האם מותר לטלטל בשבת מגבת רטובה לאחר הטבילה?- ש"א מ"ח - נ"א

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם מותר לטלטל בשבת מגבת רטובה לאחר הטבילה?- ש"א מ"ח - נ"א

[מוזיקה] בסיעתא דשמיה סימן שא סעיף מחס למדנו בשיר הקודם שבגד שהוא נשר במים אסור לטלטלו שמ יבוא לסוכתו בכל זאת פוסק המחבר מסתפק אודום בלונ טיס מותר לאדם להתנגב במגבת אפילו את כל גופו אחרי שחץ את גופו במים צוננים שמותר כמו שבשים חובב ומביאו ביודו יכול להביא את את המגב את הביתה לתוך ביתו כמובן מקום שיש עירוב ולא חיישינן שמו יובו ליזו למה במה זה שונה ממה שלמדנו בשיעור הקודם שחששו שם הסחות אב בזה שתי דרכים בחונים המוגן אברום כותב שכאן התירו הסיפוק ולא חששו לסחיטה כי אי אפשר בלי יפוג ולכן גם התירו להביאו לביתו וכמו שמובא כאן ההסבר הוא כי אם נאסור את הבעת המגבת ממילא ימנו גם מ להתנגב כלא רצו להשאיר את המגבת בבית המרחץ מחשש גנבה וכיוון שאייה אפשר לרחיצה בלי הנגבות ממילא ימנו גם הרחיצה ונמצא שהגזירה על הבת המגבת הביתה תגרום למניעת הרחיצה וכיוון שבזמנים היו רגילים לרחוץ הרבה נחשב הדבר כגזירה שנציב הו יכל לעמוד בו לכן התירו לטלטל את המגבת ולפי זה ברגע שהוא הביא את זה הביתה והניח את המגבת על מקומה אסור לטלטלה כמו כל בגד רטוב שהוא מוקצה אבל בליור בים ש בספר התרומה דרך אחרת הוא טוען כל מה ששרנו בשיעור הקודם כמו שדיברנו זה רק במים מרובים אבל כשאדם מתנגב במגבת אז כמה מים יש בזה זה רק מים מועטים ומים מועטים לא גזרו על טולטולו שמע יבוא לשחות וקר ג משבי גרו ולפי זה אז לא רק להביא את זה הבית המותר אלא גם בבית מותר לטלטל מובא כר מחסי צחוק שבגדים לאחים שאינם רואים לשימוש מחמת לחותם אך גם אין בהם חשה סחית כיוון שאינם רטובים ממש מותר לטלטלם כמו שרואים כאן וכמו שמאוחר גם בסמן שחס שרק איסור הטלטול מכש שכית גון הבגדים להיות מוקצה ולא אי יכולת השימוש בהם מבאים המשור מוגן אברום לשיטתו שבזמן הזה טוב להסתפק להתנגד בדבר שמקפיד על מימיו בדבר שהוא לא מקפיד שיהיה רטו וכר ודאי אין חשש שמה סחט וגרו משמע שסתם מגבת זה דבר שלא מקפיד עמו כי זו המטרה של המגבת מסיים המכב למסור את המגבת לבלונים שהו ממונים על בת מרחץ שהם חשודים על הסחיטה ושמה יבואו לסחוט זאת בשבת סעיף מטס אדם רוצה לרחוץ ידו בנהר הנהר הוא כרמליס מסביב לנהר אז לפעמים זה כרמליס לפעמים זה ברשו סרבים המכב נוקד באופן שסביב הים והנער זה בדרך כלל זה קרמל אזור שסר ימיש אז אומר המחבר מורטר רוציו בנער בשבס ובלבד של יוצאים עם המים של עליהם חוץ לנור ארבע אמוס כז מטלטל קסד דמוס אומר המשבר אם על שפת הנהר ז רשו ורבים אסור בכלל להוציא את ידיו מן הנהר ולחוץ כאז הוא מוציא מהנהר שהוא קרמלו סרבים שאסור מרבון אלא נגוה מתחילה היטב זו בזו מעל הנהר עד שיסור רמים ואז יוציא את ידיו מעל הנהר סטיפלר החמיר גם במעט המים שנשארים בין שערות הזקן שלא לטלטלם בקרמס או להוציאם רוס לרוס וכשהיה יוצא מהמקווה בשבת הממתין עד שנגבו מאליהם וכס יישור מביא שהוא נהג ללכת מהמקרה לבית הכנסת בלי עצירה בינתיים אלא במהלך אחד אז רק דרבון שבוס ד שבוס לצורך מצ הספיל בצי בור קל ונעבור לסעיף נ בעלי נגעים חטטים אז רצו לכסות את הנגעים שיש להם בראש הלכו כזו פאה נוכרית אז יוצי מותר לצאת בשו סרבים בפשט סורוק וצמר מנופץ שבראש יבא לך טוין הם וסי בזמן שצבען הוא צבע אותם לנוי וקרחון הוא קרח אותם באיזשהי משיכה ז זה נחשב כ מלבוש אוי שיוצא במשח סמ בודים ולפחות תנח עם זה פעם אחת ביום בלפני שבת אז הוא גילה את דעתו שזה עומד ל מלבוש אבל אם הוא לא צבע אותם ווא לא יצא איתם אף פעם אז לא רק אסור לצאת איתם ואפילו לטלטל אותם אסור בבית משהו מוקצה אבל אם הוא חשה מבעוד יום לצאת בהם המבואר בסימן שחס שכבר לא מוקצה סעיף נא זה עוד דברים שלא נחשבים למ סוי אלא הם כתכשיט למי שצריך אותם מוטר צס במץ נפש שתו לי מצב למי שיש למקה ביודו בזר כך הגרסה הנכונה ולא ברישוי וזה כמו שיש היום אדם שיש לו גבס אז הוא לובש כזו כזה מתלה שתולה על צברו בתוך זה הוא מכניס את היד זה כמו תכשיט אז מותר לצת סרבים וכן בסמרטוט הקרחים על היד או על האצבע שיש בו עמקה כותב המוגן אברום הוא הדין שהם כרוכים על המקה ממש המשת מביא שכבר למדנו כמה פעמים בסימן זה שכך הסכימו הכרוניים שכיוון שזה מגן על המכה אפילו זה לא מרפה זה נחשב כתכשיט לבן אדם וזה לא מסוי ומה שמסי מס מחבר שבאלו הדברים נחשבים כמל בוש אפילו לא יצא בהם שעה אחת מבעוד יום מה שאם כן בסעיף נ שם צריך שיצא לפחות פעם אחת או שיקרו אותם וכך נקטו החונים אבל לקרו סמרטוטים על ידו כשאין לו מכה כדי להעבירם לחברו ודאי שאסור עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: