הדף היומי ירושלמי מסכת עירובין דף נא

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת עירובין דף נא

[מוזיקה] רובין דף נא אנחנו מתחילים בעמוד הקודם בהלכה ג' חריץ שבין שתי חצרות החריץ הזה הוא עמוק השרה ארבע אז השטח הזה נחשב כמו מחיצה ולכן שני שתי החצרות האלה מערבין שניים ואין מערבין אחד הם לא יכול לעשות תרוב אחד לשניהם כיוון שהם חצרות נפרדות, אפילו מלא קש תבן, הקש והטבן לא בטל שם, אז המחיצה עדיין נחשבת מחיצה. מלא הפרות צרורות אז הם בטלים שם והם מבטלים את החריץ. אז אם כן, הפוך עכשיו מערבין אחד ואין מערבין שניים. אז הגמרא מדייקת מזה שאמרנו שהתבן לא בטל שם. מה שמע שאף פעם התבן לא בטל? התבן לבטלו גם אם הוא הניח את זה בשביל ביטול לא ביטל מתניתא זהלא כרבי יוסי דרבי יוסי אמר תבן הוא ביטלו מבוט רבי יוסי הוא בברייתא בהקשר של המשנה במסכת אוהלות שם מדברים על בית שהוא מלא תבן שהתבן לא בטל אז רבי יוסי שם אומר תבן ואין עתיד תד לפן אותו הרי הוא כאפר. זאת אומרת שאם זה תבן שהוא חושב עליו לבטל אותו הוא כן בטל. אז המשנה שלנו היא דול כרבי יוסי. רבי יוסי ברבי בון בשם רב חריזדה הוא בא ומתרץ דברי הקולי. ומה דאמר רבי יוסי? באיזה מקרה רבי יוסי דיבר שכשהתבן ובטלו מבוטל בשבללו בעפר לא בטבן נטו. אבל המשנה שלנו מדברת בתבן נקי. הוא גם אם ביטלו אותו גם רבי יוסי מודע שהוא לא מבט. עכשיו הגמרא מבארת את דעתו של רבי יוסי. יש תבן שיש לו דין של כעפר ויש עפר שיש לו דין כתבן. תבן שאין עתיד לפנות אותו. זאת אומרת שהוא ביטל אותו שם. הרי הוא כעפר. ואפר שעתיד לבן אותו שהוא מפרש לא מבטל אותו הרי הוא כתבן לבית רבי יני אמרי על מה שאמרנו במשנה שאם הוא מילה את החריץ בקש ותבן זה לא בטל שחיפה מחצליות ביטל אז הגמרא טמאה על זה ושואלת איתך מבוא תראה מילה הוא מחצה להיות אם הוא מילה אתה חריץ במחצה להיות לא ביטל אז חיפה המחצה להיות ביטל למה למה שזה יבטל את התבן והקש מילה הוכריות שזה זה ענפים של דקל זה צריכה זה ספק לנו אם זה כעפר שבטל או כתבן וקש שלא בטל רב זריקן רב עמי בשם רשלוקיש ואפילו רוק או הכוונה רוק כפשוטו או הכוונה הפני משה מפרש הכוונה לרקיק רק כיוון שהוא מתלכלח מהרתיבות של הרצפה אז כשהוא מניח את זה שם הוא מבטל אותו הלכה ד' נתן עליו נסר הוא שם מעל החריץ נסר שהוא רחב ארבעה תפחים וארבעה תפחים זה רוחב של פתח אז זה בעצם מחבר בין שתי החצרות וכן שתי קצוצריות הכוונה שתי מרפסות מעל רשות הרבים זו כנגד זו שיש נסר שמחובר ביניהם מערבין שניים ואם רצו מערבין אחד כי זה כמו שיש ביניהם מחיצה עם פתח פחות מכאן אם זה פחות מרוחב של ארבעה תפחים זה פירוש אחד אז מערבין שניים והם לא יכולים אין מרבין אחד אל ביניהם חיבור איתני בסעיף שמערבין שניים ואין מרבין אחד כמו שאנחנו קראנו איתן שגורסים בסוף מערבוין אחד ואין מערבין שניים והגמרא מבארת מהד אמר מערבין שניים ואין מערבין אחד אז כשאמרנו פחות מכאן זה מתייחס לנסר אם הנסר הוא לא רחב ארבעה טבחים אז אין ביניהם חיבור אז הם מחברים שני הם מעברים שניים ולא אחד מן דעמה אמר מרבין אחד ואין מערבין שניים זה מתייחס לפחות מכאן בחלל היינו חריץ שהחלל שלו לא רחב ארבעה טפחים או שהוא לא עמוק עשרה טפחים אז אין ביניהם מחיצה אז ממילא מערבין אחד ואין מערבין שניים הלכה ה אומרת המשנה מטבן שבין שתי חצרות שהוא עומד כמחיצה הוא גבוה עשרה טפחים אז זה חוצץ ביניהם ומאבין שניים ואין מאוין אחד אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן אלו באים מכאן ומאכילים ואלו באים מכאן ומאכילים ואני לא חושש שהם לא ישימו לב שנפלה המחיצה ואז שבת הבאה הם ישמחו על זה ולא יערבו אחד לא חוששים לזה נתמעט את הטבל מעשרה תפחים אז באמת מערבין אחד ואין מערבין שניים כי המחיצה בטלה אז הרב מדגיש הכוונה לשבת הבאה אם זה נתמעד באמצע שבת אז כיוון שהותרה הותרה אומר רבי אליעוזר כני מתניתה אלו ממלן קופתן מכאן ומאכילים ואילו ממלן קופתן מכאן ומאכילין אל תחשוב שמותר להם רק להביא את הבהמה להכיל אותה לא מותר להם גם למלות בקופה עוד מעט נראה מה החידוש בזה אומר רבי חגאי כן יצוונקומנחם אבין אמרין שמה החידוש שלא תאמר אינו כסותר אוהלים זה שמאכיל את הבהמה מכאן ומכאן אנחנו לא חוששים שהוא יסתור את המחיצה אבל אלה אלא כסומך עלים זה אולי כן ומה הכוונה שאם היה התבן מרודד שהוא סומכו לצידי הקופה אז אולי יהיה אסור למלות בקופות כמה שמלו שגם לזה לא חוששים רבושע הבייה על פי מה שאמרת עכשיו ואם הוא כן היה מסמיך את הקופה זה יהיה אסור מה עשאול לסדין אם הוא הכין מחיצה של שדי לפני שבת וסמחו לכיסא מה הוא מה אתה רוצה להגיד שזה יהיה אסור אונה הגמרא יש חילוקומר כאן לשעה אם הוא שם את הכס כיסאל באופן זמני זה מותר אבל ונאמר כאן לשאט כאן אם הוא יניח את הקופה הוא לא יניח אותה לזמן מרובה וזה יהיה אסור כו משמ שלא חוששים לזה תני מטבן שבין שתי חצרות כאן לא מדברים על מטבן כזה שהוא רק מחיצה בין החצרות לא אלא יש שטח מחוץ לחצרות ששתי הפחות שתי החצרות פתוחות לו ויש שמה מטבן אז כיוון שהמטבן במרכז השטח והוא כביכול חוצץ בין השטח שפתוחה לחצר הזאת לשטח שפתוח לחצר הזאת. אז אני אומר זה פותח פתחו מכאן הוא מאכיל וזה פותח פתחו מכאן הוא מאכיל. נתמעט התבל מעשרה טפחים. אז שניהם אסורים להשתמש בשטח הזה עד שיערבו עירוב משותף. לפי כך אם רצה אחד נם לסתום את פתחו ולבטל רשותו אז הוא יהיה אסור כי הוא סתלק מכאן וחברו יהיה מותר. אותו דבר חריץ שבין שתי חצרות. אם יש במרכז החריץ מטבן אז אלה מאכילים מכאן ואלה מאכילים מכאן עד שהמטבן יורד מעשרה טפחים. אז מכאן נלמד אדם אמרה שמבטלים מחצר לחצר. מה ראינו שאחד יכול לבטל לחברו? אפילו שהם לא דברים באותו חצר. אדם הרע אפילו לא עירבו אפילו לא כיונו. שלא שתיקנו ביטול גם במקרה שהם לא עשו עירוב. ולא רק שהם לא עשו אבל אפילו שהם לא כיונו. זאת אומרת הם בכוונה לא ירווה כזה יש ביטול אדם אמרה שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת שהשטח הזה של המטבן אם הוא פתוח אותו דבר לשתי הרשויות לשתי החצרות הם לא יכולים להשתמש שם אדם הרע לזה בפתח ולזה בפתח שניהם אסורים ש מה שאמרנו כאן בברייתא שאם התבן היה בשטח שלישי כן אז וכן הבית שבין שתי חצרות אותו דין שאם הוא פתוח לשתי החצרות, שתיהם לא יכולים להשתמש בו. ואם אחד ינעל את רשותו אז הוא מסתלק. אומרת על זה הגמרא, זהו דלא כרב מאיר. דאמר בית הנאול עוסר שיטת רב מאיר שאדם שיש לו פה בית בחצר, למרות שהוא לא גר פה, הוא עוסר בחצר. ופה רואים שאדם יכול להסתלק. זאת אומרת שכשהוא נועל את הבית אז הוא כבר לא עוסר. זה לא כמו רבי מאיר. עד כאן דף נא. เ
לצפיה בתכנים נוספים: