האם מותר לחבר כסא תינוק לעגלת שכיבה בשבת?- שט"ו ג'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם מותר לחבר כסא תינוק לעגלת שכיבה בשבת?- שט"ו ג'

בסיעתא דשמיא סימן ש תזבוב סעיף ג' המשתבר מקדים הקדמה קצרה לסעיף שלפנינו זה ברור שאדם בונה בניין קבע אז אפילו שהוא עושה רק דבר קטן להוסיף על הבניין בין המחיצות בין בגג חייב גם אם הוא עושה אוהל הראי אז אם הוא עושה את כל הגג לא תוספת כדי להגן מפני החמה והגשמים וכיוצא בזה שזה קצס בחינת סוייל גם כן אסור מדרבונון אבל מה קורה באופן שהוא עושה צורה של אוהל אבל המטרה היא לא אוהל הוא לא צריך שהגג יגן על מה שנמצא תחתיו למשל כמו שנראה כאן בשולחן ערוך אדם רוצה להקים מיטה הוא שם את הדפנות של המיטה ועליה הוא שם את הגג את הדף שעל זה שים את המזרן ויושנים הוא לא צריך לעשות כאן הוא לא צריך צריך שהמזרן, הקרשמתחתיו יגן על מה שנמצא שם מתחתיו. א בכל זאת כיוון שהוא עושה כאן צורה של אוהל אסרו זאת חז"ל. אבל את זה הם עסרו דווקא אם הוא עושה גם את המחיצות הרי שתחתיו בשבת עצמה וגם לא עשרו. אלא אם הוא עושה זאת לפי הסדר שבדרך כלל בונים לפני איזה מחיצות אחרי איזה גג. האם הוא עושה בסדר הפוך? התירו. אוטנה. יש פוסקים שסוברים שכל האיסור הוא דווקא שהוא צריך להעביר שתחתיו. למשל במיטה כמו שהטז מסביר היו מכניסים נעליים תחת המיטה זו צריך שיהיה שם חלל או לא צריך שהכרש מלמעלה יגן על הנעליים לא צריכים הגנה או צריך להעביר שטחתיו אם הוא לא צריך להעביר מותר לעשות כרגיל זו מחלוקס הפוסקים האם קיים התר זה המחבר פוסק בסעיף ז שהיתר הזה קיים רק צריך את האוויר שתחת אסור אז נעבור לדברי מחבו מיתו כשמעמיד עם אויסו נכון שאין כוונתו להגן תחתיה אלא לשכב עליה כמו שאמרנו כיוון שיש כאן צור סיל לכן אוסור להניח הרגליים תחילו אומרת נראה לא מדובר ברגליים אלא בדפנות ממש ולהניח עליהם הקרושים כי זה דרך בניין ונמצא כעושה אוהל בשבת אלא יעשה שינוי יוסי מקרושים תחילה באוויר יחזיק את הקרשים שלמעלה באוויר ואחר כך כמובן הוא עצמו לא יכול לעשות את זה בדרך כלל לאדם אחר יכניס הרגליים תחתיהם ברגע שהוא עושה שינוי התירו חז"ל ומובא כאן שיכול לאחוז את הגעג גם קצת גבוה יותר ואחרי שמכניס אות מחיצות הוא מוריד זות עליהם לגבי סתיר הסולרי אין הבדל מלמעלה למטה או להפך כך מובא כמה חזון איש בבנייה שייך שינוי באופן הרגיל בסתירה אין דרך כותב המשתברור שבדקדוק כתב המחבר אסור להניח הרגליים ולהניח עליהם כי דווקא להניח אסור כאז הוא מתחיל לעשות מחיצות לאוהל והסוג שמניח אחר כך הקרשים למעלה. אבל אם כבר היו מנחים הקרשים שבצדדים כבר מערב שבת, מותר להניח הקרשים עליהם מלמעלה. כיסור הוא דווקא שהוא בונה גם את המחיצות בשבת. כמו שדיברנו, כמו שנראה לאלון, אם הם מקום אחר הוא מזיז אותם לפה, זה נחשב שהוא בונה אותם בשבת. אמנם אם המיטה רחבה ביותר אז נראה בסעיף האחרון בסעיף יג שדעס מוגבום אסור לעשות גם את הגג לחוד. נראה שם בעזרת השם. מובא כאן חידוש מגרשה הזרבוך שגם אם הוא לא העמיד את המחיצות בערב שבת אלא יהודים העמיד אותם בשבת אבל שלא על דעת לפרוס עליהם גג אז זה נחשב כאילו עם מידה מערב שבת ואחר כך שהוא נמלך הוא יכול לפרוס עליהם את הגג אבל כמו שדיברנו בואל ארק הזה שלא מתכוון בעשיעתו לשם אוהל שטחתיו אלא להשתמש על גביו ורק ממילא נעשה כמול לא אסרו אלא אם כן הוא בונה גם מחיצות ולכן אומר המחבר ואנמיל כשהרגליים של המיטה הם דפי מחובים כמו דופני התיבו אז יש כאן ממש מחיצות וסיוס בלילסיוטב כותב שדווקא כשהמחיצות מגיעות עד הקרקע ולא שהם גבוהות מהקרקע אלא אם כן זה פחות משותפוכ אם אומרים לא בווד זה כאילו מגיע עד הקרקע אבל רגליים של מיטוס שלונו שזה רגליים זה לא מחיצות וכן רגשולחון גם בזמנם שמעמידים רגליים ואז שמים דף פלטה מוטר בכל גבנ להעמיד בשבת גם באופן הרגיל כי לא עשרו גג לחוד כשהוא לא מתכוון להגן כמובן המשתבר מדגיש שוב אם הוא פורס דין המחצלת לשם אוהל כגון להגן מפני השמש והגשם או כדי שיהיה ראוי להשתמש תחתה באיזשהו דבר אסור גם בלי מחיצות כמו שראינו ליל לגבי כיסא קטן שמושיבים על אגלת תינוק לצורך חושבת ילד נוסף באופן שעושה אוהל מתחתיו כותב באור לציון שאם דפנות העגלה עומדות מערב שבת ולא מעמיד בשבת אלא את הכיסא דומה הדבר למיטה ומותר שהוא עושה רק את הגג וכך גם כותב בחודשוני ובבאר שאפילו שמעביר את העגלה מקום למקום זה לא נחשב כמעמית המחיצות למקום אחר כמו שנראה לאלון כי הרי יש גם קרקאית והוא מזיז עם הקרקאית אז לא נחשב שהוא עושה את המחיצות בשבת לגבי להסיר את הכיסא מעגלה בזה מחמיר בחו שוני כי לגבי סטירה אין היתר מה שנעשו המחיצות מערב שבת אז אמרנו שהאיסור רק אם יש מחיצות כמה מחיצות אז בטור כתוב ד לדה פין מחובים ארבעה מחיצות מכל הזדדים אבל הטז כותב שלו דקור במיטה שהדרך להשתמש באוויר מתחת להניח שם נעליים וכדומה אסור גם אם יש לה רק שני דפים משני צדדים שמגיעים בעד הקרקע כי בשתיים לחוד זה נחשב או למחיצות כמו שנראה בסיבוב לגבי חביות אבל כאן יש נידון לגבי השולחן ושולחן לא צריך את האוויר שתחתיו ונכון שמשתמשים בחלל שתחת השולחן להכניס את הרגליים משעת הישיבה ללשולחן מסביר רגשה זרבוך במיטה יש סו בפני עצמו באוויר שתחתה על הנחת נעליים וכדומה מה שאם כן בשולחן עיקר מטרת האדם היא להשתמש על גבי השולחן לשבשט השימוש בו נוח ש רגליים תחתיו ממילה בזה יש מחלוקס גדולה בפוסקים שמובד כמה משתברורו מצד אחד לכאורה לפי המבואר בסעיף זן שכמו שהזכרנו בהקדמה המחרב פוסק שכדי שיעסר לעשות צורה שלו אל כשהוא לא צעיר באמת את האוהל אז זה דווקא הוא צריך את האוויר שתחתיו אז בשולחן בכל מקרה יהיה מותר להמיד שולחן גם אם יש דפים מכל הצדדים אבל הטז כן מחמיר הטז אומר אם הוא צריך את האוויר שתחתיו אז שתי דפים משת הזדים זה כבר עושה זאת כצורה של אוהל בשולחן שהוא לא צריך את האוויר שתחתיו אז נכון שבסעיף ז' כתוב שמותר זה הכל כשהוא עושה רק שניים אבל אם הוא עושה דפים מכל הצדדים כמו תיבה מושלמת אז ראוי להשתמש באוירו אז אפילו שאין הדרך להשתמש באווירו גם כן אסור ומשמור שרק אם יש ארבעה דפים מכל הצדדים בשלוש דפנות אין אין איסור וברלוכמהרשב מביא שגם שלוש אסור אבל דס הגשה הזור בורך שעיקר ללוכה כמו שכתוב כאן ארבע מאידור בחיים קנבסקי כן מחמיר שגם שלוש מחיצות אבל הרבה אחורני מביא משתפרורו מצדדים להקל כי בשולחן אפילו שיש לו דלת מחיצות מסתום לא צריך לעב אוויר שתחתיו, אלא אם כן הוא כן משתמש באוויר שתחת השולחן אז אפשר כן להניח את הדף כרגיל אבל המשתבור המדקדק מלא שהשולחן ערוך מה כשולחן ערוך כותב חין רגשולחון מותר משמע שכל ההיתר הוא בגלל שהשולחן בנוי על רגליים אבל אם היו מחיצות גם כן היה צריך להחמיר כמו במיטה ולכן כותב המשתבר שלמיסה נכון בוודאי לחוש להחמיר כעתז שאם יש לשולחן ארבע מחיצות יהחוזת הדף באוויר יכניסו תחתיו את הרגליים, את המחיצות. אבל כמו שדיברנו, משמדים פרימגודים שכל זה דווקא כשמטלטל הרגליים מקום למקום כדי להניח עליהם את הדף שלמעלה. כז נחשב שהוא מעמידם לצורך זה כאילו התחיל בשיעית אוהל. אבל אם עומדים מקום אחד אז גם לתז מותר להניח עליהם את הדף. אפילו שיש מחיצות מכל הצדדים. ככה המחיצות כבר מערב שבת בנויות כאן. החזון איש כותב שגם אם מזיז מקום למקום זה לא מוכרע דבר. כיוון שאישה אפשר לתת את השולחן במקומו אז גם שהוא מזיז לפני זה לא נחשב שהוא מעמיד כעת מחיצות אמנם זה כן אם הוא לוקח שתי ספסלים ואז זה מעמיד את השולחן נכון שהספסלים כבר היו מערב שבת אבל הוא עושה כאן מבנה מחדש אז יהיה אסור לפי הטז עוד נקודה כמו שהזכרנו ליל שאם הדף רחב מאוד אז נראה בסעיף יג שיש מחמירים אפילו שהמחיצות כבר עשויות מערב שבת עוד נקודה מורר המשתבורו כל מה שדיברנו שעל רגליים מותר זה הכל מבחינת אויל אבל כל זה כשהיה רפוי אבל אם הדף של השולחן מהודג ותקוע בחוזק כמו שמצוי בכמה שולחנות אסור משום בו הנה כמו שראינו בסימ של יג ואפילו אם הוא שם זאת ברפיון הוא לא תוקע בחוזק אם דרכו תמיד להיות מאוד ותוקע בחוזק גם כן צריך להיזהר והחזון איש כמו שראינו שם הוא חולק שהפלים הרגילות היא לתוקו בחוזקה מותר להכניסו באופן רפוי שאינו מעודק וכך הוא מדקדק מהשולחוןשום דלא קרמו ועוד הוא כותב שכשאין דרכו לתקוע בחוזקה מותר גם להדק. עכשיו נחזור למשתברור לאל. מביא ספק מהמוגן אברום. מה קורה שיש הרובה קוימן שזה יוצא מהתנור ורוצה לסתום אותה בשבת בקר של תבן? אז לכאורה זה רק תוספס אויל כי יש את כל הגג ויש רק חור בגסימ שיג בתחילת הסימר אין לי שמותר. אבל כאן הגבור מצד שיהיה אסור כיוון שזה לא חלק עם הגג אלא זה יוצא בפני עצמו מבנה כזה עם ארבע מחיצות של הרובה. ומעל זה, מעל המחיצות האלה הנפרדות מהגג כולו, אין שום או אין שום גג, אז הוא כעת מתחיל לעשות גג. למה הוא כן מסתפק? כי בעצם הוא לא צריך את ההגנה. אז כמו שאמרנו, כשהוא לא צריך את ההגנה והמחיצות כבר עשויות מערב שבת, אז מותר. בכל זאת הוא מצד להחמיר שרצי מסביר כמען שהוא מתכוון לסתום את הנקב, אז זה יותר חמור מאשר מיטה ושולחן. חזון איש מובא כאן בדף הבא ברומוסופי מסביר קצת אחרת. אז למיסה לפי זה כל העניין לאסור זה רק אם באמת זה הרובה שיוצאת מהגג אם זה בכותל יש חור ודאי שמותר לסתום את זה באופן הראי זרקטויספס אלרי עוד כותב הפרמיגודים שאם יש שם בלך יש שם פח שעשוי תמיד לסגור איתו את ה את ההרובה אז זה כמו דלת שקבוהה שוודאי שמותר לפתוח ולסגור בשבת עוד נקודה שבס כותב שכל הספק של המגן אברום זה דווקא כשהחור של הרובה הוא לפחות ג' תפוחים הוא פחות מגפוחים אז זה לא זה כאילו סתום כמו שראינו בסיף ביז אז אין איסור לסתום את זה לגמרי כי זה לא זה רק טוס אפס הפרמגורדים לא ברור לו הדבר הזה וגם החזון איש טוען שזה אחרת בסעיף ביז יש קצת אויל על ידי לובוד אז הפריסה זה רק תוספת אבל כאן אין בכלל תחילת אוהל יש רק נחיצות מהצדדים אלא מה יש פחות משלושת תפוחים אז נאמר שזה כאילו לא כאילו סגור אפשר להוסיף כאן מי אומר אבל למיסה משתבור בסוגריים כותב שמי ששמח על התשב לא הפסיד כרגמרו בעצמו מסתפק שיתכן שכאן שהוא עושה רק גג בלי מחיצות הוא לא צריך את הגנה שתחת אז אין ניסו יש כאן צירוף זה רק צד במוגן אברום התוישבס טוען שבאופן שיש פחות מגבל תפוחים מותר אז מי שסומך על התושה בסיפסיד באופן שאין ג' דפוחים זה הכל לגבי אוהל אבל לפעמים יש עוד חששות דהיינו אם יש גכלים לוחשות בתנור אז בכל אופן אסור לשר לסתום את חור למעלה על ידי הסתימה הוא גורם לכיבול הגחלים אפילו שהוא לא רוצה זאת לא מכוון לכך פסיק רישו כמו שמבואר בסמר נט סרעז במוקח מובא כאן ש המשתבריל מביא מלב שאפשר לסמוך על תרומ שדה שזה לא פסיקרי שש יכבו הגחים אבל אם יש אש בוערת בתנור אז גם לכולה על מעסור וגם אם הוא לא סותם לגמרי אין זה פסיק רש אבל כל זה דווקא כשמשאיר פתח רחב אם הוא משאיר פתח צר אז אדרבה טבע הגכלים שהרוח מביעירתן דרך פתח קטן יותר מאשר דרך פתח גדול אז הוא לא מכבה אבל הוא גורם להבערה אז יהיה אסור משום כך עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: