הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף יט

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף יט

[מוזיקה] צורכים דף יט אנחנו מתחילים בשורה הרביעית מלמעלה תפוח שרזכו ונתנו לתוך עיסה וחמצא הרי זו אסורה צעורים שנפלו לתוך הבור של המים אף על פי שהביישו מימיו בכל אופן הם מותרים למה כיוון שזה נותן טעם לפגם נותן טעם נפגם מותר תני רבי יוסי אומר מותר זאת אומרת רבי יוסי חולק על התפוח שר עסקו רבא אחר הבור בשם רבי יוסא בר חנינ מה פליגין מתי הוויכוח בין חכמים לרבי יוסי ומחמץ במימיו שהוא לוקח את המים של התפוח את המיץ של התפוח והוא שם אותו בעיסה אז הם נחלקו אם זה מחמיץ או לא אבל אבא מחמץ בגופו שהוא מרסק את התפוח ולא שם אותו בתוך העיסה אלא הריח של התפוח גורם לעיסה להחמיץ במקרה כזה דברי הכל מותר אבל במים למה רבי יוסי מתאיר רבי יוסי כדעתי הוא כמו שיטתו כמווד הוא אמר תמן במסכת ביצה לגבי שחכמים אוסרים לגלגל את הביצה על יד המיחם או בסודרים להפקיע אותה בסודרים ורבי יוסי מתיר למה הוא מתיר כי הוא סובר שאין תבשילו תבשיל ברור זה לא נקרא בישול גמור בשבת כך הוא אמר אחה אין חמצו חמץ ברור אומר הרב זה הסיבה שהביאו את זה כאן בגלל שדיברנו מקודם הגמרא דיברה בסוף העמוד הקודם לגבי הכרמית שנחלקו על ההחמצה שלה כך גם פה דיברו על סוג החמצה כזאת שהיא לא החמצה ברורה תני זה מופיע בגמרא בשבת וזה נגרר פה דרך אגב פגענו תאנה שעוד לא הפשילה לגמרי שתמנה בתבן כדי שהיא תתחמם וכרה שתמנה בגחלים אם היו מקצתן מגולים ניטלים בשבת כיוון שזה טלטול מן הצד ואם לא אין ניטלים מנין שהכהנים מצאים ידי חובתן בחלה ובתרומה וישראל במסר שיני בפסח למה הייתי חושב שלא אז הרב אומר שהשאלה היא כזאת הרי סוף כל סוף אולי צריכים מצה שווה בכל אז הכהנים לא יצאו בחלה ובתרומה וישראל במסר שני למה זה חידוש כי לכאורה המאסר שני נאכל רק בשמחה ובמצאות כתוב לכם עוני אולי שזה נאכל גם בעניינות תלמוד לומר תאכלו מצות ריבה גם תרומה וגם השר יכול יצאו ידי חובתן בביכורים מכהנים תלמוד לומר בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה נאכלת בכל מושב יצאו הביכורים שאינן נאכלים בכל מושב לא יוצאים בהם ידי חובת מצב על תרומה נאכלת לכהנים בכל מושב טיוון הרי מהסר שני הרי אינו נאכל בכל מושב אוכלים אותו רק בירושלים אונה הגמרא ראוי הוא להיפדות ליכל בכל מושב רבי חכי באמת הלקוח בכסף מייסר זאת אומרת הוא לקח כסף מסני ובירושלים הוא קנה בו אוכל שנטמע לרבי יהודה שהוא סובר נראה עוד מעט שאי אפשר לבדות את זה מה הוא האם יצאו בזה ידי חובת מצה דתני לקוח בכסף מסני שנית מה יפדה רבי יהודה יקבר אמרו לו לרב יהודה למה אתה מריק מה עם משרני עצמו שנתמ הרי הוא נבדה הלקוח בכסף מיס שנתמם לא יודעים שיפדה אמר להם לא אם אמרתם במס שנשקנו נבד טהור ברחוק מקום לפני שהוא נכנס לירושלים אפשר היה לבדות אותו תאמר בלקוח בכסף מייסר שמהרגע שהוא נקנה בכסף מייסר שאינו נפד טהו בריחוק מקום אז עכשיו חוזרת השאלה הועיל ואינו ראוי להיפדות ולאחל בכל מושב אז גם לפני שהוא טמא אולי נגיד שאין יוצאים בו ידי חובת מצה כי הוא לא ראוי לכל מושב זאת השאלה רבי שמעון בן לקיש ביי עוד שאלה הוא מוסיף מלת איסת מהסר שני בירושלים ולקח מהסר שני ועשה מזה הפרשת חלה אז הקדוש בשתי קדושות הועיל ואינה ראויה להיפדות וליכל בכל מושב אולי אין יוצאים בה זאת אומרת מצד אחד כשהיא טהורה אי אפשר לבדות אותה מה תגיד כשהיא תטמא היא תהיה ברת פדיון לא כיוון שהיא ניתה חלה חלה שהיא נטמאה הולכת לשרפה או שכיוון שאנחנו דרשנו שיוצאים בחלה אז גם בה יוצאים יכול יצאו ידי חובתן בחלות תודה ורקיקי נזיר ככה הגמרא מצטטת את הברייתא אומרת הברייתא תמוד לומר שבעת ימים מצות תאכלו מצה נאכלת כל שבעה ואין לך לא תדעור כי כן נזיר נאכל עם כל שבעה אלא חלות תודה יכולים להיחל חלות תודה ורקייק נוזיר יכולים לאחל ולילה רבי יונה בשם רבי שמעון בן לוקש הוא אומר למה אתה היית צריך להגיד את הטעם שהם לא נכלים כל שבעה למה אתה לא אומר טעם אחר שחלות תודה כי כן נזיר אף אפשר לאכול אותם רק בירושלים הם לא נאכלים בכל מושבות כמו שדרשנו על ביכורים אז ממה שנאכלו חלות תודהו כיקי נזיר בכל גבולי ארץ ישראל מתי זה היה בזמן שהותרו הבמות כשהייתה הבמה הגדולה בנו וגבעון הוטרו הבמות לכל אחד בבית שלו לעשות במהמה קטנה אז אפשר היה לעשות נדרים מונדבות בכל גבול ישראל אז אפשר היה לאכול תודה חלות תודה וריקנוזי בכל גבול ישראל לכן לא צרך השונה להוציאן ממש אלא היה צריך להסביר כדי שהם פסולים כיוון שהם לא ראויים כל שבעה רבי יוסף בשם רבי שמעון בן לוקיש אומר שזה גוף הם לומדים מכאן זאת אומרת שנהכלו חלות תודה כי כן נזיר בכל הרי ישראל אז לכן מצד מושבות זה ראוי לאחל בכל מושבות לפי כך לא צרך השונה לא ציינו במושב היה צריך את הטעם החדש אומרת הגמרא ניכך לא תודה דע אני מבין שאפשר היה להקריב אותם בבמה בבמה אפשר היה להקריב רק דברים של נדרים ונדבות כי כן נזיר לכאורה אינו כן מה למה אינו כן אמר רבי יוחנן לכן כן נזירות כי נזירות חוביי שם בברייטה של מגילה שכתוב שמה ההבדל בין במה גדולה לבמה קטנה אז כתוב שמה אף נזירות גם קורבנות נזיר נכלים בבמה אז אז אמר שמה רבי יוחנן לא אל תגרוס נזירות כי אי אפשר להביא נזירות בבמה כי זה חובה זה לא נדבה אז איך נסביר כאן איך אפשר איך זה אפשר היה ליכל בכל מקום אמר רבי בונבר קהנה תיפתר בנזיר כזה שהנזיר צריך להביא שלוש קורבנות חטוס שלומים ואוילו אז תגיד שקרבה חטתו בשילו היה את משכן שילו והוא הקריב שם את קורבן החטוס שלו בבמה הגדולה במשכן שילו במשכן הקבוע אחר כך אחרי שחרב שילו אז מה תגיד לו את החובה שלו הוא כבר יצא את החטאת הוא יצא מה נשאר לו ושלמים זה דבר דברים שבאים בני דבר זה ניתן לו להקריב גם בנו וגבעון זאת אומרת והוא הדין גם כן בבמה קטנה רבי חנניה רבי עזרא והון קו מרבי מנה לא כן אמר רבי כאילו כבודו רבי מנה בשם רבי יוס שהוא היה רבו של רב מנה שלמי חגיגה באים בבמה כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה אז כך גם פה כיוון שה השלמי נזיר האלה לא יצאו לא יעלו לו ידי חובה אז גם הרקיקים לא קדושים בכלל אז אין רקים אלא כרבי יהודה דרבי יהודה אמר חטת ופסח ליחיד בבמה גדולה אין חטת ופסח ליחיד בבמה קטנה שבבמה הגדולה בזמן שהטרו במות אפשר היה להקיב לא רק פסח אלא גם חטאת אז אם כן יש חטת נזיר בבמה גדולה עוד אומרת הגמרא לא אתה כרב שמעון אפשר באמת להגיד שזה כמו רבונו שלא הקריבו חטאת בממה גדולה אלא מה את זה כרב שמעון רב שמעון אמר מכיוון שנזרק עליו אחד מן הדמים אז הותר הנזיר לשתות בים ולהטמא למתים אז נחזור לתירוץ שאמר רבי בון מקודם כיוון שכבר הקרבנו עליו את החטאת בשילו הוא כבר הותר אז עכשיו שהוא מביא את הנזירות את השלמי נזיר שלו זה לא כמו נזירות של חובה זה כבר ממש נדבק כי הוא כבר הרי מותר לאכול לאכול מה שנקרא לשתות יין ולהתאמ למיתים אז זה נדבה גמורה כיוון שזה נדעוה גמורה אז זה אם נקריב את זה וזה גם יקדש את הלחם והוא יצא בידי חובתו אז אם כן יש לנו אכילת ריקי נזיר בכל המושבות עד כאן דף ‏s
לצפיה בתכנים נוספים: