האם מותר לענוד שעון בשבת ברשות הרבים?- ש"א י"א - י"ב

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם מותר לענוד שעון בשבת ברשות הרבים?- ש"א י"א - י"ב

[מוזיקה] בסיעתא דשמיא סימן ש' א סעיף יא כאן נלמד אדם שרוצה לצאת עם מפתח שעשוי כטון לתכשיט אז למיסה הרי למדנו בסעיף תס שאסור לצאת עם תכשיטים שמע או יראה לאחרים אז לדס רבתם והרמבם אז מותר לאיש רק לאישה עשו וזה תכשיט שמיוחד לאיש או אומר המש מדובר באופן שהמפתח קבוע התה בשלשלת של צווארו ואין בקל לשלוף אותו ולהראות אז אין את האיסור הזה אז מה כן אז נראה כאן שתי שיטות אומר המח בדובר אוסו לתכשיט ולהשתמש בו יש לו שני שימושים לתכשיט וגם להשתמש בו כגון מפתי חוס נויס של כסף כמין תכשיט אז זה ברור שאם הוציא זאת ביד אסור ליטול גם תכשיט וגם אם כוונתו למפתח אז ודאי שאסור גם דרך מלבוש רק מדובר שכוונתו כעת להתלוות על צברו לתכשיט ולנוי בכל זאת אוסו לצאת לרשות סרבים שהרו יומר שלצורך תש משמו צי כדי לפתוח אחר כך את הדלת עם המפתח ולא לתכשיט ולצורך תשמיש אסור גם דרך מלבוש אבל ויש מתיירים אמ הוא של כסף הם טוענים כיוון שאין דרך לעשות מפתח מכסף אז עיקרון נעשה לתכשיט ואפילו שגם משתמשים בו מכל מקום מקרו לתכשיט עשוי ומותר כשמוציאים תכשיט אבל אם ה עשוי מברזל ונחושת אפילו שעשוי לנו יקין תכשיט אסור לצאת בו כי עיקרו לתשמיש עשוי שכן דרך כל המפתחות לעשות עם ברזל ונחושת ומובא כאן ש משבור כותב שעיקרו לתשמיש עשוי זה המציאות אבל למיסה כמו שמו ברוכה גם אם זה לשניהם בשווה לתשמיש לתכשיט גם עשו עכשיו ככ הכלל הוא כש המכב מביא דעה אחת בסתם ודעה שנייה כיש המרים אז דעתו לפסוק הדעה הראשונה אב בכל זאת מי שנוהג להקל בזה אן למחות בזה כיוון שכמו ש מביא שאשכנזים כמתי רמ של כסף מוסיף הר מוגו היה מצוי בזמנם נרתיק מכסף שהכניסו בזה את המשקפיים והנרתיק היה לו שרשרת שתלתה על הגוף אומר הרמון מכל מקום וסו צס בתיק של בות עיניים שקורים ידל משקפיים אף על פי שהתיק הוא של כסף דבות עיניים בעצמו הם סו כמו כן אדם שיש לו נרתיק נדן של חרב אפילו שעשוי להתקשר בו כ עסוי מכס אם יש בו סכין אז הסכין מסו ולא אומרים שהסכין יהיה בטל לגבי הנדן שהוא של כסף או שהמשקפיים יהיו בטלים לתיק אלא אדרבה הסכים ומשקפיים הם עיקר כי לא אומרים בוא נעשה משקפיים לתיק אלא בוא נעשה תיק למשקפיים ועדין דן עם סכין כל זה מדובר לשת את התיק של המשקפיים עם המשקפיים שבתוכם על צוו לתכשיט שזה אסור משום המשקפיים ללסת את המשקפיים על חותמו להסתכל בהם מקום שהו בוודאי עשו שמהם יפלו ויבוא לטלטלם דל דמס אז כולם כבר כותים שזה היה משקפיים שזמנם שם היו רק על האף היום הם ודקים יש גם ידיות על האוזניים בכל זאת החזון איש הוא סבר שהם נחשבים כמסי ספק ושו סורם ספק דוריס להחמיר בקרמל אפשר להקל הב שתלוי כותב שרבים התיירים חמינה גולום ש נחשב כמל בוש וקר גתה בו לציון ושלבי כותב שמי ש לא זקוק להם כל כך טוב שיחמיר על עצמו במשקפיים ודקות כותב חו שוני שהוא שאף אם יכופף את הראש לא יפלו המשקפיים מעל עיניו אפילו לא מודק יכול גם לשים חוט להדק את זה אז אין בעיה שהמה יפלו אז טייפר כתב שאם יש בהם קפיץ זה נחשב כמודה כטב מי שדרכו להוריד את משקפי בת לחתו ברחוב אז כותב החו צ'וני שוודאי שאסור לצאת גם לקרמל שם ה ישכח שיום שבת ויור ידם אבל שם החזון איש מקובל שאם יקשור אותם עם חוט מותר לצאת החוט יזכיר לו הגשה זרך הסתפק האם מותר לצאת למשקפיים בזמן שיורד גשם כי הדרך הוא מדי פעם לעצור ולנגב את זה מהגשם אולי יעש זק בשו סרבי מטלטל דל דמס לצאת למשקפי קריאה שברחוב הוא לא צריך את זה אז עסור והח שולחן חושש גם לחיוב חוס אפילו שזה לבוש על על אוזניו על אפו משקפי שמש גם עשור כי שמה הוא יסיר כשב למקום הצל הגשה זבור גם מחמיר הוא אומר רק אם יכול לקבל דלקת עיניים וכדומה אפשר להקל בקרמלין עדשות מגע מותר כן חשש שמה יפלו זה גם דרך מלבוש אבל נשים באופן שהם צריכות להסיר זאת לפני טבילה אז נראה בסימן שג שכל דבר שחוצץ בטבילה עסור שם הית הסיר ואחרי הטבילה הית הטלטל אבל אם היא לא יכולה לראות כלום בלי זה אז אין חשש כי ודאי תלבש זאת מיד אחרי הטבילה מי שעדיין לא התרגל לדשות מגע יש אוסרים לצאת בהם כיוון שיש חוש שם הי סירן ברחוב וטלטל דל דמס חוזרים לרמ למפתח יש עצה ידועה להשתמש כמפתח כאזם לחגורה אז מח לוקס ואם המפתח ש נחוי שס וברזל שן את היתר של כסף אפילו מחובר וקבוע בחגור אוסו ויש שכוס שנהגים בזה להתיר אבל אומר המשת בורו זה שכתבו נהגים להתיר דווקא שמחובר וקבוע בראש החגורה כהן כרס לחגור בו אז אומרים שהחגורה המדבקת בברזל של המפתח הם חתיכה אחת אפילו שהברזל עשוי גם כן כ מפתח לנעול בו את הדלת בטל המפתח גבי חגורה אבל אם הוא קובע את המפתח באמצע החגורה הוודאי שוא לא בטל כולא שייך לכאן ואלה שמורים בעצמם כזה היתר וודאי שאסור כשקם רק קושרים זאת בקשר אז ודאי שאסור אם המפתח של כסף הוא קבע בחגורה באמצע אפילו ששלו גוף אחד א בזה יש מתירים כי תכשיט כמו שדיברנו לאל אם משתמש בצורך הגה רק בחק אחד של המפתח המסי צוק מחמיר שהחלק השני הוא מסוי רב ש ורב כותב שצריך יום כזה כלי אחד הוסיף הגשה זוך שאם הוא מחבר את המפתח רק באופן זמני אז זה מותר רק בקרמס כמו פרפס אגוס בביג דו אם זה לכל השבת אז מותר גם בשו סבים והתר הו דווקא לדי המפתח נסגרת החגורה יותר טוב כגון שהחגורה קצרה והמפתח מעריך או שאין אבזם אחר אבל אם יש אבזם אחר אז ודאי שניכר שכוונתו רק תטל את המפתח ואסור במכשיר איתורית ביפר דס הגשה זובו שאפילו אם הרופא יחבר את המכשיר ל חגורתו באופן כזה שאי אפשר לחוגר ללא המכשיר אסור לצאת בו כיוון שיש ב איתורית זו סוללה ומכשיר זה לא דמ מבטח שכולו משמש כאב זם לחגורה ורק לדבר מיצה מותר לצאת ם הוצי בדרך שינוי מדור בי שוט גס מוישה כותב שכיוון שסיעת מכשיר האטורי אז זה מרביד את הנושא זה נראה שהוא אדם מכובד שוא אדם עסוק עוסק באצולה אז יש לדונו את את הביפר כתכשיט ולהתיר לצאת בו בשבת מביאה משת ורו לשאת שעון כיס בבגדיו חוץ לאירו אסור לכול הלמה שאין שעח הזה שם תכשיט כי זה לא דרך מלבו וחיב חטו מי שמוציא ואפילו מחובר לשרשרת זהב על צברו שזה תכשיט גם כן איסור גמור כשעון יש לו חשיבות ולא בטל אלא שרשרת שעון יד רגיל שענד על ידו הז הגשה הזור בו כותב שאין למחות ביד מי שמקלל בדבר כיוון שיש למי לסמוך כיוון שרגילים לבשה על הגוף זה נחשב כ מלבוש זה לא דמל מפתח מכסף שמפתח צריך להסיר אותו מהגוף שמשתמשים בו שעון השימוש להסתכל מה השעה זה בדרך מלבוש הוא כל הזמ לבוש עם זה וכך כותב בגס מוש שמעיקר הדין מותר אבל בן תרב יראי שמיים ראוי להחמיר שלו לצאת בו שיש לחו שיבוא לצאת גם בשעון כיס אבל החזון אש הורה שאין לצאת עם שעון לגבי שעון שהוא גם תכשיט שעשוי מזהב וכדומה אן במילוים סעיף יבז בזמנם היה נהו כשבני האומנות לפעמים יצאו עם סימן מאיזה אומנות הם כדי שקירו כדי שיזכרו אותם אומר המח בוצ החיות במח התובה לו בבגדו ולא נגור נגר בכיסם ש באוזנו ולא סירק שסורק בדים במשיכה ש בצבור שזה סימן שהוא סורק ואם יו צופ אותו כי אין דרך הוצו בכך אלא שמחזיקים זאת ביד ואפילו הומן דווקא כשהוא רוצה להכריז על עצמו שומן אז מוציא בכך אבל לא בשער פעמים בקשה משתמ בסעיף חס למדנו בדעה הראשונה שמחת נקובה שעשויה לתפירה שתחווה לו בבגדו אפילו כל אדם חייו אז איך כאן כתוב שאומן פטור המרץ המשור שם מדובר שטחו בבגד המקום שדרך לדחוף ב לפמ כ מדומ חובה מקום שאין דרך הוצאתו לגמרי בכך רק לאומן רוצה להראות שומן לכן זה לא נקרא דרך הוצ פוטר אפילו אומן למעסה זה מחליק בגימור המח פוסק כמו רב מייר שאמו סופט אבל הגרו פוסק לו רב יודה שומן חייב כזה דרך הוצ חמד מושה מצדד שגם דרי והראש לפסו קרב יודה עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: