איזה 'בושם' הוא הנבחר ביותר להבדלה?- רצ"ז ג' - ה'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

איזה 'בושם' הוא הנבחר ביותר להבדלה?- רצ"ז ג' - ה'

[מוזיקה] בסיעתא דשמיה סמן רגזן סעיף ג יין של גויים אסור להנות ממנו יין נסך סתם ינום אבל בזמנם היה מצוי שהיו לוקחים קים עם סמים ומניחים זאת בתוך היין אומר המחבר סקים מלאים בומים שמשמים אוב קח עם תוך קנקן היין שלהם אף על פי שמו וריח בהם כ היין לא נותן בהם טם כי אין שיריחו פסמים מהיין אדרבה הבשמים נותנים טעם ביין וגם זה שמריח את הבומים לא מתכוון לריח היין אלא לריח התבלין אב בכל זאת אין מבדיל ן עליהם לא מברכים עליהם בויר בסומי בשעת אבדולה כי זה מאוס לגבוה ועל זה נאמר הקרינו לפחוס בוא נראה אם תביא כזו מתנה על הסר שלך כותב התז הם מברכים על ריח שבכלי שנבל בו על ידי הסמים שהיו בו מקודם כי זה רח שאין לו יקר אבל אם הוא רואה שבשולי הכלי יש אבוק משיעורי הבשמים כמו שרגיל להיות בתיבות שמכים הם שמים מותר לברך על האבק הזה סעיף ד כנראה דבר מעניין נוגו לבור על הדס כולי חד אפשר אדם שנתה ל ארבעה סמנים אוא עשה בזה מצווה ויש כלל כל דבר שעשו במצווה אחת ליס בחוד מצווה לב במצווה אחריתה אז שומרים זאת כל השנה לברך על זה כל השנה אלה הספרדים נוהגים לברך על זה בורץ סומים ואנחנו כמו שדברנו בשיעור הקודם אשכנזים נוהגים לברך על זה בו ירי מנה בומים וגם אחרי שהריח עשה בו את המצווה כותב הכפ החיים שלא זרקנו לאשפה צננו עד שהתייבש ואחר כך ייקנו תחת התבשיל של שבת בזמנם שהם מסיקים את התנור בעצים אבל דווקא בשעה ימות השנה יכול לברך על ההדס ולהריח בו בסוכות עצמו אסור כי זה מוקצה למצוות סי ומה שמחר כותב כלח אפשר היינו כל זמן שיש בו עוד ריח קצת מצווה לכתחילה להדר אחריו ויש זה מקור גם בזויה וסמך לדבר בפסוק כתוב חס הסרפד יעלה הדס וסמוך לכך נאמר שמר שבוס לו הגוב יש אמרים דין לבך על הדס היובש דין מריח רק לשר בומים כן הגו במדינ סלו אז ודאי שגם מחבה מודה שאם הוא לא מריח כלל כבר אי אפשר לברך עליו רק המחלוקת היא מסביר המשת ורו באופן שהתייבש וניתן ממנו עיקר הריח הוא עד קצת מריח אז המכבה סובר שעדיף לברך עליו כי יש עניין כמו שדיברנו אבל הרמו אומר כיוון שעיקר ריח ניטל ממנו אין לברך ליב אלא על שר סומים ונראה לי כדי לצאת ידי כולם להניח גם הדס ם הבומים דוז אויסין ככול עלמה ואמן לא יכו לברר גם על השבים שיש להם ריח טוב כמו שדיברנו התז מביא בשם רבינו אפריים שהטור מביא אותו שהיה לו זכוכית מיוחדת שהיו בה מיני בשמים והיה מברך עליהם מה העניין כי למעסה התבלינים שמונחים בבית כדי להכניס אותם לתבשיל אז הם עומדים לאכילה ול לא לריח בכל זאת יש לצדד שאם הוא נוטל אותם אתה בידו לריח אם אם הוא נטל זאת בידו כדי לטבל את את התבשיל לא מברך בורים מ פסמים האם הוא נוטל זאת בידו כדי להריח אז אפשר לברך א מכל מקום רבינו אפרים רצה על מצמן המובחר שיחד אותם מתחילה לשם ריח מצווה ולא להשתמש בזה כתבלין ולמה הוא הנר דווקא בכלי זכוכית כותב השבט הליוי כי זכוכית אינה מוציאה ריח כלל אשאם כן כלי מתכת ו כלי עץ במשך הזמן קורה שמוציאים ריח פגום שמתערב מרח ה בסמים אבל חזון איש כתב שאלה שעומדים לתבלינים למרות שנוטל בידו להריח אין לברך עליהם כיוון שאחר כך מחזיר למקומם ועומדים לבישול ואין לברך עליהם אלא כש יעדם הבעלים גם לכך ממילא אז מובן עוד יותר למה רבנו אפרים הקפיד לעשות כך מסיים המשת וכך נוהגים רוב העולם שמייחדים כלי מיוחד לפסים ש מוצאי שבת וקוראים לכלי הזה הדס על שם שם מניחים שם בדורות הראשונים הדס כדי להריח אפילו בזמנינו שלא מניחים הדס אז גם קוראים לזה הדס סעיף ה כאן מדובר לגבי תתרן אדם שאין לו חוש ריח אז זה ברור שהוא לא יכול לברך בורים מני סומים לעצמו כר הוא לא מריח השאלה היא אם יכול להוציא אחרים הוא עושה הבדלה בבית ויש כאן אחרים שכן מריחים אז הכלל הוא שכל ישראל הרב עם זה לא זה בברקס המצו אם הוא לא ה יכול לברך לעצמו אני יכול לברך עבורו עשיתי כבר הבדלה א יכול להבדיל שוב כדי להוציא אחרים שאינם אדים להבדיל בעצמם אבל זה הכל בריקס המיץ א זה בריק סנני לא אדם שרוצה לאכול הוא מבקש ממני שני אברך עבורו להוציא אותו אני לא יכול לעשות עבורו אדם שרוצה להריח אני לא יכול שאלה מה קורה עם בסו אז כנראה מחלוק דולה אומר המחבר מי שאינו מריח אינו מבור חל בסמים אם הוא מסתפק אם יש רח לפסים שבידו או שמסתפק אם יכולו להריח כותב הכפ החיים שמותר לנסות להריח לפני הברכה האם הוא יכול להריח את זה או לא זה לא להריח בלי ברכה כזה רק ניסוי מי שיש לו חוש הריח לשעתיים לא מריח מחמד סינון הוא לא יכול לברך הם לפעמים מריח לפעמים לא מריח כיוון שעל פי רוב המריח אז להוציא אחרים כותב כ החיים יכול לסמוך על המכב שכבר נראה אז משי מחבר מתי הוא כן יכול לברך אלא אם כן סכם לוצי בני ביסו הקטנים שהגיעו לחינוך והוא מוציא אותם והם מריחים מיד זה לכולל אפשר זה מוסכם אבל כאן יש חידוש המכב כותב שכל האחרונים חולקים עליו אוי להוצי מי שאינו יודע כי המח בסב זה כמו ברכס המצו שיש ערבות ואלה שיוצאים ממנו צריכים להריח תקף אחרי ברכתו וזה לא אפסק עבורו כזה חלק עבדולה כמו שמובא כאן משלן אורבוך והאם הם צריכים לעמוד או לא אז בסמן ריג הבר הלוחם מביא מלקס בזה ויש אומים שלא צריך ויש כ שאפשר לשבת שאפשר לעמוד לא צריך לשבת כדי שיהיה קביות ויש אומרים שצריך דווקא לשבת ויש אומרים שכיוון שעבדו הם זה מחבר אותם כמו שלמדנו ליל אז גם לפסים זה מועיל למעסה כל האחרונים חולקים על דברי המחר וסוברים שדווקא להוציא בני ביתו הקטנים הוא זה מותר שמותר עליו כדי לחנכם במצוות אבל לא להוציא מי שאינו יודע כיון שהוא אינו חי בדבר כ הוא לא מריח אינו יכול להוציא אחרים בדי חובתם כמו שדיברנו שאפילו שבעצם קידוש והבדלה יכול להוציא לאחרים אפילו שהוא כבר יצא מכבר שם זה חובה על כל איש ישראל וכשיש כאן איש שצריך לשמוע אבדולה והוא לא יכול לעשות בעצמו אני יכול לעשות עבורו כי כל ישראל הרב עם זה בוזה מה שאם כן פסו ש רג מינג החומים ולמדנו בסעיף א' שאין צריך לחזור אחריו אז זה דומה לכל ברק סננים שאם הוא לא נהנה בעצמו לא יכול להוציא אחרים וגם כשהוא מברך אבו ד קטנים מוב כמה חזוניש שהוא לא יכול להוציא באותה ברכה את בניו הגדולים כיוון שהן ברכתו של הב אלה חובת חינוך וגוד לחיה בחובה גמורה משום ירקה סנן הוא לא יכול לצאת בדי חובה עוד מובא כאן שלכאורה גם בירקה סביס זה רק מנהג ובכל זאת אפשר להוציא אחרים די חובתם מברכים הגופן בתענית למשל וקטן שותה ברק שכיל ס קרפס בור פרי אדום או זרק מנהג אפשר לברך לאחרים כמו שה בסמן טו פד ביר גשה זר בך כיוון שעיקר בקת הפסים לדע להשיב את הנפש היא כמצווה בפני עצמה אף בלי לסדרה על סדר אבדולה לכן זה כקנין שאי אפשר לברך עבור אחרים הבקס הברי שתקנה למצווה כן ברקס הקרפה שתקנה ששולה תינוקות זה כ ברקס המצו המבדיל בשבל עצמו ברך לפני כן על הסמים שלא לשם מצווה דס הגשה הזר ב שכיון שמצוות רבון נן צריכות כבונה אפשר שעדיף שיברך על הפסים לפני ברכת הגפן שמה קיים כבר את המצווה ברכת הסומים תהיה הפסק בברקס הגפן תמס היין לממח דיברו לגבי טטרן המסיים המשת ברור שזה נוגע גם שמי שכבר הבדיל ויש לו חוש הריח וא כעת מבדיל פעם אחרת בשביל אחרים אז הוא יכול לברך עוד פעם בוררים לפסו בתנאי שהוא יריח בעצמו ואז אין בעיה כ הוא מריח שוב ואפילו שהוא כבר אמר בר לפסו זה לא הפסג בברקס הגף לתי מס היין כי זה לצורך הבדול כמו שאדם מפסיק בן ברכתו לטעימת לצורך סעודת אחר שזה לא הפסק מביא המשת בור שיש נוהגים שלא רוצים לצאת בואר מי רוא שבו מנ פסוי מה מבדיל אלא אומרים זאת מעצמם והם אומרים זאת בשעה שאומר המברך ברקס המבדיל זה שלא קדין המיסים כיוון שהם צריכים לצאת באבול הם צריכים להטות אוזנם לשמוע מילה במילה מבריקס המבדיל חוץ מזה כמו שנראה לאלון מצווה שכולם יצאו בברכה שהוא מברך כי ככה יש ברוי וע מדרס מלך אלא אם כן בשעה שמברך מברך בויר מוי ריש הוא רחוק מן ההור שהוא לא יכול להנות מההוא שאז הוא לא יכול לצאת בברכה הזו באופן זה לא יכוון לצאת ברקס הנר לייחר אותה לאחרי אבדולה הוא יברך מעצמו בוא יר מיראש כשיהיה סמוך אצל האש אם הוא שמע בוא רמנ בסומי הוא התכוון לצאת ידי חובה והוא לא הספיק להריח עד אחרי שהמבט כבר התחיל את הברכה אז ימתין עד אחרי סיום הברכה וכם מסתפק הרשע הזו בוך אם יכול עדיין להריח על סמך הברכה או שמע זה שהוא שמע באמצע את בריק הסדו לזה הפסק סלמס חיים כותב שמסתבר שברי קס הבדו נשב את הפסג בין בריקס הפסו להנעה מהם וצריך לבר שוב עד כן הדף הימי
לצפיה בתכנים נוספים: