האם יש מצוַת 'שביתת בהמתו' באיסורים דרבנן?- ש"ה ח' - י"א

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם יש מצוַת 'שביתת בהמתו' באיסורים דרבנן?- ש"ה ח' - י"א

[מוזיקה] בסיעתא דשמיה סמ ש ה סעיף ח בסעיף הקודם למדנו שמותר לחמור לצאת מרדעת שקשורה לו דווקא אם הא קשורה לו מערב שבת אבל זה הכל לצאת לשו סורבי אבל כזמן שהוא בחצר אומר המחבר מותר ליטן מרס על החמור מפני הצינה לא חוששים לתר בשבס כיוון שחמור מאוד קר לו ובלבד שלא קשרנו בו כמובן אפילו בקשר שנ של קיומה מפני שכושר צריך לקורו ואז הוא נשען אליו נמצ משתמש בחיים שסו בשבת כמו שנראה ללון זה הכל בחמור הסס כל כזה תרכ ש צך מביא השבור גרו שדס רשי גם על הסוס וכן שר במות מותר לתת מרד בחצר כי גם להם יש צי ומועיל ם החימום מוסיף המשור שכל המז רק בשעה שהקור גדול ורואים שזה מזיק לסוס וכן בקייץ שזבובים רבים צערים לסוס לכול הלמה מותר להניח בחצר את המרד אושר בגד עליו לא יגור מחמור אבל צריך להיזהר שלא יסמוך עצמו על הבמה לא ישען עליה שעה שמכסה אותה זה הכל להניח אומר המחבר וסר מרד בשבס ב מן החמור וב מן הסוס אוסו כ דלס צר אם לא סירנו זה רק תוספת תענוג אזר לצורך ואפילו היא כבר התחממה על ידי מעסו שנעשה עם בועד יום ומובא כדבר מעניין שלמשה יש עוד גזירה לגבי שימוש באילן וזה מבואר בסמ שי מדבב שלא רק להניח דברים על אילן אסור אלא גם להוריד משם דברים אבל כאן רואים אומר הגשה זר בוך שאין ניסו להסיר דברים מהחמור משום שימוש אלא משום תירכש לצרך כי זה לא דומה לאילן שם חששו שיבוא לתלוש מעץ בשעה שהוא מס ממנו דברים זה הכל במדס ועוקף אוסו בין ליטול בין להניח בין לחמור בין לסוס כמו שכבר דיברנו בשיעור הקודם כי זה לא כל כך מחמם אז טך הש לא לצורך ולהסיר ודאי שזה טך יש לא לצורך סיפ טס למעשה הסעיף הזה חוזר על מה שראינו בסעיף הקודם רק יש כאן תוספת באיזה אופן כן מותר הו כף של גע בחמור שבו מן הדרך ונסיגה וצריך להסיר או לצנו אפילו שיש לחמור עונג בהסרת כיוון שאין לו צערם לא סירנו אסור אז לא הטלנו ביוד כמו שנו בסעיף הקודם אלא מה הוא כן יכול לעשות מה תרכב למתח טוב אם זה בקשר שנ של קיומה ו מליח הביאו את החמור בחצר והוא נופל מלו בעוקף סעיף י ז עוד הלכה שכאן רואים שתרכשו לצורך אסורה בשבת אין טו לחמו טרסקל כזה סל בצורתן מל בטו שךל מישום זה רק לתענוג תענוג לבהמה אסור משום תרח שצרך כי החמ יכול לכופף את הצבא ולאכול מהקרקע אבל הגולים סוכים חמורים צעירים שבורון קוטון הו מצטערים לאכול גבי קרקה שורה בחוצה לתלות עליהם סל כי זה להסיר מהם עינוי אבל אין צורבים אפילו שהסל כבר תלוי בעוד יום כי זה מסוי סעיף יא הבשור כותב שבכל אלו חוץ משניים שנפרט אותם הטעם שאסור לצאת י שאין בם צרך לשמיר הגופן הזה מסוי מהלו לא יצא הסוס בזנב שועל שתולים בנינו שור יש כזו סגולה שלוקחים זנב של שועל ושמים זאת בין עיניו של הסוס למעשה בסעיף יז נראה שמותר לבהמה לצאת בכמ אם הוא מומחה להועיל לבהמה אז כותב החסד דוביץ שזב שועל אסור כי לא ברור שיועיל כ מועיל רק לפעמים לכן דינו ככמה שנו מומחה שאסור לצאת ב שסורב ו בזה הריס שס נוסים עלי כזה רצועה זוהרת ועיזים בקיס שבדם שקוסם שורו דם בקוצים אז זה מש מהגרוש שתם כיוון שכמו שדיברנו ליל הוא לא מהדג זאת חזק כדי שלא יפסיקו לתת חלב וחוששים שמה יפול הכיס ובעליהם יבואו לטלטל זא בב ופ בס שבפיו שוס מפיו ש בחים זה מסו ולא קל ב אסור לה לצאת בסנדל שנל ברגו שלתי נוגף אז על זה מביא המשת בורו שבעצם זה כן עשוי לשמירת גופן כדי שלא תקבל מכה ברגל אבל בזה יש חשש שמה הוא ייפול הסנדל ממנה ויבוא לטלטל זו בשו ורבים ולכן אומר המשת בורו שברזל שמקבע ברגלי הסוסים במסמרים אין חשש שזה יפול אז מותר לצאת עם סוסים אלו לשו ורבים אבל אומר המחבר דבר באמת שנצרך לגופה מותר לצאת לכן ויצו באגד של הגבי מקו יש לתחבושת הגבי מקה ובסקס שלג בשבר מה זה אם נשבר לעצם עושים כמן גבס כזה והם לוחות של עץ שקושרים להם סביב העצם הנשבר בהם זה נצרח לה לגופה ואין חשש שזה יפול זה קשור היטב ושיו שוסו מקצו התחילה ללדת ולו בו מותר לצאת מה קורה עם פעמון אומר המחבר הו פוקק זוג שבצו ומתל ב בחוו קודם כל צריך לסתום את הענבל בצמר או בשאר הדברים כי אם הוא לא סום אסור משום משמ אסכול שאסור בשבת אז מותר לטייל בחצר אבל תצ בושו ורבים אף על פי שהוא פוקוק בין אם הוא תלוי בצבה בין אם הוא בסוטה היו עושים לסוסים מעילים שלא ינפ אז בכסות היו טולים זוג פעמונים למה מביאה השמור מגי מורה משום שנראה כאילו מכול השוק למכור היו שמים את הפעמונים כי שישימו לב ויקנו זאת ומכאן מוכיח השך בליכ בוסר בכלוב שאפילו ש רואים כאן שאפילו שכל האיסור למכור בשבת זה רק יסו רבון חוששין המר איסין ת אומרת שגם ביסו הרבון גזרו מישהו מריסין אח השולחן דוחה כיוון שהרב כותב שבדין השבס איסור דרבון חמורים כאיסור דריס הקופונים מה מבואר כאן בגימורי שכל האיסור לצאת עם פעמון זה רק משום אריסים שאמרו שהוא בא למכור אז בחתולים ועופות שאיין דרך לאכל למכור בזוג מותר כש פקוק הב שמג משמע שיה בזה מישהו מסוי זה לא תכשיט עבורה שמותר לצאת גם תכשיט אסור לה זה לא כ מלבוש ממש אסור לצאת משו מסוי עכשיו משבור אומר כלל הכלל הוא שויס במטו רק בדברים שיש עליהם חיוב חוס אם האדם עושה זאת אבל דבר שגם אם האדם עושה זאת רק יסו רבון אין אזה שיס במטו לא גזרו ביסס במתו לכן אומר המשור שכל דבר שאסור לבהמה לצאת בשורה במשו מסוי אז בחצר מותר לתת את זה עליה אפילו עם החצר לא מעורבת של האדם עצמו אסור לטלטל כמד הרבון לעניין כרמליס וזה יש מח לוקס יש מתירים כי זה רק יסוד הרבון יש מחמירים כי כרמליס עשו זאת כי רשו ורבים מסיים המשת בורר שרבים שלנו יש להיזהר לכולם מק בזה סופ קיסו וירו כי זה לא ברור שזה כרמליס זה הכל בדברים שאסור משום מעש בדבר שחששו שמה יפול ויבואו בעליו להרים כמו סנדל שראינו כעת אז לכול העלמה אסור בקרמס כי בקרמס יש לחשוש שאדם ירים זאת בדבר שהתה משום שנראה ש יכול למכור כמו שראינו לגבי פעמון אז המוג אברום כותב שלא רק שאסור ברשו ורבים אלא אפילו במובי שמעורב אפילו עם עירוב שמותר לטלטל שם אסור כיוון שיש שם אנשים רבים ויבוא לומר שהוא מוכר זאת אומרת שזה יותר חמור ממעשי שאפילו אם יש עירוב אז אסור אף בגוד וסמר מפקפקים ששם יש להקל עד כאן הדף היומי ‏a
לצפיה בתכנים נוספים: