אדם שעשה מלאכה בשוגג בשבת – האם רשאי להנות ממנה?- שי"ח א'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

אדם שעשה מלאכה בשוגג בשבת – האם רשאי להנות ממנה?- שי"ח א'

[מוזיקה] בסיעתא דשמיא מתחילים סימן ש יחז דין המבשל בשבס ובו יתי סעיפים אז ראשית כל נלמד את הקדמת המשתברורו למלכס מבשל המשתבור מביא לאשנה רמבם איך עוד המבשל מהכול אוסה ממונים זה מה שהיה בעצם במשכון שבישלו את הסממונים כדי לצבוע איתם או ימי מחמס המים אפילו שמים רואים לשתייה גם בלי בישול כמו כן חלב מכל כל מקום חייב כזה משתבח על ידי הבישול ואכוד ספס אקויל אינין איךודו כי אפייה זה גם מים בישול אומר המשתמור הגדרה מעניינת אלא שאפייה היא בפת ובישול בשאר הדברים האמת שזה לא ממש מדויק כי אפייה זה לא דווקא בלחם בדרך כלל זה בלחם אפייה זה בלי מים ובישול זה מים ממשיך הרמבם המתיך איךוד מיני מטוכוס כלשהו בשונה מאוכלים שהשיעור הוא כגרויגרס במתכות כל דברים זה כלשהו אומסמתו עד שתוסגחלס זה מאדים הרי זה טולדס מבשל כי בחימום הוא מרכך שיהיה ראוי לתקנו ולעשות ממנו כלי וזה ריפידוב קוש שזה בכלל בישול מובא קמחזון איש שאפילו שהוא לא מחמם את המתכת עד שתעשג אחלת אלא רק בשיעור שצולדסבוים גם אסור ויתכן שאף מן התוירו כדין חצי שייעור רק חיובן על זה הפיזה הוא כותב שאסור להניח גדרת מתכת רייקה על גבי הקירה רק אם יש בתוכה תבשיל אז מותר להחזירה על פי הקרה על פי כל החזורה כן האש שולטת בגדרה וגורמת להתחה כמו כן כותב בורא לציון שאסור להניח פח על גבי האש בשבת אבל הוא כותב שאם הפח הוא הסיר עשויים אלומיניום מסתבר שמותר להניחם על גבי אש גם לחזון איש כיוון שזה חומר שמתקלקל לידי אש אבל דע הסגרי שלישיב שאם תתחמם מתכת רק בשור ה צולדסבו אין הדבר אסור אפילו מדרבוננו מותר למעשה שכתוב בסימר שעז שאסור להניח קערת מתכת לגבי נר שם מדובר בנר ששלו גדולה יש לחוש שמה תתחמם הקערה ותעדים קר גם נקטו בגסמו אישה שעזור בו והגרש ואוזנו גם התכת שהייתה כבר מלובנת אז גבי אוכל אין בישלח בישל אבל כאן כותב החזוני שאסור ללבנה שוב כיוון שאחרי הליבון שבהמתך חוזרת המתך את המצבה הראשון לגמרי ולכן הוא כותב שבדלקת נורת חשמל אם מקצת מחוט הברזל מתחמם שיעור שעצול זבוי יש בזה משמלכס ממ של אפילו שהוא כבר הרבה פעמים דלק והתחמם עוד הוא מוסיף שאם קצת מהחוט מתחמם מעדים אפשר שיש בו איזה משמלכס מעביר לדעס הרמבם ומה שלא כתב כך בודאות בגשזרבוך שיתכן שאין חיוב מערב בחימום מתכת אלא באופן שמתכוון לצירוף שאין כן מתכוון להעיר או לבשל אבל הוא לא עצמו סובר שבלקת נורת חשמל יש ודאי שהיא סומר ויתכן אפילו להרייבד מוסיף החזון איש שאם הברזל לא נעשה גחל את רק ניצוצי אור להתעז ממנו אין בזה זה משום מעביר זה אסור משום איסור שבוס איסור דרבונו של הוצאת אור מאבנים אומנם מלבד ייסורים אלו ידועה שיטס חזוניש שיש בכל הדקת חשמל משום מיסור בוינה ותיקומונה עוד נקודה מובאת כאן שראינו במשתבור שריפוי דבר קשה זה בישול הבשבט הלוי כותב שמותר לערות מאכל המשקה רותח לתוך כלי פלסטיק חד פעמי שמתרכך מחמת החום כולו מתכוון למלוכה וכר גם דס הגר שעזור בה בכמה טעמים אחד דזסגרי שלשיב אבל רבניסים קרליץ טוען שאם סקרי ששטני צורת הכל על ידי העירוי והריכוך שנגר מחמתו אסור לעשות כן ממשיך המשתברו בשם הרמב"ם וכן הממסס מי שממיס עשה דוינג שעוה אוה חלילב אוש זפת והקופר והגופריז קצבן הרי זה טולדס מבשלוח ובמחל כס עלכל כל השבס כותב שלהמיס חמה גם אסור אבל אבל יש מתיר כיוון שהחמה רויה לאכילה כמו שהיא אין בריכוכה משום איס ומבשל של כמו כן כותב הדסטויר ועוד פוסקים שמותר לרכך צנימים על ידי הכנסתם למרק אה ברב פולים גם כותב שמותר הרב אלישיב שמנובוך ולכן מותר להכניסם בכלי שיני ש צלדסבוי או בכלי שלישי ש צלדסבוי בכלי ראשון יש בעיה של בישול חרפיה כמו שנראה לאלון לרקר גוף כאשר כותב הפרמגודים שעשו אפילו אם לא מתחמם הדבר בשיעור שהיה צולדסבוי כי מכל מקום מתיחו ומרפא את הקשה אבל גרשה הזוהר ברוך טוען שיתכן שכל זה דווקא באופן שלפעולת התחצרך חום בשיעור שצל דסבוים אז אסור אפילו פחות מזה והוא הוסיף שלכן מותר להוציא חמה מקרר לבית מושק אפילו שמתרכת היא בכך כיוון שאין הבית חם בשיעור שה צדס בואו ולא צריך זאת אל שיתכן שמותר לעשות כמטעם אחר כמ שבאופן זה מצב ההקפה הוא המצב המיוחד ולא המסע שזה דבר טבעי ממשיך הרמבם המבש של כלי אדומו אדם עושה כלי מהדם מה או מכניזות לכבשן שש כדי שיהיהפוך לכלי חרס עד שיוסו חרס חיה משום מבשל כי לפני שמתחזק הכלי ונצרף בכבשן נעשה חרס כראוי לפני זה מתבשל בזה תית הכלי ממשיך הרמבם כןסן חתיכס איץ בתנו כדי שיסיה בשמלח לוכית שבו וידוע שמתחילו מסרפה ויץ מנלחלוכיס חיה משום מבשל אבל כותב הנשמ סודום שמי שמניח חתיכת עץ באש כדי שתישרף לא חיה משמבהמה שלה אפילו שפסיק קראי שתצא ממנהלוכית וכך כותב גם אחסם סיפ שהמדליק נר בשבת לא חי מיש מבשל רק מיש מעביר אפילו שהשמן מתבשה בשעת הבארה כי זה לא דומה מלכס מבשל שבמשקון שהוא צריך את הדבר המתבשל והוא נשאר בעולם אז שאין כן בדרך של קילוי ולכן גם כותב הזורבוך שאין חשש מלךסבי בידוי שמן או מים כיוון שזה כל ונבד מן העולם אמנם מבואר בסימ ש שאסור לייבש בגד שרווי במים נגד האש אם זה יכול להגיע גיע ליד צלדסבוי כי זה מבשל כמו כן נושארגשה הזור ברוך להעמיד כוסות או כלים כנגד האש כדי לייבש אותם אם זה יכול להגיע ליד צודדסבוי שם כיוון שזה מתקל וזה מועיל לאיבוש הבגד או יבוש הכלי לכן אסור אבל עצם העידוי אם רוצים סתם לעדות אין בזה איסור של בישול ומסיים הרמבם כלול של דובו בין שריפו גוף קושב בו איש או שאיקשו גוף רח שאז הוא קודם מתרכך ואז ז מתקשה הרי זה חי משום מבשל ולכן יש להיזהר מאוד לא להניח עצים מלכים על התנור לייבש אותם אחרי שקי שכר משה כניסת השבת כי זה חשש דוירסה עוד מביא המשתבור אומר רמבם אדם שהניח בשבת בשר על גבי גחלים אז אם הבשר נצלה צלייה גמורה שכל אדם אוכל זאת וזה ניצלה בשיעור כגרוגרת זה החיוב בוכלים חייב אפילו שזה מתלקט מכמה מקומות לא מקום אחד גרוגרס אם זה ניצלה רק כמיכל בן דרוסוי שנראה לאלון את הגדר צריך שהיה בשר צלוי משני הצלים של הבשר כדי שיהיה חייב וכל זה לנחטוס אבל איסור יש בכל אופן כי חצישי הוא גם אסור מן התוירו וכעת נעבור לדברי השולחנו ולמעשה שתי הסעיפים הראשונים זה דין כללי לכל מלוכ שבס ולאו דווקא מבשל והדינו מיס שבס דהינו רחמון לצלן ישראל חילל שבת ועשה את זה שמלאוכה בשבת מדויריסה מותר לו לההנות מזה חז"ל כנסו שלא יהנה הלכה זו אבל יש הבדל בין אם מעשה זאת בשויג במביזיד ונחלקו התנועים בגימורה למ יש בזה שלוש שיטות אנחנו נתנקד בשתי שיטות שיש פוסקים כמותם שיטסרמ שאם העשה זאת בשויג אז אין שום איסור גם הוא עצמו יכול להנות מזה בשבת עצמה רק אם הוא עשה את במיזיד אסור לכולם להנות עד מוצאי שבת אז לפי רב מאיר אין הבדל בינו לבין אחרים רבי יהודה חולק הוא סובר שכנסו שוויגגג אוטומיזיד ולכן הוא סובר בשוויג כמו שרבי יהודה אומר במיזיד דהיינו כמו שרב מאיר אומר במיזיד סובר רבי יהודה בשגג שאסור לכולם להנות עד מוצאי שבת במיזיד זה חמור יותר שלאחרים אז מוצאי שבת מותר אבל לא עצמו הדבר אסור לעולם השולחן ערוך הולך בשיט השרף והרמבם הגואינים שפסקו כרבי יהודה ולכן בשבת עצמה בכל מקרה אסור לכולם להנות ומוצאי שבת לאחרים בכל מקרה מותר לההנות ולא עצמו תלוי בשויג מותר לו מוצאי שבת במיזיד אסור לו לעולם אמנם בביאור אגרו הסכים לדברי הטויספס וסיאטום שהם פסקו כרב מיום מביא המשתבר על הלום הפרמגודים בכל מצב שיש מחלוקס האם הדבר נחשב כבישול כן בשר מלוכס שיש מחלוקס האם מותר או אסור אז אפילו שנוקטים כדעת האוסרים אבל אם הוא עשה כרבד יבד יש להכה להנות כיוון שזה קנס דרבוננו כל סורנו וספיק דרבו לכולה עוד נקודה כותב משתברורו שהשולחן ערוך מדבר באדם שבישל רמו מוסיף שאר מלאכות מה קורה אם הוא עשה מלוכת דרבונון אז הגרוסובר שלכולל מבשוויג מותר בדיבד לכולם לנות מזה וכך נוקט המשתבורו הוא מצייר ברלוכה שם הוא מביא מהפרמגודים שהוא סבר שאין הבדל במלוך דרבונו למלוך דירסה אז נעבור לדברי המחבר המבש של בשבס מוסיף הרמו אושו אחס משאר מלוכס אם מעשה זאת במיזיד אוסור לוי לאוילום לההנות מהמלאכה משום קנס אבל מותר לו להנות מדמי המלאכה דהיינו יכול למכור ולהנות מהכסף כותב המגנור בשם הרשבו הגדרה שהוא בישל בה בשבת אסורה לו לבשל בה מפני שהיא בלואה מדבר שאסור לו הוא יבשל בזה דברים אחרים תיכנס בזה בלי של מאחולס אסורוס זה מיס שבמל חולס אסורוס צריך להכשיר את הקדרה אם אפשר להכשיר אותה אבל דווקא אם הוא בשלא אם הוא בשל חוילה ודאי שמותרת הגדרה ממשיך המלך בעולחירים אז בשבת עצמה אסור להנות המותר למצוא אישה בס מיד דהיינו כשגוי עושה מלאכה ליהודי צריך להמתין מצאי שבת עד כדי שיעשו אם המלאכה לוקח זמן לעשות אותה חצי שעה צריך לחכות חצי שעה אחרי שבת למה כי חוששים שאם הוא יוכל להנות מיד אז הוא יאמר לגוי תעשה לי את זה עוד פעם בשבת לכן אמרו אל תהנה מזה כך לא תבוא לומר לו את זה אז זה שהיה חג בגוי שאיסור אמיר להקום קל בעיני בני אודום חוששים שהוא יאמר עוד פעם לגוי אבל דבר שודי עשה זה דבר חמור אין חשש אם יוכל להנות מעל מצאי שבת אז יבקש ליהודי שיחלל עבורו שבת וגם הישראל לא ישמע לו כן אדו חוויט ולא לוי כותב המשתברו זה הכל כשמוצאי שבת היה יום חול אם מוצאי שבת זה יום טוב אפילו הוא בישל בהיתר בשבת למשל הוא בישל בשבת לחולה שיש בסקונה אסור לבריא גם ביום טוב ראשון להנות מזה כי אנשבוס מיכין יום טוב אם הוא יהנה בזה ביום יום טב נמצא ששבת הכינה ליום טב עוד נידון מביא המשתברו אם הדבר שהתבשל בשבת התערב בשבת עצמה בדברים אחרים וזה התבשל במיזיד אז לאחרים בוודאי אסור לנות מזה למה ישים כנגד כי הכלל הוא כל דבר שיש לו מטירין אפילו ב1000 ליב בוטל וזה דבר שיש לו מתירים תמתירים לו מוצאי שבת אז תוכלו לנות מהכל אז הם ודאי אסור לנות עד מוצאי שבת מה קורה איתו עצמו מחלוק יקס לפי המוגד אברום אסור לו בשבת לנות מזה אפילו שלעצמו זה אין לו מטירים גם מוצאי שבת זה יהיה אסור לו הדבר ש שהוא הוכילה עליו שבת כועסת זאת במיזיד כיוון שלאחרים זה נקרא יש למטירין אז גם לא זה לא בטל עד מוצאי שבת אבל החבזדעס מתיר כי למעשה לא זה מתירים על לפי החבדס יוצא דבר מעניין שאם אדם בישל בשבת במיזי למשל והתערב באחרים ויששיםישים כנגד אז הוא עצמו יכול לאכול מזה בשבת ואחרים יכולים רק מצאי שבת עד כאן דיברנו במיזיד ממשיך המחבר הוא בשוויג בשויג יש כל סוגי שויג הוא שג בדין הוא לא ידע שאסור לעשות זאת הוא שכח ששבת הוא הטעה לידי חכם שהטה אותו שמותר לעשות זאת הוא אוימר מותר אז אוסו בואי ביוים גם לאחרים ולא ערב מותר גם לא מיד מה קורה אם מעשה הזאת באוינס למשל גויים כפו אותו לחלל שבת אז מובא כאן שזה קל משוגיג וזה לא נסער אם מעשה הזאת במסעסק בלי לשים לב אז מחסבור בני גומט כותבים שזה כמו שוגג שאסור להנות בו ביום וכך פסק רב לישיב מידח הגשה זו בו צידד שיש לה כלב מססקס יותר משבשוג ולכן דוגמה אחת אדם פתח בטעות את המקרר ואז הוא רואה שהנורה נדלקת זה מסעסק הוא לא התכוון בכלל למלאכה זו אז יכול לההנות מהמאכלים שמצאים המקרר יש עוד סיבות להקל בזה זה אחת הסיבות כמו כן אם הקליטו אדם לפני שהוא אמר ברוך המבדיל משל הוא אומר תויר בשלודס כותב הגשה זרבו שמותר לההנות משמיעת הכלטת שאף על פי שהמקלית היה מיזיד ועברה לפני עבר שהכשיל את המדבר מכל מקום המדבר היה מססק מחכשיב לעבר אלא לפני עבר של החלת מססק ולא נאסר להנות מלאכתו אדם שהדליק את האור בלי כוונה בכלל הסתפק רבניסים אסור לענות מאור זה אם לחץ על המתק בתוך רגלו כותב הרב אליה שי שדיין קשויג כפי שהזכרנו הגרו חולק על המחרב ופוסק כמו רמיון כותב המשתברו במוקר מצוירך יש לסמוך על זה שאם הוא בישל בשוויג אז מותר גם לא וכמובן לאחרים להנות מזה בשבת עצמה לכאורה המשתבור המזכיר רק שוויגג יש עוד מחלוקס לפי הגרוש שפוסקים כר מאיר אז עוד נקודה שבמיזיד מותר לו במוצאי שבת ולא אסור לו לעולם משמ שליין זה לא מכילים גם בשסירך וכך דעס הגרשה זו בווך אומנם לגבי אדם שאינו שומר תורה ומצוות שהרג בגד בשבת במיזיד וחזר בתשובה כותב כותב השבת הליבי שמותר לו אתה ללבוש את הבגד שמשום את הכונס השובים נחשב דבר כמו כמ צוירך ויש להקל בזה לסמוך על הגרום הוא הוסיף שאף אם היה אסור להנות מחלק הבגד שנעשה בשבת מכל מקום כיוון שאם יוציא חלק זה יפס את שר הבגד שנהרג בהיתר ייתכן שלא החמירו חכומים לאסור את ההנאה מהבגד לין צ'ונט חמין אם אדם בישל בשוויג בשבת זה נקרא מוק הצוירך ואפשר להקל כגרו שבשוויגג אפשר להות בשבת או אז הגשה זורבו אליהשיב כותבים שזה לא מור כמצירך אם יש לו מחלים אחרים רבי חיים קנסקרדיס כותבים שהכל תלוי לפי העניין והמצב ועל החוכם להכריע בשס מיסה כפי רות עיניו עד כאן הדף היומי [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: