האם יש איסור עשיית 'אוהל' בחבישת כובע בשבת?- ש"א ל"ט - מ'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם יש איסור עשיית 'אוהל' בחבישת כובע בשבת?- ש"א ל"ט - מ'

[מוזיקה] בסיעתא דשמיא סמש א סעיף לטס הסעיף שלפנינו עוסק בדין קילו מה זה קילו קילו זה מין יריעה כזו שמשתמשים בה בדרך כלל לעשות אוהל סביב מיטה וכדומה א בעצם אפשר ללבוש זאת על גופו כמו טלית מה הבעיה הוא רוצה לצאת לרש ורבים אז בעצם זו טלית זה דרך מלבוש אבל יש ב שעל ידי הרצות מותחים אותה באוהל הרצועות האלו לא נצרכות בשעה שהוא לובש את זה בתור מלבוש השאלה היא אם זה לא מסוי אומר המכב כך כלו שיש בו רצו ש מ צ ואצ שגבו הם בטלים ולכן אין בזה בעיה של מסו הלכה דומה דרכן השבר קשו ראש רצוע אחד במנעל ולמתוח אותם למעלה וראש השניה קושר באבנת לפעמים הולך בלי נעליים למשל ביום הכיפורים או כשחם והרצועה נשארה תלויה באבנת והיא לא קשורה בצד השני לנעליים אומר מחבר אלכו מותו מ צס ברצס באבנית אף על פי שאין המנוים קשורים בם ד יחשיב ובת אגב אבנת הם בטלים לאבנת ואבנט הוא לובש דרך מלבוש אבל אם הרצועות הם של משי חשיב ובטלה ואסור אם אין המינונים קשורים בהם אם זה קשור לנעליים זה תשמיש לבגד מותר בכל אופן ברגע שזה תולה סתם אז אם זה לא חשוב סתם רצועות אז כמו בקילו למדנו שמותר גם כאן מותר אם זה רצועות של משי שהם חשובות זה אסור אבל יש עניין אחר אומר המשת בו שאב נת שתלוי בשפתו כמו חוטים עוזבים זה לא שייך לדין זה כי זה נוי חגורה זה בכל מקרה מותר רק רצועות של משיש המטרה שלהם היא רק לקשור לנעליים וכעת הוא לא כושר זה נחשב כמסי והוא הדין לכל דבר שנפסק מן הבגד ורו שחוד נשאר מחובר כגו לולס ואנו חושב מצס בו כ בטל ואם חושב הוא אוסו צס בוי כי כיוון שהוא לא משמש כלום לבגד מחמד שנפסק ראשו אחד אז זה מסוי ואין לומר שזה בטל הבגד כיוון שהוא חשוב אז למיס מחבר לא מבדיל מה המטרה הסופית שלו אלא אם זה חשוב או לא אבל החיו דום אומר כאן חידו גדול זה מאוד מאוד נוגע למיסה הוא טוען בסעיף לח למדנו שחוטי ציצית אפילו שהם חוטים בעלמה כיוון שדעתו להשלים ולתקן אותם לציציות כשרות הם חשובות והם לא בטלות לבגד אם כך גם לגבי לולאות מתי מותר לצאת בהם כשלא חשוב שם אח במתיר דווקא כשאין דעתו להשלים ולתקן זא מצד השני אם דעתו להשלים אז זה לא בטל הבגד אפילו בדבר שלא חשוב ולכן הוא כותב שצריך אדם להיזהר שנפסקה לו רצועה מרצועות בגדיו שכושר בו שתי הצדדים ומצד אחד נשארה הרצועה וכן זוג רסים שנפסק כרס אחד הוא נשבר אפילו שאין משיחו חוט ברזל בעלמה ולא חשוב כלל אצלו הרצועה והכרס מכל מקום אסור לצאת באותו בגד כיוון שדעתו להשלים ולתקן את הצד שנפסק וזה ישאר במקומו אז הוא חשוב והוא לא בטל הבגד ורק אם הוא מחליט שאין דעתו להשלים אז כיוון שזה לא חשוב זה בטל הבגד מותר לצאת בו זה מאוד נוגע למיסה כמו שנראה כאן כמה דוגמאות אז קודם כל החז אומר שמי שנקרא לו המטל ש על בגדו ודעתו לתקנו אסור לצאת יפה החי הדום רק אם יחליט בדעתו שמטה לא השתמש לו במטלת לית המילה רק בקולו אז הוא ב בטל הבגד מותר לצאת בו ל דווקא שוא יעשה קולב אוא עדין אם הוא יעשה יתפור מתלה חדש לחלוטין האם הוא הולך לתקן את המתלה הזה זה בעיה אבל כותב רסים שאם יכול לתקן את הצד השני באופן המותר בשבת כגון לחמו סיקת ביטחון אז הוא עומד לשימוש בשבת אז גם לפני שהוא תיקן אותו אז הוא בטל לבגד כמו כן לולאה שתפורה על הבגד ונטש הכפתור שכנגדה או שנקראה לולאה ונשאר הכפתור ודעתו להשלים את החסר לאחר השבת אם זה סתם חור אז החור זה חלק מהבגד אין כאן שום דבר משוי אב אם זה לולאה שבולטת אז הדס הגשה ז שאסור לצא לבגד זה וככה רע החזון איש אב מוסיף הגשה הזר בו שאם נראה בגד יפה יותר על ידי הכפתור אע לולאה שנותרו מותר לצאת בו כי גם המצב העכשווי זה כנוי לבגד כמו כן כותב רב ניסים שאם יכול להשתמש בלולאה שנותרה סיקת ביטחון אז היא לא נחשבת כמסי עוד נושא מאוד אקטואלי שמובא כאן מאוד מצוי בחולצות בחליפות ש מחוברים לבגד כפתורים רזרבה אז לכאורה אסור לצאת בהם כי הכפתורים חשובים מצד עצמם וזה כ רצועות משי שתלויות באבנת וגם מחמת משך ודום כותב שהטיל את קנם בבגד המקום הראוי כשי פול לו איזשהו כפתור אז זה כמו לולאה שנקרא ועתיד לתקנה ש לא בטל על הבגד א בכל זאת דז הגשה זר בו שכיוון שדרך החיתים לחברה מקום מסוים בבגד זהו מקומם וזהו שימושם להיות באותו מקום כדי שיהיו מזומנים לת הצורך אז זה כמו מטפחת שאפילו שהיא חשובה מצד עצמה אם תפר אותה לבגד למדנו לא שמותר לצאת עמה וזה לא דומה לולאה שנקרא שאין לו כל צורך בכמות שהיא לא שעתיד לתקנה אבל כאן יש צורך שזה יהיה כאן מחובר שיהיה מוכן לו רזרבה וכר דסר מויש פיינשטין וגרי של ישיב דסר בניסים שאין הכפתורים נחשבים חשובים מצד עצמם כף אחד לא יעדיף לקנות דווקא בגד כזה וזה לא דומה ללולאה כי זה לא עומד לתיקון רק אם תקלקלו יוכל להשתמש בהם ולכן אפשר להקל בזה מקום הצורך היום זה כפתורים מיוחדים שמותאמים באופן מיוחד לבגד מסוים ייתכן שיש להם חשובות ואסור לצאת בהם מידך באור לציון הוא טוען שזה דבר חשוב וכשם שאסור לצאת באבנת עם רצועות של משי ככה גם אסור לצאת עם כאלה כפתורים רזרבה אלא אם כן יש עירוב הקום מחמיר לא לסמוך על העירוב הוא לא צריך להחמיר מחמת כפתורים אלו בגד שיש בו כפתור שבור במקצת והוא לא משתמש בו מחשה שישו יותר אז כותב רמ ניסים שכיוון שבעצם הוא ראוי לשימוש מותר לצאת בו ואפילו כשההוא לא רב לשימוש כמו שדיברנו אם הוא משמש לנוי לבגד מותר לצאת בו ודס החזון אש שמי שב שובים הוא רואה שנקראה לו לולאה ויכול לתקנה הפיח היוד הם מסור אז הוא ילך פה דמוס ופסיק עוד פעם פלדמוס ויפסיק כך הלאה עד שיגיע לביתו עוד נושא אקטואלי מובא כאן מעילים שעשויים בטנת פרווה נשלפת עשוייה לימות החורף ומתחברת עידי רוכסן או כפתורים בקיץ מסיירים אותה ונשארים במעיל רק הכפתורים או חצי מרוכסן אז ה מחסי חו כותב שלכאורה אסור מחמת החי ודום ועוד הכפתורים יש להם חשיבות אבל הוא כותב לישב את מן הגלם שנהגו לצאת כך קודם כל התיל לדוד חולק על החי אודום והוא סובר ש בלולאות שאיין להם חשיבות מצד עצמן מותר לצאת בהם אף שעתיד לתקנם ושונה מציצי שיש להם חשיבות של מצווה ואם כם ודאי שחלקו האחד של הרוכסן הנתון בבגד הוא לא חשוב ובטל הבגד אף שדעתו לתקנו ל הכפתורים יש לדון שהין דינם כדוב אוחו שוב כמו שמובא כאן טעם טעם שני הוא כותב שכיוון שלכתחילה כך נעשים הכפתורים והרכסים שבקיץ כך השתמשו בבגד אז זה נחשב כחלק מהבגד וזה בטל הבגד וכר דס ניסים כרד שמותר לצאת והוא סובר שכיוון שהכפתורים רוכסן עסו לשמש עם הבגד ואין להם חשיבות מצד עצמם אז זה כחלק מהבגד ואין בזה בעיה ונעבור לסעיף מ כאן נדבר הלכה שלא נוגעת לא יצו בהמשך נראה לגבי וצו אלא הלכה שנוגעת לסמן שטו שם מבוארים דיני אוהל אז כל אדם שלובש כובע אז לכאורה הוא עושה על עצמו אוהל אז החלק שעל הראש זה לא אוהל אבל החלק שבולט אז קודם כל צריך לדעת שהמינימום לשיעור אוהל זה טפח אז אם הכובע לא יוצא טפח מעל מצחו מסביב ראשו זה לא בעיה אם זה כפף זה גם לא בעיה אבל אם זה עומד ישר והיה בזה טפח אז זה בעיה בעצם מס ש מבואר שאיין איסור לעשות אולר גג בלי תפנות אלא כשנעשה להגן על מה שתחתיו אבל כאן זה נעשה להגן מפני השמש לכן פוסק המחבר קויו שו מספ שת ללון מרוש תפח אז בעצם זה מחלוקת גולה בראשונים רשי סובר שזה זה לא אויל אבל כמה וכמה ראשונים רבנו חננ אל הרמבם אורך רבנו תם מגד משנה הם מחמרים ועל פיהם פוסק המחבר אוסו להניח ברושו אפילו בביס לא רק לצאת לשובי משול ר כמו שדיברנו כותב משבות דווקא כשהשפה שבולטת קשה ביותר ולא נכף אז זה נחשב כמו אל הבלי זה כמו גלימה ששמים על הראש היא בולטת ומה שנראה בסעיף שאחרי זה שמותר לצאת בו שובים כשהוא מודק על ראשו אז או מדובר כשהוא לא קשה ונחפש או שאן ורוחב טפח בשפת הכובע כובע שקוראים בריט לך אף על פי שמתפשט לעלם הראשו ורבות טפח כותם השתמרו שנוהגים בו להקל למה א כתבו החורן עם כמה צדדים קודם כל בדרך כלל הוא לא קשה והוא נכפה למטה אין בו כשש איסור אבל דווקא שלא מונח בו נייר קשה שינית אפילו הקשה הוא לא מתכוון בלבישת להיות לצל רק מכוון לכסות ראשו אז ברגע שלא מכוון לזה אז הרק גג של אלרה בלי דפנות אן דבר שלישי אם השפה עשוייה בשיפוע גם כן יש לצד שזה לא אויל דבר רביעי בורבי כותב שטעם אולם כי סומכים על שיט סרש וסוסו שהם בכובע איסור אוהל כלל ולפי רבה אפילו בפילו כובע שהוא קשה ויהיה ברוחב השפה טפח גם כן אין למחו המקום שנהגים להקל אף שמסתו מנעשה השפה זו כזו לצל המקום שלנו הג להקל בודאי י להחמיר כדס שוח שזה כשונים שלא ללבוש כזה כובע גם בכיס ריזל אסר ללבוש כזה כו בשבת מביא משת בורו שיש נמנעים מלהניח הטלית של מצווה בתפילה על הבריט כזה כוה בשבת כדי שליה תלית מכאן ומכאן כמו תפנות המו מפקפק בזה המרת שקל כם מיישב אבל קופוני מזה נתערבב היום המנהג שלא מכסים את הראש בשבת בטלית בית התפילה אפלו שהוא לובש רק כיפה וזה ודאי שאין זה שום טעם וריח הטלית צריכה להיות בית התפילה על הראש המשור מצין סמן שין זבוב שם מדבר לגבי מטריה עכשיו מיסה 30 היים קובעים הדס הגרי של ישי שהמנהג להקל הוא מחמד שאין הכובע עשוי לצל המטרה היא לא צל ולכן מותר ללבוש גם את הכובעים שמצויים כיום הוא מתייחס לזה שהמשתמש שנהגו להקל בבריטה אז זה עיקר הטעם כי לא התכוונו בכלל לצל לכן גם היום השוליים זה לא להגן פני השמש זה חלק מצורת הכובע הבאמת כובע מצחייה כובע שמש או רכבי שוליים כובעי קש זה לכאורה אסור מינח הגרן קרליס כותב שיש לחוש לדעת הסוברים שטעם הנהג להקל בייטל זה רק נשן השוליים קשים ומילא בכובעים שלנו יש לחשוב שהשוליים שלבן מחשבים כ שוליים קשים ואשור א מכל מקום כיוון שיש כמה ספקות בדבר וכל הנידו הורר כיסו דרבו כי זו לרי יש להקל לצאת בכובעים שלנו כל שם ושלים תפח לפי השיעור הגדול שיעור חזון איש דהיינו ת פסיק 6 סנטימטר וכר גם מובע בשם הסטייפלר שהחמיר שלא יהיו בשולי כובות טפח כ נ לשבת דכ הדף הי
לצפיה בתכנים נוספים: