האם מותר ל'גר תושב' לחלל שבת בביתו של ישראל?- ד"ש א'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם מותר ל'גר תושב' לחלל שבת בביתו של ישראל?- ד"ש א'

[מוזיקה] בסיעתא דשמיא מתחילים סמן דש על איזה אבן מצו על שוסו ובג סעיפים למעשה סימן זה לא נוהג בזמנינו על פי החוק הבינלאומי אי אפשר לקנות עבד כנין הגוף לקווה שסיעת דשמיה בקרוב יגיע המשיח צדקנו ואז לכל ישראל יהיה הרבה אבודים נקדים כאן מביאור מסופים שיש שלושה סוגי עבודים קנים א עבד שנקנה על ידי אדון בסתם שאז אם רוצה העבד למול ולטבול לשם אודוס ולהיות מכלל העבדים הכשרים מטבילים מלים אותו והוא מתחייב במצוות שבהם חייבים עבודים דהיינו כל המצוות שנשים חייבות אם הוא לא רוצה למול ולטבול אסור לו להחזיק אותו יותר מ-12 חודשים עברו 12 חודשים והוא לא מסכים הוא צריך למכור אותו לגוי סוג שני עבד שיתנה ע מעדו משעת קנייתו שהוא לא רוצה למול ולטבול אבל הוא קיבל לעצמו שבע מצוני נוח מותר להחזיקו להחזיקו בבית לעולם למרות שאינו מל ואינו טובל והוא לא חיה בשאר המצוות חוץ משם המצו עבד הרל שלא קיבל על עצמו שנוח ועובד הבד אזורה אסור לקיים אותו כלל בארץ ישראל המשת בורו מקדים הקדמה לסימן זה יש שני פסוקים פסוק אחד כתוב למן ינוח אבדו ואמוס כמוך בשבת הקדוש ברוך הוא רוצה שהעבד ועמה ינוחו אז זה מדובר באבד שמול וטוב לשם אדוס הוא קיבל על עצמו את כל ודים דינו כל מה שאישה חייבת ם כן גם מצוות שבת בכלל ואסור לעשות מלאכה בשבת כי זה מצווה עליו אז מה הפסוק בא להוסיף ששיטת האבן מוטלת גם על רבו שהוא מצווה למנוע אותו לעשות מלוכה אפילו לצורך עצמו של העבד זה פסוק אחד פסוק אחר כתוב ונופש בין המוסו והגר אז כאן מדובר בבין המוסו שדומה לגר אז דרשו חזל שמדובר בעבד שנוי לישראל קניין הגוף אבל הוא לא מל רק הוא קיבל עליו שבע מצוות בני נוח אותו צריך הרב למונעו מלעשות מלאכה עבורו עבור האדון בשבת וג אפילו לשלוח את עבדו תוך שלושה ימים לפני השבת בשערה שודאי תמשיך ללכת בשבת אז כותב ק יוסף שאסור הוא הדין מוסיף המשת שאסור מנתר לכל אדם מישראל לצוות לו לעשות מלאכה עבורם בשבת כידוע שמיר קום אסורה אבל זה רק מן רבון כ מדריסה אסור לכל יהודי לבקש לו לעשות עבורו מלאה בשבת אבל לעצמו מותר רבת כדי לעשות מלאכה בשבת כיוון ששבש זה לא משבע מצוות בני נוח ודינו כגר תוי שוב שלא מוזר על השבת אבל כמו שאמרנו מן התירה אסור לישראל לבקש לעשות מלאכה בי נופש בין המוסו והגר ושתי כותב שאפילו שהוא כבר עבר ברית מילה והוא לא תבל אז דינו כאבת שלא מל ולא טבל יש סוג שלישי עבד שקנו לישראל קנין הגוף והוא לא מל ולא טבל ואפילו לא קיבל על עצמו שבע מס ב נוח שאותו אסור להחזיק בארץ ישראל בזה נחלקו הפוסקים האם מצוים השביתו וכמו שנראה אז אומר המכ בסעיף א' מתחילים הסוג הראשון הודו מצו על שביסס עבדו שמול וטוב לשם עבדו וקיבל מצג בבד דהיינו כל המצוות שהאישה חייבת אז הוא חייב בשמירת שבת ומצווה רבו לשמרו למנו מלעשות מלאכה אפילו לצורך עצמו של העבד מסתפק הגשה זר בך שאדון נמצא בחוץ לארץ ושם עדיין יום שישי ואבן נמצא ב סרול אחרי כניסת השבת האם יש על העוד רק שהעבד עושה מלאכות בשבת או שמה כין שאצלו יום חול אז לא הוא מסתפק בזה ג שיס אז במטו פשוט לו שולחים אחרי הבלים אבל אומר המשב בש הפרי מגוד בסמ ר מב כתוב שאסור להזכיר בהמה לגוי אפילו שיסכם איתו שלא עבוד איתה בשבת כי אפשר לסמוך עליו אשמה יעבוד איתה בשבת ויעבור על שביסס במטעים אבל עבד קנני מותר להזכיר לגוי בתנאי שלא עבוד איתו בשבת כי לא חוששים שהגוי עבוד איתו כי העבד לא ירשה יש לעבד נאמנות מזהירים את העבד אתה הרי חיב מצוות אל תעבוד בשבת זה האופן הראשון עובר המכב לאופן השני אבול ובל אלוקי בלשב מזני נוח הרי גרושוב דהיינו מי שקיבל עליו קיום מצוה שנוח ושל עבוד בזור אפילו בשיתוף ומ סס מל בשבס עצמו כי זה לא משבע מצוות אבל לאי לרבו דהיינו מלך את עצמו תפירת בגדיו תיקון מנעליו לבשל לעצמו מותר או שהוא עובד כדי שיהיה לו כסף לקנות לעצמו ממתקים כאלה דברים שהאדון לא מספק לו מובא כ מסים מרש מד שש מחלוק ס פוסקי הם מותר לו לעשות מלאכות לעצמו גם בבית היהודי או שעשו משום אריסים אבל זה ברור שלכול מאם רואים שזה מלאכה שלו רואים שזה בגדים שלו לכול מ מותר אבל גם שהוא מבשל לעצמו אסור עוד להנות מזה כמו שמובא כ מסמן ש חופי אפילו שיש פוסקים שגוי מותר אם הוא עפע לעצמו אבל כאן שהוא מרגיל בככ אתב שיפה בשבילו לכול על מסור ומה שאסור לודן זה אפילו שלא ציווה הו רבו לעשות אסור שמסתו מעל דעת רבה הוא עושה והזירה התיר על הודן למונעו מכך והי נופש בן המוסו והגר מה קורה אם הוא עושה מלוכ הרבון העבד אז בזה מובת מחלק הפוסק משת בורו שיטה ראשונה שגם לוחד הרבו אסו לעשות בשבל רבו ויש מקילין אם לא יזהירו רבו בהדיה תעשה לי את זה כיוון שהוא רק מלוכת הרבון אז הוא לא צריך למנע אותו גס מושה כותב שגם אם הודן קיבל על עצמו תוסף שבס אז הוא צריך למנוע את את העבד שלו לעשות מלאכות אלא אם כן שב רק דרבון אבל צריך לנקות ש שבס דריס כך סוברים רוב הראשונים ולכן גם אז הוא צריך למנוע אותו מוסיף המחבר ואסור לכל ישראל לאמר ו לכזה עבד לס מ בשב לצך ישראל דהיינו כמו שדיברנו לכל גוי אסור לבקש לעשות מלאכה בשבת אמירק שוס דרבו אבל כאן זה איסור מדר ואפילו משרב כיוון שהוא כבר קיבל השם המצו דינו דושו שעשרה הת לישראל לעשות מלאכה בשבת על ידו עכשיו נעבור לאופן השלישי שבזה נראה מחלוק נראה שלוש שיטות שתי שיטות בשיעור הזה שיטה השלישית בשיעור הבא ואם לא הקיב ל שום מצווה אלא עדיין וסג שוב לקיב שב מצו הדיעה הראשונה סוברת שבכל זאת כיוון שבד ישראל שקנו לקניין הגוף אז אסור לשום יהודי לבקש לו לעשות מלאכה מן התיר עכשיו כך כידוע ממילה אסור לבקש לגוי לעשות מלאכה בשבת מרבו נמיר לקום שוס אבל יש שתי אופנים שזל התירו אופן ראשון צורך חולה אפילו אם בקונה מותר לבקש לגוי לעשות כל מה שהוא צריך אופן שני מס ביום שני בחוץ לארץ של גוס מותר גם ליהודי לקבור את המת ביום טב ראשון מותר רק לבקש לגוי שיקבור אותו אז זה הכל מקילים בסתם גוי שכל האיסור לבקש לגוי זה מרבון והם הקילו אבל כאן שמדובר לפי בגוי שהוא עבד שעשו מ לבקש לעשות מלאכה יהודי אז אומר המ לפי זה וכן מזמן גויים עבד ישראל אפילו זור לבקש לעשות זאת כיוון לכבד אסור מן התירה לא יטרו בדוב שם בפיקוח נפש זו שיטה ראשונה ויש חולקים מתירים בו זה דהיינו באופן השלישי שעבד הוא גוי גמור שדעה ראשונה סוברת שדינו שווה לזה שקיבל עליו שבע מצוו שאסור אפילו לישראל אחר לומר לעשות מלאכה מן התירה על זה חולקת השיטה השנייה והיא אומרת שלא שהתירה עשרה רק לעשות מלאכה בשביל רבו כמו שכתוב נופש בין עמו סכו אבל לשער איש ישראל א זה כמו גוי סתם וגוי סתם אז רק מדרבנן אסור לבקש לו ממילא לצורך חולה אפילו אם בקונה או לצורך קבורה בים תבריש מותר אז ראינו שתי שיטות המשך הסעיף נראה בעזרת השם בשיעור הבא שם נראה עוד פרטים ושם נראה שיטה שלישית לגבי עבד שלא קיבל עליו מצוו עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: