הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף טז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף טז

[מוזיקה] סורכים דף טז אנחנו מתחילים 10 שורות מסוף העמוד הקודם גוי שבא אצל ישראל ובידו חמץ אינו צריך לבאר וכמובן שאם הגוי משאיר את זה אצלו הוא צריך לעשות על זה מחיצה של עשרה טפחים הפקיד אצלו הכוונה וישראל קיבל על זה אחריות צריך לבאר יחד לו בית לחמץ של הגוי לא צריך לבאר לא בייר אם הגוי הבק אצלו חמץ והוא היה צריך לבאר ולא ביאר לאחר הפסח מה הוא רבי יונא אמר מותר רבי יוסא אמר אסור אמר רבי יוסא נכון חמצו של גוי הוא אבל ישראל הוא שעבר עליו ולא ביערו וכיוון שהוא עבר עליו ולא בירו אז לאחר הפסח זה אסור בהנאה מן תנא יראה לך מי זה התנא שסובר שחמץ שעבר עליו הפסח הוא עובר על זה בלו אומרת הגמרא רב יהודה דתני האוכל חמץ משש שעות ולמעלה וכן חמץ שעבר עליו הפסח הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת דברי רבי יהודה נכון שאין בזה כרת אבל יש כאן לו ומה הלו אז אומר הרב כבר למדנו למעלה שכתוב לא תאכל עליו חמץ היינו על עשיית הפסח זאת אומרת שמשש שעות ולמעלה רבי רבי הסבר שיש לו ולאחר הפסח הגמרא בהמשך תביא מאיפה הוא לומד לו לעומת זה רבי שמעון אומר כל שאין בו כרת אין בו בלא תעשה אין איסור ליו אבל אומרת הגמרא מודה רבי שמעון באיסור שהוא אסור אומר הרב מה הוא אסור אז רגע איסורו מה הוא רבי ירמיה אמר איסורו דבר תורה רבי יונה ורב יוסטרון אמרין איסורו מדבריהם לפי המנד אמר שאיסורו מדבר תורה איזה דבר תורה שאנחנו דורשים שכתוב תשביטו אך ביום הראשון תשביטו מה זה היום הראשון זה יום יד והאך מחלק חציו לחמץ וחציו למצא זאת אומרת שהוא אסור באכילה גם המנדה אמר הזה שאומר ייסורות דבר תורה אומר הרב ופשטות זה רק בערב פסח אבל לאחר הפסח הוא יודע שזה רק מדרבנן מדבריהם אבל הרמבן הרב מביא כאן שהרמבן במלחמות הוא מפרש שקודם זמנו היינו בערב פסח לכולנו איזה איסור מדברי תורה ומה שנחלקו כאן האמוראים שרבי ירמיה אמר איסורו דבר תורה כוונה אפילו לאחר הפסח ולא התבאר מאיזה פסוק מה הייתמה לרבי יהודה הוא דורש את הפסוק לא יאכל חמץ הפסוק הזה מיותר מה ענן קימין אם בתוך המועד כבר כתיב לא תאכל עליו חמץ אלא אם אינו עניין בתוך המועד תנהו עניין לאחר המועד מה מקיים רבי שמעון תמא לרבי יהודה את הפסוק לא יאכל חמץ אמר רבי בון ברחיה פטלה כרבי יוסי הגלילי דתני רבי יוסי הגלילי אומר אומר אני שלא היה פסח במצרים אלא יום אחד בלבד מה שנאסר להם חמץ רק באותו היום שנאמר לא יאכל חמץ היום כאן בפסוק זה שני פסוקים לא יאכל חמץ סוף פסוק פסוק הבא מתחיל היום אתם יוצאים בחודש האביב אז רבי יוס גלילי דורש את זה ביחד לא יאכל חמץ היום שבמצרים נאסר עליהם פסח החמץ רק באותו היום הראשון לא יראה לך איתן תני לא יראה לך לך אין את רואה אבל רואה את לגבוה חמץ של ההקדש אין בזה איסור איתה נתניה אפילו לגבוה ואיך נישב את הסתירה מנד אמר לך אין את רואה רואה את לגבוה בשיקדישו קודם לביאורו שהגיע זמן הביור זה כבר של הקדש אז לא נאמר בזה לא יראה לך מנד אמר אפילו לגבוה כשהקדישו לאחר ביאורו אז כשהגיע זמן הביאור זה כבר התחייב בביאור אז זה כבר לא ברשותו ללכת להקדיש את זה אמר רבי בונברכי יקום מרבי זהורא אפשר להסביר את הבריתה שאומרת שלא יראה לך אפילו לגבוה תיפתר בקודשים שהוא חייב באחיותן כרבי שמעון שכיוון שהוא חייב באחיותן אז זה דבר הגורם לממון כממון אז זה נחשב כאילו שזה שלו לכן גם אם הוא הקדיש לפני זמנבי ביאור הבריתה הזאת תסבור שזה אסור לא יראה לך איתן אתני לך אינת רואה רואה את בפלטיה אם זה יהיה ברחוב הראשי זה בסדר איתן תני אפילו בפלטיה מנדה אמר לך אין את רואה רואה את בפלטיה בשיבקרו קודם לי בירורו אז זה שזה ברחוב הראשי אין לו איסור אמר אפילו בפלטיה בשיבקירו לאחר ביאורו אז פה כבר לא מעיל הפקר הוא צריך לבאר אותו הבקיר חמצו ב13 מה שנקרא כדת וכדין ובעצם בפסח הוא לא עבר עליו בבעל רואה או בלי למוצא לאחר הפסח מה הוא יהיה מותר בהנאה או אסור רבי יוחנן אמר אסור רב שמון בן לוקיש אמר מותר מה תב רבי יוחנן לרב שמעון בן לוקיש אין את מודלים משש שעות הוא למעלן שהוא אסור אז הרב מבאר שעיקר הראיה שרבי יוחנן מנסה להביא זה על בן דרב שמעון על בן רב שמעון שזה אסור בערב הפסח מדבריהם ובבא ראה ובא לימצא בוודאי הוא עובר רק מי שחשכה אז כשנכנס נכנס הפסח והוא עובר על בעל ראה ובעצל למרות שזה כבר היה מובקר קודם אתה אומר שאחרי הפסח זה אסור בהנאה אז מה זה משנה אם זה מובקר קודם בגלל האיסור דבריהם או בגלל שהוא הבכיר ביג בשני המקרים זה צריך להיות אסור לאחר הפסח בהנאה אמר לי זה לא דומה תמ איסורו גרם לו זאת אומרת נכון שהוא שזה לא שלו אבל מה גרם שזה לא יהיה שלו עצם האיסור גרם שזה לא יהיה ברשותו ועל זה התורה חידשה שלמרות שזה לא ברשותו התורה עשתה את זה כאילו ברשותו כדי שהוא יעבור על בעלי רואה בעלי מוצא לכן זה אסור לאחר הפסח אבל אחה שהוא הבכיר והוא לא עבר על בעל בעלי מוצא מה לך למימר אמר רבי יוסי לרב פנחס נאיר את האם אתה זוכר כדין אמרין שהיינו אומרים את לרבי יוחנן כרבי יוסא ודרב שמעון בן לוקיש כרבי מאיר זה משנה במסכת את נדרים שמה כתוב אם אדם אחד אשר הוא נדר הנאה מחברו ושניהם הלכו באיזה מקום במדבר ולאחד היה לחם ולשני שנדר הנאה אין לחם ואין לו מה לאכול אז מה כתוב שם רב מאיר אומר שהוא יניח את הלחם על הסלע והוא יגיד זה מובקר לכל אדם והוא יכול לבוא ולאכול רבי יוסי לעומת זה עוסר ומה המחלוקת רבי מאיר סובר שכשאדם מפכיר את הלחם זה כבר לא שלו עכשיו הוא יבוא ויאכל הוא לא נהנה מחברו הוא יכול לאכול אבל רבי יוסי סובר שכשאדם מפקיר חפץ זה עדיין נשאר שלו עד שיבוא מישהו ויזכה בזה זה עדיין שלו הוא רק מרשה לכולם לזכות אז אם כן כשהוא יבוא ויקח את הכיכר בעצם הוא לוקח כיכר ששייך להוא הוא זוכה מחברו אז לכן זה אסור אז הגמרא אומרת אמר רבי יוס לרב פנחס אתה זוכר שאנחנו רצינו לטלוט את זה אחד בשני להגיד שרבי יוחנן הוא סובר כמו רבי יוסא אז לכן רבי יוחנן אומר למרות שהוא הפכיר את זה כבר ביג אבל כיוון שאף אחד אחר לא זכה בזה אז זה בעצם זה היה שלום לכן הוא לא יכול לאכול את זה לאחר הפסח זה אסור בהנאה מה שאין כן ריש לוקיש שהוא סובר שזה יצא כבר מרשותו זה לא שלא בכלל ואם עבר על זה הפסח זה לא נאסר בהנאה אז אומרת הגמרא אינה כן אלא רבי יוחנן חשש להרמה רבי יוחנן גם מסכים מצד הדין עם רבי שמעון מלוקי שלאחר הפסח זה מותר בהנא זה הרי היה הפקר רק הוא חושש להרמה היינו למקרה כזה שאם תתיר לו כשהוא הבכיר אז פעם אחת הוא כבר לא יפקיר והוא יגיד שהוא הבכיר ורבי שמעון בן לקיש לא חשש להרמה מה נפק מבן מה נפקמינה אם אתה אומר שהטעם של רבי יוחנן זה בגלל הארמה או בגלל שהוא סובר כמו רבי יוסי שלמרות שהוא הבכיר זה עדיין שלו עד שמישהו יזכה בזה נפלה עליו מפולת מנד ואחרי הפסח התגלתה המפולת מנדה אמר הארמה לא התקנה הרמה וממילא הוא מותר לאחר הפסח מנדה אמר זכי לתקן זכיה אף אחד אחר לא זכה בזה זה עדיין שייך לבעלים ואם כן הוא אסור הכל מודים בגר שמת מת ובזבזו ישראל את נכסיו הכוונה שהם תפסו את הנכסים מן ההפקר לאחר הפסח מנדה אמר הארמה מותר כי אין כאן הארמה מדמ זכיה מותר כי זה היה שייך למישהו והוא מת אז בעצם זה לא היה שייך לאף אחד במשך הפסח אז ממילא דבר כזה ודאי לאחר הפסח מותר בהנאה עד כאן דף טז ‏da
לצפיה בתכנים נוספים: