איזה רחוב נחשב לרשות הרבים מדאורייתא?- ש"ג י"ז - י"ח

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

איזה רחוב נחשב לרשות הרבים מדאורייתא?- ש"ג י"ז - י"ח

[מוזיקה] בסיעת דשמיה סימן שג סעיף יז נקדים שתי הקדמות לשיעור שלפנינו קודם כל צריך לדעת שאסור מדריסה הרי להוציא מרשו סבים מה נחשב לרשב מדרי אז בזה יש מחלוקת דולה בראשונים כתוב בגימור שלמד מדיג למדב מדיג למדב הרוחב של רשמו רואים שמה ס ויש מלקס הראשונים האם צריך גם או תנאי שיעברו שם שרבים שים ריבו וזה לא כל כך מצוי אז יש אומרים שדווקא אם עוברים שם אם לא זה לא ראשו ס מר זה רק קרמלי שאיסור הטלטול שם וכן לאוצי שיכ לשם זה אסור רק מרבון עוד הקדמה מה הכוונה עירוב ח צרס כתוב ששלם המלך תיקן רובן צרס הכוונה היא מדריסה מותר להוציא מביתו של ראובן לביתו של שמעון מד רבות לא נסרו שמ יבוא להוציא מביתו ללא שו סרבים אז כמו כן כשיש חצר שנפתחים אליה כמה בתים אז אם אני אוציא מהבית שלי לחצר המשותפת לכל השכנים אז אני מוציא מרשותי לרשות כמה אנשים שהם לא זה הרי לא חצר פרטית שלי ולכן ההיתר הוא דווקא הם עשו ערוב חצי רויס כמו שמבואר ביחסו חצירו שאוספים לחם מכל הבתים ואז הכל נחשב כרשות אחת בסעיף הבא בסעיף ותכס נראה הדעה השנייה ש בסעיף סופרת שכל מה שאסרו לצאת בו דרך המלבוש בושו סרבים אסור ללכת בו אפילו בבית ובחוץ מור רבס מה הטעם משבור מסביר כמה בסעיף שלפנינו מצוי הו שכשאדם הולך במלבוש שוכח והולך לכל מקום שהוא רגיל עב רשו סרבים והוא לא פושט אותו לפני שהוא וצר רשו סרבים ולכן אסור להתקשט בתכשיטים גם בבית ובחצר אז לפי שיטה הזו אומר המכב יש או 20 להובי מפתח אפילו בברחו רב שש בחצים ביוד אבל בחגור שישק צבים אם נתיר לו להוציא ביד לא שך שמו ישק יצאנו גם סבים כי אם נגזור כך לא י רשי שום כלי לטלטל בבית בחצר שם ישק יצאנו האם נתיר לו לוצ דרך מלבוש אז חוששים כנל כמו שאמרנו וכעת נעבור לסעיף יח זה סעיף מאוד יסודי למדנו שזל גזרו לא לצאת בכל מיני דברים משל תכשיטים בחשש שתסיר להראות לחברתה וכדומה אז כאן שלוש דעות באילו מקומות קיים האיסור שיטה ראשונה כל שאוס רו חח לאצ ב סרבים אז בבית מותר ללבוש את זה כמו כן בחצר םו חצר ס מותר אבל רק אוסו לא צבו כשהוא לבוש בזה לחוץ ש מרב אסור לצאת מהבית לחצר הוא הדין שאסו להתקשט בחצר עצמה כי זה דובר שרבים אבל להוציא לחצר מעורבת קוש כ ללבוש את זה בבית ודאי שמותר חוץ משני דברים שהתירו גם בחוץ השם הורב כ היו חיבים להטי תכשיטים מסוימים כדי שלא תתגנה על בעלה אם לא תקשט כלל אלו שתיים חוץ מכבול זה כיפה של צמ שריינו בסעיף ג' והוא הדין אצט שכתוב שם ודבר שני הוא פונו כלי סר שכלו בתוך סורו כדי שהיא תיראה בעלת שיער הרבה למעשה זה לא פען החית שבזמנינו את זה לובשים ללא לקישוט בעלמה כמו שהיה שם אלא כמל בוש כקובע לצניעות זה מותר גם לצ הפ כמו שמובא כפ זמנינו כיוון שזה מלבוש גמור גשה זו סובר שגם לפנויות מותר לצ פנוי שבזמנינו כמו כן מותר לצ תפחת על הראש אבל לגבי נשים נשואות שמחות על גבי הפ הכובע או מפחת יפים לכן פנויות שמניות על ראשן מפחת לצורך נו תכשיט דעת הגשה זו בך להחמיר שמסרה את המטפחת להראות לחברותיה שיטה השנייה מישם דכל שוס צבו אפילו סק בבוס כנל בסעיף הקודם שדיברנו את הטם וכל שכן לאצ בלחות צר המעורב חוץ מכבול פוכי שמותר לצאת איתם בכל חצר גם בעינה מעורבת כדי שלט תתגנה על בעלה שיטה שלישית ויש אומרים שהכול מותו לוז בחצר אפילו אינו מעורב וכאן יש דוחל של המחבר ונפרש הפי המשת ברור המחבר כעת מוסיף אחרי שראינו שלוש שיטות אבל לפי כל שלושת השיטות אפילו השיטה שהכי מקילה זה רק בחצר שי מורב השיטה השלישית אבל בקרמס ודאי שאסור בכל זאת וד בזמנינו נדן גצס בכל תכשיטים אפילו וסבים למה ויש שאמרו דמינה אסור כי אפילו אם נתיר כשיטה השלישית בחו מעורב הרשים שלנו אפילו נמר שדרכן שאן שם שש ריבים אז לא גרוע מקרמ שבזמן הש שקמ לא מצינו שום התר אב בכל זאת לא שק שישו שגגו וז לכן מניחים להם ללכת תכשיטים כי ממילה לא נצליח לשכנע אותם להסיר אותם אבל ויש שלמד זו שג עלפי סבור שספת שמתירים בחצר אורב מה אמרנו הבק אף אחד לא התר ש בתשי בכל זאת ג לפ הפסקל דהיינו כל מה שאסרו בקרמס לכה זה גזר לגזר כי זה דומה לרשבי זה הכל בזמנם שהיה מצוי גם רן גמור אבל כעת שלא מצו רשר בן גמור אז כל קרמליז דומה להיתר של חצ שורב שמותר לפי הדיה השלישית הגו ושמים אום תרג גמור ו שכי את כשי ו בל כ ש לאצ רק בשב יכה אז יש חשש שיסירו זאת באמצע הרחוב אז אין אתזה ראה בזמנינו למ למדנו כאן שלוש שיטות ולמדנו את המנהג המחבר אומר מגוס יש לימו חוס ורמו מיף עוד טעם לט בשלושת השיטות שראינו לאל אז המשב מביא גרו שמצד את כדינו שכל מה שאסרו אסרו בשב כמובן אסרו גם בקבס אסרו גם צ ש מורב מלבד בשתי תכשיטים אבל בבית או בחצר מעורבת מותר אז מה שמ שדעתו להכריע הקד הזו וכמו שצד דגרו וכן ממה שם מדברה בשר הציון אז מובא כאן שחן הורה למיסה גרן קרניץ שאפשר להקל כדס הסים שלן מתל תכשיטים בחצר מורב בבית עוד הוא מוסיף שם מקום שאין עירוב אב לא גמור אין למחות במכלים כיוון ששולחן רוך כותב שהמנהג להקל בזה מידך דגש זר בוך שש להחמיר בדבר כיוון שהשולחן הרוך כתב שיש להחמיר כדעה השנייה שגם בבית אשור אין לו בת את הצורך וככה ה נהג גרו שלא לשת שום דבר בביתו אלא בידו ולדס הפרי גודים גם התיירים ללא התירו לו בקישוט ע לא בדבר אחר אז מטעם זה דס הגשה ז בוך שאלו שגרים במקומות שיש בהם משס מגורו צריכים להימנע מלהחזיק בכיסם שעון או ממחטה גם כשנמצאים בביתם וכך נהג הסטייפלר לא ללכת בערים בכיסים רק בזקנותו הוא יקל בזה אבל בגד שלא רגילים לצת בושו סרים כמו חלוק בית הותר להכניס בדברים לכיסים לגבי הערים גדולות ששרים גמור הסתפק הרגשה הזו בוך אם אסור לצאת בתכשיטים גם מקום שיש עירוב או שכיוון שברוב המקומות אין רש שרבים גורו נתבטלה את הקונה לגמרי במכסת מצדת שכיום שיש בערים הגדולות רשים גורו אין את היתר של השולחן הרוך לצאת בתכשיטים הגרן קרץ מסתפק מה קורה אם אפשר בקלות להגיע לדרכים בינ אורניות האם אפשר להקל בזה תכשיט שאינו מודק לגוף לבגד באופן חזק כותב ה מיחסי צרוק שאף לפי מובה בשחור שיש להקל ביציאה בתכשיטים בזה יש להחמיר שמה ייפול תרים זאת סמלים שמורים על השתייכותו של הלובש לקבוצה מסוימת דס הגשה זור בו שהם כמשו ולא כתכשיט ואסור לצאת בהם המכ סיצ כותב שמתפרש בלבישת סמלים הלו זה כתכשיט אבל יש להחמיר לגברים בתכשיטים כמו שנראה עוד מעט דברי רבי קגם דיסקית שנוסה החיל צב פרטיו האישיים אז אומר המח סירוק זה לא כלבוש לא כת ואסור לצאת עם זה אבס הגשה זרך שאם יש תועלת חלום פצה וכדומה אז מותר לצאת איתה לשבים אומר המכב ומיו טבס שש חוסם לאשו ושינו חוסם לאיש שלמדנו לה בסמן ש בסן שג תנן בוחוס אף בקרמס אפילו בחצ שני בורב אוסר אפילו לדידן כי כל מה שקלנו זה רק אם זה יסוד הרבו אבל כאן כשהוא לובש את זה אז זה יסודר אז אז בזה אי אפשר להקל והוא הדין לכל מדת מחיוב תוס אפשר להקל ויש מי שמ שבזמן הזה שנוהג הוא הנושים לוצ בטבע שחסום הרי זהם כת ששור דיינו לפי מה שכתבנו ל שמכילים עלפי ספרה האחרונה שתכשיט מותר לצאת אז זה כתכשיט גם בזמננו גם לגברים ולפי זה אפשר גם להפך ק שנגו שיו הנושם לאצ בתמ שיש שחסום הריו תכשיט ושורי למס לגבי הגברים מביא המש מרב עקי יגר שעף שן למחוות בזה שהולך עם טבעת שיש עלמין לסמוך מכל מקום בעל נפש החוש לעצמו שלא לצאת בטבעת בכלל חוץ לעירוב טעם הדבר מובא כאן שהוא כותב שכיוון ששולחן הרוך כותב עוד מעט נראה שיש להזהיר את אנשים שלא תצא בדבר שאין להם תועלת שבזה תשמענה לנו מה שמ שכל התרים שאבנו לא שמכים את זה לכתחילה רק יודעים שאנשים לא ישמעו לנו ולכן אנשים ששים מדברי חומים אין ראוי שישמחו על התי רמ אלו הביו דס המקילים בגברים אז כותב גויס מוישה ששאול בוש את התכשיטים בשבת גדר האיסור היה שלא להשיבם כ מלבוש ולכן אסו גם על האנשים אפילו שהם לא מסיירים ומרים לאחרים אב ברגע שנהגו אנשים ללבוש תכשיטים ולא מוכים בהם אז זה כ מלבוש אז נכון שלאנשים עדיין הקונ ממקומה אבל לגברים שמעולם לא הייתה את הקונה אפשר להקל עכשיו מתמסר מחבר אפילו כל הסברות של ה מקיני זה רק בדבר שהוא תכשיט ולא בדבר שלא תכשיט ממילא מה שלמדנו בסעיף טס שמחת שמעמידה את הכישורים זה רק מה שנחוץ להעמיד את הצעיף המ ש לא נחוץ זה אסור זה לא תכשיט בכלל ולכן אומר המחר כאן הרי אסור לצאת עם זה וכאן אין את הבעייה שלא ישמעו לנו ומכל מקום צריך לזר לנושים שצמחים שצרכו ם קישורים ולא יסו כי בזה שאין להם תול בוי ישמעו לנו עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: