האם נשים מצוּות במצוַת 'שביתת בהמתו'?- ש"ה א' - ז'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם נשים מצוּות במצוַת 'שביתת בהמתו'?- ש"ה א' - ז'

[מוזיקה] בסיעתא דשמיה ממשיכים סמן ש ה אמצע סעיף א' במילים אומטר קרוך מוסיף כעת המחבר כמובן אומר המשת פורו אלה שאסורים לצאת באסו כמו פרה שנראה בסעיף יז אז ודאי שגם אסור לכרוך את החבל סביב צוה אבל אלה שמותרים לצאת באסור כמו שראינו בשיעור הקודם סוס גמל אז הוא מר קר חבל האסור סביב צורו ותי צבוי אם החבל ארוך מותר לכרוך אותו סביב צברה וכאן יש מכלי קס ראשונים מרשי רן משמע שאפילו שהוא קרך זאת בחוזקה סביב צוואה שהוא לא יכול להכניס את ידיו בין האפס לצוואר וכך הוא יוכל למשוך אותה בנוח כשההוא ירצה בכל זאת מותר כי זה נוי לבהמה ואפילו שכל נוי אסור כמו שלמדנו למדנו בוש הסעיף וכמו שנראה בסוף סעיף ז זה דווקא בנוי שאין דרכו בחול אבל דבר שהדרך כל אדם לעשות כיום חול לנוי לבהמה זה לא משוי אבל הטוס רבני רוחם סוברים שנוי עשור בכל מקרה כם מדובר דווקא כשהוא קורר זאת באופן רפוי וזה נחשב לשמיר ה יכול לאחוז בחבל כשתרצה לברוח וכל שקם יוצא קצת מן החב תלוי סביב צר שמותר ז הוא אכל למשוך בקצת שנמשך ולמסה בך פוסק כתי ספס לחומרי מוסיף הוח שלחון שגם לשיט הס רשי והרן זרק בנוי שרגילים לעשותו ש לא בשס מלוכה הבנוי שעושים רק בשס מלוכה כמו העשירים שמקשטים את הסוסים בשעה שהם רוכבים עליהם לכול העלמה זה אסור כזה נוי מוסיף המחבר אין כבה ש מוקצה הומר לטלטל סו ליתנו כי הוא מוכן לשימוש ובלבד שלא ישון ו כשהוא מניח את האפס בראש הבהמה בשבת יזהר לא להישען כ אסור להשתמש בלחיים כמו שנראה בהמשך סעיף ביז למדנו בשיעור הקודם שסוס יוצא באסו ברסן זה מונח על ראשו קשור לראשו לצווארו אבל אומר המחבר אם כושר חבל בפי הסוס בפה שלו הרי זה מסו לפי שן משתמ בקוא נשמט מפיו זה לא דומה פסר שקשור בראשו והוא לא נשמט סעיף ג' בסעיף א' למדנו שחמור לובי מותר לצאת בפומבי כיוון שהוא צריך שמירי סיר אבל חמור רגיל אומר המכ בוצ חמור בפומבי יש רסן של ברזל אוסו כזה שמירי סר סעיף ד' כל במ שעסק רואים הי מופרעת אף על פי שאם בנו ספינו צריו שמיר והי צריכו מצס בו לכן אפילו פרה שבסו לא צריכה שמיר כמו שנראה בסעיף יז אם היא מורדת מותרת לצאת בחבל סביב צרה סעיף ה בעלי השיר שיר זה צמיד כ כלובים של ציודים המשבר מוסיף מהגיבור סוס וחס קטנוס אלה שדרכם כר בחול אבל חתול דרכו בחור רק בחבל קטן בעלמה אז שיר זה שטרויס אבל אלה שכן דרכם בכך שיש להם כמין סודו מן צמיד סביב צם וטבע קבו בו ומכניס בו בטבעת רצוע שסבו מותר שיצו בשיר הכורך על צורן כלומר רצועה שתלויה בשיר כרוכה על צון ויכולים למו שחום בהם אם רוצה יכול בשבת למשוך אותם על ידי הרצועה שתלויה בהם סבוב כנראה עוד דברים שמותר לצאת בהמה דברים אלו לא נעשים לשמירה שלא לברוח אבל אומר המשת בור כיוון שנעשים משמירת גופם לשומרה מפני הצער שלא היו מוכחשים או כדי לשמור על הצמר שלהם על החלב כמו שנראה על בריאותם על טובתם זה כמו מלבוש לאדם ולא למסע ולהם ומותרים לצאת בהם ואפילו שזה לתועלת הבעלים ולא לתועלת הבהמה ביאר מויש איינשטיין שכיוון שטובת הבהמה שיהיה לה אדון שדואג למאכל לבריאותה לכן נחשבות כל השמירות שעושה לה כ נעשות לטובתה ועוד כיוון שאדם זה הוא בעלים גוף הבהמה יש לו כוח לבטל לגופה את כל מה שהוא צריך לטובתו אז אומר המחבר אלים יצים לובים הכבסים הזכרים יוצאים לובים מה זה לבוב וא ששם תח זוס שלא ל לקב לא כש וז ווא שווס את הזנב שלהם כלפי מעו כדי שלו עליהם הזכורים וד בגד סבש שייה נוקי יזי מותר לם לצת צרס והוא שקוש בשביל החלב אבדוק קושם כדי שיצקו דדה ולא יחלו שלא יצא מהם יותר חלב דז אז כושרים את זה חזק דשפיר ולא חוששים שזה יפול ואפילו מכישר בשביל זה כיס על דיהם גם כן מותר אבו כושר כדי לשמור חלבון שלפ אורץ אוסו אז המשור מדייק חבר עצם זה שרוצה לשמור את החלב זה לא מסוי נשב מלבוש שהוא שומר את החלב כמו רחלים שהוא שומר על הצמר אבל האיסור וד למהדק שפר כיוון שהוא לא רוצה להדק כ אם הוא ידק אז הוא יעצור את החלב ואז הוא עושה את זה באופן רפוי מחיישן דילמה באמצע שילך ברחוב נופל יפול מהם הקשר ועוס לסו ויבוא לטלטל ז דם מזב שסוחבים המשור מציין שבסעיף יא נראה שאסור לאזים לצאת בכיס שבדם שתלוי עליה כדי שלו ישרטו דיהם בקוצים אז לפי מה שמבואר כאן צריך לומר ששם מדובר צריך עוד לחלב הוא לא מהדק שפר כדי של הצטמק החלב לכן אסור שמה ייפול ויבוא לטלטל ונעבור לסעיף ידוע מה שכתוב בגימור שחמור בטבעו אפילו בתקופ ה סתמו שלכולם חם קר לו ולכן אומר המחבר חמור יוצא במרד יש כאן פירוש פירוש זהלא לא משו חנוך לא רמו זה מאחד המדפיסים כמין אוכף קוטן שמניחים על החמור כל היום כולו כדי שיחמם א שישרוד מתקן אוכף גודל זה שמיכה כזו זה נחשב כ מלבוש והוא מתי מותר לו לצאת ם זה לרשות סרבים שתקשור לם ערב שבס שאז הוא גילה את דעתו מאתמול שהבהמה צריכה לכך אבל אם הוא כשרו בשבת אסור לצאת בו כיוון שהוא לא גילה דעתו ערב שבת זה נחשב כ מלבוש אבל זה הכל בחמור אושר כל הבמ אסור לפי שאין הקור קשה להם אז המרד זה מסוי אבל גם חמור דווקא במרס שהיא מונחת על כל הגוף זה מחמם אותו אבל יצ בעוקף שמניחים רק איפה שיושבים אף על פי שקושר שבס כהו קף לא מועיל לו הוא מחמם רק המקום שהוא מונח אז זה לצורך האדם זה מסוי ולכן גם חמור אסור לא לצאת בעוקף עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: