הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף יג

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף יג

[מוזיקה] סוחים דף יג אנחנו מתחילים עמוד הקודם בתחילת הפרק כל שעה שהוא מותר לאכל מאכיל הבהמה ולחיה ולעופות ומכון אנוכי ומותר בהנאתו עבר זמנו הגיע זמן השעה השישית אסור בהנאתו גמרנו לא יסיג בו תנור וקיריים עד כדי כך זה אסור בהנאה רבי יהודה אומר אין בורח חמץ אל השריפה החכמים אומרים מפרר וזור לרוח ומטיל הים לא חייבים שריפה אומרת הגמרא כל שעה וכולי אמר רבי ממנת כל שעה שהוא מותר לאכל מותר להאכיל אסור לאכול אסור להכיל זה רבי מאיר שלדעת רבי מאיר יש רק זמן אחד מתחילת השעה השישית כבר אסור מה אסור גם לאכול וגם לההנות והרם כרבי יהודה שהוא יש לו שני זמנים הוא אמר שבשעה חמישית טולים לא אוכלים ולא שורפים אז באותה שעה אף על פי שהוא אסור לאכל כן מותר להכיל הוא מותר בהנאה טוב הייתי רביבה איך אתה אומר כאן כלל שכל מקום שכבר אסור לאכול גם אסור להנות יש דוגמה אבותנין שיעור שעור שהדין שלו שהוא ישרף אבל האורך לא פטור כי זה לא חמץ גמור ואומר רב חונה בשם רב מותר להכילו לכלבים תוריד דוגמה לדבר שאסור לאכול ומותר לההנות אמר רבי יוס זה לא שייך למשנה מה שאנחנו אמרנו במשנה מהננתינן מתנה כל חמץ באנו להגיד עכשיו כל ענייני חמץ מי שאסור באכילה אסור בהנאה לא זה באנו לומר לא שעות האם לא באנו לדבר מבחינת הזמן מבחינת הזמן חמץ גמור בשעה שהגיע הזמן שהוא כבר אסור באכילה הוא כבר גם אסור בהנאה ובכל אופן מה נתן לשאות רבי מאיר כמו שאמרנו מקודם אבל לא על בדרב יהודה אומר רבי בוברכי קומי רבי זירה זאת אומרת אפשר לדייק מהמשנה למה המשנה אומרת היא אמרה שמותר בענז למה היא באה להגיד שמותר להכיל הבהמה שלו אלא מה הגמרא באה המשנה באה לחדש ש למרות שמותר בהנאה הוא גם יכול להכיל לבהמת הפקר אבל ברגע שזה כבר אסור ואסור בהנאה גם אסור להכיל לבהמת הבקר זאת אומרת שאסור להכיל לבהמת הפקר הייתי ורבי רבי ירמיה תנין מפרר וכולי מה וכולי כתוב וזור לרוח הוא מטיל הים כשהוא מטיל הים מה הוא מטיל הים סבר רבי ירמיה כיכרות ואז הדגים אוכלים את זה אז מותר לתת לבעלי חיים לאכול אמר לרבי סע אמר לי רבי יוסא לא אמר אלא מפרר המפרר זה כותרת גם לזורעל הרוח וגם למטיל הים מכיוון שפיררו אז הוא כבר לא חשוב והוא בטל ומה שאחר כך הדגים יאכלו בים זה כבר לא אכפת לנו ואיידה אמרדה מי באמת אמר מה המקור לזה שיהיה אסור להכיל אפילו לכלבים של הפקר לבמת הפקר מה ענן קיימים כתוב א רגע ועידה אמרדה כתוב לא יאכל חמץ זה מיותר כיוון שכבר אנחנו יודעים שאסור לאכול חמץ בפסח אז מה זה הלא יאכל חמץ הזה זה בא לאיסור אפילו לכלבים מהנקמין אם לכלבו גם את זה לא צריך פסוק האנה איסור הניה אנחנו כבר יודעים למדנו למדנו מלא תאכלו שלא תאכלו כולל איסור הנאה כפי שנראה בהמשך הגמרא בדעת רבבו אלא כי ענן כמין אפילו לכלב אחרים זאת אומרת שאסור להכילו לבהמת הפקר עכשיו רבו בשם רב לוזר בא ואומר לנו כלל גדול כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו לא יאכלו בעיקרון הלשון אכילה כוללת גם איסור הנאה את תופס איסור הנאה כאיסור אכילה אלא אם כן עד שיבוא הכתוב ויפרש לך היתר לההנות כשם שפירש לך בעבר מן החי ובנבלה וכי מה פירש לנו בעבר מן החי שכתוב שמה ובשר בשדה טרפה לא תאכלו ובא הפסוק ומפרש בכל אופן לכלב תשליכון אותו וכימה פירש לנו בנבלה לא תאכלו כל נבלה אבל בכל אופן התורה מקילה ואומרת לגר אשר בשרך תתנה להכלה או מחור לנוכרי וכי מי שרו לכלב שהתורה צריכה להתיר את העבר מן החי לכלב על כורחנו שכשכתוב בהתחלה לא תאכלו זה כולל איסור הנאה ולכן צריכים להתיר לכלב שואלת הגמרא והכתיב כל חל אף שוב כסף האז לא תאכלו מעתה תופס איסור הנאה איסור אכילה אונה הגמרא לא שניה ידכתי וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לאכול מלאכה ויכול לא תאכלו אבל בהנאה המפורש התורה התירה שמר וכתיב רק אדם לא תוכל ומעתה תופס איסור הניה כאיסור אכילה גם פה אונה הגמרא ישר מפורש שני דכתיב על הארץ שפכנו כמים התורה משווה את הדם למים מה היא באה ללמד בזה מה המים מותרים בהניה אף אדם יהיה מותר בהנאה שתמר וכתיב כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה מה תגיד שזה גם אסור בהנאה אמר הבהו כי ימתיע בגיד הנשה שבנבלות כשהתורה אמרה לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה זה כלול גם כן גיד הנשה של נבלה ובנבלה ודאי אנחנו כבר כבר יודעים שהיא מותרת בהנאה אז אם כן האיסור של גיד הנשה לא כולל איסור הנאה והכתיב אליכם וכולי קר מלו תאכלו עד עצם היום הזה מה תגיד שעד יום תז בניסן זה אסור בהנאה אמר רבי אבא מרי החוי לרבי יוסי שניה היא שקבע כתוב זמן כל הכלל הזה שאנחנו מדברים זה רק שהתורה עשרה דבר באכילה לעולם אבל דבר שהיא עשרה באכילה רק לזמן מוגבל שם זה לא כולל איסור הנאה שואלת המר וכתיב לא תאכלו כישי קצם אמר רבי מנא מעת איסור הנאה שבו איפה מעת זה שכתוב הם הכוונה הם באכילה אבל לא בהנאה רבו בשם רב יוחנן הוא אומר פה אחרת לא כמו שהוא אמר בשם רב לוזו אה עושה יספלנית מישור הנזכר הוא יצר מזה איזה תחבושת לרפות את המכה הוא מחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה למה שאין לו תעשה שבו מחובר למרות שכתוב בהם איסור אכילה זה לא כולל איסור הנאה אז מאיפה יודעים ששור הנזכה אסור בהנאה אומר הרב כי כתוב בעל השור נקית וחמץ בפסח נלמד משריפת החטאת שנראה בסוף העמוד אז כיוון שאין לא תעשה מפורש לא לוקים אבל מכילי הקרם הוא כן לוקה אומר רבי חנינה למה מה כתוב בכילי הקרם פן תוקדש פן תוקד אש מאורלה זה ספק צריכה מה הספק כי מצד אחד יש עשה לרחקו כתיבים יש עשה לא לההנות בכלל כתוב והרלתם אורלתו זה כולל אפילו איסור הנה אבל זה מצוות עשה לא תעשה לאוכלו כתיב כתוב הרלים לא יאכל אבל לא תעשה לרחקו או לא כתיב אז אנחנו לא יודעים האם ללמוד את הלא תעשה מהעשה ולהגיד שזה כולל איסור הנאה או לא ללמוד ולכן זה ספק אומרת הגמרא מתנית פליגה על רבי יוחנן כי המשנה אומרת ככה ממש שנאמס הכל להסתכל השור אז מה אז הוא הולך להיות נבלה אז וכי אין יודעים שבשרו אסור באכילה מה תמוד לומר לא יאכל את בשרו זה מיותר בעל הודיעך שכשם שהוא אסור באכילה כך הוא אסור בהנאה הייתור של הלא יאכל זה בא ללמד איסור הנאה אז עצם המסר של הברייתא הוא לא קושי על רבי יוחנן אבל מה שקשה על רבי יוחנן כי אם יש איתור מפורש שאומר לא יאכל את בשרו וזה אומר שאסור להנות אז למה רבי יוחנן אמר למעלה שלא לוקים הוא אמר שהאיסור שלו לא מפורש אז מה עבד לרבי יוחנן אז באמת הבריתה היא לא כמו רבי יוחנן אבל מה רבי יוחנן יעשה עם הפסוק לא יכלת בשרו פתר לה למקרה כזה בשקדמו הבעלים ושחטו עד שלא נגמר דינו באמת השור יסתכל כשהוא נסכל התורה לא צריכה להגיד לא לאכול אבל מה קורה צריכים לגרוס אה ושקדמו הבעלים ושחטו מי שנגמר דינו לפני שסכלו הבית דין הוא הלך ושחט אולי זה יהיה מותר לאכול על זה התורה אמרה לא יאכל את בשרו אבל בהנה לא כתוב ואיסור הנאה באמת לומדים מבעל השור נקי רבי זיר באקומי רבו מה קורה לך רב בואו אוכל תאמר אחין אמרת בשם רב לוזור שכל כל מקום שכתוב לשון אכילה זה כולל איסור הנאה ופתאום אוכל תמר אכן אתה אומר בשם רבי יוחנן שאין לנו איסור מפורש לשור הנזקל ולחמץ שעבר עליו הפסח אמר לה נכון דה בשם רב לוזור ועדה בשם רבי יוחנן הם חולקים רבנן דקיסר אילם אמרו גרזה קצת שונה בשם רבי יוחננון שרבבו בשם רבי יוחנן אמר לנו כל מקום שנאמר לו תאכל או תאכלו אין התופס איסור הנה כי איסור אכילה בזה הוא חולק על רב לוזו אבל אם כתוב בצרי לא תאכל לא יאכל התופס איסור אכילה כיסור איסור הנאה כאיסור אכילה ומה המקור לזה בנייניו שבכולן וכל חטאת השירובה מדמה אלוה מועד לכפר בקודש לא תאכל באש תישרף למה צריכים לכתוב באש תישרף הרי כבר כתוב וצריך חת חטת דרוש דרש משה והנה שורף אז כבר למדנו שהיא נשרפת אז אז הבעיה שתצרף כאן בא ללמד איסור אכילה אבל רק איפה שכתוב בצרי לא יהכל או לא תאכל עד כאן דף יג ‏er
לצפיה בתכנים נוספים: