמץ שאינו ברור היינו שהוא מכוי לא רק מצד התערובת אמר רב יוסא קשה הייתה לדעת דרבי בון ברקענה שהוא אמר שב איפה שאלוקים מדובר בחמץ ומצא שנתערבו מה ענן קיימין אם בשירו בו חמץ אז למה רק מלכות שיהיה חייב כרת כי הרי הרוב חמץ אם בשירובו מצא אז זה בטל יוצא בהם ידי חובתו בפסח אז גם לא יהיה מלכות אמר רב שמואל ברבי יצרוק תנ רבי יהושע אוניה תיפטר שיש בו חמץ אבל אין בו כזית זה הולך כמו שיטת רב שמעון דרב שמעון אמר במסכת מכות כלשהו לגבי מלכות זאת אומרת לגבי חיוב מלכות כבר בכל שהוא לוקים אבל כרת וקורבן זה גם רב שמעון מודה שאין עד שיהיה כזית אז זה הברייתה הזאת אמרה כיוון שמדובר בחמץ שהוא מעורב עם המצא אף על פי שהוא רוב כיוון שהוא לא כזית אין בו כרת אבל מלכות יש עד כאן דף חוב בס بس
לצפיה בתכנים נוספים: