איזה עציץ מותר להעביר בשבת ממקום למקום?- שי"ב ב' - ח'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

איזה עציץ מותר להעביר בשבת ממקום למקום?- שי"ב ב' - ח'

[מוזיקה] בסיעתא דשמיא סימן שבס מה קורה אדם שהכין לעצמו אבנים בשירותים אם יורדו קשומים על העוונים ונדבעו בקרקע בתיתית אם רישום אוניקר שניקרים למעלה מהקרקע לא נדבעו לגמרי מותר ליטלון כדי לקנח ואין בזה משום סויסו אפילו שזה באיזה רצפה שבחצר זה לא נחשב כסויסר את הרצפה בזה שנוטל את האבן כיוון שהיא בולטת ולא לא משום תויכן בזה שהוא נוטל את האבן ועפר סביבו נראה כנחן מותר סעיף ג' צרו שול בסבין סמכו עליו עשבים מותר לקנח בי ולא יחישן שמו יתולשו אפילו אם יתלשו יה בזה יסודי רייסה אם הוא מתכוון לטלוש כיוון שזה קויצו דף מטול שולקיסורה דדוב השם זכבנו הוא לא מתכוון לתלוש וזה לא פסיק רישה זה לא מחויב המציאות דוב השם זכר דוב השם פסיקרי שמותר כמוכם מחוצ'וני שמותר לקנח בניר טיש או דק שמצוי שנקרא לדע השימוש כיוון שאין זה פסיקריס שניער יקרה והוא לא מתכוון לכך בפרט אם נעשה דבר בדרך השחוסה אז הדין יותר קל מסתימת המח במשמע שאפילו עצרו מונח על הקרקע מותר ליטול אותו ואפילו שבזה בעצם הנטילה מהקרקע יש לכולע מיסי שמדרבונון כוא נראה כתולש בסימן שמדבוב הוא כותב שזה מפסיק את יניקתו קצת משום כובד הבריאס לא יגוזרו וכך גם מבואעה בסימן שמדבוב כמו שהמשתבור המציין סעיף ד לא יטלתל רגע דומ לקנח בו מפני שאינו ראו לקינוח שנפרכס הנשאר הזה היסו מוקצה עוד עוס לקנח בחרס אפילו בחול כי בדרך כלל יש לו הוא לא חלק משום סכונה יש לו נתק שינה קרקשתה סעיף ה מה קורה אם יש כמה אפשרויות לכינוח מה עדיף אז כך אוילפונ בשעה בסורר אבן קטנה שהיא מוקצה ואוזני חרס חלוקים איזה אוזן שכלי חרס זה חלק דק דחלוקים לקשום סכונה שדיברנו בסעיף הקודם מקנח בוזן החרס שהוא רוי לחס בפי הכלי והוא לא מוקצה שיכנצרו מוקצה אבל אם החרס לא חלק שיש שסכונה מוטב לקנח בצרויר אפילו שהוא מוקצא למיס כינו בחרס מברסימ ג שהוא בזה משום חשש קשופים זה לא התירו כיוון שיש לו חרס לא התירו לו לטלטל צרור שום מוקצה בפרט לפי מה שכותב הרמו שום שכעת בזמנינו לא חוששים לקשופים מה קורה אם יש לפניו צרור שהוא מוקצא ועשבים שאינם מוקצא באופן שלא נטלשו בשבת שאז זה מוקצא יקניח באסובים אם הם לאחים כי זה לא מוקצה אבל ביבישי מעשבים יבשים אין מקנחין מפני שהם חדים ומחד חיןסבוסו ולכן באופן כזה כנר בצרור אפילו שהוא מוקצה כתוב בגיבור אם מותר להתפנות אחורי גדר של שדה חברו הם מותר אחר כך לטלול צרור לקנח אפילו בשבת אבל זה הכל מהשדה של חברו אבל לא יטול מהגדר אפילו בגדרה שהוא לא עושה נקב זה אסור בשבת כיני רקסויסו סעיבוב מכנחים בשבס באסובם לכים אפילו ה מחובים אפילו שזה מחובר לקרקע ובלבד שלא יזיזם ומשמשתמש במחו בלקה אסור להשתמש באילן לא אומר אלא באילון אבל לא יהיה בירק גם אילן שפחות מג תפוח אם אין איסור שימוש בו למיסה המחבבה מדגיש שלא יזיז אז המוגרבו מבין כפשוטוי אסור להזיז את העשבים ומאוד קשה להבין את המציאות איך הוא מקנח בלי להזיז אותם אבל המשתבור נוקד כדעס הפוסקים שכוונת המחבר שלא ישמוט אותם ממקום חיבורם משון קלישה אבל להזיז מותר כי זה לא מוקצא אפילו שזה מחובר אמנם לכמו בסחס כתוב שאין הכנה מועילה במחובר שהוא הולך וגדל בשבת ביר בשוט נכנס יצחוק שמה שגדל הוא בטל ברוב המגבון מחמיר כמה שיש למטירים לא בל ל ברוב אבל אנחנו נוקטים כדס הצלח שלשימוש מותר גם בדורה שיש למתירים כי יכול להשתמש גם היום וגם אחר רק בדבר שאוכלים אותו זה חד פעמי אז זה מה אתה צריך להשתמש באופן האסור תתמתין למוצאי שבת ואז תהיה תוכל להשתמש גם בלי ביטול למיס יש כאן סתירה בסימן שח כתוב שזמורה שמחוברת לקרקה נחשבת כמוקצה מה זה שונה מהעשבים תרצו הגשה זור בוברניס מקרדיץ עשבים תלושים מערב שבת ינ בהוקצה כיוון שהם עומדים על מיכל באים לכן גם כשמחוברים לא חל עליהם שהם מוקצה מה שאני כבזמורה שאף כשהיא תלושה דינה כמוקצה כי איננה כלי אז גם כשמחוברת דינה כך אמנם בזמנינו שאין רגילות להשתמש בעשבים לקינוח או ל שימוש אחר דעס הגשה זרבו והגיר של ישי שדינם כמוקצה סעיף ז או יצרך לנקובו ואינו יכול לפניס יש לו עצירות שרפואוס לממש בפי הטבס שממשום בצרו באבן קטנה והנקב נפתח לא ימשמש בשבס כדרך שמשמש כול דהינו שיך את עצרו בכל היד משומשו רעס נימין שמה הוא יתלוש שערות קטנות שיש שם זה בכלל טוילש ואפילו שלא מתכוון לזה פסיק רישהו על ידי משמוש רגיל אמנם היסור רק מן רבונו כדי לטולש מן החי הוא לא חי משום גויז כמו שמובק מסימן שמ כמו כן תרבושת שתדבוקה לגופו מקום שיש בו שיער דס הגשה עזוב בו שאם הוא מצטער מחמתה מותר לו לסירה גם כשהוא פסיק רישה כי זה פסיק רש ניחלה ומקלקלק לך היד אבלוזנה מחמיר באופן פן שיש חשש של חציצה לעשות זאת בנחת שלא יהיה פסיקרש לקלישת שער הקופוני מה הוא יעשה אומר המחדו אלא במשמש כלחיד דהיינו שיוחז עצרו בשתי אצבו סו לא בכל היד וממשמש המשתבור מוסיף מה בסוסף שמשמש בנחת וכרז לא פסיקרי שלאשר התנימים דין נוסף כותב המשתברו לא ימשמש בצרו של הקינוח להחליקו לפני שמשתמש בו כדי שלא יישרט בשרו כדי שהוא עושה בחול כי זה אסור מישהו ממחק לעשות זאת בשינוי כל החיד סעיף חס למשמש בברז של עץ או פטילה שמשתמשים בה בפי הטבס דינו קצרו שלא יחז בשתי עצבוס לו בכל היד כך הוא לא ישאיר נימים אגב מביאים כאן דינו יצואה ואוסו לא צז בברזה אפילו תחובו כולו בגוף כיוון שמכניסה את הדיר כדי לחזור ולהוציאה היא לא בטלה אצל הגוף אז נכון שלא דרך הויצואה אז אסור מדרבונון כויצוא בפיו ובמפרקו אבל דבר שבלוע בגוף מותר לצאת בו כגון לבלוע מרגלית או זהב ולהצד בלוש רבים לגבי יציאה מקום שנרו במירד דוחוק מובא כאן מפוסקס בנינו וכבר דיברנו בזה להיל בעלך סוצה עד כאן הדף היומי [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: