הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף יז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף יז

[מוזיקה] סורחים דף יז אנחנו מתחילים 10 שורות מסוף העמוד הקודם תמן תנינה למדנו במשנה במסכת גיתים אבד שעשו רבו הפוטיקי לאחרים הפוטיקי הכוונה שהוא שיבד אותו שעיבוד חזק שהוא אמר לאותו אחר מפה תגווה מהעבד הזה תגווה את החוף שלך ושכ שחררו לא מבואר בדיוק מי שחרר האדון הראשון או זה שזה משועבד לו נראה בזה בהמשך הגמרא שורת הדין אין העבד חייב כלום שחררו אותו אלא מפני תיקון העולם קופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על דמיו העבד יהיה מחוייב לאדון שלו את דמם זה תנקמה רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו כותב העבד לא צריך לכתוב שום דבר אלא משחרר זה ששחרר אותו הוא יכתוב את השטר כי הוא הזיק לאדון השני והוא יהיה חייב לו חוזרת עכשיו הגמרא לברר את דברי תנקמה מי משחרר כתוב שחררו מי שחרר רב אמר בין רבו ראשון בין רבו אחרון הרב הראשון יותר מובן כי הוא בעצם בעלים שלו הרב האחרון נראה בהמשך איך יכול להיות שהוא יכול לשחרר אמר רבי יוחנן הוא חולק על הרב אומר לא אין משחרר אלא רבו ראשון בלבד אבל אם הרב השני ישחרר זה שום דבר זה לא תופס הייתי רב חגאי קו מרבי יוסף והוא שואל מתנית לכאורה פלי געל רב מה הרב אומר שגם הרב השני גם יכול לשחרר למה כי כיוון שזה משועבד לו אז הוא נחשב בעלים זה לא הסתדר עם המשנה מה כתוב ישראל שהלווה את הנוכרי על חמיצוב זה היה משועבד לישראל אבל זה לא היה בצורה כזאת שהוא אמר לו אם לא תשלם היום זה שלי כי במקרה כזה זה יהיה באמת אסור בהנאה אלא סתם שיאבד לו את החמץ לאחר הפסח החמץ הזה מותר בהניה כי זה של הגוי אם תאמר שמישהו שזה משועבד לו הוא גם בעלים זאת אומרת ברשות ישראל הוא יהיה אסור אז לכאורה המשנה הזאת מוכיחה לא כמו רב מה עבד לרב אומרת הגמרא אמר רבי יהודה בוודאי שרב מזכיר שאם זה משועבד למישהו הוא לא נחשב בעלים אלא מה קל הוא בשחרור בשחרור גם מי שלא בעלים יכול לשחרר זה כולה מסוימת והראיה כדתני העשה העושה עבדו אפוטיקי הוא שיבד את זה למישהו שיבד אותו שיבוד גמור הפוטיקי זה שבוט חזק ומכרו אין של המחור ההוא יוצא מהכונה שחררו הרי זה משוחר למה משוחר אתה רואה שלגבי שחרור עשו הכלה יותר אז כמו שלרבי רבו ראשון למרות שאין לו יכולת באמת לשחרר אותו לגמרי בכל אופן הקלו ואמרו שהוא יוצא לחירות גם אם רבו השני ישחרר יוצא לחירות עוד מעט הגמרא תבאר את הטעם אבל לפני כן כן צריך להסביר את המשנה אז בוא נקרא רגע את המשנה ונסביר לפי הרב הראשון ולפי הרב השני אבד שעשו רבו הפוטיקח ושחררו אם זה הרב הראשון שחרר שורת הדין אין העבד חייב כלום העבד לא חייב כסף כיוון שהאדון האמיתי שלו שחרר אותו הוא משוחר אלא מפני תיקון העולם כפי שנראה בהמשך מה תיקון העולם כאן קופין את רבו ועושה אותו בן חורין את רבו השני שגם הוא יכתוב לו שטר שחרור וכותב העבד שטר על דמם נראה בגמרא למה זה תיקון העולם על הפירוש הזה גם רבי יוחנן יסכים עכשיו בוא נפרש את המשנה אם הרב השני שחרר אבד שעשהו רבו הפוטי כי לאחרים ושחררו האדון השני שהוא היה משועבד לו שורת הדין אין אוהב את חייב כלום אז מפרשת הגמרא בגיטין שהכוונה היא מצד הדין הוא בכלל לא משוחרר אז אין האבת חייב כלום הכוונה הוא לא חייב במצוות אלא מפני תיקון העולם כיוון שכבר יצא עליו שם משוחר קופין את רבו הראשון שהוא הבעלים ועושה אותו בן חורין והעבד באמת חייב לו הוא הרי העבד שלו אז הוא כותב שטר על דמיו נמשיך בגמרא חילד יוחנן שהוא פירש שרק הרב הראשון יכול לשחרר זה מן הדם מה כתוב בהמשך אבל שמעון בן גמליאל אומר אינו כותב העבד לא כותב שטר על דמיו אלא המשחרר כותב אז מה הוא קרא לו משחרר משמע שרק האדון הראשון הוא המשחרר עליו מדברים אילו המשעבד שדה לחברו עכשיו הגמרא שואלת אוקיי בוא נברר את עיקר הדין המש שבטה לחברו והלך ומחרה שאמין בעול אין בעל חוב בא וטורף אז גם פה איך האדון הראשון נכון שהוא שחרר אבל כיוון שזה משועבד לשני שהוא יבוא ויתרוף אמר רבי אבאו פתח לנו רבי יוחנן פתח מעיר כהורה שיש משהו מיוחד בשחרור לא מצאנו עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד ברגע שהוא השתחרר נגמר אומרת הגמרא אם ככה מהתה לא יכתוב שטר על דמיו למה הוא צריך לכתוב שטר על הערך שלו אמר רב אילא יש פה תיקון מה מוטב שיאמר לו תן לי 200 זוז שיש לי בידך שהאדון השני שיפגוש אותו יגיד לו "אתה חייב לי כסף ואל יאמר לו אבדי אתה כדי שלא להוציא עליו לז." לכן אמרו שהוא יכתוב לו שטר על דמיו רבנן דקיסרן בשם רבי נסא עד סיד הרבן שמעון בן גמליאל כאן עד סיד הרבן שמעון בן גמליאל כרבי מאיר כמו לרבי מאיר להלן נראה שהוא כונס בדברים למרות שלא נעשה מעשה כן רבן שמעון בן גמליאל כונס בדברים זאת אומרת כאן הוא לא עשה מעשה הוא רק עשה גרומה בכל אופן רב שמעון גמליאל כונס אותו דתן נשטר שיש בו ריבית כונסים אותו ואין לו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי רב מים למרות שהוא עוד לא עשה מעשה הוא עוד לא גבע ריבית החכמים אומרים גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית חוזרים למשנה ראינו שם רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שנה הכלב יכול לחפש אחריו עד היכן רביון רבי יוחנן רבי שמעון בן יוצדק עד שלושה טפחים הלכה ג אומרת המשנה אוכל תרומת חמץ בפסח אם הוא אכל אותה שוג שוגג הוא משלם קרן וחומש למה כי מי שאוכל תרומה בשוגג הוא לא משלם את ערקה אלא הוא משלם לפי מידה אכל כזית כזית של תרומה הוא צריך לשלם כזית אחר להביא את זה כחולין שזה יוקודש לתרומו שהוא משלם את זה זה נהפך להיות תרומו אז אם כן גם אם הוא אכל תרומה שלא שווה כלום זה היה חמץ בפסח סוף כל זריף לכפר על עצמו צריך להביא את אותו כזית שהוא אכל כזית אחר במקומו אז הוא יביא יביא מצב ויביא אותה לתרומו או יביא חמץ אחרי הפסח קרן וחומש אבל אם הוא אכל במזיד מי שאוכל תרומה במזיד צריך לשלם תשלומים אז כיוון שכשהוא אוכל זה לא שווה כלום פטור מן התשלומים ומדמי העצים הוא גם לא צריך לשלם את זה גם אם זה היה תרומות טמ דמיו הוא לא משלם את זה כאילו הוא הפסיד לו דמי עצים כאילו הפסיד לו עצים כי זה לא היה שווה כלום בפסח תני רבי שמעון בן הלוזר אומר משום רבי שמעון בן יוצדק איך יכול להיות שהוא אכל תרומה בפסח איך יש תרומה חמץ מתניתה בשפרישה מצה הוא הכין בצק וכשזה עוד היה מצא הוא הפריש את זה כהפרשה ורק אחר כך נתחמצה אז כיוון שבהתחלה חל על זה שם תרומו אז יש לזה שם תרומו אבל אם הפרישה חמץ לא בדע זה בכלל אוכל זה לא נהיה תרומ והגמרא מפרשת הפריש מצה כדי לתקן טבל של חמץ אמר רבי זיורה כל תרומה שאינה מטרת את השיריים לאכילה כי השיריים האלה בן כךם חמץ אינה תרומה אפילו הפריש חמץ על מצה שהמצה אמורה להיות מותרת זה גם לא יכול אמר רבי זאירא מאחר שאילו מינה עליה אם היה מפריש ממנה ועצמה עליה אינה תרומה אז אפילו המנה למקום אחר אינה תרומה אנחנו יודעים ש בצק לא חייב בחלה רק אם יש חמשת רבעים קמח ערס ארבעת רבעים בפני עצמם הכוונה הוא עשה מהם בצק עשה מהם אריסה זה עוד לא חייב בכלל וחמצן ועוד ארבעת רבעים בפני עצמן שהם הכמיצו ועירון עכשיו הוא עירב אותם ביחד הם שמונה רבעים אז הם כבר שיעור שחייב בחלה אם יתרו בו משום אוכל טבל אינו לוקה אין בזה איסור טבל בכלל למרות שלא הפרישו חלה אבל משום מה אוכל חמץ בפסח לא כה למה כי קודם חל על זה איסור חמור של איסור חמץ בפסח אז אחרי זה לא יכול לחול על זה איסור יותר קל של איסור טבל אבל אם רבון והם נתחייבו בהפרשת חלב והם יהיו טבל חל עליהם איסור קל של טבל ואחר כך ימצא אחר כך הם החמיצו אם יתרו בו משום האוכל טבע לוקה וגם משום האוכל חמץ בפסח לוקה למה איסור חמור של חמץ בפסח חל על איסור קל של טבל ואין איסור קל חל על איסור חמור אותו רעיון אנחנו גם נגיד באדם שעשה קרי ועוד לא חייב עוד לא קיבל שם טבל והשתחווה לו וקיבל הקריא הזה שם של עבודה זרה ואחר כך מרחו וגמר בו את המלאכה אז האיסור טבל לא חל ואחר כך אכלו אם יתרו בו משום מה אוכל טבל אינו לוקה כי לא יכול איסור טבל על איסור חמור של עבודה זרה אבל אם יתרו בו משום האוכל עבודה זרה לוקה איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור אבל אם מרו וזה כבר נהיה טבל ואחר כך השתחווה לו אם יתרו בו משום אוכל טבל לוקה ומשום משום עבודה זרה לוקה למה כיוון שאיסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור עד כאן דף יז
לצפיה בתכנים נוספים: